טיפים להתמודדות עם אובססיה קיומית

בן 28, בשנת 2019 התחילה הפרעת חרדה כלשהי. פשוט הרגשתי חרד כל הזמן בלי סיבה ברורה. בתור אדם שמאז ומתמיד נטה קצת לפחד ממחלות והיו לי כל מיני תקופות בחיים שבהן פחדתי שיש לי משהו עד שעשיתי בדיקות רפואיות ששללו את זה ונרגעתי - עשיתי חיפושים בגוגל ונכנסתי לעולם חדש ולא מוכר של בריאות הנפש וכל מיני הפרעות חרדה, דברים שעד לאותה נקודה הייתי רחוק מאוד מהם. קראתי על OCD, ומשם ועד היום זה לא עוזב אותי. אין לי טקסים בכלל. אני לא צריך לספור, לשטוף ידיים או לבדוק שהדלת נעולה 100 פעם. אבל כן נדבקתי לאובססיות מסוימות שקשורות למודעות עצמית מוגברת. הייתה לי תקופה שלא הצלחתי להפסיק לחשוב על מצמוצים ולאחר מכן נשימות ופעולות טבעיות של הגוף כביכול. (הכול גם כמובן אחרי שקראתי על זה באינטרנט והייתי מודע שזה אפשרי להיות אובססיבי לזה) קראתי קצת על דרכי התמודדות, שבגדול עליי לקבל את המחשבה, לא להלחץ ממנה עד שזה בסופו של דבר הופך למשעמם וחולף. זה עבד! הייתה לי שנה מופלאה וחסרת אובססיות במהלכה אפילו שאלתי את עצמי איך בכלל הייתי איפה שהייתי. ולאחרונה התחילה להציף אותי אובססיה חדשה שאני לא מסוגל להניח לה ואני לא יודע איך לטפל בה. כרגע יש לי מודעות יתר ל*עצם החשיבה* שלי. אני לא יודע איך רוב האנשים חושבים אבל מאז שאני מכיר את עצמי 99.9% מהמחשבות שיש לי בראש בעצם מתנהלות על ידי דו שיח שלי עם עצמי. הקול הזה שקמים בבוקר ואתה אומר לעצמך בתוך הראש "היום אני צריך להתארגן, ללכת למספרה, לקנות X" וכו' זאת אומרת, שתהליך החשיבה עצמו התחיל להלחיץ אותי, הקטע הזה שאני 24/7 חושב ומנהל מונולוג פנימי עם עצמי איכשהו מכניס אותי לחרדה. זה נכנס לכל דבר בחיים שלי, 28 שנה שאני נהנה מלצפות בסדרות בטלוויזיה, פתאום אני לא יכול להנות מלצפות בטלוויזיה כי אני פתאום מודע מאוד לחשיבה שלי בראש "הדמות הזאת עושה ככה, עכשיו יקרה ככה" אפילו לקרא כתוביות נהיה מוזר. אני שם לב שכאשר אני קורא טקסט יש את הקול שלי בתוך הראש ש"מקריא" את המילים. התחושה שאני מרגיש היא שאני רוצה להפסיק לחשוב לגמרי, פשוט לבהות בלי שיהיו לי "מילים" בראש. אבל אני קולט שזה בלתי אפשרי. מרגיש כאילו אני עומד על במה בתוך הראש שלי ותמיד חייב להיות איזשהו דיבור. ומה אם אין לי מה להגיד לעצמי יותר? אז אני מוצא את עצמי פשוט חושב על זה שאין לי מה להגיד יותר בלופים וזה מלחיץ. אני הצלחתי להילחם בהכול, בנשימות, במצמוצים ובעוד אינספור דברים מציקים. אבל מה עושים כשהטריגר שלך הופך להיות עצם זה שאתה חושב, עצם זה שאתה קיים? מרגיש לי כאילו אני מתמודד מול הבוס של כל הבוסים של ה OCD. חייב לציין שמעולם לא אובחנתי באופן רשמי ב OCD מעניין אותי אם 1. זה נשמע כאילו באמת זה מה שיש לי ו. 2 איזה טיפים אני יכול לקבל כדי להתמודד עם זה תודה

אשמח לדעת איך התקדמת ? סובלת מאותו הנושא בדיוק

היי מאיה, מאז אותה הודעה כבר הספקתי להתחתן ולהביא ילד לעולם ; ) בגדול מאוד, הדרך הטובה ביותר להלחם בזה היא לא להלחם בזה. היו תקופות שמאוד סבלתי, אפילו לקחתי ציפרלקס לזמן קצר שאולי עזר אבל בסוף אני כיום בלי שום תרופה ובלי שום טיפול מיוחד אחרי הרבה זמן של סבל פשוט קיבלתי שזה מי שאני עכשיו - אחד שכל הזמן מודע לקול בראש שלו ולמחשבות שלו אבל אין מה לעשות צריך להבין שאלה החיים . אין כזה דבר "לא לחשוב" והמודעות לחשיבה היא זאת שמפריעה בחרתי להמשיך לחיות את החיים והמחשבות התחלפו למחשבות אחרות כלפי מערכת יחסים, כלפי עבודה , כלפי הילד לצערי זאת תמיד תשאר שריטה מן העבר. אם את סובלת מהדברים האלה יותר משנה, אז זאת תקופה מספיק ארוכה ודומיננטית מחייך ככה שגם כשהמצב השתפר והמחשבות התחלפו ברגעים שתהיי לבד עם עצמך , ברגעים של חופש ארוך מידי / שעמום המוח ינדוד ויזכור את אותה תקופה שבה שבלת מהמודעות העצמית הזאת כל כך. ולכן קל להבין באיזו שברירות כמעט אפשר ליפול לשם שוב. אני ממליץ למלא את חייך בזוגיות, בעבודה בשאיפות אם תרצי לדבר על זה עוד תשלחי לי כתובת מייל ונדבר