ייתכן שאני מפספס משהו. וזה חבל.

סובל מדיכאון ומטופל. (בלי תפקוד, כמעט אפס) אבל- יש לי מחשבות טורדניות ללא הפסקה מסביבי חושבים שיש בהן ממש, אני ממש בטוח שאין. ולא בא לי להיכנס לזה. אני המון חושב אם קרו דברים אן לא ועסוק בזה ללא הפסקה ממש. ו- וואו. חושב שאולי זה o.c.d. שלא עלו עליו ובזה- קניתי לי רוגע מסוים. מודה. (לא כל כך דיברתי על המחשבות האלו, הן הגיעו רק אחרי זמן שבו סבלתי ממשהו אחר- ללא המחשבות, רק כשנפתחה איזו תיבה- הן התחילו.) יש לציין שרק אחרי אירועים שונים שקורים לי אני מתענה במחשבות עליהם בעיקר אםם היו או שדמיינתי. אני אפילו לא חושב על התוכן עצמו אלא רק על אמת או שקר. ממש נצמד לעניין הזה. אז הבעיה פה, זו הטורדנות של המחשבות, ולא התוכן, ולא הגורם שקדם. הלוא כך? מרגיש לי פספוס "לזרום" עם הרצון שיהיה פה משהו מעבר, אם מדובר רק באוסידי, אוכל לטפל בו ספציפית לא חבל? או, שיש מצב של מחשבות טורדניות שרק נלוות? (להפרעה אחרת? האם זה משנה את אופי הטיפול?) מעונין לדעת מה לעשות, איך אוכל לבקש ולנסות לבדוק אם אכן זהו אוסידי? (לא מפחד מזה. פשוט רוצה למצוא כבר מנוחה- קצת תפקוד, קצת ריכוז, קצת שלווה)

אוסיף: הכי קשה לי לשתף בתוכנן של המחשבות, והדמיונות. לא רוצה להיכנס לזה בכלל. האם זו בעיה? שרק שאכנס לפרטים ואשאל אם זה "הגיוני" כמו שהרבה שואלים פה, אוכל להשתחרר?

תודה על תשובתך. ובאמת אפעל כך. בתקווה שלא יבטלו אותי. שאלה מהותית אחת נותרה לי: אם העבר משתחזר כל היום, ולא ברור אם זהו העבר או דמיון כפייתי/אובססיבי. כנראה שאין מנוס מלעסוק בזה לא?