מחשבות טורדניות קטסטרופליות

שרון שלום רב. אני בחור בן 28, רווק, לא עובד, מוכר שנים רבות ע"י הביטוח הלאומי ומקבל קצבת נכות כללית. מזה כחצי שנה אני סובל מתחושות ניתוק מעצמי ומהעולם בעוצמה חזקה ומפחידה. התחושות הללו מוכרות לי מלפני כמה שנים, אולם הצלחתי להכחיד אותן באמצעות טיפול תרופתי בפבוקסיל וחזרה לעבודה במפעל המוגן. לפני כארבעה חודשים חזרתי לטיפול תרופתי בציפרלקס חצי כדור של 10 מ"ג. לאחר שלושה ימים תחושת הניתוק וכן החרדה והמתח התגברו מאוד עד לרמה שלא יכולתי לסבול. הייתי אצל רופאת המשפחה והיא הציעה לשלב עם הציפרלקס לוריוון פעמיים ביום למשך חמישה ימים. למחרת ביקשתי מאימא שלי שתקנה לי את התרופה. מאותו יום שהתחלתי לקחת הרגשתי מאוד טוב. הניתוק, החרדה והמתח נעלמו כלא היו. התלהבתי מאוד מהאפקט המיידי והיעיל של הלוריוון, ולכן הפסקתי על דעת עצמי את הציפרלקס והמשכתי רק עם הלוריוון. לקחתי אותו בשעות לא קבועות ובכמויות לא קבועות. חשבתי שזה כדור תמים שלא יוכל לגרום לי נזק ושאפשר לקחת אותו כמו אקמול כשרוצים להעלים חרדה ממחשבה טורדנית. עם הזמן התחלתי להרגיש ירידה ניכרת באפקט החיובי של התרופה. נעשיתי הרבה יותר אובססיבי, מתוח, חרדתי, דיכאוני ומנותק. בכלל לא קישרתי את זה לתרופה והמשכתי לקחת אותה. רק לפני כחודש הבנתי איזה נזק איום ונורא עשיתי לעצמי. הגעתי למסקנה שמוחי וגופי פיתחו תלות בתרופה ושכעת אין דרך חזרה, כי אם אפסיק את הלקיחה שלה עלול לקרות מצב איום ונורא של חרדה שאיתה לא אוכל להתמודד בשום אופן. הרי חרדה יכולה לגרום גם לחוסר שינה ולתסמינים גופניים לא נעימים רבים. החרדה שלי היא כפולה גם מהמשך הלקיחה בלית ברירה וגם מהירידה ההדרגתית במינון עד להפסקה. קראתי לא מעט על המנגנון שבו תרופות מהסוג הזה פועלות ונכנסתי לשוק טוטאלי, להלם ולטירוף. אני כמעט כול היום שוכב בחדר שלי, בקושי זז, לא עושה כמעט כלום בשל המחשבה שפיתחתי תלות בתרופה הזו ושכך זה יישאר לנצח. אני חושב שהרסתי לעצמי את המוח ושלעולם זה לא יסתדר. כול היום אני מאשים את עצמי, לפעמים אף מכה את עצמי. אני כבר לא מזהה את עצמי, את הבית, את ההורים, את הסביבה החוץ ביתית. כשאני יוצא מהבית (גם עם אחד מהוריי) החרדה מתגברת וכן הניתוק. אני לא מזהה כלום! הכול נמחק! אני מרגיש רע מאוד הן גופנית והן נפשית. מרגיש משותק מהמחשבות האיומות שמשתוללות במוחי ללא הפסקה. מרגיש חלש וחסר אנרגיה ומוטיבציה. מרגיש מטושטש, מסומם ושנמחקתי מהעולם. המוח והגוף כבו. כול יום עובר כמו נצח. אין לי טיפת תקווה שאחזור להיות האדם שהייתי לפני לקיחת התרופה הארורה, למרות שאני מאוד רוצה בכך כי כך אי אפשר להמשיך לחיות. לפני כשבוע התחלתי טיפול בפקסט רבע כדור. היום אני על שלושת רבעי כדור, וביום שני אהיה על כדור שלם. אני רוצה לשמוע מה דעתך. האם את מכירה אנשים שהיו במצב דומה והצליחו לצאת מזה?