מחשבות בעלות אופי מיני

שלום, אני בן 36 ובחצי שנה האחרונה מתמודד עם משהו חדש שזה מחשבות בעלות אופי מיני, זה צץ לי משום מקום. שנים רבות שיש לי OCD בעיקר שקשור לסדר וארגון ודברים קטנים כאלה אבל לאחרונה זה התפשט פתאום למחשבות כאלה על דברים שחוויתי / עשיתי בגיל קטן , שאיכשהו צצו למוחי, ואני מרגיש צורך עז ״להתוודות״ עליהם לאשתי, בהתחלה הייתי אומר לה ומשתף אותה כי הרגשתי חרדה פתאום וזה היה משהו חדש בשבילי, הנושא הזה של המחשבות, וממש לא היה לי קל לספר לה והרגשתי בושה רבה. לאחר שהייתי מספר היה לי ״שקט״ חודשיים שלוש, כאילו המחשבה נפתרה, והופ צץ משהו חדש, שאני מרגיש שממש ממש לא בא לי לספר אותו וכאילו אני חי בהרגשה שאני מסתיר משהו, אני לא יודע כבר מה יותר קשה לי , עצם המחשבות שאני כל כמה זמן בודק אם הן עדיין מלוות אותי, ויש ימים שיש להם יותר משקל ויש ימים עם פחות משקל עלי, או זה שאני לא מספר / משתף אותם לאשתי.. אני מרגיש איפשהו שזה שאני לא משתף אותן זה נותן לי ״שליטה״ כי אני יודע שבטוח אם אספר יצוץ משהו חדש.. אשמח לשמוע את דעתך בעניין ואם יש לך טיפים כלשהם שיעזרו. תודה רבה.

תודה רבה על תשובתך, שתי שאלות נוספות שרציתי לאמת, רוב המידע שקראתי על מחשבות טורדניות הוא על מחשבות לא אמיתיות, לא הגיוניות וכו, ולי יש מחשבות טורדניות על אירועים אמיתיים שכן קרו בעבר, האם גם זה קיים ומוכר? ובסוף כתבת שמה שמומלץ לעשות זה להניח את המחשבות בצד , לא לשתף עד שיעלמו מעצמן, שאני יכול לומר שזה מה שאכן קורה, אבל הן חוזרות שוב לפעמים בעוצמה נמוכה לפעמים בעוצמה גבוהה יותר (עם הרגשת חרדה קטנה פה ושם) ״מחשבות עקשניות״, מה הפיתרון לעשות כשזה קורה שוב? איך שוב לא ״ליפול בפח״?