נשבר לי כבר ואני פורקת פה את הדיכאון

לגיטימי שאני כל פעם מנסה לקבל את המחשבות והפחד סביב נטייה מינית ולהתעלם מהן אבל אז פתאום באמצע שיחה עם חברה על גבר או על זוגיות פתאום עולה לי מחשבה של ״את חושבת שהוא חתיך?״ ״זה מעניין אותך לדבר עליו״? ואז פתאום נכנס לי בלבול אבל אני לא מנסה לחשוב על זה והמחשבות האלה אוטומטית נכנסות לי לראש כשמדברים איתי על זוגיות או על גברים תמיד המוח מנסה לבחון מה אני מרגישה ואם זה מעניין אותי ? יש לי פחד סביב הנושא הזה כמו בלבול שנוצר אצלי אבל אני לא יודעת למה! אני לא מרגישה שאני לסבית כי אני לא נמשכת לנשים ולא מחפשת נשים אז למה אני ככה? שמתי לב גם שאני יותר צריכה את אמא שלי ואת התמיכה שלה בכל התקופה הזאת היא ממש חסרה לי פתאום ומצאתי בה כמו כתף להישען עליה ואני מפחדת שאולי עצם העובדה שאני במצוקה וצריכה אותה אולי זה מעיד על זה שאני אוהבת נשים. אני לא יודעת אני בדיכאון חסרת מוטיבציה לא משנה כמה אני מנסה לקבל את המחשבה היא תמיד מפחידה לי ותמיד אני אומרת לעצמי אבל מה יחשבו עליי אם אני כזאת ואם אגיד שאני כזאת אבל מצד שני אני לא כזאת אז למה מפחיד אותי לומר לעצמי ״גם אם את כזאת הכל בסדר״כי אני אומרת לעצמי למה את בכלל אומרת שיקבלו אותך ככה אם את לא כזאת? אני בלופ שלא נגמר כבר אין לי תשובות לשום דבר אף אחד בעיניי לא מרגש לא חתיך ולא מעניין מה שמוסיף לי לחרדה שאולי אני בשלב שאני לא יודעת מי אני ואת מי אני נמשכת ואוהבת עזרה בבקשה?????? אני לא מחפשת אישור מחפשת שתגידי לי שאת מבינה את המצב ושזה לגיטימי להרגיש ככה כשיש הפרעה. ושאלה - למה אנחנו מפחדים להיות לסבית או הומו? ולמה אני מפחדת להיות ככה גם אם יקבלו אותי במידה ואני כזו? אני בעצמי לא אקבל את עצמי אם אהיה ככה אני אעדיף למות רק מלחשוב על זה אז למה אני מתעסקת בזה כל כך הרבה !!!! אפילוקשה לי להאמין שזה אוסידי למרות שאיבחנו אותי כבר בתור אחת שסובלת מאוסידי!!! אני מפחדת להשתגע ממחשבות ודיכאון אין לי מוטיבציה לכלום בנוסף התחלתי לפחד מאיזה מישהו שאמר שברגע שהוא לקח תרופה ציפרלקס אין לו מוטיבציה לחיות והחיים שלו נהרסו וגם פה התחלתי לפחד שאולי גם אצלי זה המצב כי לקחתי ציפרלקס במשך שבועיים והפסקתי והתחלתי לפחד שאולי אין לי מוטיבציה ושאולי אני בדיכאון שלא יייגמא בגלל שלקחתי את הכדור כמו שהוא אמר