מחשבות הזויות

שלום שרון, השתחררתי מהצבא לפני לא מעט זמן, ואיכשהו פיתחתי אובססיה הזויה לקורס טיס טייסים ומטוסים/מסוקים. לא זכיתי מעולם להיכנס לשלבים מיון הראשונים אפילו של קורס הטיס. והשתחררתי משריון, ועברה יותר מחצי שנה מהשחרור. ועדיין אני רואה מטוסים ומסוקים של חיל האוויר, ואיכשהו אני מרגיש החמצה מאוד גדולה בלב שלי. זאת אומרת קשה לי להיות "שמח" מעצמי בגלל זה. ומסיבה לא ברורה אני מחשיב את עצמי לפחות איכותי בגלל שלא התקבלתי לשלבים הראשונים של המיונים אפילו. אני די משליך על האיכויות שלי מהאי-מעבר .והדימוי העצמי שלי נפגע אפילו יותר. אני רואה טייסים כדמויות אלוהיות עם סרבל טיסה מדוגם, וקסדה מוריקה עם מסיכת החמצן הזאת, וליבי נחמץ כל פעם מחדש. איך אני לא כזה?! איך אני לא במקומם?! גם אני רוצה לטוס במכונה הזאת! אבל מנגד, אני מבין שהם בני אדם לכל דבר ועניין. ועדיין זה לא מרפה. אני רואה כל כך הרבה אנשים איכותיים וטובים, באזרחות, שחלקם נפלו בשלבים מאוחרים מאוד של קורס הטיס, ואני רואה אנשים איכותיים שהיו באותו מצב שלי, אבל הם ממשיכים בחיים שלהם, והם נהנים וזה לא "מזיז" להם (לפחות על פי מראה) ואני מניח שהם בניגוד אלי, לא מסיקים מסקנות על עצמם מהחוויות שלהם בקורס הטיס. אני רואה כנפי טיסה וליבי נחמץ. אני כותב על זה ואולי נהיה לי יותר קל. בנוסף משהו שחשוב לציין, אני הומוסקסואל, ואני רוצה לדמיין שבעתיד אני אוכל למצוא מישהו איכותי, כמו טייס הומו(איזו מחשבה הזויה! אני יודע...) ואז אולי יוקל לי במקום הזה, שאני ארגיש מנוח, כי לידי נמצא מישהו, שההצלחה שלו והמימוש שלו, והחוויה שלו, היא למעשה כמו החוויה שלי. מקווה שהבנת את הנקודה. בכל אופן בלי קשר לגבר עתידי, או לטיסה עצמה, או לקסדה והכנפיים שלהם, איך אני מפסיק את המחשבות האלה. הפכתי את עצמי לאיזה תת אדם / חוסר הצלחה משווע ביחס לטייסים, ואני יודע שאני אובססיבי באופי שלי. תמיד הייתי כזה, ולמרות שאני מבין שזאת מחשבה שהיא נכונה לי בלבד היא תלוית תרבות וזמן. (היוקרה והסטטוס של הקורס גבוהה כל כך רק בישראל, נכון להיום) זאת אומרת ההרגשה העוצמתית של לראות מטוס או מסוק של חיל האוויר, היא נכונה לי ולמישהו אחר זה לא יעשה כלום ולא יגיד דבר, כמו כל דבר בחיים ולמרות שאני מבין את העניין הזה, עדיין קשה לי לקבל את זה שאני לא כזה. המחשבות האלה, מציקות מאוד וטורדניות, כי אני מרגיש שיש משהו בחיים, שאני לא אוכל לעשות, ועצם המחשבה הזאת שלעצמה, קשה מנשוא כי היא גורמת בסוף לחוסר השלמה תמידי. אבל זו אמת נאצלת שצריך להבין אותה בחיים... אי אפשר להיות כל דבר... איך אני נהיה יותר שלם עם עצמי? נהנה יותר? ופחות עסוק במה אין לי? או איך אני משנה את דפוס המחשבה הזה שנחרט לי במוח וגורם למוח שלי להבין אחת ולתמיד, שלהיות טייס לא אומר להיות מושלם, או איזה דמות אלוהית. תודה לך מקווה שתעזרי