שרון אני עוברת הרבה דברים אני אכתוב לך כאן

היי שרון.. ניסיתי לדבר איתך אבל הבנתי שרק במרץ את חוזרת מחופשת לידה. אפרוק פה ואשמח לשמוע ממך מה את חושבת. אני סובלת ממחשבות לא טובות, מחשבות זרות, פחדים וספקות כבר שנה תכף. מתחילת המלחמה נכנסתי ממש לדיכאון, בוכה פתאום מכל דבר בלי סיבה, מחפשת את אמא שלי כדי להיות לידה, מוצאת את עצמי תלויה בעזרה של אחרים ואם לא אני מרגישה אבודה ומרגישה שאני עומדת להשתגע ולהכנס לחרדה איומה. ניסו לתת לי כדורים להרגעה וציפרלקס וסירבתי . לקחתי בהתחלה שבוע חמש מיליגרם ועצם העובדה שאצטרך להיות תלויה בכדורים גרמה לי לחרדה איומה שפשוט החלטתי להפסיק. אני מוצאת את עצמי בספק תמידי לגבי כל דבר בחיים שלי, שלילית, לא מצליחה להאמין שאצא מזה מתישהו וכל כך מפחדת להשתגע. יש ימים שאני תופסת את הראש וחושבת שאני לא אצא מזה בחיים ושהמוחש לי מקולקל ושהשתגעתי. לפעמים כשאני חושבת על זה שאצא מזה ומכל מה שעובר לי בראש - קול פנימי שלי מסרב לרצות בזה מרוב שהתרגלתי. אני מפחדת להיות ביום שאחרי כל המחשבות והספקות רק כדי שחלילה לא אכיר ניקול אחרת ממה שהכרתי. אני מוצאת את עצמי קמה בבוקר לבקרים מאד קשים, רעידות, צמרמורת, מרגישה תחושת הישרדות בחיים וקושי לתפקד. יש לי מטפלת רגשית שאם היא לא מדברת איתי ומביאה לי תקווה אני פשוט לא מצליחה לקום בבוקר ולעבוד בלי לבכות. הראש שלי טרוד 24/7 ולפעמים יש רגעים שאני מצליחה לומר לעצמי להפסיק להיות מוטרדת ומה שיהיה יהיה זה עובד לכמה רגעים ואז אני חוזרת לאותו תסכול לאותם רגעים שהכל נראה לי אבוד בעולם. ניסיתי סיביטי תקיפה פשוט יש אנשים שזה לא מתאים להם שיטת הטיפול הזו. נגזר עליי לסבול כל החיים? את מתרשמת שאני בדיכאון לפי מה שאני מספרת לך? את חושבת שעצם העובדה שאני ככה זה יושב תחת טראומה שצריך לשחרר? אני זוכרת שהתחלתי להיות ככה כי עברתי ככ הרבה דברים אחותי התחתנה רציתי ממש זוגיות ולא קיבלתי התחילו לי מחשבות מאד טורדניות ללמה אני לא מצליחה להימשך למי שאני מדברת איתו ואז התחלתי לחשוב שאני מתלבטת לגבי הזהות המינית שלי ואז התחילו לי מחשבות טורדניות כמו פחד להשתגע פחד להשאר ככה פחד מלהתנתק מעצמי ופחד להיות תלויה בכדורים. למה מגיע לי לסבול ככה? מה את מבינה מכל מה שאני רושמת כאן איך היית ״מאבחנת את זה״ על רגל אחת? בטח תחשבי שאני ממש משוגעת