פגיעה בטיפול תרופתי נפשי עקב עיסוק כפייתי כרוני סביב הטיפול התרופתי

היי ד"ר שרון. חזרתי הערב הביתה לאחר מפגש אצל הפסיכיאטר המטפל בי מזה יותר מעשור לצורך ניסיון לאזן הפרעת חרדה. הסברתי לו שאני מרגיש כל הזמן לא רגוע ומוצא את עצמי מטיל ספקות בטיפול התרופתי שהוא רשם לי שכולל מלבד לוסטרל גם תרופות שאינן מקובלות כיום לטיפול בהפרעת חרדה: קלונקס 2 מ"ג בלילה, וולבוטרין XR 150 מ"ג ביום ביחד עם הלוסטרל. סיפרתי לו על סדר יומי שאני מהבוקר עובד, נתקף באי שקט חזק בערך בשעה 11 בבוקר שמותיר אצלי צלקת ונרגע קצת אחרי שאני אוכל צהריים וממשיך את היום עם תחושת חמיצות וחוסר נינוחות גופנית ונפשית. גם כאשר אני מגיע הביתה בסביבות שעה 18 בערב, אני טרוד מאוד מה גורם לי לחרדות ונובר לעומק כדי למצוא את הסיבות לכך למרות התרופות ואולי הוולבוטרין אשם או דווקא הקלונקס שגורם לתגובה פרדוקסלית עקב השימוש הממושך בו במינון 2 מ"ג וכו'... הפסיכיאטר טוען שניסינו הרבה SSRI וגם ויאפקס ורמרון במהלך השנים ומה שהוכח שעזר לי זה קלונקס ובו לא עושים שינוי/הפחתה במיוחד כאשר נמצאים במצב לא מאוזן של חרדה פעילה. סיפרתי לו שבערך בשעה 20.00 בערב - אני צופה ברקע בחדשות ויושב דבוק למחשב, מעלה תהיות ושאלות בנוגע להשפעות הוולבוטרין והקלונקס, מנסה למצוא תשובות וכל הערב יושב על זה עד השעה 1 בלילה לערך... הפסיכיאטר הורה לי חד וחלק- להתנתק מהעיסוק הזה לגמרי כי זה לטענתו מכניס אותי למחשבות מטרידות ואמביוולנטיות לגבי הטיפול כך שאני בעצם מפריע לתרופות לעשות את פעולתן בכל שאני זורע לעצמי ספקות. במילים ישירות יותר אמר- "כך את הטיפול שלך, תעבוד, תנהל שיגרה, תראה קצת טלביזיה בערב, תתקלח ותיקח קלונקס רבע שעה לפני עלייה למיטה לישון". הוא טען ששינוי ההתנהגות המזיקה הזאת תביא בטווח הארוך להרגעה והפחתת חרדה ואז גם לא יהיו מחשבות מטרידות סביב התרופות. הוא המליץ לפחות לנסות לעשות כך בהתמדה 3 חודשים ואז לחזור אליו להערכת מצב. הוא אמר שמצבי הנפשי הוא שילוב הפרעת חרדה כללית עם התקפי חרדה ובנוסף קיימים תסמינים של מחשבות טורדניות ומעט דיכאון ולכן נדרשות כל התרופות שהוא רשם ואין אפשרות לוותר על אחת מהן למרות שאני חושד שהוולבוטרין מעורר חרדה הוא טוען שאצלי זה לא כך והחרדה נובעת מהתנהגות כפייתית ולא בריאה שאינה קשורה לוולבוטרין שהוא נוגד דיכאון מעולה ואם כבר, רק יכול לשפר מצב רוח ורווחה כללית ובעקיפין לתרום להפחתת תסמיני חרדה הקשורים לדיכאון. קשה לי שלא לייחס חשיבות למה שגופי מרגיש - רעידות/קפיצות של השרירים, מתח חזק וחוסר יכולת להירגע. האם הפעולה שאני עושה בחטטנות וזריעת ספקות כל יום היא מקור להתקבעות המצב שלי ללא מגמת שיפור משמעותית כפי שסבור הפסיכיאטר? תאכל בריא, עסוק בפעילות שיגרתית, קח את התרופות, שמור על הגיינת שינה והקפדה על 7 שעות שינה ותפסיק לקרוא או לשאול על התרופות שאתה מקבל ותראה בשיפור. ההתנהגות והמעשים שלנו גורמים ממש ישירות להפרעה לתרופות ברמת הקולטנים לפעול במנגנון שמביא לאיזון ושאני מחבל לעצמי בטיפול וזה כבר רק בידי ולא בידיו. הוא אומר שאני לא צריך CBT שוב ושאני אדם מאוד נבון ומודע והכוח בידי לבצע CBT עצמי. האם דבריו הם נכונים או נשמעים כקישקוש שכן התרופות באם הן יעילות ומתאימות אז הן יעבדו גם אם אחטט ואזרע ספקות 24 שעות בטיפול התרופתי? איך דברים אלו "פוגשים אותך" בתפישתך כאשת בריאות הנפש ברמה בכירה?

תודה בעבור המענה המקיף. הפסיכיאטר סבור שעליי להמשיך קבוע את הקלונקס יום יום כי זאת תרופה שאם אפסיק אותה יגרם לי סבל רב וריגרסיה במצב הנפשי. כועס כאשר אני אומר לו שקראתי שזה לא תרופה שנהוג לקחת קבוע ומתעקש שהיא לא מחמירה חרדה אלא רק מקלה על החרדה גם אם השפעתה נחלשת. היא במסגרת "רע הכרחי"ונחוצה עבורי ואין בה כל נזק לטווח ארוך ושאני מקבל את התרופה במירשם ובהנחייה של פסיכיאטר מומחה. האם זה אומר שהוא לא מעודכן בפרוטוקול הטיפולי תרופתי בהפרעות חרדה בהתאם להמלצות משרד הבריאות?