כתבתי פה בעברררר בבקשה תעני לי
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
אני מיישמת את מה שאת אומרת לי בנוגע למחשבות ותחושות (לא משנה במה מדובר) ואני מוצאת את עצמי גם כשאני מעסיקה את עצמי או מקבלת את המחשבות ולא מתווכחת איתם, לא נוגעת בהם ולא מתנגדת להם - עדיין זה מצליח להפריע לי בכל דבר בחיים . הפחדים מנהלים אותי גם בטיפולים אפילו . כאילו המוח שלי הכי מכניס מחשבות גם כשאני לא מתייחסת ומתעלמת ולא מדברת איתם . איך אפשר להתמודד ככה ? בגלל זה אני מגיעה למסקנות שוואלה , אין פתרון לבעיה כי הנה עובדתית ניסיתי הכל עשיתי הכל ועדיין אני כל פעם מחדש מוצאת את עצמי נתקלת בפחדים . זה כלכך מפחיד כי וואלה עשיתי כל מה שאמרו לי בטיפול, הפסקתי להתנגד הפסקתי לשאול הפסקתי , באמת . אני יכולה לראות טלויזיה ופתאום אני מרגישה בגוף תחושה של פחד לא יודעת מה זה!!! איך מתמודדים עם זה?!?!?!?!
היי אמילי, עצם העובדה שהמחשבות והפחדים עדיין מנהלים אותך - מהווה כשלעצמו התנגדות. רק כאשר מגיעים למצב שבאמת לא אכפת לך שיהיו מחשבות, ואפילו שיעוררו פחד - המוח מתחיל לאבד בהן עניין, פשוט כי אין לו יותר סיבה להפנות את הקשב שלו לשם. זה נשמע שאת עדיין מאוד שמה לב אם המחשבות נמצאות שם או לא, והן מעוררות הרבה תסכול. קבלה אמיתית ומלאה פירושה שגם שני האלמנטים האלה לא יהיו. זה טוב שאת משתדלת לא לדבר עם המחשבות ולא להגיב להן, זו התחלה טובה - אבל צריך לשים לב גם לנקודות שכתבתי. וכמובן, לא לצפות שהמחשבות ייעלמו כבר - כי זה גם סוג של התנגדות, וזה עושה בדיוק את ההיפך. שבוע טוב,
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
