העברה (פסיכולוגיה)

שרון שלום, אני סובלת מOCD והייתי מטופלת בעבר. פיתחתי תלות במטפלת והטיפול הופסק. עכשיו אני מבינה שזה נקרא העברה (לפי מה שקראתי, אם הבנתי נכון). לאחר זמן מהפסקת הטיפול אני מרגישה שהתחלתי שוב בהעברה וכמין תלות כלפי מישהי אחרת (שהיא כמו חברה אבל לא בדיוק). אני מרגישה כלפיה כמין קרבה, עד שאפילו סיפרתי לה גם על הOCD ועל דברים שקשה לי. אני צריכה לפעמים מישהו שיקשיב לי ואני מספרת לה ולפעמים אני גם רוצה ממנה חיבוק ואני מתביישת לבקש. אני מרגישה שאני מציקה לה עם כל זה ולא נעים לי כל המצב הזה. אני צריכה עזרה בנושא הזה אם תוכלי לייעץ לי. עוד שאלה: האם העברה היא דבר חיובי? ועוד שאלה: האם לבקש חיבוק זה נורמלי?? תודה.

תודה רבה על התשובה. עוד משהו שלא ציינתי: לאחר כמה זמן משהכרתי את החברה (שהיא לא בדיוק חברה) פתאום הרגשתי כלפיה כמין קרבה וחיבה ושאני רוצה לשתף אותה בדברים שלי ושהיא תהייה איתי ותחבק שזה לא קורה ולא קרה לי כמעט עם אף אדם. היא נראית לי אדם מאד טוב. (אף פעם לא הייתה לי חברה טובה שהייתי משתפת אותה בדברים אישיים למעט אחת וגם כמעט ולא. עם החברות הייתי מדברת על דברים כלליים ולא אישיים, כי לא רציתי, לא הרגשתי שהן האדם המתאים. הייתי מדברת רק עם אימי על דברים אישיים כי הרגשתי צורך להוציא אותם אבל גם הייתי קצת מתביישת מאימי). (בעבר הרחוק כשהייתי ילדה הרגשתי צורך במישהו קרוב, לדוג' מורה אבל לא ידעתי לפרש בדיוק מה זה). אני גם מאד מתביישת מהחברה הרבה יותר ממה שאני מתביישת מאנשים אחרים ואני לא יודעת למה... לפעמים אני מרגישה או לא יודעת האם היא חושבת עלי שאני לא נורמלית או משהו כזה לגבי הדברים והצורה שאני מדברת איתה. כי לרוב אני מתכתבת איתה (ולא פנים מול פנים כי אני נורא מתביישת ממנה) והיא ואני לא רואות את ההבעות אחת של השנייה. לפעמים אני מרגישה שאני מתכתבת איתה בצורה של תמימות ובאמת אני מרגישה אחרת שאני לא כזאת תמימה. אני גם לא יודעת אם זה מתאים לה כל העניין הזה כי זה יותר ביני לבין עצמי. אני מרגישה שאני מציקה לה ואולי היא בכלל לא רוצה את זה. זה מה שאני חושבת ומרגישה. דבר נוסף: אני הרבה פעמים חושבת על התגובה של הצד השני שאני מדברת איתו וכן אני מפרשת לעצמי את מה שהצד השני חושב כלפי ואני לא יודעת האם זה באמת נכון מה שאני חושבת שהוא חושב עלי. לפעמים קשה לי להיות בדיעה אישית כי אני כאילו מנסה לרצות את הצד השני כי אני מפחדת מתגובה שלילית. דבר נוסף: משהו שאני קצת מתביישת להגיד ואולי הוא קצת עצוב (לפי מה שאני זוכרת את עצמי) שממתי שקיבלתי חיבוק אמיתי, זה היה מהמטפלת רק אז הבנתי שחיבוק זה משהו שעושה טוב. עד אז לא הייתי ממש אוהבת חיבוקים כי אולי אף פעם לא קיבלתי חיבוק אמיתי. אימי לפעמים מחבקת אבל אני לא תמיד מרגישה את הטוב של זה רק לעיתים רחוקות. מצד אחד אני לא יודעת אם מפני שהמטפלת נתנה לי חיבוק זה גרם למשהו לא טוב, כי מאז אני התחלתי לרצות שיחבקו אותי באמת. אבל גם רק חיבוק מאנשים מאד ספציפיים וכמעט מאף אדם, כי לא מכולם אני מרגישה שזה יעשה לי טוב. אני כמעט לא מתחברת אישית לכל אדם. אני לא אומרת את זה בגלל שחצנות או משהו כזה, זה משהו פנימי שקשה לי להסביר את זה. אני כן מתחברת לאנשים אבל לא בדברים אישיים. סליחה על אורך הכתיבה. אשמח אם תוכלי לייעץ לי על כך. תודה.