פחד ממחלות
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום , אני מטופלת 6 שנים עם ציפרקלס 10 מ"ג עקב התקפי חרדה (פחד ממחלות, התקפי לב, אירועי מוח וכו') ,בקתופות קשות אני מתחילה להקשיב לגוף שלי וכל שינוי קטן מגביר לי את החרדה. ציפרלקס עזר לי מאוד מלבד אירוע קטן חוזר שהיה לי במהלך המחלה וגם אז העליתי מינון ל- 15 , המון עבודה עצמית וחזרתי לעמני ולמינון הרגיל שלי. לפני כחודשיים שוב חליתי במחלה פיזית (ברונכיטיס) ובעקבותיה שוב הקשבת יתר לגוף שלי , אני לא מורידה ים מהדופק - מודדת 100 פעם ביום (ממש ככה) , שמתי לב שבמצב רגוע הדופק שלי נא סביב 70-80 במוחה , במצב שאני משתלדת לא למדוד הוא עולה(אני ממש מרגישה מן רעד בחזה ודפיקות לב) וכשהוא עולה אני נכנסת לחרדה שוב ואז הוא עולה עוד יותר, הוא עולה לי לרמות גבוהות מאוד לאחר מאמץ פיזי לא קשה מדי(150) ויורד די מהר למספרים של 100-110 ואז לאט לאט למספרים נורמליים (עד שעה שעתיים) , כל זה כמובן מלחיץ אותי גם. למדתי שיטת NLP ושם לומדים שמחשבות שלנו הם יוצרים מציאות וזה מפחיד אותי עוד יותר כי אני כל הזמן חושבת על דברים לא טובים (מחלות והתקפי חרדה ומתקשה מאוד להחליף למחשבה טובה ), אני שמתי לב שלאחר שתיה או אוכל דופק יכולה לעלות שוב ל- 120 ואז לרדת די מהר אבל גם זה מלחיץ אותי והשאלה היא איך אני מפסיקה למדוד אותו ולא מפחדת שלא אמדוד. אני חושבת שאם אמדוד והוא תקין אני אהיה רגועה אבל זה מפסיק לי בדיוק ל- 10 דקות ואז יש צורך אז למדוד שוב , אם הוא עולה -אני נכנסת לסרט , אם הוא תקין -שוב בדיקה חזורת בעוד 10 דקות , אני עם ציפרקלס 15 כבור חודשים עוד מעט, CBT אבל הפחד עדיין נמצא.מה יקרה לי שאני לא אמדוד? יהיה לי התקף פאניקה? אני מתה מפחד ממנה
היי טלי, נשמע שאת רק בתחילת הטיפול. אני צודקת? מטרת הטיפול היא ללמד אותך לא לפחד מהתקפי החרדה ולהיגמל מההתנהגויות המרגיעות (כמו מדידת הדופק). כמו שאמרת, ההתנהגויות מרגיעות אותך ל-10 דקות, אך בטווח הארוך הן רק משמרות ומעצימות את החרדה! כדי להפסיק לחוות חרדה, את תהיי חייבת לחוות חרדה, לקבלה ולהכילה ואפילו לזמן אותה באופן מכוון. בטיפול שאת עוברת תלמדי באופן מאוד מפורט מדוע החרדה אינה מזיקה לך בשום צורה, ולמה כדאי לקבל ולזמן אותה (כאשר מזמנים אותה בלב שלם, היא כבר לא מופיעה יותר). אם לאחר ההסבר המפורט תחששי עדיין שהתקפי החרדה עשויים להזיק לך, כדאי לנקוט בגישה של "שווה לקחת סיכון". זאת מאחר, שמי שנשאר תמיד ב"אזור הבטוח" שלו ולא לוקח סיכונים, יכול לסבול מההימנעויות ומההתנהגויות המרגיעות שלו כל חייו- וגם מהחרדה. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים אביגיל 8, חיפה www.cbthaifa.com