אובססיה לדמויות אימהיות סמכותיות

"דפוסי חיפוש נואש ורדיפה עקרה אחר קרבתן של דמויות שנראות כמו-אמהיות. כמיהה זו תהיה כה גדולה אצל ילדים אלה, עד שלא יבדקו באמת את מושאי תשוקתם וימשכו אחר מקסמי שווא שאין בידם כלל למלא את צרכיהם. לרגעים ידמה לאנשים שנדחפים על ידי כוחות אלה שהשיגו את מבוקשם אך מיד תחמוק אשליה זו מהם כמו רוח רפאים ומה שיוותר בידם תהיה אכזבה גדולה, שברון לב. ילדים כאלה שגדלו והיו לאנשים, שנראים כלפי חוץ ככל אדם אחר, שלמים ומותאמים לסביבתם, יחיו תמיד במרדף בלתי פוסק ומטריד אחר אשליות קרבה ואינטימיות ובמקומות שאינם מתאימים כלל במרבית המקרים. זה יגרום לחיים חסרי מנוחה, חיפוש מתמיד אחר פנטומים שיתנפצו בשלב זה או אחר. יחד עם זאת, וויתור על חיפוש כזה עלול להוות עבור אנשים אלה וויתור על משמעות לחייהם, ולכן יפתחו מנגנונים לשיקום מחדש שוב ושוב של אשליות אלו." מצאתי את זה באינטרנט לאחר מחקר ענק, כי לא כתוב בשום מקום על דבר שכזה, ורק באנגלית וגם בקושי. אני בת חמש עשרה וככה אני מרגישה בארבע שנים האחרונות. עם מורות, מדריכות, (כשהייתי קטנה יותר גם בייבסיטרות) וזה נורא. זה רודף אותי בכל מקום שאליו אני הולכת. אני יכולה לפגוש מישהי ואחרי כמה דקות להבין שמשהו לא בריא או הגיוני ושאני פשוט אובססיבית אליה. אני יכולה להיות בקשר עם מישהו במשך שבוע ולא לפסיק לחשוב עליה במשך שנה, גם אם לא דיברתי איתה. זה לקרוא את ההודעות שהיא כתבה לי שוב ושוב, לחשוב עליה, להסתכל על תמונות שלה, לדמיין סיטואציות שהיו גורמות לנו להרגיש קרובות, וזה קרה לי כבר עם המון נשים. אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי שאני לסבית אבל אני לא נמשכת לנשים או משהו וחוץ מזה, זה ממש אובססיה אמיתית. כל פעם, כל פעם שאני מתגברת על מישהי מסוימת וזה קשה לי מאוד כי זה כמו לאבד מישהו יקר. כי במצב כזה אני לא יכולה להישאר ב"לשמור על קשר", לדבר איתן בווטסאפ פעם בחודש. או שזה כל הזמן – כמו שאמור להיות עם אמא - או שאני צריכה לנתק את הקשר, ובגלל שאני לא רוצה להרוס להן את החיים כי אני בסך הכל מתבגרת עם בעיות, זה כל כך קשה לי. כאילו – מטאפורי מאוד אבל זו ההרגשה – שיש לי חור בלב. זה כמו לאבד את אמא שלי כל פעם מחדש. כל פעם שאני "מתגברת" על מישהי - היא מראה סימן חיים, שולחת הודעה, שואלת אותי מה שלומי. משם זה מתדרדר כל פעם, וזה לא נגמר. אני נקשרת מחדש ויותר גרוע. לא יכולה להסביר כמה קשה לי. אני מקווה שאני יכולים להבין שמאוד. זה מה שאני חושבת עליו. על היום. פתאום, באמצע בית הספר, אני יכולה ללכת לשירותים ולהתחיל לבכות, סתם, כי חשבתי עליהן, ואני לא ילדה כזו. אני לא כזו. יש לי גם הפרעות אכילה שהיו בעבר אנורקסיה וגם זה מאוד מקשה... אני מפחדת ללכת לפסיכולוגית כי אני אקשר ככה גם אליה, בטוחה בזה. מה זה? מה עשות עם זה? אני פשוט מתפוצצת... תודה!

היי עדי, קורה לי בדיוק אותו דבר!! הייתי שמחה לדבר איתך באופן פרטי.. תוכלי ליצור קשר אולי? חפשי אותי בפייסבוק ליאה שחר תמונה עם קוף כזה חחחח