rocd, OCD , חרדה ודיכאון
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
אני בת 27 סובלת מ-OCD כבר מילדות אבל רק לפני 11 שנה זה ממש התפרץ. התחלתי לא מזמן טיפול CBT ולפני שבועיים טיפול תרופתי ( פריזמה 20 מ"ג)- עדיין לא התחיל להשפיע. הסיבה שהתחלתי את הטיפול CBT רק עכשיו היא שיכולתי לסבול את הכל החרדות הרגילות שלי ( אם אני אפגע בעצמי, ביקרים לי, אם מישהו ימות, אם משהו רע יקרה וכו'- כמו שיש לכל סובל מ-OCD) אבל כשזה התחיל ל"נגוס" במערכת יחסים שלי- לא הייתי מוכנה לזה והחלטתי שהגיע לטפל בשורש הבעיה אחת ולתמיד! מהרגע שבן זוגי הציע לי נישואים ( חשוב לציין שהזוגיות שלנו מעולה ואנחנו 3 שנים ביחד) התחיל לי הדבר הזה שנקרא ROCD ( שאגב לא ידעתי שקיים דבר כזה עד לפני שבוע וחבל שהמטפלת שלי לא אמרה לי שיש דבר כזה- למרות שאמרתי לה את כל מה שאני מרגישה וחושבת) , לפניכן לא היה שום ספק בגבר שלי ובזוגיות נהפוכו - חיכתי לרגע הזה שהוא יציע לי נישואין, פינטזתי על זה- ומהרגע שזה קרה, הכל התהפך! " אני אוהבת אותו"? אני רוצה אותו"?" אני נמשכת אליו מינית פיזית"? "המגע שלו מגעיל אותי"? מיותר לציין שהתשובה לכל השאלות למעט השאלה האחרונה היא כן. אני אוהבת אותו כל כך, וכל כך חיכתי לרגע הזה שניהיה ביחד, אז למה כל זה קורה לי? למה כשיש איזושהי סיטואציה של קיום יחסי מין אני נכנסת לחרדה וכל החשק המיני יורד? כבחורה שלא מזלזלת באינטלגנציה של עצמה אני יודעת, שאם זה לא היה זה, זה היה נגמר מזמן וכבר לא הייתי בקשר הזה מזמן. עובדה שזה "פרץ" רק עכשיו , אז זה חייב להיות זה, זה חייב להיות ה-ROCD. חשוב לציין שבן זוגי יודע ( הוא יודע את כל הספקות והמחשבות) והוא מעורב גם בטיפול- אז הוא תומך, אבל אני עדיין מתארת לעצמי שלא קל לשמוע את כל הדברים שרשמתי למעלה.. אז אחרי הרקע יש לי כמה דברים לשאול אותך: 1. התחלתי ב21.8 פריזמה 10 מ"ג וב-30 עליתי ל20 מ"ג ( אני 1.56 בגובה ומשקל 57.7) האם לדעתך אני צפויה לעלות במינון? ומתי זה אמור להתחיל לעזור? ובמה זה עוזר? 2. היו לי תקופות שלא היה לי תאבון- אבל ב"סבב" הזה זה כבר ממש על גבול החולני. אני לא רעבה בכלל, מרגישה שיש לי כמו בטון במרום הבטן, ואני מרגישה ויודעת שזה הורס לי את הקיבה ואחרי זה יהיו לזה השלכות לא טובות וירדתי המון במשקל. מה אני יכולה לעשות עם זה? גם כשאני אוכלת ( לא תמיד אבל לרוב) אני מקיאה את זה. יש לך אולי עצה לתת לי מה אני יכולה לעשות? 3. לגבי טיפול ה-CBT שלי . התחלתי אותו ב15/6/15 פעם בשבוע- אני לא מרגישה שיפור- להפך, כל יום שעובר זה יותר מחמיר. אני לא יודעת אם בגלל שעכשיו אני בטיפול אז הכל צף או שפשוט הטיפול לא טוב. אני כן הבנתי בעזרת הטיפול שאני צריכה לתת דרכי התמודדיות חלופיות למחשבות שלי ואני רושמת את המחשבות האוטומטיות וכו' אבל זהו. גם בהתחלה היא אמרה לאמא שלי שזה יהיה 10 טיפולים והטיפול רחוק מלהסתיים. השאלה שלי אם כדאי לי לחפש מישהי אחרת? או לחכות עוד קצת? זה 250 עבור כל טיפול. 4. האם הטיפול ב-ROCD שונה מטיפול ב-OCD? 5. אם יש לך דרך לייעץ לי לעבור את המפולת אבנים הזו ( ה-ROCD), ולחזור קצת לאיכות חיים אני אשמח מאוד. זה פוגע בי בעבודה ( ערה כל הלילה ולא מצליחה לקום בבוקר) וגם פוגע בי בלימודים.
היי אוסי, אענה לשאלותייך לפי הסדר: 1. המינון המינימלי של פריזמה הוא 20 מ"ג. זהו מינון המשמש לטיפול בדיכאון ובחרדות שאינן OCD. כשמטפלים ב- OCD, בדרך כלל מכפילים את המינון לפחות פי 2. ככל הנראה, המינון שאת לוקחת עכשיו הוא לשם הסתגלות, והוא צפוי לעלות. התרופות הללו משפרות את מצב הרוח ומפחיתות את תחושת החרדה, ולכן ההרגשה היא טובה יותר. הן, כמובן, אינן מטפלות ב"שורש" הבעיה- המחשבות הטורדניות עצמן. קיימת הפחתה בעקבות נטילת התרופה, אך היא מלאכותית וקורה עקב ההרגשה הטובה יותר. 2. לגבי חוסר התיאבון וההקאות- הייתי מבררת קודם כל עם הפסיכיאטר אם אין מדובר בתופעת לוואי של התרופה, זה ייתכן. חוסר תיאבון יכול לנבוע גם מחרדה, ולכן צפוי שיפור כאשר תהיה הקלה בתחושת החרדה. עד אז, אפשר לאכול ארוחות קטנות כל שעתיים- שלוש. 3. לגבי טיפול ה- CBT: קודם כל, אי אפשר להתחייב על עשרה טיפולים, מאחר שכל מטופל מתקדם בקצב שלו וצריך גם להיות ריאליים! בדרך כלל עדיף לתת טווח, אני חושבת שטווח ריאלי הוא בין שלושה חודשים לשנה אצל הסובלים מ- OCD (כשמדובר בחרדות שאינן OCD אפשר לומר שיש ממוצע של 12 פגישות, OCD הינו מורכב יותר). הטכניקה הטיפולית אינה מסתכמת בכתיבת מחשבות ומחשבות חלופיות, כשמטפלים ב- OCD זה אפילו לא נכון להתווכח עם מחשבה טורדנית (מגביר אותה יותר). הטיפול במחשבות הטורדניות הוא התנהגותי יותר, כלומר: חשיפה למחשבות ולתכנים הקשים ללא "פילטרים" וללא טקסים. למשל, את מתבקשת לכתוב תסריט על כך שאת מפסיקה להימשך לבן זוגך ולאהוב אותו, כולל כל ההשלכות וההתרחשויות שלאחר מכן. את התסריט עלייך לקרוא פעמים רבות, על מנת להיחשף לחרדה, עד שהחרדה מתחילה לדעוך. בנוסף, קיימות דרכים אחרות להיחשף למחשבה ללא ביצוע שום פעולה מרגיעה, עד אשר הפחד נחלש. המחשבות היחידות שמותר "לתקן" בטיפול ב- OCD הן מחשבות שאינן המחשבה הטורדנית עצמה ("אני לא אוהבת אותו"), אלא כל המחשבות שמסביב: "מתי זה ייגמר כבר", "אני לא יכולה לסבול את המחשבות האלה יותר", וכו'. מחשבות כאלה הן מאוד הרסניות ומעכבות את תהליך השינוי. באופן כללי, כדאי להיות מטופל אצל מישהו שעובד הרבה עם OCD ויודע לזהות אותו ולטפל בו בצורה נכונה. אופטימיות היא חשובה ומוצדקת, אבל רצוי גם להיות ריאליים ולחשוב על ציר זמן הגיוני לשיפור. 4. הטיפול ב- ROCD אינו שונה מהטיפול ב- OCD מחשבתי מסוגים אחרים. מחשבות יכולות גם לשנות נושא מדי פעם (כפי שכבר נוכחת לדעת), אפילו באותו יום עצמו יכולים לעלות נושאים שונים. חשוב לזכור שזו אותה גברת בשינוי אדרת, כלומר זה אותו OCD שמשנה צורה ו"בודק" היכן הוא יצליח להפחיד אותך. 5. הדבר החשוב ביותר שאפשר לומר ביחס להתמודדות עם המחשבות הטורדניות בחיי היום יום הוא, לא לשנות את התנהגותך עקב המחשבות. כלומר, להשתדל להימנע מ"טקסים", הימנעויות, קבלת אישור שאת אכן אוהבת אותו וכו'. כדאי לתת למחשבות להיות, לנסות "לזרום" איתן ולהמשיך בחייך. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים אביגיל 8, חיפה www.cbthaifa.com
היי אוסי, אני מאוד מאוד מזדהה עם מה שתיארת כאן. כאילו כתבת את סיפור חיי בככ הרבה אלמנטים. תוכלי לשתף איך את היום? האם הצלחת להתמודד עם ההפרעה העיקשת הזו?
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
