ocd ארוררר
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
היי שרון כבר יצא לי לכתוב בפורום הזה אני בטיפול cbt והאמת שישנה התקדמות בכך שאני סוף סוף מצליחה לזהות מתי זה אמיתי ומתי זה המחשבות הטורדניות האלו שמנסות לבוא לי בכל מיני צורות וגם שאני יודעת שאני לא מרגישה תחושה מסויימת זה כאילו המחשבות שולטות בי אני חיה עם חבר שלי כבר מעל 4 שנים ובדרך למיסוד הקשר בעיקר המחשבות הם על נטיה מינית כשהייתי צעירה אכן חוויתי בלבול זהות והייתי מתנסה פה ושם, לא ברמה של יחסי מין עם נשים זה לא משך ולא מושך אותי ברמה רגשית, קרבה עזה אפילו להגיד סוג של התאהבות יותר בגיל ההתבגרות ובתקופה שהייתי בדיכאון לא מעבר. תמיד נמשכתי לגברים ועובדתית. לפני ככה ימים היה לי ריב עם אמא שלי בו ה יא אמרה לי משהו שממש החזיר אותי 12-13 שנים אחורה והיה לי ריב באותו ערב עם בן הזוג שהרגשתי ככ רע ועצוב, וביום למחורת הגיעה אלינו עובדת חדשה לסבית לא שזה באמת עשה לי משהו או הפריע לי, אבל יצא לי לדבר איתה על מה שהייתי מרגישה בהיותי צעירה ומכיוון שזה הציף אותי זה שוב פרץ וערער אותי, אולי יותר טוב עם אישה, אולי שוב לנסות וכל השאלות והמחשבות האלה שכבר בא לי לא יודעת מה לעשות אני לא רואה את עצמי חיה עם בחורה. אלא עם גבר זה ידוע לי וברור לי. אבל משהו לא משחרר לי חשוב לציין שגם שדיברתי עם העובדת הלסבית היא לא עשתה או גרמה למשהו, שמתי לב איך המחשבות מנסות אותי בכל דרך שזה לא ייאמן אני בלי מצב רוח בימים האחרונים עם הבן זוג וכן הocd מפחיד למרות שמבינים שזה מחשבות
היי קרן, מעבר לעובדה שאת מודעת לכך ש"אלה רק מחשבות", עדיף לא לנסות להתווכח איתן או להתנגד להן בכל צורה שהיא. ה- OCD ניזון מהעובדה שמתנגדים לו, שמנסים לקבל הרגעה ואישור. חשוב לזכור, שגם אם מצב הרוח פחות טוב למשך מספר ימים, הגל עובר וההרגשה חוזרת לקדמותה. עדיף לעמוד בגבורה ב"ניסיון" של ה- OCD להפחיד אותך בכל דרך אפשרית, ובמקום להתווכח איתו- לענות לו באותה מטבע, כפי שבוודאי כבר למדת לעשות. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים אביגיל 8, חיפה www.cbthaifa.com
שרון תודה על ההיענות המהירה אכן אני מבינה אותך. שמתי לב שביום יום בזוגיות עם החבר זה לא שאני חושבת על נשים או חיה בהכחשה באמת שלא. כשההתקף מגיע לפעמים כמו עכשיו זה בצורה שונה ובעוצמה חזקה שכבר מוזר לי להסתכל על חבר שלי. כאילו אלה מחשבות שאני אומרת לעצמי אולי את כזו וכאילו יש תחושת שחרור על מה שלא קיים. כאילו כל הזמן מפחדת שאולי אני כן כזו. אני יודעת שלא. אבל בגלל שחוויתי בהתבגרותי דברים הקשורים לזה קשה לי לקבל אותם ולנצק את האובססיה