אגירה כפייתית בעיקר של ניירות

היי לסטודנטית, אני מבינה את הקושי לראות אדם אחר סובל מבעיה שניתן להתגבר עליה באמצעות טיפול- ועוד יותר כסטודנטית למקצוע טיפולי. לצערי, אין לנו את הפריבילגיה לתת עזרה לאדם שלא מעוניין בה. ברוב המקרים גם קשה מאוד לשכנע- בעיקר אנשים בגיל כזה, שחיים כבר הרבה שנים עם הרגליהם ולא מוכנים להיפרד מהם. אפשר להבין זאת: ההרגלים נותנים לאדם תחושה של יציבות וקביעות בחייו, ושינויים יכולים להיות מפחידים מאוד ואף לערער נפשית אנשים, במיוחד מבוגרים, ילדים ואנשים שאינם יציבים בנפשם. בנוסף, העובדה שמגיע אדם חיצוני לביתה של קשישה, שחיה בצורה מסוימת הרבה שנים, ומנסה לשנות לה "סדרי עולם" (אפילו אם זה לטובתה), יכולה אפילו להיתפס על ידה כמאיימת. לכן, אני חושבת שיהיה טוב לשתיכן אם תשדרי לה שאת מקבלת אותה כמו שהיא- זה לפחות יכול לתת לה תחושה של ולידציה (תיקוף) מצידך, והרי גם זה מרכיב מאוד חשוב בהתפתחות שלנו כמטפלים ובתמיכה שאנחנו נותנים לאחרים. בהצלחה!