האם תחושת אובדן נגרמת כתוצאה מocd

היי, אני סובלת מocd מגיל יחסית צעיר למדתי כבר לחיות עם זה לצערי ללא טיפול. בשנים האחרונות הכפייתיות עברה גם לאגרנות כפייתית. בשבוע שעבר נאבד לי חפץ קרוב לליבי והתחושה היתה פשוט נוראית, לא הפסקתי לבכות ולא הצלחתי להרדם בלילה, קמתי כל כמה שעות ואפילו באמצע הלילה ורציתי לצאת לחפש את החפץ. יש לציין שזה חפץ פעוט שהעלות שלו נמוכה מאד אבל הוא שייך לקרוב משפחה מדרגה ראשונה שגם הוא לא מייחס לעניין חשיבות אבל בראש שלי בגלל שהחפץ הוא שלו אני לא יכולה לאבד אותו בשום מצב. בן זוגי תומך בי אבל חושב שזה היסטריה על כלום ושום דבר. הוא טוען שנאבד אז קונים חדש ואני יכולה מאד להבין אותו. אבל בפועל יש לי תחושות של האנשה לחפץ לדג' לחולצה עכשיו קר בחוץ או שהיא משמשת אדם אחר ואני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה. כל פעם מחדש שיש חפצים קרובים אלי אפילו שהערך שלהם פעוט ואני יכולה לקנות בקלות חדש רק בגלל שזה שייך לי או לקרובים אלי אני נשברת כל פעם ברמות היסטריות. אני לא מפסיקה לבכות והתחושה היא של אובדן ברמה הכי קשה לוקח לי כמה ימים-שבועות להתאושש מהתחושה הקשה וזה משפיע עלי מאד במהלך היום. זה מכניס אותי ללחץ וסטרס ואני יכולה להפוך את העולם בשביל לנסות למצוא את החפץ. לאחרונה כבר ממש נמאס לי מהמצב הזה שמשתלט עלי והופך אותי לזומבי ואני מעוניינת לפנות לטיפול. בנוסף אני סובלת מחוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך ומחשבות פסימיות. שאלה ראשונה - מה זה הבעיה שתיארתי והאם היא נכללת בocd. שאלה שניה - האם יש טיפול שהוא לא פסיכיאטרי לבעיה? כל פעם שאני רוצה לגשת לטיפול אני נרתעת מלקיחת כדורים בגלל שאני לא מעוניינת בנזק לטווח הארוך כגון התמכרות וכו' ובכלל זה מסמן אותך כאדם סוג ב' בעיני וקשה לי עם זה כי אני פרפקציוניסטית כלפי עצמי. אני גם חוששת מתגובת בן זוגי שתומך בי אבל המחשבה שאני יקח כדורים מלחיצה אותו קצת. מרגישה כ"כ רע עם עצמי. תודה!