ROCD או בעיה בזוגיות?

שלום, אני נמצאת בקשר של 9 חודשים. מתחילת הקשר היו לי הרבה עליות וירידות - הם לא התאפיינו במריבות או באי הבנות , הירידות התבטאו בכך שהרגשתי כמו ירידה חדה ברגשות , כמו אדישות כזאת שהובילה ספקות ומחשבות בלתי פוסקות על כך . דבר ראשון שאני עושה בבוקר- חושבת מה אני מרגישה היום כלפי הבן זוג . שוכחת לשלוח בוקר טוב - חושבת מה זה אומר ששכחתי . מקבלת ממנו הודעה - חושבת מה ההודעה גורמת לי להרגיש , אם לא התרגשתי מה זה אומר ?? אולי אני לא אוהבת אותו בכלל? וזה עוד דוגמאות מועטות . ככה סחור סחור מסביב לעצמי , טוחנת לעצמי את המוח ובעיקר כועסת על עצמי ואפילו מרגישה בוגדת שהוא כל כך אוהב אותי ולי יש תקופות שאני בספקות בלי פוסקים שאני לא יודעת מאיפה הם נובעים. כמו שאמרתי,זה בא לי בתקופות. וכשהכל טוב זה בא פתאום עליה חדה כזאת ובה אני מרגישה הכי מאושרת בעולם , בטוחה שהוא האחד . אם אני אשאל את עצמי על הירידות? אני אפילו לא אזכור מה הרגשתי. האהבה היא מוחלטת ושלמה. ולאט לאט גם בתקופות הפחות הטובות אני כן מרגישה שבכל זאת משהו התחזק והשתנה. סך הכל יש לנו קשר שהוא יציב וטוב. אבל אני פשוט לא מסוגלת כבר- אני רוצה להיות כמו כולם, לאהוב בפשטות ולהתרגש בפשטות. לחייך בהתאם לרגע ולא בהתאם "לתקופה". אני רוצה להרגיש את האהבה בכל ימות השנה ולא שזה יבוא לי בתקופות. אני לא רוצה לפחד מהתמסדות הקשר בשל כך. אני רוצה להתלהב מכל שלב שאנחנו עולים ולא להפך. אני פשוט רוצה להבין ופשוט לתת לעצמי מנוחה כי אם מישהו אחר היה מקשיב למחשבות שלי הוא היה מציע להתאשפז- אולי אני פשוט לא אוהבת אותו או שיש סיכוי שזה באמת בעיה בי? (ואם עולה לך לראש מה אני רוצה שתהיה התשובה אני מעדיפה שזאת תהיה בעיה בי)