אוסידי דתי ועוד...

היי, אני בת 33 נשואה פלוס 2 יש לציין שאני עצמאית בעלת עסק וכביכול החיים שלי רגילים לגמרי כלפי חוץ ולא שמים לב לסיוט שאני עוברת מילדות. זה התחיל בטיקים אני זוכרת בערך בכיתה ד הילדים היו צוחקים עלי ועם הזמן זה נעלם... בגיל 24 בערך התחלתי לשמוע קולות מסויימים בראש שאומרים לי שניה לפני משהו שאם אני יעשה יקרה משהו רע... פתאום התחלתי לעשות צעדים מוזרים, לפתוח ולסגור דלתות כמה פעמים, לשטוף את אותו הכלי כמה פעמים עד שהמחשבה חיובית ועוד מלא דברים כאלה... חקרתי קראתי באינטרנט והבנתי שמה שיש לי זה ocd. כל מוות שקורה איך שהוא הראש מצליח להפוך את זה לאשמה שלי... בשנה האחרונה הבנתי שכלום ממה שקורה רע לא קשור אלי! לפני שבועיים קיבלתי החלטה ואמרתי אני לא בחרתי במחשבות הטורדניות הם בחרו בי! ולכן שום דבר ממחשבה טורדנית לא קשורה אלי ויש לי זכות להתעלם מהם. הצלחתי לנהל כמעט שבועיים מעולים ושמחים רק שכל פעם לפני השינה יש בי חרדה שאם אני לא אגיד תפילה יקרה משהו רע... יום אחד אמרתי שאני לא מקשיבה לזה יותר וממשיכה להתגבר עליהם. הבעיה שאני שומעת שמשהו רע קרה אני ישר מקשרת את זה אלי... אני אציין שעזרתי אומץ ולפני 4 חודשים בערך סיפרתי לבעלי שמאוד תומך בי ואמר שכל טיפול שאני צריכה וכל מה שנדרש הוא יתמוך בי. אני בן אדם שאוהב לעזור לאנשים ובחיים לא ארצה לפגוע באף אדם! אני מרגישה שיש בי את הכח לצאת מזה אבל למה שכל פעם קורה משהו רע אני מאשימה את עצמי ונכנסת לחרדות עצומות? אשמח לדעת אם אני יכולה לעזור יותר לעצמי דרך מאמרים, ספרים או טיפול ללא כדורים. *אציין שאני מסורתית תודה על פורום מדהים שעוזר המון

כשאני רואה מישהו (לא כל אחד) בעיקר מבוגר או שנודע לי שמישהו חולה אני ישר מקשרת את זה למוות והמחשבה תוקפת לדוגמה- אם אני לא אביא נשיקה למזוזה יקרה משהו רע לבן אדם... אם אני לא אברך יקרה משהו רע... אני מצידי נלחמת ולא עושה כמעט שום דבר שהמחשבות גורמות לי אבל הספק שאולי יקרה משהו בגללי הוא גדול ולפעמים גורם לי לשיתוק... פשוט החלטתי שגם ככה אני סובלת מהמחשבות וככה או ככה הם תמיד פה ומאיימות אז אין לי מה להפסיד ורק להילחם בהם פסיכולוגית... הרבה מאמץ אבל את רוב היום אני מצליחה להעביר בכיף במיוחד שאני יכולה לקום בפעם אחת, לכתוב או להקליד בפעם אחת מבלי למחוק כמה פעמים... ועוד דברים. אשמח לעזרה...תודה