המשך
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום שרון, כתבתי מקודם "אמא עם אוסידי"... האם כוונתך היא שאצטרך לחיות עם הספק הזה? לחיות בפחד? נניח אני יכולה לוותר על כל הקומפולסיות בנושא, להתעלם ולהמשיך "כרגיל", הרי גם אז הספק ישאר, אז מה הקטע? האוסידי הציף אותי עד כדי כך שכבר נכנעתי ואין לי כוח לקומפולסיות כבר... אני חייבת לתפקד כי אין לי ברירה... פשוט התעייפתי מזה, הספק בכל זאת שם וזה מבאס
אם אני יכולה לוותר על כל הטקסים, והספק גם ככה לא ניתן לפתור, בשביל מה ה"חשיפה ומניעת תגובה"? תודה רבה
היי דנה, כשמונעים את הטקסים, ולא מתנהגים לפי המחשבה, הספק הולך ודועך עם הזמן. זהו תהליך וצריך סבלנות, אבל בסופו של דבר זה קורה. הטקסים מזינים באופן ישיר את הספק ומחזקים אותו, מה שיוצר "לופ" אינסופי של טקסים וספקות. אם מנתקים לספק את "אספקת החמצן" שלו, אין לו ממה להיזון יותר. מה שקורה בפועל הוא, שהמוח מבין (מתוך ההתנהגות שמשדרת לו מסר) שהנושא לא חשוב ולכן זונח אותו עם הזמן.
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
