בעיה שמעייפת אותי
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום שרון הייתי היום במבחן כלשהו ואחד הבוחנים ניגש אליי ושאל שאלה שהפריעה לי ואף הלחיצה אותי, כנראה. באמצע המבחן כשאני שם אטמי אוזניים שחוסמים רקע ואתה ושומע את עצמך - פתאום אחרי שקראתי לעצמי ואיני ממש יודע האם זה נשמע בקול או לא איזושהי שורה - יצא, לפחות אני שמעתי את עצמי, שוב, כסוג של פליטת פה אין לי דרך לפרש את זה- אני ארביץ לך. תמיד אנונימי. משפטים כאלה. בהמשך המבחן עד הסוף היו רגעים שהחזרתי את אטמי האוזניים לבדוק האם שמעו אותי או לא. חזרתי הביתה ושוב חזרתי על אותו קטע במבחן שבו שמעתי את המשפט וגם פחדתי בבית שלי ריק. שאני אומר אותו בצורה כלשהי והשכנים ישמעו ויחשבו משהו נורא. זה תקף לחשש שמישהו שמע בכיתה שהיה בה שקט של מבחן. אומנם זה בה בהתקפים אבל אני מתחיל לפחד ש פליטת פה לא נשארת בראש אלא ממש יוצאת החוצה ושומעים. אכן זה בה בהתקפים של פעם בכמה זמן אבל זה מלחיץ מעייף ומצריך המום כוחות להתאושש. כל הזמן הפחד ממחשבות רעות , לא סוג של פליטת פה אמירה ברחוב אני נועל נעל אחת - אולי טיפשי אבל אף אחד לא ישים לב. להבנתי. מחשבות אלימות זה הרבה יותר מסובך ואין לי כוח לזה. אני משתדל להעביר את זה כעוד מחשבה אבל כשזה כרפלקס עובר ממחשבה לפה להגיד את זה זה כבר לא אפשרי מבחינתי ככה. תודה!
היי יניב, המחשבות הן אמנם לא אלימות, כפי שציינת, אבל הן כוללות פחד מאובדן שליטה, שזהו מכנה משותף לכל המחשבות הטורדניות באשר הן. אכן, מעייף לעמוד כל הזמן על המשמר כדי "לוודא" שלא תאבד שליטה. מעבר לכך, זה לא יעיל, מאחר שאי אפשר באמת למנוע אבדן שליטה, וזה בזבוז מיותר של אנרגיות. בנוסף לכך, זה רק גורם למחשבות להחמיר, מה שיוצר תחושה הולכת וגוברת של תסכול וחוסר אונים. הדרך היחידה היא "לשחרר" ולקחת את הסיכון שמא תאבד שליטה. כלומר, להפסיק לעמוד על המשמר, מאחר שאתה לא רוצה להחמיר את המצב. אין לך שום דרך להוכיח שהאנשים לא שמעו את מה שאמרת, מה שאומר שהספק תמיד יהיה קיים שם. הדרך היחידה להפחית אותו היא לקבל אותו, וללמוד לחיות איתו בשלום. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים אביגיל 8, חיפה www.cbthaifa.com
שלום שרון תודה זאת בעיה בהמשכים.היום הייתה לי תקלה במכונה מסויימת והמנוע שלה נתקע עם כל מיני לכלוך. אז הלכתי לקחת. ספריים דקות מאוד כדי להוציא אותם את. לכלוך מהמכונה. פתאום המוח שלי קולט שבדירה שלי שהיא קרובה לרחוב יש פתחים קטנים מאוד מאוד מאוד והופעל אצלי התקף חרדה שמישהו ראה אותי מסתובב עם מספריים כי בראש אני בטוח שאפשר לראות וחושב עליי דברים איומים שאולי אף צילמו אותי. אבל ברגע שזה נרגע אחרי כמה שעות נשאר לי רק החרדה שראו אותי עם מספריים ואלוהים יודע מה חושבים עליי עכשיו ומה יעשו לי וכדומה. זה לא בעוצמה גבוהה אבל החרדה בעוצמה בינונית כרגע. אפילו הלכתי רק לחורים הקטנים האלה וניסיתי לדמיין האם מישהו יכול לראות אותי עם המספריים ממרחק וכמה קרוב זה לרחוב ומי יכול לראות אותי ומה לחשוב שהסתובבתי עם מספריים וכדומה. ואז עשיתי חזרות בלי המספריים לשחזר את התהליך עוד קודם. כפי שכבר אמרתי קודם זה לא בא באופן קבוע ההתקפים אלא פעם בכמה זמן אבל זה מפחיד ומעייף ולפעמים בא לבכות. די ומספיק. כמה אפשר להיות בחרדה ממחשבות אלימות והחרדה מתעצמת שאני מפתח את החרדה על כך שמישהו ראה אותי בתוך ביתי בגלל חריצים מאוד מאוד קטנים עם מספריים כאילו בהקשר אלים. אודה לתשובה ועזרה.תודה. עייפתי.