שאלה נקודתית לגבי אובססיה
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום רב . אני סובל מאו סי די זמן מה (ההתפרצות הגדולה הייתה לפני 7 חודשים אך הבעיה קיימת זמן רב ) בחלק מהאו סי די , יש לי בעית סטריליות עם מצבים אינטמיים . לאחר מעשה אינטימי אני שוטף ידיים עם שמפו ומכיוון שאני נוגע בשמפו בעוד ידיי מזוהמות בנוזל הידוע (אני נודע בו לאחר ששטפתי ידיים עם מים ) , קשה לי לגעת בבמקבוק שוב . הכוונה היא שלא אוכל לגעת בו יותר ,אלא אם כן אשטוף את הבקבוק בסבון ,ולאחר מכן אשטוף את ידיי בסבון . אם לא אעשה זאת לא אוכל להשתמש בבקבוק יותר . השאלה שלי היא כזו : האם זה לגיטימי בכלל לגעת בבקבוק מזוהם ,לאחר יום או יומיים ,כאשר הנוזל ,למעשה התייבש? ברור לי שאין זה סביר לגעת בבקבוק במידה וכולו מרוח בנוזל , אך האם סביר שלא אגע בו במידה והיה עליו קצת נוזל ? . במצב הנוכחי אני לא יכול לגעת בבקבוק ולא משנה מה כמות הנוזל שנגעה בבקבוק . זה יכול להיות קצת או הרבה , לי לא משנה. אני פשוט לא משתמש בו יותר . איך מבדילים היכן הגבול ? היכן מדובר בהיגיון בריא והיכן באובססיה ? אגב , אני מטופל קרוב לחודשיים . או סי די אובחן אצלי לפני כחודשים (ידעתי הרבה לפני שיש לי או סי די כי קראתי על הסימפטומים * . אני מצטער אם ההודעה בוטה קצת בקשר למיניות ,אבל לא הייתה לי ברירה . אין לי איך לתאר זאת אחרת . רציתי לשלוח הודעה פרטית אבל לא מצאתי איפה . שבוע טוב תודה רבה
שלום לך, השאלה "איפה עובר הגבול" בין היגיון בריא לאובססיה היא שאלה שרבים מהסובלים שואלים. התשובה בדרך כלל נמצאת בהתנהגות של רוב האנשים, אלה שאינם סובלים מאובססיה. כלומר, עליך לבדוק האם אנשים שאינם סובלים מאובססיה מרשים לעצמם לגעת בחפצים ש"זוהמו" על ידי נוזלי גוף. לדעתי, בקרב האוכלוסיה הכללית אין בעיה עם זה. יותר מכך, פעמים רבות, כחלק מהאקט המיני, הנוזלים באים במגע עם חלקים שונים של הגוף, כולל הפה. הדרך היחידה להיפטר מהסימפטום הנוכחי היא פשוט לא לעשות את הטקס, או להפחית אותו בהדרגה עד להפסקתו (למשל- בתור התחלה לשטוף רק את הבקבוק ולא את הידיים, ואחר כך להוריד בהדרגה גם את שאר חלקי הטקס). הטכניקה נקראת "חשיפה ומניעת תגובה", והיא טכניקה התנהגותית מאוד יעילה. פעמים רבות המטופל בשיטה זו מתבקש גם "לזהם את עצמו" בכוונה, מאחר שהחשיפה היא אפקטיבית יותר ככל שהיא יותר חזקה. אני מקווה שאתה נמצא בטיפול המשתמש בטכניקות מסוג זה. שבוע טוב!
תודה רבה . הטיפול בו אני נמצא אכן הוא טיפול קוגנטיבי -התנהגותי וישנו שימוש בחשיפה ומניעת תגובה. אולי זה ישמע מוזר אבל הבעיה היחידה היא כשהמגע הוא עם ידיים . הסיבה פשוטה: הידיים שלי נוגעות בכל מיני חפצים ומזון במהלך היום . חפצים ומזון שגם אחרים עלולים לגעת בהם. מגע עם הפה דווקא פחות מטריד אותי . החשיבה שלי לגבי השטיפה היא שמכיוון ששטפתי עם סבון בקבוק שהוא מזוהם ,הידיים שלי הזדהמו שוב ולכן עליי לשטוף בסבון . מעבר לחרדה "הרגילה" שיש לי מהפחד לזהם , יש לי גם חרדה מהפחד להצליח. אני מפחד להצליח בטקסים גדולים כי זה עלול להכניס אותי לחרדה מההצלחה עצמה . קרה לי בעבר שהייתי בחרדה מההצלחה במשך חצי שעה בערך . פעם אחת אפילו הכרחתי את עצמי להיות בחרדה כי הרגשתי לא בסדר עם ההצלחה . לעיתים כשאני מנסה לוותר על טקס ולא מצליח ,הסיבה שאני מבצע אותו לבסוף היא לא החרדה מזיהום ,אלא החרדה מלותר על משהו שאני מכיר וכבר הסתגלתי אליו. כמו שאת ,בטח, מבינה, האו סי די אצלי מגובה בכמה שכבות של או סי די נוספות . תודה