מחשבות..

אני מתעניין הרבה באוסידי וכפיתיות. ואני רואה דבר משונה, יש נטיה כל הזמן להיות בנוקשות כזו, דכדוך עוטף, דאגה תמידית. מצד שני, האדם מדווח על דברים ספציפיים שכשאתה שומע הם לא נראים כסיבה לדאגנות התמידית הזו. ואז אני מתחיל לחשוב אולי יש לו בכלל משהו אחר שמדאיג אותו, והוא אפילו לא מודע אליו? אודה לך שתאירי לי את עיני

חבר שלי, עובד, אבל כל הזמן בבית מתלונן 'רע לי' הוא נוהג לשבת במקום כמה שעות ולחזור כמו תקליט [לפעמים מידי יום ביומו] על כל רשימת תלונותיו ובעיותיו. דבר ראשון יש משהו אובססיבי בעצם ההתנהגות כנ"ל. אבל למרבה הפלא, אני יושב איתו ומנתח מה בדיוק מעיק עליו. ואני למען האמת עם כל ההתעמקות לא מצליח להבין. העוצמה של התלונות מוגזמת. יש לו נטיה כל הזמן להרגיש רע, גם כשלא מקשיבים לו הוא עסוק במחשבות על 'אני לא מרגיש טוב'. אני מקבל תחושה, שאובססיה היא סוג של הטרדה במוח ללא קשר לדבר שבאמת. או יותר נכון נטיה לטורדנות נפשית שמתבססת על איזה דבר קטן כדי שיהיה על מה לדאוג אך מהותה היא הטורדנות ולא הבעיה. זה מה שרציתי לברר, אם אני צודק בהרגשה שלי.