האם יש לי טורדנות כפייתית?
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום, המחשבות הטורדניות התחילו אצלי בגיל ההתבגרות. התחלתי לחשוב כל הזמן על המוות, הייתי בטוחה שאני עומדת למות. אני חייבת לציין שגם בתור ילדה קטנה היו לי חרדות, בעיקר מרופאים. לאחר מכן המחשבות הטורדניות הוחלפו בחרדת נטישה ובגידה (בעקבות קשר ראשון בעייתי שעברתי). כיום, אני בשנות ה-20 שלי, והמחשבות סובבות סביב הזדקנות, מוות בעיקר של הקרובים אליי (חוויתי מוות של 2 קרובים בשנה האחרונה). אני מרגישה שהמחשבות הטורדניות והטקסים (למשל לבדוק האם נעלמתי את הדלת וכיביתי מכשירי חשמל וכו) הן בעולת אותה התבנית ורק התוכן שלהן משתנה במהלך השנים. לפי מה שאני קוראת בפורומים כאן, אני יכולה להגיד שיש לי גם היפוכונדריה (אני מפחדת ממחלות ובמיוחד מנגיפים), חרדה חברתית (יש לי לפעמים מאפיינים של חרדה חברתית), אובססיביות (כפי שכבר ציינתי, אני מחליפה את האובססיות שלי, פעם בהתעסקות במצב הגופני שלי, פעם בלחפש בגידות אצל בן הזוג וכו). אך בסופו של דבר אני לא הייתי מגדירה את עצמי כאדם דיכאוני, אני כן מחפשת שמחה ואוהבת ליהנות מהחיים, אני מתפקדת בחיי היום-יום. המחשבות האלה פשוט גורמות לי צער רב. השאלה שלי האם יש לי טורדנות כפייתית שבא לידי ביטוי בצורות שונות, או שזה מגוון של הפרעות נפשיות שונות? האם ניתן לטפל בכולם בבת אחת? והאם ניתן לעשות זאת ללא כדורים? תודה
שלום לך, ראשית, אני רוצה לציין שכל אדם, במידה מסוימת, חווה דאגות וחרדות בנושאים שונים. לדוגמא, כל אדם יקבל ציון הגבוה מ-0 במבחן לייבוביץ' לחרדה חברתית, ורוב האנשים יחזרו לפעמים לבדוק האם נעלו את הדלת וכיבו מכשירי חשמל. מה שמבדיל בין האנשים שיכולים לקבל אבחנה של הפרעה נפשית לבין אלו שלא, היא חומרת הבעיה ומידת הפגיעה באיכות החיים. כלומר- הכמות ולא האיכות. בנוסף, ישנם מטפלים ש"אוהבים" יותר לתת אבחנות פסיכיאטריות למטופלים, במיוחד כאלה שמאוד רוצים לקבל אבחנה כלשהי. בפועל, פעמים רבות יכולה להיות מצוקה שהיא עדיין "בגדר הנורמלי". יכול להיות שאת עונה לקריטריונים (המאוד מוגדרים) של אחת ההפרעות הנפשיות, אך גם יכול להיות שלא. מאידך, אין זה אומר שלא קיימת מצוקה. אנשים רבים ללא אבחנות פסיכיאטריות פונים לטיפול, וזוכים למענה ולהקלה. לדעתי, מומלץ לפנות למטפל התנהגותי- קוגניטיבי, ש"יעשה סדר" בכל הבעיות שתיארת, ויטפל קודם כל במחשבה המשנית, שהיא כנראה, לפי תיאורך: "זה לא בסדר שיש לי את הבעיות האלו". מחשבה זו אכן יכולה לגרום סבל רב. אם תצליחי לקבל את העובדה שיש דברים שמטרידים אותך, להבין שזה לא הופך אותך לאדם פגום, ולא להצטער על כך כל כך, לדעתי חלק גדול מהבעיה כבר ייפתר. בהמשך, המטפל יוכל לעבוד איתך על הנושאים המטרידים, ולטפל במחשבות הבעייתיות. בהצלחה!
תודה רבה על התשובה. אולי התיאור שלי היה עדין מדי למצב שלי, שלפעמים יכול להיות מאוד מטריד. האם תוכלי בבקשה להמליץ לי על מטפל (אם אפשר לא יקר) באיזור השרון שמטפל בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית? תודה
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
