דיכאון וחרדה מתמשכים

היי איריס, מחשבות מהסוג שציינת בדרך כלל לא יאובחנו כהפרעה טורדנית כפייתית. בדרך כלל, לאחר אובדן של אדם אהוב, תקופת האבל ה"נורמלי" שכוללת גם מחשבות חוזרות ונשנות על אותו אדם, יכולה להימשך אפילו שנתיים. אם לאחר שנתיים האדם המתאבל לא מצליח לסיים את האבל והמחשבות עדיין מפריעות באותה מידה, זה נחשב ל"אבל פתולוגי" או לחוסר הצלחה בתהליך האבל, ועלול להוביל לדיכאון. יש אנשים, שהנטיה שלהם לאובססיביות מובילה אותם לחשוב על אנשים אהובים באופן חוזר ונשנה גם זמן רב לאחר אבדנם, אך הסימפטום הזה כשלעצמו עדיין אינו מהווה אינדיקציה להפרעה טורדנית כפייתית. בקשר לדיכאון שלך, ייתכן שהטיפול שקיבלת לא התאים לך, או שהתאים לך בצורה חלקית. קיימות תרופות רבות נגד דיכאון, כאשר פרוזאק היא תרופה ישנה יחסית מהסוג שמקובל להשתמש בו כיום (SSRIs). ייתכן שתרופה מסוג אחר היתה מועילה לך יותר, ולפעמים הגדלת המינון של התרופה שאת משתמשת בה עשוי לעזור. בכל אופן, טיפים מומלצים להתמודדות עם דיכאון ללא טיפול הם פעילות מכל סוג שהיא, פעילות גופנית על בסיס קבוע, לקיחת תוספי תזונה המשפיעים על מצב הרוח (כמו אומגה 3) והיעזרות במערכות תמיכה ככל הניתן (משפחה, חברים וכו'). בנוסף, לא ציינת באיזו שיטה טופלת, כמה זמן, וכדומה. הטיפול המומלץ עבור דיכאון כיום הוא התנהגותי קוגניטיבי, כאשר הצד ההתנהגותי מתמקד בפעולות שציינתי. הצד הקוגניטיבי מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה שליליים, והפיכתם לאדפטיביים יותר. בכל אופן, יש לתת לטיפול הזדמנות ולהתמיד בו- תרופות מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות, ובטיפול עשויים לראות שינוי (לפחות קטן) עד לפגישה העשירית. בהצלחה וגמר חתימה טובה!