מה עלי לעשות?
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
לפני כ-8 חודשים עברתי ארוע של עצירת שתן (כנראה בגלל כדור שלקחתי) שהסתיימה בהתעלפות, לפני 4 חודשים כשהייתי בדרכי הביתה נכנסה לי מחשבה טורדנית שאולי לא אצליח להשתין כשאני יוצא מחוץ לבית, ואכן כמעט התעלפתי (ראיתי מטושטש מרוב חרדה) ביום שזה התחיל. מאז אני משתדל שהשלפוחית שלי לא תהיה מלאה לחלוטין. באמת כל פעם שאני יוצא מהבית זה מלווה בחרדה (למשל נסיעה לעבודה). הבעיה שאני מפחד יותר לצאת למקומות בילוי, ששם יש הרבה אנשים. אני מפחד שלא אצליח לתת שם שתן מרוב פחד ואז אתעלף. כי נדמה לי שפעם אחת זה קרה לי והייתי החרדה נוראית - פחד מוות. גם בפעם נוספת שהלכתי בשניות לפני שהשתנתי הייתי בפחד מוות. אם אני יהיה בחרדה ואצליח לתת שתן אני ארגע לחלוטין ואני פוחד שתהיה נפילת לחץ דם שתגרום להתעלפות בשירותים, או לחלופין שלא אצליח ואז אתעלף מרוב פחד. האם עלי להיכנע לחרדה הזאת ולא לצאת לבלות? כי אני חושש שזה באמת מסוכן - התעלפות או עצירת שתן. אני מתלבט...
שלום לך, אני מאוד ממליצה להיפגש עם רופא, ולאחר מכן עם מטפל CBT. הרופא עשוי להבהיר לך שאין שום סכנה פיזית, לא לעצירת שתן (העובדה שאתה פוחד מהעניין לא הופכת אותו לאמיתי) וודאי לא לעילפון. אנשים רבים הסובלים מהתקפי חרדה פוחדים להתעלף בזמן התקף, אולם הסיכוי שזה יקרה רק יורד עם תחילת התקף החרדה, מהסיבה הפשוטה שלחץ הדם עולה משמעותית בזמן חרדה. עילפון נגרם כתוצאה מלחץ דם נמוך באופן מיוחד, וזו תופעה הפוכה. העובדה שהיה טשטוש בראייה בכלל לא מצביעה על סכנה לעילפון, כמו גם סחרחורת, שיכולה להיגרם כתוצאה מנשימת יתר. מטפל התנהגותי קוגניטיבי (CBT), למעשה, יכול ללמד אותך לא לפחד מן המחשבות שלך, וכמובן לא להימנע מהסיטואציות שמפחידות אותך, מאחר שהדבר רק משמר ומעצים את החרדה. בזמן האירוע הקשה התרחשה למידה (שיציאה מהבית מתקשרת עם עצירת שתן), וצריך ללמד את המוח את הדבר ההפוך. כלומר, שאפשר לצאת מהבית בבטחה, בלי שהתסריט הרע יתרחש. בטיפול, ניתן לעשות את החשיפה למצבים המפחידים באופן הדרגתי. אגב, לא מדובר, להערכתי, בהפרעה טורדנית- כפייתית, אלא בהפרעת חרדה מסוג אחר. בהצלחה!
גם אני לא יודע אם זה OCD. אבל מה שכן מפריע לי זה שאני לא יכול להוציא מראש את זה שיש לי את הפחד לצאת החוצה ולבלות כמו פעם. זה לא עוזב אותי לשנייה, לא משנה מה אני עושה. ככה שבעצם כל הזמן אני "אוכל את עצמי". אבל אני כן סובל מ-OCD שמתבטא בדברים אחרים כבר יותר מ-7 שנים (פחד מכך שלא אצליח להירדם שלפעמים גורם לחוסר יכולת להירדם) - אבל עם זה כבר השלמתי. תרופות לא עוזרות לי. מה שדי מוזר זה שבחודשים שאחרי עצירת השתן, שדווקא הייתה בבית - לא היה לי הפחד הזה והוא התחיל 4 חודשים לאחר מכן. יכול להיות שזה פוסט-טראומה? משהתחיל הפחד הזה, הדבר הראשון שניסיתי לעשות זה להראות לעצמי שאני כן יכול לצאת החוצה. הבעיה בפעמיים שיצאתי לבלות וגם בפעמים אחרות שיצאתי מבית - מאוד מאוד פחדתי.
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
