צריך עזרה...
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום לך שרון אז ככה , לפני כמה חודשים נפלתי על אזור הצלעות וקיבלתי מכה חזקה , היו כאבים חזקים בהתחלה אבל זה עבר , מאז יש לי מן כאבים חוזרים ונשנים באזור החזה ולאחר שעשיתי בדיקה רפואית לא מצאו ממצא חריג. הבעיה היא כזאת והיא מטרידה אותי בחיי היום יום , לא רק שאני לפעמים סובל מהתקפי פאניקה בלתי מוסברים, הראש שלי בזמן האחרון טרוד מאוד ואני מכניס את עצמי למחשבות קיצוניות שמשהו עם הלב שלי לא תקין , יש לציין שהתקפי הפאניקה מאוד הבהילו אותי ואני כל הזמן חי במחשבות שאני הולך לקבל התקף לב . מאז אני טרוד לגבי מצב בריאותי ואני חיי בחוסר מנוחה במשך כל היום מתנשף המון וחושב רק על העניין הזה , אפילו שנגיד הכל תקין בריאותית הראש לא מוכן לקבל את זה וחוסר מנוחה הורס לי את החיים. מאז ההתקף האחרון שחשבתי על הגרוע מכל אני חי בפחדים בלתי מוסברים שבחיים שלי לא חוויתי בחיי וממשש את אזור החזה והגוף כל זמן במחשבה שהפעימות לא תקינות וכל מיני דברים אובססיבים כאלה ואחרים לגבי זה. יש לציין שנורא קשה לי לישון וזה מטריד מאוד , מה אפשר לעשות כדי לגרום למחשבות השליליות להעלם ממוחי?? תודה רבה לךךךךך
שלום לך, קודם כל, לא בטוח שהדבר קשור לאובססיה, אלא ככל הנראה להתקפי החרדה מהם אתה סובל, שיכולים להוות חלק מהפרעת פאניקה. אנשים הסובלים מבעיה זו, חווים התקפי חרדה חוזרים ונשנים. מה שמזין יותר מכל את התקפי החרדה האלה הוא הפחד מפני הישנותם, או "הפחד מהפחד". רבים מהסובלים פוחדים, כמוך, מהסימפטומים הפיזיים של התקף החרדה ושל חרדה בכלל. הם חושבים, בטעות, כי הסימפטומים מצביעים על משהו לא תקין בפעולת הגוף, או שהם יכולים להזיק לגוף. למען האמת, מדובר בפעולה תקינה של הגוף, שנגרמת כתוצאה מעלייה של רמות האדרנלין: יש סיבה לכך שהגוף מגיב כך בזמן חרדה- מבחינה הישרדותית, הדבר מאפשר לנו לברוח מסכנה אמיתית כאשר היא קיימת. זאת מאחר שהגוף דרוך ונמצא במצב של אקטיבציה ביחס למצבו הרגיל. מומלץ מאוד לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שעשוי לפתור את הבעיה תוך זמן קצר. הטיפול שם דגש על ההסבר לגבי הסימפטומים, כך שהמטופל לומד לא לחשוש מהם. בהדרגה, המטופל לומד לא לפחד מהחרדה שלו עצמו, ומהתקפי החרדה, ומפנים את האמונה (ההגיונית) ש"לא יקרה כלום" וש"החרדה תחלוף". למחשבות השליליות שיש לך, עונים, למעשה, במחשבות- נגד הגיוניות, כמו אלה שציינתי. החלק ההתנהגותי עוסק בחשיפה להתקפי החרדה עצמם, לפעמים תוך כדי פגישה, כדי להיווכח שזה אכן עובר ושלא קורה שום דבר רציני. במקום לנסות להימנע מהחרדה (מה שרק מעצים אותה), מנסים לחוות את החרדה מרצון- וכך, השליטה במצב עוברת לידי המטופל, שבסופו של דבר מפסיק לחוות את התקפי החרדה. זאת מאחר, שהוא מפסיק לפחד מהם, לנסות להימנע מהם ואף מנסה לחוות אותם באופן מכוון. בהצלחה!