דאגוה מתמשכת
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום ! אני בת 28 נשואה ללא ילדים ( בתכנון ). כבר מאז שהתחתנתי אני אני מדמיינת לעצמי שאני הולכת למות (ח"ח), ובעלי יתחתן במישהי אחרת ומחשבה טורדנית זו מביאה אותי לביצוע פעולות כמו למשל אני דואגת יותר לבריאותי וזה גורם לי לביצוע בדיקות וכד'.והסיפור הזה לא נגמר. כל פעם שאני רואה שניים ביחד או זוג מתחתן או לא יודעת מה זה... המחשבות עולות שוב בדימיון... אני לא יודעת מאיפה בא לי. אני אוהבת מאוד את בעלי. מבחינת אישיות אני בעלת דימיון עצמי והערכה עצמית כמעט אפסיים. גדלתי בבית שהורי לא הביעו לי שום אהבה או חום. וראיתי שבעלי כמעט הוא היחידי שהיה "בשבילי", ואני תמיד עם דאגה שאני לא רוצה שאף אחד אחר בעולם ישתף אותי בו. עד כדי כך שאני אמרתי בפניו שמקווה (ח"ח) שהוא ימות לפני כדי שאהיה בטוחה שאני אהיה היחדיה בחייו,ואני בטוחה שזו אמירה ממש לא במקומה. אודה להתייחסותך מה לעשות ומאיפה זה נובע תודה
שלום לך, אני מבינה את הרצון לדעת "מאין זה נובע", אך בגישה שאני עוסקת בה (CBT), השאלה הזו פחות רלוונטית. מה גם, שנראה כי את יודעת את התשובה, לפחות באופן חלקי. את הסיבות להיווצרות הבעיה מלכתחילה לא ניתן לשנות, ולכן השאלות החשובות הן "מדוע זה עדיין כך?" (מה משמר את הבעיה)? ו"כיצד ניתן לשנות זאת?" בהחלט ייתכן שאת סובלת מהפרעה אובססיבית. מה שבטוח הוא, שקיים מרכיב של חרדה בבעיה שלך. בדרך כלל, מה שמשמר חרדה הם דפוסי חשיבה לא יעילים, וכן הניסיון התמתיד להימנע מהחרדה במקום להתמודד איתה. מעבר לכך שההימנעות הזו מתישה, היא משמרת את החרדה ו"דואגת" לכך שהבעיה לא תחלוף. יש שתי דרכים לטפל בבעיה, וניתן לשלב ביניהן: טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, שמטפל בגורמים המשמרים שציינתי, וטיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון, שמפחית את החרדה באופן מתמשך, כל עוד נוטלים את התרופה. ניתן למצוא מידע רב על שני סוגי הטיפולים באינטרנט. בהצלחה!