ocd

יש לי 2 בנות שאחת מהן הובחנה בO.C.D והשניה טרם, זאת שהובחנה בת 13 תלמידה מצטיינת וילדה נעימה ומקסימה. סובלת ממחשבות טורדניות כגון: רצון לפגוע במישהו יקר או אפילו העצמה. מקבלת טיפול תרופתי מזה כחודשיים בשם רסיטל. יש לציין שהיא חזרה לחיות, לשחק לרקוד לשיר ופשוט לאהוב את עצמה. לאחרונה גיליתי שהבת הצעירה יותר בת ה-8 מפתחת תסמינים דומים. הבאים ליידי ביטוי בכאבים בבית החזה, תחושות בחילה שמורגשות רק בבוקר, היא רצון לשחק וחוסר עניין בכלום. זה התחיל מזכרונות שצפו מהגן שגרמו לה להרגיש בושה, בהלה, פחד מתגובה, למרות שציינה בפניה שזהו תהליך תקין שכמעק כל ילד עובר בגן. היא כיום בכיתה ב'. אני מאוד אוהבת אותה ומחוברת אליה רגשית. אני אוהבת גם את התאומות בנות ה-13. אבל הקשר שלי אל הקטנה עצום יותר. היא ההשיכה בתכנים תוקפנים בדיוק כמו אחותה. אני מאוד מודאגת ולא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה. אני מרגישה שכול עולמי קורס עליי. אני מפחדת שזה מצב שילווה אותם כל החיים, והם יצטרכו לחיות עם תרופות וטיפולים פסיכולוגיים. האים יש מצב שההפרעה הזאת תעלם מתי שהו. מה אני עושה לגבי הקטנה, התיעצתי אצל פסיכיאטר, אומנם של בני 18 ומעלה, אבל היא ציינה שזהו הפרעת חרדה ואין צורך בטיפול תרופתי. התכנים התוקפנים הגיעו אחר כך, אצל הבת הגדולה יותר זה בא ליידי ביטוי בתכנים תוקפנים ומיניים, שזה בעצם המחשבה לפגוע באדם יקר לה במשפחה או בעצמה. או לראות ילד שעושה תנועה מסויימת ולפרש את זה למקום לא הגיוני בכלל. עזור לי. אני במצוקה

זה נכון מה שאת אומרת! אבל היום ביתי הקטנה גרמה לי להבין שמה שהיא מרגישה וחושבת הם בדיוק אותם מחשבות תוקפניות כלפי אדם שהיא מאוד אוהבת(אביה) ,ברצון שלה שהיגרם לו נזק שקיים אצלו ואף יחמיר יותר. היא מתוסכלת ומבוהלת עצם המחשבה שגורמת לה לכאבים בחזה, קשיי נשימה, אי רצון לאכול ואף לא לשחק בדברים שגרמו לה עניין רב לפני. הסברתי לה שאני מבינה אותה וזה בסדר לחשוב ולתת למחשבות התייחסות ואף להתאמת איתן, שהרי אין להן שום בסיס ושאני יודעת שהיא בעצם לא רוצה לחשוב אותם אלא זה המחשבה הטורדנית שנדחפת ומחפשת מקום להשתלטות.אני מוצאת דמיון רב והתאמה בין המחשבות של שתי הבנות.היא בוכה הרבה ומבקשת שהמחשבות יפסקו, היא רוצה לחזור ולהיות ילדה רגילה כמו קודם, אבל לי אין תשובה לכך. האים קיים מצב במקרה של ocd שזה יכול לעבור לבד ללא טיפול קוגנטיבי ותרופתי. האים זה יכול להיות להימשך לכול החיים גם על ידי טיפול תרופתי, או שזה יכול לעבור בשלב מסויים.