טיפול התנהגותי

היי דניאל, אתה מדבר על טיפול בהצפה, כלומר- חשיפה כבר מן ההתחלה לרמת החרדה הכי גבוהה, על ידי אי עשיית הטקסים כלל. זה מתואר, למשל, בספר של עדנה פואה- "די לאובססיה". בפועל, רוב המטפלים (לפחות בארץ) משתמשים בשיטה של חשיפה הדרגתית. כלומר, מכוונים את המטופל להפחתה הדרגתית של הטקסים עד להפסקתם. זאת מאחר, שבדרך כלל מטופלים אינם מסכימים להיחשף כבר בהתחלה לרמות החרדה הגבוהות ביותר, והם אינם משתפים פעולה עם הטיפול. מניסיוני, החשיפה ההדרגתית היא מאוד יעילה. לדוגמא, אדם השוטף ידיים במשך חצי שעה בכל פעם מתבקש להפחית את משך השטיפה, בתחילה ל-20 דקות, לאחר מכן ל-15 דקות, וכן הלאה. בנוסף לכך, הוא נחשף בתחילה ל"קצת" לכלוך ולאחר מכן ל"הרבה" לכלוך. לשאלתך, בשיטת ההצפה מתבקשים בדרך כלל להפסיק לעשות פעולות שהן כפייתיות (כמו להתקלח או לשטוף ידיים) באופן מוחלט. לאחר תקופה מסוימת, כאשר החרדה פוחתת והאדם אינו חש עוד את הדחף לעשות טקס, כמובן שניתן לחזור לעשות פעולות אלה בצורה מבוקרת. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com