מחשבות טורדניות מיסרות
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
כבר כמה שנים סובלת ממחשבות ממש קשות בצורה של דחף לקלל חלילה. אני שתיה וזה עולה לי בתפילות וסתם כך בלי שום קשר לכלום. זה נראה לי לגמרי מטורף ולא מובן,ואין לי שום הסבר לתופעה.חוץ מהאפשרות שזה הכן OCD .אני מאוד מתביישת בתופעה ופוחדת שמשמים יענישו אותי על זה. זה ייסורי גיהיום עלי אדמות ,כך אני חשה. ממש מתנהלת בתוכי מלחמת עולם פנימית שלא נותנת לי מנוח. איך מתמודדים עם זה, למה זה קורה ואיך מתגברים ומנצחים את המלחמה הזאת. האם חייבים תרופות? למה זה בעצם? האם זה נובע מהילדות? האם זה רק פעילות כימית במוח? אני מאוד חוששת מהצורך ליטול תרופות,פוחדת שזה ממכר ושזה יהפוך אותי לתלותית או שישנה את אישיותי,מודה לך מראש על העזרה.
שלום לך, ייתכן מאוד שאכן מדובר במחשבות טורדניות, אם הדחף לקלל לא "מתממש", כלומר את לא באמת מקללת אלא פוחדת מכך. אם את אכן מקללת, ייתכן שזו בעיה נוירולוגית, שכן רק הסובלים מבעיות נוירולוגיות אינם שולטים בדחף לקלל. את התשובה לשאלה "מדוע זה קורה" אפשר לתמצת לשתי תשובות פשוטות: פחד לאבד שליטה ורמת מוסריות גבוהה. כלומר, המחשבות הטורדניות (ואפשר לומר שכל החרדות) קיימות עקב רצון גבוה בשליטה. במקרה של מחשבות טורדניות, קיים פעמים רבות פחד לאבד שליטה על התנהגותנו או מחשבותינו. התוכן של המחשבה הטורדנית בדרך כלל נקבע בהתאם לנושאים שחשובים לנו, ובפרט דברים שלדעתנו "אסור" (מבחינה מוסרית) לעשות. כלומר, מאחר שככל הנראה קללות נתפסות בעינייך כדבר שאסור לעשותו, את פוחדת לאבד שליטה על התנהגותך ולעשות זאת. יש לציין, שאם אכן מדובר במחשבה טורדנית, לא קיים שום סיכוי שאכן תקללי. אפשר לומר, שהבעיה מתפתחת כתוצאה משילוב של גורם גנטי, ובנוסף גורמים חברתיים- תרבותיים ואישיותיים, כפי שציינתי. טיפול תרופתי עוזר לחלק מהאנשים, ובדרך כלל כל עוד נוטלים אותו. אם לא משלבים טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), קיים סיכוי גבוה שהסימפטומים יחזרו לאחר הפסקת התרופה, שהרי לא למדת להתמודד עם עצם קיומן של המחשבות. בנוסף, טיפול תרופתי אינו הכרחי. מאידך, אין מה לחשוש ממנו, הוא אינו משנה את התחושה באופן משמעותי ובוודאי שלא את האישיות. מבחינת תופעות הלוואי, חלק מהתרופות גורמות לעייפות ולתיאבון מוגבר. הוא יכול להפחית את החרדה בנטילה לטווח הארוך, אך כאמור, אינו פותר את הבעיה ואינו מלמד אותך כיצד להתמודד עם המחשבות ולא לפחד מהן. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעומת זאת, מעניק לך כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות. על ידי קבלתן במקום דחייתן, והפסקת הניסיונות (הכולשים כמובן) לברוח מהן, ניתן לפתור את הבעיה לטווח הארוך, ואף לקבל כלים כדי למנוע את חזרתה. את יכולה לקרוא בהרחבה על מחשבות טורדניות וטיפול ב- OCD באתר שלי. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
ראשית תודה רבה לך על העזרה והיעוץ המחזק. לא מדובר בקללות בפועל אלא בקללות שעולות במחשבה. זה התחיל במחשבה אחת שעלתה לי באמצע ברכה,סתם כך באמצע החיים בלי שום קשר לכלום,וזה החריד אותי מאוד. המחשבה שבמקום לברך עולה קללה זעזע אותי כל כך,שהרגשתי חרדה איומה שמציפה אותי ובושה עמוקה. מאז זה לא מרפה,כל הזמן עולות מחשבות הפוכות מברכה,וזה מפריע להתרכז בתפילות,או בכלל בעשיה יומיומית. זה פשוט כמו סוג של דיבוק,משהו שלא בא ממני. ואז אני מברכת כדי לסתור את המחשבות האלה,מפחיד אותי מאוד עצם העובדה שיש לי מחשבות כאלה. אני חשה שזה לא ממני,כי הרצון שלי הוא לחשוב טוב,אבל העובדה שעולה מחשבה כזאת גורמת לי לעשות חשבון נפש נוקב,ואז אני מתחילה לחשוב שאולי חטאתי כל כך שזה עונש משמים. ואז אני הופכת למאוד זהירה ביחד שלי עם הסביבה,לא לפגוע,לא להכעיס,לא לבייש,לא להכאיב לאף אדם. ואם עשיתי משהו לא טוב,אני חשה אשמה והולכת לבקש סליחה,והרבה פעמים מסתבר שהכל אצלי בראש,לא תמיד,אבל לעתים. זה מפריע לי ביחסי עם הסביבה,אני מוצאת את עצמי חשה אשמה כל כך עצומה שכשאני מצליחה בקריירה,אני פוחדת שלא מגיע לי כלום. מרגישה שאני בתוך כלא פנימי שלא נותן לי מנוח ולא מצליחה להשתחרר. זה התחיל לי בשנות השלושים אגב,כך שאין לי מושג כיצד יתכן שביום אחד מופיעה מחשבה מחרידה ומאז אין מנוחה. שוב תודה על העזרה.
אני גם התחלתי לסבול מזה השבוע אשמח לדעת כיצד טיפלת ואם יש הקלה
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
