התנהגות כפייתית

שלום רב, בני בן תשע וחצי (כתה ד) והחל מסוף שנת הלימודים של כיתה א' החל להתנהג מוזר, זה מתבטא בכך שאינו מסכים להחליף לבגדים קצרים בקיץ. בהתחלה הוא לא רוצה להחליף לחולצה קצרה באחד הימים כשאמרתי לו שאני תורמת אתל כל החולצות הארוכות הוא לבש חולצה קצרה אך הכניס את הידיים פנימה ונשאר כך כל השישי שבת (אפילות בשינה) עד שהתייאשתי , עם הזמן גם לא נכנס לים ולברכה מכנסיים ארוכים הוא לובש רק עד מתחת לברך הוא לא מוריד גרביים, בקיץ הוא מזיע, חם לו מאוד אבל הוא מתעקש לא ללבוש קצר הוא לא רוצה לדבר על הנושא ומייד בוכה כשמדברים איתו על הנשוא. לאחרונה המצב ממש מחמיר הוא לא משתתף בשעורי תאטרון בבית ספר כי צריך להוריד גרביים, בקרוב יהיה בבית ספר שעורי שחייה והענין אבוד מראש. לפני כשבוע הוא שאל אותי "אמא מזה להתאבד? איך עושים את זה? כל היום הוא רק מתעסק בעצמו שלא יראו את גופו.. אנחנו נואשים ומתוסכלים כשמגיע הקיץ. פנינו למרפאה בעיסוק כי חשבנו שזה בעייה תחושתית אך היא שללה את זה, הוא קיבל בערך 15טיפולים ריגשיים לחיזוק הבטחון העצמי ומטופל בפרחי באך, הבטחון עלה מעט אבל הבעייה הצפציפית רק החמירה. לאחרונה פנינו לפסיכולוגית שאמרה שיש לו בעייה כפייתית וחרדות , הציע לפנות לבריאות הנפש. שאלותיי: האם זאת הברירה היחידה? למה זה קורה? לו? מה לשעשות? האם כשפונים לפסיכיאטר זה נרשם בתיק הרפאוי "ודופק לו את החיים"? כמו צבא רשיון וכו'? אנא עזרו לנו !!!! תודה רבה