OCD ו - CBT
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שרון שלום, קודם כל כתבתי בעבר כאן ורציתי להודות על תשובתך הארוכה, המפורטת והתומכת. אני סובלת מ OCD ונטלתי כדורי סרטרלין וכן עוברת טיפול CBT (רק בתחילתו). קודם כל: מבחינת הכדורים רציתי לשאול (וגם שאלתי בפורום פסיכיאטריה אבל אולי את יודעת מנסיונך): הכדורים עשו לי לא טוב, גרמו לי להקיא ולצרבות בלתי נסבלות מכיוון שאני סובלת מריפלוקס וכנראה הכדורים הגבירו אצלי את תחושת הבעירה בוושט ומחוסר ברירה נאלצתי פשוט להפסיק לקחת אותם, למרות הוראתה של הפסיכיאטרית לרדת במינון, פשוט הפסקתי בבת אחת. הכדורים בכלל לא השפיעו עלי כשלקחתי אותם (כחודש וחצי) ורציתי לשאול האם ידוע לך מה קורה אם מפסיקים בבת אחת כדורים פסיכיאטריים? האם קורה נזק והאם יכול פתאום לבוא דכאון חמור ומחשבות אובדניות בשל הפסקת נטילת הכדורים באופן פתאומי? כמו כן, לגבי OCD ו - CBT : אני רושמת באופן מסודר את המחשבות והרגשות ואת האירועים שגורמים להם וכן מנסה לזהות עיוותי חשיבה ולתקנם. אני מקבלת שיעורי בית למשל להפסיק את הטקסים, לדוגמה: לא להציע את המצעים במיטה כל בוקר, לא להרים שערות מהכיור באמבטיה וכל מיני טקסים שאני עושה אבל אני רוצה לשאול: מה המטרה בזה שאני אמורה לעשות את הצד הקיצוני השני ? האם עליי לחיות למשל בתוך בלגן (כיור מלוכלך, סלון מבולגן מהצעצועים של הילד וכו') כדי להגיע לרמה נורמלית? האם לא הגיוני שבסיום כל ערב ארצה שהבית יהיה מסודר ופינת הסלון הקטנה שלי תחזור לצורתה הנורמלית כשכל המשחקים מרוכזים בפינה? איפה פה הגבול בין נורמלי לבין לא נורמלי? ואיך מפסיקים את הטקסים האלה בכוח? ואיך מתגברים על המחשבות? מנסים להילחם בהם פשוט? אודה לתשובתך תודה!
רונית אשמח אם תכתבי לי המייל שלי: [email protected]
היי רונית, קודם כל, מאוד לא מומלץ להפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמך בבת אחת. יכולות להיות לכך תופעות לוואי מאוד לא נעימות. יכולה להיות החמרה בסימפטומים, וכן תחושות פיזיות לא נעימות, המשתנות מאדם לאדם ומתרופה לתרופה. עלייך לפנות לרופאה המטפלת כדי לשאול אילו סימפטומים בדיוק יכולים להופיע בעקבות הפסקת התרופה הספציפית הזו. אני יכולה לומר באופן כללי, שאנשים שהפסיקו תרופות מקבוצת התרופות הזו חוו סחרחורות, כאבי ראש, בחילות, אי שקט, עוררות או עייפות יתר ועוד. דיכאון חמור ומחשבות אבדניות עקב הפסקת תרופה יכולים להופיע, בדרך כלל, רק אצל מי שסבל מהם בעבר. לגבי הפסקת הטקסים, לא חייבים לכיות בלכלוך ובזוהמה כדי להגיע למצב "נורמלי". חלק מהתרגול, לעיתים, כולל עשייה של דברים שהם קצת מעבר למה שהאדם הסביר היה עושה, למשל- לאכול מהרצפה. זוהי טכניקה שנקראת "למידת יתר", וההנחה העומדת בבסיסה היא, שכדי שיהיה קל יותר להביא אדם שנמצא בקיצוניות אחת (ניקיון יתר) אל האמצע, יש צורך לפעמים להשתמש בקיצוניות השנייה. זאת גם מאחר, שפעמים רבות קשה לדעת באמת היכן עובר הגבול בין נורמלי ללא נורמלי. במקום לבדוק כל הזמן מה "האדם הסביר" היה עושה, קל יותר לפעמים לעשות משהו קיצוני, ואז קל יותר למצוא את האמצע. בכל אופן, ניתן גם לבדוק עם אנשים אחרים מהו הגבול שלהם מבחינת ניקיון, סידור ונושאים שמטרידים אותך, וגם זו דרך לדעת היכן עובר הגבול. בנוסף, אין טעם לנסות להתנגד למחשבות הטורדניות, מאחר שניסיון התנגדות למחשבה רק גורם לה להתחזק. הרעיון הוא, "ללכת עם" המחשבות, לנסות לקבל אותן במקום להתנגד, ולחוות את החרדה שבאה בעקבות זאת. זאת מתוך ידיעה, שחרדה היא זמנית וחולפת, ובהחלט אפשר להתמודד איתה. תוך יציאה מנקודת הנחה זו, קל יותר להפחית את הטקסים עד להפסקתם. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
