מחשבה טורדנית על זהות מינית

טוב, שנים רבות זה תוקף אותי ולא מרפא,לפעמים יש הפוגה קלה ולפעמים יותר חזקה. מתקופה לתקופה זה רק הולך ונהיה בלתי נסבל. תיאור: עולות בי מחשבות תמיד שאולי אני הומו. למה? נתחיל מזה ש: *אני ליד גברים שנראים טוב אני די נלחץ או הלב דופק מהר. (לא רק גברים, יכול להיות שזה גם סימפטום לחרדה חברתית) *הראש שלי לא יודע להבדיל בין ישבן של גבר לאישה. הכוונה: שאני תמיד מסתכל על ישבנים וגם אם אני מנסה חזק לא להסתכל אני רואה את זה בזויית של העין עובר לידי. ברור שאני לא מרגיש טוב עם זה. אבל זה בא אצלי אוטומט. *יצא לי לראות בעבר סרטוני פורנו של גברים ועכשיו שאני רואה גברים יש לי מין דופק מהיר,הנשימה נעצרת ומרגיש כמו חרדה כזאת אולי התרגשות (לא יודע להבדיל) *שאני רואה גברים חטובים עם ריבועים בלי חולצה אני גם מרגיש את אותו הרגשה כמו בסעיף הקודם. *בעבר הרחוק (שהייתי בן 8-10 בערך, בסביבות 15-20 שנים אחורה) הייתי משחק עם האח הגדול שלי כל מיני משחקים בבית והיה בהם מגע מיני אחד עם השני (עד היום יש בי טינה גדולה אליו שאולי כל המחשבות וכל הפחדים שלי זה בגללו) והוא גר איתי פה בבית ואני נרתע ממנו לפעמים. במשך השנים תמיד ניסיתי להדחיק את זה. עברתי תקופות לא קלות וחשבתי שאולי אתרכז בדברים שעברתי (חברים נהרגו בתאונת דברים,אבא שלי נהיה חולה ועם הזמן "גילתי" שזה היה רק הפוגה קלה ותמיד זה חזר. או לחילופין שטסתי לטיול של אחרי צבא של כמה חודשם אז חשבתי שהמחשבות ייעלמו. אז נכון שזה קצת נעלם בטיול והייתי בן אדם אחר, אבל שחזרתי לשגרה פה בארץ זה חזר. קצת על רקע שלי עם נשים: אני נמשך לנשים בצורה מעולה. היו לי 3 קשרים רצינים בשנים האחרונות. אני מאונן על פורנו של נשים, אני מנסה להתחיל עם בחורות. בזה אין בעיה (לפעמים עולה השאלה שאולי זה סוג שלה הכחשה בשביל להדחיק את המחשבות לצד) זאת תחנה אחרונה לפני שאני "נשבר" וניגש לטיפול נפשי/פסיכולוגי. אני לבד בזה, המחשבות שלי עם עצמי ואני לא משתף אף אחד בסביבה שלי מגודל הבושה, ונשאר להירקב עם זה לבד. לאן מתקדמים מפה? אני יודע שיש לגשת לטיפול, השאלה שלי רגע לפני. מה אתה מציעים לי לנסות?