ocd ילד בן 12
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
לאחרונה אובחן בני עם OCD , שבועיים לאחר שהתחיל את חטיבת הביניים. הוא מוצף במחשבות טורדניות,האובססיות יותר דומיננטיות מהכפייתיות. המחשבות רצות בראש כמה פעמים בשעה על המון המון נושאים. כאשר נמצא עם חברים או מחוץ לבית המצב טוב יותר. הפסיכאטר הגדיר את ה OCD כחריף כרגע. התחלנו ב CBT שהחליט להתחיל לעבוד בדימיון מודרך ובתרגילים של התרכזות בנשימה. הרופא החליט כרגע ללא טיפול תרופתי ולאחר 3-4 מפגשים אצל המטפל להחליט מה הלאה. עברו כבר שבועיים מאז שהכל פרץ החוצה, וטיפול אחד ( הסתבר שהוא סחב זאת איתו, בדרגה נמוכה יותר, כבר כמה חודשים), הוא קצת נרגע מעצם זה שאנחנו מבינים אותו ושהוא חשף סוד ששמר אצלו בבטן. מתי ה CBT אמור להתחיל להשפיע?בקיצור- מתי זה אמור לעבור?? אני מרחמת עליו, הוא כ"כ סובל
היי סיגל, בטיפול CBT, הטכניקה היעילה ביותר שבה משתמשים, אשר מביאה בסופו של דבר לחיסולו של ה- OCD, היא חשיפה ומניעת תגובה (ERP). בטכניקה זו, עושים מיפוי, כלומר רשימה, של האובססיות, הקומפולסיות (כפייתיות) וההימנעויות, ולאחר מכן מתחילים להפחית באופן הדרגתי את הקומפולסיות, ואת שאר ההתנגדויות לאובססיות (כלומר, ההימנעויות והניסיונות לדחות את המחשבה הטורדנית). המטופל צריך להבין שכדי שהחרדה תפחת בטווח הארוך, הוא חייב להיחשף אליה בטווח הקצר. כאשר מנסים לדחות ולהימנע מחרדה, היא תוקפת בעוצמה גבוהה אף יותר, וזו הסיבה שטקסים רק מחזקים ומזינים את ה- OCD. מאידך, כאשר המטופל מרשה לעצמו לחוות את החרדה, היא הולכת ופוחתת. ה- CBT יתחיל להשפיע כאשר תיעשה עבודה ממוקדת על הסימפטומים האובססיביים והכפייתיים, כדי להפחית אותם באופן פעיל. כאשר בנך יבין שהוא חייב לחוות חרדה כדי להיפטר מה- OCD ויתחיל לחוות אותה באופן פעיל ומכוון, תראו הפחתה של ממש בסימפטומים. אני מקווה שהמטפל ישתמש בשיטה הזו, שכן הרפיות ודמיון מודרך אינם יעילים בהפחתת סימפטומים של -OCD. הם יכולים להקל על סטרס ולחץ באופן כללי, אך כמו שאמרתי, חייבים להיחשף לחרדה, ולא לנסות להימנע ממנה, על מנת לפתור את הבעיה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד אתר הבית: www.cbthaifa.com
הבעיה אצלו שיש לו המון מחשבות שהוא חייב לבטל כל הזמן. אין המון טקסים. הכל אצלו בראש, גם המחשבות וגם הביטול שהוא נראה לי מעין "טקס". המחשבות לדוגמא אומרות לו שאם לא יבטל לא יצליח לנשום, לעמוד, ללכת, להסתכל הצידה וכד'. דברים מאוד בסיסיים. זה קורה המון פעמים בשעה. זה מטריף אותו. הוא חזר היום ללימודים ובתחילת היום היה משבר גדול. בעצת המטפל שלו עודדתי אותו להשאר ולהתמודד עם הפחדים. הכל עם המון אהבה. בסופו של דבר הוא נרגע ונשאר עד סוף היום. אבל מה יהיה מחר?זה נראה לי תהליך מאוד ארוך. האם טיפול תרופתי במקביל יזרז את הריפוי?
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
