מחשבות שלא מניחות

שלום לך, ניתוחים גדולים מעמידים אותנו פעמים רבות במצבים של פגיעות, שבהן אנו נוכחים בשבריריותם של החיים. לא מן הנמנע שמצב זה תרם להתפרצות "חרדת מוות" ומחשבות טורדניות על מוות. בנוסף, נגרמו לך שינויים פיזיולוגיים, לכן הייתי פונה קודם כל לרופא משפחה או לרופא שטיפל בך, לשלול בסיס ביולוגי לחרדות. אם הכל בסדר מבחינה גופנית, אני מציעה לפנות במקביל לפסיכיאטר ולטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. הפסיכיאטר יכול לרשום תרופות אנטי- דכאוניות, שיש להן גם אפקט נוגד חרדה לטווח הארוך (בניגוד לשתי התרופות שנטלת, שפועלות לזמן קצר בלבד), ואינן ממכרות. הטיפול ההתנהגותי- קוגניטיבי יכול לעזור מאוד להפחית את המחשבות הטורדניות, וכן את החרדה שבאה בעקבותיהן, עד לחזרה לתפקוד נורמלי (ושמח) והפסקת התרופות בהדרגה. הפסיכיאטר אליו פונים יכול להפנות אותך למטפל באיזור מגורייך.