הפרעת דה-פרסונליזציה

דיון מתוך פורום  הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

03/11/2013 | 23:50 | מאת: ניב

שלום , שמי ניב אני בן 18 ואני רוצה לשתף משהו שאני חווה כבר שנה . אני עברתי מלפני שנתיים תקופת לחץ וחרדה עצומה, משום מקום זה בא לי. פתאום היו לי מחשבות וחרדות, התקפי חרדה במקומות לא שגרתיים כמו מסעדה, בבית, לפני השינה, דבר שלא היה לי בעבר. זה התבטא בטיקים בפנים, זרמים בכל הגוף, דופק מואץ, הרגשה של עילפון, וכו'. אחרי כמעט חודש שחוויתי יום יום התקף חרדה, עברתי טיפול סיני שהחזיר לי את שלוות החיים, או שלא ? מיד אחרי הטיפול הרגשתי כמו "נתק" מהעולם, כאילו אני צופה מהצד, חוסר תחושה פיזית בגוף, כאילו אני עוד דקה מתעלף, מרגיש כמו רובוט שהולך, פחות שמח וכבר אין לי תחושה .. קראתי קצת והבנתי שיש לי הפרעת דה-פרסונליזציה, והתסמינים שקראתי היו בול עליי. ואני ממש מדוכא מזה, זה הורס לי את שמחת החיים, הראש שלי כל הזמן בהתעסקויות שאני מפחד מרוב חוסר תחושה להתעלף, או שאולי יש לי מחלה .. למרות שבבדיקות הכל היה תקין. אני רוצה עזרה ומתחנן כבר שההפרעה הזאת תעזוב אותי .. מה עושים ? :(

לקריאה נוספת והעמקה

היי ניב, ראשית, יש להיזהר מאוד מאבחון עצמי. כדאי להשאיר את האבחון לאנשי מקצוע, מאחר שאתה יכול לפרש לא נכון את המצב שלך, מה שעלול ליצור יותר בלבול וחרדה. דה פרסונליזציה הינו סימפטום, שהחווים אותו מרגישים ניתוק מעצמי, התחושה היא "כאילו זה לא אני". יכולה להיות גם תחושת ניתוק מהמציאות, "כאילו זה לא קורה", הנקראת דה- ראליזציה. אלו שני סימפטומים די נפוצים של חרדה. האדם הסובל מהפרעת דה פרסונליזציה חווה את הסימפטום לעיתים תכופות או כל הזמן. הסימפטום, למעשה, נוצר מתחושת חרדה גבוהה מאוד, עד כי המוח "מנתק" את עצמו מן הנעשה, כדי לא לחוות את החרדה הזו, וחיי היום יום נחווים בצורה מרוחקת. ייתכן מאוד שעקב כך אתה כבר לא חווה התקפי חרדה- המוח שלך מצא דרך למנוע אותם. עם זאת, צריך לבדוק אם לא ניתן לך טיפול כלשהו שעלול לגרום לטשטוש, מאחר שתרופות מסוימות (בדרך כלל קונבנציונליות) גורמות אצל חלק מהאנשים לתחושה של קהות רגשית ולעייפות יתר. אין ממש דרך להפחית את תחושת הדה- פרסונליזציה. ניתן לטפל בחרדה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כלומר ללמוד טכניקות להתמודד עם החרדה, לא להתנגד לה ואף להעצים אותה.בצורה כזו, יש אפשרות שהמוח לא יחוש צורך להגן על עצמו מפני החרדה, והסימפטום יילך ויפחת. בנוסף, חשוב מאוד לקבל את תחושת הניתוק ולא לפחד ממנה או לנסות לדחות אותה, מאחר שזה יכול ליצור חרדה ולחץ נוספים, ולהעצים את התחושה. חשוב לזכור, שתחושת הניתוק אינה מסוכנת, אינה "לא נורמלית" ושאפשר לקבל אותה ולחיות איתה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד אתר הבית: www.cbthaifa.com

05/11/2013 | 06:58 | מאת: אקו

מה שאתה מתאר זה המשך יטוי של הפרעת החרדה באופן תגובתי לבטול הסימפטומים החריפים שלה. עכשיו זה פשוט המשך החרדה.

מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית