אני רק שאלה
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום שרון היקרה בגיל 11 היתי בפנימיה. והיתי ילדה שלא מוותרת (אולי היה לי אז אוסידי ) בקיצור הלכתי מכות בקלות. בין היתר רבתי עם חברה ומשכתי לה את השיער. אמא שלה באה אחרי שבוע והיכתה אותי . המנהל לא עשה כלום . סיפור לפני ארבעים שנה. עכשיו בפנימיה עושים מפגש . אני כועסת על אמא של החברה שלי. ובגלל זה אני לא רוצה איתה קשר מה דעתך? בנוסף רציתי לשאול אותך משהו שקרה לאחותי .אחותי למדה שחיה אצל מורה פרטית. המורה כבת חמישים היום. אחותי עמדה בבריכה כשלפתע המורה לשחיה שחתה לכיוון של אחותי ושמה את הרגל שלה על היד של אחותי.אחותי לא הגיבה והיא כועסת על עצמה? בבקשה מה דעתך על הכעס של אחותי כלפי עצמה שהיא לא הגיבה למורה לשחיה. היתה המומה. ומה דעתך על ההתנהגות של המורה לשחיה בהנחה שהיא נורמלית ולא כמונו .כלומר אין לה מחלת נפש תודה רבה ושבוע נפלא
גם בקשר למפגש אני פוחדת שירגישו שיש לי אוסידי
היי שולי, לגבי המפגש, אין סיבה שירגישו שיש לך OCD אם לא תבצעי טקסים ליד האנשים הנוכחים במפגש. זכרי שהם אינם יכולים לקרוא את מחשבותייך, וגם אם הם מבחינים בהתנהגות שנראית להם חריגה, הם לא יכולים לדעת ממה היא נובעת או איך בדיוק לפרש אותה. לגבי חברתך, את יכולה כמובן להיות איתה בקשר רק אם את מרגישה שהבעיה עם אמה אינה מפריעה ואינה פוגעת בקשר ביניכן. זה נתון לשיקול דעתך, ומן הסתם גם לשיקול דעתה של חברתך- עד כמה הקשר איתך חשוב לה. אני לא חושבת שיש טעם שאחותך תכעס על עצמה בגלל מקרה שקרה לפני זמן רב, אני לא רואה במה זה יכול להועיל לה, שהרי לא ניתן להשיב את הזמן לאחור, וכולנו עושים טעויות. את המורה לשחיה אני לא מכירה ואין לי מושג ממה נבעה התנהגותה, בכל מקרה מאחר שהיא כבר אינה חלק מחייכן, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להמשיך הלאה ולנסות להיות מאושרים ומסופקים ככל האפשר. שבוע טוב גם לך, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד אתר הבית: www.cbthaifa.com