חבל שהתרופות האלה קיימות, אחרת אולי היו
דיון מתוך פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
פחות בטוחים בעצמם כ"כ כדי לומר לי שהחרדות שלי לא יוכלו להשתפר בלי התרופות. כי אם לא היו תרופות - אני בטוח שאז היו אומרים "כן י ש סיכוי" כי לא הייתה להם ברירה. אבל אולי הביטחון הכ"כ גדול שלהם ש'אין שום סיכוי שאוכל בלי תרופות' הוא בסה"כ טקטיקת משא ומתן רק כדי לקדם את מה שהם חושבים כטוב יותר עבורי לעת הזו. מי יודע. נכון שבחודש הנוכחי יש קצב גבוה של מחשבות ולופים מתישים, אך עם כל הכבוד, הוא עדיין לא דומה בשום צורה לחודש שעבר (שכתבתי בו הרבה הודעות כאן בפורום עם החרדות בנושא המוות). החרדות כבר בנושאים אחרים בעיקר. נכון שבשבוע האחרון הייתה נסיגה מסויימת, אבל בשאר חודש נובמבר דווקא היה הרבה יותר אוויר לנשום מאשר הסיוט האמיתי שהוא היה אוקטובר ואוקטובר בלבד (כנראה תסמיני גמילה קשים כי זה היה החודש הראשון אחרי הפסקת התרופות - הפסקתי ב-14 בספטמבר). האתגר של התמודדות בלי תרופות מביאה לי תחושת סיפוק רבה וחזרה לתרופות היא פשוט הוצאת הרוח מהמפרשים עבורי (מונעת ממני את תחושת הסיפוק של לפתור קשיים בעצמי) ולכן לא נראית בעיני כאופציה כרגע. בכלל, חלק מהתקופה הנוכחית (ובמיוחד החודש שעבר) היו *בגלל* התרופות והגמילה הקשה מהן, אז שלא יספרו לי סיפורים. המטפלת מאוד תומכת וטובה אבל מה לעשות בסוף כולם בני אדם ויש פעמים שיש משברים. אפילו בן בני זוג יש משברים רגשיים והם עוד הרבה יותר קרובים אחד לשני. אז המחשבה הזו לפחות מנחמת אותי. כואב לי שכשאני צריך אישור לביטול קורס באוניברסיטה בגלל ה-CBT שבגלל ששעות הטיפול והקורס לא חופפות (אבל יוצרות לי טרטור גדול בנסיעות אבל זה כנראה לא מספיק חשוב מסתבר) אז התגובה היא ש"אני עושה מעצמי צחוק" - הייתי קצת בשוק לשמוע את זה מהם - את המשפט הזה - דווקא מה-CBT. בסוף אין תמיכה מוחלטת כנראה מאף אחד. זה היה קצת הלם ואני מקווה מאוד שאצליח לגשר על זה איתה. אני גם אגיד לה במפגש הבא שהמשפט הזה שלה אכזב אותי. אני שמח שמצאתי כאן מקום לפרוק. תודה.
היי ניב, אני מסכימה איתך לגבי התרופות, בהחלט אפשר ורצוי להתמודד בלי. התרופות משמשות ככלי עזר לאנשים שיש להם קושי משמעותי בתפקוד בגלל החרדות, ומהוות "מנוף" לטיפול הפסיכולוגי במקרים בהם קשה להתמודד עם הפחד ולעשות פעולות שיביאו לשינוי ללא העזרה התרופתית. אין חובה להשתמש בהן, וצריך לזכור שבסופו של דבר המטרה היא להתגבר על החרדות ולא להפחית אותן באמצעים מלאכותיים. לגבי המטפלת שלך, אפשר לומר לה שנפגעת מההערה שלה, ושאם לדעתה הטיפול לא מספיק חשוב לך, היא יכלה להעיר לך יותר בעדינות ובאופן פחות שיפוטי. גם מטפלים הם בני אדם, והם עושים טעויות לפעמים... בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד אתר הבית: www.cbthaifa.com
כולל ההערה שלה כמובן. הקורס ב-14 בצהריים וה-CBT ב-9 והם לא יכולים לתת לי אישור שמזיז לכאורה את הסיביטי ל-14. בגלל התקופה הקשה + היום החופף לא למדתי את הקורס בכלל ויצרתי פער. טכנית יכלתי לנסוע שוב לאונ' ולהספיק אבל זה אומר 4 שעות נוספות בדרכים כל שבוע. טרטור ענק. אז חס וחלילה אסור "להזיז" את שעת הטיפול בטופס האישור (רק לצורך הבירוקרטיה) שיכולה לבטל לי את הקורס ולחסוך לי הרבה לחצים, כי "אסור לשקר" טוב אל תשקרו תהיה מרובעים לגמרי. על זה היא הגיבה ש"אני עושה מעצמי צחוק". הם אם כבר עושים מעצמם צחוק.
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
