פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

היי שרון זאת מושיקה, יש לי מודעות רבה לבליעת רוק. הפחד אולי הופחת ברוב הזמן ופחות תזוזות, אבל אני מרגישה חוסר שקט ומתח כמעט תמידי ביום יום. פחות עסוקה, אבל המודעות לבליעת רוק קיימת מהקימה ועד השינה, גם אם אעסוק במשהו. יש פתרון לכך??? אני קמה עם תסכולים כל יום מחדש ומרגישה שאני "שורדת" כל יום. זה לא נעים זה לא כיף ואני לא רוצה להשתגע מזה. אשמח למענה...

שלום ד"ר לויט אני מתמודד עם o.c.d ויש לי מחשבות טורדניות.אני מרגיש "מעופף" ויש לי "חוסר ריכוז" וגם "בעיות שיכחה" וגם יש לי "אינסומנייה" .למשל קרה לי שהתעוררתי בבוקר שבת והיתלבשתי לעבודה כי חשבתי שזה יום ראשון.הייתה לי מאין "שיכחה ריגעית" או למשל קרה לי שבעבודה "שכחתי" היכן השארתי "כליי עבודה". אני רוצה לציין שיש לי גם מחשבות טורדניות לגביי מחלת אלצהיימר או דמנצייה ויש לי "חששות ופחדים" שאוליי אני מפתח תסמינים למחלה למרות שאנו צעיר (בן 43). מה ההתרשמות שלך ממחשבות טורדניות כאלו?האם "שיכחה" או "בעיות זיכרון" הן "שכיחות" בo.c.d? תודה על תשובתך

אני עדיין בטיפול לוקחת תרופות אבל מרגישה שיש לי עדיין חרדה גבוהה וסטרס ישלי כלביפ בבית שכל הזמן עושים שתן וצואה בחוץ אני חיה אצל ההורים אז לצערי זה מאוד מורכב התפתח לי אוסידי לאחרונה לא נולדתי איתו בעקבות משהו ולכן כל לכלוך מפריע לי ולכן הבית שלי מאוד מאתגר כי יש בו כלבים שמשתינים בהמון מקומות ואז אני מתחילה להשתגע וכל שתן וצואה אני חושבת שנגעתי בזה וישלי דחף כשאני רואה שתן אני גורפת אותו אפילו רק את המשבצת של השתן ואם זה בגשר בחוץ אז אני גורפת את כל הצואה לצד או את השתן לצד וזה לוקח ממני הרבה אנרגיות כי תמיד הם משתינים ועושים צואה ובגלל שאני מתעסקת לפעמים עם הלכלוך מירוב שמפריע ונוגעת ואז שוטפת ידיים תמיד יש את החרדה שנוגעת שוב ושוב ושוב כל פעם שאני נכנסת לחדר אני אומרת הנה נגעתי בצואה ובשתן בחוץ כל מקום שאני הולכת בבית נגעתי בצואה ובשתן נגעתי בצואה ובשתן מה עןשים איך להתעלם מזה?? אני ממש בסטרס.. אני מנקה את הדברים האישיןם שלי המון..

אם אני במקלחת נגעתי בצואה ובשתן ויש דחף אם אני בחדר נגעתי בצואה ובשתן ואז כל החפצים יזדהמו מה לעשות עם זה?

שמתי לב שאני מנקה את הצואה והשתן לצערי אני לא מצליחה להרפות והחרדה עולה ועולה אז זה יהיה בסדר שלא אנקה ופשוט אנסה להתעלם? כי אם אנקה לא אצליח זה מאוד מורכב אז אני רק מזיזה את הצואה לצד עם המגב וזה פחד אימים פשוט אנסה לא לדרוך מקווה שלא הזדהם מזה איך אפשר לא להסתכל על זה ולחשוב שנגעתי? זה מחרפן כל פעם שאני עושה משהו ישלי פחד שנגעתי בזה.

למה אנשים עם ocd לא יכולים להיזכר אם הם עשו או לא עשו? שאלתי לא אישור או טקס אבל למה אי אפשר להיזכר זה היה כלכך עוזר לרוב האנשים בדרך כלל אנשים זוכרים מה אכלו מה שתו בבירור אבל למה את מה שהם עשו הם לא יכולים לזכור אני לדוגמה נאבק יום אם נגעתי במשהו אתמול כי הוא היה מלוכלך ההפרעה אמרה לי תיגע בזה וזה הרגיש לי שבאמת עשיתי

התקלחתי עם דלת פתוחה כי אחותי ואמא שלי לא היו בבית, שמעתי רעש בחוץ ואני בידיוק מנקה את הנעליים לפני המקלחת שיהיו נקיות לאחרי וממש מתחת סמ בערך יש סמרטוט מלוכלך וכשאני רואה דברים מלוכלכים יש לי תמיד חשש שאני נוגע בהם אני לא רוצה שאלת אישור זה בנוגע לשאלה כשניקיתי את הנעליים פתאום היה לי כמו שיתוק מוח שהמוח מתערפל ואומר הנה הם באות תסגור את הדלת מהר ותיגע בסמרטןט המזוהם תוך כדי שאני מחטא אני יודע בתוך הראש שלי שממש לא באלי לגעת בו אבל כאילו ההפרעה שולחת אותי במוח לגעת בו ויש עירפול ואז זה מגיע למצב של ספק... השאלה שלי כזו וזה לא שאלת אישור.למה דווקא בזמן שאמא שלי ואחותי רוצות לבוא כי אני מתקלח עם דלת פתוחה שאין אף אחת בבית כמובן מטעמי כבוד כי גם שאלתי אותם והם אמרו שיחזרו יותר מאוחר ולא כרגע אז הסכמתי הרעש בחוץ הקפיץ אותי כלכך נכנסתי לחרדות כלכך שרציתי לגעת ממה שאני הכי מפחד וזה מרגיש הכי אמיתי לגעת בזה פשוט המחשבה כלכך נכנסת לעירפול שכאילו כל מה שהיא אומרת לך אתה תעשה.. במוח מבחינה טכנית למה האוסידי מגיע לעירפול וזה מרגיש כאילו אתה באמת נשלח לשם ונוגע? הרי לפני ההפרעה אמרתי לעצמי שלא אגע בזה ואז פתאום כן מה נשתנה?? זה דבר מוזר.. מבחינה טכנית.

אני יכול להגיד שממש רציתי בגלל החשש לגעת בסמרטןט להחליף בגדים ואז לחטאות את המקלחת שוב אבל ניסיתי להגיד לעצמי אל תעשה את זה כי חשש שנגעתי בבגדים לאחר נגיעה בסמרטןט

אני לא מפסיקה ״לבדוק״ אם זאת מערכת יחסים אלימה, קוראת בגוגל סימני אזהרה כל הזמן, מנסה להשוות אותו למערכות יחסים אחרות שהיו לי בעבר וכיצד להמנע מהם, אני כל הזמן מנתחת אם אני מעלימה עין או לפעמים עולה לי שאני הרעילה אבל זה בעיקר פחד מלהפגע, הוא באמת גבר טוב אבל הספקות האלה מעוררים לי ממש חרדה במיוחד שאני משווה אותו לאחרים כי אני מנסה להגן על עצמי.

למה את כל הזמן מפנה בתגובות לטיפול cbt? אי אפשר לעבוד על זה לבד?

האוסידי שהתפתח אצלי אני כן בטיפול אבל סובלת מאוד כרגע אני בצבא לפני כן לא היה לי אוסידי יש לי כלב בבית שעושה המון שתן וצואה שמעתי שיש לעוד אנשים פחד מזה כל פעם שאני בחדר ישלי חשש שאני נוגעת בצואה ובשתן שלו בחוץ לחדר או שאם אני מסתכלת על שתן שנמצא ברצפה אז שהידיים שלי אוטומטית מושלכות לשם ושיש לי רצון עז לגעת בזה אותו דבר גם ברחוב אם אני רואכ צואה אז אוטומטית נגעתי בזה בגלל הדחף העז לגעת בזה ושהידיים שלי נוגעות אני לא אשאל אם נגעתי או לא נגעתי אבל מה ניתן לעשות כל פעם שאני רואה שתן או צואה או משהו מזוהם כי זה מה זה מרגיש שהתכופפתי ועשיתי לא יודעת להסביר איך אפשר לשפר ריכוז ומה להגיד לעצמי ואיך לא לגרום לעצמי לגעת בזה? כל פעם שאני יוצאת מהבית ויש את היציאה לכיוון השער ששם יש מלא שתן וצואה אז אני תמיד מסתכלת על הרצפה ואומרת לעצמי נגעתי בטןח ויש את הרצון לנקות ולהעיף את זה לכן הכל מתבלבל.

אני חיה עם אוסידי כל החיים, ניסיתי טיפול מספר פעמים שתמיד הופסק מצדי בגלל מצוקה רבה והקושי להתעמת עם המצב ולהתמיד. אני כבר מספר שנים לא בטיפול, רוב הזמן הסתדרתי וחייתי לצד ההפרעה ולמרות רגעים פחות נעימים הרגשתי שאני מתמודדת עם המצב שלי לטובה לבדי. תמיד סבלתי מטיקים, טקסים שונים, מחשבות טורדניות כמעט בכל תחומי החיים. אני בת 22 וככה אני רגילה מאז שאני קטנה. אבל לאחרונה מופיעות אצלי בעיות אחרות שלא היו לפני כן. הטיקים שלי מחמירים, אני פוצעת את העור באובססיביות, לא מסוגלת לשבת בשום מקום חוץ מהמיטה שלי מחשש ש״אזדהם״, לא יכולה לגעת בגוף שלי ובפנים שלי מבלי לשטוף ידיים, זקוקה לאישורים יותר מבדרך כלל, מחשבות טורדניות באופן קשה יותר מבדרך כלל, אני לא מסוגלת לגעת בהרבה מרקמים או בחפצים שנגעו בהם אנשים אחרים מבלי להגעל ולהלחץ. כשאני מנסה ללכת נגד התחושות האלו ובכל זאת לנהל יום יום תקין אני מוצפת בהרבה חרדה שמובילה לעוד יותר טיקים, לעוד יותר מחשבות ולעוד יותר טקסים. אני לא ממש מסוגלת לצאת מהבית, אני מרגישה שהחרדה שולטת בי כל היום. אני רוצה לעבוד, לפגוש אנשים, לגעת בדברים, ופשוט לא מצליחה. אני חשבתי שאולי קצבת נכות תעזור לי אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי ללכת קודם כל לטיפול שנדרש לפני כן. אני מפחדת שאם אתחיל טיפול נוסף כשגם ככה קשה לי לצאת המצב יחמיר יותר ממה שהוא, ולא אוכל לתפקד כלל. אני אשמח להכוונה לגבי מה הצעד הבא שכדאי שאקח, תודה

K לשבת רוב היום במיטה זה גורם לעצלנות /חוסר חשק לעשות דברים אלמנטריים ?

אני ממש משתדלת להימנע מטקסים אבל הספק מתגבר לכן אני לא שואלת שאלת טקס אלא רק מה לעשות כשאני נמצאת בסיטואציה הזו? אני לא גרה בבית נקי כי אני חיה אצל ההורים וזה ממש קשה כי נהייתי סטרילית בגלל משהו שעברתי בחיים גם אם אגור בבית נקי אחפש מה לא נקי לפני כן לא הייתי כזו כל פעם שהכלבים משתינים בכמויות בגינה ושאני צריכה לצאת בחוץ אני מסתכלת לרצפה וישלי פחד שנגעתי בשתן או בצרכיהם ואז זה הורס לי את הכל כי זה משתק ברמה שאני מסתכלת ובוחנת ומתה לגעת בזה ויש דחף לגעת ולנקות ואז לא יודעת אם כן או לא כי זה יחריף שוב אני לא שואלת הכוונה מה לעשות כשקורה סיטואציה כזו? או שכל פעם שאני שוטפת ידיים יש את הפחד שבגלל שיש משהו בחוץ זבל או שתן או משהו מזוהם והדלת של הבית פתוחה אז שיצאתי ונגעתי בזה ואז השטיפת ידיים שוב ושוב ושוב כי נגעתי כנראה אחרי ששטפתי גם אם אני במקלחת וכלבים לפעמים עושים על הקיר ואני גורפת עדיין אני מחפשת אפ עשו ושוב מפחדת שנגעתי בזה או שהתלכלכתי מאןד קשה לי להתעלם אני מסתכלת על לכלוך וזיהום גם ברחוב ותמיד עולה לי בראש שהיד נגעה.. מה כדאי לעשות?

היי דוקטור זכרונות שווא הם אופייניים למחלה? יש לי מצבים קטנים כמו שאני ממש זוכרת בצהריים פרט שלא היה קיים במסמך שקראתי בבוקר (לדעתי מבלבול?) אבל יותר גרועעע, יש לי פתאום זכרון שקראתי פרט מסויים שהיה כתוב במסמך אישי רפואי לפני תקופה מסויימת ואצלי בזכרון אני בטוחה שראיתי את השורה הזאת (שהיא דיי מידע קריטי) ואז פתאום אני לא מוצאת מסמך כזה וגם כשאני חופרת היטב בשאר המסמכים שלי אין שורה כזאת באף נסמך רפואי וזה מטריד אותי שאני "מדמיינת" משהו שזכור לי כל כך טוב שראיתי בעין ואפילו זכור לי איפה ראיתי. האם זה סביר למחלה ocd ?

שלום דוקטור שרון אני אנסה להסביר את עצמי הכי טוב ככה שתוכלי לייעץ לי הכי נכון עבורי אני כמעט כל היום בחדר עם הטלוייזיה סגורה מפחד שיהיה לי חרדה כי אני מרגיש בראש התנגדות לדבר כמו כל דבר שאני רוצה לעשות המחשבה היא הקובעת אני רוצה לראות טלוויזיה אז יש כמו התנגדות כמו טקס מסוים של בדיקה זה בסדר או לא בסדר והרוב יוצא כמעט שהכל לא בסדר כמו תקרה זכוכית אקרא לזה זה נושא 1 הנושא השני שפתאום מגיע לי מועקה שאני מבין שאני בן 25 אומנם בריא בגוף וגם בנפש יש דברים יותר קשים ו יש לי ידיים רגלים שיינים משפחה תומכת אבל כאילו אני תקוע במקום לא מצליח להנות מדברים שעשיתי פעם וחווה הרגשה של סוג של ניתוק אפילו אני מפחד לומר את זה שזה לא יחזור לי ואני עושה כל הזמן שיחזור לראות עכשיו אני כן בניתוק עכשיו אני לא רגע איך אני מרגיש את אמא שלי כרגע אני מחובר אליה או לא מחובר ככה היום שלי הולך עם בדיקות ו מחשבות מורידות שאני מאמין להם פשוט למרות שהמציאות מראה אחרת הנושא השלישי - שהציעו לי ואני בתהליך קליטה למקום של טיפול יום בבריאות הנפש אבל קשה לי עם זה ש אני בקבוצה של אנשים שגדולים ממני ו אני לא יודע בעיקר איזה עזרה אני אקבל שם ואני פשוט משתדל להשאר במקום הרגיל והמוכר גם עם זה סבל רע. ואני לוקח איתי את כל המשפחה שלי איתי בעיקר את אמא שלי אבא שלי מרגיש רגשות מעורבים מהעבר ומשליך אותם על הווה כרגע ואשמה כל הזמן- מאובחן ב ocd מגיל 9, שותה כדורים פבוקסיל היום המינון המקסימלי 300 מיליגרם עם השנים התפתחה פוסט טראומה והייתי עד לפעילות אלימה ומסוכנת במשך החיים וסכנה כלפי המשפחה שלי לוריון כבר שותה שלוש שנים להרגעה מנסה להירגע לזהות את הטקסים אני די מנוסה אבל אם אין טקסים פיזים זה טקסים מחשבתיים ונורא קל להיכנס לחרדה האם טיפול קוגניטיבי התנהגותי פרטני יכול כן לעזור לי? אשמח שתתייחסי לשלוש הנושאים שכתבתי ותעזרי לי לגבש דעה ולצאת לחיים שהם באמת ללא כבלים. תודה

שלום רב. לפני שנה נפרדתי מבן זוגי. לפני שהיה לי את הבן זוג אהבתי לעשות דברים כמו תחביבים וכאלה ועכשיו עדיין עברה שנה והפרידה קשה ל. אני כל הזמן נכנסת לפייסבוק שלו ואין לי חשק חוץ מזה לעשות שום דבר. גם את הדברים שאהבתי לעשות בעבר. אני מאוד רוצה לחזור לזה. אני כפייתית לחבר הקודם שלי הוא לא רוצה לחזור וכואב לי הלב.חוץ מלהיכנס לפייסבוק שלו אני לא עושה שום דבר. אני אשמח לקבל טיפ איך יוצאים מהאובססיה הזאת? ואיך להתחיל שוב לעשות דברים שאהבתי. אני מודה לך

אני באמת השתדלתי בהתחלה אמרתי כן נגעתי כן עשיתי כדי להוריד לי את החרדה כל פעם שיש לי פחד מזיהום שאם אגע במשהו מזוהם שנמצא במקום מסוים אז אני אתלכלך וישלי פחד מלכלוך אני רוצה לשמור על עצמי נקייה לדוגמה או על בגדים נקיים או חפצים נקיים אז אם אני לדוגמה מתקלחת ישלי פחדים מטורפים כמו שאם שמתי את הבגדים במקום נקי אז יצאתי רגע לבחוץ ונגעתי איפה שהכלבים עשו את צרכיהם וכן היה לי דחף לצאת בחוץ ולגעת ואני לא בטוחה שעשיתי זאת אחר כך התקלחתי והיה מגב ממש ליד המדרגות של האמבטיה הנוכחות שלו הפריעה לי ברמה מטורפת עד שהיה לי דחף לגעת בו לגמרי הבעיה היא שהוא מזוהם מאוד ומלוכלך כי מנקים בו את הדברים של הכלבים אבל היה לי כלכך דחף שאני מפחדת שעשיתי אני לא מחפשת אישור עם זה קרה אני פשוט מספרת שזה נורא מפריע לי ההתנהגות שלי כי באותו רגע הדחף נגרם לי במוח בצורה כאילו שדברים שאני מפחדת ונשמרת מהם פתאום אני באמת עושה אותם איך המוח עושה כזה דבר אני מנסה לשחזר ולשחזר אם זה באמת קרה איך אפשר לשחזר? כאילו הזיכרון נעלם ואני כן בן אדם שזוכר דברים אני באמת מנסה לתת למחשבה להישאר אבל פתאום יש דחף והכל נעלם

אני מפחדת כי שמעתי רעש לפני שהתקלחתי ורציתי לראות אם יש מישהו בחוץ והבחוץ מחוץ לבית שלי מזוהם ופחדתי שבאמת יצאתי נגעתי בצרכיהם של הכלבים ברצפה ואז לכלכתי את הבגדים ששמתי היה לי דחף לזרוק בכביסה ולקחת אחרים ובסוף כן השתמשתי בהם אז אני מאוד משתדלת

שלום, לפני המון שנים אובחנתי עם ocd על ידי פסיכיאטר וידעתי שזה מה שיש לי. עברתי טיפול CBT ואני יודעת להתמודד עם זה למרות שקשה. פתאום באה המחשבה שאובחנתי לא נכון ושאני לא נורמלית. עכשיו קשה לי להתמודד עם זה כי אני אומרת שזה אוסידי והמחשבה וההרגשה היא שזה לא אוסידי. מה עושים במקרה כזה?

תודה על המענה. העניין הוא שאם אני חושבת שזה לא אוסידי אז כאשר באות מחשבות אחרות שמפחידות אותי ואני מקובעת שזה לא אוסידי אז אין לי איך להילחם. תמיד הייתי אומרת זה אוסידי ומתעלמת.

כן, אבל ההתנגדות הפנימית שבאה בעקבות המחשבה וחוסר רצון כאילו לקבל שזה ocd ( מה שאומר שאני כמו המשוגעים שלא מקבלים את האבחנה שלהם) גם זה ocd? רק תגידי לי כן או לא.

ישלי אוסידי מאוד חמור בהמון מצבים אבל לרוב שאני ברחוב אם את מכירה אוסידי במצב של כשמסתכלים על דברים מזוהמים שמפחדים מהם מתרחש לי קונפליקט גם אפילו אם אני מתקלחת ויש נגיד דברים מזוהמים לידי יש לי דחף לגעת בהם כל המקלחת יכול להיות שכן נוגעת לא בטוחה אבל ההפרעה ממש רוצה שאגע בזה ואפילו אם אני מתלבשת לאחר המקלחת ישלי פחדים בראש שעשיתי משהו לא בסדר שנגעתי במשהו ואז אני לא בטוחה ואז אני לא בטוחה עם נגעתי גם כשאני הולכת ברחוב ויש דברים מזוהמים ברצפה גם דברים של חיות כגון צואה אני מרגישה דחף לגעת ומפחדת שנגעתי בזה יש משהו שניתן לעשות? כמובן שאי אפשר לשנות את זה מהר אבל מה ניתן לעשות במצב כזה כדי להפחית? שכל פעם שאסתכל על צואה או שתן לא ארצה לגעת בזה ?

כל פעם שאני מסתכלת על משהו מזוהם ישלי דחף לגעת להעיף אותו ממני זה עושה לי רע ומציק לי באותו רגע הבעיה היא שכשאני אפילו בשירותיל ציבוריים או ליד פח מרגישה שנגעתי בפח או בכל דבר שמסתכלת יש את הדחף לגעת.

אני כבר בערך שנתיים סובל מאו סי די מיני קשה כל בקרובי משפחה שלי אני מפחד שאני נמשך אליהם וכל הזמן עסוק בזה היום אני במצב שאני לא מסוגל לראות את אמא שלי אני סובל ברמות חיי אינם חיים והאו סי די תוקף אותי מחשבות טורדניות קשות שמלוות בחרדות מתרחק מקרובי משפחה בעקבות זה יודע שאני לא מסוכן אבל עדיין לא מסוגל להתמודד חיי נהרסו בגלל זה גירושים דיכאון עצבות מה הפתרון מה עושים האם נגזר עליי לחיות כל החיים בסבל ?

שלום רב, מזה כ-3 חודשים אני מפחדת לבלוע רוק (גם אוכל ומים אבל עושה מאמץ). התחלתי טיפול CBT אבל גם הדרישה לבלוע רוק במקומות אחרים מקשה עליי כי אני מצליחה לפעמים רק בחדר במיטה, ופחות ליד אנשים או מקומות אחרים. אני מוציאה רוק לנייר חצי או רוב היום, לא עובדת בגלל זה (כנראה חרדת בליעה ומודעות לרוק). שאלתי היא מה לעשות? מעבר לטיפול cbt ומעבר למיינדפולנס, לעיתים אני קמה עם מצב רוח מבאס או מתוסכלת מהמצב, אני יודעת שלפני כל נסיעה למקום כלשהו עם כמה שאני רוצה לבלוע רוק רגיל, אינני מצליחה. ולפעמים יש חששות להתקפי חרדות או חרדות למיניהן... לפעמים יש לי תחושה שזה לא יעבור ואני מנסה ומשתדלת להיות אופטימית... גם אין הרבה מידע באינטרנט על מה שאני חווה. *אציין שיש לי רפלוקס לפעמים רוק סמיך אבל כשהוא לא סמיך למה אני חוששת לבלוע ?! :( *א.א.ג הכל תקין מהבוקר מתחילה לבלוע רוק באופן מודע ואז במהלך היום מתמודדת עם זה בין אם להוציא לנייר / לבלוע עם תזוזות וחששות. השאלה אם צריך למנוע את הדחף של בליעת הרוק כמה שיותר ואז לבלוע או להוציא לנייר / אם להבין את שורש חרדת בליעה ואז לפרק אותה / מה עוד ? תודה, שם בדוי מושיקה

תודה על מענה מהיר! את חושבת שאם כמה פעמים ביום אלעס מסטיק ואבלע את הרוק (אפילו עם תזוזות) זה יכול לשדר למוח אחרת? כי אני לא יודעת כרגע אילו טכניקות יכולות לעבוד, חוץ ממשימות ששולחים אותי. להגיד לי לשתות עם מים ולא להוציא לנייר זה אני עושה בכל מקרה, או כן מוציאה לנייר כשהרוק סמיך. הרי אם אני חוששת לבלוע את הרוק למה שאצליח פתאום ברחוב סתם ככה?

למשל לבלוע רוק עם מים בתזוזות או להוריד סטרס באופן כללי כמה פעמים ביום באמצעות מיינדפולנס יכול לסייע עם הזמן? כי גם בנסיעות גם בחוץ גם עם אנשים אני מתקשה לבלוע את הרוק, מפחדת, נושמת לא תמיד טוב. מתאמנת השאלה אם לאורך זמן זה יעזור כי אני רוצה גם להעלים מן הסתם את הפחד לבלוע רוק וגם את המודעות לבליעת רוק.

אני פשוט צריכה להבין שלבלוע רוק זה לא מפחיד ולא מסוכן פשוט לפעמים זה משתלט ואז אני מפחדת לבלוע, נושמת לא טוב, עד שאני בולעת לוקח זמן, מרגישה לפעמים שהרוק עומד לי בגרון ורק עם מים מחליקה אותו... כל מיני כאלה... אני ממש מקווה שזה ייעלם עם הזמן ובקרוב מאוד כי זה תמיד בראש שלי וגם אם אנסה לשכוח מזה, אחזור ואגיד לעצמי "עכשיו אני צריכה לבלוע רוק", ובכללי לא יצא ששכחתי מזה בשלושת החודשים האחרונים. תני לי אופטימיות

אני מתוסכלת כי גם יש לי קשיי בליעה של אוכל. עשיתי גסטרו שאמרו רפלוקס, ועשיתי א.א.ג שאמר שהכל תקין. אם כך למה אני חוששת לאכול? למה לא מצליחה לבלוע? אולי זה קשור לזה שאני לא רגועה באותו רגע? או אולי כי חלק מאוכל עולה לי ומקשה עליי לבלוע? איך יוצאים מזה מרגיש לי שמטפלים אומרים שיקח זמן עד שזה יעבור, שבדר"כ טיפול CBT עומד על 8-12 מפגשים ולעיתים יותר. אבל למה זה מרגיש לי כאילו רוצים למרוח אותי? או אולי לא יודעים טכניקות כראוי? אשמח לטיפים שרון, לדעת אם יצא לך לטפל במקרים כאלה ואם הם יצאו מזה... (חרדת בליעה כנראה). תודה

כי בטיפול מסוים אחרי 5 מפגשים בערך אמרו לי שזה OCD והמטפלת בכלל לא טיפה באנשים עם בליעת רוק היא אמרה לי "פשוט תבלעי" וניסתה להבין, ואז התייעצה עם מישהו. אז זה פחות עוזר.. בטיפול הנוכחי מדברים איתי, מנסים להבין את המצוקה הרגשית, שולחים אותי למשימות של להכין לו"ז ולנסות לאכול בעוד מקומות, אבל מרגיש לי שכל טיפול חוזר על עצמו. אין דמיון מודרך, אין מיינדפולנס, חושבים שקל לבלוע רוק במקומות מסוימים אבל זה בדיוק הקטע שהמון מהפעמים אינני מצליחה לבלוע את הרוק מפחד כלשהו - למשל בנסיעה, לא יודעת למה מפחדת לבלוע רוק. אולי כי אני גם לא יודעת מתי הגוף אמור לבלוע את הרוק, הרי זה בלא מודע, וברגע שיש לי קצת רוק או קצת צוברת אותו, אני אמורה לבלוע את הרוק מיוזמתי, זה יוצר יותר פחדים כי אולי זה לא הזמן לבלוע רוק . מה את אומרת? נכון אני כבר 3-4 חודשים עם זה, והסבלנות שלי לא פקעה (על אף שהיו משברים ובמילא אין ברירה) השאלה אם יש אור בקצה המנהרה ואיך מגיעים אליה

כי כשאני חושבת שזה לא הזמן לבלוע רוק אני נושמת לא טוב וגם לא מצליחה, לוקח זמן לבלוע את הרוק. כשאני בנסיעה, כשאני בחוץ, בבית, עושה כל מיני התנהגויות בטוחות - נעזרת בחפצים, זזה, בולעת רוק בעצירה או שותה מים, מתכופפת, כל מיני כאלה. יכול להיות שיש שיפור בכללי (למשל פחות מוציאה לנייר, כן בולעת בדרכים כלשהן) אני גם קוראת מלא באינטרנט אם זה יכול להיות בעיה בבלוטות רוק או משהו כזה, או שזה נפשי. לא ברור לי אם זה פיזי או נפשי!! תודה על המענה אשמח שוב למענה (אני יודעת שאת לא רופאה, אבל ממה שאני מתארת זה יותר פיזי או יותר נפשי? כי כמה בן אדם יכול להיות מודע לרוק ולבליעה שלו מדי יום?) ומי יודע אולי נתראה בקרוב

ועוד משהו- אני בולעת את הרוק לרוב אחרי שאני מעלה אותו ללשון, לפה, זו גם בעיה לדעתי שלא מצליחה להשתחרר ממנה.

שלום, יש לי כבר שנים הפרעה כפייתית להיכנס לשירותים לפני יציאה ולפני השינה. כשאני בתקופת לחץ זה מתגבר, ויכול להגיע לכניסה של עשרות פעמים לשירותים. האם יש דרך או טיפ לתת לי איך ניתן להרגיע את המצב, איך ניתן שלנות התנהגות כדי להתגבר על זה? כל הטקס הזה ממריץ אותי, ואז קשה לי להירדם כי אני מלאת אנרגיות. אשמח לתשובה :)

שלום, מאז תקופת הקורונה שבא עבדתי מהבית כמעט ללא חברה, נוצרה אצלי בעיה שמאוד מפריעה לי בחיי היומיום, אני שם לב שיש לי מודעות יתר כלפי הסביבה, הדבר בא לידי ביטוי בעיקר למודעות יתר למבטי העיניים של אנשים, כל מבט של אדם גורם לי לאי נוחות גדולה ולסוג של חרדה, של אי רצון ליצור קשר עין אם אדם שמולי. מאוד קשה לי כבר לשבת עם החברים ומשפחה, כל קשר עיין גורם לסוג של חרדה ואי נוחות, בעבר לא היה לי את זה ולא הייתי מודע לקשרי העיין התקשורת נעשתה באופן טבעי. המודעות יתר הזו לקשר עיין גרמה לי להרגיש שאני לא יודע איך ליצור קשר עיין עם אנשים וזו וזו הבעיה הכי גדולה שנוצרה. לא מעט אנשים כבר מפחדים מהמבט שלי ומתרחקים ממני חברתית, זה מאוד קשה לי. אתן דוגמא להמחשה: אני יושב עם חברים בשולחן עגול ככה שממולי יושבים חברים ולדוגמא אנחנו שרים ביחד, בזמן שאנחנו שרים בגלל שיש לי מודעות יתר לסביבה ולעיניים של האנשים אני לא יודע בזמן שאני שר מה לעשות עם העיניים, לאיפה להסתכל ולכמה זמן, זה גורם לי ללחץ ולפעמים נוצר מצב שאני כן מסתכל בזמן השירה לחברים שלי בעיניים והדבר גורם לי לפחות וכנראה גם להם לאי נוחות (בגלל שהקשר עיין הזה הוא לא טבעי) ומהנקודה הזו אני מנסה לא להסתכל לאדם שמולי בעיניים כדי להימנע מחוסר נעימות נוספת ואדם שממולי שם לב שאני לא מסתכל עליו ואז נוצר בנינו ריחוק, ככה שגם אם עוד שבוע אראה אותו יהיה לי חרדה להסתכל עליו בעיניים, כמו כדור שלג שהולך וגדל אני פשוט אובד עצות

שלום כל פעם שאני מסתכלת על חפצים מזוהמים יש לי חשש שנגעתי בהם ןלפעמים המוח אומר לי תיגעי בהם ויש דחף עז לגעת במה שמזוהם ואז יש לי ספק אם נגעתי או לא נגעתי תליתי כביסה שמאוד השתדלתי שיהיה נקי והיה שתן ברצפה של הכלב ליד המכונה שפןתחים אןתה שעשה על המכונה ואז כשבאתי למכונת כביסה לתלות את הבגדים שבתוך המכונה הבחנתי בשתן ממש התעמקתי בזה ההפרעה אמרה לי תיגעי נגעת בזה ואני לא יודעת אם שלחתי את היד לשם ואז ישלי חשש שבאמת נגעתי מצד אחד אני אןמרת נגעתי והלך עליי למה עשיתי את זה ומצד שני אני לא בטןחה שעשיתי את זה וזה נורא כי ישלי פחד שהבגדים מזוהמים כי נגעתי בשתן ואז בהם.. מה עליי לעשות? אני לא מצליחה לזכור אם כן או לא וזה משגע ממש אפילו שרון אחרי שתליתי נגעתי בכוונה בזה ואז שטפתי ידיים כדי לנסות לזכור אבל לצערי.. לא מצליחה.

הבעיה היא שהמצב נורא גרוע כי זה בגדים שאני צריכה להשתמש בהם

לאחרונה יש לי ocd מזיהומים, אני מטופלת תרופתית וגם התחלתי טיפול פסיכולוגי. אבל לפעמים יש ספקות שיש בהם הגיון. האם יש מאמר שמסביר דרכי הדבקה בצורה הגיונית , או רופא או מוקד שאפשר לפנות אליו במצבי חרום כי לא כל סיטואציה אפשר להרגיע לפחות ברמה השכלית וסתם לשוטט באינטרנט זה נזק ומוקדי לילה של אחיות הם בדרך כלל סתם מלחיצים

אז איך יודעים אם מדובר במצב חרום אמיתי? גם במצבי חרום אמיתיים יש לעיתים ספק.

שנים מהילדים שלי (אחד בן שנתיים וחצי ואחד בן ארבע) מגרדים מייצרים ומקלפים כל הזמן פצעים ואין להם רגע של מנוחה עד שלא נרדמים מרוב אובססיה והגדול החל גם לכסוס ציפורניים מה אפשר לעשות?(ראיתי שיש שמטפלים בסי.בי.טי. אבל הם ממש תינוקים) תודה מראש!

הילד בן 2.5 'מכור' למוצץ. וגם כל הזמן נוגע בטבור, האם זה בעיה? ומה עלי לעשות?

אני אדם בעל קו אופי מסור וקפדן. מאוד קשה לי בעבודה שאני נדרש לעשות ריבוי מטלות ואיני מספיק לסיים את כל מה שהקצתי לעצמי לאותו היום. אני מרגיש עקב כך עצבנות,חוסר רגיעה וחוסר נוחות.המנהלים אינם מעירים לי אבל אני מרגיש שאני "לא בשליטה" ומכאן זה מכניס אותי לחרדה ודאגה. ניסיתי כבר מגוון כדורים לטיפול בחרדות וב-OCD ללא תועלת (ציפרלקס עד 20 מ"ג, ויאפקס עד 300 מ"ג ועוד..). גם טיפול CBT לא עוזר לי עם ההרגשה הפנימית שכנראה נובעת מקו אופי קפדני ושמרן "ילד טוב" שחשוב לו לעשות את המוטל עליו 100% ולא 80%... זה אכן נשמע כמו סוג של OCD? כדאי לנסות טיפול תרופתי "חזק" יותר ל-OCD שיותאם אצל פסיכיאטר בכיר?

אני כן מאובחנת עם אוסידי עשיתי תפקיד שגרם לי לפתח אוסידי בגלל תנאים סביבתיים מזוהמים ועוד דברים לפני כן לא היה לי שום דבר נפשי אבל מאז התפקיד לצערי אני מתעסקת יותר מידי בזיהומים אני מיואשת ועייפה כל מקום שאני הולכת אני מפחדת מזיהומים של אנשים ואם אני בבית יש לי כלב והוא עושה המון שתן וצואה ואני הולכת בבית ומפחדת שאני נוגעת בשתן עם היד כי הוא עושה בכל מקום ואני גרה אצל ההורים ולא בטוחה בעצמי אם נגעתי כל יציאה מהחדר זה פחד שנגעתי בשתן או שיש שתן ליד הדלת אז דרכתי וכולי התלכלכתי שיש בבית כי יש המון או שאם אני שוטפת ידיים אז נגעתי פתאום בדבר מזוהם במקלחת אז חייבת לשטוף שוב כי אחים שלי לא מקפידים ולפעמים בגדים עם שתן שהכלב עשה שמים ליד המדרגה בכדי לכבס של האמבטיה אז כשאני מתלבשת אני מפחדת לגעת במשהו במדרגה כי איך שאני מסיימת להתקלח עולה על המדרגה ואז בצדדים יש סמרטןט ובגדים אני מפחדת מזיהומים או שאם סמרטוט שניקו בו את הבית שיכול להכיל שתן או זיהום ונמצא במדרגה של המקלחת אז שחלילה נגעתי בו וישלי רצון עז לגעת בו ממש מגרד לי ולא בטןחה בעצמי ושנגעתי אני כמובן לא יכולה לחזור למה שהייתי למישהי שלא אכפת לה מלכלוך אבל איך אפשר להיות יותר בטוחה בעצמי שאני לא נוגעת בדברים או שלא לגעת בדברים האלו?

יש לי אובססיה קשה לשיער שלי, אני לא מצליח להפסיק לגזור אותו ולגעת בו וכל הזמן רוצה להאריך אבל לא מצליח, כל פעם כשקצת אורך אני מיד גוזר שוב מרגיש שאם אני לא אגזור והכל יהיה שווה אני אשתגע, אני מת להפסיק עם זה ולא יודע איך מה צריך לעשות?

רציתי לשאול איך ניתן להתגבר על קשיי שינה שמשולבים במחשבות טורדניות שלא נותנות מנוחה לישון? ניסינו כבר כל מיני שיטות ועוד לא היגענו אל המנוחה האם יש פיתרון לדבר? נשמח לתשובה

לא יודע אם זה הפורום הנכון ת אני בן 23 אובחנתי באסתמה לאחרונה , כל מקום שאני חוויתי התקף בו אני לא יכול לחזור מה שקורה שמתחיל חרדות ו פאניקא וזה עושה טריגר לאסתמה אני לא יוצא מהבית כבר אפילו אם אין התקף אסתמה זה מתפתח בגלל החרדות והפאניקה , תחיךת גיל תחילת גיל התבגרות היה לי אוסידי וחרדות אבל כשסיימתי זה עבר לי אני מרגיש אבוד בלי עבודה ולא יוצא עם חברים החיים שלי נהרסו מהגבר הזה אשמח ל המלצה ! תודה

היי ד"ר אני בן 36 ללא מחלות רקע. אני ואשתי מנסים להכנס להריון ויש קצת קשיים . התחילה לי חרדת זקפה שהתפתחה לחוסר יכולת לאהוב את איבר מיני במצב רפוי. המחשבה היא טורדנית . כל היום ולא עוזבת אותי . אני יודע שזו מחשבה לא הגיונית כי כך איבר מין אמור להראות במצב רפוי. אבל המחשבה לא יוצאת לי מהראש אני כל היום מתעסק באיבר ולא מצליח לשחרר מה לעשות ? אשמח לתשובתך

שלום רב.אני בן 40, מגיל נעורים סובל ממגוון תסמינים שאובחנו לאחר השירות הצבאי כהפרעת חרדה (GAD). ב-15 שנים האחרונות תוך התייעצות עם פסיכיאטר (שכבר מכיר אותי היטב)- בוצעו ניסיונות רבים להתאמת טיפול תרופתי במגוון רחב של תרופות שלא הועיל. כיום מקבל טיפול תרופתי משולב של 3 תרופות (הפועלות על מספר מעבירים עצביים במוח) ולמרות זאת מרגיש לא טוב. יש לי מחשבה מטרידה מאוד בנוגע לפנייה לפסיכיאטר/ית בקופת החולים שתיבחן את המקרה "בעיניים רעננות" ואולי תציע טיפול שיהיה יעיל יותר. המחשבה היא בעצם החשש שהיא תתעד ותקבע לי אבחנות בתיק הרפואי שעלולות להיות בעלות השלכות בהוצאת תמצית רישום רפואי (נניח ותרשום בצד החרדה גם דיכאון מאג'ורי). חשש נוסף הסובב את המחשבה הטורדנית היא האם מישהו שיראה אותי לראשונה במשך כחצי שעה כאשר בחוץ בהמתנה בקופה יש מלא מטופלים יוכל להצליח לעזור לי יותר ממישהו שמכיר את התגובות השונות שלי לטיפול כ-15 שנה והוא ראה אותי עשרות פעמים. לכן הטורדנות גורמת לי לספק האם כן לפנות לשמוע חוות דעת פסיכיאטר בקופה או להמשיך אצל זה הקיים ולהסביר לו מה שאני מרגיש ושהוא ימצא את הפיתרון? אני מרגיש שהוא בטוח בעצמו כ"כ שהוא כבר יודע מי אני ומהן הבעיות בגינן אני סובל כך שאינו מקשיב לי (להרגשתי בכלל) ולכן עלתה המחשבה לפנות לפסיכיאטרית ספיצפית בקופת חולים שהתרשמתי לטובה ממה שקראתי עליה. אשמח אם תוכלי לעזור לי.

שלום ד"ר לויט אני מבקש את עזרתך המיקצועית כמומחית במחשבות טורדניות. כבר תקופה ארוכה אני "חווה" "מחשבות טורדניות" לגביי תחושת אי נוחות בקירבה לאנשים מסויימים.יש אנשים שאני מרגיש שנוח לי בקירבתם ויש אנשים שאנו מרגיש "שלא נוח" או "לא נעים לי" בקירבתם. אפשר לתאר את זה באופן שלאנשים שאני מרגיש "לא נוח" יש לי מחשבות שליליות או "דימויים שליליים" לעומת אנשים שאני מרגיש בנוח בקירבתם שיש לי "דימויים חיוביים" או אני מרגיש "פחות לחוץ" או "יותר רגוע".אני גם מרגיש לפעמיים תחושת אי נוחות סביבתית כשאני יוצא החוצה לרחוב או בציבור.אני מרגיש מאין "תחושת ניתוק" ויש לי לפעמיים גם מצב רוח לא טוב וזה קורה לי כשיש לי הרבה מחשבות טורדניות שליליות.יש לי גם מחשבות טורדניות שאני "חשדן" כלפיי הסביבה. מה ההיתרשמות שלך ממחשבות טורדניות כאלה?האם המצב של ניראה לך "חריג" או "מדאיג"? תודה על תשובתך המיקצועית

אני רוצה לדעת מה הפתרון לזה שאני קצת לא החלטית בחיים ולא יכולה להיות עקבית בהחלטות/דברים שאני רוצה לעשות וכל הזמן מבטלת אותם בתירוצים מסוימים (שאני אומרת לעצמי)

היי שרון לויט. אני בן 36 נשוי ואב לילדה. סובל מהפרעת חרדה כללית מגיל נערות אשר מלווה בטורדנות מחשבתית.קשה לי מאוד בעבודה-אני מטורטר בעבודה על ריבוי משימות תחת מעמסה כבדה מאוד.אני נמצא במקום עבודה כבר עשר שנים ברצף ובשנים האחרונות העבודה עלתה בכמותה פי 10 !!! ללא תוספת של כוח אדם. אני מוערך מאוד ומשתכר היטב כולל בונוסים אך כל יום כמעט הוא גיהנום עבורי,הלחץ, הצורך בלהספיק את הבלתי אפשרי גורם לי לחוסר שקט ממשי.הייתי בכמה שיחות אצל פסיכולוג שאמר לי שאני "צריך לעשות את המיטב במסגרת שעות העבודה,להיות עובד טוב ולא עובד מצטיין, לעשות במסגרת הזמן את העומד לפניי במסגרת DO YOUR BEST FORGET THE REST" -אני מבין היטב את דבריו ואין לי בעיה בבוחן המציאות אלא בתחושות הקשות שאני מרגיש. אני לא מסוגל שלא לבצע ''עד תום" את המטלות ולכן אני מתוח ומלא מחשבות איך לעשות, מה לעשות,איך אספיק, מה לעשות קודם וכו'.הגעתי למצב שאני מנסה כדורים כמו ציפרלקס ולאחר מכן ויאפקס למשך כמה חודשים אך זה בכלל לא עזר.אני מניח שזה חלק מקו אופי מרצה וקפדני שזקוק לשליטה כדי להרגיש נינוח, רגוע ומסופק והיות ומצב העבודה גדוש כך הנפש גדושה ומותשת. לא אחת ממש שקלתי בכובד ראש לעזוב, מן רצון לברוח לשבת בבית 3 חודשים כדי לנוח נפשית ואז לחפש עבודה שאינה תחת מעמסה אדירה. היש מקום לשקול התפטרות מעבודה לחוצה זו שאולי אינה מתאימה לקו האופי שלי או שסביר שבכל מקום זה מה שאחוש כי זה קו אופי מחורבן פרפקציוניסט? אני עובד בתחום אדמיניסטרציה כללית ומחסנאות.אשמח מאוד להתייחסותך. תודה רבה רבה.

הי שלום, אני בת 27 ומאז שאני נערה סובלת מאד מOCD ודכאון. בנוסף ,כל דבר שסביבי מפריע לי נורא שלועסים לידי שיש רעשים , ריחות ממש בעוצמות גבוהות שגורמות לי להתפרץ בצעקות / לבכות מתסכול כשזה לא בשליטתי שאלתי , האם זה קשור לOCD ? ואיך אפשר לטפל בהפרעות האלה? ( ללא חשיפות ... כי אני לא מצליחה לעמוד בסגנון טיפול הזה שגורם לי לסבול נורא) תודה לך,

שלום ד"ר לויט אני מתמודד עם או.סי.די אני מרגיש שלפעמיים אני "חשדן" כלפיי אנשים או כלפיי הסביבה ויש לי תיאוריות "טורדניות". האם או סי.די יכול להתאפיין במחשבות "פראנואידיות" "שיש להן דמיון" למצב "פסיכוטי פראנואידי" אבל למעשה "יש הבדל" בינהם מבחינת "הסווג הרפואי"? תודה על תשובתך

דוקטור רציתי לשאול שאלה אני חווה לאחרונה חרדה מסוג אחר זה יותר בפן הבריאותי בעקבות סוג של רשלנות רפואית שעברתי ומשבר גדול שחוויתי מאז כל הזמן יש הרגשה שאולי זה יחזור אולי לא בדקו מספיק ואני מרגיש שיש סוג של מחשב שכופה עלי לבדוק כל רגע אם הכל בסדר או כל כמה זמן נתון ובנוסף לזה חווה ניתוקים מהסביבה מהמשפחה בעיקר אשמח לעזרה שותה טיפול תרופתי .

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות. אני מרגיש שיש בחורות שאני יותר "ניקשר" או "מיתחבר" או שיש "כימייה" ביננו אבל מצד שני יש בחורות שאני מרגיש שאני "פחות ניקשר" או "מיתחבר" או שאין "כימייה".לסוג זה של בחורות יש לי מחשבות טורדניות שליליות כמו:לא נעים לי בקירבתן או מחשבה טורדנית כמו:לא הייתי רוצה לצאת לדייט עם כזו בחורה. אני מרגיש את זה בתחושת הבטן והאינטואיצייה שיש כאלה ויש כאלה. אני רוצה לומר לך שאני מרגיש הרבה יותר רגוע ופחות "לחוץ" כשאני נמצא בקירבה לבחורות שאני "ניקשר" או "מיתחבר" וזאת לעומת בחורות שליליות שאליהן אני "פחות ניקשר" או "מיתחבר" שגורמות לי לתחושת לחץ ותחושה לא רגועה או "חוסר מנוחה" מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?האם זה נשמע לך חריג?אני קצת "אובססיבי" לגביי זה. תודה על תשוהתך

שלום הבת שלי בת 16 מתמודדת עם מחשבות טורדניות שלא נותנות מנוח , כבר שנתיים מטופלת אצל פסיכולוג ,אומנם יש שיפור שבעבר היו גם נלווים מעשים כדיי לגרשהאת המחשבה ועכשו יש המון מחשבות ללא צורך כמעט במעשים. היא ילדה מתפקדת ,לומדת , מדריכה בצופים ,חברותית מאוד . השאלה היא האם המחשבות יעלמו או היא תצטרך להתמודד כל חייה עם ההפרעה? היא מתמודדת אך זה גוזל ממנה המון אנרגיה. מה דעתך, תודה.

שלום אני אישה בשנות העשרים לחיי ואני חיה עם משפחתי יש לי קושי שאני חייבת להוציא אותו החוצה. זה קושי אמיתי וחיי שגורם אצלי לחרדה הכי קשה שיכולה להיות ברמה שאני רגע לפני התפוצצות. מגיל מאוד צעיר קשה לי לחיות עם המשפחה שלי מבחינה הגיינית. אני אסביר ואני יודעת שהבעיה היא אצלי, מבחינתי ברגע שמנקים משהו צריך לעשות את זה בצורה מסודרת מהתחלה ועד הסוף. אצל המשפחה שלי הכול עובד בבלגן וחוסר היגיון, אם למשל מישהו שוטף את את הרצפה הוא לא יטאטא קודם ואז טכנית הרצפה נקייה אבל יש חתיכות אבק ולכלוך בכל מקום. או שמסיימים לשטוף משאירים תמיד קצת מים בדלי ויש ריח נוראי. הבגדים מפוזרים בכל מקום וגרביים כל הרצפה, שולחן מלוכלך והכול באמת זוועתי (כן יש גרוע יותר אבל בשבילי זה גרוע מספיק) אני מוצאת את עצמי מנקה אחריים כל הזמן ובמיוחד אם מישהו טוען שהוא "הרגע ניקה" אני מנקה עוד יותר כי טכנית לא באמת נעשה ניקיון כלשהו. כן אני יודעת שזה אצלי.. ואני רוצה לבכות עכשיו מירוב שזה שולט בי. שזה קורה.. אני מרגישה שאני נחנקת, אני חייבת לברוח אני רוצה לצרוח ואני מתחילה לאכול בלי הפסקה מהסטרס אני לא עומדת בזה... אני יודעת שזה נישמע משוגע בעיקר בגלל שאני פעם ראשונה בחיי כותבת את זה ומבינה את גודל הקושי והבעיה. כל מקום שהוא מבולגן לא סימטרי בדרכי שלי, לא נקי באמת אבל אם בעיקר מבולגן ולא נקי... אני חווה התקף חרדה ברמה שאני לא יכולה להסביר, זה מבחינתי סוף העולם.

צהרים טובים. יש ל פחד לא להירדם בלילה וזה גורם לי דחף שכל יהיה מסודר לפני השינה. לפני כעשור הייתי נער לא נרדמתי לילה ולמחרת היה לי דאגה כל הזמן מהעייפות, בשנים שאח"כ זה קרה לי עוד כמה פעמים, ןזה יצר לי ענין סביב השינה, גם שותף שהיה איתי בחדר שנחר והפריע לפעמים גרם לזה. היה לי עוד שותף בחדר שתקופתו הדבר החמיר כי הוא היה מתעורר מכל תזוזה, וכשהייתי לדוגמא מרגיש צורך להתפנות הייתי שוקל בדעתי אם לצאת, ורק אחרי זמן הייתי יוצא. ובעוד שאחרים לא עושים דרמה וענין גדול מהשינה, זה יצר לי עסק סביב השינה. עם השנים ובתקופות שונות מהפחד שלא להירדם, נוצרו הרגלים מוגזמים ביחס לשינה כגון: חושך שמיכות מסוימות, חובה להתקלח וכו'. גם נהיה כפיתיות בתקופות מסוימות לבדוק כל דבר מספר פעמים כגון דלת חלון. עם הזמן גם התחלתי ללכת לשירותים מספר פעמים, ולהתפנות בשיטות שונות ומשונות, מתןך צורך לרוקן הרבה את הגוף שלא יפריע בשינה. נהיה עסק גדול ורגישות סביב שינה, וצורך לסדר את כל הדברים הנוגעים לשינה לפני השינה. לפני כשנה כשזה הציק לי מאוד החלטתי לעצור את המחשבות כאילו זה חובה, ולאחר שקראתי על דרכי הטיפול, במשך מספר ימים עצרתי בכוח וע"י הסברה עצמית שכל המחשבות הם חיצוניות ןלא ממני וזה לא צורך אמיתי שלי וכו' . ובאמת לאחר מספר ימים ועבודה מאומצת הוקל לי. אבל גם אז לא התמודדתי עם כל הדברים [הצורך לשירותים, כלומר הסברתי לעצמי שאיו צורך לבדוק אם הדלת סגורה אבל ענינים מעטים אחרים לא מספיק]. ובתקופה האחרונה זה התחזק עוד פעם בענינים אחרים. חשוב לציין א. שאחרי כל הארגונים כשאני נכנס למיטה, אני נרדם מהר ובגדול ישן טוב, ככה היה בכל התקופות, אפילו הקשות ביותר מיד נרדמתי. ב. בלילות לפני מבחנים, דייט, יש לי יותר דרמה ואובססיה לחזור על פעולות מספר פעמים [גם דברים שאינם נוגעים לשינה עצמה כמו בדיקה אם השארתי חפץ במקום שיכולים להנזק, במרחק סביר שאדם סביר שהשאיר חפץ שבאמת מזיק יקום ממיטתו לפני שישן]. ובלילות רגילים בדרך כלל רק יש את סדר הארוך הרגיל של שירותים ארוך במיוחד, ולעשות חושך, ולדאוג שכל הדברים הנוגעים לשינה יהיו מסודרים ללא בדיקה מספר פעמים. ג. בדברים שאינם נוגעים לשינה הכל תקין והנני אדם שמח ומאושר. מסקנא: סביב כל ענין השינה יש אצלי עסק וענין גדול ובמקום שאלך לישון בנחת. תודה וסליחה אם הדברים לא מנוסחים כראוי.

אני כבר המון זמן לא מפסיק לחשוב על כל דבר שזז סביבי ולפרש את זה בצורה שלילית לגביי כל מילה או יחס של חבר או סתם אדם שאינה חד משמעית חיובית מתפרשת כשלילית המחשבות האלו מתורגמות לחרדות שגורמות לי הפרעה במצב הרוח, ירידה במשקל(חוסר תיאבון), כאבי בטן, בחילות אם כי אני שולט במצב ולא מתדרדר להתקפים מלאים אני חושב שהמחשבות האלו הן סוג של אובססיה במוח -כל סיטואציה בעיקר חברתית שצפוייה לקרות רצים אצלי במוח תרחישים על איך היא תשתבש ואני לא מצליח להרגיע את זה אשמח להבין מעט יותר מה זה

שלום ד״ר לויט, אני מרגישה שמשהו מוזר בי לאחרונה, לא מכירה את עצמי.. מאובחנת עם ocd מגיל 14 בערך, התבטא רוב השנים בטקסים פיזיים בגלל פחד שיקרו דברים רעים חס וחלילה. הייתי בcbt ולוקחת לוסטרל. בכמה שנים האחרונות יש לי בנוסף גם מחשבות טורדניות ללא טקסים פיזיים שאם אני מסתכלת על כולן זה מסתכם בפחד לעשות למישהו או לעצמי משהו.. מאז שאני אמא המחשבות כמעט תמיד הן על הבת שלי.. וזה תמיד מגיע עם מצב רוח ירוד וחוסר סבלנות.. מה שאני לא מבינה זה למה כשזה קורה אני ממש מרגישה שאני מסוגלת לפגוע וכל פעם מחדש מאמינה למחשבות האלה ומפקפקת בעצמי! וגם יש לי תחושת פחד כללית ורצון כזה לברוח ושאף אחד לא יהיה לידי כי אני מסוגלת להתפרץ כל רגע! אני רק רוצה לסיים את היום וללכת לישון ומרגישה בדיכאון.. אני מתחילה לחשוב שיש לי דיכאון בנוסף לocd כי כל פעם שיש טריגר וזה מתפרץ אני בתחושה הזאת של חוסר חשק ורצון לברוח.. מה קורה לי?

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "המצב החברתי" בעיקר ביחס למהפכה המישםטית.אני רואה בטלוויזיה שיש הפגנות ויש אלימות מילולית ולפעמים פיזית ויש תחושה "שהחברה מיתפרקת" או שיש "כאוס".זה גורם לי למחשבות טורדניות שליליות כמו:"איך זה יגמר"?או איך תיראה החברה לאחר שהחקיקה תסתיים?איך זה ישפיע עליי כאינדיוידואל בחברה? אני מרגיש תחושת לחץ או סטרס כי המחשבות "לא מניחות" או קשה לי "להשתחרר" מהמחשבות. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?יש לך טיפ לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבות שליליות? תודה על תשובתך

שלום שרון !!! לאחרונה ממש רוב הזמן שאני בדירה >> מתעסק בניירת ו"מוצא" לעצמי כל מיני סידורים וניקיונות וכו וזה מגביל ותוקע אותי בדירה ואיני יכול לצאת מהדירה אל היום המחכה לי בחוץ .כמו עבודה (( עובד מהשעה 14 עד 18 )) כל יום . בתימצות אני מכור לדברים שאינם ככ משמעותיים ואני רוצה לשבור את המעגל הזה השאלה כיצד אני עושה זה ופורץ החוצה ?? תודה על התגובה

לאחרונה הייתי מתעסקת במלא במחשבות שלי יום אחד אמרתי לעצמי שאני בי ואני בכלל סטרייטית ואני לא רוצה להיות בי לא שזה רע פשוט אני לא הייתי רוצה להיות ככה כתוצאה מיזה אני חטפתי חרדות קשות ובכי ודמעות והרגשתי תחושת גועל מעצמי גם כל הדמיונות לשאלות שלא שאלתי וכל רגע אמרתי זה כמו שהייתי שואלת הציקו לי כי פחדתי שזה אומר עליי משהו כי לא שאלתי כלום ותמיד אמרתי את זה

הכוונה שלי שתמיד אני הייתי אומרת דברים לעצמי ונלחצת מהם וחוטפת חרדות קשות ולחצים

הי שרון. ראשית אציין שאני נהנית מאוד מאוד מלקרוא את תשובותיך . כל השנים סבלתי ממחשבות טורדניות ולא הצלחתי להבין שזה ocd לפני חצי שנה סיימתי טיפול cbt עם עובדת סוציאלית קלינית.לאחרונה עקב מעבר דירה או שאין לי מושג למה המחשבות התעצמו לכל מיני כיוונים. כגון מחשבות אלימות. מיניות או לדוג' שאני לא אשפוך קפה חם על מישהיא. והשם יודע איזה עוד מחשבות. אני נלחצת ממש שוב מהמחשבות ופוחדת מהן יותר ויותר ואף להשתגע. חשבתי לקנות את הספר איך להתגבר על מחשבות טורדניות ואף להמשיך בעוד טיפולים של cbt? אשמח לדעתך

תודה רבה על התשובה המקצועית והמלאה

שלום ד"ר שרון... בני בן 43 סובל ממחשבות טורדניות מגיל צעיר מאד ומטופל בתרופות מתאימות ומוכר בביטוח הלאומי , עד לפני כמה חודשים הוא תיפקד פחות או יותר בסדר לפני כחצי שנה בעקבות מקרה משפחתי חלה הרעה במצבו הבריאותי והוא מוטרד ללא הרף במחשבות טורדניות שלא נותנות לו מנוח ..יש לציין שהוא עובד בעסק שלי כ-4 שעות ביום וביתר היממה הוא נמצא אצלי בבית וישן אצלנו בבית למרות שיש לו דירה שכורה,,, הוא מטופל בתרופות .וכן התחיל טיפול cbt פעם בשבוע לפני כחודש ,,אנחנו ממש מוטרדים מאד ממצבו ואני מעוניין בחוות דעתך לגבי המקרה הנ"ל והאם ישנן עוד דרכים כדי להחזיר אותו למצב טוב יותר ...תודה ויום טוב

שלום וברכה. אני עוקב אחרי הפורום זמן רב ומאד נהנה מהתשובות המחכימות, המקצועיות והמדויקות. אני סובל מזה כשנה ממחשבות טורדניות, בעיקר סביב בנות (ככל הנראה על רקע דתי). אני מרגיש שזה פוגע פגיעה מסוימת בזוגיות, גם אם הפגיעה אינה ניכרת לעין. החרדות מציפות דברים קטנים שבשגרה היו איכשהו נבלעים ונרדמים ועכשיו הם מוצפים ומציפים במחשבות טורדות. קשה לי לקבל מצב בו אני מקבל את קיומן של המחשבות, מאחר ועל פי צו מצפוני הדבר אסור ו/או לא ראוי ולא קיימת אצלי חירות אמיתית ברמת המחשבות בנושא זה. האם לדעתך טיפול תרופתי הוא הפתרון? שאלה נוספת: שמעתי שהדעות חלוקות בנושא טיפול דינמי להפרעת OCD, יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. מה דעתך בעניין? תודה רבה!

שלום ד"ר לויט אובחנתי עם o.c.d. בזמן האחרון יש לי כל מיני תחושות בטן או תחושות בטן סתמיות.אני מרגיש "צורך חזק" לעסוק בנושא תחושות בטן או בתיאוריות.אנט מרגיש הרבה זמן לכתיבה ומתקשר לקו עזרה נפשית בשביל לשתף ולקבל מענה לתיאוריות.זה נמצא כל הזמן בראש שלי אני "חושב" על זה ולפעמים "מדבר אל עצמי". האם מחשבות טורדניות יכולות להתבטא "באובססיות* או "בחשיבה אובססיבית"? תודה על תשובתך

היי רציתי לדעת אם ב0cd יש דמיונות ששאלתי דברים שלא שאלתי הכוונה שלי שאם הפרעה כזאת או אחרת יכולה לגרום לדמיונות כאלה ?