פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

כמה זמן שחושבים על זה ביממה זה נחשב לאובססיה ? בס"ך הכל 10 דקות ? 20 דקות ? או כמה ?

על זה = על משהו אחד

היא בת 60 + והיא אמרה לי שהיא לוקחת כדורים לדיכאון והיא מתפרצת על אנשים כולל הקרובים לה לפעמים, נוטה לאיים על סביבתה, לא מהססת לבקש עזרה ממשפחה. ואני מרגיש שהיא מנסה להשתלט לי על החיים בגלל שאני אדם עם צרכים מיוחדים. לפעמים היא רוצה שאחסוך כסף , למרות שיש לה הרבה כסף, לפעמים לא אכפת לה שאני מבזבז כסף ולפעמים היא אפילו לא מבינה למה אני שומר על הכסף - למשל אמרתי לה שאני מוכן לוותר על ערוצי הספורט בתשלום כי זה כבר פחות מעניין אותי אז היא אומרת שנשאיר אותם כי לדבריה אולי אני עוד אחזור לצפות בהם אבל למשל כשאני מבקש ממנה להתגלח פעם בשנה תמורת 20 ש"ח אצל הספר שלי ושל אח שלי היא מתנגדת כי היא מזכירה לי שהוא פצע אותי פעם כשהוא סיפר אותי. היא קובעת לי עם מי להסתובב, מתי מותר לשלוח למישהו הודעה בווצאפ , חושבת שזה מפריע שאשלח גם למישהו שלא שומר שבת הודעה לאחר שנכנסה השבת, איזה דברים לחשוף בצ'אטים ובפורומים השונים באינטרנט, איפה אטייל לבד בארץ ( אני אומר לעצמי שאני מוכן להיות מחר באמריקה ולהודיע לה משם שאני שם כי אני בן אדם חופשי) ואוסרת עליי להסתובב בשעה מאוחרת ברחובות למרות שבעבר כבר הייתי במקום ציבורי לבד מאוחר. מצד אחד היא פוחדת שאנשים מפוקפקים יהרגו אותי ומצד שני שיכניסו אותי למעצר, למרות שאיזה שוטר יחשוד באדם חמוד כמוני שמעולם לא עבר על החוק. היא קובעת גם איזה בחורות אני אכניס לחדר שלי בבית שלה ( = שלנו ?! ) ושאם הבחורה לא נראית לה אז היא אומרת לי שהיא פשוט לא תפתח את הדלת, אז בתגובה אני אומר לה שאני יירד למטה בלי לשאול אותה אז היא אומרת לי " ייקחו אותך לעזה ! ". לפעמים היא גם מדברת לא בלוגיקה. לפני כמה ימים היא צעקה עליי שאף אחד לא סובל אותי ומייד הפרכתי את הטענה שלה בכך שסיפרתי לה שמישהו לא מהמשפחה שלי התעניין לשלומי. ונחשו מה קרה לאחר יומיים ? היא מספרת לי שהמוכרת בחומוסייה שליד הבית שלי שאני קונה בה לפעמים מזון הביתה אומרת לה שאני נחמד, וזאת למרות שכבר חודש וחצי לא קניתי שם כלום. והיא חושבת שאם היא תגור לבד אז אין סיכוי שייפול משהו על הרצפה או שיהיו הרבה כלים בכיור. הכי חשוב לה בחיים שאני אהייה בן אדם עובד, למרות שעכשיו אני בקושי מרוויח בעבודה, שלא אהייה משועמם ושאהייה בריא. לפעמים היא אופטימית מדי וכשאני אומר לה שאולי יש לי מחלה שפוגעת לי בתיאבון אז היא אומרת מה פתאום , למרות שלפעמים היא צודקת אבל זה ברור שלנשים יש אינטואיציה טובה אבל גם לי יש יכולת ניבוא די טובה ולפעמים היא מזלזלת בזה. אז לפעמים מצד שני היא פאסימית ופוחדת שיפטרו אותי מהעבודה על דברים שאני עושה או שאם יש לי שבר באיזה איבר בגוף אז שהוא יוחמר למרות שכולם אמרו לה שאין לה מה לדאוג. אני מוכן לעבור לגור בקרוב בדיור עם אנשים מיוחדים כמוני, אבל מי מבטיח לי שהיא לא תנסה להיות זו לנהל לי את החיים גם מרחוק. למרות שהיא הבטיחה לי שהיא לא תנסה. היא גם רוצה לשים לי אפוטרופוס מעל הראש שיידאג שאני לא אזרוק כספים לפח, אבל לדעתי מה שאני מקבל מביטוח לאומי. לעומת זאת, את אח שלי שלעומתי הוא לא יודע לקנות בסופר, שהוא גם לא יודע כמוני לשטוף את הרצפה ושלעומתי הוא גם נעדר הרבה מהעבודה גם כשהוא לא חולה מבחינתה שהוא יישאר לגור איתה עד יום מותה. אני חושב שהמניע להתנהגות הקיצונית הזאת שלה הוא גנטי, כי אמא שלה שכבר מתה גם הייתה חרדתית לה ולאח של אמא שלי ולי ולאח שלי אבל בשנותייה האחרונות כשהיא ישבה בבית אבות ליד הבית שלנו כבר לא היה אכפת לה מכלום חוץ מעצמה. היא חושבת שעל כל דבר שאני עושה אז יאשפזו אותי או ישימו אפוטרופוס על הראש כמו רחצת ידיים עם סבון רבה ( למרות שלפעמים זה מוצדק, יש איזה גורם טיפולי שאני מכיר שמבקש לשטוף ידיים לפני נגיעה בקלפי משחק למשל... )

התכוונתי שלדעתי מה שאני מרוויח מהעבודה שלי והקיצבה שלי מביטוח לאומי שייכים אך ורק לי !

התכוונתי שלפעמים היא לא מהססת לבקש עזרה מהמכרים שלה, כמעט לא ממשפחתנו כי הם מנכרים אותנו רוב בני משפחתנו המורחבת. פעם יש לה עצבים להקשיב ולעזור ופעם לא.

שלום, בן 28, מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי עסוק במחשבות שליליות. אתן 3 דוגמאות להמחשה. 1. האם אני חולה לב, מחשבה שמאוד פחדתי ממנה, עשיתי את כל הבדיקות אפשריות והכל היה תקין, אך בכל זאת האמנתי שאני חולה, המחשבה הייתה משפיע לי על השגרה, אורח חיים, בכי וכו'. 2. האם אני הומו, מחשבה שנמשכה איתי המון שנים, היה לי פחד עצום ממנה, דמיינתי את חיי ככה דמיינתי אותי סובל את המחשבה במשך כל החיים! המחשבה הייתה מכניסה אותי למשברים, בכי, חוסר חשק לחיים וכו'. 3. המחשבה שקיימת אצלי עכשיו האם אני יכול לפגוע בבת זוג שלי, כולן מנגנות על אותו דבר אותן תסמינים של בכי, עצבות, חוסר חשק וכו'. אציין שבכל המחשבות האלו אני משתף את בת הזוג שלי ואת המשפחה שלי, המחשבה האחרונה על אם אני מסוגל לפגוע בבת זוג שלי מאוד מפחידה אותי כי בעיניי הם מחשבה לא שפוייה, אני מפחד לישון לידה, לחבק אותה, לגעת בה, לצחוק איתה כמו בעבר. הקטע היותר מפחיד שכל פעם שאני חושב מחשבה טורדנית, הפחד שהיה בהתחלה נעלם ואז זה נראה לי "הכי הגיוני" שזה מה שמדאיג אותי יותר. שחשבתי אם אני הומו, בהתחלה ממש פחדתי ואז הפסקתי לפחד וזה היה נראה לי הגיוני שאני כזה. אבל המחשבה הספציפית הזאת, מדאיגה אותי ממש כי אני כביכול לא מרגיש פחד, וזה נראה לי הגיוני. מאוד מוזר מה שקורה לי, כי בהתחלה אני מאוד מפחד מהמחשבה ואז הפחד נעלם אבל במחשבה הזאת זה מדאיג אותי יותר כי אני אומר לעצמי אולי באמת אני מסוגל כי זה נראה לי הגיוני אני מקווה שהצלחת להבין את מה שאני אומר תודה רבה.

אני אציין שכל מחשבה שציינתי בתגובה הראשונה השפיע לי על שגרת החיים, המחשבה הזאת יותר משפיעה כי היא יותר מפחידה. אני לא רוצה להתחיל עם כדורים מחשש שזה יכניס אותי ליותר פחדים מה וזה מעין חותם "שאני לא בסדר", אני מכיר עוד אנשים עם מחשבות כמו שלי אבל זה לא מנחם אותי, כיוון שאני אומר שאצלי זה באמת יכול להתממש ואני כן יכול לפגוע חלילה. אני כן רוצה לעשות טיפול שיתאים לי, אם זה פסיכולוגי, cbt וכו'. אשמח לתשובה ממך מפורטת.

שלום דוקטור, תודה על התשובות שלך. התחלתי טיפול תרופתי ואני מקווה שזה יעזור. ניסיתי ליישם את העצות שלך אבל זה מפחיד אותי. אני כל היום מפחדת שאהיה מוכנה לקבל על עצמי סרטן אם לא אפחיד את עצמי ואשכנע את עצמי כמה זה נורא. זה כבר הגיע למצבים אבסורדיים: כל פעם שאני רוצה משהו או מקווה שמשהו יסתדר אני מפחדת שאהיה מוכנה לקבל על עצמי סרטן בתמורה. זאת מחשבה אוטומטית. אני מבינה שזה אבסורד כי הבריאות שלי זה הדבר הכי חשוב ובאמת מפחיד אותי להיות חולה, אבל זה פשוט קופץ לי לראש ואז אני מתחילה לשכנע את עצמי שאני רוצה להיות בריאה. אני מנסה לא להתנגד למחשבות, כמו שייעצת לי, אבל אז אני מפחדת שאולי באמת יקרה משהו רע. קופצים לי לראש משפטים לא רצוניים בהם אני כביכול מבקשת לקבל מחלה או אומרת שאני מוכנה לקבל מחלה ואז אני נבהלת, מנסה לשבש את המשפט בראש או ממלמלת תפילה חיובית. הבעיה היא שקשה לי להתפלל כי אני מפחדת שאני לא באמת מתכוונת וזה רק מגביר את החרדה ואת הכפייתיות. נמאס לי לחשוב על סרטן אבל אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש שלי. אני מפחדת שאלוקים שומע את המחשבות שלי וזה רק מעורר את המשפטים הכפייתים בראש בהם אני כביכול מתפללת להיות חולה. איך מפסיקים את הטירוף הזה?

שלום ד"ר. יש לי OCD שנים. תמיד הפחד הוא להשתגע. לפני כמה ימים נזכרתי שלפני שנים בהתקף חרדה נוסף פחדתי להשתגע ולשמוע קולות ושכבתי במיטה, עצמתי עיניים בדרך להירדם ופתאום שמעתי את השם שלי. נורא נבהלתי. בגלל הזיכרון הזה התעוררה חרדה רצינית. אותו הדבר קרה שלשום בעודי בחרדה. רציתי להירדם ושמעתי בשקט: אמא. שאלתי את הבן שלי אם קרא לי. אמר שלא. מה זה? זה מפחיד אותי נורא. האם בזמן חרדה אפשר באמת לשמוע דברים או שזה בראש שלי?

זה קורה לי גם. אני מפחדת מלהשתגע,זה ה אוסידי שלי. ומידי פעם לפני שרני נרדמת אני גם שומעת את הקול שלי . קראתי שזה הזיות נורמאליות שיכולות לקרות רגע לפני שנרדמים במצב שבין שינה וערות. אבא שלי אמר לי שזה גם קורה לו לפעמים

אני בן 34 ויש לי תסמונת אספרגר ( על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה ).בגלל הכשלון בחיזור אחר בנות זוג פוטנציאליות שנובע כתוצאה מהתסמונת אני הולך בסבבה שלי לנערות ליווי. הייתה לי סקסולוגית שייעצה לי ללכת לנערת ליווי פעם בשבועיים אבל זה היה בתקופה שזה היה חוקי בארץ. נראה שבשביל שאפחית את הביקורים אצל היצאניות הפסיכיאטר שלי שינה לי את המינון של התרופות שהוא נתן לי וזה היה גם כשהזנות הייתה חוקית, ועדיין אני הולך מדי פעם ליצאניות. מה דעתך על זה ? עד עכשיו עשיתי רק סקס בתשלום, כאשר פעם אחת סיכנתי את חיי בחדירה אצל יצאנית בלי קונדום ואצל יצאנית אחרת בנתינת מין אוראלי בלי קונדום ואצל יצאנית שלישית בטעות בקבלת ליקוק אשכים. למזלי כל תוצאות הבדיקות למחלות מין שערכתי לאחר מכן יצאו תקינות אבל זה לא הכניס אותי להלם ועדיין אני שמח עם הפרוצות. אחרי החדירה בלי קונדום אמא שלי בכתה את הנשמה והלכתי איתה לבית חולים רמב"ם ואחרי כחודשיים היינו אצל פסיכולוג שעובד עם חולי נפש והוא אמר לה שהיא לא הייתה צריכה לבכות כי לדעתו זה לא נורא לשכב פעם אחת עם יצאנית בלי קונדום. לא גורם לי לוותר על עובדות המין העובדה שחלקן קוראות לי מטומטם או גזען בפלאפון ושרק לפני 3 ימים אחת כזו גירשה אותי מהבית שלה כי כנראה הפחדתי אותה בלי להרגיש, אבל בס"ך הכל רציתי לדעת מתי יהיה לה יום הולדת 34. יש נערות ליווי שבכלל לא נחמדות שכנראה לא אוהבות לקשקש עם הלקוחות. גם לא גורם לי להיגעל מהן העובדה שנערת הליווי הלפני אחרונה שלי ניסתה להרוס אותי בכך שהיא התעכבה עם החדירה למרות שהיא ידעה שהזיקפה שלי עלולה לרדת מהר ולמרות שלפעמים יש יצאניות שמנות ומבוגרות שאני נאלץ להיות איתן כי אני חשבתי שהן סוג המשיכה שלי אבל אז התברר במקום ההפך אבל פשוט אני לא רוצה לחזור הביתה בלי משגלים ולא משנה לי אם זו יצאנית בבית פרטי או במכון ליווי או כזו שבאה הביתה. לא מפריע לי שאני מכניס מביטוח לאומי יחד עם העבודה רק 5000 ש"ח ( אבל המשפחה שלי עשירה ובחל"ת הרווחתי יותר ולפעמים אני מקבל תלושים בעבודה ואני יקבל ירושה של 1.5 מיליון שקל מאמא בת ה- 96 של אבא שלי המנוח לאחר מותה ) ואני מוכן להוציא כל סכום על הזנות ואני חושב שאפילו מגיע לי ללכת למין כל יום כדי להשלים פערים על כל השנים שלא עשיתי כלום - בגלל שלא הלכתי לאף יצאנית מאז הביקור אצל הסקסולוגית ההיא ועד הוצאת החוק על איסור זנות בארץ חסכתי 75 אלף שקל, ואת הסכום הזה למעשה אני תובע מאמא שלי באמצעות הליכה יותר תכופה ליצאניות עכשיו. כמו כן אנשים מהאינטרנט " דוחפים " אותי להשלים את הפערים עם לפחות 3 פעמים ביום סקס ואני יודע שבגילי עושים סקס לפחות פעמיים בשבוע אז אני חושב שגם לי מגיע ( אספרגרים רואים את העולם בתבניות ) ושבשביל זה אפילו אני ראוי לטוס לחו"ל ( כי שם הזנות חוקית ).

ומטפל מיני אחר שעוסק בעיקר בבעלי מוגבלויות לא אהב את זה שהלכתי לנערות ליווי

כן, הבנת נכון, יש לי פסיכיאטר שמלווה אותי פעם ב- 3 חודשים - אני בא אליו לפגישה בקליניקה שלו. והמטפל המיני הזה שדיברתי עליו הוא מטפל מיני במכון זוגיות ומין באיזור הקריות המיועד בעיקר אם לא רק לאנשים עם מוגבלויות אבל לא החלפתי איתו מילה כשנתיים. מה דעתך על זה עכשיו ? ואת בטוחה שאני בוגר נפשית ? לדעתי זה לא מספיק להיות בוגר ומפותח פיזית כדי לדעת את לקחת את הבחירות הנכונות בחיים. את מסכימה איתי ? וגם לא בטוח שאני עצמאי בכלל ! אני גר אצל אמא שלי ואני לא יודע לנקות את הרצפה ודברים טכניים ולעבוד עם הידיים. מה תגידי על זה עכשיו ? עדיין אני כשיר להחליט האם ללכת אפילו לעיתים נדירות לנערת ליווי ? ובטח האם זה טוב ללכת כל כך הרבה לנערת ליווי ?

כרגע אין לי אפוטרופוס ואני גם לא מעוניין באחד כזה, אבל אמא שלי מנסה לשים לי אחד כזה על הראש. ולמען האמת ? בגדול, עניין היצאניות לא ממש מפריע לי. אני פשוט עושה את זה בלית ברירה כי בחורות בלי כסף לא רוצות אותי. מה דעתך עכשיו ?

שלום מומחית! בזמן האחרון יש לי" מחשבות טורדניות לגביי בחורות".יש לי מחשבות טורדניות שנשים "יודעות פרטים אישיים עליי"(למשל שאני רווק ללא בת זוג) ולכן בחורות מסויימות (למשל:במקום עבודה) "נעלמות מהסביבה" מכוון "שהן" משתמשות בטריק" בשביל "להתחמק ממני".יש לי מחשבה טורדנית:בחורות הן מאוד" בררניות לגביי גברים " או "שבחורה מסמנות לי שיש "עוד גברים מלבדי "שמעוניינים בה ולכן "יש תחרות לגבייה".יש לי "מחשבה טורדנית":בחורות שאני רוצה להכיר לא יענו לי בטלפון כשאתקשר אליהן ולכן יהייה לי קשה לנהל איתן קשר. יש איזה תחושה של חוסר וודאות (היא תענה או לא תענה). רשמתי לך דוגמאות למחשבות טורדניות (שחלקן שליליות). האם את חושבת שיש הגיון במחשבות אלו? קשה לי לשלוט במחשבות אלו ולא להתעמק בהן. יש לך "טיפ טיפולי" לתת לי בשביל "לצמצם או להפחית מחשבות כאלו"? תודה על תשובתך

היי שרון, אני בן צעיר שסובל מהפרעת חרדה כללית. שנים שתיתי קולה 1 ליטר ליום - חצי בקבוק בצהריים וחצי בקבוק בערב. זה היה מפיג לי את המתח ומנחם אותי היות וטיפול תרופתי לא עזר לי ממש. כאילו הקולה הייתה עבורי "משהו לחכות לו". "הגמילה" הייתה קשה מאוד שכן פתאום לא היה למה לחכות יותר... הקולה גם מלאה בסוכר כך שמשפיעה לחצי שעה על מרכז העונג במוח. הצלחתי להפסיק לחלוטין וכיום אני שותה באופן מתון וסביר - דיאט קולה ללא סוכר כוס אחת בלבד בערב. את "ההתמכרות" ניצחתי ! עכשיו אני מנסה לנצח התמכרות נוספת וקשה יותר והיא חטטנות של יותר מעשור בפורומים על תרופות נוגדות חרדה ודיכאון בשאלות שונות וחוזרות לצורך שאיבת עידוד או התרת ספקות או להתפרק שם אבל זה כבר מתחיל להפוך לעיסוק כפייתי היות ומתרחש יום יום ואף מגביר את הספקות לגבי הטיפול התרופתי שאני מקבל. אם אני לא עושה את זה אז אני חסר שקט. האם חוסר השקט הזה יעבור תוך כמה שבועות אם אתמיד להפסיק לגמרי עם החטטנות הזו בפורומים רפואיים? המוח שלי מלא ומבולבל כי כל רופא בכל פורום מציע כיון טיפולי שונה בנוסף לפסיכיאטר המטפל שהוא יש לו גישה תרופתית אחרת. אני מת לצאת מזה כבר כיון שאני בעצם מכניס את עצמי למעגל נוראי של טורדנות, עיסוק כפייתי, חוסר שקט, המוח לא פנוי לעסוק בדברים החשובים באמת כמו מסגרת הבית, הילדים והעבודה. אשמח מאוד לתשובתך האם ניתן באופן עצמאי לנצח את האובססיה הזו והאם כל שצריך הוא נחישות והתמדה?

שלום מומחית! תודה על תשובתך.אבל "קצת לא הבנת אותי נכון". קודם כל אינני "יוצא כרגע עם בחורות".אני מציין שאני ממוצא אשכנזי רשמתי שיש לי "מחשבות טורדניות" לגביי "תרבותיות חיובית ומנטליות חיובית" של בחורות (למשל:על סמך הכרות שלי עם "סביבת בחורות" אני יודע שבחורות ממוצא אשכנזית תתאמנה לי יותר "מבחינה תרבותית" או "מנטלית" מבחורות ממוצא מזרחי שיש להן "תרבותיות או מנטליות שלילית").זאת אומרת שיש הגיון בסווג או בסינון של בחורות" ולכן יש איזה הגיון "במחשבות הטורדניות שלי "ויש משהו שעומד מאחוריהן" לגביי "העדפה של בחורות מבחינה מנטלית או תרבותית" מה את חושבת באופן כללי על מחשבות טורדניות כאלה?איך ניתן לצמצם או להפחית מחשבות כאלו שגורמות "למצוקה מחשבתית"?האם זה בעצם נורמאלי שיש מחשבות כאלו מפניי שאנחנו כבני אדם יודעים מה מתאים לנו (מבחינת העדפה) של בני או בנות זוג? תודה על תשובתך

שלום שרון !!!! אני מאוד מוצף ממש מכל הכיוונים לא יודע כיצד להסביר לך אבל אני עמוס .. לצערי אין לי מספיק כסף ואני מאוד רוצה שיהיה לי עוד כי אני רוצה ללכת לטיפול בשיטת לוגותרפיה האם שמעת על גישה זו ??? יש לי חיידק הליקובקטר ופניתי לנטורפט שמנסה לעזור לי עייי תוספי מזון וכו . דיברתי עם הרב שלי שאמר לומר לרופא שיפנה אותי לשטיפת קיבה בבי"ח . האם יש דבר כזה . וסתאם כך אני חש תקוע ולמרות כל זה אני מתפקד ועושה עם עצמי דברים הרופא שלי מפחית לי מינונים בפעם אחת וזה לא עושה לי טוב . גם זה מטריד אותי . תודה ולילה טוב

שלום ! שרון את ממש צודקת אני קופץ כל הזמן ורוצה לשנות וזה בא מתוך כוונה טובה כי אני סובל ורוצה כביכול להתנקות מכל ההתמודדות הזו ולחיות חיים ללא התמודדות נפשית שככ קשה לי . כעת מה עליי לומר לעצמי בשביל להירגע כי יש לי לחצים בנפש חזקים מאוד ... תודה

שלום דר יש לי ילדה בצבא והיא באה לבקרני לפעמים הענין הוא שקשה לי לקבל את פניה שהתבגרו היתה לי בזמנו גם בעיה כזו איך מסבירים

שלום רב אני גבר בשנות השישים נשוי+ילדים ונכדים, בעל עסק למעלה מ 37 שנים יו ר עמותה, גבאי ביהכנ ס, מנהל דירות להשכרה ועוד. כשאני ורעייתי מוזמנים לאירועים רגילים באולמות וכו אני הולך ונהנה מה גם שאני יושב עם משפחתי הגרעינית ילדיי ונכדיי, אני מרגיש חופשי לקום להסתובב בין האורחים ולשוחח עמם או לצאת להתאוורר במידת הצורך, בקיצור כמו רובנו. הבעיה היא באירועים המתרחשים בבתים. בכאלה רק רעיתי ואני מוזמנים. השולחנות והכיסאות מסודרים בצפיפות כך שאני מוצא את עצמי לא פעם, יושב מול וליד אנשים ממשפחה רחוקה ולעיתים אף אנשים זרים, כאשר כל אחד מסתכל לך בצלחת ויכול אף לשמוע מה אתה מדבר עם רעייתך. הערב נמשך כשלוש שעות ויותר כשבמהלכו שרים ונושאים נאומים ודרשות כמעט בלי הפסקה ואם תעזוב לפני מועד הסיום הרשמי, או אז אתה מסומן . עשיתי את זה מאז שאני נשוי בלית ברירה אך ממרומי גילי אני מרגיש ש הייתי מוותר על זה . השאלה: האם הרגשת האי נוחות הזאת שלי מעידה על בעיה כלשהי? בתודה רבה מראש

שלום! אובחנתי עם או.סי.די מחשבתי (ללא טקסים) יש לי מחשבות טורדניות לגביי: "התאמה תרבותית" של בחורות אליי.אני רואה כל מיני בחורות (למשל בעבודה) ושואל את עצמי שאלות של התלבטות:לדוגמא:האם מבחינה תרבותית בחורה ממוצא אשכנזי תתאים לי יותר מבחורה מעדות המזרח.או האם בחורה ממוצא מסויים (לא ילידת הארץ) תתאים לי יותא מבחינה תרבותית מבחורה ממוצא אפריקאי (לא ילידת הארץ). המחשבות נמצאות כל הזמן בראש ולא מרפות. מה ההתרשמות שלך?איך ניתן לצמצם מחשבות מסוג זה? תודה

שלום רב. אני סובל מהפרעת חרדה כללית מגיל נעורים. מגון תרופות מקובלות לא עזרו משך ניסיונות רבים במהלך 15 השנים האחרונות. במהלך כל שנים אלו, כדי למצוא פיתרון או לקבל חיזוקים, יוצא שאני נכנס יום יום לפורומים בנושא חרדות ותרופות ועוסק סביב העניין. גם כשאני לא עוסק בעניין המוח שלי חושב על הנושא ומה יהיה. כרגע אני עם תרופות אשר אינן יעילות ממש אבל הפסקתן תגרור בהכרח להחמרת מצב נפשי. כעת המחשבות המטרידות ממוקדות במספר הכדורים שאני לוקח ומה יהיה שאצטרך לקחת אותם כל חיי. מדובר ב-3 כדורי קלונקס ליום + כדור לוסטרל + כדור וולבוטרין. היות ואני חש חרדות אני לא מצליח למצוא נחמה אלא להיכנס לפורומים לקבל תקווה שהנה ממש עוד מעט יחול השיפור הצפוי. יש לך עצה עבורי איך להפסיק את המחשבות המטרידות הללו? הייתי בטיפול CBT מתמשך אבל חזרתי להרגליי מהר מאוד.אשמח מאוד לקבלת עצתך. בכבוד רב ובברכה, יאיר.

היי, שרון. בזמנו הייתה לי איתך התכתבות עם הכותרת הנ"ל. יש לי קושי ביצירת קשר עם אנשים, מאחר ואני כל הזמן חווה שאני נקשר אליהם, ואז זה גורם לי לצאת מהפוקוס ואני חווה סוג של היבלעות בתוכם. רציתי למצוא קבוצת תמיכה, שבה אוכל לשתף את הקשיים והבעיות שלי. אני מרגיש שאני לא מצליח לעשות את הצעד הראשון בחיפוש קבוצת תמיכה, כי זה מאוד קשה לי. הכוונה שקשה לי ליזום מהלך של חיפוש קבוצת תמיכה, כי החיפוש עצמו מהווה עבורי מאמץ, ואני חווה קושי ביצירת הצעד הראשון בנושא. זה בא לידי ביטוי בעוד המון תחומים בחיים שלי. אני יכול לומר שאחד הגורמים שמכבידים עליי במיוחד לעשות את הצעד הראשון נובע ממחשבה טורדנית כפייתית, שגורמת לי להימנע מלהתחיל ולגשת לפעול. אני לא יכול לפרט ממש כרגע מה המחשבה, אבל כל פעם כאשר אני רוצה לחפש קבוצת תמיכה, עולה בי במקביל המחשבה הטורדנית, ואז אני נאלץ להפסיק את החיפוש. כלומר, הגעתי למצב שאחד הפתרונות שהוא קבוצת תמיכה אינו בר השגה בגלל מחשבות שחוסמות אותי. אודה לעזרתך.

היי, שרון. לקחתי את עצתך. החלטתי לפעול, והתקשרתי למכונים הקשורים להפרעות חרדה, שם יש קבוצות תמיכה, או יותר נכון - קבוצות טיפול. האמת שאני לא יודע אם כרגע מתאים לי קבוצת טיפול, כי היא יותר מחייבת, ועל בסיס כספי. אני הייתי מעדיף להיות במין קבוצת תמיכה שהיא יותר על בסיס התנדבותי, ששם ארגיש פחות לחץ, בלי למהר, ושארגיש מספיק בנוח כדי לבטא את עצמי ולשתף את מכאוביי. רציתי להתייעץ איתך, היכן ניתן למצוא קבוצת תמיכה התנדבותית? במידה ולא ניתן, על איזו קבוצה טיפולית היית ממליצה לי, מאיזה מכון? שמעתי על מכון חיבורים, מכון פסגות, בי"ס טמיר וכו'.. . אודה לעזרתך.

בהמשך לשאלה שלי, יש שעות שאני מרגישה שאני עומדת להשתגע. אני מפחדת שאם לא אזכיר לעצמי כל הזמן שסרטן זו מחלה נוראית ואפחיד את עצמי מפניה אהיה מוכנה להיות חולה, אני יודעת שזה אבסורד אבל זה מעורר בי אימה. אני עושה כל מני טקסים בראש: מזכירה לעצמי כמה אנשים מתו מזה, כמה סובלים אנשים שחולים בזה, זה מתיש אותי ומעורר בי חרדה אבל כשאני מנסה להימנע מהטקסים האלה אני גם מרגישה חרדה כי אני מפחדת שאני לא משוכנעת מספיק.המחשבות האלה מגעילות אותי. אני מרגישה שאני בסכנה כל הזמן ועלולה להביא על עצמי אסון בגלל המחשבות שלי.איך להימנע מהצורך לשכנע את עצמי כל הזמן? איך להפסיק לחשוב על זה?

תודה על התשובה, הבעיה היא שאני מפחדת כל הזמן להתפלל שאהיה חולה או לקבל על עצמי מחלה ואז זה עלול להתגשם. זה קופץ לי לראש כל הזמן בלי שליטה ומעורר בי חרדה, אני מרגישה שאני לא שולטת במחשבות שלי ושאני עלולה להביא על עצמי אסון, אני מפחדת שאלוקים שומע את המחשבות שלי ומקבל אותן כתפילה. אני מנסה להימנע מהמחשבות האלה אבל זה קשה ואני כל היום נלחמת עם עצמי ועם הדחף לחשוב את המחשבות האלה.אני כל הזמן משננת לעצמי שאני רוצה להיות בריאה ומתפללת להיות בריאה אבל מפחדת שאני לא באמת מתכוונת לזה וזה רק מגביר את החרדה. מפחיד אותי שאני לא שולטת במחשבות שלי. למה זה קורה? למה אני מרגישה דחף לחשוב מחשבות כאלה? מה לעשות?

שלום רב דר שרון המקסימה רציתי בבקשה לשאול אותך היכן אני יכולה לעשות בדיקת אספרגר.אם תסתכלי בהודעות שלי תמצאי שאני לא בשלה .חשבתי אולי יש לי אספרגר .גם במקרים שקרו לי לא היה לי סינון המים לא עבד .בהנחה שאקבל גם הנחה כי יש לי נכות .אוסידי על גבול סכיזופרניה.למה הכונה.שאם מישהו מתקרב לידי ואני לא בודקת טוב מדמי ת שהוא ירק לידי מדמינת .כלור לא בטוח תודה

מה זאתאומרץ אוסידי על גבול הסכיזופרניה?

שלום שרון !! משום מה או בעצם מצידי הקשר ביני לבין "" המטפל "" איתו אני משנת 2018 נותק אני חייב לו גם כסף אבל לא זה העניין . לא זוכר באם אמרתי לך אבל יצרתי קשר עם מטפלת שטיפלה בי לפני כעשור שהמליצה על אחת העובדות שלה אבל נכון לעכשיו זה עסק מאוד יקר בשבילי ואיני יוכל לעמוד בהוצאה החודשית הזו . לאחר ייעוץ הומלץ לי לפנות למרפאה ברה"נ בעירי .. יש למלאות טפסים ולקבל אישור מהקופ"ח שלי וכבר אני בחששות שחלילה לא יאשרו לי ומקווה להתבדות . יש שם מטפל ספציפי שאני רוצה לגשת אליו .. כמו"כ מה ואיך את מציעה לי לדבר עם המטפל הנוכחי שלי של היום ? ואציין שעליי להיות בהמתנה כ 4 חודשים עד למפגש הככ נצרך עבורי . תודה ולילה טוב

יש לי ocd הרבה זמן גם עם טקסים וגם עם מחשבות ויכול להיות שלפעמים אני מרגיש שפתאום עולה לעצמי מחשבה בראש ocd זה פתאום עולה לי מחשבה כזאת לראש שאומרת המחשבה כאילו אני שמשקר לעצמי שיש לי ocd וזה טעות לעצמי ואני יודע שזה לא נכון אבל מה לעשות נגד זה?

שלום דוקטור, מעולם לא שלחתי שאלות לפורום אבל בזמן האחרון אני סובלת ממצוקה קשה. יש לי אובססיה שהתחילה לפני שנים והחמירה בזמן האחרון. זה ישמע מוזר: יש לי מחשבות אובססיביות על מחלת הסרטן. אני מרגישה צורך לשכנע את עצמי כל הזמן שאני רוצה להיות בריאה ולהפחיד את עצמי מפני המחלה כי אני מרגישה שזה מגן עלי. אני כל הזמן מפחדת שאני לא משוכנעת מספיק ואולי זה אומר שאני לא באמת רוצה להיות בריאה. בזמן האחרון זה החמיר: אני לא מסוגלת לחשוב כמעט על שום דבר אחר, קשה לי להתרכז, המילה הזאת קופצת לי לראש כל הזמן וקשה לי להתנגד לזה. זה מעורר בי חרדה. אני דתיה ואני לא מסוגלת להתפלל כי אני מפחדת מהמחשבות שלי ומפחדת שאתפלל שיקרה לי משהו רע. האם זה או סי די? האם זה נורמלי? מה אפשר לעשות כדי לצאת מזה? למה אני מרגישה צורך לשכנע את עצמי שאני רוצה להיות בריאה?

תודה על התשובה, הבעיה שהמחשבות החמירו בשבועות האחרונים. פתאום קופצים לי לראש משפטים כמו "אני רוצה סרטן" או "שלח לי סרטן". אני כמובן לא מתכוונת לזה אבל זה מעורר בי חרדה קשה. כפי שציינתי, אני דתיה ואני מפחדת שזה כמו תפילה וזה באמת יקרה. כל פעם שהמחשבה קופצת לי לראש אני אומרת:"שלח לי בריאות" אבל מפחדת שאני לא באמת מתכוונת לזה. כל פעם שאני לא מרגישה טוב וכואב לי משהו אני מרגישה צורך להזכיר לעצמי שסרטן זה יותר גרוע כי אני מפחדת שאם לא אעשה את זה אהיה מוכנה להחליף את הבעיה שיש לי בסרטן. אני יודעת שזה נשמע מופרע, אבל אני מפחדת מעצמי, מרגישה שאני צריכה להישאר בשליטה כי אני לא שולטת במחשבות שלי והן עלולות לסכן אותי. אני מרגישה בסכנה כל הזמן, מנסה בכוח להפחיד את עצמי מפני הסרטן ומפחדת שאני לא מפחדת מספיק ואז אני עלולה להביא את זה על עצמי. אני מפחדת שאולי אני לא באמת רוצה להיות בריאה וזה מבהיל אותי ומעסיק אותי כל הזמן. מה לעשות? איך להתמודד?

שלום מומחית! אני מאובחן עם O.C.D מחשבתי.בזמן האחרון יש לי "מחשבות טורדניות" לגביי:שיחה עם אנשים (למשל בצט תמיכה נפשית).אני "מרגיש בתחושה" אנשים "שמבינים את מצבי" "ואנשים שלא מבינים את מצבי" או "אנשים שמבינים "שאינטואיצייה מובילה להחלטות נכונות בחיים" ואנשים שלא מבינים "שאינטואיצייה מובילה אותנו להחלטות נכונות".אני "מבין וקולט את זהבשיחה עם אנשים".מה דעתך על "מחשבות טורדניות כאלו" זה מחשבות "שנתקעות בראש" וגורמות להרבה מתח נפשי. תודה על התשובה

שלום שרון מה שלומך? היום בבוקר היה לי שוב התקף קשה ביותר אפילו לא יודעת ממה קמתי עם התקף משהו מטורף כל הגוף צמרמורות קשות דופק מהיר ביותר תחושת עילפון מהר לקחתי לקחתי לוריון והרמתי רגליים במיטה כל היום ההתקף הזה ליווה אותי. התחיל להיות לי בנוסף מהפחד לעילפון גם פחד מהתקף עצמו זה כמו כדור שלג שאני לא מצליחה להיחלץ ממנו אני מפחדת להתעלף אז בא התקף ההתקף הוא מה שגורם לי להתעלף אז התחלתי לפחד ממש בצורה קיצונית מההתקף עצמו אני כל היום עסוקה בזה אני כבר מיואשת לגמרי אין לי חיים אין

הילדה שלי בת 5 מקלפת בצורה כפייתית את העור שלה מסביב לציפורניים וגם סתם בכף היד ובכפות הרגליים. ישנה אפשרות לטפל בתופעה בגיל הזה?

סמתי לב שלאחר הרבה זמן שבו שהיתי עם חברים והרגשתי טוב אני מרגיש מין ירדה כזאתי מעצבנת במצב הרוח כשלא ההיתי יותר בחברתם. למשל במשך שבוע נפגשתי כל לילה עם חברים אבל לילה אחד לא. באותו הלילה היתה לי בחילה הרגשתי ממש רע עד דיכאון הרגשת החרדה הזאת כל-כך מעצבנת אותי שאני שוקל לא להיפגש עם חברים מלכתחילה אשמח לעצה ולדעת האם זה נפוץ. תודה

שלום דר שרון !!! לאחרונה חש יותר מדאיי אובססיבי גם מבחינת מעשים קרי טקסים . מתבטא שאני בודק את התיק שלי לאין ספור וזה מתיש מאוד .. נמצא בקשר עם מטפל כ 3 שנים עם קצת הפסקות שזה אומר שאיני פגשתי אותו כבר קרוב לחודש .. ובהסתכלות מחודשת איני מרגיש שאני " עושה " איתו טיפול קרי עבודה על הדברים המפריעים לי אלא כמו פגישה חברית . לפני כחודש יצרתי קשר עם מטפלת אצלה טופלתי לפני כעשור ואז היא היתה מתמחה וכיום היא סיפרה לי שהיא פתחה קליניקה והמליצה על מטפלת שתוכל לסייע לי עם כל מה שקורה לי מבחינת הובססיות והחרדות . בנושא של הרופא אני מטופל במרפאה בעירי ואינו רוצה לפגוש או לדבר איתו מעבר לפגישה החודשית ואני זקוק לקצת יותר מפעם בחודש . ארצה התיחסות למקרים שלי . תודה ולילה טוב ושבוע טוב

שלום. יש לי OCD ואני לוקחת סרוקסט 50 מג. בעקבות. מחלת הקורונה שעברה קל התעורר האו. סי. די ויש לי חרדה. רעד בגוף, חוסר תאבון, בלילה, קשה לישון. מה ניתן לעשות? כיצד ניתן להירגע? תודה

תודה על תשובתך. העליתי מינון של סרוקסט מ 50 ל-60 אחרי השיחה עם הרופא. כמה זמן לוקח למינון החדש לפעול? ועוד שאלה. יש לי OCD ואני יודעת שצריך להתעלם מהמחשבות כי ככה הן נעלמות. אבל אז באה המחשבה שזה אולי לא אוסידי ואז זה מטריד אותי. אנא עזרתך.

גמר חתימה טובה שנה טובה דר שרון אני סובלת מגיל 30 מאובסיסיה לשמוע מה השכנים אומרים .זה התחיל כי השכן היכה את אחותי .עברנו הרבה איתם .עברו הרבה שנים וכמובן אני מבוגרת כבר .מה שרציתי לשאול אני כבר לא שמה לב אליהם .הם ממש שכ נים צמודים .הם כמה משפחות ביחד קומונה .שאלתי היא שבגלל שאני לא מתייחסת לרעש שלהם האם הוא בידי שלי עבר או זה בגלל הגיל שלי והעיפות ? בנוסף רציתי לשאול משהו בלי קשר לאוסידי בבקשה . בארץ נהיה ממש צפוף הרבה אנשים בכל מקום .הלכתי לחניה הציבורית .פתאום אני רואה בחור עם הגב אלי משתין ליד החניה הציבורית .ביתי שני מטר ממנו.התרגזתי ממש מזה שני מטר היה למידי .האם בצדק ?

היי שרון שבוע טוב ושנה טובה, אין הטירוף הזה פשוט לא רוצה לעזוב אותי ללכת אל חברות למסעדה מחוץ לעיר אני נמנעת בגלל הפחד מהעילפון. מה עושים במצב כזה שאת כל היום על לוריון כל היום עם התקפי חרדה קשים וכל היום מפחדת להתעלף זה פשוט טירוף לחיות ככה. אפילו כדורים אנימפחדת להחליף כל יום אומרת אולי ישתפר והכל אותו דבר וההימנעות רק גודלת

תאמיני לי שאני כל כך רוצה שינומ אבל לכ מצליחה מתחולל לי טירוף במוח . כבר יומיים נשבר לי הפון קניתי חדש מחשבות ששמו לי משהי בטלפון שעוקבים שאני אשבור את הטלפון. רודפים יושבת במיטה פתאום קול בית ליונשטין יושבת עם חברה בחוץ מדמיינת רודפים פתאום לבד סכינים עולם אם זה לא סכיזופרניה אז מה זה הטירוף הזה

ממש כאילו יש לי דחף לקום ולזרוק את הפון לאסלה כאילו קול אומר לי לעשות את זה אני בפחד נוראי אוף

שלום שרון, בני בן 16 ראה סרטון של מישהו שטען שאדם הוא לא 100% סטרייט כלומר אדם הוא תמיד דו מיני וצירף קישורים למחקרים על כך. מאז בני מתחרפן מהמחשבה הזאת, הוא לא מוכן לקבל את המחשבה שהוא אפילו 99% סטרייט. הוא ילד חכם מאוד, עם ראיה של שחור לבן ואין אפור באמצע, ילדותי קצת מבחינה רגשית מצד שני בעל כמויות ידע עצומות, הרבה מהידע, לדעתי, לא תואם את מצבו הרגשי. ניסיתי להסביר בכל דרך שאי אפשר למדוד באילו אחוזים אדם הוא סטרייט, ניסיתי להסביר לו שזה לא באמת משנה ושהכל מקובל עלינו (חשבתי אולי הוא מנסה להעביר מסר) זה רק שיגע אותו עוד יותר, הוא השתולל ובכה ואמר שאם הוא ידע שהוא פחות מ 100 אחוז סטרייט מעדיף למות. מבחינתו הכל צריך להיות מושלם וממש קשה לנהל איתו שיח, מה גם שתמיד יש לו תשובה ואי אפשר לצאת מזה. ראיתי שכאשר אני לא מוכנה לדון איתו יותר על הנושא מצבו משתפר אך לא לגמרי. מדי פעם כשהוא חושב על זה יש לו רעד בפה מהחרדה ואז הוא כנראה מעביר את זה באמצעות פיהוק. לפעמים אני אומרת לו שהוא נראה יותר טוב עכשיו, אז הוא עונה: כן אבל זה אף פעם לא עובר לגמרי, כלומר החרדה מזה תמיד קיימת, כתוצאה מכך העניין בבנות קצת ירד ומצב הרוח כמובן. הוא לא מוכן פסיכולוג בשום אופן. אשמח לדעת מה להגיד לו (או לא להגיד) כדי לשחרר אותו מהחרדה האובססיבית הזאת. תודה ליאת

תודה רבה ! הוא ממש מתנגד אבל אנסה...

הי ד״ר שרון . את יכולה להסביר בבקשה אולי איזה סוגי טקסים יש בocd מחשבתי , תודה רבה

הי, אני סובל ממחשבות אוסי די FALSE MEMORY על אירועים מהעבר. יש אירוע שיותר נצרב לי ומחשבות אחרות שבאות והולכות, האו סי די מנסה "לאיים" שהאירוע שתקוע הוא לא מחשבת או סידי למרותשאני יודע שגם הוא מחשבת או סי די שצריך להתעלם ממנו. אם כך, זו עוד "תחבולה" של אוסידי?

הי ד״ר שרון, אני שואל את השאלה הזאת במצב של מצוקה קשה אני סובל מפחד ממחלות נפש כבר הרבה זמן משהו כמו 5 שנים זה התבטא במחשבות שווא פעמים הייתי יכול לעמוד נגדם אבל בחלוף הזמן היכולת שלי פחתה ( לא משתמש בכדורים ) ופתאום אחרי תקופה רבה אני כבר מרגיש שאני לא יכול להתנגד עליהם וזה מרגיש כיאלו המחשבה נכונה לא משנה כמה אני מנסה לשנות אותה זה מרגיש כיאלו המוח וכל הגוף שלי מתייחס למחשבה הזאת כנכונה ואני רק קול קטן שלא משנה כולם וזה מחשבות נורא מטורפות רציתי לדעת אם עכשיו אני זה יכול להיות שעברתי לסוג של מילה אחרת או נכנסתי להתקף פסיכוטי תודה רבה יעזור לי מאוד ?

או לפעמיים אני מצליח להתנגד למחשבה רק בדיעבד.

נער בן 14 ת.טורט קשב וריכוז ולאחרונה ocd בהתחלה היה בעוצמה קשה עם בהיות ומלמול שכבר חשבתי שהוא משוגע.לאחר טיפול פסיכולוגי ממושך התסמינים נרגעו לגמרי אבל עדיין קיימים בנושא חדש שלא היה בית הספר ואכילה מסביב של שניצלים.הילד פיתח אנטי ללכת לבית הספר שרק אם מדברים על זה נהיה מתוח עומד לבכות התקפת טיקים והתקף כמעט בכי חרדתי כזה .באופן כללי הילד עם המון בעיות ויסות תחושתי מכניס לפה דברים.משועמם מאוד ללא שום תחומי עניין למעט טלפון וכדורסל שמשחק וגם זה ירד ולא כמו שהיה ילדותי ולא עצמאי חולמני נתקע במקום ובוהה ...חסר תאבון ובמשקל ירוד מאוד.הילד לא מוכן ליטול תרופות קבלנו מרשם לפריזמה והיא לא מוכן ובינתיים כולנו סובלים.הוא מתעקש שהבית ספר מקום גדול שה בתוך כפר עם פנימייה ומתעקש שזו הסיבה .מבקש לעבור בית ספר ההרגשה שלי שזה קשור לאו סי די ואם אני אנביר הוא יהיה ללא חברים ואני חא יודעת כמה זה נכון להעביר מצד שני היא לא מתפקד נפשית ולימודית בכלל..מה עושים? להעביר?האם או סידי יכול להתבטא בסלידה מבית ספר?

הי שרון , היה לי בעבר ocd שהתעסק לרוב בפחד ממחלות נפש היה סוג של פחד ממחשבות שווא , עשיתי טיפול בCbt היה טיפול מוצלח , אבל השבוע בהמלהך השבת חזרו לי המחשבות אחרי תקופה ארוכה שלא היו לי ( מחשבות שווא ) בעוצמה שלא הכרתי בחיי ואני מרגיש כיאלו חלק גדול מהמוח שלי מאמין להם ( מחשבות גדולות ) , ורציתי לדעת אם יש סיכוי שזה כבר לא ocd וזה מתחיל להתפתח למשהו אחר ?

או של אותו שניה של המחשבה יש תחושה שאני מאמין בה ואז אחרי שניה אני כבר מנסה למצוא הסברים למה זה לא נכון .

תודה רבה לך על המענה , אם יש אפשרות שהמחשבות חוזרות בגגל לחץ ממשהו חיצוני כמו מבחן מבחן במכללה ? ( רצית לדעת אם תוכלי למחוק את השם משפחה שלי בשאלה הראשונה )

לאיזה פרסונה רפואית אני צריך ללכת אם יש אצלי כעסים כמעט על כל דבר / גם אם אני עושה משהו פעם 1 אז אני ממשיך לעשות אותו כל פעם ? ( לבדוק ת'חשבון בנק כמה פעמים ביום )

שלום מה שלומך דר שרון לפני חצי שנה שכנה שאני לא מכירה ׳הגיעה לריב על חניה׳גם שאמרתי לה שלא אני חסמתי אמרה לי שאני משרת אתמול היא עמדה במדרכה מול הבית ׳שאלה אותי למה אני הולכת בשמש ׳ בדיוק חזרתי מהחניה ׳ צחקתי ונכנסתי הביתה ׳ היא ראתה אותי נכנסת ׳ אחרי דקה יצאתי אליה כאמור עמדה ליד הבית שלי פתאום היא אומרת נבהלתי חשבתי כלב ׳ לכולם יש כלבים גם לי אבל הוא היה קשור וגם היא עמדה מול הבית שלי ולא שמעה את הכלב שלי כי הוא קשור מאחור ׳ נורא התרגזתי ׳ האם בצדק ׳ האם יש לי שעל של ילדה חחח אני מבוגרת תודה מראש ׳

בעבר אשה שרבה איתי על חניה שלא באשמתי .עמדה לי הבית שלי .דיברתי איתה שניה נכנסתי לבית ועוד פעם יצאתי שיצאתי אליה היא נבהלה ואמר חשבתי כלב .הייתי בהלם לא ידעת מה לענות ממצוקה נתנתי לה מכה בכתף כאילו בצחוק .כועסת על עצמי שלא ידעתי מה לענות .הפתיעה אותי או שהיא אמרה הכונה חשבתי כלב כי היא שונאת אותי או שבאמת נבהלה איך מבחינים ולמה אני לא עונה תמיד בזמן תודה

אני סובל כבר כמה שנים מocd מחשבתי בלי טקסים בדרך כלל הוא לא מפריע לי בגלל הטיפול התרופתי לאחרונה הocd חזר לי ברמה נמוכה אבל מפריע לי אני מצליח לעבוד ולהסתדר ביום יום אבל עדין זה מאוד מציק שמתי לב שקורה לי כל איזה שנתיים בערך חוזר אבל תמיד בתקופת הקיץ האם זה דבר נורמלי ומה אפשר לעשות

אז את אומר בעצם שהמלחמה המחשבתית שלי היא בעצם הטקס לי כי את זה אני עושה הרבה בכל מנסה לחשוב אחרת אבל המחשבות בכל זאת משתלתות עלי ואני מתחיל אם הספקות לגבי המחשבות לאיפה אפשר לפנות לטיפול cbt

שלום שרון !!! ראשית מה שלומך ?? רציתי לשתף אותך במספר דברים ולשמוע ממך המלצות . א. אני ממש לא מרוצה מהרופא המטפל שלי .. לדעתי הוא אינו אחראי .. אמר להפחית לי מינון לפונקס ללא ליווי ועזרה זו או אחרת .. ביקשתי אפשרות להיות איתו בקשר וסירב .. המטפל שלי לא נותן ולא מאפשר לי להחליף רופא כי הוא טוען שלבסוף אגיע לאותה הנקודה כך שחבל על הזמן . ב. אני מרגיש שאני מאוד אובססיבי במיוחד בבוקר אני ממש כמו ממציא לעשות דברים אני מתחיל לעבוד מהשעה 14 עד 18 וייש לי במהלך העבודה הרבה לחצים נפשיים וחשבתי לעבור מסגרת תעסוקתית ליותר תומכת למרות שאני במקום עבודה כ 7 שנים אבל קשה לי מאוד מאוד גם בגלל ההפחתה של הלפונקס שחש פחות טוב ויותר התמודדות . אשמח להצעה שלך והרבה תודה

שלום. איך מתגברים על אובססיה שיש בה גם מציאות? לדוגמא המשקפים שלי מחליקות וזה מציק לי מעט באמת אך האובססיה עושה מזה משהו מטורף. כמו כן פעמים שהאובססיה תוקפת אותי בצורה שאין לי מושג איך להיחלץ ממנה, מה עושים?

היי במקרה של או סי די הבנתי שקיים תוסף סרוטונין, זה יכול לעזור? תודה אשמח להסבר

אני מוצאת את עצמי חושבת שהנה עכשיו אני תכף אראה את העולם בצורה מעוות והגיעה פסיכוזה. יש לי ocd של פחד מסכיזופרניה. מידי פעם קופצות לי מחשבות ממש ביזאריות של אולי אני חושבת שאני מקבלת מסרים מהעולם? אבל אני מבינה שזה שטות. ועדיין לא משוכנעת שהמחשבות שלי נוסעות מ ocd ולא התחלה של פסיכוזה. אשמח אם תעשי לי סדר בדברים תודה רבה.

היי שרון !! הרכז תעסוקה שלי הודיע לי שהוא עוזב לטובת עבודה אחרת בה אהיה עו"ס ונפגשתי עם המנהלת בשבוע שעבר עם המנהלת שם דיברנו והיא מאוד התפעלה ממני . אני אדם דתי אז אני אומר שהכל מלמעלה .. ואכן בסוף השבוע האחרון יצר איתי קשר רכז תעסוקה חדש אשר המנהלת שהיא סיפרה עליו ואמרה לי שהוא ילווה אותי ושהוא ממש מבין ודיברתי איתו וגם אמר שהוא מבין טוב טוב בכל הנושא של הסל שיקום .. לי יש המון תוכניות להתקדם ולפרוץ החוצה . תודה רציתי ככה לדווח ולספר לקוראים. לילה טןב

שלום התחיל לי אוסידי ליפני חודש עכשיו זה התחזק והראש עובד על ניוטרל נהיה לי לחץ בראש חזק מין תחושה של לחץ וחום בראש למעלה ומעל העורף מה אפשר לעשות זה כבר ממש לא נעים

היי דוקטור, פונה אליך במצוקה אטומית, פשוט אטומית. מראש אומר שיש לי פסיכיאטר מטפל אבל הוא לא זמין ונגיש ולכן אני צריכה את עצתך, בנוסף אומר שאני אתחיל שוב לוסטרל בימים הקרובים כתוצאה מהמצב.. ככה, אני בת 34, חיה עם אוסידי כבר מגיל 13 בערך, בעבר שנים שאני הייתי חרדה ממחלות נפש בדגש על סכיזופרניה, עברתי טיפטל בסיביטי וליווי פסיכיאטרי (כבר 10 שנים אצל אותו מטפל איתו אני משוחחת בפיקים תקופתיים) כרגע, לצערי, ההפרעה גלשה לילדים שלי. ילדתי לפני שנה ועשרה חודשים אפרח מדהים כשהייתי בחודש שמיני להריון, מהר מאוד התחלתי לשים לב שהוא מתפתח מאוחר גם מוטורית וגם תקשורתית.. לפני ארבעה חודשים התחלתי לשים דגש על התקשורת שלו, מיהרתי לקחת את הקטן לנוירולוג התפתחותי והדגשתע בפניו שמדובר בילד שלא היה חשוף להרבה גירויים בגלל הקורונה והעבודה מהבית ,חשד סביר שעבר הזנחה בפעוטון שלו ואת העובדה שאני חיה עם ocd , לתדהמתי בבדיקת ההתפתחות הבן שלי קיבל ציון dq55 והרופא טען שיש סממנים שמתכתבים עם ads . חרב עלי עולמי. מהר מאוד התחלתי עם טיפןל קלינאית תקשורת, אבחונים של הילד במסגרת אסף הרופא, ריפוי בעיסוק וקלינאית נוספת. הילד קיבל אז dq62 . לאור המצב קבעתי אבחון עם פסיכולוגית התפתחותית פרטית לעוד שבועיים ונוירולוגית נוספת, רביעית במספר! אני חייבת לומר שאני כבר לא מתפקדת, החרדות הקיומיות לבריאות הבן שלי לא מניחות לי, אני חוששת ליכולת התקשורתית שלו, חוקרת כל יום את צוות הגן שלו, מתעדת כל דבר לקלינאית, היום הבן שלי לא עושה שימוש ביותר מעשר מילים אבל הוא חוזר אחרינו על מילה מלאה (לא הברה) , התחלתי לחקור את הקלינאית האם מדובר האקולליה?! היא הסבירה שלדעתה לא אבל כשאמרתי לה שהוא מחוץ לבית ואמר "קו-קו" שזאת המילה שהוא עושה שימוש לציפור אך לא היתה שם ציפור היא אמרה שאתחיל לתעד מילים מחוץ להקשר כי זה יכול להיות אקולליה מאוחרת! אני כבר לא תפקודית! מדובר בתינוק בן שנה ו10 שכל היום מג'ברש וחוקר מילים, עכשיו אני חוששת להתחיל להיות אובססיבית לבדיקת אקולליה, שאטעה את הפסיכולוגית שתאבחן אותו לטוב או לרע עם כל החקירות שאני עושה כאילו הייתי בת מקצוע ושהכי חשוב , בכל המצוקה הזאת, אני מחפשת רק תסמינים ולא נהנת מהאפרוח שלי... אשמח ממש ממש לעזרתך כדי חצאת מהמרה הזאת

היי דןקטןר, אם את מתכוונת לבדיקות החוזרות כטקסים אז כן, לחלוטין פה הסיביטי לא עזר.עברתי את הבנת המעגל אבל לא התמדתי וכיום החרדות שלי מופנות לבריאות הילדים אבל רק אם יש חשש מבוסס לבעיה אמיתית. בדרך כלל טקסי הבדיקה וכה הם שטחיים אבל מהרגע שרופא הנחית עלי חשש לבריאות בני המצוקה והדרישה לבדיקה ועוד בדיקה חזקים,אני רק רוצה שיגידו לי שהוא יהיה בריא, שיתפקד,שיאהב ויהיה נאהב, שיהיה הורה לילדים.. אני משחזרת אחורה כל דבר קטן מההריון ומלכה עצמי על שלא תקחתי מספיק ויטמנים או על ההקאות שהיו בהריון ואולי פגעו בו... בסופו של יום האוסידי שלי מתפרץ רק כשיש משהו לא בשליטתי ושיכול לפגוע ביקרים לי מכל... אשמח להבין אם לכך התכוונת בטקסיות כדי שאדע על מה לעבוד עם מטפל

האם את יכולה לעזור לי? בגלל סוף שבוע שאני בלי מסגרת חברתית אני לבד אני נכנסת לאינסטגרם ולפייסבוק על בחור שאהבתי לפני כמה שנים ואני מרגישה שאני מתאהבת בו עוד פעם. אני אובססיבית לכניסה לפייסבוק ולאינסטגרם שלו האם את יכולה לייעץ לי מה לעשות. טיפ מסוים? תודה מכל הלב

שלום רב !!! בחודשים האחרונים אני מתמודד עם תופעות של עצירויות למינהן כלומר פעם יש לי יציאה ובאם אוכל משו אז שוב אני צריך להתפנות כנראה שזה מהתרופות ואני נוטל המון תרופות והרופא שלי בעד להפחית לי מינונים ומקווה שארגיש טוב . אך הפנייה העיקרית היא שאני כל הבוקר וממש כל הבוקר אני סביב עצמי זה מתבטא בסידור החדר והניירת שלי וזה לוקח ממני המון זמן כמו"כ גם סביב היציאות שלי וחש שאני מוגבל ה ישמור . אני חש הפסד זמן ושעות אחכותיות עם עצמי ונמנע ממני לעשות דברים אחרים יותר חשובים . בנוסף אני אמור להיפגש עם המדריך שמגיע מרחוק ולא מגיע לפני 10 וחצי בבוקר הוא בא מרחוק ומכיון שבשעה זו אני כבר נהיה פנוי במצב הטוב אז אין ככ טעם שהוא יבוא .. איני מבצע את התורניות שלי אני כל הזמן סביב עצמי שאלת מליון הדולר שלי היא איך אני מפסיק להיות סביב עצמי כל הזמן "ומחלק" את עצמי ואת הזמן שלי לכל הדברים אותם עליי לעשות . אשמח לקבל כיוונים והמלצות תודה ולילה טוב

היי, שרון. שוחחתי איתך בעבר על הקושי שלי ליצור קשר עם אנשים. כאשר נוצרת לי הזדמנות ליצירת שיחה, מפגש עם חבר או ידידה, אני מתחיל להרגיש שאני נקשר לבנאדם, ואז הקשיים שלי מתחילים להתעורר. אני מרגיש שיש לי קושי להיקשר לבנאדם מוחצן, שהוא מוכר ומפורסם בין האנשים, זה גורם לי להרגיש חשוף אל מול כולם, ואז נוצר אצלי חוסר איזון פנימי. חוסר האיזון בא לידי ביטוי בעיקר בתחושות של חוסר עירנות, אובדן ריכוז, חוויה של יציאה מהפוקוס. אני בעיקר מרגיש שבאותו רגע אני נשלט על ידי האנשים סביבי ועל ידי הרגשות שלי, ואובדן השליטה הזה עושה לי לא טוב. הרצון הכי עמוק שלי כפי הנראה זה להיות בשליטה על עצמי, וברגע שהשליטה העצמית מופרת ברמת התחושה וברמה שהרגשות שולטים בי, אז אני מרגיש לא טוב. התוצאה היא שאני מחליט להתרחק מהבנאדם שמולי, בין אם זה גבר או אישה, על מנת לחזור לאיזון הפנימי. ניסיתי פעמים רבות לבצע חשיפה ןלנסות להיות בחוסר שליטה, אך הגוף שלי מחליט באופן אינסטינקטיבי להתרחק מהבנאדם למרות שאני מנסה להישאר שם. האם תוכלי לעזור לי כיצד ניתן להתקרב לאנשים מבלי להרגיש אובדן שליטה? אני ממש מרגיש לבד.

היי, שרון. אני חושב שמילת המפתח היא בעיקר מחויבות. כאשר אני באינטרקציה לא מחייבת, אז קל יותר לצאת ממנה. אבל הבעיה שעצם ההיקשרות שלי לבנאדם יוצרת מחויבות רגשית, ואז למעשה אין אפשרות מבחינתי של אינטרקציה לא מחייבת. כלומר, בכל מקרה אני מתחיל להרגיש מחויב לבנאדם, ואז כל הקשיים שלי עולים, כך שאני ממש צריך למצוא מישהו/מישהי שהם ממש מופנמים ושקטים, אבל הבעיה שקשה מאוד למצוא כאלה. אני יודע שאצלי זה עניין של זמן עד שאיקשר לבנאדם הבא, ואז שוב ארגיש את הסבל. אז שאלתי היא האם אפשר למצוא חשיפה הדרגתית תוך כדי הקשר המחייב, ללא תלות עד כמה הבנאדם מוחצן או מופנם? אני מרגיש שההיקשרות לאנשים חזקה ממני.

היי, שרון. קשה לשלוט על תחושת היקשרות גם אם אין לי קשר רגשי עמוק עם הבנאדם. כי ברגע שנוח לי עם הבנאדם, ונוצר קליק, אז אני מיד נקשר. זה כמו שאת טועמת קינוח בפעם הראשונה, ואם טעים, אז את ממשיכה לאכול את כולו. אבל אני חווה תקופה קשה בנוסף לכל מה שרשמתי. אני חווה כאבים פסיכוסומטיים והחדות שלי יורדת, בגלל מחשבות טורדניות על מחלות, ובעיקר בגלל שאין את מי לשתף. זו בדיוק הנקודה הבעייתית - מצד אחד, אני רוצה לשתף אנשים, אך השיתוף והפתיחות מצידי תגרום לי להיקשר אליהם, ואז אני שוב ארצה להתרחק בגלל הבעיה שלי. כלומר, הפתרון של לשתף כרוך בהיקשרות, ולכן אני במבוי סתום, בקונפליקט. הבעיה והפתרון מתנגשים זה בזה, ולכן אני לא יכול להתקדם. איך אפשר להמשיך מכאן? אני מרגיש בתסבוכת.

היי ,שרון. מתחבר לדברים שרשמת. אולי באמת צריך לתת לאנשים להכיר אותי לאט לאט. אני מניח שגם אחרי שמכירים אותי היטב, ואני מרגיש איתם מספיק בנוח ויש תחושת אמון הדדית, עדיין אולי מומלץ לא לשתף אותם ממש בבעיות הכי אישיות שלי, כי באמת הם יכולים להתרחק. הם עלולים לקבל הלם ולא לקבל את הבעיה שלי. מצד שני, אני מרגיש שאם אני משתף רק איש מקצוע, זה טיפול שבועי של שעה, ואז אני חוזר הביתה והבעיות נערמות אצלי בתוך הלב. הייתי כבר אצל מטפלת לאחרונה, והתחלתי להיקשר אליה עצם השיתוף וההיפתחות שלי כלפיה, ולכן גם הפסקתי את הטיפול, כי לא יכולתי להכיל כל פעם את ההיקשרות בטיפול ובסיומו אני צריך להתנתק ממנה, כי זה יוצר אצלי חוסר איזון, כאילו שמשהו חזק נחתך בתוכי, ואז זה משבש לי את האיזון הפנימי. השאלה האם יש בינתיים דרך למצוא אנשים שהם לא אנשי מקצוע, אלא יותר כמו חברים שמתעניינים בנושאים האלה, ושאפשר אולי להיפתח איתם בצורה עקיפה לגבי הנושאים שלי, כדי לא באמת לחשוף את עצמי?

היי, אז למעשה קבוצת תמיכה היא כמו טיפול מבחינת שעות מוגדרות מראש, ויש שם גבולות כמו בטיפול. אני לא יודע האם ההיקשרות יכולה להימנע, כי עדיין אני בא באינטרקאציה עם אנשים, ונניח שיש מישהי שמוצאת חן בעיניי בקבוצת תמיכה, ואני מגלה שיש לשנינו את אותה בעיה או שאני סתם נמשך אליה, אני עדיין מסוגל לחשוב עליה מעבר לשעות הפגישה הקבוצתית. לגבי הטיפול האישי, אני מרגיש לא טוב כאשר אני מסיים כל פגישה עצם ההיקשרות שלי למטפלת. אני באמת שניסיתי במשך מספר חודשים לתת הזדמנות לקשר הטיפולי, אבל לא הצלחתי להכיל את זה, גם אם הדבר הנכון הוא לעבוד על הקושי הזה. ברגע שהקושי כבר העמיס עליי, לא יכולתי יותר. וזה נכון גם לגבי בנות אחרות בחיים שלי, ברגע שאני נקשר מאוד והבחורה לא בעניין, אז אני מתנתק ממנה לחלוטין ברמת הפתיחות. למה בעצם שהמטפלת תרצה להכין אותי לפרידה, אם יש לה מטרה שאישאר בטיפול? הרי זה בדיוק הרעיון. (לא בקטע ביקורתי, אלא ברמה הגיונית שיש לי קשיים נוספים מלבד קושי בפרידה). והיכן ניתן למצוא קבוצת תמיכה? עד כמה זה יעיל לדעתך בהשוואה לטיפול אישי?

היי, אני מבין שמטרת הטיפול לעזור לי להתמודד לבד עם הקשיים. לגבי קבוצת תמיכה, אני בעד קבוצה שמטרתה היא שיתוף ותמיכה, מאחר וזה נותן לי את המקום להרגיש שיש מי שיקשיב לי, ואפילו אכיר אנשים עם קשיים כמו שלי, כך שלא ארגיש לבד. אז היכן ניתן למצוא קבוצת שיתוף ותמיכה מוכרות בקהילה, ושארגיש שם בטוח לחשוף את הקשיים שלי? יש שם סודיות רפואית?

שלום דר מלפני איזה שנה כל פעם שאני לחוצה או עצבנית אני מתחילה לגרד את הגב ונוצא לי אקנה בגב מזה, אז כל פעם שאני מרגישה שהעור לא חלק שם ואפילו יש בליטה הכי קטנה אני מגרדת אותה זה ממש מפריע לי , אני מרגישה שאני לא יכולה לשלוט בענין הזה לפעמיים אני מצלייחה להתאפק איזה יומים שלוש ואז שוב ממש ממש מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות אשמח לעצה

האם הילד שלי יכול חס וחלילה ללקות בהתקף פסיכוטי אם לא יטופל תרופתית?או להפך טם יטופל תרופתית? למה לשים לב ?איזה נורות אזהרה?

הבן שלי בן 14 מגיל 4החלו טיקים שבהמשך השתנו לתנועות ראש קול וכל פעם טיק אחר.בנוסף אובחן Adhd תפקד יפה בכל זאת לפני חודשיים שלושה החלו לו מחשבות טורדניות בהתחלה הוא נבהל לא הבין מה קורה לו .בכה הרבה נלחץ לאחר אבחונים הסבירו לו ולנו מה יש לו והומלץ טיפול תרופתי.הילד הזה ללא תאבון נורמלי שוקל 36 קילו וגובהו 1.63 .אני מעריכה שיש קדר למצבו הנפשי המבולבל. היום הוא הרבה יותר שולט ופחות מתרגש מהמחשבות אבל זה תופס אותו מידי פעם הוא פשוט נעמד במקום מתמהמה חושב כזה נוגע במשהו ממלמל מילים בשקט ואז זה עובר והוא חוזר לעצמו .כבר לא מנותק מתוסכל ובוכה ובלחץ כמו שהיה בהתחלה. הילד מבקש טיפול כי זה מפריע לו אבל שוב מציינת שהרבה יותר טוב מההתחלה.הומלץ לו על פריזמה 20 מג במקביל הוא בטיפול פסיכולו קליני פעם בשבוע שעובד איתו בשיחות ומתחיל בהדרגה cbt . האם יש משהו שאני יכולה לעשות איתו בבית?למשל הוא מתכתב איתי מהיהס שיש לו מחשבות אהי עונה לו לנסות להתעלם ולהמשיך בפעולה שעשה.אני די חוששת מטיפול תרופתי מהגמילנה ובעיקר מזה שזה פלסטר לכל החיים ולא באמת מרפא...מה דעתך?