פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

מה עושים כשהפחדים שלך ושל האוסידי הם רציונאלים?? גם אז צריך להחשיב אותם כלא רציונליים?

מעניין אותי לדעת מה קורה אתי (לא פניתי לפסיכיאטר בנושא משום שמה שקורה אתי נראה די טיפשי). כבר כשנתיים בערך: 1. אני מוחק כמה פעמים ביום את יומן השיחות בפלאפון, את הודעות הסמס, את הודעות הווטסאפ והפייסבוק, מוחק כל אימייל שמגיע אליי לתיבה. וגולש במצב של גלישה אנונימית כדי שלא אצטרך לנקות את היסטורית הגלישה. 2. אני עושה ניקוי מספר פעמים ביום לפלאפון שלי מקבצי זבל, מידע שהצטבר וכו' באופן די אובססיבי. 3. מחקתי את קיר הפייסבוק שלי, מחקתי את כל התגובות שכתבתי לאנשים והסרתי את כל הלייקים ואני די חושש לחזור לתפקד במדיה החברתית (לא עקב פרנויה או משהו כזה, אלא שוב - הצורך בניקיון). אצטיין שאם לא אעשה את זה ברור לי שלא יקרה דבר רע וכו'. מה זה? ואיך לטפל בזה באופן עצמאי?

היי! אמנם אינני אשת מקצוע, אך בתור אחת שחווה זה נשמע לגמרי כמו ocd. הסדר והארגון אותו אתה מנסה לייצר בחייך מחזירים לך את השליטה והארגון המחשבתי. יש שיטות טיפול מדהימות שעוזרות. מאחלת לך מלא הצלחה!

שלום דר לויט, מזה הרבה זמן יש לי מחשבה טורדנית שאחווה משבר ואקפוץ מהחלון (קומת מגוריי גבוהה). ובכל פעם שמתרחש משהו לא נעים החרדה מציפה אותי ואני חוששת שלא ארצה לחיות. אני מטופלת בציפרלקס 40 והולכת לשיחות, אך ההטבות לפרקי זמן קצרים. האם ניתן לעשות עוד משהו בנידון? ובכלל מדוע יש לי חרדה כזו הרי סה כ טוב לי בחיים ומפריע לי שתכנים כאלה עוברים לי בראש.

שלום ד"ר שרון לויט. אני סובל מהפרעת חרדה משחר נעוריי. תרופות שונות מקובלות (SSRI /SNRI) לא הביאו לשיפור ממשי לאורך שנים של ניסיונות. התפתחה סביב הנושא כפייתיות. אסביר: לפני 6 וחצי שבועות התחלתי טיפול בכדורי סרנדה 100 מ"ג (איתו עדיין לא התנסתי), מאז אני מצפה שיגיע שינוי בחרדות שאני סובל מהן ומנסה לקבל חיזוקים ע"י שאילת שאלות חוזרות על התרופה, על חיזוקים לתרופה,מתי תשפיע התרופה ואיני "נח" בנושא. הרי ידוע לי שהתרופות האלו עובדות לאחר כחודש וחצי ובכל זאת כל הזמן חשוב לי לברר האם זה יעבוד לאחר 6 שבועות? 8 שבועות? אולי שיא ההשפעה כמו שקראתי היא רק לאחר 12 שבועות. הפסיכיאטר המטפל אמר 4 שבועות כך שאיני יודע מנוח מי צודק ומה נכון. אני לא יודע אם לפנות לפסיכיאטר כפי שזימן אותי לאחר 6 שבועות כי יש משהו חיובי אבל עדיין יש חרדות. אני חושש שיעשה שינוי מוקדם מידי ושוב תהיה לי הרעה ומצד שני המצב הנוכחי גם אם השתפר,אינו משביע רצון. מה לעשות כדי להשתחרר מהטורדנות המוחית הזו?הרי אומרים שמחשבות טורדניות מגיבות לטיפול כחודשיים שלושה במינון מספק.האם אני במינון מספק?כל כך הרבה שאלות מטרידות את המוח ואני לא יודע מנוחה מהי!!! האם ללכת לפי הרופא המטפל ולא לקרוא כל מידע חיצוני אחר מפורומים או מאנשים שמצבם דומה לשלי וטופלו באותם סוגי כדורים? אני מניח שהכפייתיות מזינה בין היתר את התגברות החרדה כך שזו "חרב פיפיות" עבורי ובכל זאת לא מסוגל לסמוך על הפסיכיאטר (לא ספיצפית עליו אלא על כל פסיכיאטר) מרוב שנחלתי אי הצלחות עם התרופות ואכזבות. אשמח להכוונה כללית ממך. תודה רבה וכל טוב!

הי שרון אני בן 17 ויש לי מחשבות מלחיצות לחשוב על בנות משפחה שלי שהן נראות טוב, מלחיץ אותי בטירוף לחשוב על אחותי או דודה שלי שהיא נראית טוב, כדי שלא בטעות יהיה לי צורך לפנטז עליה באקט מיני. כך גם על בנות שהן צעירות ממני, כאילו מעין התעסקות בטאבו. מרוב שאני מפחד לחשוב עליהן אני נמנע מלהתייחס אליהן, לדבר איתן וכו' אני ואחותי היינו בקשר חברי טוב ועכשיו אני מרוחק ממנה, לא רוצה להסתכל או לדבר איתה מהפחד שאחשוב עליה בקטע מיני. מה עושים אני משתגע זה ממש מדכא אותי, אני פשוט מחכה שזה יעבור, והפחד שאולי זה לא יחלוף מלחיץ אותי עוד יותר. תודה מראש, נועם

שלום דר שרון !! מאז ומתמיד אהבתי להתלבש יפה והשקעתי ממש המון כספים על ביגוד . בשנים האחרונות התמנתי ויותר שולט על נושא זה . בנוסף אני אוהב לקנות כל מיני מוצרים שיהי לי בדירה בארון כמו פרפורמיה וכו .כפי שכתבתי בשנים האחרונות אני מבצע את הקניות שלי בחגים אבל גם אז אני "" משחרר" יותר מדאיי . רצית י הכוונה חשיבה מחדש בעניין . תודה רבה ויום טוב ..

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

היי שרון :) שמתי לב לאחר שהמחשבות תקפו אותי ממש קשה לפני 3 חודשים שתמיד שהייתי נתקלת בדעה שונה משלי, תהיה אשר תהיה, בנוגע לזוגיות, יחסים, עניינים פוליטיים גם אני מרגישה מותקפת אישית ממש כרגע זה תקף אותי בעניין זוגיות נחשפתי למשהו שלא הסכמתי איתו וכל הזמן חיפשתי אישורים מהאינטרנט שהדעה שלי נכונה, ואז מצאתי את עצמי קוראת את ההפך כשאין באמת איך לקבוע דבר כזה המוח שלי נשאר שלושה חודשים עם מחשבה מפחידה והרצון להוכיח שהדעות האלה לא נכונות ושאני חייבת להראות שאני צודקת או לא יודעת כבר מה במקום להחליק את זה זה פגע בי במקום ממש אישי וזה מפחיד אותי כל פעם מחדש זה מאוד השתפר לאחרונה אבל זה עדיין שמה וזה ממש דפוס שנובע מחוסר בטחון שלי בכמעט כל דבר המוח שלי לא מצליח להשתחרר מאותה מחשבה וזה ממש מכביד עלי והורס לי את איכות החיים

היי שרון תודה על המענה, עשיתי ממש נזק בשלושה חודשים האלה מבחינת אישורים ובדיקות זה יצר לי מעין שד בראש שרוצה להרוס לי את היחסים המדהימים עם בן הזוג שלי את חושבת שזה עוד יכול לעזוב אותי? זה מטריד אותי מאוד

היי דר עברתי טיפול בהפרייה ivf ונקלטתי להיריון. אני מאוד שמחה שאני בהיריון, אבל יחד עם זאת תמיד יש בי מחשבה שאולי הזרע לא של בעלי וחל שם בלבול. אני כל כך אוהבת את בעלי וחלילה לא רוצה שיקרה מצב שהתינוק לא יהיה שלו. מבחינתי זה יהיה אסון!!! השבוע מישהו שפגשתי שאל אותי האם ההיריון מבן זוגי מן שאלה מוזרה כזו... וזה הכניס אותי לסרטים והמון המון חרדה. כאילו זה העיר בי משהו.. רוב הזמן אני מאוד שמחה ומתרגשת מההיריון אבל לפעמים המחשבות האלה והפחד המטורף תוקף אותי, אני מרגישה שמשאית מתנגשת בי, מרוב שהמחשבה מזעזעת אותי! איך נגמלים מהפחד? איך מפסיקים לחשוב ככה? תודה מראש ורק בריאות גאיה

שלום, אני הבנתי שהדרך הכי יעילה לטיפול בOCD היא באמצעות היחשפות לפחד, הפחד שלי הוא שאחרי שאיחשף לפחד המחשבות הטורדניות לא יפסקו וימשיכו להטריד אותי ולתת לי הרגשה רעה של "מלוכלך". מה ניתן לעשות? ובכלל מה ניתן לעשות מלבד חשיפה - המחשבות לא עוזבות אותי ומטרידות אותי ללא הפסקה?

שלום שרון. בבוקר יש לי מועדון תמיכה שאני הולכת אליו עם צוות נפלא חברים נפלאים צוחקת מדברת איתם אבל שאני חוזרת הביתה ומגיע אחר הצהריים אני מרגישה מין ריקנות אין לי מה לעשות עם עצמי ואז אני יושבת מול הטלוויזיה עם מחשבות מדכאות מה ניתן לעשות בשעות אלו כדי שאצא מהמחשבות המדכאות האלה?

דוקטור שלום. כני בת 34, אמא לשניים, מתמודגת עם אוסידי מגיל 14 בערך. עיקר החרדות שלי היו סביב פחד מאובשן שפיות וסכיזופרניה..יש לי פסיכיאטר קבוע כבר 11 שנים איתו אני משוחחת כשאני רואה צורך כמה פעמים בשנה.. שאלה לי, השנה עברתי שני ניתוחי מעיים מאוד סבוכעם עם החלמה קשה, בנוסף אני אמא לתינוק מקסים ואהוב שנולד בסוף אוגוסט 2019 בשבוע 35.. לעניין התינוק-בני נולד פג ומאז שעבר דלקת כרום המח ויראלית לא חיידקית אני חוששת להתפתחוצו, הוא ילד מדהים אבל עדיין לא הולך ולא מצביע, לא אונר בבירור אמא לדוג,בקיצור הוא מתפתח מעט לאט, העניין הוא שאני 24/7 בוחנת את הילד, בודקת במה התקדם, חרדה למצבו, מנסה לבדוק אותו םיסית כמו לנפנף מוחו ממתק בניסיון חגרום לו להצביע, כל מה שאפשר כדי לבחון אותו ואף מערבת בחשש גורמים כמו טיפת חלב, רופאים ובני משפחה..על פניו יש הסכמה שצריך לבדוק את העניין אבל גם דהוא ילד מהמם. לץהאם האובססיית יתר בזאת שאני מראה היא נורמטיבית למצבי או שזה נשמע כמו האוסידי? אני כבר מתחילה חשאול את עצמי האם זה מקאה של היפוכונדריה? לגבי הניתןחים שלי-עברתי את הניתוחים, אחד בגלל דימום מהמעיים והשני כתוצאה מרשלנות רפואית. מרגע הניתוח השני אני אובססיבית להחלמה שלי, אני מגיעה פעם בחודש לרוםא, מרבה לחפור חו בנייד גם כשהוא אמר לי מספר פעמים שהכל בסדר ואין צורך בעוד ביקורת ועוד ביקורת, אפילו היה לי מקרה בו השבוע הגעתי לרופא בקהילה כדי שיבדוק אותי ואת סטטוס ההחלמה ויצאתי ממנו ישר לתור נוסף אצל המנתח מחשש שהבדיקה שהרופא עשה אולי הזיקה לתוצאות הניתוח.האם נדמע כמו משהו שהוא לא אוסידי?

שאלה- אם אני אגיד לעצמי בראש, "לא לחשוב בכלל יותר" זה יקרה?? זה יתגשם?? באמת לא אצליח לחשוב יותר?

שלןם שרון דיברתי איתך בפלאפון מקודם, רציתי לשאול שאלה בבקשה... נכון יש מחשבות טורדניות שאסור להתייחס אליהם וצריך לתת להם להיות ולהתעלם מהם ולא לייחס להם חשיבות? אז מה לגבי מחשבות רגילות/ לא טורדניות..?האם מותר לחשוב מחשבות רגילות/ לא טורדניות, ולהתעסק איתם בשונה ממחשבות טורדניות???

ואם אני רוצה סתם להתווכח עם מחשבות ולהתעמק בהם, (לא מחשבות אוסידי אלא רגילות) - זה מותר??

תעני לי.......

ד"ר שרון לויט שלום. אני בן 38 נשוי ואבא, עובד מוערך במשרה מלאה. כבר שנה שיש לי התקפי חרדה מתמשכים ועיסוק מחשבתי טורדני סביב הנושא. ניסיונות טיפול בכדורים וטיפול התנהגותי לא ממש עזרו. כעת, אני מקבל כבר חודש ימים תרופה בשם סרנדה 100 מ"ג ע"י פסיכיאטר.יש שיפור מסוים אך עדיין פוקדים אותי התקפי חרדה ואני כל הזמן קורא סביב הנושא בפורומים ולא מסוגל להפסיק. יש לך עצות איך אפשר להפסיק את הגלישה האובססיבית בפורומים של חרדות ותרופות? אני מניח כי השפעה מלאה של התרופה יהיה ניתן לראות בעוד כחודש ובנתיים "כדי לקבל תקווה" אני כל הזמן שואל בפורומים שאלות שאני יודע את התשובות שלהם ואם אני לא נכנס לפורומים אז אני לא רגוע. איך יוצאים מזה תרתי משמע?אשמח לעצות.

אני יכולה להתמודד עם זה כל היום אבל בלילה זה יכול להתפרץ לי ולהעיר אותי בחרדה ועם דופק לחוץ רק ממחשב שעברה לי כנראה שהייתי במצב של ביינים של שינה, ואני מוצאת את עצמי בלילה מתעסקת בלהרגיע את עצמי אך הגוף עייף ומרדים ומעורר את עצמי כל פעם מחדש מה עושים?

שלום דר שרון !!! מה שלומך?? אני רוצה להתמקצע וללמוד משו קרי מקצוע אבל אני חש בעייה גדולה מאוד שבעיקבות האוסידי שלי מפחד שלא אזכור שלא יהי מרוכז שלא אקלוט וייש לי סוג של עצבים פנימיים שעוצרים אותי מלהיכנס לתוכנית לימודים . אשמח לקבל ממך בתקווה שהבנת את הבעיה שלי כיצד לשפר ולהתקדם הלאה ולהתפתח .. כאמור יש לי עוס ומדריך אבל אני זקוק ממך להמלצה קרי עצה איך להיכנס וללמוד משו זה או אחר תודה רבה לך ומקוה שהבנת את בקשתי . תודה ולילה טוב

לפני חודש בערך התחילה לי מחשבה בראש שאולי אני לסבית . סתם דפדפתי באינסטגרם ראיתי בחורה יפה אמרתי לעצמי איזה יפה היא והתחלתי לחשוב ולפחד שאולי בגלל זה אני לסבית . יש לציין שאני בזוגיות במשך 3 שנים עם בחור מקסים ואוהב שאני אוהבת אותו מאוד אבל מאז שהתחילה המחשבה והפחד התחלתי מאןד להילחץ ולפחד שאולי אני לא אוהבת אותו יותר הגעתי למצב שאני בדיכאון ורק בוכה ומפחדת , אף פעם לא התאהבתי באישה ולא נמשכתי אליה ממש המחשבות האלה גורמות לי לפחד ולהיגעל מעצמי ואני לא רוצה את המחשבות האלו כל בחורה שאני רואה אני מרגישה חוסר נוחות ופחד שאולי אני נמשכת אליה מה שבפועל לא קורה אני מתחילה לדמיין שפתאום כן בא לי בחורה ואז אני מעיפה את המחשבה כי היא לא נעימה לי בכלל. אני לא רוצה להיות כזו זה כבר חודש של ייסורים עם התחושות האלו אני פחות נהנת מדברים שאני אוהבת לעשות מרגישה מכונסת בתוך עצמי , קוראת יותר מדי דברים באינטרנט כדי להוכיח לעצמי שאני לא לסבית ולאחרונה אני מרגישה כאילו יש סוג של השלמה עם המצב אבל אני לא מרגישה שאני כזו אני לא מדמיינת את עצמי עם אישה אני כל החיים שלי יצאתי עם גברים התאהבתי בגברים אז מאיפה פתאום המחשבה הזו קפצה מאיפה היא באה ? אני אוהבת את חבר שלי אבל מרוב שאני מפחדת שאני לסבית אני מפחדת שפתאום אני לא אוהבת אותו ולא רוצה אותו מה שלא נכון מה אפשר לעשות האם אני כזו או לא ? או שזה רק המחשבות הטורדניות שלי שהכנסתי לעצמי לראש וגרמתי לעצמי להאמין להם . אני אובדת עצות לא יודעת כבר מה לעשות זה אןכל אותי מבפנים .

עובר עלי אותו הדבר !! את יכולה להסביר לי מה נסגר בסוף ??

כי אני בהתחלה חוויתי על זהות מינית והמחשבות כל פעם השתנו, והיו לי מחשבות שמלחיצות אותי סתם להתאהב במישהו שאני לא רוצה או להמשך לאנשים קרובים אליי, אבל ההגדרות האלה לא מופיעות תחת ״מחשבות טורדניות״ אבל אני מרגישה את כל ״הסיפטומים״, של חרדה בכל פעם שאני חושבת על זה, אני מנסה להמנע, עושה סוג של ״בדיקות״ ומנסה לבדוק מאיפה הספק הזה מגיע וזה רק גורם לי להתעסק במחשבות, לפעמיים מעיר אותי בלילה בתחושת חרדה ולחץ אבל זה שוב לא תחת ההגדרה.. אז האם זה מחשבות טורדניות או לא? מה ההגדרה

היי שרון קודם כל תודה על המענה רציתי לשאול איך אני יכולה להמנע מהטקסיםהמחשבתיים אני מוצאת את עצמי נלחמת במחשבות בלי סוף, מחפשת גיבוי לנטרול המחשבות שלי ברשתות החברתיות ואז אני נתקלת במשהו שהוא בדיוק ההפך וזה עושה לי רע. איך אני נמנעת מזה כי זה רק מתדלק את החרדה והמשך האובססיה? תודה מראש

תודה לך :) ניסיתי כשבוע לעשות את זה ולא ככ עזר המוח שלי הורה לי לחפש במקומות אחרים אולי אני צריכה לגמרי הפסקה מהפלאפון

שלום רב. לפי 3 שנים התקרבתי מאוד ליהדות הליברלית ולמרות שאיני "שומר שבת", התחלתי ללכת עם כיפה סרוגה מתוך הזדהות עם התרבות והמסורת היהודית. זכיתי להגיע ללמוד סדרי תפילה, מנהגים, מצוות רבות זאת לצד זה שאני בעצם לא מנהל אורח חיים דתי אלא תופס עצמי כמו "דתי רפורמי". הייתי מסופק ומאושר למרות שזו דרך של "עוף מוזר" לא דתי ולא חילוני. לאט לאט קיצורי התפילה והפתיחות הרבה מידי בקהילה הדתית-ליברלית ואופי הפעילות שלה נראו בעיניי מוגזמות וחריגות מאוד. מכאן נוצרה אמביוולנטיות וטורדנות חזקה מה לעשות? האם להמשיך להיות בכזו קהילה אשר מצד אחד אני זוכה לקיום מצוות ומצד שני אולי עדיף להתנתק מהם כי פעולתם ודעותיהם מרגיזות אותי מאוד ! (עודף הליברליות שלהם). יש כי כל הזמן אמביוולנטיות ואני לא מרגיש שלם ונוח במקום הזה ומצד שני אני יאבד "הכל" דהיינו כל הידע העצום שרכשתי בנושא יהדות ותפילה. האמביוולנטיות שיגעה אותי ובסוף החלטתי לפני שנה להסיר את הכיפה ולנתק קשר עם הקהילה הזו. כיון שבני ביתי אינם דתיים או מסורתיים כלל, אני מסתפק בקידוש בליל שבת כמו רוב הישראלים ולא יותר מכך. הרגשתי שהגשמתי חלום בתחילה ואט אט התגלה לי שאין זו דרך בה אני מרגיש נוח ולהיות דתי "אודתודוקס" זה גם לא מתאים עבורי. לאחר הורדת הכיפה ועזיבה הקהילה חשתי בדיכאון ודיכדוך עמוק שכן דבר בו הגדלתי לעשות נעלם מחיי ומצד שני הזרם הזה הליברלי עושה הרבה דברים שאיני יכול לחיות איתם בשלום ויוצא שאני מתרגז מפעילותם כל הזמן. האם עשיתי בשכל כאשר עזבתי את הקהילה וחזרתי להיות "חילוני" מין המניין? כלומר הנזק שנגרם לי להישאר בקהילה כזו הוא טורדנות ואמביוולנטיות תמידית שמובילה גם לספקות וחרדות שאינן בריאות לי ואילו ניתוק משאיר בי ריקנות ותחושת החמצה. האם האמביוולנטיות התמידית וקושי לקבל החלטות היא בעצם סוג של OCD ? עשיתי סביב הנושא טיפול CBT וזה לא גרם לי להרגיש שלם להישאר בקהילה כזו. נותרה בי ריקנות. איך אפשר למלא אותה? יש לי אישה נפלאה, ילדים נהדרים וכולנו בריאים- לא חסר לי כלום

ד"ר שרון לויט שלום רב, אני בן 40 ומרגיש מגיל נעורים תחושות של אי שקט פנימי קבוע וקושי עם שינויים. הרופא איבחן אותי כבר בגיל 20 כסובל מהפרעת חרדה כללית והציע אז טיפול תרופתי בכדורי פאקסט. סירבתי לקחת את הטיפול והלכתי לשיחות שעזרו באופן מאוד מוגבל. כל הזמן שמעתי על הפלאים שמחוללים כדורי SSRI ובסוף כאשר המצב החריף להתקפי חרדה הסכמתי לקבל טיפול תרופתי מתוך ציפייה גדולה לשינוי בחיי. לאחר מספר חודשי שימוש לא חל כל שינוי משמעותי בחרדות ואז עברנו לציפרלקס וגם שם אותו הדבר. עם השנים באמצעות פסיכיאטר נוסו מגוון SSRI ו-SNRI ללא תגובה משמעותית. הגבתי מצוין לכדורי קלונקס אך ההשפעה פחתה מאוד מאוד תוך מספר שבועות עד חודשים לכל היותר. כיון שלא חל שיפור עם התרופות המקובלות, מאז גיל 22 ועד היום אני כל יום נמצא בפורומים של פסיכיאטריה ותרופות באינטרנט, מתייעץ עם רופאים, מנסה לקבל חיזוקים ועוסק בנושא בכפייתיות זה נותן לי סוג של תקווה למציאת פתרון לעתיד טוב יותר. הכפייתיות הינה סביב נושא החרדות שלי והתרופות אך היא מקובעת כבר כהרגל יום יומי ומפריעה לי בתיפקוד בעבודה. אין לי כפייתיות כזו בנושאי אחרים ואני אדם נורמטיבי לכל הדעות. האם כפייתיות זו היא בעצם הפרעת OCD או שהיא טבעית כאשר אדם מחפש מזור או תקווה לסבלו הממושך? כמו כן, האם "התנזרות" (גם אם זה מאוד קשה) מעיסוק בנושא הזה לחלוטין יכולה משמעותית להוריד את הטורדנות הקיימת במוח סביב הנושא או שזה לא משנה בכלל כיון שזה משהו פנימי מוחי מתמשך שיכול להשתפר רק באמצעות תרופות פסיכיאטריות? אשמח מאוד לתגובתך.

שלום דר !! אמרו לי וגם אני חש וגם קראתי שבעיקבות נטילת תרופה סרקואל נהיה לי עצירות חזקה מאוד . היום הייתי אצל הרופא המטפל שלי שהמליץ להמיר ולהפחית בסרקוואל ולהוסיף פרפנאן שאיני יודע מה יהיה טיבו . ופשוט נכנסתי לבית מרקחת ולא קניתי את התרופה . אציין שאני סוג של אדם שכאשר מפחיתים לי מינון ישר מרגיש בהרבה פחות טוב . אז באם תוכל לסייע לי טכנית איך אעשה את השינוי מבלי להיפגע יותר מדאי וגם הסבר על הפרפנאן . הדר אמר לי להפחית סרקאאול ל 75 מ"ג ולקחת פרפנאן של 4 מ"ג פעמיים ביום . אודה על תגובתך . תודה ולילה טוב

היי שרון, ךמרות שאני מנסה לעשות הכל רגיל לעבוד להיות עם הילדים מנקה מבשלת המחשבה שאני מתעלפת פשוט לא עוזבת אותי אני כל היום אם המחשבה בראש עצם המחשבה גורמת לי להתקפי חרדה ואז התחושה הקשה של העילפון...פשוט מעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו כבר תקופה ארוכה שאני פשוט מצד אחד מפחדת להחליף טיפול תקופתי מצד שני הפחדים לא מניחים לי לרגע בכל דבר אני חיה מתה אין לי מנוחה בראש אפילו לא לשנייה...משהו הזייה

היי, שרון. בהמשך לשרשור מטה, הסברת לי על תהליך קבלת מחשבה ומיינדפולנס. רציתי להבין האם המחשבה המתקנת היא לא סוג של טקס כדי לברוח מהמחשבה הטורדנית? ניסיתי זאת בעבר, והמחשבה הטורדנית ממשיכה לחדור למרות אמירות המנסות לקבל אותה. לגבי ההבדל מחשיפה, תודה על ההבהרה, שעכשיו אני מבין שקבלת מחשבה היא נעשית ספונטנית, שברוב שעות היום זה קורה למעשה. לגבי המיינדפולנס, ניסיתי בשנה האחרונה להתמקד בגירוי ספציפי, שהוא לא המחשבה המטרידה, וזה נותן מנוחה ורוגע, אבל זה גובל במאמץ רב מאחר והמחשבה מנסה לחדור כל הזמן. הבעיה שגם פה אני מרגיש שיש הימנעות מהמחשבה על ידי הניסיון להתמקד בגירוי אחר, שזה מרגיש לי פעולת הסטה. בהמשך נאמר על התמקדות בכל סוג של מחשבה ללא שיפוטיות, קשה יהיה לי להתמקד במחשבה טורדנית מבלי לפרש אותה. הפרשנות נעשית אוטומטית מבלי שארצה, כלומר זה לא רצוני. יש לי מחשבות שמעוררות תגובה פיזית עם כאבים בגוף, ולכן קשה לי להתמקד בגירוי המחשבתי הזה. השאלה ממה נובע הכאב הפיזי?

היי, שרון. כיצד אני יכול לחיות עם מחשבה שפוגעת בי? זה כמו לחיות בבית עם נמר, ולצפות שהוא לא ינשך אותי. כלומר, אני לא מצפה שהמחשבה תיעלם, אבל אני כן מצפה לפחות שהפרשנות השלילית תיעלם. אני חושב שאם אטפל ברגש המניעה את המחשבה הטורדנית, אז אצליח לקבל אותה. אבל, הרגש מאוד עוצמתי, ואני מרגיש שהמחשבות האלה שליליות, כי הרגש יוצר אותן. לגבי מיינדפולנס, קשה לי אפילו להתמקד בגירוי, כי הפרשנות והמחשבה תמיד שם, והן תופסות נפח מאוד גדול. באנלוגיה למחשבה טורדנית, נניח שמישהו כל הזמן דורך לי על היד, האם אני יכול לקבל את התחושה הלא נעימה הזו? הדריכה על היד תמיד תהווה מבחינתי חוויה שלילית, ולכן לא אצליח לקבל אותה. האם האנלוגיה ממחישה את מה שניסיתי להעביר?

כן, אני מבין שהמשמעות של המחשבה פוגעת בי. לכן, אני מנסה לעבוד על שינוי המשמעות שאני נותן, אבל הבעיה שהלכתי לטיפולים, וכמה שלא מנסים, המשמעות נשארת והפרשנות השלילית לא משתנה. אני לומד לחיות עם החרדה, ולמרות זאת, הפרשנות עדיין שם, וזה לא מפחית ממנה. דווקא כאשר אני מבצע הסטה מהמחשבה, קל לי יותר, ופתאום הגוף מרגיש טוב. אבל, זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן, ואז המחשבה שוב חודרת. גם כאשר אני מנסה לא להירתע מהרגש, הרגש מכאיב, לכן אני מעדיף לבצע הסטה ממנו. מה שאני מוצא לנכון, זה בעיקר לשתף, אבל קשה מאוד, כי אין את מי. טיפול זה פעם בשבוע, ולכן אין באמת שיתוף מלא של המחשבות לאורך השבוע. השאלה היכן ניתן לשתף ללא עלות, ובאופן יומיומי?

היי שרון אני מוצאת את עצמי כבר חודשיים עם אותה מחשבה טורדנית, זה נרגע למשך שבועיים וחשבתי שהתגברתי על זה ואז ראיתי משהו שממש עשה לי טריגר והתחלתי לחפש אישורים שוב ומאז זה רק החמיר אני לא יודעת איך להתנהל עם זה- זה פוגע לי בתפקוד היומיומי ממש ואני עסוקה בראש רק בזה כל היום זה מתסכל אותי ופוגע באיכות חיים שלי ובזוגיות שיש לי אני לא יודעת להבדיל בין רע לטוב תודה מראש

שלום דר שרון !! אני מאוד מבולבל מכל מה שעובר עליי לעשות ויחד עם ההתמודדות . פשוט אני מנסה להסביר אבל קשה לי אפילו להתבטאות כאן בפורום המבורך הזה . אנסה ... מתמודד עם המון דברים עבודה .. הפרעה . בדירה להתמודד עם שאר הדיירים . מטפל פעם בשבוע . לאחרונה סובל מעצירויות חזקות מאוד . יש השבוע בדיקת קולנסקופיה לבדוק מה קורה שם . יתכן שזה נובע מהתרופות . אציין שבבקרים אני מאוד סביב עצמי עם כל ההכנות והסידורים . מאוד אוהב סדר וניקיון ולכן אני ממש כל הבוקר סביב עצמי מסדר את הניירת שהמטפל אומר לי להיפטר מהם אבל זה ממש קשה לי . חייב שהכל יהי מ ושלם ומאורגן ויציב ואם זה לא ממש כך אז זה מהווה לי טיפ טיפה חוסר נוחות בקיצור אני מאמין שהמצב יכול להשתנות אך מה היא הדרך לעבור ולהשתחרר ממצב זה תודה לך ושבוע טוב

שלום רב. אני מאובחנת כסובלת מ אוסידי.והפרעות פאניקה. זה מתבטא אצלי במגוןן וריאציות .פחד מסיכזופרניה בעיקר.יש לי גם מחשבות מידי פעם שמא אני אפגע חלילה במישהו או בילדים לא עלינו. יש לי טינטון באוזניים אני מפחדת שזה קולות. אני רואה משהו בזוית העין אני חייבת לוודאות שיש שם משהו ולא הזיתי. וכמובן חיפוש אובססיבי באינטרנט על מחלות נפש. מה שמטריד אותי זה שקראתי בכל מקום שאוסידי מתבטא יותר בפחד שאותו אדם (אני) אפגע במישהו ולא שיפגעו בי.או שמישהו אחר יפגע באדם קרוב לי. ואז אני נכנסת לפאניקה כי אני חושבת שיש לי מחשבות שווא ושזה לא ocd. חייבת לציין שבכל פעם שיש מקרה רצח בטלויזיה המחשבות מתעצמות. הייתי בעבר (לפני 7 שנים) בזוגיות מתעללת (מילולית בעיקר) ויש לי פחדים שהוא יאבד את זה יום אחד ויחזור לפגוע בי. משהו בי באמת לא בסדר? תודה מראש.

בנוסף,שכחתי לציין שיש לי סבתא חולת סכיזופרניה.

תודה על תגובתך המהירה. כן אני מודעת לכך שאני מחפשת ממך אישור ושזה טקס. ועצם זה שאני לא מקבלת הרגעה אני נכנסת יותר לפאניקה. טיפלתי ב cbt אבל לא הצלחתי להגיע למצב של חשיפה. אמשיך את הטיפולים בקרוב.

היי שרון, איך מבדילים בין אוסידי ךמעבר למשל אתמול ישבתי בגינה בספסל כזה שיד לנו אצל גיסי הרגשתי כמו עקיצה בישבן דמיינתי שנחש הקיש אותי והאמנתי לזה היו לי תופעות בגוף לייסטר הראתי לבעלי אמרתי לו אתה רואה שתיים כאילו סימן של הכשה ...אז איך אפשר להסביר אצ זה שזה רק אוסידי ופדוט האמנתי למחשבה התקשרתי לחברה שלי סיפרתי לה כולי הזעתי

כי מרוב הטירוף שישלי בראש אני כבר לא יודעת מה לחשוב אני בעבודה חושבת שחטפו אותי ואני במקום אחרומתעלחים בי משהו הזייה כאילו יש לי סרט בתוך המוח כל הזמן מפחדת להתעלף מפחדת להיות עם הילדעם לבד וצאת איתם מהבית זה כבר טירוף איך יכול להיות שתרופות לא עוזרות בכלל

כל הזמן בתקופת המעבר יש לי הרעה ואני כל הזמן מפחדת ששוב תיהיה לי הרעה ולא אוכל לתפקד בכלל עם הילדים והעבודה וזה מלחיץ אותי הכל התופעותהגופניות המחשבות איך אפשר לומר שאוסידי זה לא מחלה זאת מחלה בתוך המוח שמשגעת בנאדם זה לא פסיכולוגי בכלל זה מחשבות שקופצות לראש לבד זה משהו לא בסדר בתאים

שלום ד"ר לויט! תודה על תשובתך אבל לא עינית לי בדיוק על מה ששאלתי. מה התרשמותך לגביי "מחשבות טורדניות סנסטיביות כלפיי הסביבה"? (ללא קשר לתחושות בטן שמסייעות לי לי בהערכה של אנשים ואינן מתבטאות במחשבות טורדניות שיש לי הריי "אינני חושב על תחושות בטן" אלא "חווה תחושות בטן בסיטואציות מסויימות"? תודה

שלום, אני סובל הרבה שנים מההפרעה, כילד זה בא לידי ביטוי בעיקר בטקסים כאלו ואחרים. בזמנו לא יחחסתי לזה משמעות והפגיעה באיכות החיים הייתה נסבלת גם לא ידעתי לאבחן את הבעיה. עם השנים כמות הטקסים ירדה משמעותית והוחלפה באובססביות. לעיטים היה מדובר פפחד ממחלות, ומגוון דברים שונים ומשונים שאין בהניהם קשר כלל, ממש כל תחומי החיים. בתחילת שנות ה20 הגיע השיא והיו זמנים שהפגיעה הייתה מאוד גבוהה ופגעה משמעותית בתפקוד. מאז אני חיי ברכבת הרים עם תקופות שההפרעה לא קיימת כלל עד שהיא תוקפת במפתיע ומכניסה אותי לסחרור לתקופה לא ברורה. זה עלול להתחיל מטריגר שמזכיר לי נושא שדאגתי ממנו ולאחר מכן אני פתאום נכנס למערבולת שכל הנושאים הבעייתים תוקפים אותי ביחד. יש סיבות שהיו מוצדקות לדאגה וחדרה בזמנו והיו נראות לגיטמיות, אבל עם השנים הסיכוי שהתרחיש הבעייתי יתמשש הופך לפחות ופחות סביר וכבר מדובר במשהו לא רציונלי. אני בארון המחלה וכמעט לא שיתפתי אף אחד. אני חושש מאוד מטיפול טרופתי וכל טיפול שדורש ממני להתוודאות על הנושאים עצמם מפחיד אותי גם. האם יש משמעות לצורה הלא אחידה שבה ההפרעה פוגעת בי (בעוצמה שונה מאוד בזמנים שונים)? איזה השלכות יש לקיום טיפול לא תורפתי? אני מאוד חושש שהדבר יחשף ויפגע בי במקומות שונים. אני יודע שגם הטיפולים הללו לא מתבצעים בהכרח על ידי פסיכולוגים, האם בהכרח קיים חסיון מטופל? סליחה שהארכתי כל כך, אשמח להמלצות לטיפול המתאים. תודה רבה

שרון עכשיו שסנ לא באמת לקבל אעשור כי מה שאני חווה לא קשור לאישורים הייתי אצל הפסיכאטרית אומרת שהכדור שאני לוקחת מקבוצת הssri ובמינון שאני לוקחת היא לא חושבת שכדור אחר יוכל לעזור יותר כי הפאקסט הכי מרגיע מהקבוע הזאת...אני כל יום כמעט נעזרת בין חצי לוריון לשלם היא אומרת שרק תרופות אנטי פסיכוטי במינון נמוך מה שאני לא מוכנה לקחת בכלל ...למרות זאת יש התקפים פחד לצאת עם הילדים למקומות מה שמוסיף בעיות קשות על הזוגיות פחד לעשות דברים בסיסים אתמול קמתי משינה וחוויתי שוב התקף פאניקה קשה שכמעט שוב התעלפתי ממנו כמו שקרה לי בפעמים הקןדמות כי הבדיקות הגופניות יצאו תקינות גם סיטי ראש וגם אקו לב תקינים ההתקפי פאניקה מתבטאים שאני מרגישה כאילו חישמלו לי את הגוף מבפנים דופק מהיר מאוד ותחושת עילפון קרבה ממש היו פעמים שהתעלפתי מזה כפי ששיתפתי אותך מה את מציעה לי לעשות איך אפשר לצאת מהמצב הזה זה רק מחמיר וההתקפי פאניקה גורמים לי לפחד להיות עם הילדים לבד והלוריוונים האלה עושעם אותי כבדה כזאת והיום יש לי גם רעד בגוף בקיצור כל השנים שאני עם האוסידי אף פעם הוא לא הגביל לי ככה את החיים ולא חוויתי התקפי חרדה כאךו קשים שמשפיעים לי על כל התנהלות היום יום מה אץ מציעה לי לעשות אולי את גם מכירה איזה קולוגה פסיכאטר שיכול אולי לעשות לי איזה שינוי תרופתי לפחות שיאזן אותי ממש כואב לי על הילדים

אבל זה גורם לי לאובדן הכרה ..איך אפשר להתמודד עם זה

הפחד הכי גדול שלי שאני יפסיק לתפקד לא יעבוד לא יטפל בילדים כי כל יום זה מתרחב ופתאום עוד פחד לקלח אותם שאני לא אקבל הץקף שאני איתם לבד ויתעלף זה רק מתרחב

שלום רב. אני מחפשת טיפול ללא תרופות שיעזרו לי במחשבות טורדניות ודיכאון. אני ממש אשמח למענה

היי, יש טיפולי CBT. מתמקדים בשינוי קוגנטיבי התנהגותי לגבי המחשבות הטורדניות, דרך שיטות של חשיפה ומניעת תגובה.

היי, שרון. מה בעצם מאפיין את הטיפול CBT של היום שהוא מעבר לחשיפה ומניעת תגובה? האם הכוונה הייתה לשינוי בצורת החשיבה? היצמדות לעובדות?

היי, שרון. היו שיטות טיפול ששמעתי שנצמדים לעובדות, וכאשר אני חושב על זה, נשמע הגיוני שהיצמדות לעובדות זה כמו טקס, בריחה מהחרדה. לגבי טכניקות משלימות.. 1. כיצד ניתן ללמוד לקבל את המחשבה? 2. האם קבלת המחשבה היא לא סוג של חשיפה אליה? 3. כיצד משחררים שליטה באמצעות מיינדפולנס? אני יכול לומר שיש לי הרבה מחשבות טורדניות בנושא של בררנות בזוגיות, והתייחסות לכל פגם חיצוני ופנימי בבחורה שגורם לי לפסול אותה מיידית. לכן, הייתי רוצה לדעת כיצד ליישם את קבלת המחשבות בנוגע לנושא הבררנות בזוגיות. אודה מאוד לעזרתך.

שלום ד"ר לויט! אובחנתי עם מחשבות טורדניות (OCD לא טקסים) בזמן האחרון יש לי" מחשבות טורדניות סנסטיביות" כלפיי "הסביבה הציבורית". דוגמא לכך:ביקרתי במירפאה ציבורית והיו במשרד שם 2 מזכירות מבוגרות (שזכורות לי כמחשבה טורדנית שלילית שהן קצת" מיושנות בגישה כלפיי לקוחות") וחיכיתי לתורי והייתה מזכירה צעירה ("טיפוס חדשני") והייתה לי קצת מחשבה טורדנית שהיא "מתואמת איתן" ליחס שלילי ולא אישי כלפיי לקוחות אך כשפניתי אלייה נוכחתי לדעת" שהיא שונה ברוחה" מ2 המזכירות ואז המחשבה הטורדנית שלי שהייתה קצת שלילית קצת "הניחה לי".(לאכן מכן ראיתי את המזכירה הצעירה "כחיובית יותר") יש לי גם מחשבות טורדניות שקשורות לכך:שהאם אני גולש "לסטראוטיפ קל" לפי "מראה או חיצוניות" ("עדיף לא לגלוש לסטרוטיפ") אבל המחשבה הטורדנית שלי אומרת שברוב המיקרים אני דיי צודק במיפגש ציבורי עם אנשים והערכה של אנשים לפי תחושת הבטן שלי ואינטואיצייה שלי.. מה התרשמותך ממחשבות טורדניות סנסיטיביות? (יש לי תחושות בטן ואינטואיצייה שמסייעים לי מאוד) איך אפשר להפחית "התעסקות יתר ומתח" שניגרמים לי? תודה

היי, שרון. כל פעם כשאני הולך לישון, אני חושש שחפצים בחדר ייפלו עליי במהלך השינה. לאחרונה הזיזו אצלי ספריה בחדר, וניתקו אותה מהקיר, אז אני חושש שהיא תיפול עליי בלילה, כי אולי היא לא יציבה כמו שהייתה מחוברת לקיר. לפני זמן מה, ישנתי מתחת לרמקול מותקן על הקיר, וחששתי שהוא ייפול עליי. זה מפריע לי לשינה, ואני לא רגוע. האם יש דרך להפחית את הלחץ? אני ממש לא נרדם בחופשיות כמו בעבר..

שלום. אני סובל מהפרעת חרדה כללית, התקפי פאניקה ו-OCD סביב הנושא. (שואל שוב ושוב את אותן השאלות על התרופות כדי לקבל תקווה וחיזוק למרות שאני יודע את התשובה). באם "אתנזר" משאילת שאלות בפורומים בנושא התרופתי בכלל, תהיה הפחתה של הטורדנות במוח או שזה כלל לא משנה? אגב, הפסיכיאטר רשם לי לוסטרל 100 מ"ג כטיפול וחלפו רק כשבועיים תחת הטיפול.

שלום שרון !! אני חווה שנים ארוכות של החרפה בהרגשה . אני בחור דתי חרדי חובש כיפה בעבר הרחוק הייתי שותף מאוד פעיל במועדון אנוש צ בעירי שנסגר לפני כ 3 שנים בערך . חסרה לי פעילות חברתיתי ופעילות גופנית כעת כיום זה באמת בעיה עם כל המצב של הקורונה אבל היו לי שנים יחסית מלאות בהרבה תוכן . פניתי לעוס ןלמדריך שידאגו לי למפגשים אלו או אחרים ארצה לדעת מה את מציעה . אפילו לפגישות של הדירה איני מגיע כי שוב הפעילויות מתחילות ב 5 אחה"צ ואני עובד מ14 עד 18 השבוע השתתפתי בישיבת דיירים שהצוות ביקשו ממני להגיע עקב כניסת דייר חדש לדירה והרגשתי לאחר המפגש בת החצי השעה ממש טוב אז החל בליבי רצון עז להשתתף בפעילות קרי מפגש פה או במקום אחר ובנוסף הבעיה שהבוס לא מאפשר לי כלומר אני עובד מול מנהל עבודה שמצידו לא איכפת לשחרר אותי מה שכן זה הבוס מעליו השאלה האם כדאיי לי לשתף אותו בכדי שיסכים כן לשחרר אותי ? ואשמח שתפני אותי למקומות אלו או אחרים שייש בהם פעילויות תודה רבה ואשמח מאוד לקרוא תגובתך ואת הצעתך בנידון זה שלי . הרבה תודה ולילה טוב אייל

הבת שלי בת 40 מאובחנת כסכיזופרנית מקבלת זריקה כל שבועיים בשם פלודיקט 1 ML893 במשך שנים רבות היא עצורה , והרופאים החליטו לתת לה תרופה, כדורים בשם פרפנאן בעלת תופעות קשות מאוד מה לעשות

היי, שרון. יש לי בעבודה בוס שתלטן, נצלן, ללא ידע מקצועי, ואני לא סובל שהוא נותן לי הוראות. הוא כל הזמן אוהב להשפיל ולהיות בעמדת כוח, והוא מתייחס כך לשאר חברי הצוות. אני מבין שאני לא יכול לשנות את הבוס, כי יש לו סמכות, ולצערי הרב בעל הסמכות הוא בעל כוח, וכמה שאני לא צודק, הוא יכול להתעמר בי ובשאר העובדים בזכות הסמכות שלו. אני אישית חושב שהאצלת סמכות מלכתחילה יוצרת אי שוויון בין בני אדם, ולכן מתפתחת שנאה והרבה ריבים. השאלה שלי כיצד אני יכול להתמודד ברמה האישית עם רגשות ההשפלה והניצול שאני חווה, וכיצד להתמודד מול הבוס הקשוח והמאיים? אודה לעזרתך.

היי שרון בוקר טוב, כרגיל התמודדות יומיומית עם הדבר הנוראי שנקרא אוסידי. היום בבוקר עלתה לי מחשבה יש איזה קבוצה בפייס שמעבירה סדרות טורקיות שעוד לא התפרסמו בארץ כנראה שהאתר נחסה על ידי איזה ארגון וחא ידעתי זה העביר אותי לאיזה קישור ברוסית ונרשמתי לשם חשהתי שככה אפשר לצפות בסדרה זה מין צאט כזה עלתה לי מחשבה שעכשיו נרשמתי ויחפשו אותי מטורקיה ויפגעו בי מאותו רגע אני רק רואה רודפים ומפחדת שאין לי סכיזופרניה כי מה הסיכוי שתבוא לי מחשבת רדיפה ככה סתם...וממש שאני מאמינה לה...

אני מפחדת שאני פסיכוטית ועושה שטויות ולא מודעת לזה

שלום ד"ר שרון, רציתי לשאול על אוסידי: אני משתדלת להתעלם ממחשבות טורדניות, לא לענות להן. הבעיה שלעיתים המחשבות מרגישות אמיתיות וזה קשה לזהות האם הפעם זה אמיתי או שזה רק האוסידי. איך עליי להגיב במצבים אלו? האם עליי להסיק שזה רק האוסידי? ומה אם אני טועה? תודה

שלום מומחית! אנ מתמודד עם מחשבות טורדניות. יש לי קשיי שיינה וקשיי ריכוז.(אני לא מרוכז ומרכיש "חסר מוטיבצייה" לניהול סדר יום שלי (אני נמצא בבית ואין לי חשק לעשות כלום) האם זה אופייני "להפרעה" זו? 2.האם טפול התנהגותי מטפל גם בבעיות שיינה כתוצאה ממחשבות? תודה

הי שרון, אני בן 16 ולאחרונה החלו אצלי מחשבות טורדניות אובססיביות בנושא האם אני הומו. בעבר הייתי מאוהב המון זמן בילדה מהשכבה ובנות מאוד מושכות אותי. כשהמחשבות החלו עשיתי בדיקות האם אני מתגרה מינית מלהסתכל על גבר וראיתי פעם אחת פורנו גייז ונלחצתי בטירוף כי הרגשתי שהתגריתי מזה. מאז אני לא יכול לראות טלויזיה מפחד ללכת למקומות בחוץ שלא אראה מישהו ואחשוב שהוא נראה טוב, מלחיץ אותי אפילו לרשום את זה. אני לא מסוגל לראות גבר בלי חולצה מהפחד שזה נראה טוב - לא קשישים עם כרס... (בעבר הייתי במלתחות גברים בבריכה קבוע וזה לא הפריע לי), מפחד אפילו להסתכל על עצמי במראה ולהגיד על עצמי שאני נראה טוב. אני יודע שיש לי חרדות ואובססיות באופן כללי ובעבר כשהיתה לי חרדה כלשהי התעסקתי בה באובססיביות וכשהיא חלפה החלפתי אותה בחרדה אחרת. אני חייב לציין שאני עדיין נהנה מבנות והן מגרות אותי מינית אבל כשהמחשבות מופיעות פתאום נראה לי שאני פחות מתרגש מבנות. ההתעסקות הזאת משגעת אותי כי אני חייב להבין בוודאות איך אני יודע שאני לא הומו או דו מיני. יש ימים שזה לא מפסיק לרוץ לי בלופ בראש ואני משתגע, מרגיש שהחיים שלי נהרסו. אין לי שום דבר נגד הומואים, פשוט לא רוצה להיות הומו. לא מתחבר לזה בשום צורה. חייב לציין שבעבר לא התייחסתי להומואים בסרטים ובתוכניות טלויזיה ועכשיו אם אני מצליח לראות איזו תוכנית ומופיעים בה הומואים ממש קשה לי לראות את זה. בהתחלה נלחצתי מכל גבר בסביבה עכשיו אני נלחץ רק מבנים שנראים טוב, פחות ממבוגרים, אלא בגילאים שלי או אפילו קטנים ממני, האם זה אומר משהו? מפחד שאם מישהו נראה טוב, זה יגרה אותי מינית, כי אם בת שנראית טוב בעיני מגרה אותי אז למה שבן שנראה טוב לא יגרה גם? לא רוצה שבנים יראו טוב בעיני!!! אני עושה כל הזמן השוואות של בנים מול בנות וכזה... זה מלחיץ אותי בטירוף !!! בעבר בכלל לא הסתכלתי על בנים בצורה כזאת. יש לי מלא חברים והכל בסדר חברתית, אין לי בטחון עצמי גבוה, תמיד מפחד לדבר עם הבנות שמוצאות חן בעיני, מבאס אותי לראות שלחברים שלי זה יותר קל. לא יודע אולי זה קשור.... מצטער על האורך, אני מתוסכל לא מצליח להתרכז בלימודים ובכל דבר אחר... מה לעשות? תודה מראש

תודה שרון זה קצת מרגיע אבל גם קצת מלחיץ כי כתבת 'ככל הנראה'...יש דרך לדעת בוודאות שזה HOCD? אני מניח שאם הייתי יודע בוודאות שהמחשבות על גברים הם תוצר של OCD כנראה הייתי נרגע כי במחשבה זה נראה אמיתי בהתחלה כשהמחשבות היו חולפות הייתי חוזר לעצמי ולא מבין איך בכלל חשבתי את זה ושזה נראה אידיוטי אבל עכשיו זה קורה פחות גם כשהמחשבות חולפות אני עדיין טרוד, אני מתנשם בכבדות מרגיש שכבר כואב לי בריאות מרוב התנשמויות עמוקות שגם איתן כאילו לא מגיע לי אוויר לריאות. האם יש תרופות מרגיעות שמתאימות ?

תודה רבה

משהו כלכך מטריד אותי ואני אפילו לא יודעת להצביע למה, אני לא מצליחה לישון. וכבר קרוב לחצי שנה לא חוויתי ככה מחשבות טורדניות. ממש קשה לי. אני מרגישה כאילו אני חייבת להקיא אבל עוצרת את עצמי כי אני יודעת שזה פסיכולוגי פעם כל מחשבה הייתה גורמת לי להקיא והבנתי שזה יכול לעשות לי נזק אם אני אפתח הרגלי הקאה אבל פשוט משהו מטריד אותי, באמת שאני מתוסכלת. המצב שלי קק מתדרדר ואין לי כוח להגיע למקומות האלו ההורים שלי לא מסכימים לא פסיכולוג באמת מיואשת הייתה לי מחשבה מסוימת אתמול בצהריים שגרה לי לתחושה ממש רעה, וישנתי ורק היו לי אינסטינקטים של להתעורר , וכל פעם המחשבה הייתה בראש ונלחמתי להרדם כי הגוף שלי היה עייף. בהמשך היום היה בסדר ועכשיו הלילה התעוררתי בבהלה ממחשבה אחרת ועם תחושת חרדה ואני לא מצליחה לישון כי כל פעם החרדה רק מקפיצה אותי

שלום דר !! נוטל לדעתי המון תרופות וכדורים פסיכיאטרים בניהם לפונקס ועוד כעת אני רוצה לפחות לנסות ךהפחית מינונים למשל של הסרקוואל אותו נוטל כ 100 מ"ג ... אני שואל האם זה אפשרי ?? בוודאיי שאשאל את הרופא המטפל בי אך רציתי לקרוא חות דעתך ועצה בעניין תודה רבה ושבוע טוב

איזה פתרון יש אם אני אוכל דברים מתוקים בין הארוחות /אוכל גם מתי שלא שצריך +חושב הרבה על אוכל ?

היי שרון, אני לאחרונה לאמצליחה להירגע ממחשבה טורדנית מסויימת הקשורה לעבר ומוצאת את עצמי בודקת וחוקרת כל הזמן דברים מהעבר שקשורים אליה ומחפשת אישורים כל הזמן מהפסיכולוגית שלי ומאנשים אחרים. הפסקתי עם האישורים ומחקתי את הדברים הספציפיים שבחנתי בלי סוף על מנת לא להמשיך עם זה. אני לא משתפת כבר את המחשבות ככ ומעדיפה שלא. שיתפתי הרבה את אמא שלי בלי סוף ואני באמת מרגישה שזה עשה רק נזק. אני כל הזמן במלחמות עם עצמי בראש על מנת לבטל את המחשבה הזאת ומרגישה שזה מעגל שלא נגמר רציתי את עצתך בנוגע לאיך לגרום לזה להפסיק להטריד אותי ולהעסיק אותי. מבחינת העבר- לא מדובר במשהו טראומתי כלל

תודה רבה, אני פשוט שוקעת בחרדות מאוד קשות ומבלבלות ולא יודעת מה לעשות עם זה החרדות רק מחמירות

ד"ר שרון שלום, אני סובלת מאוסידי קשה, ולוקחת פאקסט ולפעמים כדור הרגעה לחרדה. המחשבות הטורדניות בתקופה האחרונה הן סביב נושא התרופות, פחדים של מה אם אני לוקחת אותן בצורה לא מבוקרת, מה אם לוקחת הרבה, וזה גורם לפחדים מהפעולות שאני עושה, הימנעויות, ניסיון לפתור את הספקות במחשבה, הרהורים. אני מרגישה מיואשת, איך ניתן לפתור את הספק הזה? איך להתמודד עם הטקסים המחשבתיים? הרי אני יודעת מה אני נוטלת, ומקפידה לקרוא ולוודא אודה לתשובתך

ד"ר שרון שלום, לבני בן ה - 15 התפרצו לאחרונה מחשבות טורדניות ואוסידי מלווה בטיקים או טקסים התנשמויות רבות... הוא אובחן אצל פסיכולוג כסובל מאוסידי וחרדה קיצונית. לפני חוד ושבוע התחלנו טיפול תרופתי של פריזמה 20 מ"ג ולצערי אני לא מרגישה שיש שיפור במחשבות ובאובססיה. אחרי שבועיים של טיפול תרופתי היה שינוי לטובה במצב הרוח ובעקבות כך שיפור במחשבות אך בשבועיים האחרונים יש לו ימים שהוא מרגיש לחץ מטורף וימים בהם המחשבות מתגברות על כל דבר הוא שואל האם זה אוסידי ? הוא לא מעוניין בטיפול פסיכולוגי ודיי תולה תקווה בכדורים. האם הכדורים ישפיעו בהמשך או שאחרי 5 שבועות כבר היינו צריכים לראות שיפור ? האם כדאי לנסות תרופה אחרת או להגדיל מינון? תודה מראש, יעל

תודה רבה שרון, נסינו טיפול cbt לא עזר זה לא שהתרופה לא עזרה כלל היא עזרה קצת להרים את מצב הרוח אבל יש עדיין במשך היום התקפי חרדה שמלווים במחשבות טורדניות. כשהוא נרגע אז זה דיי חולף. חשבתי שהמחשבות יפסקו לגמרי אני מבינה שיהיה צורך בעבודה עצמית. מעדיפה שלא להגדיל את המינון רק אם אין ברירה פשוט הבנתי שהאו סי די מפסיק אחרי 6-8 שבועות אז חשבתי שיהיה שיפור משמעותי יותר בהמשך, יש סיכוי כזה?

אכן נראה שהוא לא בשל לטיפול כרגע, מקווה שיהיה שיפור עם התרופה ואם לא ננסה שוב טיפול CBT תודה רבה שרון

היי דר שרון, אני סובלת ממחשבה טורדנית נוראית. עברתי טיפולי פוריות , הצלחתי להיכנס להיריון בעזרת בהזרעה שהצליחה. בתחילת ההיריון היו לי מחשבות מזעזעות לגבי העובר, האם הזרע באמת של בעלי... אולי החליפו לי... אולי עשו טעות.... הרגשתי שאני מתחרפנת. המוח שלי זרק אותי למלא מקומות.. מלא סרטים... מלא דימיונות קשים. היום תודה לאל אני יותר רגועה בקשר לזה. יש חלקים ביום שאני מאושרת מההיריון, יודעת שהזרע של בעלי, שהכל בסדר, החרדות נרגעות. אבל יש את החלקים הנוראיים יותר ביום של מחשבות הזויות , פחדים.... מרגישה שהמפלצת הזו שיושבת לי בראש פתאום תוקפת , מדברת מדברת ומדברת עושה לי רע ובלאגן בראש והולכת. מנסה ליישם טכניקות שלמדתי ב cbt מנסה להתעלם מרעשי רקע, אומרת למחשבה ״שוב פעם את״ , ״לא נמאס לך לחפור״ , “צוחקת על עצמי״ נותנת למחשבה ללכת בדיוק כמו שבאה. האם אפשר להגיד שאני בדרך להחלמה מהמחשבות האלה? האם לדעתך זה יעבור? מה היית ממליצה לי לעשות? מה לחשוב? תודה ושוב תודה ליהי