פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום שרון אני יודעת שזה לא מתאים לפורום אבל אשמח עם תוכלי לייעץ לי מה לעשות. אני שומעת הרצאות באינטרנט מכורה להרצאות ולפעמים אני עושה דברים בכוח על מה שהם אומרים בהרצאה זה הרצאה של אורח חיים בריא וקשה לי אני מכריחה את עצמי לעשות דברים שאין לי חשק לפי ההרצאה גם המחשבות עקב זה מטרידות אותי ואני נכנסת לדכדוך קל אשמח עם תוכלי לתת לי טיפ איך להקל על עצמי בקשר להרצאות ואיך להיפטר מהמחשבות שכל הזמן עם אני לא עושה מה שאומרים המחשבות מטרידות אותי אשמח מאוד למענה אני יודעת שזה קצת לא קשור לפורום אבל אני מחפשת עצה עם תוכלי לענות לי בזה אני אודה לך מאוד שיהיה שבת נפלאה

הקלת עלי שיהיה לך שבוע נפלא

היי, אבחנתי את עצמי עם OCD עקב טקסים ומחשבות טורדניות. כמה שאלות בעניין 1) קראתי שנובע מחוסר סרוטונין, האם ניתן לבקש מרופא משפחה בדיקת דם ולבדוק זאת? 2) האם יש כדורים ״פחות דרסטיים״ שיכולים לעזור, לא ציפרלקס וכו׳ אלא תוספים פחות מפחידים (מבחינת תופעות לוואי וכולי) 3) אני חייבת לפנות לרופא משפחה? ואז הוא מעביר לפסיכיאטר בשביל כדורים? אי אפשר לבצע את התהליך לבד? 4) בנוסף היום קראתי שיכול להיות קשר בין בולמוסי אכילה לרמת הסרוטונין, ואני סובלת שנים מהתקפי אכילה. האם זה נכון? תודה רבה

אני סובלת ממחשבות שלא מקדמות אותי לשום מקום. אני נאבקת עם המחשבות בדברים פשוטים כמו להיפגש עם חברה וכו' אני חשה בלאגן בראש כל הזמן וישנה הרבה ביום בערב זה מתחיל להרגע איך בטיפול cbt מטפלים במחשבות טורדניות?

הי שרון, בני בן ה- 16 טופל בפריזמה השנה בעקבות חרדה, מחשבות טורדניות ואו סי די, לאחרונה החלטנו לגמול אותו היות והא הפריע לו לריכוז, הוא הרגיש מעופף לגמרי ולא הצליח להתרכז בבחינות. עם הירידה האיטית חל שיפור בריכוז אבל לפני שבוע הפסקנו לגמרי את התרופה ושוב הוא מרגיש חוסר ריכוז ופוקוס האם זוהי תופעת גמילה של התרופה? אם כן, תוך כמה זמן זה חולף? יש לו בגרות בקרוב והוא רוצה לעבור אותה בהצלחה. תודה מראש, ליאת

תודה רבה !

קיצוניים של התקפי חרדה וחרדות כלליות, ואז לאט זה דעך, אני יודעת להתמודד עם זה, יש לי כל הזמן מחשבות כאלה בראש אבל בשבועות האחרונים זה ממש מעיק עליי, וגורם לי חרדה מיותרת מה לעשות, מרגישה באמת כאילו זה מציק ויושב עליי ואני לא מצליחה להיות עם זה כבר בנחת

שלום. אני סובל שנים מחרדות והתקפי חרדה והחוויה קשה זאת חרף מגוון טיפולים תרופתיים שלא עזרו במיוחד. לאור זאת שעדיין כל יום יש לי התקף חרדה, אני עוסק בעניין התרופות שאני מקבל דרך פורומים של פסיכיאטריה ותרופות בשאלות חוזרות ונישנות על התרופה,המינונים, משך התגובה, אפשרויות לחיזוק וכיוצ"ב- דבר אשר אמור באופן תקין להיות נדון רק אצל הפסיכיאטר המטפל שמכיר את מצבי ולא בפורומים ברמה היום-יומית. אני לא יודע אם מדובר בפעולה מתוך הפרעת OCD , התמכרות או מצב נורמלי של אדם שמאוד סובל ומנסה "לירות לכל הכיוונים" ולקבל חיזוק ותמיכה עקב מצב שמפריע לו זמן ממושך ופוגע באיכות החיים. אשמח מאוד להתייחסותך ועצתך האם יש לי סיכוי בכלל לצאת מהמעגל הזה של נבירה אינטינסיבית-טורדנית בפורומים סביב התקפי החרדה שלי שהם קשים מאוד. ניסיתי ללכת לישון מוקדם כדי שלא אשב בערב אבל אז אני מגיע בבוקר לעבודה ופותח את היום עם שאילת שאלות וקריאה בפורומים על מצבי...

רציתי לשאול במידה וישלי אןסידי ןאני לוקחת טיפול תרופתי והוא די קשה אם אני ארצה ללמוד בעתיד לא יקבלו אותי ללימודים גבוהים או שזה יפגע ברישיון או בעתיד? אני קצת נכנסת ללחץ

תודה רבה שרון על התשובה ועל המענה מעריכה זאת המשך יום נעים.

שלום שרון היקרה אני לפני תקופה של לפני חצי שנה היה לי מחשבות טורדניות כפייתיות שלא רציוניות שלא רוצה לחשוב אותם וקופצות לבד שנתנו לי להיכנס לחרדות ולחץ כל פעם שהמחשבות מגיעות מרגישה רע ובחילות וחרדה ובא לי לבכות נכנסתי לפורום שלך וקראתי על מקרים דומים ואני מודעת לזה שכל איש זה משהוא אחר ואז אמרתי חייבת לפרוק דברתי עם אחותי והסבירה לי שאני צריכה פשוט לסנן את המחשבות הללו איך שבאה לחשוב משהוא אחר להתעסק בדברים אחרים וחוץ מזה הדיבור עזר לי ממש ואז לאט לאט נעלם ולפני שבועיים בדיוק חזרו שוב המחשבות ואני מנסה ליישם את זה ברגע שבאה מחשבה להתעסק במשהןא אחר ולהיות בקרבת אנשים אבל המחשבות הללו עושות לי רע ואני מרגישה בן אדם רע כל פעם ואז נרגע ואז לבד אני מרגישה רע עם עצמי וחושבת איך יכולתי לחשוב דברים כאלה ולמה וזה חוזר שוב איך את מייעצת לי

אני רוצה רק להדגיש שהמחשבות האלה ממש מציקות אף פעם לא היה לי מחשבות כאלה האם אם אני אסנן את המחשבות האלה פשוט ואדחיק אותם זה יעזור המחשבות ממש מחשבות לא טובות והאם אחזור לאותן מצב שאני לא היה את את זה באמת לא סבלתי מזה אף אף פעם כן אני סובלת מטיקים שכשאני נמצאת בסביבת אנשים יכולה להשהות אןתם ויש ויקיפדיה מסוימים שאפילו יכולתי להירפא מהם כנראה ע״י טיק אחר כי כל פעם מופיע תסמין אחר אבל זה יותר קל ממחשבות כפייתיות שאני מנסה לשלוט ולהסיר אןתם וזה רק מתגבר

תודה רבה לך על המענה האם אני יכולה לטפל בזה בלי לפנות לפסיכולוג לטפל לבד?

היי שרון, אני נוטלת 50 מג פרוטין שזה גינרה של סרוקסט . נגמרה הגינרה הזאת ויש רק את המקור שזה סרוקסט אני מפחדת לקחת אותו במינון של ה50 שהוא לא יגרום לי להתקף פסיכוטי. יש סיכוי שיש שוני גדול בין תקופת מקור לגינרה לפי ידיעתך. אשמח לתשובתך

בקרוב אני מתחילה עבודה חדשה. אני מרגישה שיש לי מחשבות מטרידות וזה הוריד לי את המוטיבציה. הייתי שמחה לעצה איך לחזור למוטיבציה חיובית ולהפסיק את המחשבות הטורדניות?

שלום, אני בן 33, אובחנה אצלי OCD חריפה בנעוריי (אבל אמיתית, לא כמו מה שיש מי שנוטה לייחס לעצמו בשביל האקזוטיקה). היא התפרצה בגיל 8 עם אינספור טקסי חזרה ושאר התנהגויות כפייתיות שלאיטן כילו את זמני וחיי. אני לא יודע למה זה קורה, אבל אני פשוט לא מצליח לגרום לעצמי ללכת לישון. אני יודע שיש שם חרדה כלשהי, אך איני בטוח מהי, על מה זה יושב, מה זה שמדביק אותי לכסא. חרדה? חסך כלשהו? אני בדר"כ נשאר ער עוד ועוד, מול המחשב, בטלויזיה, עם הגיטרה, כל דבר. ולא משנה כמה אני עייף וכמה אני יודע שאני צריך ללכת לישון - אני לא עושה את זה. עד שאני מתמוטט ופשוט כמעט לא יכול לזוז ושונא את עצמי על שלא הלכתי. גם כרגע זה המצב. אני יודע שאני צריך ללכת לישון, אבל אני פשוט לא מסוגל לקום מהכסא. לתחושתי יש שם חרדה. משהו שקשור בראייה ה"אוסידיסטית" שפיתחתי על דברים. על כל דבר בחיי. אשמח אם תוכלי לנסות להאיר עבורי על קצה המזלג מה זה שאולי קורה שם ואיך אפשר להתקדם לפתרון בנושא, כי "להכריח את עצמי" פשוט לא עובד, ודאי שלא לאורך זמן. תודה רבה נדב

שלום ד"ר. אני בן 40 נשוי ואב. סובל מהתקפי חרדה תדירים אשר מגוון תרופות לא עוזר להם. הפסיכיאטר מנסה שילובים שונים אשר לא מצליחים.ניסיתי ללכת לייעוץ נוסף אך גם הטיפול המוצע שם לא עזר. היות ותסמיני החרדה מגיעים בכל יום זה מטריד אותי ואיני חש נינוח גופנית ונפשית. היות וכך, אני כל יום (גם בעבודה) עסוק בניסיון למצוא פיתרון לבעיה ופיתחתי כפייתיות סביב הנושא (שאילת שאלות חוזרת על תרופות /שילובים/מינונים וכו'). הכפייתיות "מתוחזקת" על ידי בכך שאני לא מצליח להפסיק לקרוא ולשאול באינטרנט על הנושא של תסמיני החרדה. האם לדעתך התנזרות למשך שבועיים (בשלב ראשון) יתן אפקט כלשהו להורדת הטורדנות? או שזה חסר כל טעם... (כמובן בהיבט התרופתי אני ממשיך לפי תוכנית הטיפול שהמליץ הפסיכיאטר). משהו כל הזמן דוחף אותי לפורומים במחשב כנראה כדי למצוא נחמה או תקווה/חיזוק. אשמח לשמוע את דעתך בנושא ולקבל עצות איך להתמיד להימנע מקריאה במחשב או בטלפון נייד בפורומים בנושא החרדות והטיפולים השונים.

היי שרון, כפי שאת יודעת אני מחכה שבעזרת השם תתפני ותקבלי אותי לטיפול מסור ןכמו שצריך. הפחד מהעילפון לא עוזב אותי לרגע כל היום אני שותה הרגעה. סתם דוגמא בא אליי מישהו שעבד איתי פעם לבקר אותי במשרד פתאות חשבתי שהוא שם לי משהו בקפה ואנס אותי בלי שארגיש ושאני מתלוננת עליו במשטרה איך אפשר להסביר דבר כזה שמתפתח בשניות בשניות בראש בלי שקרה כלום אם זה לא מחלת נפש אז מה זה

השארתי בקבוק מים שירדתי להביא מלמטה מים חמים פחדתי לשתות אותם עכשיו אבל שתיתי אין בדוק שיש לי מחלת נפש בדוק

שלום ד"ר. אני סובל זמן רב מתסמיני חרדה שלא רק שלא מוטבים בעזרת התרופות המקובלות אלא אף מוחמרות כך כגודל הציפייה גם גודל האכזבה. ניסיתי מגוון תרופות. הבעיה היא שאני כל היום סובב ועוסק סביב הבעיה ובודק את עצמי כל פעם איך אני מרגיש. מעבר לכך מרבה לשאול שוב ושוב בפורומים באינטרנט כדי לקבל "כיוון" או חיזוק ואף על פי כן, אינני מצליח להרגיש נינוח. יש לך להציע לי מה לעשות? האם עליי לקבל את המצב כמו שהוא שיש לי תסמיני חרדה שלא ימצא להם מענה הולם וכך לחיות מתוך ניסיון לראות את כל הטוב שיש בחיי? אני מרגיש כפייתיות ועיסוק יתר סביב הנושא וזה מתיש אותי מעבר לחרדה שהיא עצמה מתישה.

שלום, רציתי לשאול אני הרבה חושבת על בן זוגי כל מיני דברים על בחורה שהוא עובד איתה וממש מפרשת דברים בצורה לקויה ובודקת באובססיה כל מיני דברים למשל אם הוא והיא מחוברים ביחד לוואצאפ ועוד כל מיני בדיקות כאלה האם מדובר באוסידי לדעתך?

ואם אין סיבה לחשוד וזה רק בראש שלי אז זה נקרא מחשבות טורדניות

דודה שלי ביקשה ממני לרשום את זה דיברתי איתך עליה בעבר היא ביקשה לרשום את השם נורית ובטעות רשמתי מורי היא המון זמן עם הדבר הזה ורוצה לדעת עם מדובר באוסידי או שזה משהו מעבר

שרון מה שלומך? כפי שאת יודעץ ששיתפתי אותך היום הייתה לי שיחה שנייה עפ פסיכולוגית שעובדת 22 שנה בתחום עבדה בבית חולים וכו. היא לא מטפלת בשיטת cbt אבל אמרה שהיא חושבת שאני צריכה אישפוז כדי לשנות טיפול תרופתי. לפני שבועיים הייתי אצל פסיכאטרית פרטית שאמרה לי להחליף טיפול מפאקסט לפרוזק בהדרגה טרם התחלתי כי אני עדיין מתלבטת אבל היא לא אמרה על אישפוז. מי זהמטפלת אמרה על אישפוז ושכביכול קשה לטלפ בבעיה שלי אני גמורה גמורה בקושי מץפקדת ועובדת ורק בוכה. מה את חושבת על כח מה שאני מספרת לך מה ההצעה שלך

שבוע טוב, כל השבת עברה עליי בבכי ובפחדים מאותו רגע שהיא דיברה איץי על אישפוז כני לא מתפקדת לאא יודעת אפילו איך אני אלך לעבודה מה דעתך על הנושא את מכירה את הבעיה שלי קצת יותר טוב..וגם בלי קשר את מטפלת בנמון אנשים שסוסלים מאוסידי....

היי שרון, קודם תודה על התשובה. זה לא עניין של אישור אני מציגה כאן עובדות ושואלת מה דעתך?

ודרך אגב שיהיה פנוי אל תשכחי אותי כי בפון אין ממך תשובה תודה

באמת שאני מנסה להבין מה קשור פה לאישור? אני באמת מנסה ולא מצלילה ךהבין זה מצב נתון שאמרו לי משהו ואני שואלת את דעתך כי את מכירה אותי יותר לעמוק

היי יש לי טקסים ואני לא יודע איך להפסיק מנסה ולא מצליח זה יותר חזק ממני לא יודע כבר מה לעשות

היי דןקטור לויט, אני פונה אליך במצוקה אמיתית (כמו כולם ברור לי :) אבל עדיין) אני בת 34, אמא לתינוק קטן ולמתבגר. חא קל לי בהורות חד הורית ואני משלבת עבודה ולימודים , זוגיות זה משהו שאין לי ואני נשענת על הגרוש... אני מתמודדת מגי 14 עם מחשבות טורדניות, אוסידי שהגיח ומאז ומתמיד מכרסם בנפש אט אט והפחד התמידי שבאובדן שפיות וסכיזופרניה . אני מלווה על ידי פסיכיאטר קבוע כבר עשר שנים, יש לי מרשם ללוסטרל שאני מעדיפה לא להשתמש בו בגלל שגורם לי לבחילה קשה. הסיבה שאני כותבת לך היא תופעה חדשה- אני סמה לב שלאט לאט נפתחה האובססיה למחוז חדש! היפוכונדריה! זה התחיל בעובדה שהקטן שלי עם עיכוב התפתחותי, התחלתי לראות את העיכוב בצורה מוגזמת לכל הסביבה ולבחון אותו לעומק, הפסקתי לראות את הילד ובכל דבר שהוא עושה כבר חיפשתי סממנים לאוטיזם בכל שניה פנויה! הילד לפני אבחון ומטופל על ידי קלינאית תקשורת ואני נעולה בגיל שנה וחצי על אבחון של אוטיזם! אני רואה סרטון על נער עם מוגבלות ושואלת את עצמי האם הוא מזכיר לי את בני?? הדבר מייצר אצלי חרדה עמוקה כי האוסידי תמיד היה מושלך עלי, מה פתאום על הבן שלי? אולי זה לא אוסידי ובכלל השפיות מתרופפת? איפה נמתח הקו? איפה הדבר הזה מתחיל לפגוע בסביבה והאם זה עדיין אוסידי בכלל? לגבי-עברתי שני ניתוחי מעיים ימאותו רגע אני באובססיה יתרה למעי שלי ולכל מיני תופעות שלא קיימות בכלל כמו עצלות , אני בחשש תמידי ליצור נזק ולהגיע לעוד ניתוח. מה דעתך? אינני מחפשת בשום צורה אישור לכך זזה אוסידי, בגלל שזה גלש לילדי אני באמת רוצה לדעת היכן אני עומדת והאם הטיפול המקובל והמוכר לי לאוסידי הוא הפתרון

שלום, מה עושים שכל פעולה שאני עושה הופכת לאוסידי אובססיבי, נגיד כל פעולה שאני עושה אם זה למשל: לחזור על חומר הנלמד, לשנן דברים כדי לדעת אותם טוב יותר או סתם פעולה שגרתית כמו להאזין למוזיקה, כל זה הופך לאוסידי אובססיבי קומפולסיבי, אז מה עושים במצב כזה?

הפחד הזה מהעילפון לא עוזב אותי כל היום אני על כדורי הרגעה היום התייעצתי עם מישהי שהעלתה פוסט לפייס שגם סבלה מאןסידי והיא אמרה לי שהיא גם הייתה מתעלפת מההתקף? זה הכניס אותי יותר לפחדים וסרטים.

שבוע טוב, דרך אגב אומרים שבדרכ לא מתעלפים מהתקף חרדה לצערי נתקלתי בשבת בכתבה שהכניסה אותי שוב לסרט על מישהו שסבל מפוסט טרואמה וההתקפי חרדה היו גורמים לו לעילפון

היי דר שרון מה שלומך? מרגישה שסוף סוף נפטרתי ממחשבה טורדנית מסויימת, פרחתי, הייתי שמחה ורגועה. כי גם הכל בסדר אצלי תודה לאל, אין משהו רע או חריג בחיי, אני לגמרי מנהלת אורח חיים נורמאלי ותקין. אך אתמול בלי שום הודעה מוקדמת , בלי הכנה, המוח שלי פיתח תסריט נוראי על משהו מסויים. ברגע אחד סרטים בתוך המוח, מחשבות, ואז שוב אני מנסה להרגיע את עצמי, או אפילו ניסיתי גם לצחוק על המחשבות. יש לי פחד, אין לי שקט. כל פעם זה משהו אחר.זה מטריד!! 1.האם זה הגיוני שפתאום משום מקום המוח מפתח תסריט שלם ונוראי? 2.מאיפה זה מגיע? 3. אפשר לשלוט על מחשבה? לתת לה להיות? *אני ממש רוצה לקרוא ספר על שליטה והרגעה של מחשבות, מה את ממליצה? תודה מראש רונית

שלום שרון יקרה. אני עברתי טיפולי שימור פוריות לפני חצי שנה בערך. עברתי 3 סבבים רצופים. ובתקופה הזו המצב שלי מאוד מאוד החמיר עד היום. המחשבות האובססיביות שלי לעבר ולספקות של דבר שאולי קרה לי ואולי לא החריפו..משם זה מאוד מהר התגלגל לפחד הגדול שלי ביותר שזה סכיזופרניה. רציתי לשאול האם ההורמונים של הטיפולים אכן יכולים להחריף את ה ocd? דבר שני זה שאני ממש מנסה להימנע מטקסים של קריאה באינטרנט אבל כשאני נופלת לבדיקה זה יכול להיות 24 שעות שאני לא מפסיקה לחפש באינטרנט מידע על סכיזופרניה מכל הכיוונים גם אם זה כבר דברים שקראתי בעבר. ונכנסת לפאניקה בעקבות זה. אני יודעת שאני חושבת מחשבות שנראות לי ביזאריות אבל גם יודעת שזה מחשבות שאני מחדירה לעצמי לראש בעקבות הקריאה באינטרנט על מה אנשים עם סכיזופרניה חושבים.וברור לי שאם לא הייתי קוראת את זה לא הייתי חושבת את זה בחיים.אבל ה1 % שאולי אני טועה גורם לי לפאניקה. איך אני יכולה להימנע מהיחס העצום שאני נותנת לספק? תודה מראש.

היי שרון המון המון שנים סןבל מאוסידי קליל בדיקות דלתות גז תנור מזגן כל מיניי בדיקות חוזרות..אני בנאדם עובד ובחיים לא הייתי בדיכאון אוהב את החיים וטוב לי חוץ מאובססיה קשה נוספת שנכנסה לחיי.. לפני 4 שנים חברה שלי אמרה לי שיש לי מבטים רצחנים בעיניים מאז אני כל הזמן פוחד להסתכל לאנשים בעיניים וחושב שאולי משהו לא בסדר במבט שלי ואני פותח את העיניים בצורה מוגזמת..יום כיפור האחרון באתי להורי ושמעתי את אבא שלי אומר לאימי בלחש(הוא פותח את העיניים שלו כמו לטאה)תחשבי שכמה שנים אני פוחד מזה ופתאום אני שומע מאבא שלי שבאמת העיניים שלי נפתחות..בנוסף גם פעם ברמזור מישהי צעקה לי תפתח עוד יותר את העיניים..מה לעשות שרון תעזרי לי..הכלי היחיד שלי הוא לשים פס וזה אני כרגע מי שלא טוב לו שיחפש אותי בסיבוב..שרון אני לא רוצה את האובססיה הזאת שלצערי אני כנראה נראה ככה עם העיניים לפעמים..או שאני טועההה מה דעתך?

אני לא הייתי ככה ואני חושב שזה קורה לפעמים בגלל שאני חושב וחרד מזה אז זה קורה..אני גם חושב שכל אחד רואה אותי וחושב אחרת עלי ..אני רוצה לחזור לעצמי בלי לפחד מזה כי קשה לדעת מה באמת כל אחד חושב עלינו השאלה איך אני יוצא מזה?

האם אהבה אובססיבית זה סוג של אוסידי? אם לא אז מה זה? אשמח לפירוט תודה רבה

היי שרון יש לי בעיה כזו במחשבות שעם אני אסתכל על התקרה בבית שלי אז יקרה דברים רעים מאוד מוזר..אני עם ציונים טובים הכול כל פעם פחד אחר היום זה ממחלות של מוות חשוב לציין שזה מאז הקורונה ובשביל שזה ירגע המחשבה אני צריך לעשות כמה פעמים פעולה גם מחשבתי ואז זה עובר לכמה דקות וחוזר

מרגיש שזה לא אפשרי שהמחשבות שאני לא רוצה שהם יהיו הם אמיתיים לא יודע איך להיפטר מזה

חייב להתחיל cbt רק לא יודע איפה באיזה מקום.יש לי כל פעם טקס אחר

היי אני אובחנתי לפה חמש שנים אם או סי די מחשבתי ללא טקסים אני בתפקוד גבוה בכל גם מבחינת חברים וגם מבחינת עבודה ולימודים ( בקרוב גם יעבור טיפול סי בי טי ) רציתי לשאול אם זה יכול למנוע ממני להתגייס לקרבי ? וגם רציתי לשאול אם מסגרת כמו צבא ולחץ יכול להחמיר את האו סי די ?

שלום דוקטור, ראשית כל ברצוני להודות לך על המסירות נפש שאת עושה ועוזרת ועונה כאן בפורום לכלכך הרבה אנשים שזקוקים למענה ובתור אחד שעובר את זה מבין כמה זה חשוב, אז תודה! אני בחור בן 28, חיי היו תקינים ומלאיי מוטיבציה ומטרות, בחור אופטימי שמייעץ ועוזר לכולם, עם אנרגיות וכוח נפשי עצום, סומך על המוח שלי משתף איתו פעולה, מתמרן אותו לטובתי והכל היה מדהים. בגיל 25 נחשפתי לעישון גראס, מאותו הרגע היה לי טריגר וחרדה מטורפת הרגשתי שמחשבתי נתקעה ומאז דבר גרר דבר, פחד להשתגע, מחשבות טורדניות בלתי פוסקות, פחד להיחנק באכילה(כמעט ונחנק) חרדה מלהחנק מהמיים במקלחת, פשוט כל דבר שקיים הכניס אותי לחרדה אינסופית, אפילו כשהלכתי למראה בחושך כששמרתי שבת לשטוף ידיים באותה תקופה כשזה היה טרי, העיניים שלי נפתחו מול המראה בבהלה, והמוח שידר לי "הנה העיניים שלך ישארו פתוחות ככה יתקעו ככה, עכשיו כמובן שהיה ברור לא שזה לא הגיוני, אבל משום מה זה השפיע עליי כלכך שהאמנתי לזה, לאחר מכן הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי טיפול תרופתי שהרגיע לי את החרדה הפיזית במספר שעות, שמחתי כלכך, אך המחשבות הטורדניות מעולם לא הפסיקו, אותן מחשבות, אותה הגברת רק בשינוי עדרת, 3 שנים עברו מאז וכיום בעקבות פחד ממחלה (שבץ מוחי), המוח שידר לי תמונות שהפה יכול להתעקם, ואז אראה מכוער ויצחקו עליי, ופשוט זה הגיע למצב שהשרירים שלי בפנים מתכווצים, ואז נתקלתי במחלת הטורט במקרה וזה רק החמיר, המוח משדר לי "למה שלא יהיה לך טורט?" זה הגיוני בסך הכל... והעיוותים בפנים הופכים ליותר אינטנסיביים... אני סובל מאוד, התפקוד שלי נפגע, אני מסתגר, אני מפחד מהאי וודאות, אני מפחד מהפחד עצמו, אני מפחד שאם זה מה שהמחשבות והמוח שלי הביא אותי, מה יהיה בהמשך? אולי זה יחמיר... אשמח לחוות דעת מקצועית דוקטור אני מודה לך מאוד..

אני מאוד מודה לך על תשובתך, עזרת לי מאוד הייתי רוצה לשאול עוד שאלה קטנה שממש מפריעה לי ברשותך לגביי מה שרשמתי שבעקבות מחשבה על מחלות, שבץ מוחי וטורט, המוח שלי מחייב אותי לעשות כל מיני עיוותים בפנים כמו משיכת שפה כלפיי מטה או הרמת הנחיריים וכיווצים אחרים בשרירי הפנים זה קורה רק בחלק מהיום, וכשאני בחוץ אני משתלט על זה מפחד שיצחקו, האם זה בגלל הocd או שאני צריך להתחיל לחשוש, ( חשוב לציין שהocd שלי התחיל כ"פחד להשתגע, ופחד להיראות מוזר בעיניי הסביבה" והיו לי עוד תופעות דומות בעבר אך לא ברמה אינטנסיבית כזאת אשמח לתשובה ד"ר העניין הזה ממש גומר אותי נפשית כרגע

שלום ד"ר. רציתי בבקשה לשאול על טיפול בOCD באמצעות נוירופידבק ו TMS? מה ידוע על הטיפולים הללו? האם הם מועילים? והאם ישנן סכנות או תופעות לוואי בשימוש בהם? תודה רבה

נפרדתי מחברה שלי אחרי 3 חודשים בגלל מחשבות מרובות על סיום הקשר וכל פעם מההתחלה הייתה עולה מחשבה אחרת פעם אחת על כמה אני מרגיש ומה זה בכלל להרגיש משהו ואם היא אוהבת אותי באמת וניסיתי להתמודד אבל עכשיו ברחתי ואני לא מרגיש שלם עם זה שנפרדתי ממנה כי היא מדהימה וזה היה מלווה בחוסר מצב רוח והרבה פעמים הייתי שואל את עצמי איך הייתי לפני שהכל התחיל בנינו

כן הבדיקות האלה משגעות אותי בעיקר של איך אני עכשיו שמח לא שמח איך הייתי לפני וכן אני חושב שהיא רוצה אבל אני רוצה לחזור אליה מוכן לא סתם ככה

בגדול אני מרגיש שברחתי בעצם ובהתחלה הייתי מספר שאני לא מתלהב ואז התחלתי לנתח מה זה להתאהב בכלל וכל זה התחיל רק אחרי הפעם הראשונה שיצאנו בהודעות הכל הלך חלק

אני יודע ניסיתי לזרום אבל זה לא פשוט לאחרונה היו הרבה מחשבות על סיום הקשר במשך שבוע ובסוף סיימתי את זה והיו גם הרבה השוואות ואני מנסה להבין ממה זה נובע

אני מאוד מבין אותך אחי. אני גם עושה הרבה השוואות לבנות אחרות, לכן אני לא מצליח להיות בקשר. אני בררן ברמה אובססיבית. זו אחת הסיבות שסיימתי את הקשר עם האקסית, כי הרגשתי שיש בנות אחרות שמתאימות לי יותר. אבל, אני היום רואה שאין באמת בחורה מושלמת, ולמרות זאת אני עדיין מחפש את המושלמת, וזו הבעיה אצלי. במידה ותמצא את הסיבה אצלך, אשמח לשמוע.

ומה הפיתרון ?

איך פונים לטיפול אני חייל זה אפשרי דרך הצבא?

שלום ד"ר שרון לויט. אני בחור בשנות ה-30 בעל נטייה לחרדות ומטופל תרופתית שנים. כל חיי הייתה לי פינה חמה וחשיבות עליונה לערכי היהדות והמסורת אך לא מצאתי זאת בבתי הכנסת בשכונת מגורייי ולכן לא עסקתי בנושא. כאשר הילדים קצת גדלו, יצאתי בנחישות להתקרב למסורת היהודית (בהחלט לא בכיוון של חזרה בתשובה אלא יהדות מתונה) יצא לי לבקר בבית כנסת "ליברלי" בארץ אשר קיבל אותי בזרועות פתוחות, הסביר לי על התפילה, על אישים ביהדות ועם הזמן חשתי סיפוק והגשמת ייעוד. לצד זאת צרם לי לאורך כל הדרך הגישה "הסופר ליברלית" של אנשי בית הכנסת הליברלי אשר אינם נוהגים בכותלי בית הכנסת באופן שלדעתי צריך לנהוג (בזמן תפילת שבת קוראים חדשות בנייד או משתמשים ברמקולים ומוסיקה בשבת כיון שאינם מייחסים כל מחויבות ולו בסיסית להלכה היהודית). איני אדם שומר שבת כלל אבל בכותלי בית הכנסת חשוב לי שתהיה הרגשה של כיבוד חוקי השבת מה שכאמור לא מתרחש. כל ניסיון לדבר עם האחראית במקום לא עזר כיון שזו רוח התנועה- חופש ופלורליזם גם בבית הכנסת דהיינו אין כל קוד לבוש מחייב ואפשר אפילו להגיע עם חצאית מיני וזה מפריע לי ! מצד אחד, 4 שנים שהייתי שם זכיתי ללמוד את עיקרי התפילה היהודית כמו שיודע האם הדתי האורתודוקס וזה חימם לי מאוד את הלב ומצד שני כל פעם ללא הרף ניקרה בי ההרגשה שאני "נותן יד" למשהו שבעצם נוגד את קווי החשיבה והאופי הנוקשים שלי במספר נושאים. אם אני עוזב את המקום אני זורק בעצם את כל ההתקרבות "לפח האשפה", אם אני נשאר אז כל הזמן יהיו לי המחשבות הטורדניות והכעסים סביב מה שאינו מוצא חן בעיניי ומוגזם עבור סולם הערכים האישי שלי. עברתי פעמיים CBT סביב הנושא ללא הצלחה להרגיש שלם עם המשך ההגעה למקום ולכן הפסקתי לפני שנה ללכת לשם לגמרי והחלטתי להתפלל בבית בערב שבת כדי לשמר את הלימוד אליו זכיתי. אולם, ההבנה והאכזבה מרוח פעילות התנועה וההבנה שאני לבד"עוף מוזר ובודד" בתחום שאינו מוצא מקום באף זרם מסורתי, הובילו אותי לדיכאון מתמשך אשר כמובן גרם לי לא לעסוק כלל בתפילה אלא רק לנסות לשרוד את היום-יום כדי לשמור על מקום העבודה ועל חיי משפחה תקינים פחות או יותר תוך ניסיון למקד את מרכז תשומת הלב בצרכי הבית. בזכות הלימוד במקום הזה שלא נוח לי בו- זכיתי ללמוד ידע לא מבוטל ובעל משמעות רבה בעולם היהודי וקשה לי עם זה שאינו בא או יבוא יותר לידי ביטוי. כעת כאשר יצאתי מהדיכאון בעזרת טיפול תרופתי מתאים, אני מרגיש שאני חייב לעשות "משהו" עם המשך המסורת שלמדתי אבל ידוע שחזרה לבית הכנסת הזה תגרום לי אמביוולנציה תמידית וטורדנות מחשבתית. יש לך אולי רעיון להכוונה כללית מה עלי לעשות? אני חילוני שצמא לערכים יהודיים אך לא לחזרה בתשובה בכלל אלא ליפה והמאחד במסורת באופן מתון. אשמח מאוד לשמוע את חוות דעתך בנושא. בברכת חג פסח שמח !

השתדלתי לא להטריד אותך אני בשיחות אבל לא עוזר אז כחה אני סובלת מאוסידי וחרדות .אספר לך ברשותך שני מקרים .אני מבקשת לדעת אם רק לי זה קורה כשאני כועסת על זה ירדתי בקניון בגרדנוע .אחת ירדה למדרגה בה עמדתי עקפה אותי . מקרה שני אחת גרה ממש ע.ליד מדרכה ציבורית בה עברתי .בזמן שעברתי ליד הבית שלה היא ריססה על החלון שלה תרסיס לחלונות וניקתה .המרפסת שלה ממש בקצה המדרכה הציבורית .אני לא ראיתי אותה כי היתה ממש בפינה של המרפסת בו ריססה עם תכשיר ניקוי .אני חושדת שהתרסיס הגיע אלי באויר .מה עושים בשני מצבים האלה .אם היתי יכולה להחזיר היתי מחזירה .בבקשה תגידי לי על שני המקרים על אחד בנפרד .מה שאני יכולה אני נזהרת מה שלא לא תודה יקירה

תודה אמרת למדתי משהו חשוב ממך שבוע טוב

שכחתי לציין שאני מטופל שיחתי כבר 3 שנים עם איש שיקום וגם עבר הכשרה בפסירותפיה עם הפסקות קצרות . אז אני גם מתלבט האם להמשיך איתו כי מאידך אני מאוד פתוח איתו ומדברים בחופשיות על כל הנושאים היושבים לי בלב . ותוך כדי כתיבה איני ממש בטוח שאם אחליף מטפל אז המצב ישתפר או שבעצם איני יודע . אז אני מאוד מבולבל ולא יודע מה להחליט מה גם שהוא ממש אבל ממש לא מרשה לי להחליף רופא .תודה

שלום שרון !! לאחרונה אני חש "יותר" מבולבל . אנסה להסביר אני עם הזמן מתמלא בתרופות כי הרופא מנסה להוריד לי מינונים ובניגוד לכך נותן לי תכשיר אחר אבל איני יכול ולא מצליח להפחית וזה מאוד מתסכל אותי . נוטל פרפאנן ומאוד מרדים אותי וגורם אותי לישנוניוית גם התקופה זו של החג וערב החג עושה את שלו . כמו"כ פעם הייתי מאוד אוהב לבוא לבית ההורים וכיום פחות בקיצור אני חש אכזבה מהרופא שייש לו שיטה מסוימת ואישית לא נפגשתי עם גישה זו ממש אף פעם וקשה לי להבין את ההתנהלות שלו אשמח לקבלת תגובה תודה ולילה טוב

היי, שרון. אני מרגיש בודד, ריקני, חוסר משמעות בחיים. אין דרך לתאר את הסבל הנורא שאני עובר, ובמיוחד בתקופת הקורונה שקשה להכיר מישהי. גם לפני הקורונה, הייתי במסגרות של ריקודים, בריכה, עבודה, ולמרות הכל אני הרגשתי ריק ובודד. אני מרגיש שהדרך היחידה שבה אוכל להרגיש מלא זה להכיר מישהי ולשתף אותה בכל החוויות שאני עובר, אבל לצערי בתקופה הזו קשה להכיר, ובנוסף לכך שאני מאוד בררן. האם יש לך עיצה על מנת שאצא מהבדידות והריקנות שגורמת לי יום יום להתכתב עם בנות רק דרך אתרי אינטרנט, שגם זה חסר משמעות? אודה לך מאוד, כי אני מרגיש כבר גמור ומיואש לגמרי.

היי, שרון. אני מרגיש שאני לא באמת אצליח למצוא מסגרות שונות שמתאימות לצרכים שלי, וגם לא אמצא באמת חברים לנפש על מנת שאוכל לחלוק איתם את מכאוביי וחוויותי האישיות. יש בי חוסר אמונה שבחיים האלה כל מה שרוצים, לא באמת מקבלים, ולכן אני חי במין סוג של גיהינום. המציאות היא נגד רצוני, אז מה הסיכוי שאמצא את החברים או בת הזוג שאני באמת רוצה? אני למדתי על בשרי, שבעולם הזה לא משיגים באמת מה שרוצים, אז אני כבר על סף ייאוש וחוסר תקווה לצערי. אני אפילו לא יודע מדוע אני כותב לך את זה, כי אני מרגיש שזה גם חסר טעם.

היי, שרון. אני באמת מרגיש שגם אם איכנס למסגרת, הדבר נעשה בכוח, ולא מתוך רצון אמיתי. אני לא באמת מאמין במסגרת, ובקשרים עם אנשים, לצערי הרב. אני חושב שכל הקשר האנושי הוא רק מין דרך לספק את הרצון העצמי שלי, כדי לברוח מהבעיות שלי. זה כמו ילד שמחפש מקום מפלט אצל אמא שלו, אבל מתישהו האמא תנטוש אותו. כך זה גם עם אנשים מבחינתי, שברגע אמת האנשים נוטשים גם אם בכוונה וגם אם לא. וגם עם בנות, מתישהו הזוגיות נעלמת, אז בשביל מה להיכנס לכל זה? נכון שיש זוגות שנשארים, אבל האמת שמתישהו גם אצלם האהבה נעלמת, והם ירצו לחפש אהבה חדשה, גם אם לא יצהירו על כך. בקיצור, אני מרגיש גם אם אנסה כפי שאת אומרת, אני לא באמת רוצה את זה, כי הקשר האנושי עושה לי רע. לכן, אני בפרשת דרכים..

היי, שרון. אני לא יודע האם זה פחד מנטישה, כמו שזה פחד מהתקשרות למישהי, שעלול לגרום לי לחשוב עליה הרבה, בידיעה שהיא או אני לא רוצים זוגיות, ואז חוסר תקשורת מוביל אותי לחשוב עליה. לכן, אני נמנע מראש מקשר אנושי, כי אני יודע שאני איקשר לבחורה, ואז אני אסבול בהמשך כאשר יהיו ניתוקים בקשר. אני לא מצליח להבין איך זוגות שאוהבים ונפרדים יכולים להפסיק להיות בקשר לגמרי אם עדיין יש ביניהם אהבה. הצורך שלי בהתקשרות כל כך חזק, שהוא גם מונע ממני להיכנס לקשר בגלל הנזקים שייגרמו לי מאובדן הקשר. הבעיה בטיפול שגם שם יש קשר מול מטפלת נניח, ואז זה יוצר בעיה בתהליך הטיפולי מאחר וזו הסכמה שממנה אני סובל.

היי דר שרון יש לי פחד כבר כמעט שנתיים שמישהו הרדים אותי מתוך שינה , ואנס אותי ואני לא יודעת. הפחד הזה מנהל אותי כבר כמעט שנתיים הוא לא מרפה !!!!! הייתי בטיפול של פסיכותרפיה ואחכ בטיפול ב cbt זה עזר לי תקופה, נרגעתי. ועכשיו זה שוב חוזר. אני כאילו כועסת על עצמי למה בעצם אני לא עושה נעילה משמעותית לחלונות וזהו. אבל אז המטפלות שלי אמרו שלא משנה כמה אסגור את הדלת זה יחזור ויבוא בכובע אחר. יש ימים שהחרדה מאוד חזקה, המחשבות מתרוצצות בלי סוף, הפחד משתלט, ואני מנסה להרגיע את עצמי ולענות למרות שאני יודעת שאסור לענות למחשבות האלה. אבל אני גם לא מצליחה לתת למחשבות להיות ולא לעשות איתן כלום. כי הן מציקות לי ממש. אני פוחדת שאגרום לעצמי נזק נפשי בגלל הסטרס הזה , או נזק גופני. אני גרה בקומה 11 , אבל יש לי לידי מרפסת סמוכה ובה גרה מישהי מבוגרת שאני לא בדיוק יודעת מי היא, למרות שכן נפגשנו כמה פעמים. אבל המוח שלי ממציא שהיא איזו רעה שנכנסת לי בלילות לבית או שולחת מישהו אחר שיעשה זאת. יודעת שכל המחשבות שלי לא הגיוניות , אין להם שוב בסיס אבל הן לא מרפות. אני מנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין ,על פניו הכל כשורה אבל אני עייפה בצורה קיצונית מכל המחשבות האלה. הן משגעות אותי ! מה היית מציעה לי לעשות? לחשוב? אולי ספר שיכול לעזור לי? לחזור לטיפול cbt? מה זה אומר שהפחד הזה לא מרפה כמעט שנתיים? תודה וחג שמח נוגה

לאחרונה אני חושב הרבה מחשבות בעיקר רעות שלא עוזבות אותי לפחות חצי שעה - עד שעה ביום וגם מידי פעם חזרות על אותם דברים יותר מטריד אותי זה המחשבות הרעות שלא הגיונות בכלל בכלל איך אפשר להיפטר מהם?

שלום! אני צופה שקטה בפורום אך היום החלטתי שהגיע זמני להניח את הבושה והמבוכה בצד וכלתוב את אשר על ליבי. לפני מספר שנים אובחנתי באוסידי( שכלל טקסים מעייפים) לאחר שיתוף וטיפול הגעתי למצב שהאוסידי לא מנהל אותי היום והפך להיות צד שולי בחיי. לאחרונה( בעקבות איפשהוא לחץ/משבר קטן) יש בי מחשבה חסרת הגיון שאני מתביישת לשתף אותה שהגיע אליי ומאיימת להפר את הרוגע והשפיות שבי. יש בי דמיונות על מחלות, כביכול הראש שלי תופס אותם כדבר טוב או כיף. אני מדמיינת שאני מחפשת לראות איך מתבצעות בדיקות אצל אנשים וזה כביכול עושה לי משהו טוב.ברור לי שאלו דמיונות ואני לא מחפשת באמת. אני עובדת במערכת הבריאות וכביכול לראות מישהו עובר בדיקה שגרתית( בדיקת ריאותאצל רופא)עושה לי תחושת של התפתלות בבטן שאני מפחדת ממנה. אני מרגישה די משוגעת או כאחת שמפתחת אובססיה למשהו. הדבר הכי חשוב לי לדעת. האם זה תואם אוסידי?( מרגישה שאם אני ידע שזה אוסידי זה יגרום לי לקבל שליטה בחזרה)או שזה מצריך לדעתך התערבות אצל פסיכיאטר? חשוב לציין שהיום אני בשליטה מלאה ורק הדבר החסר הגיון הזה מקשה עליי. הבושה שאני מרגישה מוזרה או טיפשית יותר קשה לי מהכל. הבושה הזאת שאני חווה גורמת לי לשנוא את עצמי ולהרגיש מוזרה. כל הכבוד על יוזמת הפורום, מקל ועוזר מאוד. שיהיה לך המשך יום נפלא!

אני מודה לך על תשובתך המהירה. עזרת לי מאוד. הייתי שמחה אם תחדדי לי את תשובתך. זה תואם אוסידי? מחשבות יכולות להיות מלוות בתחושות כפי שתיארתי?

מה עושים כשהפחדים שלך ושל האוסידי הם רציונאלים?? גם אז צריך להחשיב אותם כלא רציונליים?

מעניין אותי לדעת מה קורה אתי (לא פניתי לפסיכיאטר בנושא משום שמה שקורה אתי נראה די טיפשי). כבר כשנתיים בערך: 1. אני מוחק כמה פעמים ביום את יומן השיחות בפלאפון, את הודעות הסמס, את הודעות הווטסאפ והפייסבוק, מוחק כל אימייל שמגיע אליי לתיבה. וגולש במצב של גלישה אנונימית כדי שלא אצטרך לנקות את היסטורית הגלישה. 2. אני עושה ניקוי מספר פעמים ביום לפלאפון שלי מקבצי זבל, מידע שהצטבר וכו' באופן די אובססיבי. 3. מחקתי את קיר הפייסבוק שלי, מחקתי את כל התגובות שכתבתי לאנשים והסרתי את כל הלייקים ואני די חושש לחזור לתפקד במדיה החברתית (לא עקב פרנויה או משהו כזה, אלא שוב - הצורך בניקיון). אצטיין שאם לא אעשה את זה ברור לי שלא יקרה דבר רע וכו'. מה זה? ואיך לטפל בזה באופן עצמאי?

היי! אמנם אינני אשת מקצוע, אך בתור אחת שחווה זה נשמע לגמרי כמו ocd. הסדר והארגון אותו אתה מנסה לייצר בחייך מחזירים לך את השליטה והארגון המחשבתי. יש שיטות טיפול מדהימות שעוזרות. מאחלת לך מלא הצלחה!

שלום דר לויט, מזה הרבה זמן יש לי מחשבה טורדנית שאחווה משבר ואקפוץ מהחלון (קומת מגוריי גבוהה). ובכל פעם שמתרחש משהו לא נעים החרדה מציפה אותי ואני חוששת שלא ארצה לחיות. אני מטופלת בציפרלקס 40 והולכת לשיחות, אך ההטבות לפרקי זמן קצרים. האם ניתן לעשות עוד משהו בנידון? ובכלל מדוע יש לי חרדה כזו הרי סה כ טוב לי בחיים ומפריע לי שתכנים כאלה עוברים לי בראש.

שלום ד"ר שרון לויט. אני סובל מהפרעת חרדה משחר נעוריי. תרופות שונות מקובלות (SSRI /SNRI) לא הביאו לשיפור ממשי לאורך שנים של ניסיונות. התפתחה סביב הנושא כפייתיות. אסביר: לפני 6 וחצי שבועות התחלתי טיפול בכדורי סרנדה 100 מ"ג (איתו עדיין לא התנסתי), מאז אני מצפה שיגיע שינוי בחרדות שאני סובל מהן ומנסה לקבל חיזוקים ע"י שאילת שאלות חוזרות על התרופה, על חיזוקים לתרופה,מתי תשפיע התרופה ואיני "נח" בנושא. הרי ידוע לי שהתרופות האלו עובדות לאחר כחודש וחצי ובכל זאת כל הזמן חשוב לי לברר האם זה יעבוד לאחר 6 שבועות? 8 שבועות? אולי שיא ההשפעה כמו שקראתי היא רק לאחר 12 שבועות. הפסיכיאטר המטפל אמר 4 שבועות כך שאיני יודע מנוח מי צודק ומה נכון. אני לא יודע אם לפנות לפסיכיאטר כפי שזימן אותי לאחר 6 שבועות כי יש משהו חיובי אבל עדיין יש חרדות. אני חושש שיעשה שינוי מוקדם מידי ושוב תהיה לי הרעה ומצד שני המצב הנוכחי גם אם השתפר,אינו משביע רצון. מה לעשות כדי להשתחרר מהטורדנות המוחית הזו?הרי אומרים שמחשבות טורדניות מגיבות לטיפול כחודשיים שלושה במינון מספק.האם אני במינון מספק?כל כך הרבה שאלות מטרידות את המוח ואני לא יודע מנוחה מהי!!! האם ללכת לפי הרופא המטפל ולא לקרוא כל מידע חיצוני אחר מפורומים או מאנשים שמצבם דומה לשלי וטופלו באותם סוגי כדורים? אני מניח שהכפייתיות מזינה בין היתר את התגברות החרדה כך שזו "חרב פיפיות" עבורי ובכל זאת לא מסוגל לסמוך על הפסיכיאטר (לא ספיצפית עליו אלא על כל פסיכיאטר) מרוב שנחלתי אי הצלחות עם התרופות ואכזבות. אשמח להכוונה כללית ממך. תודה רבה וכל טוב!

הי שרון אני בן 17 ויש לי מחשבות מלחיצות לחשוב על בנות משפחה שלי שהן נראות טוב, מלחיץ אותי בטירוף לחשוב על אחותי או דודה שלי שהיא נראית טוב, כדי שלא בטעות יהיה לי צורך לפנטז עליה באקט מיני. כך גם על בנות שהן צעירות ממני, כאילו מעין התעסקות בטאבו. מרוב שאני מפחד לחשוב עליהן אני נמנע מלהתייחס אליהן, לדבר איתן וכו' אני ואחותי היינו בקשר חברי טוב ועכשיו אני מרוחק ממנה, לא רוצה להסתכל או לדבר איתה מהפחד שאחשוב עליה בקטע מיני. מה עושים אני משתגע זה ממש מדכא אותי, אני פשוט מחכה שזה יעבור, והפחד שאולי זה לא יחלוף מלחיץ אותי עוד יותר. תודה מראש, נועם

שלום דר שרון !! מאז ומתמיד אהבתי להתלבש יפה והשקעתי ממש המון כספים על ביגוד . בשנים האחרונות התמנתי ויותר שולט על נושא זה . בנוסף אני אוהב לקנות כל מיני מוצרים שיהי לי בדירה בארון כמו פרפורמיה וכו .כפי שכתבתי בשנים האחרונות אני מבצע את הקניות שלי בחגים אבל גם אז אני "" משחרר" יותר מדאיי . רצית י הכוונה חשיבה מחדש בעניין . תודה רבה ויום טוב ..

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

היי שרון :) שמתי לב לאחר שהמחשבות תקפו אותי ממש קשה לפני 3 חודשים שתמיד שהייתי נתקלת בדעה שונה משלי, תהיה אשר תהיה, בנוגע לזוגיות, יחסים, עניינים פוליטיים גם אני מרגישה מותקפת אישית ממש כרגע זה תקף אותי בעניין זוגיות נחשפתי למשהו שלא הסכמתי איתו וכל הזמן חיפשתי אישורים מהאינטרנט שהדעה שלי נכונה, ואז מצאתי את עצמי קוראת את ההפך כשאין באמת איך לקבוע דבר כזה המוח שלי נשאר שלושה חודשים עם מחשבה מפחידה והרצון להוכיח שהדעות האלה לא נכונות ושאני חייבת להראות שאני צודקת או לא יודעת כבר מה במקום להחליק את זה זה פגע בי במקום ממש אישי וזה מפחיד אותי כל פעם מחדש זה מאוד השתפר לאחרונה אבל זה עדיין שמה וזה ממש דפוס שנובע מחוסר בטחון שלי בכמעט כל דבר המוח שלי לא מצליח להשתחרר מאותה מחשבה וזה ממש מכביד עלי והורס לי את איכות החיים

היי שרון תודה על המענה, עשיתי ממש נזק בשלושה חודשים האלה מבחינת אישורים ובדיקות זה יצר לי מעין שד בראש שרוצה להרוס לי את היחסים המדהימים עם בן הזוג שלי את חושבת שזה עוד יכול לעזוב אותי? זה מטריד אותי מאוד

היי דר עברתי טיפול בהפרייה ivf ונקלטתי להיריון. אני מאוד שמחה שאני בהיריון, אבל יחד עם זאת תמיד יש בי מחשבה שאולי הזרע לא של בעלי וחל שם בלבול. אני כל כך אוהבת את בעלי וחלילה לא רוצה שיקרה מצב שהתינוק לא יהיה שלו. מבחינתי זה יהיה אסון!!! השבוע מישהו שפגשתי שאל אותי האם ההיריון מבן זוגי מן שאלה מוזרה כזו... וזה הכניס אותי לסרטים והמון המון חרדה. כאילו זה העיר בי משהו.. רוב הזמן אני מאוד שמחה ומתרגשת מההיריון אבל לפעמים המחשבות האלה והפחד המטורף תוקף אותי, אני מרגישה שמשאית מתנגשת בי, מרוב שהמחשבה מזעזעת אותי! איך נגמלים מהפחד? איך מפסיקים לחשוב ככה? תודה מראש ורק בריאות גאיה

שלום, אני הבנתי שהדרך הכי יעילה לטיפול בOCD היא באמצעות היחשפות לפחד, הפחד שלי הוא שאחרי שאיחשף לפחד המחשבות הטורדניות לא יפסקו וימשיכו להטריד אותי ולתת לי הרגשה רעה של "מלוכלך". מה ניתן לעשות? ובכלל מה ניתן לעשות מלבד חשיפה - המחשבות לא עוזבות אותי ומטרידות אותי ללא הפסקה?

שלום שרון. בבוקר יש לי מועדון תמיכה שאני הולכת אליו עם צוות נפלא חברים נפלאים צוחקת מדברת איתם אבל שאני חוזרת הביתה ומגיע אחר הצהריים אני מרגישה מין ריקנות אין לי מה לעשות עם עצמי ואז אני יושבת מול הטלוויזיה עם מחשבות מדכאות מה ניתן לעשות בשעות אלו כדי שאצא מהמחשבות המדכאות האלה?

דוקטור שלום. כני בת 34, אמא לשניים, מתמודגת עם אוסידי מגיל 14 בערך. עיקר החרדות שלי היו סביב פחד מאובשן שפיות וסכיזופרניה..יש לי פסיכיאטר קבוע כבר 11 שנים איתו אני משוחחת כשאני רואה צורך כמה פעמים בשנה.. שאלה לי, השנה עברתי שני ניתוחי מעיים מאוד סבוכעם עם החלמה קשה, בנוסף אני אמא לתינוק מקסים ואהוב שנולד בסוף אוגוסט 2019 בשבוע 35.. לעניין התינוק-בני נולד פג ומאז שעבר דלקת כרום המח ויראלית לא חיידקית אני חוששת להתפתחוצו, הוא ילד מדהים אבל עדיין לא הולך ולא מצביע, לא אונר בבירור אמא לדוג,בקיצור הוא מתפתח מעט לאט, העניין הוא שאני 24/7 בוחנת את הילד, בודקת במה התקדם, חרדה למצבו, מנסה לבדוק אותו םיסית כמו לנפנף מוחו ממתק בניסיון חגרום לו להצביע, כל מה שאפשר כדי לבחון אותו ואף מערבת בחשש גורמים כמו טיפת חלב, רופאים ובני משפחה..על פניו יש הסכמה שצריך לבדוק את העניין אבל גם דהוא ילד מהמם. לץהאם האובססיית יתר בזאת שאני מראה היא נורמטיבית למצבי או שזה נשמע כמו האוסידי? אני כבר מתחילה חשאול את עצמי האם זה מקאה של היפוכונדריה? לגבי הניתןחים שלי-עברתי את הניתוחים, אחד בגלל דימום מהמעיים והשני כתוצאה מרשלנות רפואית. מרגע הניתוח השני אני אובססיבית להחלמה שלי, אני מגיעה פעם בחודש לרוםא, מרבה לחפור חו בנייד גם כשהוא אמר לי מספר פעמים שהכל בסדר ואין צורך בעוד ביקורת ועוד ביקורת, אפילו היה לי מקרה בו השבוע הגעתי לרופא בקהילה כדי שיבדוק אותי ואת סטטוס ההחלמה ויצאתי ממנו ישר לתור נוסף אצל המנתח מחשש שהבדיקה שהרופא עשה אולי הזיקה לתוצאות הניתוח.האם נדמע כמו משהו שהוא לא אוסידי?

שאלה- אם אני אגיד לעצמי בראש, "לא לחשוב בכלל יותר" זה יקרה?? זה יתגשם?? באמת לא אצליח לחשוב יותר?