פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום גב שרון רציתי לאחל לך שנה טובה הרבה בריאות ואושר,ותמשיכי לעזור בהזדמנות זו רצית לספר איתי באירוע של שכן המנקה טיטאה במטאטא ליד ממש נגעה ברגל ליד הרגל שלי.אכלתי את עצמי ולא אמרתי כלום מה דעתך? גם כחה פחדתי ממנה אני קטנה והיא בגובה שני מטר .תודה מראש .בלי קשר לאוסידי שלי.אבל אני אוכלת את זה מה לעשות אין לי ברירה.תודה

לפני שנתיים חוויתי משבר נפשי שבעקבותיו התחלתי טיפול בריספרדל 1 מ״ג ולוסטרל 100 מ״ג, הלוסטרל עזר להעלים מחשבות אובססביות שהיו לי אז. בנוסף אני לוקח ויואנס 50 להפרעת ריכוז . לפני חודשיים היה לי משבר ביחסים עם עמיתה שמעלה באימון שנתתי בה בצורה מסוימת, היא מאוד פגעה בי. מאז יש לי מחשבות אובססביות סביב העניין והמניעים שלה. כשאני לוקח ויואנס זה בא ביתר שאת, עד כדי חוסר יכולת להתרכז וללמוד, ואני בתקופה של בחינות מאוד קריטיות כרגע. לפני 4 ימים העליתי מינון לוסטרל ל 150, ריספרדל ל 1.5 וממחר אני מתכוון להוריד ויואנס ל 50. עד כה כל זה לא עזר. מה אני יכול לעשות כדי לחזור לעצמי ? אשמח לעזרתכם כי אני על סף שבירה.

היי קוראים לי אוריה, זו תקופה ארוכה שאני לא יודעת מה אני רוצה ממני בעצם מה אני רוצה ״להסיג״ כאילו אני מחבבת מישהי והייתה תקופה שהיינו מדברות צוחקות,יצאות היינו מתנהגות כמו זוג אבל לא התנשקו ולא התחבקנו היינו עושות דברים שרק זוגות עושים כמו לגעת בציצי אחת לשנייה לדבר על רומנטיקה להסתכל בעיניים הרבה זמן כל מיני דברים לפני חודשיים היא פשוט נעלמה לי חסמה אוצי בכל מקום אפשרי,לא ידעתי מה לעשות זה שיגע אותי דיברתי עם חברות חלק אמרו שהיא ניצלה אתי לא כל כך הבנתי יותר חשבתי להבין למה היא לא דיברה איתי עוד מעט חוזרים לבית ספר אני בת 16.ושוב לראות אותה אני לא יודעת מה לעשות היא תיגש אליי? אני אלייה? מה יהיה אני כבר מבולבלת בבקשה תעני לי

היי, אני בן 25 לפני כמה שבועות חוויתי התקף חרדה באמצע הלילה (כנראה בעקבות אירוע לא נעים בעבודה שהיה לי כמה ימים קודם). מאז החלו להופיע לי כל מיני מחשבות טורדניות, הזויות ומפחידות שהלחיצו אותי מאוד. כל היום זה או אותה מחשבה או מחשבה מלחיצה אחרת. בימים האחרונים אני מרגיש כאילו שזה החמיר. כל דבר שאני עושה אני שואל את עצמי למה עשיתי את זה, למה חשבתי את זה, למה אמרתי את זה, למה הלכתי לשם ולא לשם וכד', ואז לפעמים חולפת לי מחשבה האם אני נמצא במצב מציאותי. שכל הדברים האלה מלחיצים אותי עוד יותר וגרמו לי לכמה התקפי חרדה. אני מסתובב כל היום עם תחושה שמשהו לא בסדר איתי. אני לא מבין מה המקור של המחשבות האלה, למה פתאום באמצע החיים אני חושב על הדברים האלה, ומאיפה זה בא. אני מפחד להפסיד את העבודה ולהלחיץ את הסובבים שלי, וזה מעציב אותי מאוד. מה יש לי ולמה אני מרגיש ככה, ומה אפשר לעשות במצב הזה חוץ מללכת לטיפול?

שלום שמי לואי ורוב חיי יש לי ocd שמתבטא בכל מיני מובנים אך לא משפיע ברמה קריטית על אורך החיים..אני מגדיר עצמי כאדם סטרייט אך מספר פעמים בחיי הרגשתי כי משיכתי לנשים נעלמת ומופיעה במקומה משיכה קטנה לגברים המתבטאת בחרדה גדולה ובהתעסקות אובססיבית בנושא.. האובססיה נעלמה לאחר כמה חודשים בכל פעם וחזרתי להיות ״סטרייט״. לפני כחודש קיבלתי שיחה מחבר שסיפר כי נטיותיו המיניות גם לא ברורות וכששמעתי את הסיפור שלו זה החזיר את כל האובססיה לכדמותה. ביום שאחריי משיכתי לנשים נעלה והתחילו חרדות ענק והתעסקות בלתי פוסקת ודיכאון שמה אני גיי.. לאחר חודש ירדה החרדה אך הנטייה המינית לגברים נשארה.. אפשר להגיד שגם האובססיה מתמתנת אך עדיין נשארת סוג של משיכה.. ( לא כמו לנשים ) . אני חושב כמו גיי, מרגיש נשי, חסר בטחון ומשוכנע שאני ב 100% גיי כי עצם המשיכה עצמה פחות נוראית לי אלא שינוי אורך החיים וזה שדבר כזה צץ משום מקום שציפיתי לו. עד היום לא היו לי מערכות יחסים עם גברים אלא רק עם נשים. שאלתי היא האם יש סיכוי ש הocd לקח אותי כזה רחוק חשיבתית ומעשית והרגשתית.. או שאולי אני פשוט גיי?;) דעתכם..

אני דיברתי עם ההורים שלי ובסופו של דבר הם החליטו לשלוח אותי לפסיכיאטר פרטי. יש לי חרדות נוראיות מבתי חולים נפשיים אני כמו שאת יודעת הייתי השבוע במיון בבית חולים כזה ושלחו אותי למרפאה טיפולית ששייכת להם שאני ממש לא רוצה להיות שם התקשרתי וביקשתי שלא התקשרו פתאום היום התקשרו עוד פעם ובפירוש אמרתי שאני לא מעוניינת יש לי חרדות נוראיות כבר מהבוקר עד עכשיו שעם פעמיים שלוש פעמים באתי לשם ודחיתי טיפולים בבתי חולים האלה הם יאשפזו אותי בכפייה רק תדעי שזה מחשבה שאני הכנסתי לראש אני כבר מהבוקר לא מתפקדת מתעסקת במחשבות האלה מפחדת לענות לטלפונים אומנם המשפחה הרגיעה אותי ואמרה לי שאני לא אדאג הם כבר ידאגו לזה עם במקרה הם התקשרו עוד פעם אבל אני מרגישה ממש דפיקות לב חזקות פחד חס ושלום שישלחו לי פסיכיאטר מחוזי למרות שבאמת אני לא מסוכנת לא לעצמי ולא לסביבה פשוט זה בראש שלי זה פחד כזה שעם לא אלך לטיפול בבתי חולים כאלה אז פסיכיאטר מחוזי יאשפז אותי זה פחד חרדה דפיקות לב כמעט התעלפתי היום מרוב חרדה אני מפחדת מאשפוזים מבתי חולים כאלה למרות שאת צודקת הלכתי אבל בסופו של דבר אני לא רוצה את זה אני הולכת לפסיכיאטר פרטי אני ממש לא יודעת מה לעשות אני ממש בפחד נוראי מהמקומות האלה חבל שהלכתי לשם בכלל אני כבר פעמיים דחיתי טיפולים ואני מפחדת שהם יאיימו עלי שאם לא אבוא לטיפול הם יאשפזו אותי שרון אני יודעת שזה לא מחשבה אמיתית זה מחשבות שאני ממציאה אבל אני פוחדת כל כך מהמקומות האלה פסיכיאטרים בתי חולים מה אני עושה עם החרדה והמחשבות המפחידות האלה. איך אני מוציאה את מהראש וחוזרת לעצמי? למרות שהמשפחה כל הזמן מנסה להרגיע אותי ואומרים לי הם לא יעשו לך כלום על אחריונתנו זה לא שאני מסוכנת או שעשיתי חס וחלילה משהו מסוכן זה מחשבות שאני חווה בראש שלי מרוב פחד זה לא שבאמת הם אמרו לי את כל הדברים האלה הם בסך הכל התקשרו רצו לקבוע לי תור עוד פעם במרפאה ואני ביטלתי ומאז אני בחרדות איומות מה עושים? עם אפשר לתת לי עצה בלי כדורים אני ממש אשמח אני רוצה לעזוב את המחשבות האלה כי אני יודעת שזה מחשבות לא אמיתיות אבל מצד שני המקומות האלה עושים לי חרדות במיוחד שמתקשרים אלי משם אפילו ממרפאה תודה שרון וסןף שבוע נפלא

כי אף אחד לא אשפז אותי שהייתי שם וגם שאמרתי במרפאה שאני לא רוצה טיפול אמרו לי בסדר גמור בקשר לפסיכיאטר מחוזי זה מחשבה שאני סתם הכנסתי לראש שוב אני לא מסוכנת הם גם יודעים את זה אני הכנסתי את זה לראש מרוב פחדים מפסיכיאטרים ובתי חולים לחולי נפש יש לי חרדות נוראיות מהמקומות האלה

לא היום בטלפון ולא שהייתי אצליהם זה חרדה שלי בלבד

זה ממש חשוב לי שתקלי עלי את מקלה עלי תמיד אבל אחרי שהתקשרו מהמרפאה אני לא מפסיקה עם החרדות האלה

תודה

אין בעיה שרון סליחה על השרשור פעם הבאה לא אשרשר אני מודה לך מאוד על העזרה אני אחשוב על מה שהצעת לי הגעתי למסקנה שאת צודקת מאחלת לך סוף שבוע נפלא אני אתקשר ביום ראשון למרפאה במקום פסיכיאטר פרטי אולי אבוא עם אחי תודה שרון מכל הלב

שלום..רציתי לשאול לגבי אובססיות רק במחשבה ללא קומפלסיביות, האם לדעתך ברגע שאני לא דוחה את המחשבות ולא מתנגד אליהם, האם זה נקרא גם סוג של חשיפה ? הרבה פעמים במהלך היום ותוך כדי העיסוקים השונים מגיעות מחשבות אני משתדל לא להתנגד אליהם ולא לדחות אותם אלא ממשיך בעיסוקי כרגיל האם זה סוג של חשיפה?לפי הבנתי זה כמו מיינדפולנס אך השאלה אם זה נחשב חשיפה..כי אני לא פועל באופן אקטיבי אלא פשוט לא מתנגד למחשבות.

תודה על התשובה...אחת האובססיות הקשות שלי זה האוסידי זאת אומרת הצלחתי בצורה כזו או אחרת להצליח עם כל האובססיות ולנצח אותם,וגם אם תבוא אחת אחרת אם אצטרך אעשה לה אובססיה...אבל ישנה אובססיה אחת שאני לא יודע איך לטפל בה וזאת אובססיה על האוסידי עצמו..כל הזמן בראש שלי שאולי אני לא מספיק יודע איך לפתור את האוסידי , ואני בודק אפשרויות נוספות חוץ מחשיפה, אני בעיקר סובל מאובססיות טהורות..כמו כן הגוף שלי די רגיש להתכווצויות שנובעים ממצבי לחץ כאלה ואחרים וכמובן שהאוסידי עצמו גם מלחיץ...אני לא נבהל מההתכווצויות וכמובן שאני לא מתנגד אליהם אני נותן להם לעבור לבד...שאלתי מה עצתך ,איזה חשיפה אני יכול לעשות לאוסידי עצמו?

תודה רבה כמו שחשבתי שאני צריך ללמוד לקבל את ההפרעה... לגבי עניין החשיפה לא מובן לי משהו , האם וכאשר אני לא מתנגד לתחושות שעולות בי למשל יצאתי מהבית ואני מסופק אם נעלתי את הדלת ועולות בי תחושות של ספק ומחשבות טורדניות, כאשר אני לא מתנגד אליהם ,האם זה לא סוג של חשיפה ? כי הרי אני חשוף לאיום ואני לא מתנגד אליו, הרבה פעמים אישית אני רואה שזה עוזר לי כבר לאחר פעם אחת כזאת לפעמים זה לוקח כמה פעמיים, אבל מה שאני בא להגיד זה שאני לא נחשף באופן מכוון אלא אם וכאשר נתקלתי באיום אני לא מתנגד אליו ,לפי דעתי זה גם סוג של חשיפה, האם אני טועה?כי את אמרת שמחשבות שעולות בי במהלך היום ואני לא מתנגד אליהם זה שינוי גישה ולא חשיפה, אבל יש פה מימד של חשיפה גם, כמובן שאני יכול להיחשף עוד יותר אבל הרבה פעמיים אני רואה שזה מספיק לי .

אוקיי אני מסכים ומזדהה שאכן יש מחשבות שמצריכות היחשפות מכוונת...אבל האם תמיד באופן קבוע?הרי הרבה פעמים אני מצליח להעביר את המחשבות ללא חשיפה מכוונת,ומספיק להיתקל בגירוי המאיים מספר פעמים בודד ולא להתנגד לו וזה כבר לא מלחיץ אותי לפעמים הבאות.אז בעצם מה הכלל אלו אובססיות צריך להביא לחשיפה מכוונת ?מן הסתם רק אלו שממשיכות להציק ושלא עברו בחשיפה הספוטנית,האם אני טועה האם זה הגיוני שהאובססיות עברו מעצם החשיפה הספונטנית?כי לא יתכן שאתחיל לרשום את כל המחשבות שעברו עלי במהלך היום ואתחיל לעשות להם חשיפה כי אחרת אני לא אצא מזה.

שוב תודה על התשובה.. עלתה לי שאלה בנוגע להיחשפות פיזית, הרי כתבת שאסור להפסיק את ההיחשפות בזמן שהפחד עולה ולפי מה שאני מבין זה משום שלאחר מכן הפחד מאותו אובייקט יכול להתחזק. לפי זה עלתה לי שאלה, כאשר אדם עושה היחשפות פיזית למשל יש לו פחד קהל, והוא צריך להרצות בפני קהל גדול, והוא מחליט להיחשף ןלהרצות , כאשר הפחד עולה לו נניח שהוא מרשה לו לעלות ואז הוא עושה טקס מנטלי כי הוא כבר אינו יכול לסבול את הפחד( הוא שהוא חושב ואומר לעצמו תוך כדי הפחד מה יכול לקרות לו גם אם "יעשה פאדיחות( אגב האם בכלל זה נחשב טקס?) בכל אופן הרי ברגע זה הוא גרם לפחד להסתלק ולכאורה לפעם הבאה הפחד שלו מפני פחד קהל יהיה יותר חזק ,כי הוא עשה סוג של טקס, מה את חושבת לגבי זה ?האם היחשפות מסוג זה מזיקה ולא מועילה?

מעניין..אני שואל זאת מכיוון שאמרת לפני כן שאסור לעצור את הפחד תוך כדי ההיחשפות, האם הסיבה היא שבגלל שהוא יכול להתחזק אם אני מפסיק באמצע? אני שואל זאת מכיוון שחוץ מאוסידי שיש לי, אני סובל מהתכווצויות רבות באזור הגרון וכן הבטן,אמנם לאחר עבודה רבה שלי עם עצמי מתוך קבלת ההתכווצויות ולא להילחם איתם הם ירדו בצורה משמעותית, הנחת היסוד שלי להתכצוויות זה שיש איזה איזה גורם מסויים שהוא בעיקר לחץ וכו..שגורם לי לכך, לכן אמרתי ככל שאני אקבל אותם ככה אתרגל לאותו גורם וכך הפחד מאותו גורם יעבור כי אני לא מתנגד לו, ולאחר שאמרת שאסור להפסיד באמצע החשיפה לפחד, באה לי שאלה חזקה מה קורה עם אני אסיח את דעתי למשהו אחר תוך כדי שיש לי התכווצות חזקה באזור הגרון ,האם בגלל שהסחתי את דעתי ולא נשארתי עם הפחד ( הלחץ או סיבה אחרת שגורמת לי להתכווצות) האם בעצם אני יגרום להתכווצות פעם הבאה להיות יותר חזקה? מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי זה קצת שאלה מסובכת.

היי שרון כמו שכתבתי לך פעם קודמת לאבא שלי יש דמנציה והיום הלכתי למרכז לבריאות הנפש כדי שיעזרו לי והסברתי להם שיש לי חרדןת מאשפוזים ומדיורים מוגנים וכאלה אז הם אמרו לי לא לבוא לבית חולים הזה יותר ושלחו אותי לאיזה מרפאה לבריאות הנפש ששייך למקום הם אמרו לי שלא מאשפזים שם אבל מצד שני קראתי שיש שם אבחון פסיכיאטריה cbt פסיכותרפיה ואשפוז יום שיקומי ואני פתאום נכנסתי לחרדה עם ללכת לשם או לא כי שאלתי את חברה שלי והיא אמרה לי דברים שהפחידו אותי במקום הזה ובבית חולים אמרו לי משהו אחר שזה מקום נהדר שאין שם אשפוזים אני פוחדת שיעשו לי אבחון וישלחו אותי לדיור מוגן או אשפוזים למרות אי רצוני אני פוחדת ללכת לשם כי חברה שלי אמרה לי הרופאים מחליטים מה לעשות איתי אני מתלבטת עם ללכת לטיפול כי מצד אחד אני רוצה שיעזרו לי להרגיש טוב ומצד שני אני ממש מפחדת מרופאים פסיכולוגים פסיכיאטרים כל אחד מספר לי משהו אחר ואני אובססיבית למחשבה ומתלבטת עם ללכת לשם או לבטל את זה בהתחלה שמחתי כי בבית חולים אמרו לי שזה דבר טוב מצד שני יש לי פחד גדול מזה למרות שאני מאוד רוצה עזרה ואני מתלבטת עם לבטל או לא למרות שאני לא רוצה להמשיך לסבול מדיכאון ומה שעובר עלי בזמן האחרון גם בגחח אבא שלי וגם בגלל הטיפול אני לא מתפקדת בבית ויש לי מחשבות אובססיביות על זה כל היום אפילו מרוב פחד מטיפול ומה שקורה עם אבא שלי ביטלתי פגישה עם חברה מחר אשמח לדעת מה דעתך בנושא ומה אני צריכה לעשות במקרה כזה כי ממד אחד בבית חולים אמרו לי שבמקום הזה לא מאשפזים שם ומצד שני חברה שלי סיפרה זוועות על המקום הזה זה מקום שפתוח רק מהבוקר עד הצהריים שרון יקרה קשה לי לתפקד מרוב פחד באמת רציתי לדעת מה דעתך כי מצד אחד באמת אני רוצה שיעזרו לי ומצד שני אני חרדה מהמקום מהטיפול ובכלל מה שקורה עם אבא שלי אשמח למענה מהיר זה מאוד חשוב לי תודה רבה מכל הלב שרון

היי יקירה מה שלומך? שוב פעם מחשבות ופחד שלא תתפרץ לי סכיזופרניה. אני לקראת מעבר לבית שהרחבנו כל היום לחוצה נפשית בעיקר בגלל ההוצאות המרובות זה מלחיץ אותי ויש לי כמו מעקות בימים האחרונים ופעם קראתי שכתוצאה ממעבר דירה הוצאות לידה וכו' יכולה להתפרץ סכיזופרניה ואני ממש מפחדת מזה כי אני גם בגילאים שזה נפוץ להתפרץ בין 30-35

התעיצתי איתך בעבר אני שי בן 34 סובל מאו סי די מאוד לא קל הייתה הפוגה חצי שנה רציתי לשאול ברשותך כמה שאלות. אתן לך הסבר קצר. יום שישי הייתה תאונה למישהו שאני מכיר והוא נפצע פתאום עלתה לי מחשבה שחבל שהוא לא מת. המחשבה נובעת מעובדה שהוא דיבר על יחסי מין. בנוסף יש מישהי שהייתה ברכב ונפטרה שלחו לי תמונה של הגופה ומאז אני חושב על התמונה בקשר למין בגלל מה שהוא דיבר וגם בקשר לדת רציתי לשאול כמה שאלות כי אני לא ישן כבר שבוע. א. האם העובדה שחשבתי על המוות שלו בגלל מין שזה בשבילי אסור זו הסיבה. איך אני מרחיק את המחשבות הרעות. כל האו סי די שלי נובע מחרדת בריאות ומחשבות מיניות לא נאותות מה עושים

היי שרון אני ממש זקוקה לעצתך ועזרתך הנאמנה בפורום. אבא שלי חלה בדמנציה מאוד קשה עד כדי שלפעמים הוא אלים כלפי אימא שלי מקלל ולפעמים שקט ובדיכאון. אף פעם לא הכרתי את אבא במצב כזה אני מאוד קשורה אליו ולראות אותו עם המחלה הערורה הזאת קשה לי מאוד. אין לי אפשרות לגור במקום אחר יש לי משפחה מאוד תומכת הם נגד זה שאלך למשרד הרווחה אחרי שעברתי הרבה שנים של סבל ממסגרות נפשיות שהייתי בהם אני בעצמי לא רוצה. אני תמיד ידעתי לעזור לעצמי לבד בתחושות דיכאון אבל בכל זאת אני רוצה ואימא שלי והמשפחה מבקשות שאגור בבית כדי לעזור גם אין לי כסף עדין לדירה משלי מצד אחד יש לי פרטיות לפני המחלה קמתי בבוקר בשמחה אבל מאז שאבא שלי עם המחלה אני לא מפסיקה לחשוב עליו אני לא מפסיקה לחשוב מה יהיה מחר עם הוא יתחיל חס וחלילה עם אלימות או ריב או דברים כאלה זה מכניס אותי לדכדוך למחשבות טורדניות על זה בלי סוף אני מפחדת לקום בבןקר בגללו אני קמה בדיכאון הרופאת משפחה לא שלחה אותי לטיפול היא בעצמה החליטה שלא ושוב משפחתי מתנגדת ולמרות זאת נתנה לי תרופות כדי להיעזר היא אמרה שזה יקח זמן עד שזה ישפיע עלי אשמח מאוד עם תוכלי להציע לי בעזרה עצמאית איך לחזור לעצמי לחזור לשמחה ולאנרגיה שאני קמה בבוקר איך בכל זאת לחיות עם זה בשלום ולקבל את זה איך להוציא את המחשבות המדכאות והטורדניות והמועקות? אין לי למי לפנות חוץ מהרופאה ביום רביעי יש תור לאבא שלי לגריאטריה בתקווה שיעזרו לו הוא גם לוקח כדורים גם הרופאה אמרה שזה יקח לו זמן עד שזה ישפיע. איך אני יכולה לצאת מכל הבור הרגשי שלי שאני נמצאת בו? אשמח עם תציעי לי אפילו משהו מטיפול קוגניטיבי התנהגותי טיפ לדיכאון וחרדה אני ממש מתחננת ומודה לך שרון מאחלת לך שבת מקסימה ושבוע מקסים תודה מכל הלב

יש לי פסיכאטר חסר רגישות, שלא לומר רשע, שאומר לי שאני צריך להעביר עוד כמה שנים עם SSRI לבד לפני שיהיה אפשר לשקול לתת לי ממנטין. יש המון מחקרים שמראים שהממנטין (Memantine) ממש עוזר בטיפול בOCD ויש גם מאות עדויות ברשת של אנשים שזה ממש עזר להם. אני לא מסוגל להמשיך יותר. הSSRI לבדם לא עוזרים לי. תופעות הלוואי גומרות אותי. אני חייב לקבל את הממנטין הזה. חשוב לי שזה יהיה באופן חוקי. בבקשה תעזרו לי. הOCD הזה פשוט הורג אותי. גם CBT וERP לא עוזר לי בכלל. רק הממנטין יכול לעזור לי. איפה אני משיג אותו?

אני בת 50 מאז שהופסק לי המחזור אני סובלת מדיכאון בגיל המעבר שנובע הרבה ממחשבות שליליות רעות טורדניות אשמח לדעת מה לעשות כדי להקל לפחות על המחשבות השליליות זה מחשבות שליליות על מה יהיה בעתיד איך אסתדר בעתיד אני לא נשואה אין לי ילדים אני גרה עם ההורים מקבלת תרופות פסיכיאטריות אשמח עם תוכלי לתת לי הצעה איך להקל על עצמי ביום יום עם המחשבות והדיכאון הזה לא היה לי את זה לפני ואיזה טיפול חוץ מטיפול תרופתי יכול להקל על המצב תודה

אשמח לדעת איך להקל על עצמי באופן עצמאי בנוסף לטיפול שאני מרגישה את המחשבות השליליות והדיכאון אגב זה מלווה בתופעות פיזיות כמו כאבי בטן כאבי ראש אני כל היום במחשבות

תודה על תשובתך אצלי באמת היתה התעללות אבל כן הופיע ocd בגיל 27 בגלל זה קישרתי את זה בנוסף הייתי מכור לסמים מגיל 14 עד גיל 27 בזמן שהפסקתי להשתמש בסמים הופיע לי הocd

שלום ,ישנה שיטת טיפול לocd שנקראת ארבעת הצעדים של ד"ר ג'פרי שוורץ ,(אפשר לכתוב בגוגל ולמצוא מאמר מתורגם שמסביר השיטה)האם את מכירה? השאלה שלי האם השיטה שלו יכולה לרפא לגמרי ocd? האם היא יותר מומלצת מהשיטה הקלאסית חשיפה ומניעת תגובה?תודה

לפי הבנתי את השיטה הוא מציין שעל ידי העברת המחשבה למחשבה אחרת נעימה וחיובית לאט לאט נוצר שינוי ביוכימי במוח,וזה בעצם כמו הגישה ההתנהגותית ,שנקנית פה התנהגות חדשה,ואז בעצם במקום כל פעם להיחשף לפחד אחר, אזי החלק שאחראי לזיהוי שגיאות במוח לומד בצורה אוטומטית לא להתייחס למחשבות הללו כלל ולהירפא לגמרי..כמובן שאינני ממקום ויכול לחלוק עליך אלא אני מנסה להבין את השיטה הזאת,על מנת לעזור לעצמי...כמו כן שאלה נוספת בבקשה, הוא אומר שיש באוסידי מרכיב ביולוגי ,אז בעצם זה אומר שלפי דבריו הנטייה לאוסידי תמיד קיימת וזה לא תוצאה ממניעים פסיכולוגים לגמרי.?דרך אגב אני מיישם את החשיפה ומניעת תגובה עלי וזה אחלה אבל כמובן שאשמח לפתור את הבעיה מהשורש.

יצא לי לקרוא היום שוב את השיטה שלו , יש שני מאמרים מתורגמים לעברית (http://helpocd.info/articles/The_use_of_mindfulness.htm) (http://helpocd.info/articles/Dr_Jeffrey_Schwartz__Four_Steps.htm) אני מבולבל מאוד ואובססיבי מאוד לגבי השיטה, ואשמח מאוד שתעזרי לי. אני הייתי בטוח שלפחות לפי שיטתו הבעיה של האוסידי נפתרת לגמרי ולחלוטין, אך לאחר שקראתי שוב את שני המאמרים אני מסתפק מאוד, אני חושב שהוא מדבר על זה שהיחס שלי לדחפים ולאובססיות ישתנה ,אך הם כן ישארו, מה את חושבת על כך? המאמרים הללו מבלבלים מאוד כי הוא חוזר על זה כמה פעמים שלפי השיטה הזאת יש באפשרותנו לשנות את הביוכימה במוח ולתקן את caudate nucleus שזה בעצם הרמזור המקולקל.אשמח לתשובה בבקשה אשמח גם להתייחסות לשאלה הקודמת האם כוונת שיטתו זה , להעביר את האובססיה במחשבה אחרת?( כמובן לא להילחם בה אלא להעביר אותה למחשבה אחרת) תודה רבה.

האם יש קשר בין התעללות מינית בילדות ocd בשנות העשרים המאוחרות

היי שרון מה שלומךך? שוב א י על הפנים את אומרת שאני כל הזמן מבקשת אישור אבל זה לא נכון באמת שלפעמים אני כבר לא יודעת איך בנאדם שסובל רק מחרדה , ocd יש לו מחשבות קשות בדרגות לא נורמטיביות.בעלי שיתף אותי על מישהו שסובל ממאניה דיפרסיה שבא אליו לעבודה שבגיל 29 התפרצה לו המחלה והוא התגרש בעקבות זאת הוא היה נורמלי לגמרי עובד בשבס תואר ראשון יצא לקורס וחזר ככה היה מאושפז 10 ימים איזנו אותו והשתחרר ועכשיו שוב יש לו החמרה במצה הרפואי הנפשי וסיפר לי כל מיני דברים שהוא עושה והיום הזמינו לו אמבולנס ולקחו אותו לשער מנשה ברור שבעקשתי ממנו לא לשתף אותי כי זה משפיע עליי לרעה.הלכתי עם הילדים בערב לגן משחקים פתאום באו שני ערבים לשבתבספסל שאני לא מכירה לקחתי את הילדה והלכתי לבית פחדתי מהם ואז נכנס לי שאולי בגלל שכתבתי בפייס פוסט עם שיתוף של הפיגןע שהיה בבקעה וכתבתי כמה רוע יכול להיות בנער בן 17 שהורג משפחה שלמה אז נכנסלי שאולי הערבים האלה עוקבים אחרי ורוצים לפגוע בי בגלל מה שכץבתי בפייס וממש פחדתי לצאת מהבית ומאותו רגע רק חרדות שהם רק רודפים אחריי ואני מפחדת לתלות כביסה אפילו

היי שרון קודם כול תודה על המענה מקווה שיו אחד אוכל לחיות בלי המחשבות הללו..זה משהו כבר שמשגע אותי כמה שבאותו רגע הן נראות מוחשיות ואמיתיות ממש.

תודה קרון על המענה! אוקי , אני אנסה לאעזר בטיפול כזה. ובקשר לזה שאני בבית. באמת באותה תקופה שעבר לי אני יצאתי לעבוד.זה יכל להיות שם אבל בפורפורציה אחרת לגמרי ומידי פעם. אבל כרגע אני אחרי לידה מטפלת בתינוק בבית ולא כלכך מעוניינת לצאת לעבודה. כמובן שאני נוסעת לבקר את ההורים ומחפשת יציאות.. אבל יש לי עוד ילדים ואני לוקחת ומחזירה .. פשוט יש לי עוד 'גוק' שנכנס ומטריד שהוא: מה, כל הזמן אצטרך לצאת לעבוד בשביל שלא יהיה לי את זה? אצטרך כל הזמן לחפש תעסוקות? ואני יכולה תוך כדי לעשות כביסה, לטפל בילד, להכין אוכל. אבל המחשבה במטרידה ומנקרת ואני הולכת איתה למקומות רחוקים ולתסבכות שמביאות לפחדים. שוב, יש אנשים שלא עובדים ויוצאים פה ושם אבל לא מפחדים להישאר בבית ללא מעס מידי פעם. נכון, זה יכל לייצר דכדוך או מחשבות כאלה ואחרות אבל כשיוצאים ומתאוררים זה פג.. וכשחוזרים כבר שוכחים מיזה. אצלי זה פשוט תקוע במח. ואם זה נעלם אני מחזירה לעצמי שלא בכונה. אז השאלה אם זה קשור לטיפול הקוגנטיבי? כי אני לא רוצה כרגע לצאת לעבוד ולהשאיר תינוק קטן אצל מטפלת. וזה מלחיץ אותי(אולי כי אני לוקחת כרגע דברים בקיצוניות) לשמוע שעכשיו כל חיי אצטרך לצאת לעבוד.

האם וכאשר אדם לא חולה ocd שעושה חשיפה לערך שסותר ערך שהוא מאמין בו,למשל אדם דתי שיש לו דחף מיני שאסור לו לבצע,וכמובן שהוא מאמין בשכר ועונש,ובכל זאת מחליט להיחשף לדחף ולבצע אותו,וכמובן ככל שהוא נחשף הפחד שלו מעונש פוחת, שאלה שלי האם זה יכול לייצר לו הפרעה נפשית כי הוא מדחיק את האמונה שלו ויוצר לעצמו דיסוננס?כי הוא פועל בניגוד לערכים בהם הוא מאמין, האם זה נכון להגיד שאע"פ שהפחד שלו פחת אך עדיין זה יושב אצלו בתת מודע ולכן יכול ליצור לו בעיות?בגדול האם רק דחפים של הגוף יושבים בתת מודע?או גם אמונות וערכים שדחקתי אותם? תודה רבה על העזרה

תודה על התשובה המפורטת,אך לא הבנתי מה שכתבת שתת מודע הוא לא מושג בפסיכולוגיה,כל מה שפרויד דיבר על האיד ,הדחפים,וקרל יונג שדיבר על לא מודע קולקטיב, ולאחר מכן יש שהרחיבו את המושג לכל החוויות והאמונות של האדם שיושבות בלא מודע,האם מושג זה, לא חלק מהותי בפסיכולוגיה?

שלום, לפני מספר שנים ילדתי בלידה טראומטית. איך שיצאתי מחדר התאוששות כבר שם התחילו לי פחדים על עצמי שכמובן התגברו בתחושות פיזיות מהיציאה מבית החולים. (לא הסכמתי להישאר לבד). החרדות כמובן משכו למחשבות ומשם לדאון. גלגל. אני לא טיפוס שזה היה לי בעבר. להפך, עם אנרגיה, שמחה ונפש בריאה. בגלל שהחרדה מלווה בניתוק רגשי ועוד תחושות כאילו משהו קרה לך ואתה לא מה שהיית.. פיתחתי מחשבות ובחינות עצמיות.. אמא שלי באותה תקופה ממש הייתה נתונה לי (מכירה את התופעה והצליחה לצאת ממנה בכוחות עצמה)אני לא בעד תרופות אלה בעד פתירה של שורש הבעיה. דיברנו הרבה .. שזה מגיע מכל מיני כיוונים וצריך לדעת איך ולא להתרשם ולהמשיך כרגיל. יום אחד החלטתי שנגמר. אני את החיים שלי לא ההרוס והתחלתי ליסוע לבד למכולת. או לקנות לי בגדים. כמובן שזה היה תחת לחץ היסטרי. אבל לא נתתי לזה לשבור אותי ולאט לאט ראיתי שלא קורה לי כלום ב"ה. זה נורא היה לי קשה לצאת המדיכאון כי היו לי מחשבות של השוואות בין מה שקורה לי ולאחרים שהם בטח שמחים וטוב להם. ומה שפעם היה לי יותר טוב. וזה הוריד לי הכל. לא יודעת איך אבל כנראה שבאיזשהו שלב גם על זה תפסתי שליטה ויצאתי מיזה וחזרו לי הכוחות הנפשיים והעוצמות. לאחר שנתיים וחצי שוב הייתי בהריון שעבר ב"ה בסדר ולידה ב"ה טובה וחויה מתקנת. 3 חודשים אני בבית וב"ה הכל היה שכוח. שבוע שעבר הגיעו אלי אורחים (קרובי משפחה) ופתאום הרגשתי מין תחושה שאין לי מה לדבר איתם ופה זה התחיל שוב. (זה גם היה במחזור ראשון שאחקי לידה אז אולי ההורמונים שלטו) פתאום נבהלתי מיזה והתחלתי להזיע ונתקעה לי המחשבה הזאת במח ובאמת לא הצלחתי לפתח שיחה. ומפה לשם הכל חזר. המחשבות רצו לכל מיני כיונים (כגון: הינה אני משעממת, תיהיה לי משפחה משעממת כי אני בלי חיות. וכשבעלי מגיע אני כמו נשאבת לבחינה עצמית שגורמת לי לא להצליח לפתח שיחה . וזה ממש גורם לי להרגיש חוסר שמחה וחיות. ואז מתחילה לחשוב על אחרים כמה להם טוב והם שמחים ונהנים וזה גורם לי ממש רע ונחיתות על כל הטוב שיש לי.) והתחילו חרדות ותחושות פיזיות. יש לציין שב"ה בלילה אני ישנה טוב, מתפקדת כרגיל. אפילו זה נעלם ממני בחלק מהזמן אבל אני מחזירה לעצמי את זה(בחינות זה נקרא). המחשה גם שהכל חוזר ושאני לא רוצה בזה מאוד מעכירה ומעציבה. מתחילה לעשות שוב השוואות ביני לבין אחרים. עכשיו אני גם לא עובדת ופתאום יש לי חרדה על מחשבה מסויימת , על זה שאני יושבת בבית ללא תעסוקה. אני ממש מרגישה כאילו אין לי מה לעשות! ברמה של לברוח לאן שהו כדי שזה יעלם. וזה מלחיץ אותי אז אני מחפשת כל היום מה לעשות( מודעת לזה שיש הרבה אנשים שיושבים בבית ללא תעסוקה אבל בשלבת הנפש ורוגע ולא עושים מזה סקנדל שהם עכשיו יושבים על הספה ללא תעסוקה ) ואני כאילו מפחדת מלהיות בבית לבד ללא תעסוקה. ואז אני מרגישה שהבית זה לא מקום טוב כי יש לי שם התמודדות עם עצמי. (כשאני כותבת את זה אני פשוט מרגישה בדיחה בפני עצמי) אני מאמינה בכל ליבי שאפשר לצאת מיזה עם כח רצון ויש לי אותו. השאלה שלי היא: איך את מאבחנת את הענין הזה ? האם את רואה בזה שאני מתגברת על זה אפשרות שאצא מיזה לגמרי? (אני לא שואלת כדי לקבל אישור. אני שואלת באמת מהמקום שאת יותר מבינה בתחום. ) מה את ממליצה? התגברתי על כל החרדות איומות לבד. עכשיו זה חזר במינון נמוך יותר מאשר בתחילה, כי אני כבר מכירה תתופעה. אבל זה פשוט מעיב מכביד מתיש ורע :(.

שלום לגבי טכניקת החשיפה, קראתי ברחבי האינטרנט לא אחת, שיש לבצע דמיון לאחר החשיפה ,או בכלל לעשות דמיון במקום החשיפה כאשר החשיפה היא אינה אפשרית.עד אתמול שקראתי באינטרנט הייתי בטוח שמספיק להיחשף להתנייה המותנית (למשל כסא מלוכלך) כאשר יש פחד מזיהום, וככל שאחשף אליו כך הפחד ידעך ויתחלף .אך קראתי במקומות מסוימים שלא מספיק רק להיחשף אלא גם לדמיין את התוצאות השליליות שיכולות לקרות ,למשל לדמיין שאני מקבל זיהום ,לדמיין את הסבל תוך כדי ,ולמות .הרי זה דבר שנוגד את ההיגיון,כי הרי גם אדם נורמטיבי ללא ocd יחשוש ממצב שכזה, אז שאלתי היא האם צריך באמת לדמיין את התוצאות ההרסניות או שלא? כמובן אני לא מדבר על זה שאם מחשבות כאלה או אחרות עולות תוך כדי ,כמובן שאסור להתנגד להם אלא לקבל אותם ולקחת את הסיכון שהם יקרו,אבל מפה ועד לדמיין את התוצאות קורות זה הרי נוגד כל היגיון.אשמח לתשובה תודה

שמי סיגל. פוטרתי מעבודתי לפני חודשיים נפרדתי מבן זוגי כל בוקר שאני קמה הוריי רבים כל הזמן ריבים חזקים עד כדי אלימות לא פיזית אלא מילולית זה כבר שבועיים ברצף לא אישית מאוד משפיע לשמוע את הדברים האלה מאז אני בדיכאון מחשבות שליליות אובססיבית כלפיהם עסוקה בהם בלי סוף כדי לעזור להם לא לריב אבל זה לא עוזר המחשבות השליליות וההשפעה מזה קשות לי מאוד אני חושבת על זה בלי סוף ולא מתעסקת בשום דבר אחר רק מתעסקת בהם במחשבות עליהם פחד לקום בבוקר בגלל מה שקורה בבית אני קיבלתי תרופות נגד חרדה אבל זה תרופות חדשות בינתיים מה לעשות עם האובססיביות הזאת? איך לחזור לחיים תקינים ושמחים ולא להתעסק ולהיות מושפעת יותר מדי גם במחשבות עליהם בלי סוף? תודה מראש

שרון שלום, אשמח לעזרתך, אני סובלת ממחשבות טורדניות פחד לאבד שליטה ושאני יכולה לפגוע באנשים שאני אוהבת. אני מבינה שהמחשבה הזאת הזויה זה התחיל מקום מקום , אני בן אדם הכי רגוע שיש אני לא מנסה לעשות משהו בשביל להוריד את המחשבה כמו טקסים וכאלה על מנת לא להיכנס לזה יותר אבל זה מלחיץ אותי הפחד הזה שאפשר לאבד שליטה הייתה תקופה שהצלחתי להתגבר על זה לבד ללא שום כדורים ולפני כמה ימים המחשבה שוב חזרה . זה מלחיץ אותי נורא אני לא רוצה לקחת כדורים מעולם לא לקחתי אבל המחשבה הזאת כל הזמן בראש שלי ואם ואם ואם. מה אפשר לעשות ? האם זה באמת מסוכן? ממש אשמח לעזרתך

היי יקירה, מצטערת שאני כל פעם חופרת לך כאן אבל אין לי עם מי להתייעץ אף אחד לא מבין מה אני עוברת. שוב אני על הפנים קולות, מועקה קשה ולא מוסברת , דמיונות, פחד אמתני שיאשפזו אותי בבית חולים לחולי נפש, שיש לי סכיזופרניה והיא מתפרצת ובגלל זה כל הניתוקים והקולות וההרגשה המוזרה הזאת פחד משתק שיאשפזו אותי ואני לא אדע כי אהיה מנותקת מהמציאות ולא יהיה מי שיטפל בילדים ומבחינת הקולות אלו לא מחשבות אלא קולות אמתיים מה אני עושה במצב הזה תעזרי לי בבקשה.

שלום. לפני בערך חודש כתבתי על התמודדות שלי עם מחשבות טורדניות שקשורות לבריאות הנפש שלי. הרגשתי במהלך השבוע האחרון סוג של הפוגה (אולי התחלתי להפנים שאני לא חולה במשהו וכנראה גם לא אחלה), ואז אתמול קראתי איזה מאמר בנושא והיה לי התקף חרדה קל כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה. בחודש האחרון חזרתי להתאמן ולרוץ, אבל גם אחרי זה שאני מרגיש יחסית טוב עדין המחשבות המציקות האלה בראש ולא נותנות לי מנוח (המחשבות תמיד נמצאות שם גם אם שחכתי מהם לכמה שעות). אני מתפקד ועובד, אבל גם המחשבה הזאת שבגלל שאני אחלה במשהו נפשי תהרוס לי את העסק מאוד מפריעה לי (שמאוד התאמצתי והקרבתי עבורו). לגבי השינה שלי, לפעמים אני ישן לילה מלא ולפעמים אני מתעורר ומרגיש לחץ וחרדה, אבל זה מאוד מוזר כי הלב שלי לא דופק מהר, אני לא מרגיש רעידות, רק מן מחשבה כזאת לא נעימה, וסוג של חרדה (קשה להסביר מה זה בדיוק) ואז אני חוזר לישון אחרי חצי שעה-שעה אחרי שאני נרגע. בנוסף, נהיה לי איזשהוא פחד חדש שאני אתחיל לחשוב שדברים לא אמיתיים, למשל בני משפחה, הבית (קשה להסביר בדיוק מה זה הפחד הזה, אבל כאילו אני מערער על בכל דבר מסביבי). בנוסף, אני מרגיש שאני מתעצבן מאוד מהר גם בגלל דברים יחסית קטנים (כאילו מרגיש שאני חסר מנוחה וטרוד כל הזמן) וזה מפריע לי גם בעבודה. אני רוצה לטייל, להנות ולבלות, אבל המחשבות האלה מציקות לי ומעציבות אותי. אני רוצה להתמודד עם זה לבד כי אני יודע שאני אצליח, ואני לא רוצה ללכת לטיפול, אבל אני לא יודע איך להתמודד עם זה.

היי שרון, תודה על המענה. אני חושב שכל המחשבות האלה נובעות מאינפורמציה (כנראה ברובה לא נכונה) שאני קורא, אבל אני לא מבין איך פעם הייתי מתמודד עם לחצים הרבה יותר גדולים (עברתי תקופות מאוד לא פשוטות) וזה לא היה משפיע עליי בשום צורה נפשית, והפעם בגלל איזה התקף חרדה קטן נכנסתי למן סחרור שאני לא מצליח לצאת ממנו. אני לא מצליח להבין למה אני כל כך לחוץ מבריאות הנפש שלי, שעמוק בפנים אני יודע שאני במצב תקין. קשה לי מאוד להבין איך החרדות האלה התעוררו פתאום, כי פעם דברים כאלה היו חולפים לי ליד האוזן גם פעם אם מחשבה או משהו היה מטריד אותי לעולם לא הייתי קם באמצע הלילה בגלל זה ומרגיש לחץ וחרדה (שזה בעצמו מדאיג אותי). בנוסף הפחד החדש הזה שאני חרד ממנו שאני מרגיש שאני במן מצב לא מציאותי, כאילו אני תמיד מזכיר לעצמי שזה מה שהיה בעבר אז למה אני מפחד? (מאוד קשה לי להסביר מזה כי אני בעצמי לא מבין מזה התחושה הזאת) או מן פחדים כאלה שמזכירים פרנויה. זה כאילו כל פעם פחד אחד מתחלף באחר..

לגבי התחושה שאני במן עולם לא מציאותי - אני חושב שלא הסברתי את עצמי נכון. מצד זה מן תחושה כזאת שאני אומר לעצמי : רגע, זה באמת קורה? מצד שני אני אומר לעצמי שברור שזה קורה וברור ששאר הדברים קרו כי אני זוכר אותם (למשל משהו רנדומלי - שיחה ביני לבין חבר) . קשה מאוד להסביר מה זה התחושה הזאת.. לגבי המחשבות שמציקות לי, אם אני אהיה בגישה שפשוט לא אכפת לי ממה שיקרה הם באמת ייעלמו בסופו של דבר? למשל עוד מחשבה שמציקה לי מאוד היא שאני רוצה לטוס עם חברים, אבל אני מאוד מפחד לקבל התקף חרדה במטוס או בטיול או להיות באותה הרגשה עצובה שאני עכשיו וככה כל הטיול ייהרס. האם הגישה של "לא אכפת לי, שייהרס הטיול" יכולה להיות נכונה? לא שיתפתי אף אחד קרוב אליי במצב שלי..

שלום שרון!! סובל ומתמודד בסכיזופרניה ואוסי די . גם דכאונות כמובן מטופל בתרופות. שאלתי היא האם אפשרי לצאת "לגמרי" מהדיכאון ? שמעתי על קסדה חשמאלית .. דעתך בנושא תודה ושבת שלום לכולנו

הבנתי תגובתך.. אך אצלי זה שונה כי אני רוב הזמן בתחושה דכאונית מזה שנים. וניסיתי המון . מה עןד עליי לעשות לשיפור והבראת המצב שלי . תודה שרון ושבוע טוב

היי שרון בוקר טוב מה שלומך? עוד פעם אני ממש מפוחדת הייתי אתמול בערב עם הילד לבד בבית קילחתי אוץו וחשבתי על כל מיני דברים פתאום ממש שמעתי שקוראים לי בקול רם קפצתי ממש ובעצם אף אחד לא קרה לי מאתמול אני רק שומעת קולות ואני בפחדים ממש קשים

זה ממש קול לא מחשבה על קול זה קול אמיתי

היי מורי, אפשר לשוחח איתך איכשהו בפרטי?

אם אתה סובל מאותו סוג של בעיה אין לי בעיה לדבר איתך אבל אם אלו דברים אחרים אז אני קצת מפחדת כי אז אני מתחילה לחשוב שיש לי כל דבר

וצריך כוח רצון אדיר כדי להתמודד עם cbt לדעתי האישית ונסיוני בלתי אפשרי בלתי תרופה כי הרפיה טורדנית כה מציקה שאין כוח לתרגול חשוב לציין את מידת הקושי כי אני רואה שאת מציעה בכל הודעה את הטיפול

היי, שרון. הרבה זמן שלא כתבתי. (כתבתי הודעה זו גם בשרשור האחרון שהיה לנו) התחלתי ללכת לטיפול לפני 3 חודשים אצל פסיכולוג קליני, שיש לו גם כלים ל-CBT. אני אתייחס לפוסט האחרון שכתבת לי... גם אם בת הזוג לא רואה את הפנייה לידידים שלה כמו שאני מרגיש, וגם אם היא לא באמת מקטינה אותי, ולא רואה בהם שותפים לבגידה, וכל זה באמת נכון מבחינת העובדות. אני לרגע אחד לא חושב שהיא מנסה לפגוע בי, אבל זו התחושה שנוצרת בעקבות הסיטואציות הללו. אני מרגיש נפגע כי יש לי אמונה מאוד פנימית עמוקה מבחינת התרבות שגדלתי בה, שבת הזוג חייבת להיות ללא ידידים ולהתנתק מגברים בחייה. מכאן, מתחילות כל הבעיות. האמונה העמוקה הזאת שמושרשת בי גורמת לי לחשוב שהבחורה עושה לי בכוונה כאשר היא פונה לגברים ומתיידדת איתם. האמונה גורמת לי לא להימשך לבנות שיש להן ידידים, ולחפש בנות מסורתיות ללא ידידים. כלומר, אני מבין שיש לי אמונה, אבל אני מרגיש שאני לא יכול באמת להשתחרר ממנה, כי זה כמו שכאשר בנאדם חוטף מכה ברגל, וכואב לו. הבנאדם שחוטף את המכה לא יכול לשנות את התחושה של הכאב, כי זה אקסיומה כזאת. כלומר, האמונה שמושרשת בי היא חלק ממני, ואני מרגיש שלעולם לא אצליח לשנות אותה. לכן, כל פעם מחדש כאשר בת הזוג תכיל ידידים ותמשוך תשומת לב מבנים, אני ארגיש שהיא מקטינה אותי, וזה כמו מכה שחוטפים, ולא ניתן להימנע מתחושת הכאב לעולם. שאלתי היא - האם את מכירה אנשים שהחלימו מקנאה, ואני יכול לשאוב מהם רעיונות? אולי בפורום זה? את תוכלי להמליץ לי על סדנאות ששם יש אנשים שהחלימו מקנאה ומאמונות מגבילות שמונעות מהבחורה להכיל ידידים בחייה? שאלה נוספת - האם את מאמינה שניתן לשנות אמונה מגבילה כמו הנושא של ידידים בחיי בת הזוג, או שעליי לחפש פשוט בחורה פשוטה ומסורתית, וגם כאן לא בטוח שאמצא מישהי שתענה על ציפיותיי לגמרי. אודה לעזרתך.

שרון, היי. אני מבין ממך שניתן לשנות אמונות עמוקות המגבילות אותי. אני מרגיש שהאמונה המגבילה שלי היא שבת הזוג חייבת להיות ללא ידידים, ולהימנע מכל סיטואציה שתגרום לי להרגיש נחות. הבעיה העיקרית היא שאני חושב תמיד שהבעיה היא אצל בת הזוג שיש לה ידידים, כי אני בתוך תוכי מאמין שהיא יכולה לעשות את השינוי ולוותר על הידידים שלה למעני, ולכן קשה לי עדיין להבין שאני צריך לשנות בעצמי משהו. כלומר, אני מבין שיש לי אמונות נוקשות, אבל אני מאמין שהבחורה גם צריכה לעשות שינויים הכרוכים בויתורים למען זוגיות משותפת יפה. בת הזוג האחרונה שהייתה לי לא ויתרה על אף ידיד, וזה הרגיש לי שהיא מעדיפה את הידידים שלה על פניי, גם אם היא הייתה נאמנה לי במאה אחוז. בעיה נוספת היא שאני תמיד עושה השוואה בין העולם החילוני לדתי. בעולם הדתי הבנות יותר צנועות וללא ידידים, ולכן האמונה העמוקה שלי מתעוררת יותר. כלומר, כאשר אני עם בת זוג שיש לה ידידים, אני ישר עושה השוואה למישהי דתיה, ואני אומר לעצמי שיש תחליף, אז אני חש את הנחיתות ואת חוסר הכבוד מהבת זוג ברמה גבוהה יותר. השאלה שלי היא: מה הצעד הראשון בטיפול "סכמה תרפיה" שיגרום לשינוי באמונה שלי? איזה טיפ תוכלי לתת לי כדי שאתחיל להרגיש שינוי בתוכי? אציין כי המטפל שלי כן יודע CBT, והטיפ שלך יוכל לעזור לי איתו בפגישה הבאה. אודה לעזרתך.

שרון, שלום. אני מבין ממך שיש לזהות את הסכמות ומקורות הסכמה בילדות. לגבי ריכוך דפוסי החשיבה - אני מבין את ההיגיון שאין הוכחות לכך שהבחורה צריכה או חייבת להשתנות, אבל אז אני שואל את עצמי את השאלות הבאות... אם מה שאת אומרת זה נכון, אז האם יש גבולות בזוגיות? לפי מה שאת אומרת, אם בת זוגי תקיים יחסי מין עם בנים אחרים, בזמן הזוגיות, וזה יפריע לי, אז גם לזה אין הוכחות לכך שהיא צריכה להשתנות? כלומר, אם יש דברים שמפריעים לי, תמיד אני אסתכל על עצמי ולא על הבחורה? דבר נוסף, על פי התיאוריה, זה אומר שריכוך דפוסי חשיבה יביא לשימור הזוגיות, אבל בפועל הרבה זוגות נפרדים... גם כשהולכים לטיפול זוגי או פרטני. השאלה למה?

הכללים שלי אכן נוקשים לפי המציאות של ימינו. בנות מרגישות חופשי להתיידד עם גברים, ואני רואה את זה בכל מקום. לי באופן אישי קשה עם העובדה הזאת. קשה לי מאוד שבת הזוג שלי תיצור מגע אינטימי או רגשי במקומות העבודה שלה, כמו פסיכולוגית , רופאה, מוזיקאית וכו'. אני צריך לדעת שהבת זוג שלי לא תעורר בי את כל היצרים ואת כל האגו שקיים בי. יש יצרים ואגו בתוכי שאני מניח שקיימים אצל עוד הרבה גברים, שלא מאפשרים לזוגיות להתקיים. גם אם אסתכל על "חוק האדם הסביר", עדיין יצרי האגו שלי מתעוררים ולא מאפשרים לי לתת לבחורה את החופש שלה בזמן שאני איתה בזוגיות, כי אני מרגיש שהאגו חזק ממני, ואין לי אפשרות להכיל אותו. אני מרגיש שאני חייב להיות תמיד הגבר הבלעדי בזוגיות, והאגו לא מאפשר לי להרגיש מלך ובלעדי. לכן אני סובל בזוגיות, ולכן אני כבר מתחיל להרגיש שלעולם לא אצליח למצוא זוגיות, כי לא משנה כמה אני אעבוד על עצמי, האגו תמיד ינצח אותי, והגברים בחיי בת הזוג שלי תמיד יעוררו בי את יצרי האגו ויגרמו לי להרגיש נחות לידם. לכן, אני תמיד מחפש בחורה שהיא כמה שיותר מנותקת מגברים, כדי שלא יתעוררו אצלי היצרים והפרשנויות השליליות שאני לא מצליח לשלוט בהם. הסיבות שאני נפרד מבנות בעיקר קשורות לכל מה שכתבתי (על יצרים ואגו), וגם בגלל סטיגמה אובססיבית שאני יוצר על הרקע שממנו מגיעה הבחורה (הגיל שלה, העדה שלה, הגובה שלה וכו'...) לדעתך אני יכול לפתור את הבעיות שהצגתי בפנייך? כי אני מרגיש אבוד ולא מאמין כבר שאצליח להכיר מישהי לעולם.

מודה לך על התקווה שאת מנסה לנטוע, אבל אני כבר חודשים נמצא אצל מטפל, ולא מתרחשת פריצת דרך בטיפול. אני מנסה לרכך את דפוסי החשיבה, אבל אני עדיין ממשיך להרגיש את הצורך החזק בבלעדיות בקשר זוגי, ללא גברים, ומרגיש כל הזמן שהבחורה צריכה להתאים את עצמה אליי. הבעיה העיקרית היא שאני לא יודע איך להתחיל לעשות את השינוי. כאשר אני אומר שינוי, אני מתכוון קודם כל להתחיל בדייטים, וגם עם זה קשה לי. אני רוצה בהדרגה לחזור לדייטים, אבל אני ישר מרגיש שני קשיים עיקריים - 1. הבחורה פוגעת לי במעמד. 2. סבל ולחצים נפשיים שיכשילו את התנהלות החיים התקינה שלי. השאלה היא - מה עליי לעשות כדי לא להרגיש שהבחורה פוגעת לי במעמד? נניח שהבת זוג היא פסיכולוגית, והיא מטפלת בגברים, כיצד ארגיש שהיא לא מתאהבת בהם במהלך הטיפול, וכיצד לא ארגיש שהמעמד שלי נפגע כאשר היא מחליטה להיפתח איתם ולהשאיר אותי לבד בבית? אודה לעזרתך.

המטפל שלי עוסק ב-CBT, וגם בסכמה תרפיה. אני מבין לעומק מה הסכמות חשיבה שלי, וכמובן שהמטפל מנסה יחד איתי לזהות אותן. למשל, אני מבין שפגיעה במעמד שלי היא סכמה לגבי בנות שיש להן ידידים, ושהן פונות אליהן. הבעיה היא שאני לא יודע איך להמשיך לאחר זיהוי סכמה זו. החלק של הבנת הסכמות הוא ברור לי, אבל להפחית אותן זה החלק הקשה והלא מובן כיצד לעשות זאת. אני מבין שרק כאשר ארגיש שוויון ביני לבין הידידים של הבת זוג, ואצליח להיגמל מסכמת הבלעדיות שלי כגבר, אז ברור שאצליח ליצור זוגיות בריאה. הבעיה היא שאני לא יודע איך להיגמל מהסכמה הזו. אני מקווה שאמצא טכניקות שיעזרו לי להפחית את הסכמות, כי אני באמת סובל מזה. באם ובמידה יחול שינוי כלשהו, אני מניח שאעדכן כאן בפורום. תודה.

היי, שרון. בדקתי באינטרנט ומצאתי את 18 הסכמות של יאנג. אני חושב שסטנדרטים בלתי מתפשרים כן במובן מסוים קשור אליי. הבעיה העיקרית היא שזיהוי הסכמה זה החלק היותר קל של התהליך, אבל היישום שלה קשה מאוד. אני מרגיש שאני לא יכול להתפשר על בחורה שיש לה ידידים ושהיא פונה לבנים, כי הכנסה של ידידים לקשר הזוגי מעוררת אצלי דחיה ולא משיכה, ואין לי הסבר לזה. זה מרגיש לי שהבחורה לא מספקת את הצורך העיקרי שלי, והוא שאני ארגיש שייך לה, גם אם לא באופן בלעדי, אבל שישאף לבלעדיות. ועם האקסית שלי זה בדיוק ההיפך- היא רוצה להיפתח עם אנשים וגברים, וזה נוגד את הצרכים שלי. יש לי שתי שאלות: 1) האם לדעתך הצרכים שלי נובעים מהסטנדרטים הנוקשים שלי, או שהם חלק טבעי ממני כמו שלכל אחד יש צרכים? 2) אני לפעמים מתכתב עם האקסית, ותמיד איכשהו יש לי ולה תחושה שאולי יום אחד נחזור, אבל כל פעם כשאני מתכתב איתה, בהתחלה יש זרימה בשיחה, ואז היא נתקעת בגלל שאני נזכר בהתנהגות שלה, שלא מספקת את הצורך שלי בשאיפה לבלעדיות. קשה לי עם זה שיש לי פתאום געגועים חזקים אליה, ואז הפגיעה הזאת בצורך שלי מונעת את המשך התקשורת שלי איתה, ופשוט שוב גורמת לי להתרחק ממנה ולא להימשך כלפיה. מדוע אני לא מצליח להימשך אליה, אם יש לי התקף געגועים חזקים אליה? אני מרגיש שהפתרון הוא למצוא מישהי אחרת, אבל אני מפחד פתאום להתנתק ממישהי שיש לי איתה קשר עמוק, והיסטוריה ארוכה של רגעים יפים והרבה מכאובים. מה ניתן לעשות? אני ממש מיואש.

אני אבדוק האם יש עוד סכמות. אני מרגיש אובדן שליטה פנימית ברגע שבת הזוג שלי פונה ומתלהבת מבנים אחרים, למרות שהיא טוענת שהיא נאמנה לי. הגוף שלי מאבד שליטה פנימית, ותחושת הנחיתות שאני חווה כל כך עצומה, שאני לא מסוגל לתפקד בחיים, כי אני חושב רק על העובדה שאני נשלט על ידי בת הזוג שלי והידידים שלה. אני מרגיש חסר אונים, מצוקה, וזה יוצר אצלי לחצים בכל הגוף. בנוסף לאובדן השליטה והנשלטות שהבת זוג יוצרת אצלי, אני חווה חוסר משיכה לבת הזוג, ואני לא מצליח כבר לאהוב אותה. הלב שלי מצליח לאהוב רק מישהי שמוכנה להתנתק מהידידים שלה, ומוותרת למעני על מנת שהזוגיות תצליח והאהבה תישמר. אני מבין שהבעיה יכולה לחזור בכל קשר, אבל אני מנסה להבין בתוך תוכי מתי אני יכול לזהות שהבעיה היא לא רק בי, אלא גם מתי בת הזוג בעייתית, כי אני לא רוצה להרגיש שבכל קשר זוגי רק אני הבעייתי. אני מודה שיש לי קשיים בזוגיות, אבל אולי בת הזוג האחרונה שלי היוותה מכשול נוסף בהתנהגות הפרובוקטיבית שלה בזוגיות. אני מרגיש שגם אם אפעל בניגוד לסכמות שלי דרך הטכניקות שאת מציעה, אני לא אצליח בתוך תוכי לקבל מצב שלבת זוג שלי יהיו ידידים ושהיא תפנה אליהם הרבה ובהתלהבות. אני מרגיש שזה כמו לתת לעצמי צביטות חזקות, והכאב תמיד יורגש. אני מרגיש שבינתיים אני צריך מסגרת שתייצב אותי (בנוסף לטיפול), ואני לא מצליח למצוא. את יכולה להמליץ לי על מקום כזה? איפה אפשר להכיר אנשים לגיל שלי? אני בן 32.

אני מתכוון למסגרת של מציאת חברים חדשים. [גם עכשיו כשאני כותב לך את זה, אני פועל בניגוד לסכמות שיש לי בראש, וזה הדבר הקשה. אני מכריח את עצמי לעשות משהו בניגוד לטבע של הסכמות שפיתחתי (שלא קשורות בהכרח רק לקנאה שלי)]. אני רוצה לנסות דווקא בחוגים, אבל אני מרגיש שאני צריך דחיפה בשביל זה. אני גם לא יודע האמת איזה חוגים יש לגילאים שלי ומה הכי מתאים לי, כי אני צריך חוגים שבהם יש אנשים שיהיה לי נוח איתם, במיוחד לאור הקשיים שאני חווה. אני מאזור המרכז, מעוניין להכיר חברים חדשים (בדגש על חברים בנים ולא בנות כרגע). יש חוגים שהיית ממליצה לי? היכן צריך להתחיל לחפש? מאיפה ארכוש מוטיבציה בשביל להתחיל בכלל לחפש חוגים? אני בן 32, ולא יודע מאיפה להתחיל. אודה לעזרתך.

שרון, היי. נרשמתי לפעילויות בקאנטרי מקומי בתל אביב, של בריכה, חוגי ספורט, כדי להתחיל להכיר חברים, ולהיות במסגרת. בשבוע האחרון חזרתי לתקשר שוב עם האקסית. אני מרגיש שיש לי מין מחויבות כלפיה, למרות שאנחנו לא יחד, אבל כאילו שנינו חיים בציפייה שיום אחד נחזור. הסיבה שחזרתי להתכתב איתה כי קיבלתי התקף געגועים אליה דרך חלום. כשאני מתכתב איתה זה פותר לי את עניין הגעגועים, וזה עושה לי טוב לתקשר איתה. אבל, ברגע מסוים אני שוב מתחיל להרגיש שאני לא נמשך אליה בגלל כל הסיטואציות שהיו לה עם בנים, שעוררו בי הרבה כעסים ושנאה כלפיה. לכן, אני מרגיש כלוא - מצד אחד, אני מרגיש מין מחויבות כלפיה, ומצד שני אני מרגיש שאני לא רוצה להיות איתה. הבעיה היא שכאשר אני מתרחק ממנה, אני שוב נזכר ברגעים היפים והעמוקים שהיו לנו, ואני מרגיש שאני לא יכול לאבד איתה את הקשר. מה היית מציעה לי לעשות במצב כזה שיש לי שני חלקים פנימיים בתוכי- אני מרגיש שאני מחויב אליה, אבל לא מרגיש שאני באמת רוצה אותה. אני מרגיש שאני מתחיל להשתגע בגלל זה. אודה לעזרתך.

מה אני יעשה יש לי חבר ויש לו ידידות ומקנה מאוד מה אני עושה קשה לי בבקשה תעזור לי

היי, שרון. הרבה מאוד זמן שלא דיברנו. עברו כמעט שנתיים בערך. רציתי לעדכן אותך שבשנתיים האחרונות אני והאקסית המשכנו לשמור על קשר, ולפני שבוע בערך היא החליטה שהיא מעדיפה שכל אחד מאיתנו ימשיך הלאה בחייו. אמרתי לה שאני רוצה שנחזור להיות יחד, אבל היא אמרה שהיא מגובשת בהחלטתה. אנחנו עדיין בקשר, אבל זה כבר קשר חסר מטרה ותכלית, למרות שאני מרגיש עדיין שיש סיכוי שנחזור. אחרת, למה שהיא תמשיך לענות לי להודעות? בעיה נוספת שבשיחת ה"ממשיכים הלאה", היא הסבירה לי שהיה לה קטע עם בנים וגם עם בנות בתקופה שלא היינו יחד. היא אמרה לי גם שהיא גילתה שהיא ביסקסואלית, ונמשכת לבנות. זה מאוד הפריע לי שהיא הייתה עם בנים בתקופה שהיינו בהפסקה, אבל יותר מפריע לי שהיא סיפרה לי שהיא ביסקסואלית. אני רוצה לשאול אותך באופן היפותטי.. במידה ואני בזוגיות עם מישהי, והיא ביסקסואלית, איך אני יכול לקבל את הרעיון הזה? זה גורם לי להרגיש לא בנוח. השאלה אם זו סתם מחשבה אובססיבית, או שאני יכול לחיות עם הרעיון הזה? אודה לעזרתך הדחופה, מאחר ואני בתקופת משבר רצינית.

היי, שרון. תודה על המענה. אני באמת מרגיש שאני לא חייב לקבל את הרעיון שהיא ביסקסואלית, אבל עדיין אני מרגיש שיש פה בנוסף פן אובססיבי, והייתי רוצה לדעת מה השורש של זה. לגבי האקסית, אני באמת חושב שזו הייתה טעות לבזבז שנתיים עליה, למרות שבמובן מסוים עבדתי על עצמי ולמדתי על עצמי הרבה. אני מסכים איתך שאני צריך להמשיך הלאה, ואני בהחלט רוצה למצוא זוגיות חדשה. הבעיה שלי כרגע היא שאני מנסה לתקשר עם בנות, וכל פעם אני מגיע לנקודת תקיעות, שבה אני נחסם בגלל פגם שאני מוצא בבחורה, ואז אני מתרחק. למשל, אם הבחורה ידידותית מדי עם הסביבה, ומתלהבת מכל דבר, זה גורם לי לחוסר משיכה כלפיה, ואני לא מבין למה. אני מרגיש שאני נמשך יותר לבנות שקטות. אבל שוב, השאלה אם זה הגיוני, או שזה משהו אובססיבי שאני צריך לעבוד עליו. יכול להיות שאני מתרחק מהבחורה, כי היא גבוהה ממני, או שיש לה שומה הסנטר. מקרה אחר שאני רואה בבחורה שיניים לא ממש ישרות, או נקודות אדומות וצלקות מפצעי בגרות, וזה מרחיק אותי ממנה. אני בעצם לא מצליח לפתח משיכה, ואז הרגש שלי מתחיל לנדוד לבחורות אחרות. מה לדעתך הבעיה שתיארתי בפנייך, והאם יש פתרון לכך? אני ממש סובל, ועד היום לא הצלחתי להתמודד עם הקושי הזה.

היי, שרון. תודה על המענה. אני מבין שיש לי הימנעות מקשר קרוב, וזה נובע מהקושי שלי להימשך ולהיקשר לבחורה בגלל השאיפה לבחורה האידיאלית שבפנטזיה שלי. ברגע שהבחורה במציאות אינה תואמת בפרמטרים שהצגתי בפנייך, אני לא מצליח להימשך, וזה אוכל אותי. כמובן שזה יוצר אצלי קושי בקשרים קרובים, כי אני מפחד לפתח רגש כלפי מישהי ואז השאיפה למושלמות שוב תרחיק אותי מהבחורה, וזה ישבור לי ולה את הלב. אני מנסה כל הזמן לעבוד על הסכמות חשיבה, אבל זה ממש תקוע אצלי ולא מתגמש במוחי. אצל הפסיכולוג האחרון שהייתי לא ממש עבדה השיטה, וזה גורם לי להפסיק להאמין שמשהו בי ישתנה. האם לדעתך אפשר עוד לעשות משהו בבעיה שלי?

ממש רוצה להתגבר לא מצליחה לבד אני מבינה שזה מחשבה טורדנית אבל היא מכרסמת בי ! ואם זה יקרה ? .... ואין לי תשובות ... זה ממש הורס לי ואני יודעת שזה גנטי בבקשה כל עזרה תתקבל

שלום, אני עצמאי בן 22 שעובד מהבית (בעיקר) וגם בחלל עבודה משותף (מעט מאוד). לפני כחודש וחצי היה לי אירוע די מלחיץ בעבודה וכמה ימים אחרי זה היה לי התקף פאניקה. אני לא יודע למה כל כך נלחצתי, כי עברתי את אותו אירוע לפני שנה ולא התייחסתי אליו בצורה כזאת. למחרת היה לי עוד שתי התקפי פאניקה במהלך היום (אני לא יודע ממה הם נבעו). מאז התחילו לי כל מיני מחשבות טורדניות שקשורות בבריאות הנפש שלי. פחד ולחץ תמידי כזה מההתקף ופחד להשתגע. אני חושב שהטעות הכי גדולה שלי שאחרי שקרה לי ההתקף פאניקה התחלתי לקרוא על זה באינטרנט ועל מחלות נפשיות אחרות. מאז אני פוחד פתאום לקבל התקף פסיכוטי או התקף חרדה או שאני חולה באיזשהיא מחלת נפש. אני יודע שכל זה לא יקרה, אבל לא מבין למה אני לא מצליח להשתחרר מזה. לפני זה הייתי יוצא הרבה עם חברים, ומאז אני כל הזמן מנסה לחזור לעצמי ומנסה לצאת כמה שיותר אבל חצי שעה אחרי שאני יוצא מהבית אני רק רוצה לחזור ומחכה שנסיים. זה לא קורה לי עם בני משפחה או שאני יוצא לסידורים. אני מרגיש תחושה יומיומית כזאת של מועקה/עצבות. אני לא יודע ממה היא נובעת. ככל הנראה מכל המצב הזה. אני ממשיך בעבודה היומיומית שלי כרגיל. התיאבון שלי גם כרגיל. לגבי השינה לפעמים אני ישן לילה מלא ולפעמים אני מתעורר ומרגיש שהמוח שלי רץ על 150 ומתקשה לחזור לישון (אבל בסוף מצליח לחזור לישון - יכול שזה גם התקף פאניקה? כי אין לי את התסמינים הפיזיולוגים של התקף פאניקה כשאני מתעורר). אני פשוט לא יודע איך להתשחרר מכל המחשבות האלה ורק רוצה לחזור למה שהיייתי לפני חודש וחצי. אני לא יודע אם אני רוצה להתחיל טיפול ולחלוטין לא מעוניין לקחת תרופות. יכול שכל מה שאני מרגיש זה פשוט overthiking ואני סתם מנפח את זה? יש טיפים להתשחרר מכל זה? יכול להיות שאם אני לא אלך לטיפול המצב הזה יחמיר?

אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים. אני גם מפחד שהפחד הזה יהפוך בסופו של דבר למציאות. בנוסף, אני כל הזמן חוזר אחורה על מה שחשבתי כדי לראות שאני בסדר ולא קרה לי משהו. יצא לי לחשוב על זה הרבה לאחרונה, והרבה דברים במהלך השנים האחרונות (שקשורים בעיקר לעסק) לא עשיתי ומנעו את הקידום שלו בגלל overthinking - "מה קרה אם..."

היי שרון, תודה על המענה. אני כל הזמן מרגיש פחד שאני חולה באיזה מחלת נפש (סכיזופרניה לדוגמה).. כל פעולה שאני עושה וכל משפט שאני אומר עוברים מן "ביקורת" פנימית כזאת כדי לראות שהכל בסדר. אני כל הזמן מפחד שמשהו "ישתלט" עליי, שאני אשמע קולות או אדמיין איזה משהו. מצד אני אחד אני אומר לעצמי שאם אני מודע ומפחד מזה אז למה אני מתייסר מזה ומצד שני אני עדין מפחד וחרד מזה. האם יש משהו שיכול לעזור לשחרר את המחשבות האלה (מלבד טיפול)? אני מפחד לקרוא מידע באינטרנט כדי שהחרדה הזאת לא תתגבר ובסוף אני אאמין לזה, כי זה מה שגרם לזה מלכתחילה לדעתי.

היי גל, אחד על אחד מה שאני מרגישה אני ממליצה לך על טיפול cbt, יכול מאוד לעזור לך

שלום שרון, בני הבכור בן 17 החל לפתח מחשבה טורדנית שהציקה לו הוא שטח בפניי את המחשבה פעם ועוד פעם ואני מכה על חטא, לא ייחסתי חשיבות לכך אך מצבו מחמיר הוא מסתגר בתוך עצמו וחולה בכל פעם במשהו אחר הקאות חום ... לאחרונה גם עבר פרידה משמעותית. פניתי לרפואת משפחה שהצילה אותו עם ציפרלקס לפחות עכשיו קם על רגליו ולא שוקע .. עכשיו הוא מוכן לטפל בהפרעה . הוא טוען שהוא סובל ממחשבה חוזרת על הזמן שמסיבה לו כאב עצום הוא לא מצליח לדחוק אותה . המחשבה מייסרת אותו איזה טיפול יעזור ? האם המחלות שחלה בהם והדיכאון קשורים זה בזה ? תודה

היי , אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון , בהתחלה היו לי פחדים לאבד שליטה וכאילו חשבתי שיצאתי מזה עכשיו התחיל לי ניתוק כזה מעצמי כאילו הגוף והנפש נפרד וזה משהו שמאוד מפחיד אוצי אני לא יודעת מה קורה לי אני מבינה שזאת חרדה אני מנסה להרגיע את עצמי אבל לפעמים זה פשוט לא עובר ומה שבא לי זה רק ללכת ולישון אני נהייתי עצבנית אני לא שמחה ולא נהנת אני לא יודעת מה קורה לי , אשמח בבקשה לעזרה לאן לפנות

בוקק טוב, ביתי המקסימה נוהכת לאוננן עם חפץ המעבר עוד מילדותה "פיל" בובת פרווה. האוננות החלה כבר בגיל צעיר לקראת גיל 6ובתקופות מבויימות יש לה צורך בכך. הדבר היחיד שמטריד אותי זה לא האוננות עצמה אלא הסיבה שבתקופות מסויימות צריכה זו יותר.יש לציין שכיוון שאנו מדברות על הדברים פתוח. היא קוראת לזה פרטיות הגוף בחדר ויש תקופות שזה יותר אינטנסיבי. למשל כל יום לפרק זמן מסויים. אני חוששת שמשהו אחר מטריד אותה. יש לציין שלפני שנה וחצי אני ואבא התגרשנו ויש ביננו משמורת משותפת ויחסים תקינים מאוד. טופלה כשנה כחלק מהתליך. חברתית לפעמים ישנן תקופות פחות טובות. תודה מררש על תשובתך

היי שרון. אני לא יודעת עם כתבתי לך אני חושבת שכן אני עוברת כבר יותר מחודש שינוי תרופתי. אני לאט לאט מתאזנת ועם עניין השינה זה הסתדר ואני מאוד מודה לך על התמיכה עזרת לי מאוד בזה. רק יש לי בעיה,בבוקר אני קמה שמחה מצב רוח טוב מתפקדת יוצאת להליכה הכל בסדר גמור אבל שפתאום מגיע שעות אחר הצהריים ערב אני מרגישה בדידות רגשית חוסר אנרגיה דכדוך שמלווה במחשבות שליליות מדכאות. אני התייעצתי עם הרופאה אבל היא אמרה שזה לאט לאט מתאזן ולוקח זמן. מה שקורה עם המחשבות הטורדניות מדכאות מרוב שאין לי חשק לעשות שום דבר אפילו לצאת להליכה אני שוכבת במיטה ואין לי אפילו חשק לדבר עם אף אחד פתאום המצב רוח שלי צונח למטה. שרון שוב את ממש תעשי לי מצווה יש לך עצות טובות לתת לי כי אין לי למי לפנות כרגע.אני עדין לא התחלתי טיפול מה לעשות בינתיים עם התופעה אחר הצהריים ובערב שאני מרגישה את החוסר אנרגיה דכדוך בדידות רגשית מחשבות בלי סוף בבוקר שאני קמה זה עובר לי. ממש אשמח עם תוכלי לתת לי עצה קטנה את ממש תקלי עלי. תודה רבה שרון ומאחלת לך שבוע נפלא

היי, 1. האם את יכולה לתת לי כמה דוגמאות בודדות (משפטים) למחשבות מתקנות למחשבות המשניות, במצבים שאני אומר לעצמי שאין לי כח כבר עם המחשבות וכו׳. אני אשמח מאוד! 2. האם גם אדם רגיל לפעמים חושב על דברים בלתי הגיוניים שמפחידים אותו (ומאמין קצת למחשבות האלה)? או שזה קורה רק לאדם עם אוסידי? תודה רבה :)

שרון משהו הזוי מרגישה כאילו אני בתוך פסיכוזה מחשבה בתוך מחשבה בתוך מחשבה פתאום כל מיני דברים משוגעים שקופצים לראש מחשבות שווא מוזרות שאני עומדת למות שמלאך המוות בא לקחת אותי פתאום עולה לי סכין על הילדים חושבת שאני צריכה לקחת את הכדורים כרגיל בערב פתאום עולה לי מחשבה שאני לוקחת את כל הכדורים והמועקה ממש ממש קשה אני מפחדת שלא מתפרצת לי סכיסזופרניה ולא יהיה מי שיטפל בילדים

שרון האם מישהו שיש לו נטייה לפסיכוזה יכול לקחת כדורים מקבוצת ssri

הנה אני בעבודה מקלידה פתאום נכנס לי שעכשיו אני יקום ואני אצעק בשיגעון שאני המשיח ואני יכולה להציל אנשים ועוד זאת לא מחלת נפששששששש אמא אני מפחדת מזה

שלום גב שרון שיהיה לך חג שמח שאלה בקשה .כל הדברים המוזרים קורים לי .היתי בבית חולים .עליתי במדרגות מתנשפת 6 קומות. לא נעים להיות במעלית שלא נדע. במעבר היתה בחורה צעירה שפנתה אלי בשאלה.האם אני המשגיחה .ממש צעירה אולי מתנדבת.אמרתי לה שלא פתאום היא התפקעה מצחוק.לא היה לי כח לשאול למה היא צוחקת וגם היתה איתה עוד בחורה .וחוצמזה מיהרתי לטיפול נמרץ ברוך השם .התינוק בסדר.עכשיו אני ממש נעלבתי.כי את יודעת צעירים צוחקים על מבוגרים לא עושים לא כבוד ולא חשבון.ואני יחסית אליה .בת 55 .אולי צחקה עלי כי אני מבוגרת אולי על הכובע הנייקי שלי איך צריך לנהוג תודה מראש אגב הבעיה שלי היא רגישות יתר יתר מדי

היי שרון. רציתי לשאול שאלה שמאוד חשובה שלי ואשמח עם תוכלי לתת לי עצה קטנה מה לעשות. כאשר אני קמה בבוקר אני מרגישה מצוין מתפקדת חברים הכל טוב חיים שמחים פתאום מגיע תשע בערב אני מתחילה להרגיש חרדה שזה מתבטא במחשבות שליליות טורדניות של מה יהיה עם אני לא ישן בלילה זאת אומרת עם אני לא יכולה לישון כל הלילה יש לי חרדות ומחשבות איזה פחד שאני לא ישנה בלילה מה יקרה כל הזמן המחשבות האלה בראש שלי זה מתבטא בדפיקות לב מואצות הזעות אני בת 51 גלי חום כאבים בכפות הרגליים עשיתי בדיקות בקופת חולים והבדיקות היו בסדר. אבל שמגיע הבוקר אני מתחילה לפרוח לחיות חיים שמחים טובים ואין לי שום תופעות כאלה ביום. המחשבה הטורדנית החרדתית מתחילה בתשע בערב "מה יהיה עם לא אשן בלילה" וזה מתבטא בתגובות בגוף פיזיות מה עושים במקרה כזה? גם עם זה לא מחשבה טורדנית אשמח לדעת מה לעשות עם המחשבה והתופעות השליליות האלה זה מאוד חשוב לי שרון כאן בפורום את נתת לי כלים טובים בעבר שנעזרתי בהם ממש תודה את ממש תעשי מצווה בשבילי בפורום אפילו טיפ קטן איך להקל על עצמי מתשע בערב וכל הלילה תודה רבה רבה ומאחלת לך ולמשפחתך חג שבועות שמח

תודה רבה אני ממש מודה לך שרון מאוד עזר לי מה שהצעת לי חג שבועות שמח

שלום רב אשתי סובלת מocd . אני סובל מחשיבה מעט אובססיבית (הפסיכיאטר הגדיר כקוים של ocpd) . אצל שנינו יש רקע רגשי מורכב מילדות אך כנראה גם מבנה נפשי כזה. האם יש דרך לעזור מראש לילדים שלנו (הגדול בן שנתיים וחצי) שלא יסבלו כשיגדלו ממחשבות אובססיביות, קבעון מחשבתי וכדומה ? אבהיר שאין כעת בעיה כזו,מעבר להתמודדות רגילה עם גיל שנתיים. תודה מראש.

תודה! אשמח לשמוע איזו הדרכת הורים את מתכוונת? האם ניתן לקרוא חומר בעניין, גם לא בהקשר השפעה על ילדים, בשביל לעזור לנו להיות מודעים מאילו התנהגויות כדאי להמנע? שוב תודה רבה!

שלום, אני בת 29 ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי מחשבות אובססיביות מלוות בטקסים, ואף סבלתי מהפרעות אכילה סביב גיל 17 (שלדעתי היה קשור ישירות לשאר הפרעות החרדה שלי). יש תקופות יותר טובות בהן המחשבות נרגעות, אך בתקופות לחוצות המחשבות לא עוזבות אותי ואני מוצאת את עצמי מותשת ואני פשוט מרגישה שאני לא יכולה יותר! בסך הכל אני בחורה מתפקדת ויש לי קריירה די מצליחה, אבל אני ממש מתוסכלת מזה שאין לי זוגיות ואוכלת לעצמי את הראש עם מחשבות ופחדים שרק גורמים לי לא לרצות לחיות בכלל (אין לי מחשבות אובדניות כמובן וגם לא הייתי מגדירה את עצמי ״בדיכאון״ או משהו כזה). בעבר לקחתי ציפרלקס שעזר לי חלקית, וגם הלכתי שנה שלמה לפסיכולוגית והיא טענה שבמקרה שלי cbt לא יהיה יעיל כי אין לי חרדה אחת ספציפית. אי אפשר להגיד שהטיפול לא עזר בכלל, אך הוא בהחלט לא פתר לי את הבעיה ועלה לי המון כסף. אני פשוט אובדת עצות ולא מבינה איך אנשים חיים ככה :( מה לעשות? האם יש עוד פתרונות שאני יכולה לנסות? אני מרגישה מאוד בודדה בסבל שלי, כי כלפי חוץ אני נראית מאוד חייכנית ואופטימית אבל מבפנים אני מלאה בחרדות שלי שהפכו כבר לחלק ממני לצערי.

היי שרון שבוע טוב..מה שלומך? שבוע טוב..עוד פעם מחשבות אבל סוג של מחשבות שלא היו לי שנים אני פתאום חושבת על פגיעה בילדים שאני מפילה את הילד ואומרת בטעות מחשבות מזעזעות שאני שורפת..את הב...ועוד מלא מלא מחשבות קשות עליהם שפגעתי בהם ובאה משטרה ממש רואה את כל התסריט בראש שאומרים בחדשות ואז נכנס לי שאני שומעת קולות כביכול שאומרים לי לפגוע בהם..אני ממש לא מרגישה טוב ויש לי רבינה מועקה בלב ולא יודעת מה לעשות..

הנה עכשיו נכנס לי שיש קולות שמבקרים אותי אומרים לי עשית לילדים ככה וככה צועקים לי בראש את "אמא רעה" אמא זבל ועוד אמא נראה לי אני משתגעת

זה קורה בדרך כלל כשאני נמצא עם אנשים ספציפיים זה מאוד מפריע לי ואין לי דרך לשלוט בזה

היי שרון, אני לא חושב שזה מלחץ בנוסף זה קורה רק כשאני מביט לאנשים בעיניים למי אפשר לפנות? תודה

הי, אם יש לי כמה מחשבות טורדניות האם צריך להיחשף אל כל אחת מהפ בין 10דק לשעה, או שבסה״כ צריך להיחשף בין 10דק לשעה לכל המחשבות הטורדניות? תודה :)

שלום,בן 17,מרגיש רע כל בזמן ,יש מחשבות שפגעתי במישהוא ואני משחזר אירועים וזה מלחיץ אותי וגורם לי לחשוב שהרסתי משהוא,מרגיש הרגשה מוזרה של אדישות ,התרחקתי מהחברים

אם הסיבה שאני מרגיש רע כל היום,וקם עם מחשבות מדכאות שגורמות לי להרגיש אשמה ,זה ה o.c.d כי אני לא מצליח להתמודד עם זה

אבל אני מרגיש שאני לא מבין מה עובר ,אני כל הזמן במחשבות גם טובות וגם לא טובות אבל אני לא מצליח להבין מה עובר עליי וזה קשה

אני אצל פסיכולוג כבר שלוש שנים ועדיין לא מרגיש שזה עוזר

שלום, יש לי חבר שכל דבר שהוא אומר או עושה, הוא מבצע מספר פעמים: לדוגמה כשהוא נדרש לחזור על טקסט מסויים הוא מתחיל מספר מילים, נתקע, חוזר שוב עליהם, מתקדם לעוד מספר מילים וחוזר למילים הראשונות, כביכול יש לו 'קצר' שגורם לו את זה. או דוגמה אחרת, לפני שינה הוא פותח את הארון ומוודא בקול שכל דבר נמצא במקום("השעון פה, משחת שיניים וכו')זה ממש מפריע לו בחברה וכולם שמים לב לזה. מה ההגדרה של הבעיה הזו וכיצד ניתן לטפל בה? תודה רבה מראש.

הי דוקטור, אם אדם שסובל מocd מתחתן עם מישהי שסובל מהפרעות אכילה (היא אמרה שהיא קיבלה טראומה עקב שהוריה רבו ובעקבות ועקב זה היא קיבלה את ההפרעות אכילה) אז האם יש סיכוי יותר גבוה מהרגיל שילדיהם יסבלו מocd או הפרעות אכילה?

רציתי בעצם לשאול האם יש קשר בין ocd להפרעות אכילה מבחינה גנטית או שזה 2 דברים שאין להם קשר? ומה הסיכוי שיהא לילד הפרעות אכילה אם יש לאחד מההורים (ולהורה השני יש ocd)? תודה רבה

היי, כמה פעמים ביום ולמשך כמה זמן (בדקות) צריך להיחשף למחשבות טורדניות (ocd) (שלמיטב ידיעתי זכור לי שלא מספיק לא להגיב רק כשהם מגיעות אלא צריך גם להביא את המחשבות אלי...) ? תודה רבה

שלום וברכה אני בן 29 מאובחן בהפרעה סכיזואפקטיבית מטופל בברה"ן במעקב פסיכיאטרי ופסיכותרפיה מטופל בתרופות 5 מ"ג ארפיליי 100 מ"ג לוסטרל 200 מ"ג למיקטל בזמן האחרון אני שוקל עם הרופא שלי להוריד את התרופה אריפליי. כמו כן יש לציין שאני מקבל קצבת נכות לצמיתות, 40% רפואי ו-100% אי כושר. הפחד שלי שאם אני אוריד את התרופה אז ביטוח לאומי ישלול ממני את הקצבה או יזמן אותי לוועדה חוזרת. האם זה יכול לקרות? בגלל שאני לוקח פחות תרופות אז כביכול אני "יותר בריא" מבחינתם? האם הם יכולים לזמן אותי על כך לוועדה חוזרת למרות שיש לי נכות צמיתה? ואם לדוגמא אני ארצה להיגמל מהתרופות בעתיד, האם ביטוח לאומי יכול לעשות על כך בעיות ולשלול ממני את הנכות בגלל שאני לא לוקח יותר תרופות? אשמח לתשובה, אני ממש בלחץ מזה.. תודה

אני חווה כבר הרבה זמן לחץ בראש ואי שקט מטורף חוסר יכולת להרגע אני בתקופת לחץ ומתח כבר הרבה זמן האם זה הגיוני לחוות ככה חוסר שקט חוסר רגיעה רצוף גם כדורים לא עוזרים.. ועין ימין כמו יבשה וכמו משהו מציק לי גם שם בחילות בעיות עיכול הכל מהכל הרגשה של חולי.. האם בדיקת mri היא לוקחת הרבה זמן? אני מפחדת מגידול בראש וזה הולך וגובר ואני לא מצליחה להרגע בכל דרך

היי שרון , אני מפחדת לאבד שליטה ולפגוע באנשים יקרים אני לא מבינה מאיפה זה בא ואיך זה התחיל יש תקופות שאני מצליחה להתמודד עם המחשבה הטורדנית הזאת שלא נותנת לי מנוח לא מדובר בטקס כלשהו שעוזר לי להוריד את המחשבה פשוט שיחה עם עצמי והייתה תקופה שהכל עבר ושוב חזר אני לא יודעת מה לעשות הייתי ביטפול פסיכולוגי שלא עזר אני מודעת שזה רק בראש וזה לא יכול להיות כי אני לא בן אדם כזה ועדיין זה מכניס אותי לחרדות מטורפות אני לא מבינה איך זה קרה לי ואיך אני יוצאת מזה לתמיד יכול להיות שזאת בעיה של חוסר הורמון כלשהו? או בעיה בהורמון כלשהו ? תודה רבה רבה