פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום שמי דניאל בן 45אני סובל מהבעיה הזאות כבר יותר מ20 שנה יש לי אובססיה ללבוש בגדי נשים אז ככה אני חייב לעשות את זה במקום ציבורי שיש הרבה אנשים אני אוהב להרגיש מושפל שצוחקים אליי ואומרים תראו איזה קוקסינל!!! זה עושה לי טוב להרגיש אפס אני לא סובל שיערות על גופי עשיתי הסרת שיער לצמיתות כל הגוף ואני חייב גם לגלח את הראש וגם את הגבות מבזבז אמון כסף על איפור בגדים גרביונים נעליים ועוד... הייתי במעקב פסיכיאטרי עד לפני כמה חודשים כי הפסקתי את הכדורים נתו לי כדורים מאוד חזקים perphenan seroxat לקחתי גם בעבר risperidalזה עשה לי טוב כאילו עצר את הבעיה אבל סירס אותי לא היה לי סקס במשך שנה וחצי הירגשתי מאוד עייף גם בעבודה וזה מאוד הפריע לי אכשיו הפסקתי את הכדורים וחזרתי לעניינים עוד פעם אותו סיפור לגלח תראש גבות להתלבש ולצאת ככה בביגדי נשים אני צריך רופא מקצועי שילמד אותי איך לשלות בזה שזה לא יפריע לי במוח כל הזמן כי אני לא יכול להמשיך עם כדורים אז לפחות לעשות את זה פחות בלי מחשבות טורדניות תודה רבה.......

שלום אני בן 18 ויש לי לצערי hocd אז הלכתי לטיפול והפסכולגי טיפל בי ואמר לי לראות דברים שמפחדים אותי לכן ראתי תמונות של גברים ופרונו גייז לא היה לי זקפה וזה גם דחה אותי ופעם האחת הקאתי ,אחרי כמה זמן hocd שלי עבר אבל עכשיו הם זה הגיוני ומה זה אומר .ויש לי גם פחד שלאחי בן 15 היה מחשבות כאלה כי זה סבל ואני לא רוצה לראות את אחיך שלי סובל ,כי אולי זה עובר בתורשה , וגם היה לי cod לפני hocd הם יש קשר . חשוב להדגיש אני נמשך לנשים ויש לי תמיד זקפה מנשים ו יש לי סוג של חלום מוזר לזיין את דודה שלי כי היא כוסית .ולא היה לי חברה עדין לצערי ,עכשיו מה לעשות עברתי טיפול שהצליח לעבר לי את hocd אבל בסוף זה חזר .

תודה על העצות ,והבנתי שאני צריך לקבל את המחשבה ,ושהיא לא הגיונית ולא אומרת כלום ,כמו למשל עם יש כוח על או אין לי כוח על .סתם דוגמא:),בקשר לאחי אני מתכוון ספיצפת לhocd בגלל שלפי דעתי זה יותר חמור .וגם אני מכיר משפחה שיש להם רק בן משפחה שסובל מcod,ושאר המשפחה לא איך זה הגיוני ,ועם לאחי היה hocd,cod. מתי אפשר לקבוע איתך פגישה וטיפול לאח שלי .תודה

אני בן 25 לא סבלתי מבעיות כלל, אולי פרפקצינוזים. בשנתיים האחרונות חלה אצלי תופעה שכל מה שאני חושב כמעט, אני גם צריך לזכור. אני קם בבוקר עם מטלות מאתמול של דברים שוליים, אני כותב הכל, גם דברים שנשארים לעד רק בזה שהם כתובים, כגון חשבתי כך וכך.. בעיקר בנושא שאני לומד, ואני מעמיק ומגיע למסקנות חדשות חשוב לי לזכור כל פרט ופרט, ואני יכול להיתקע שעות כי נראה לי שברח לי פרט מסויים ואני מנסה להיזכר בו. אם אני בלי דף ועט אני לחוץ שאני ישכח כל מיני דברים שעלו לי בראש. מה אפשר לעשות. יעצו לי להפסיק בכח לחשוב ולהיתקע, למרות שאני אדם משכיל ובעל שליטה עצמית, רוב הפעמים אני פשוט לא מצליח.

שלום, יש לי כמה בעיות סביב נושא החרדה. ראשית: יש לי בעיה שמתקשרת בכך שאני מכיר אנשים, אנשים זרים, סתם שמות, והם נתקעים לי בראש ואז נדחף לי בראש שאני רוצה לעשות להם משהו רע. אני יודע את המציאות אבל זה מכאיב לי ואני מפחד שמשהו ישמע את הרצון לאמר את זה בקול רם ויעשה לי משהו רע. כתוצאה מכך - אני מפחד מכל דבר שקורה - משהו דופק בטעות בדלת - אני מפתח דימיון שזה כתוצאה ממשהו שעשיתי ושזה אסון ושהכל נורא והם רוצים ברעתי. מה אני עושה ??

תודה על התשובה. אני יודע שאולי את לא צריכה לכתוב פה. אבל יש מומלץ בתחום ה-CBT ? איפה מחפשים? דבר שני, מה עושים עם הפחד לפלוט אמירה אלימה כנגד מישהו שאתה בכלל לא מכיר? תודה, ליאור.

אני בטיפול של פבוקסיל 50 מיליגרם לאובססיות כבר שנים רבות וגם עברתי טיפול התנהגותי.מצבי יחסית טוב.אבל יש בעיה שמציקה לי מאוד שאני יושב לקרוא או במחשב אני מרגיש צורך עז להרקיד את הרגליים שאני מנסה למנוע את זה אני לא מרגיש נוח שאני נכנע לדחף גם מרגיש מצוקה.מה אפשר לעשות בטיפול ההיתנהגותי אולי לעשות שינוי להוזיז את הרגל שפחות בא לי להוזיז שאני רגיל להוזיז רגל ימין אז אני יוזיז שמאל או להוזיז בצורה אחרת כמו לצדדים במקום למעלה למטה.תודה רבה

שלום במשך שנים רבות אני סובלת מחרדות. אני מטופלת בשיחות אבל קשה לי להסביר את מה שאני סובלת ממנו יום יום 24 שעות ביממה. אני לא מבינה מה מתרחש אצלי ואני יודעת שמה שקורה לי במחשבות זה לא הגיוני אבל עדיין ממשיכה לחיות עם התופעה של חרדות וטקסים חוזרים כדי להסיר את ה"אסון" שמתקרב. אנסה להסביר. כשאני קמה בבוקר כבר יש לי חרדות שיקרה לי משהו רע, היום אחלה במחלה ואהיה חסרת אונים, ואז אני מתקשה להתארגן ולהתלבש. אני מחליפה בגד כמה פעמים כאילו שאם אלבש משהו אחר זה לא יביא את המחלה או האסון שחשבתי עליו. כך גם עם קניות. אני לא מסוגלת להנות מכלום. כשמשהו מאוד מוצא חן בעיני בחנות אני נמנעת לקנות אותו מכיוון שכאילו אם אהנה יקרה לי משהו כי אסור לי להנות, כאילו אענש. לפעמים אני קונה ומחזירה. כל הזמן יש לי בראש מחשבות שיקרה לי משהו רע, שאהיה חולה ותלויה באחרים ואאבד את עצמאותי כמו אימי. אימי חלתה במחלה נוראית ואיבדה את עצמאותה ואני כל הזמן חוששת שזה יקרה ואז אני מנסה לעצור את זה בטקסים לא הגיוניים. אני מודעת לכך שזה לא הגיוני, אפילו כשאני כותבת וקוראת את מה שכתבתי כלום לא נראה לי הגיוני אבל עדיין זה ממשיך להטריד אותי. מה הפתרון לסבל היומיומי הזה? אני לא חיה, לא נהנית מהדבר הכי קטן, שוללת כל הנאה כאילו כל הנאה תביא בעקבותיה אסון. קשה לי עם המאבק במצב שלי.

היי שרון. אני בת 35 ומגיל 5 בערך אני כל הזמן מתנתקת מהסביבה וחיה באיזה סיפור שחוזר על עצמו שוב ושוב. אני מודעת לסביבה ואם מישהו יקרא לי אני ישר אחזור למציאות, וזה גם לא יקרה כשאני עם אנשים, רק לבד. אני לא יכולה לעצור את זה וזה פוגע לי באיכות חיים בצורה נוראית, כי יש תקופות בהן אני יותר מנותקת מחיה במציאות. הסיפור שחוזר על עצמו היה קשור בילדות יותר למישהו שעוזר לי ומציל אותי מפגיעה מינית, והיום קשור למישהו שפשוט אומר לי שאני לא מדמיינת או משוגעת ושזה אמיתי. יש לי המון סיוטים שחוזרים על עצמם על ילדים שנאנסים ושאני מנסה להציל. א-ב-ל אין לי שום זיכרון של שום דבר כזה שקרה באמת! אני פשוט אבודה ונאבקת להשאר במציאות ולא להתנתק אבל זה קרב אבוד. למה זה קורה?? אני מיואשת. (אני כן מתפקדת, עובדת, נשואה ועם ילדים, אבל מחפשת הרבה פעמים להיות לבד כדי להתנתק) תודה.

אני גיי אם זה לא יהיה ברור:) הייתי במסיבה, והיה שם בחור שהוא יחסית מוכר פשוט נדלקתי עליו.. בסוף יצאתי לכיוון הבית ופתאום ראיתי את אותו בחור , ושאלתי אותו שאלה ספונטנית לגבי הכיוון לתחנת האוטובוס, ככה שאני לא יודע מה הוא חושב, אם בכלל... מהרגע שהוא התחיל לדבר, הרגשתי שאני מתאהב קשות, הוא כזה מתוק ונחמד... וכן, דווקא עליו אני לא רוצה לדבר... הבעיה היא אחרת, שזה מזכיר לי את תקופת התיכון שהתאהבתי באנשים שלא אהבו אותי בחזרה, באופן סדרתי, הייתי נמשך לאנשים שלא נמשכים אלי, כי הם היו סטרייטים ככל הניראה, וזה פגע בי, האי סימטריות הזאת... האכזבה, אחרי אכזבה, אחרי אכזבה, שגררה חוסר ביטחון, ודימוי גוף שלילי... נפגעתי מזה, וזה קורה שוב פעם... אני מגיע לאותו מצב, שאני מתאהב במישהו, ואני פשוט מרגיש כמו אותו ילד פגיע שהסתכל באובססיביות בתמונות של האנשים שהוא היה מטורף עליהם, חסר אונים ומיואש, כאילו כל עולמי תלוי בבחור הזה... התחשלתי עם הזמן, והיום אני יכול להגיד, שאולי זה ניראה לי מחדל עצום שהוא לא יאהב אותי בחזרה, ואני הכי מטורף עליו, אבל מנסיון העבר, רק עכשיו זה ניראה כל כך קשה, כשזה יעבור, זה יהיה הרבה פחות נורא ממש שזה ניראה עכשיו וכניראה יהיה מישהו אחר שאני אחשוב עליו... ובכל זאת, המחשבות עליו צצות מפעם לפעם, וזה מכניס אותי למוד של דאון, המחשבות שהוא לא רוצה אותי, ושאני לא מספיק טוב... (זה לא מפתיע אותי שזה מה שאני חושב, שזה כל מה שהיה לי בעבר, בלי להישמע אומלל)... איך אני יכול להעיף את המחשבות האלה מהראש? המחשבה שאני כל כך מטורף עליו, והוא לא אוהב אותי, וכמה זה נורא וכו'... תודה

היי בוקר טוב. הסיפור שלי הוא קצת ארוך אז אקצר ואגיד שיש לי ילד בן 13 שסובל מאוד מהפרעה טורדנית של ניקוי ושטיפת ידיים במים וסבון...ההפרעה הזו מפריעה לו בתפקוד הבסיסי ביותר של לאכול לשתות להתפנות בשירותים כל דבר מצריך שטיפות,או אי נגיעת הידיים בכלום! ממש כמו רובוט. התופעה התפרצה ממש בשיא שלה לפני חודש וקצת .והיו סימנים של משהו שקורה לפני ,כמו מגבות רטובות סבונים שנגמרים אבל השיא הקשה זה בחודש האחרון... התחלנו טיפול בדיקור סיני,ובשיחות עם פסיכולוג.היה קצת שיפור אבל האובססיה נשארה אז הוספנו לו בעזרתה של המטפלת בדיקור טיפות של פרחי באך... בימים האחרונים הכל ממש התגבר.הילד ממש סובל ובוכה קשה לו לתפקד ולהסתיר את המתרחש מסביבתו.הוא ממש לווה חוויה קשה ומתישה כמו כן כל בני הבית. אני רוצה להתייעץ רוצה שמישהו יבין אותי כאמא מודאגת וחרדה להווה ועתיד של הבן שלי.כל הטיפולים נעשים באופן פרטי יש לציין. אך אני לא יודעת האם הטיפולים נכונים? האם יש עוד ילדים כאן בפורום? צריכה מידע חיזוק ולראות האם יש אור בכל הדבר הזה? אשמח שתעזרו לי אם יש כאן אמהות או מישהו שידריך אותי ? תודה רבה שקראתם ...

שרון תודה רבה שענית לי.אישרת לי את מה שהרגשתי שבאמת הפסיכולוגית היא רק דרך להכיל את הילד לא לטפל בבעיה. הטיפול שהתכוונת זה cbt? זה עוזר? צריך ללכת לפסיכיאטר בשביל דבר כזה? אני שוקלת לעשות הכל דרך קופות החולים אני מפחדת שמנצלים את החולשה והקושי שלנו ....ומצד שני הבן שלי לא מעוניין וחושב רק על עתידו הצבאי ובכלל...תחושות מעורבות וקשות.

שלום לך שרון..יש לי שאלה ברשותך יש לי המון זמן מחשבות טורדניות כגון:בדיקות חוזרות אם הדלת סגורה ועוד בסגנון לאחרונה התחילו לי מחשבות ופחד לפגוע באדם שאני אוהב אני מודע לזה שלעולם לא אפגע אבל המחשבה ממשיכה להגיע ולהפחיד שוב ושוב

שלום שרון, יש לי אוסידי והפרעת התקף חרדה, אני למדתי אחרי הרבה שנים שלהתגבר על האוסידי זה היכולת לחיות איתו בלי להגיב ובלי לפחד... די הצלחתי... אבל... לפעמים יש לי התקף חרדה- לחץ שגורם לרעדה, דפיקות לב, בלבול ואפילו בחילות. בעיקר כשמזרזים אותי להתארגן מהר, "נו כמה זמן, צריך לצאת כבר".... להספיק את זה ואת זה..... שהכל יהיה מוכן, גם פה האוסידי קשור בזה שהכל צריך להיות מסודר ומתוקתק מראש, אבל כשזה לא הולך אני נלחצת וכאילו מאבדת את עצמי, אז למשל אני מתעצבנת שמלחיצים אותי. אני מנסה להגיד לעצמי אז שילחיצו, מה איכפת לי, אז לא אספיק משהו וזה בכל זאת לא הולך לי בענין הזה ספציפית, איך להתגבר על זה?

מה ההבדל בין הפרעת חרדה לאוסידי,יש לי את שניהם, אבל יש גם קשר בינהם (בעיקרון מאובחנת כאוסידי). הרי האוסידי גורם לחרדה...מה זה משנה ההפרדה בין הספקטרום האובססיבי קומפולסיבי לבין הפרעות חרדה אחרות? ועוד שאלה קצת פילוסופית: מה זה מעיד על הבנאדם שיש לו הפרעות כאלה? מה לא בסדר בו? הרי לא מדובר באופי חלש, נכון?

בזמן ההריון אימי נחשפה לצילומי רנטגן, ביקשו ממנה להפיל את העובר והיא סירבה, וככה נולדתי, נולדתי עם בעיית עור מאוד קשה , היו לי שומות רבות גדולות ומגעילות על הגוף בכמות של עשרות רבות אם לא יותר, , היתביישתי תמיד להחשף,לא הלכתי בנעוריי לים,לא יכולתי לחשוב שמישהי תרצה אחד כזה , ולא יצרתי מצב לזוגיות כלל, עד שבגיל 30+ קיבלתי טיפול ממומחה לעור עם תרופה חדשנית שהורידה את כל השומות ללא ניתוח, אז כבר הייתי מעל גיל 30, בכלל אני בא ממשפחה מאוד בעייתית, ומאז שאני זוכר את עצמי,ובמיוחד אחרי הטיפול בעור, נוצרה אצלי תופעה שאני נגעל ממישהו שיש לו שומות או נגעים בעור, מחשש שיתפתחו לי שוב נגעי עור אני מקפיד על סטריליות, מה זה אומר? שאני מישתמש באלכוהול 95% כדיי לחטא ידיים למשל , או חפצים חדשים שאני נוגע בהם, כשאני יוצא החוצה או הולך למקום מסוים, הבגדים ילכו לכביסה מידיית, אין מצב שאשים אותם בארון, אם מישהו יבוא אליי, אחרי שילך אחטא את הכסא שישב עליו, אין מצב שארשה למישהו לשבת על המיטה שלי ואחר כך אשן בה כש על המצעים מה שעבר לשם מבגדיו, אני מבין שהפחד הזה מלחזור להיות עם נגעים בעור, מקשה את החיים שלי, אבל קשה לי לחשוב שאוכל להסתדר ללא הספירט לחיטוי, אינני יודע כמה אמת יש בפחד שלי מלהידבק בנגעי עור מגעילים שוב,אבל ללא ספק יש לי צורת חיים לא רגילה,אנשים שנכנסים אליי הבייתה, ומרגישים את ריח הכוהל, חושבים להם כל מיני דברים,ותמיד מעירים לי, שיש לי בבית ריח מוזר או של אקונומיקה או משהו אחר שלא ברור להם למה, ולמה אני מישתמש" במשהו מוזר", אני חי כך עשרות שנים, האם יש תקווה לשינוי? האם בכלל ניתן לשנות משהו? תודה

שרון שלום, יש לי אוסידי לכן אני רושמת כאן את שאלתי אבל אני לא יודעת אם זה קשור. אני בת בין 25 ל30 ורווקה. יש בנות ספציפיות שאני מתחברת אליהן רגשית, ויש אחת (שהיא לא בדיוק חברה) שאני מאד אוהבת ואני חושבת עליה הרבה ומדמיינת את זה שהיא תחבק אותי. ואני בלב מאד מאד רוצה שהיא תחבק אותי הרבה ותדבר איתי ותטייל איתי ועוד... (זה עושה לי טוב וגם המגע) לרוב אני מתביישת לבקש חיבוק והחלטתי כן לבקש. יש אנשים מעטים ספציפיים שאני רוצה שיחבקו אותי ובכלל לא מכולם, יש לי בראש גם בנים בודדים. עולה לי לפעמים מחשבות על קשר מיני איתה אבל אני לא חושבת שאני מתכוונת לעשות את זה. זה גם מגעיל אותי ואני גם קצת מפחדת לחשוב את המחשבה הזאת. גם לחשוב על קשר מיני עם בנים זה מגעיל אותי, לגבי בנים יכול להיות שזאת סיבה של ניקיון. (גם בעבר אהבתי את המטפלת שלי והייתי מאד אוהבת את זה שהיא חיבקה אותי זה עשה לי מאד טוב.) אני הרוב מתחברת לבנות, כנראה מכיוון שאני דתייה ואין לי ככ קשר עם בנים ואני לא ממש מכירה את זה. מבחינתי זה נשמע לי רגיל שאני אוהבת אותה וכייף לי הקשר איתה, אבל אם אני חושבת על זה שאולי זה אומר משהו על המיניות זה מפריע לי מאד. מה זה אומר עלי והאם זה נורמלי לאדם רגיל? והאם זה נורמלי לבקש חיבוקים מבנות? תודה.

שרון שלום, זאת אני שכתבתי בעבר את השאלה על העברה אם את זוכרת לגבי קשר. אז כל זה מתקשר ביחד, שאני נקשרת לבנות. אני מרגישה שלבנות יש יותר רגש והבנה אז יכול להיות שבגלל זה אני נקשרת אליהן הרבה יותר מבנים. אבל אני מפחדת שזה לא לסביות. אני מאד רוצה לבקש הרבה חיבוקים מהחברה ואני גם אומרת לה שאני אוהבת אותה, מאד נקשרתי אליה. מחכה לתשובה.

שלום, רציתי לשאול אם דיבור כמעט ללא הפסקה בזמן פגישות טיפול - קצת בפראנויה שהשעון מתקתק והזמן אוטוטו מסתיים. וכשמסתיים , מתוסכלת מכך שלא איפשרתי לפסיכולוג להגיב ומרגישה ריקנות ותסכול. הבעיה שכל פעם מבטיחה לעצמי לשתוק ולא עומדת בזה וזה שוב קורה לי. הפסיכולוג בתקופה מסוימת היה מפסיק את שטף הדיבור ומדבר אבל זה לא ממש עזר כי גם כשמפסיקה , חושבת על מה שעוד נשאר לי לומר ולא מצליחה להקשיב. אציין שגם לדבר על הבעיה לא עזר. נורא נורא מתוסכלת ואודה לך על עצה!

תודה על העצה וחשוב לי להבהיר שזה לא בדיוק נובע מ"רצון" לדבר ולשתף - זה איזשהו "טראנס" כזה של דיבור שכמו אין לי שליטה עליו! וגורם לי תסכול רב ואף בכי אחרי פגישות. ניסיתי לכתוב כדי למקד את עצמי וגם היו ניסיונות שלו להפסיק אותי שלא תמיד הצליחו כי לפעמים כל כך שקועה בניסיון להסביר את עצמי שנדמה לי שאם אוותר על הפרטים המסוימים, לא אהיה מובנת. בעבר הייתי שתקנית ועכשיו עברתי לקיצוניות השנייה. בכתיבה אני הרבה יותר טובה וחבל שאי אפשר לתקשר כך בחיים.. אולי זו התנהגות כפייתית? או משהו אחר? כי אני כבר על סף ייאוש

היי שרון, יש לי אוסידי הרבה שנים שמתבטא בכמה סוגים... האם זה משהו שנולדים איתו? או שמשהו השתבש בנפש האדם? ועוד משהו, לא יודעת אם תביני אותי; אני במצב הרבה יותר טוב היום.... עם זאת מרגישה שהתמימות כלפי החיים או תפיסת העולם נעלמה, את רואה את הדברים מפרספקטיבה אחרת, כאילו אתה שונה, עצובה וכ"ו, איך מטפלים בזה?

מילה יותר נכונה היא כנראה ספונטניות מאשר תמימות

היי שרון :) רציתי לשתף אותך בבעיה דיי מטרידה שמתרחשת אצלי בשבועיים האחרונים. אני בחורה בת 22 לעולם לא סבלתי מדיכאונות ולא הייתי שייכת לעולם הזה. לפני שבועיים קראתי כתבה על בחור שרצח את הוריו כי היה חייב כספים. ומאותו רגע שקראתי תכתבה המוח שלי התחיל לדמיין אותי עושה את זה לאמא שלי. אמא שלי היא הדבר הכי חשוב לי בעולם, אני אוהבת אותה יותר מאת עצמי ואפגע בי לפני שאפגע בה. אני במחשבות איומות, מרגישה כאילו אני לא מכירה את עצמי כי איך זה ייתכן שאני ארצה לפגוע באמא שלי?! כבר אני מתחילה לחשוב אולי זה אמיתי! והמחשבה הזאת גומרת אותי. רזיתי 5 קילו, אני בקושי יוצאת ורואה חברים, אני סטודנטית ובשיעורים אני נאבדת לגמרי. הייתי אצל פסיכיאטר והוא אמר שזה או סי די. הוא נתן לי ציפרלקס. ואני עכשיו בטיפול של CBT ללמוד איך להתמודד עם המחשבות. אבל מרוב מחשבות על גבי מחשבות אני כבר מתחילה לחשוב אולי אני אפגע בכל מי שאני אוהבת או יאהב וזה מחרפן אותי לגמרריי והמחשבות שאולי זה לעולם לא יעבור לי עוד יותר משגעות אותי. מרגישה כאילו איבדתי את חיי .

את מכירה עוד אנשים שחווים דברים כמו שלי? והאם הם יצאו מזה? ואיך יוצאים מזה זה הרי מחשבות זה בלתי נשלט זה תמיד יכול לקפוץ חזרה. אני ממש חסרת אונים :(

שלום, אני מיקה, בת 27. אני נמצאת בזוגיות עם בחור מזה כ-4 חודשים ואנחנו מאוד אוהבים וכיף לנו וטוב לנו ממש. בשבועיים-שלושה האחרונים אני מרגישה את האוסידי מתחיל להפריע לי בזוגיות. אני מפרשת הרבה דברים כחוסר נכונות שלו או חוסר רצון שלו להיות איתי למרות שכשאני איתו אני יודעת שהוא לגמרי בעניין ואוהב אותי מאוד. אבל כשאני לא איתו, אז מתחיל הקושי. במערכת יחסים הקודמת שלי זה גם היה ככה, אבל היה לזה יותר בסיס- באמת לא התאמנו ובאמת היו בינינו פערים משמעותיים. וכאן אני די מרגישה שאני סתם אובר- מנתחת סיטואציות ואני ממש חוששת שזה יהרוס לנו ובעיקר אני לא רוצה שיתחולל אצלי בראש משהו שהוא לגמרי מנותק מהמציאות ויפגום לי בקשר. במהלך הקשר הקודם שלי הייתי בטיפול וכמה חודשים לאחר סיום הטיפול נפרדתי מהבחור לאחר 6 שנים וממש בלב שלם והייתי בטוחה שכל זה מאחוריי ושהסיבה לטורדנות בזמנו הייתה שהבחור באמת נתן לי סיבות לחשוש ולחשוב. אבל עכשיו אני ממש מרגישה שאין לי סיבות ויחד עם זאת עדיין מופיעות המחשבות. בטיפול בזמנו עלה הקושי שלי עם מצבים שהם לא בשליטתי (כמו למשל כשהוא לא נמצא איתי). אני לא חושבת שהוא בוגד בי או משהו כזה אבל אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה ממנו חיזוקים לזה שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי ושאני חשובה לה. ואני רוצה להתמודד עם המחשבות בלי לדעת איפה הוא נמצא בכל רגע נתון ומה הוא עושה וכו', אלא באמת לפתור את זה ממקום פנימי שלי. מאיפה זה מגיע? יש עוד מישהו שיכול להזדהות ואולי לעזור?

שלום בעקבות חרדה ודאגנות יתר, אני לוקחת רסיטל 20 מ"ג והשינה שלי ממש גרועה. אני מתעוררת 8-10 פעמים בלילה כאילו משהו מפריע לי בראש להירדם ולהיכנס לשינה לחלוטין וגם הרסיטל גורמת לי לתאבון. האם התרופה לוסטרל יכולה לסייע לי עם הבעיות של הרסיטל? האם ללוסטרל תופעות לוואי קשות? אשמח לדעתכם

היי שרון כבר יצא לי לכתוב בפורום הזה אני בטיפול cbt והאמת שישנה התקדמות בכך שאני סוף סוף מצליחה לזהות מתי זה אמיתי ומתי זה המחשבות הטורדניות האלו שמנסות לבוא לי בכל מיני צורות וגם שאני יודעת שאני לא מרגישה תחושה מסויימת זה כאילו המחשבות שולטות בי אני חיה עם חבר שלי כבר מעל 4 שנים ובדרך למיסוד הקשר בעיקר המחשבות הם על נטיה מינית כשהייתי צעירה אכן חוויתי בלבול זהות והייתי מתנסה פה ושם, לא ברמה של יחסי מין עם נשים זה לא משך ולא מושך אותי ברמה רגשית, קרבה עזה אפילו להגיד סוג של התאהבות יותר בגיל ההתבגרות ובתקופה שהייתי בדיכאון לא מעבר. תמיד נמשכתי לגברים ועובדתית. לפני ככה ימים היה לי ריב עם אמא שלי בו ה יא אמרה לי משהו שממש החזיר אותי 12-13 שנים אחורה והיה לי ריב באותו ערב עם בן הזוג שהרגשתי ככ רע ועצוב, וביום למחורת הגיעה אלינו עובדת חדשה לסבית לא שזה באמת עשה לי משהו או הפריע לי, אבל יצא לי לדבר איתה על מה שהייתי מרגישה בהיותי צעירה ומכיוון שזה הציף אותי זה שוב פרץ וערער אותי, אולי יותר טוב עם אישה, אולי שוב לנסות וכל השאלות והמחשבות האלה שכבר בא לי לא יודעת מה לעשות אני לא רואה את עצמי חיה עם בחורה. אלא עם גבר זה ידוע לי וברור לי. אבל משהו לא משחרר לי חשוב לציין שגם שדיברתי עם העובדת הלסבית היא לא עשתה או גרמה למשהו, שמתי לב איך המחשבות מנסות אותי בכל דרך שזה לא ייאמן אני בלי מצב רוח בימים האחרונים עם הבן זוג וכן הocd מפחיד למרות שמבינים שזה מחשבות

שרון תודה על ההיענות המהירה אכן אני מבינה אותך. שמתי לב שביום יום בזוגיות עם החבר זה לא שאני חושבת על נשים או חיה בהכחשה באמת שלא. כשההתקף מגיע לפעמים כמו עכשיו זה בצורה שונה ובעוצמה חזקה שכבר מוזר לי להסתכל על חבר שלי. כאילו אלה מחשבות שאני אומרת לעצמי אולי את כזו וכאילו יש תחושת שחרור על מה שלא קיים. כאילו כל הזמן מפחדת שאולי אני כן כזו. אני יודעת שלא. אבל בגלל שחוויתי בהתבגרותי דברים הקשורים לזה קשה לי לקבל אותם ולנצק את האובססיה

הסבל שאני נמצא כרגע לא יתואר יש לי או סי די כבר שנים לפני חצי שנה התחילו לי גם התקפי חרדה לקחתי קלונקס וכדורי שינה והחרדות די עברו ורק בלילה לא הייתי מסוגל לישון ללא כדור הכרתי מישהי וניהלנו רק שיחות בפון אתמול סיפרתי לה שאני בחרדות וסגרתי את הפון וכרגע אני בחרדה איומה מה עלי לעשות בשביל לחיות חים נורמלים מתחנן למות

היי שרון, כתבתי פה לא מזמן, אני מוצפת כשנה ממחשבות ודמיונות מגעילים, האם אוסידי קשה יכול לגרום לי לעשות משהו רע בניגוד לרצוני? אני יודעת שאת לא אוהבת לתת "אישור", אבל בכל זאת, המחשבות הציפו אותי ברמה נוראית כבר תקופה ארוכה. והספק הזה מנכר כל הזמן...

אני גם לא שואלת אף אחד לאישור כבר תקופה ארוכה.... זה אכן לא מועיל ואף יכול להחמיר.

שלום שרון, אני מאובחנת עם אוסידי כבר שנים. ובנוסף יש לי בעיה בעור ברגליים של פצעים- זיהום עור- פוליקוליטיס. כאשר אני מרגישה חרדה מאוד ממחשבות טורדניות אני מחטטת בפצעים אלו יותר ונוצרים גלדים שגם אותם אני מקלפת לפעמים וזה פוגע בעור. המחשבות הטורדניות שלי נוראיות וקשורות לפגיעה בעצמי או באחר. קשה לי מאוד. ואני בחורה כה טובה ומוסרית, האוסידי הורג אותי. האם בנוסף/ במקביל לאוסידי יכול להיות גם הפרעות בספקטרום כמו חיטוט כפייתי בעור?

שהאוסידי שלי מופיע בכמה סוגים, כמו מה אם כתבתי משהו, מה אם אמרתי משהו, המשותף לכולם הוא: "מה אם...?" כמו גם סדר.... אבל עם השנים הרבות למדתי לזהות אותם, ואני משתדלת להגיב פחות.... כמה אפשר

היי, בהמשך לשיחתנו לגבי המחשבות הטורדניות בנושא הדת והפחד מהעונש, עדיין מנקרת לי המחשבה שאני נושאת משא כבד על כתפי ואיך אוכל לדעת שה' סלח לי על המחשבות האלו שגורמות לי סבל רב?

שלום שרון, כני סובל מאוסידי ורציתי לשאול אותך האם חשיפה ומניעת תגובה הוא הטיפול הטוב ביותר? יש פסיכולוגים שלדעתם צריך לשלב גם טיפול דינאמי, האם את תומכת בגישה זו? ומהי בכללי? השאלה שלי לסיכום: מהו הטיפול הטוב ביותר, האם במקרים קשים מאוד ומורכבים צריך לשלב כמה טכניקות טיפול? אני מבולבל וחושב שאת יכולה לעשות קצת סדר בבקשה

טיפול דינמי הרי מתיימר לפתור קונפליקטים פנימיים בנפש ובלה בלה... לרוב האנשים יש קונפליקטים כאלה, עם זאת, לא לכולם יש אוסידי. מסקנתי היא שטיפול זה לא מועיל לאוסידי, ואפילו יכול להחמיר... האם זה נכון? יש איזה פסיכולוגית שניסתה להסביר לפי הבנתי, שהאוסידי הוא מורכב, ולכן צריך לעשות גם טיפול דינמי בנוסף לחשיפה ומניעת תגובה... אבל קצת זלזלתי בזה שהרי באמצעות יישום כלים התנהגותיים של חשיפה הצלחתי להגיע לרמה נמוכה ב כ 70% של חרדה. וזאת על ידי למידת הטכניקה של הסיביטי לבד ולקיחת הסיכון, אני לא מגיב למחשבות, דימויים עד כמה שיכול, והחרדה פחתה מאוד, הספק תמיד מלווה אותי ברקע אבל אין לי מה לעשות עם זה נכון?

אהלן, אני בת 26 ומאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מדכאונות, חרדות התחילו אצלי בתקופת הצבא וקצת לפני השחרור התחלתי לבצע טקסים של חיטוט בעור הפנים (לפעמים גם בכתפיים ובחזה), כל בליטה הכי קטנה משגעת אותי ואני חייבת לחטט ולהוציא את מה שיש בתוכה. בחצי שנה האחרונה המצב בלתי נסבל וההתקפים קורים כמעט כל שבוע, פוטרתי מעבודות עקב העדרויות מרובות (פשוט לא מסוגלת להראות ככה בחוץ) וגם עכשיו שהתחלתי עבודה חדשה וממש טובה אני נאלצת להבריז כי הפנים שלי על הפנים :( העניין הוא שאין לי מושג מה הטריגר שגורם לי לעשות את זה. זה קורה גם כשאני במצב רוח די טוב. בדרך כלל זה מתחיל כשאני מתיישבת מול המראה ומרשה לעצמי לפוצץ חצקון אחד ואז כאילו משהו משתלט עליי ואני לא מצליחה לעצור מלפצוע את כל העור (גם אם הוא נראה בסדר גמור!) ואז אני מרגישה תיעוב עצמי נוראי ונרקבת בבית למספר ימים ולפעמים יותר משבוע. האם יש הסבר או טיפול לתופעה הזאת? תודה מראש.

אני סובלת מ -או, סי.די קשה. לי הרופא הפסיכיאטר אמר שסי. בי. טי לא יעזור, רק תרופות. האם לדעתך סי. בי. טי עוזר בכל מצב של או. סי. די?

שלום שרון, כתבתי לך בעבר.... מאובחנת עם אוסידי קשה. מצליחה ליישם כלים התהגותיים והמצב השתפר אך לפעמים יש נסיגות. המחשבות והדימויים הם סביב פגיעה באחר, מישהו חסר אונים. לפעמים מרגישה חסרת פחד ומוכנה לקחת את "הסיכון". אתמול למשל שתיתי שתי בירות "בכיף", ותכל'ס זה כלום, אבל האוסידי גרם לי למחשבות מפחידות של מה אם איבדת שליטה כי שתית אלכוהול, מה אם עשית משהו? ואז האוסידי גורם לדימיונות כמו תסריטים שאתה עושה משהו מגעיל, למרות שאתה יודע שזה לא הגיוני. עכשיו מרגישה נסיגה, מפחדת שמא.... אני לא צריכה להימנע מדברים שאנשים נהנים מהם, כמו לשתות פעם ב... אבל המחשבות ממש הציפו אותי אתמול.... אני לא מבקשת אישור בדרך כלל אבל תעזרי לי להבין איך להתמודד עם זה?

* כאמור, מרגישה לפעמים חזקה יותר, מתמודדת ומשלימה עם האוסידי, לרוב מנסה לא להגיב לו, ופשוט לתת למחשבות להיות... ואפילו יוזמת מחשבות- "עכשיו אני בוחרת להפחיד את עצמי ולא רק האוסידי, מוכנה להסתכן ושיהיה מה שיהיה..." עם זאת אני מרגישה הרבה עצב, כאילו חלק ממני מת. איך להתמודד עם זה? *לפעמים בא לי לבכות אבל אני לא נותנת לעצמי, האם זה טוב? האם זה יחליש אותי? כמה חוסן נפשי אני יכולה להכיל... *בקרוב מתחילה סיביטי. יש לציין שאני מתפקדת טוב אבל האם זה הפרמטר למצב הנפשי? לדעתי,לא רק, נכון? *מעבר לאוסידי מסוג זה, יש לי גם את עניין ה"כל דבר צריך להיות במקום שלו", אחרת אני מרגישה בלבול ולחץ, ועוד בעלי הוא ההיפך- מפוזר, לא מסודר... אני רושמת משימות שלא אשכח ועושה וי, סדר. זה דווקא פחות מפריע לעומת מחשבות של פגיעה. אבל בעבודה זה יקשה עלי מאוד. מה דעתך, איך לעבוד על זה?

בוקר טוב אובחנתי כסובלת מOCD. התחלתי טיפול CBT לפני חודשיים והיה לי שיפור. המחשבות שלי כבר לא היו ממוקדות במשהו אחד, ולפי הפסיכולוג שלי הOCD נלחם על חייו ומחפש משהו חדש. בכל מקרה, כרגע אני מרגישה שאני חוזרת קצת אחורה. האובבססיות הישנות חזרו עם שינוי קל. ולמען האמת יש בי חלק שבכלל בספק אם יש לי OCD. האובבסיה שלי הייתה סביב נטייה מינית. גם כאשר המצב היה "יותר טוב" חשבתי וחששתי מיזה אבל לא הייתי חרדה וחושבת על 10 שעות ביום. אני מוצאת את עצמי שוב חושבת "אני נמשכת אליה?" שמה לב שאני מרגישה חוסר נוחות ליד נשים מסויימות.. (וזה מה שמלחיץ אותי! כי זה פתאום ממוקד ולא כלפי כל אישה זה הופך לאמיתי) זה מלחיץ אותי אבל לא כמו בעבר ואני חושבת שזה בגלל שבראש שלי אני אומרת "זה לא אמיתי.." אבל עכשיו אני חושבת שכן, הרי אני בטיפול ואני עדיין חושבת על זה? גם אם הייתה תקופה קצרה בזמן הטיפול שחשבתי על זה פחות אני עדיין חושבת על זה. יכול להיות שהוא טעה באבחון? יכול להיות שתהיה נסיגה בטיפול אחרי חודשיים?

אמא שלי ואחי אגרנים כפייתים. היא בת 80 והוא בן 45 רווק ומתגורר עימה. על פניו הבית לא נראה עמוס שנכנסים לסלון אבל בחדר הפנוי הכל מחא ואי אפשר להכנס אליו מרוב זבל ושקיות וחדרי השינה שבהם הם ישנים יש שביל קטן קטן שניתן לעבור וכל השאר מלא בשקיות. אנחנו חושבים שהם אוספים זבל מהרחוב מה ניתן לעשות במצב כזה? שהם מתנגדים שנזרוק חפצים וגם לטיפול פסיכולוגי? תודה וערב טוב

היי שרון, האם את מטפלת בCBT דרך הסקייפ? הייתי רוצה להיות מטופלת אצלך אבל לצערי אני גרה רחוק. תודה

שלום,אימי בת 85 עם מחלת לב לחץ דם ,סוכרת,סובלת במיחושים שונים ומשונים בכל גופה,המיחושים המוזרים שהיא חושבת שכל הגוף שלה זוחלים חרקיםניכנסים לפה...לעיניים ,מתרחצת פעמיים ביום והם מתחילים לזחול לה בגוף...יש זמן קצר של הפוגה כשהיא לוקחת לוריוול,והם שוב חוזרים...זה נישמע שהיא זקוקה לפסיכיאטר והיא היתה שם וקבע שהיא מלאת חיים והבנה ואין לאשפז אותה,קיבלה כדורים פסיכיאטרים שלא עזרו לה,הלכה לכל מיני רופאים וכולם מנידים ראש בהכנעה ,כאילו היא זקנה ככה זה ואין מזור!!נו באמת איפה אקבל עזרה לאימי?? אולי מומחה שיודע דבר יתן לה כדור קטן ונכון ויסתיים הבעייה??איך לא יודעים מה זה? מה קורה לאן ללכת ?לאיזה רופא שיעזור לה ברגש בחיוך?? איפה? תודה לך.

שלום רב אני בת 30 וכל חיי ניהלתי מערכות יחסים ארוכות טווח שנה שנתיים....העניין הוא שאף פעם זה לא הוביל לקשר רציני באמת היות ויש לי בעית אובססיה שאני מודעת אליה שזה פחד תמידי שאולי בן הזוג בוגד פחד שיקרה לו משהו...להתקשר עשרות פעמים וזה דבר שמרחיק את הגבר ומקשה עליי את החיים בנוסף אני מידי פעם חשה חדרות באופן פיזי...שאני נכנסת ללחץ או שבן הזוג רומז על סיום הקשר..הדבר מעיק מאד ומקשה עלי לנתב את הקשר באופן רציני ולחיות חיים שלוים אני הולכת לשיחות אצל מישהי שמתעסקת ברפואה אלטרנטיבית אבל קשה לי לצאת מאובססיה זו האם יש משהו יעיל יותר אשמח להמלצות עם טלפונים תודה על ההענות מראש.

לא מצליח להירדם.. הפסקתי את האיטומין (10 מ"ג) לפני יומיים בגלל שהוא ממש "שובר" אותי בבוקר ומקשה עליי להתעורר והופך אותי ל"איטי" ו"כבד".. אז קבלתי במקום פרוטיאזין 25 מ"ג אך הוא לא משפיע עליי.. מנסה להיות במיטה אך כול הגוף שלי חם ובסטרס והמחשבות לא מפסיקות להציף אותי, הראש עובד ב"פול פאוואר" .. לא ישנתי כבר שני לילות.. איך אפשר להחזיק ככה עבודה קבועה ? להתעורר כול יום בבוקר? אי אפשר אם לא ישנים כול הגוף שלי כואב מעייפות איך אפשר לתפקד ככה? המתח הורג אותי והמחשבות על כך שאני לא אצליח לישון לעולם בלי תרופות.. אני יודע שאני מכניס את עצמי לזה אבל אין לי שליטה על זה.. ואני לא עושה את זה בכוונה, הרי איזה אינטרס יש לי? מי לא רוצה לתפקד בצורה נורמאלית ולחיות חיים נורמאליים..? כמה אפשר לסחוב ככה? המשפחה אומרת שאני מכניס את עצמי לזה ושאני נתלה בתרופות, אך אין לי מה לעשות אני לא מוצא שום פיתרון שיוריד את הסטרס שלי ואת מהירות המחשבות המציפות אותי..זה שאני לא ישן כבר יומיים גורם לי לכתוב הרבה ולהיות "מוצף".. לפחות אני יכול "לשפוך" קצת החוצה את כול ה"חרא".. איך אפשר לצאת מהמעגל השחור הזה, מהגיהנום הנצחי של המחשבות וחוסר השינה?

כול היום אני קורא על תרופות ומחלות באינטרנט, מסתובב בפורומים של פסיכיאטריה.. לפעמים יוצא לעבודה או לחברים ואז חוזר ישר למחשב לקרוא.. מרענן אין ספור פעמים את הדף אם יש תגובה חדשה או לא.. נכנס שוב ושוב לאותן עמודים שקראתי (בויקיפדיה וכו'), לבדוק על אבחונים של הפרעות אישיות, מחלות נפש.. בודק שוב ושוב.. כאילו משהו השתנה.. מנסה לאבחן את עצמי.... לאן אני שייך? מטופל כרגע תרופתית סרנדה 50 מ"ג למיקטל 100 מ"ג פוחד שיש לי OCD כי בעבר נטלתי 60 מ"ג פאקסט והיה לי מצב מאני-פסיכוטי.. לכן אני חושש לקחת שוב SSRI במינון גבוה, כי הייתי במצב ממש לא טוב בהתקף (הייתי שולח המון המון אס אם אסים ארוכים מאוד בטלפון לאנשים.. חשבתי אפילו שאני קצת נביא) היום שינו לי את האבחנה מהפרעת אישיות גבולית להפרעה סכיזואפקטיבית (אוליי בגלל שהפסיכיאטר שלי רצה שביטוח לאומי יעזרו לי .. אז הוא קצת "שיקר"?) לא מוצא מרגוע, כבר המון המון זמן שלא קראתי ספר, כי שום דבר לא באמת מעניין אותי.. אוליי יש דברים שמעניינים אבל אני ישר מוצא מה לא טוב בזה ואת החיסרון בזה ושולל את זה... סרטים לפעמים אני רואה עם החברה.. לא יודע כבר מה יש לי ואיך לצאת מהגיהנום הנצחי הזה.. מרגיש שהזמן הוא לא באמת זמן.. שאין כרונולוגיה.. שהכול מסודר בראש לפי חוויית הרגשות שחווינו.. חוויה חזקה שעברה עליי, לצורך העניין, לפניי כעשר שנים, חרוטה לי בזיכרון כאילו היא הייתה אתמול.. :\ לא מתקדם, לא במישור התעסוקתי, ולא כ"כ עובד.. עובד בחצי משרה.. מקבל קצבה מביטוח לאומי.. עובד בכול מיני "חלטורות" למיניהן.. :\ לא בעבודה רצינית כולם מסביבי רוצים שאני אתקדם.. אלמד.. אעשה משהו עם עצמי.. ואני לא כ"כ מרגיש בשל... הנה, לדוגמא, מגיע לי שיקום תעסוקתי דרך ביטוח לאומי.. שהתחלתי את התהליך, אך אני פוחד ומרגיש לא כ"כ בשל.. כי זו הטבה חד פעמית.. כול הזמן השאלות שמציפות אותי הן אולי אחכה עוד קצת? אולי בעתיד האישיות שלי תתגבש יותר? בן 27 כבר.. לא יודע אם אני נמצא במקום טוב בחיים, שאני צריך להיות בו? אולי אני מפגר מאחור? או שאני נמצא במקום בסדר יחסית לחיים שעברתי (חיים קשים).. האם אני בדיכאון? כי לדוגמא יש לי תיאבון ודברים כאלה.. ואני יוצא מהבית.. לא אובחן אצלי דיכאון קלאסי, אבל התכנים שלי תמיד תמיד היו דיכאוניים! כמו שאני כותב עכשיו.. כבר הרבה שנים, אוליי זאת המחלה (?) אולי צריך להשלים עם זה... ראיתי הרבה רופאים שאפשר לצאת מזה.. אבל ממה לצאת? מה יש לי? כול רופא אומר משהו אחר.. אחד אומר הפרעה דו קוטבית, אחד הפרעת אישיות, אחד הפרעה סכיזואפקטיבית.. ייאוש עמוק אבל סה"כ על הנייר די מתפקד (עובד במשרה חלקית פה ושם) לעתים יוצא ומבלה, למרות שלפעמים הקשרים עם החברים רעועים ויודעים עליות ומורדות.. אולי זה סביר וכך זה צריך להיות.. גם במישור הטיפול בשיחות, מטופל לסירוגין מס' שנים.. אוטוטו מסיים קשר של שנה פלוס.. ולא יודע איך לבחור מטפל חדש, הרי יש כ"כ הרבה.. ואני כ"כ לא מאמין בעצמי.. למרות שאני יודע שיש לי יכולות, אבל זה כ"כ קשה :\ לא מוצא באמת משמעות ששווה לקום בשבילה בבוקר, אולי למעט בת זוגתי.. שאהבה שלנו מחזיקה אותי.. רואה אנשים הולכים בבוקר לעבודה.. לומדים בלימודים אקדמאים.. ואני? איפה אני? בחיים לא אגיע לשם.. מה לי ולזה? אני רחוק משם שנות אור.. לקום בבוקר.. להסתדר.. לשבת כמה שעות בתוך כיתה ולהיות מרוכז? מרגיש ממש במצב רוח מעורפל ומבולבל.. בטח אם רופא יקרא את המכתב הזה הוא ימליץ לי להעלות מינון תרופתי בכדי להכהות את החושים שלי.. לא להרגיש.. העיקר להיות סוג של "מכונה".. עוד בן אדם בעולם.. שבא לפה ועוד מעט יילך.. יתכלה.. :\ קשה :( אפילו עכשיו את המכתב הזה אני כותב בהמון פורומים.. למצוא מזור לכאבי..

שלום, אני בת 27 וסובלת שנים עוד מהצבא ממחשבות טורדניות. בהתחלה זה היה מתבטא בפחד מוגזם ממחלות, אח"כ פחד שיפגעו בי מכל דבר קטן שעשיתי כאילו כל פעם שהמח נרגע ממחשבה אחת, באותו יום צצה לה עוד מחשבה משגעת. בשנים האחרונות בעיקר המחשבה עוסקת בנושא הדת, מחשבות לא טובות כלפי האל דברים שאני אפילו מתביישת לכתוב ואני מאוד מפחדת מכל הנושא הזה מעונש. אני כל דבר מנתחת מבחינה דתית, ושואלת שאלות: אולי השם לא מספיק מרחם, סולח, אולי הוא כועס עכשיו לא בצדק ואז עולות לי במח מעין קללות שפשוט מרסקות אותי. הייתי שמחה לכמה טיפים להרגעת המצב ולחיים שקטים יותר. תודה רבה.

בעלי החל לפני מספר חודשים ללכת לדוג עם חברים פעם בסופש כל הלילה מאז חיינו התהפכו..הוא פשוט התמכר לעניין החל להזמין ולקנות מלא חכות פתיונות ושלל אביזרים חושב על זה כל היום...השבתות והחגים הפכו למרתון דייג מסביב לשעון ...כולם מדברים איתו אני ההורים שלו ואין עם מי לדבר הוא ממשיך בשלו...כשאני כועסת עליו ואפילו מאיימת שיעזוב את הבית כי הוא פשוט מזניח אותי ואת הילדים..בחגים הלך כל הזמן לדוג במקום להיות איתנו...הוא מאיים שרוצה להתגרש ורוצה חופש ממני ובכלל בחיים...האם זו אובססיה או התמכרות??איך ניתן לטפל ללא עזרה מקצועית כי הוא לא מוכן אומר שהכל אצלו בסדר

שלום לך נתבקשתי לשאול אותך האם יש השתתפות עצמית בקופת חולים לשיחות בנושא או סי די בהזדמנות זו יש לי שאלה בבקשה סליחה מראש. היום ממש התרגזי באתי להיכנס לרכב ואשה אחת באה להחנות את הרכב שלה לא היה לה מקום כי היא חנתה במקום שאין חניה .נסעה אומנם לאט אבל נסעה עד שהגיעה ברכב אלי פיזית מרחק של חצי מטר. אני נכנסתי לרכב שלי נסערת והרכב שלי היה מול שני עמודים קטנים.פתאום אשה אחרת צועקת לי יש עמודים את לא רואה את נכנסת בהם. ראשית ראיתי את העמודים ,שנית הדיבור הזה מרגיז אותי אני לא צעירה .לא רגילה לסגנון דיבור הזה. עניתי לה את לא רואה את נכנסת בעמודים חזרתי על דבריה . אחר כך תוך כדי שהיא הלכה שמעתי אותה מדברת עם עצמה. הספק שדיברה עלי בטוח כי אני דיברתי איתה לא יפה.האם היתי צריכה לשאול אותה מה היא אמרה.כי זה בטוח קשור אלי? סליחה בנוגע לשאלה על השתתפות עצמית לשיחות קוגנקטיביות זה בשביל השכנה תודה

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

שלום אני כבר קרוב לעשר שנים נוטלת פבוקסיל (100 -150 מ"ג) עקב או סי די וחרדות ודיכאון. בעבר הייתי מטופלת בנתניה אצל פסיכאטר אבל כרגע אני ללא טיפול אני מאוד רוצה להכנס להריון ואף הייתי בעבר בהריון עם הכדורים. כשגיליתי שאני בהריון הפסקתי עם הכדורים מיד אבל אז התחילו לי חרדות ודיכאון ממש חזקים ואחרי שהלכתי לפסיכיאטרית בגלל שהייתי במצב קשה נטלתי שוב את הכדורים למרות ההיריון ( היום טפו טפו טפו יש לי ילד בריא) העניין שאני רוצה שוב להיכנס להריון אבל לא מעוניינת לקחת תרופות בהריון או להבדיל לקחת תרופות אבל כאלו שידוע לגביהן שהן לא מזיקות לעובר (לגבי פבוקסיל אין הרבה מידע ולכן ממליצים לא לקחת בהריון ואף בהוראות שימוש רשום לא לקחת בהריון...) אני רוצה המלצה על כדורים כאלה ואשמח גם להמלצה על פסיכיאטר באזור הצפון (אני מעפולה) שיוכל להכווין אותי.... תודה רבה

האמת שזה קצת קשה לכתוב את זה, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני מחטטת באף ואוכלת את זה, אני אוכלת את ההפרשות שיוצאות מהעיניים, וגם פצעים למיניהם שיוצאים לי בגוף- בקיצור יש לי דחף להכניס לפה את כל הדברים האלה. אפילו בזמן שאני רושמת לך את זה נהיית לי חרדה ברמה גבוהה ובא לי להקיא רק מעצם המחשבה על זה אבל אני לא מצליחה לעצור את עצמי. הייתה תקופה שלא עשיתי את זה במשך חודש "נגמלתי" אבל שוב חזרתי לזה. הייתי רוצה לדעת אם את יודעת אולי מאיפה זה נובע, למה אני עושה את זה, האם שמעת על עוד אנשים כאלה? מרוב שזה מוזר ודוחה אני אפילו לא מסוגלת להגיד את זה למטפלת שלי שהיא תוכל לעזור לי . בגלל שאני סובלת מOCD אז זה לפעמים בא לי בצורות של: אם מישהו יגלה אני עושה את זה, אני עושה משהו שהוא לא בסדר, ינדו אותי וכו וכו.... זה כמו הרגלים של ילד קטן שאוכל ומכניס לפה את כל הדברים האלה- רק שאני נשארתי עם זה עד עכשיו ( אני בת 29). אני באמת רוצה להפסיק עם זה ולא מצליחה.. אני אבודת עצות- מה אפשר לעשות?

שלום שרון, כתבתי פה לאחרונה.... מאובחנת עם אוסידי מאוד קשה ושותה תרופות אבל עוד לא הגעתי למינון הגבוה שמשפיע על אוסידי. עם זאת, אני כבר כל כך מכירה את האוייב והייתי במצבי חרדה כה נוראיים, שכבר הבנתי שאין לי מה להפסיד יותר ואני מיישמת את הכלים של סיביטי. זה עוזר לי מאוד. האם את מכירה את המאמרים של פרדריק פנזל? קראתי אותם פעמים רבות והם מעולים. אחד הטיפים שלו הם: "אם אתה רוצה לחשוב על זה פחות, תחשוב על זה יותר" או "תן למחשבות להיות, תרשה לעצמך לחשוב על זה, לא משנה כמה נוראיות הן..." ותלך דווקא בכיוון החרדה..." זה דורש המון אומץ אבל זה עובד. גם את בעצם אומרת "לא איכפת לי לחשוב על זה, שיפחידו אותי עד שיתעייפו", או אפילו ליזום מחשבות דווקא לאוסידי.... ולא להגיב אליהן בשום צורה..... ואת עודדת אותי להיות חזקה יותר ו"לקחת את הסיכון". תודה רבה לך ושנה טובה.

מהו תפקידו בטיפול סיביטי? הרי חשיפה ומניעת תגובה זהו טיפול התנהגותי....

שלום שרון, כתבתי פה לא מזמן ורציתי לשתף אותך בהתקדמות. אני אמור להתחיל סיביטי בעוד כחודשיים ועד אז מיישם את הכלים שאני מכיר ולמדתי. כאמור אני מאובחן עם אוסידי וסובל כשנה ממחשבות טורדניות ודימויים סביב פגיעה באחר בדרכים לא הולמות, תמונות ומחשבות מזויעות שלא תואמות את ערכיי המוסריים. אני מצליח לחשוף את עצמי למחשבות מבלי להגיב ותחושת החרדה אכן פחתה ב כ- 50% מהמצב הגרוע ההתחלתי... אני מתפקד בלית ברירה אך מרגיש שהטורדנות תמיד מלווה אותי, כאילו אני לא מצליח לשחרר ולהגיד "היה מה שהיה ויהיה מה שיהיה", כאילו אני תמיד דרוך לסכנה שמא עשיתי משהו רע. זה לא נותן לי מנוח. כאילו משהו חסר... לא ישן טוב ולא אוכל בריא, אני פשוט לא מצליח לחיות עם ספק כה נוראי, מיואש... לפעמים אני חושב אולי עדיף לחיות בהווה וזהו, איזו הפרעה ארורה...

1. האם זה משנה כמות ועוצמת הפחד של המחשבות, שהרי זה התחיל בטפטופים שאני זוכר, וככל שהזמן עבר זה התגבר יותר ויותר וכך גם הספק. תוכן האובססיה שיש לי עכשיו נמשך כשנה, ועברו לי מיליוני מחשבות ודימויים נוראיים. גרמו לתחושות מוזרות ולא נוחות, גועל, פחד, אשמה. 2. לחיות עם הספק ואי הוודאות משאיר אותי בכל זאת מוטרד תמיד. איך לקבל את זה, איך לבחור "לקחת את הסיכון שמא..." 3. כאמור, אני מתפקד אבל מרגיש שמשהו מת בי, אני רק רוצה להיות אני. מה כבר ביקשתי. האוסידי גורם לעיתים לחוסר חשק ודיכאון. ואני אדם מצחיק בטבעי, שנון ויש לי הרבה כישורים לכן זה מבאס שהאוסידי מגביל אותי בבחירות... מה לעשות? תודה לך מכל הלב על תשובותייך וסבלנותך

שלום רב, רציתי לדעת האם קנאביס רפואי או כל תחילף אחר שהוא טבעי יכול לעזור להקלה וטיפול בתסמונת טורט ובטריכוטילומניה, תודה רבה מראש ושנה טובה.

קצת מבולבל יש לי טורדנות מחשבתית רק כשיש לי חרדה זא אם אני בחרדה שבוע -שבועיים כל זמן שהחרדה ברקע יש לי מחשבות טורדניות ולא נעימות פחד מאיפוד שליטה האם זה המאפיין של אוסידי? או שבאוסידי תמיד תמיד יש מחשבות בלי קשר לחרדה דומה לשאלה מה בא קודם הביצה או התרנגולת הרופאים {פסיכיאטרים}שטופלתי אצלהם תמיד איבחנו חרדה כללית עם סימפטומיים של PTSD וסימפטומיים של OCD

שאת שם כל השנה בשבילנו, עונה לנו על שאלות ומרגיעה אותנו. מי ייתן והשנה הזאת תהא שנה של התחלות חדשות והגשמה עצמית . וכמובן הלוואי שכולנו שנלמד לקבל באהבה את הספק ואי הוודאות. חג שמח ושנה טובה

כתבתי פה בעבר התחלתי טיפול CBT בגלל פחד מהנטייה המינית שלי. החרדה שלי ירדה בקשר לזה למרות שלא כל כך נגענו בזה כי התחלתי להתפזר עם המחשבות לכל כך הרבה כיוונים והפסיכולוג שלי אומר שזה בגלל שהOCD מתעייף.. לא יודעת להסביר אני פשוט לא חרדה כמו בעבר. אני חרדה כל הזמן באופן כללי אבל לא ברמות קשות ולא בגלל משהו ספציפי, זה נורא משתנה יש בי תחושה שאני באמת לסבית. זה לא מפחיד אותי כמו בעבר, ולכן זה מלחיץ אותי ראיתי עכשיו (לא בכוונה) קטע בסרט עם שלישיה (גבר אחד 2 נשים) והייתה לי התעוררות מינית.. שלאחריה לא הרגשתי פחד, אבל כן טיפה לחץ.. כאילו אמרתי לעצמי "זה אוסידי וזה לא אמיתי" אבל זה מרגיש לי כמו תירוץ, כאילו אני לא רוצה להתמודד עם האמת. הקטע הוא שמההתחלה חשבתי על זה ש"הינה עכשיו אני אתחרמן מיזה.." וזה באמת מה שקרה (סליחה על הבוטות) איך אפשר לדעת אם זה תסמין של OCD? יש בי חלק שחושב שאני ממציאה את הOCD כדי לא להתמודד עם זה שאני לסבית. אני לא יודעת מה אני חושבת ומרגישה, לא מצליחה להחליט. אני חושבת שאני סטרייטית, אני מקווה שאני כן אני מפחדת מהאפשרות שאני לא.. אבל אני פשוט לא מסוגלת להגיע למסקנה.. זה נשמע לי זר להגיד "אני לסבית" אבל מצד שני אני לא בטוחה שאני לא

שלום שרון, ברצוני לשאול אם בנאדם מאובחן עם אוסידי קשה למדי , שמדמיין שוב ושוב שהוא פוגע במישהו, יכול לפגוע בו?

נכנסתי למצב לחץ אדיר עומס עבודה חיים שגרתיים של לחץ נפשי שוקל לחזור לתרופה מה דעתך בזה? תודה

שרון שלום, אני מטופלת מזה כמה חודשים גם בטיפול CBT וגם בשילוב של רסיטל. אכן במפגשים שלי עם הפסיכולוגים אנחנו מציבות יעדים לעבודה עצמית שלי והימנעויות שלי. הOCD שלי הוא קצת מורכב כי הוא קשור למערכות יחסים ותמיד עומד מולי אדם אחר שאיתו זה קורה. לצערי הגעתי לנקודה בטיפול שבה "שיעורי הבית" נהיו ממש קשים ומאוד קשה לי לעמוד בהם וכרגע אני לא מצליחה וזה ממש מכניס אותי למצוקה ומחזיר לי את החוסר חשק שהיה לי טרם הטיפול (שיש לציין שבמובן הזה הכדורים מאוד עזרו). אני פשוט מרגישה חסרת אונים. נמאס לי לחיות את החיים שלי כאילו אני תלויה כל כך במשהו חיצוני שאין לי שליטה עליו וזה כל פעם מדכדך אותי מחדש ומוציא לי את הכיף וההנאה מהחיים. אולי קצת מילות עידוד מהפרספקטיבה שלך יוכלו לעזור (: תודה רבה, אור

שלום שרון, כתבת באחת התשובות שאוסידי היא הפרעה פסיכולוגית ולא נוירולוגית, אבל הרי אחת ההנחות שמדובר במחסור בסרוטונין לא? וגם קראתי על סריקות מוח שהראו שמקומות מסויימים פעילים יותר/ פחות... זה מעניין.... ואם את יכולה להסביר מה הכוונה שההפרעה היא פסיכולוגית במקור. תודה

אז לפי מה שהבנתי, ההפרעה מורכבת בגלל שילוב של כמה גורמים, ובמיוחד אצל בנאדם רגיש מאוד, טראומות, סביבה מלחיצה, או בנאדם ש"אוהב לחשוב יותר מידי"...., לחקור ולדעת.... גם לא מצאו גן ספציפי של אוסידי, וגם זו רק השערה, כלומר זה לא עובר בתורשה?