פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

שלום אני כבר קרוב לעשר שנים נוטלת פבוקסיל (100 -150 מ"ג) עקב או סי די וחרדות ודיכאון. בעבר הייתי מטופלת בנתניה אצל פסיכאטר אבל כרגע אני ללא טיפול אני מאוד רוצה להכנס להריון ואף הייתי בעבר בהריון עם הכדורים. כשגיליתי שאני בהריון הפסקתי עם הכדורים מיד אבל אז התחילו לי חרדות ודיכאון ממש חזקים ואחרי שהלכתי לפסיכיאטרית בגלל שהייתי במצב קשה נטלתי שוב את הכדורים למרות ההיריון ( היום טפו טפו טפו יש לי ילד בריא) העניין שאני רוצה שוב להיכנס להריון אבל לא מעוניינת לקחת תרופות בהריון או להבדיל לקחת תרופות אבל כאלו שידוע לגביהן שהן לא מזיקות לעובר (לגבי פבוקסיל אין הרבה מידע ולכן ממליצים לא לקחת בהריון ואף בהוראות שימוש רשום לא לקחת בהריון...) אני רוצה המלצה על כדורים כאלה ואשמח גם להמלצה על פסיכיאטר באזור הצפון (אני מעפולה) שיוכל להכווין אותי.... תודה רבה

האמת שזה קצת קשה לכתוב את זה, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני מחטטת באף ואוכלת את זה, אני אוכלת את ההפרשות שיוצאות מהעיניים, וגם פצעים למיניהם שיוצאים לי בגוף- בקיצור יש לי דחף להכניס לפה את כל הדברים האלה. אפילו בזמן שאני רושמת לך את זה נהיית לי חרדה ברמה גבוהה ובא לי להקיא רק מעצם המחשבה על זה אבל אני לא מצליחה לעצור את עצמי. הייתה תקופה שלא עשיתי את זה במשך חודש "נגמלתי" אבל שוב חזרתי לזה. הייתי רוצה לדעת אם את יודעת אולי מאיפה זה נובע, למה אני עושה את זה, האם שמעת על עוד אנשים כאלה? מרוב שזה מוזר ודוחה אני אפילו לא מסוגלת להגיד את זה למטפלת שלי שהיא תוכל לעזור לי . בגלל שאני סובלת מOCD אז זה לפעמים בא לי בצורות של: אם מישהו יגלה אני עושה את זה, אני עושה משהו שהוא לא בסדר, ינדו אותי וכו וכו.... זה כמו הרגלים של ילד קטן שאוכל ומכניס לפה את כל הדברים האלה- רק שאני נשארתי עם זה עד עכשיו ( אני בת 29). אני באמת רוצה להפסיק עם זה ולא מצליחה.. אני אבודת עצות- מה אפשר לעשות?

שלום שרון, כתבתי פה לאחרונה.... מאובחנת עם אוסידי מאוד קשה ושותה תרופות אבל עוד לא הגעתי למינון הגבוה שמשפיע על אוסידי. עם זאת, אני כבר כל כך מכירה את האוייב והייתי במצבי חרדה כה נוראיים, שכבר הבנתי שאין לי מה להפסיד יותר ואני מיישמת את הכלים של סיביטי. זה עוזר לי מאוד. האם את מכירה את המאמרים של פרדריק פנזל? קראתי אותם פעמים רבות והם מעולים. אחד הטיפים שלו הם: "אם אתה רוצה לחשוב על זה פחות, תחשוב על זה יותר" או "תן למחשבות להיות, תרשה לעצמך לחשוב על זה, לא משנה כמה נוראיות הן..." ותלך דווקא בכיוון החרדה..." זה דורש המון אומץ אבל זה עובד. גם את בעצם אומרת "לא איכפת לי לחשוב על זה, שיפחידו אותי עד שיתעייפו", או אפילו ליזום מחשבות דווקא לאוסידי.... ולא להגיב אליהן בשום צורה..... ואת עודדת אותי להיות חזקה יותר ו"לקחת את הסיכון". תודה רבה לך ושנה טובה.

מהו תפקידו בטיפול סיביטי? הרי חשיפה ומניעת תגובה זהו טיפול התנהגותי....

שלום שרון, כתבתי פה לא מזמן ורציתי לשתף אותך בהתקדמות. אני אמור להתחיל סיביטי בעוד כחודשיים ועד אז מיישם את הכלים שאני מכיר ולמדתי. כאמור אני מאובחן עם אוסידי וסובל כשנה ממחשבות טורדניות ודימויים סביב פגיעה באחר בדרכים לא הולמות, תמונות ומחשבות מזויעות שלא תואמות את ערכיי המוסריים. אני מצליח לחשוף את עצמי למחשבות מבלי להגיב ותחושת החרדה אכן פחתה ב כ- 50% מהמצב הגרוע ההתחלתי... אני מתפקד בלית ברירה אך מרגיש שהטורדנות תמיד מלווה אותי, כאילו אני לא מצליח לשחרר ולהגיד "היה מה שהיה ויהיה מה שיהיה", כאילו אני תמיד דרוך לסכנה שמא עשיתי משהו רע. זה לא נותן לי מנוח. כאילו משהו חסר... לא ישן טוב ולא אוכל בריא, אני פשוט לא מצליח לחיות עם ספק כה נוראי, מיואש... לפעמים אני חושב אולי עדיף לחיות בהווה וזהו, איזו הפרעה ארורה...

1. האם זה משנה כמות ועוצמת הפחד של המחשבות, שהרי זה התחיל בטפטופים שאני זוכר, וככל שהזמן עבר זה התגבר יותר ויותר וכך גם הספק. תוכן האובססיה שיש לי עכשיו נמשך כשנה, ועברו לי מיליוני מחשבות ודימויים נוראיים. גרמו לתחושות מוזרות ולא נוחות, גועל, פחד, אשמה. 2. לחיות עם הספק ואי הוודאות משאיר אותי בכל זאת מוטרד תמיד. איך לקבל את זה, איך לבחור "לקחת את הסיכון שמא..." 3. כאמור, אני מתפקד אבל מרגיש שמשהו מת בי, אני רק רוצה להיות אני. מה כבר ביקשתי. האוסידי גורם לעיתים לחוסר חשק ודיכאון. ואני אדם מצחיק בטבעי, שנון ויש לי הרבה כישורים לכן זה מבאס שהאוסידי מגביל אותי בבחירות... מה לעשות? תודה לך מכל הלב על תשובותייך וסבלנותך

שלום רב, רציתי לדעת האם קנאביס רפואי או כל תחילף אחר שהוא טבעי יכול לעזור להקלה וטיפול בתסמונת טורט ובטריכוטילומניה, תודה רבה מראש ושנה טובה.

קצת מבולבל יש לי טורדנות מחשבתית רק כשיש לי חרדה זא אם אני בחרדה שבוע -שבועיים כל זמן שהחרדה ברקע יש לי מחשבות טורדניות ולא נעימות פחד מאיפוד שליטה האם זה המאפיין של אוסידי? או שבאוסידי תמיד תמיד יש מחשבות בלי קשר לחרדה דומה לשאלה מה בא קודם הביצה או התרנגולת הרופאים {פסיכיאטרים}שטופלתי אצלהם תמיד איבחנו חרדה כללית עם סימפטומיים של PTSD וסימפטומיים של OCD

שאת שם כל השנה בשבילנו, עונה לנו על שאלות ומרגיעה אותנו. מי ייתן והשנה הזאת תהא שנה של התחלות חדשות והגשמה עצמית . וכמובן הלוואי שכולנו שנלמד לקבל באהבה את הספק ואי הוודאות. חג שמח ושנה טובה

כתבתי פה בעבר התחלתי טיפול CBT בגלל פחד מהנטייה המינית שלי. החרדה שלי ירדה בקשר לזה למרות שלא כל כך נגענו בזה כי התחלתי להתפזר עם המחשבות לכל כך הרבה כיוונים והפסיכולוג שלי אומר שזה בגלל שהOCD מתעייף.. לא יודעת להסביר אני פשוט לא חרדה כמו בעבר. אני חרדה כל הזמן באופן כללי אבל לא ברמות קשות ולא בגלל משהו ספציפי, זה נורא משתנה יש בי תחושה שאני באמת לסבית. זה לא מפחיד אותי כמו בעבר, ולכן זה מלחיץ אותי ראיתי עכשיו (לא בכוונה) קטע בסרט עם שלישיה (גבר אחד 2 נשים) והייתה לי התעוררות מינית.. שלאחריה לא הרגשתי פחד, אבל כן טיפה לחץ.. כאילו אמרתי לעצמי "זה אוסידי וזה לא אמיתי" אבל זה מרגיש לי כמו תירוץ, כאילו אני לא רוצה להתמודד עם האמת. הקטע הוא שמההתחלה חשבתי על זה ש"הינה עכשיו אני אתחרמן מיזה.." וזה באמת מה שקרה (סליחה על הבוטות) איך אפשר לדעת אם זה תסמין של OCD? יש בי חלק שחושב שאני ממציאה את הOCD כדי לא להתמודד עם זה שאני לסבית. אני לא יודעת מה אני חושבת ומרגישה, לא מצליחה להחליט. אני חושבת שאני סטרייטית, אני מקווה שאני כן אני מפחדת מהאפשרות שאני לא.. אבל אני פשוט לא מסוגלת להגיע למסקנה.. זה נשמע לי זר להגיד "אני לסבית" אבל מצד שני אני לא בטוחה שאני לא

שלום שרון, ברצוני לשאול אם בנאדם מאובחן עם אוסידי קשה למדי , שמדמיין שוב ושוב שהוא פוגע במישהו, יכול לפגוע בו?

נכנסתי למצב לחץ אדיר עומס עבודה חיים שגרתיים של לחץ נפשי שוקל לחזור לתרופה מה דעתך בזה? תודה

שרון שלום, אני מטופלת מזה כמה חודשים גם בטיפול CBT וגם בשילוב של רסיטל. אכן במפגשים שלי עם הפסיכולוגים אנחנו מציבות יעדים לעבודה עצמית שלי והימנעויות שלי. הOCD שלי הוא קצת מורכב כי הוא קשור למערכות יחסים ותמיד עומד מולי אדם אחר שאיתו זה קורה. לצערי הגעתי לנקודה בטיפול שבה "שיעורי הבית" נהיו ממש קשים ומאוד קשה לי לעמוד בהם וכרגע אני לא מצליחה וזה ממש מכניס אותי למצוקה ומחזיר לי את החוסר חשק שהיה לי טרם הטיפול (שיש לציין שבמובן הזה הכדורים מאוד עזרו). אני פשוט מרגישה חסרת אונים. נמאס לי לחיות את החיים שלי כאילו אני תלויה כל כך במשהו חיצוני שאין לי שליטה עליו וזה כל פעם מדכדך אותי מחדש ומוציא לי את הכיף וההנאה מהחיים. אולי קצת מילות עידוד מהפרספקטיבה שלך יוכלו לעזור (: תודה רבה, אור

שלום שרון, כתבת באחת התשובות שאוסידי היא הפרעה פסיכולוגית ולא נוירולוגית, אבל הרי אחת ההנחות שמדובר במחסור בסרוטונין לא? וגם קראתי על סריקות מוח שהראו שמקומות מסויימים פעילים יותר/ פחות... זה מעניין.... ואם את יכולה להסביר מה הכוונה שההפרעה היא פסיכולוגית במקור. תודה

אז לפי מה שהבנתי, ההפרעה מורכבת בגלל שילוב של כמה גורמים, ובמיוחד אצל בנאדם רגיש מאוד, טראומות, סביבה מלחיצה, או בנאדם ש"אוהב לחשוב יותר מידי"...., לחקור ולדעת.... גם לא מצאו גן ספציפי של אוסידי, וגם זו רק השערה, כלומר זה לא עובר בתורשה?

האם כל זה מילים נרדפות? שלום שרון, מאובחן שנים עם אוסידי. כתבתי פה לא מזמן ורציתי לעדכן אותך בהתקדמותי. בשבוע האחרון החלטתי יותר ויותר "לסכן" את עצמי על ידי התגרות באוסידי, אני נותן למחשבות להיות כמה שבא להן והן כבר לא גורמות לי לאותה החרדה מבחינת ההרגשה שלי, אני יוזם אותם עוד ועוד בכל הזדמנות במהלך היום וממשיך בשלי. אני יוצא אם צריך ומתפקד. מדובר בתכנים סוטים ומזוויעים שאין צורך לפרט.... אני מרגיש שאני מתחיל להתרגל לזה שזה בראש שלי ולא מתווכח איתם, גם אין לי כוח לזה, כי זה רק הביא אותי למצב קיצוני יותר. לרוב משתדל לוותר על המאבק ולא מבקש שום אישור. זה בא מתוך הבנה פשוטה שאמרתי לעצמי, גם ככה כבר עברו לך מיליוני מחשבות ודמיונות באותו תוכן, אז מה זה משנה אם תחשוב עוד מיליוני כאלה, הרי זה לא ישנה כלום, ואז התחלתי ליזום אותם. הדמיונות והתמונות קשות לי יותר, עם זאת אני יוזם מעט גם אותם, שהרי ברור לי איפשהו שדמיון ומחשבה מקורם במוח. אבל הדימיונות מרתיעים אותי מאוד כי הם נראים/ מרגישים אמיתיים כאילו פגעתי במישהו, זה מגעיל אותי. אני אמשיך לסכן את עצמי ככל שאוכל. אבל למרות זאת, הספק לא עוזב אותי, הוא כאילו תמיד ברקע, וזה מפיל אותי במהלך היום. ואני יודע למה- כי הפחד לא עוזב. מה תגידי, מה תייעצי?

שרון, את נתת לי הרבה כוח ליישם את הכלים האלה והחרדה הולכת ופוחתת, האוסידי הוא הרי מחלת הספק בתמציתו ועליי לחיות איתו כמו שאמרת.

היי, הייתי רוצה לדעת האם התופעות הבאות הן גם קשורות לOCD: 1. לפעמים יש לי מחשבות שהם מן תסריט של משהו נוראי שיכול לקרות, למרות שאני יודעת שהסיכוי שיקרה דבר כזה הוא מאוד נמוך ואני לא מבינה מאיפה הרעיון ההזוי הזה הגיע.. ולמרות כל זה, באותם רגעים מתמלאים בפחד נוראי שהדבר הזה יקרה.. 2. הרבה פעמים אני בטוחה שאנשים יכעסו מאוד על משהו ממש מינורי שעשיתי וכירצו לנקום בי בכל מיני דרכים ועל זה מבוססים חלק מהתסריטים. כשאני שואלת אדם חיצוני אם מה שעשיתי יכול לגרום למישהו ממש לכעוס עליי, לרוב אותו אומר שזה שטויות ושאין שום סיכוי שיכעסו עליי בגלל זה (כלומר אנשים אחרים לא רואים את הסיטואציה כמוני). תודה

היי, אני סובלת מOCD ורציתי לדעת האם גם זה חלק ממנו: לפעמים נזרקות לי לראש מילים לא יפות, גסות, בהקשרים שהם "אסורים". אני לא מצליחה לשלוט בזה, ואני מתמלאת פחד כשהמילים האלה נזרקות לי לראש בזמנים לא מתאימים או על דברים שאסור להצמיד להם את המילים האלה.. האם ייתכן שזה גם חלק מהOCD? תודה

שלום שרון, אני מאובחנת עם אוסידי קשה שנים, כבר כתבתי בעבר ורציתי לשאול כמה שאלות. 1. אני מרגישה שהיום מתחלק לזמנים שבהם אני רגועה יותר למרות הספק שבהלך המחשבות, מתפקדת, ויש את השעות שבהן הספק מנכר מאוד ולא נותן מנוח, תחושת אי נוחות נוראית וחרדה מוחצת. אני לא מבינה למה? מה ההבדל בין שעות היום? אני נוטלת כדורים לאוסידי בבוקר כל יום, האם זו הסיבה שאחרי הצהריים הסימפטומים מתגברים? 2. מה בעצם גרם לאוסידי, חלק אומרים סרוטונין, גנים, טראומות, מוסריות ואחריות יתרה, סביבה? או הרכב של כמה מאלה? לפעמים אני כל כך מותשת ממחשבות ותמונות שחוזרות שוב ושוב שאני פשוט מתחילה להשלים עם זה.

ואני כאילו לא מצליחה, כל פעם מדמיינת תמונה נוראית, ושוב נבהלת.... "מה אם...מה אם... מה אם....?" המוח לא נח, לא רוצה להיכנע, מה נסגר איתי? אני סובלת כ 10 שנים מאוסידי... מתי יהיה הסוף לזה?! אני משתגעת מהספק. לא יכולה יותר. קורסת....

אני בטיפול השניים עשר שלי ב-cbt ולפני שבועיים התחלתי כדורים. המשפט שאיתו אני מתעוררת איתו באמצע הלילה/ בבוקר/ והולכת לישון איתו זה "מה אם" וכנ"ל הספק הארור ה זה שמפריע לי לנהל אורך חיים נורמלי ותקין ופוגע לי במערכת יחסים... התחלת טיפול cbt?

היי שרון, אני מתלבטת לגבי טיפול באו סי די, יש לי נטיה לחרדות בעיקר מלכלוך , חיידקים, דם וכדומה. בד"כ ביום יום זה לא מפריע לי, אך זה כן מפריע כאשר יש צורך להיבדק אצל רופא וכדו', אספר לך מקרה לדוגמא ואשמח לקבל את חוות דעתך.. הייתי צריכה לעבור טיפול כלשהו אצל רופא אף אוזן גרון וכשנכנסתי לחדר של הרופא הוא ביקש לשבת על מיטת הטיפולים על מנת שיוכל לבדוק, כשבאתי להתיישב ראיתי משהו שלדעתי נראה כמו כתם של דם ולכן השתדלתי לשבת רחוק משם, כלומר באיזור נקי יותר , בנוסף היה פח קטן ליד המיטה ששם ראיתי משהו שלדעתי היה ספוג בדם אך אני לא בטוחה בזה, כך זה היה נראה לי, לא אמרתי כלום לרופא והבאתי לו לבצע את הטיפול. לאחר מכן התחלתי להילחץ מהעניין וחששתי שלפני שהוא טיפל בי הוא טיפל במישהו שירד לו דם כנראה, ופחדתי שאחרי שהוא נגע בו הוא נגע בי (ואולי בלי לשטוף ידיים לאחר שכביכול הוא "נגע בדם") , כשהגעתי הביתה ממש רציתי להתקלח ולשטוף בעיקר את המקום שהרופא נגע בו בידיו, ובנוסף נחרדתי מכך שאולי גם הכלים לא היו מספיק נקיים.כשהגעתי הביתה ממש רציתי להתקלח ועדיין אחרי המקלחת יש לי כאילו תחושה שאני לא נקיה מספיק.. ובנוסף יש לי תחושה שזיהמתי את המקלחת שבה התקלחתי. בעיקרון המקרים האלו לא קורים לי הרבה, יש לי גם דוגמאות של מקרים שבהם הלכתי להיבדק אצל רופאים והכל היה בסדר, זה קורה רק כשאני נתקלת במשהו קיצוני בעיקר משהו שנראה לי כמו לכלוך של מטופל שהיה לפניי.. השאלה שלי היא קודם כל איזה עיצה את יכולה להביא לי על מנת לנסות להתגבר על המקרה הספציפי הזה? והאם כדאי לטפל או שזה משהו שכל אחד היה נגעל ממנו? תודה מראש...

היי שרון, תודה רבה שענית לי.. רציתי לשאול אם יש אולי מייל שניתן לפנות אלייך או טלפון שניתן להתייעץ איתך? תודה

לפני 4 חודשים התעורר אצלי "הספק במערכת יחסים", ואחרי שבוע וחצי זה עבר והכל היה בסדר- אבל עדיין החלטתי ללכת לטיפול. לטיפול הלכתי חודש אחרי שזה התעורר- ובטיפול, גם הייתי בסדר ( כלומר לא חוותי התקפים או מחשבות רעות, או מחשבות של "ספק במערכת יחסים") - ואז, ככל שעבר הזמן התחילו לי יותר ויותר מחשבות. ואם לפניכן הן היו מופיעות רק בלילה, והייתי נמצאת במצב הזה רק בלילה, התחלתי לחשוב ולהרגיש רע גם במהלך היום ( חשוב לציין שעוד לא עשינו "חשיפות" או דברים כאלה בטיפול), מה שאני באה לומר פה בעצם, זה שבמקום שאני ארגיש יותר טוב- מאז שהתחלתי את הטיפול אני מרגישה יותר רע, במקום שתהיה הטבה או הקלה- זה רק מחמיר משבוע לשבוע. אני מרגישה שכבר 3 חודשים אני "מעבירה את הימים" כל יום שעובר אני כיאלו אומרת עליו "תודה לאל" במקום להנות ממנו, ולחוות מה שאנשים בגיל שלי חווים. האם זה טבעי? האם זה בסדר שדווקא שאני נמצאת בטיפול המצב שלי יותר גרוע? ללא שום הטבה? שבוע הבא זה טיפול מס' 12... אשמח לתשובה

היי, כבר זמן רב שאני סובלת ממחשבות טורדניות. אינני פסיכולוגית אבל אחרי שקראתי כל כך הרבה על OCD וסוגיו השונים, ואחרי שמצאתי כל כך הרבה דימיון בין המתואר למה שקורה אצלי- אני בטוחה שאני סובלת מזה. אני לא יודעת אם מותר לבקש המלצה על גבי הפורום, ואם לא אשמח לשאול אותך במייל- אני מחפשת מטפל מומלץ לטיפול קוגנטיבי התנהגותי באזור ת"א- רמת גן. תודה

אני בת 27 סובלת מ-OCD כבר מילדות אבל רק לפני 11 שנה זה ממש התפרץ. התחלתי לא מזמן טיפול CBT ולפני שבועיים טיפול תרופתי ( פריזמה 20 מ"ג)- עדיין לא התחיל להשפיע. הסיבה שהתחלתי את הטיפול CBT רק עכשיו היא שיכולתי לסבול את הכל החרדות הרגילות שלי ( אם אני אפגע בעצמי, ביקרים לי, אם מישהו ימות, אם משהו רע יקרה וכו'- כמו שיש לכל סובל מ-OCD) אבל כשזה התחיל ל"נגוס" במערכת יחסים שלי- לא הייתי מוכנה לזה והחלטתי שהגיע לטפל בשורש הבעיה אחת ולתמיד! מהרגע שבן זוגי הציע לי נישואים ( חשוב לציין שהזוגיות שלנו מעולה ואנחנו 3 שנים ביחד) התחיל לי הדבר הזה שנקרא ROCD ( שאגב לא ידעתי שקיים דבר כזה עד לפני שבוע וחבל שהמטפלת שלי לא אמרה לי שיש דבר כזה- למרות שאמרתי לה את כל מה שאני מרגישה וחושבת) , לפניכן לא היה שום ספק בגבר שלי ובזוגיות נהפוכו - חיכתי לרגע הזה שהוא יציע לי נישואין, פינטזתי על זה- ומהרגע שזה קרה, הכל התהפך! " אני אוהבת אותו"? אני רוצה אותו"?" אני נמשכת אליו מינית פיזית"? "המגע שלו מגעיל אותי"? מיותר לציין שהתשובה לכל השאלות למעט השאלה האחרונה היא כן. אני אוהבת אותו כל כך, וכל כך חיכתי לרגע הזה שניהיה ביחד, אז למה כל זה קורה לי? למה כשיש איזושהי סיטואציה של קיום יחסי מין אני נכנסת לחרדה וכל החשק המיני יורד? כבחורה שלא מזלזלת באינטלגנציה של עצמה אני יודעת, שאם זה לא היה זה, זה היה נגמר מזמן וכבר לא הייתי בקשר הזה מזמן. עובדה שזה "פרץ" רק עכשיו , אז זה חייב להיות זה, זה חייב להיות ה-ROCD. חשוב לציין שבן זוגי יודע ( הוא יודע את כל הספקות והמחשבות) והוא מעורב גם בטיפול- אז הוא תומך, אבל אני עדיין מתארת לעצמי שלא קל לשמוע את כל הדברים שרשמתי למעלה.. אז אחרי הרקע יש לי כמה דברים לשאול אותך: 1. התחלתי ב21.8 פריזמה 10 מ"ג וב-30 עליתי ל20 מ"ג ( אני 1.56 בגובה ומשקל 57.7) האם לדעתך אני צפויה לעלות במינון? ומתי זה אמור להתחיל לעזור? ובמה זה עוזר? 2. היו לי תקופות שלא היה לי תאבון- אבל ב"סבב" הזה זה כבר ממש על גבול החולני. אני לא רעבה בכלל, מרגישה שיש לי כמו בטון במרום הבטן, ואני מרגישה ויודעת שזה הורס לי את הקיבה ואחרי זה יהיו לזה השלכות לא טובות וירדתי המון במשקל. מה אני יכולה לעשות עם זה? גם כשאני אוכלת ( לא תמיד אבל לרוב) אני מקיאה את זה. יש לך אולי עצה לתת לי מה אני יכולה לעשות? 3. לגבי טיפול ה-CBT שלי . התחלתי אותו ב15/6/15 פעם בשבוע- אני לא מרגישה שיפור- להפך, כל יום שעובר זה יותר מחמיר. אני לא יודעת אם בגלל שעכשיו אני בטיפול אז הכל צף או שפשוט הטיפול לא טוב. אני כן הבנתי בעזרת הטיפול שאני צריכה לתת דרכי התמודדיות חלופיות למחשבות שלי ואני רושמת את המחשבות האוטומטיות וכו' אבל זהו. גם בהתחלה היא אמרה לאמא שלי שזה יהיה 10 טיפולים והטיפול רחוק מלהסתיים. השאלה שלי אם כדאי לי לחפש מישהי אחרת? או לחכות עוד קצת? זה 250 עבור כל טיפול. 4. האם הטיפול ב-ROCD שונה מטיפול ב-OCD? 5. אם יש לך דרך לייעץ לי לעבור את המפולת אבנים הזו ( ה-ROCD), ולחזור קצת לאיכות חיים אני אשמח מאוד. זה פוגע בי בעבודה ( ערה כל הלילה ולא מצליחה לקום בבוקר) וגם פוגע בי בלימודים.

היי אוסי, אני מאוד מאוד מזדהה עם מה שתיארת כאן. כאילו כתבת את סיפור חיי בככ הרבה אלמנטים. תוכלי לשתף איך את היום? האם הצלחת להתמודד עם ההפרעה העיקשת הזו?

תודה רבה על התשובה בעניין פליטות הפה על מחשבות קשות OCD. רציתי לחדד את העניין - כלומר זה לא רק שפתאום אני רואה את פלוני אלמוני , מדבר שנייה בעניין של חולין, כמו לדבר עם המוכר בסופר, ופתאום בלי שום סיבה : "הדבקתי את פלוני באיידס". "אני מדביק את פלוני באיידס". ודבר דומים לכך שגם קשורים לאלימות. זה מכאיב לי מאוד. אבל גם אינני מבין מדוע נדבקים לי שמות שאין לי שום סיבה לקשר אליהם או הם סתם רשומים בתיבת הדואר או סתם דיברתי איתם שיחת חולין במכולת ופתאום השמות לא משתחררים מהראש. זה נוראי. למה? תודה מראש ועל העזרה.

סליחה שלא הבנתי. אז למה נניח אני יורד במדרגות ובמקרה מסתכל על תיבת דואר של השכן "פלוני אלמוני" ופתאום נכנס לי לראש ולא יוצא "אני הדבקתי את פלוני אלמוני באיידס" "גרמתי לפלוני אלמוני לאיידס" ועוד דברים כאלה. על אף שאף פעם לא ראיתי והוא בסך הכל שכן אלמוני עם שם בתיבת הדואר. עכשיו כל פעם שאני עובר שוב עולה לי לראש בכוח : "הדבקתי את פלוני אלמוני באיידס" והרצון להגיד את זה, כמובן, כפליטת פה. זה מעצבן אותי, כואב לי ונמאס לי מזה. אני מרגיש שזה לא נורמלי להגיד בפה מלא כאילו אף בצעקה "אני הדבקתי את פלוני אלמוני באיידס" - זה נוראי. אני באמת לא יודע מה הסיפור של הדבר הזה ומה לעשות. סתם שמות שנכנסים לי לראש בלי שום סיבה. תודה על העזרה מראש.

שלום אני אספר בקצרה אני טיפוס מאוד חרדתי ובזמן האחרון פיתחתי חרדת בריאות פעם זה נקודת חן וםעם ורידים בחזה ועכשיו ראיתי מזמן כבר באמנון לוי את הבחור עם ניוון השרירים ונכנסתי לחרדה נוראית ופחד נוראי הייתי אצל נירולוגית מומחית שהיא הדקה אותי גופנית ותודה לאל רשמה שהבדיקה יצאה תקינה עכשיו יש לי שאלה האם לחץ ממושך וחרדה ממושכת יכולה לגרום לממש כאבים פיזים יש לי כבר כמה זמן מין כאב ביד שמאל וכמו חולשה כזה והרגשת כמו זרמים אי נוחות חרדה יכולה לגרום לכאב יד? יש לי כל מיני כאבים בגוף שהולכים ובאים.. אבל בעיקר ביד שמאל.. האם חרדה ממושכת יכולה לשלוח סימנים על הגוף הכוונה ככה לגרום לכאב שרירים חולשה התכווציו וכל זה? גם אם אני מרגישה כביכול פחות לחוצה הסימנים עדיין יכולים להשאר? אני כבר נורא מפחדת... חרדה שהיא ממושכת וכל כך הרבה זמן יכולה לגרום לכאבים גופניים של ממש כאבים?

שלום, רציתי לשאול מה ההבדל בין טיפול תרופתי רק בנוגדי דכאון לאוסידי לבין שילוב עם נוגד פסיכוזה? לי אישית טיפול תרופתי ב- ssris עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי עזר רק למשך הטיפול וכשהטיפול הקוגניטיבי הסתיים חזר האוסידי וזה קרה כבר פעמיים. חשבתי לפנות לקבלת טיפול תרופתי משולב עם נוגד פסיכוזה אך תופעות הלוואי המצויינות מפחידות ממש. למשל, ה-ssris מוריד לי חשק מיני ומעלה לי תיאבון וניסיתי כמובן כמעט את כל סוגיו ועדיין עם תופעות לוואי אלה. אז הבנתי שאפשר לתת snri שאין לו תופעות אלה, אבל עדיין לנוגדי פסיכוזה יש את התופעה הזו. אז מה הפתרון? הבנתי גם שמרגישים ישנוניות כתוצאה מהתרופות אז איך ניתן לתפקד בצורה נורמלית כשעייפים? מהן תופעות הלוואי השכיחות מתרופות אלה שרוב האנשים חווים ועד כמה מורגשות במינון נמוך? תודה רבה, מירבית.

שלום שרון, שאלה כללית על אוסידי לקבלת ידע: האם אוסידי קיצוני יכול לגרום לבן אדם לפגוע במישהו בניגוד לרצונו?

אני אמורה להתחיל לקחת ציפרלקס אבל מאוד חוששת מהשמנה אני יודעת שהציפרלס מעלה אצל רוב האנשים את התיאבון ואני נורא חוששת מכך. לאחרונה אימצתי אורך חיים בריא יותר מבחינת אוכל ואני חוששת שהוא יפסק בגלל בציפרלס. אני סובלת מOCD, החרדות שלי נעות מימים שהם בלתי נסבלים לימים טובים.. וזו התקופה הראשונה מיזה הרבה מאוד זמן שאני ממש שלמה עם עצמי מבחינה חיצונית ואני נורא חוששת שעליה במשקל תוריד לי את הביטחון העצמי. יש לציין שב9 חודשים האחרונים ירדתי למשקל המקורי שלי לאחר שעליתי למשקל שיא במהלך צוק איתן.. (בעזרת תזונה נכונה) השאלה שלי היא כזו.. מה באמת הסיכוי להשמנה? האם העובדה שמבחינה מחשבתית אני חושבת בצורה בריאה יותר יכולה למנוע את ההשמנה? (אני לא אוכלת רק חסה כל היום, פשוט שינתי את הארוחות ערב לארוחה בריאה במקום פחמימות בערב)

שלום אני כבר שבוע ימים נוטל פרפנאם 0.4 מיליגרם פעמיים ביום נגד משבות ממש טורדניות אחרי שניסיתי הרבה סוגים שלssri השאלה שלי היא כזאת תמיד יש לי כאב חד בגב האם זה כתוצאה מהמחשבות האלה? והאם הפרפנאן עוזר וכמה זמן לוקח לו להשפיע עלי כי בנתיים אין שינוי רק החמרה במצב תודה מראש

אם אני מצליח ליישם את הכלים לבד, כלומר, לא לעשות קומפולסיות: כאמור: לא להימנע, לא לבקש אישורים, לא לעשות בדיקות, ולא להתווכח עם המחשבות.... כמובן שבמצב שלי אני חייב להמשיך עם תרופות במקביל כי הן נותנות לי יותר כוח לא לתת משמעות לדמיונות ומחשבות אלימות, ולהתרגל שהן פשוט שם... וכמובן לפני הכל, לקבל את מחלת הספק... האם בכל זאת היית ממליצה לעשות טיפול סיביטי של חשיפה ומניעת תגובה? כי התכנים מאוד מגעילים אותי, מפחידים, אז אני מתלבט. אני אומר כבר בראש שבסדר, ייתכן ואיבדתי אי פעם שליטה ועשיתי משהו מרוב ההצפה, גם אם אני מבין שמבחינה הגיונית אני אדם מוסרי ושדמיון או מחשבה לא יכולים לגרום לי לעשות משהו בניגוד לרצוני, והאוסידי הארור גורם לך לרגשות ותחושות כאילו אתה עומד לעשות משהו, או עשית. הוא משחק איתך ומתגרה בך... אז אולי אשחק את המשחק שלו... מה תייעצי לי בנוגע לטיפול. הרי תמצית ההחלמה מהאוסידי היא לא לעשות טקסים. ואני חושב שכבר הוצפתי מספיק לבד.

שרון תודה על המלצתך, כנראה שאת צודקת. התכנים כבר קצת פחות מפחידים, הספק של " מה אם אי פעם..... " מפחיד מאוד ואני צריך את הכלים להשלים איתו מחוסר ברירה.

שרון, תודה על העידוד. אם נסכם, עיקרון הטיפול הוא: לא לנתח את המחשבות מנטלית, לא להימנע מדברים שמפחידים אותך, לא לבקש אישורים מאף אחד. ואם נסכם את כל הנ"ל: לא לעשות קומפולסיות, כלומר, לא לעשות שום דבר ש"אמור להרגיע" אותך ולתת למחשבות ולדמיונות להיות כמה שהם רוצים ובכל מקום. # בשנה האחרונה הוצפתי באופן כה קיצוני שרק רציתי למות, אבל לא נכנעתי לאוסידי. לא זיהיתי את עצמי במראה, המחשבות והתמונות 24/7, תמונות מזוויעות וסוטות, ומחשבות שעשיתי משהו לא מוסרי, זה רק הלך והחמיר ואני הייתי בחרדה שלא ניתן לתאר אפילו, בכיתי הרבה אבל עכשיו שותה כדורים נוגדי חרדה וגם לאוסידי וזה בינתיים נותן לי כלי שליטה עד שאעשה טיפול סיביטי ואיישם מה שאני יכול. הבעיה שהאוסידי תמיד כאילו "אומר" "מה אם מרוב שהוצפת בכל כך הרבה דמיונות, תמונות ומחשבות, איבדת שליטה ועשית משהו. למשל כששתיתי אלכוהול, ועברה מחשבה, נכנסתי לפאניקה כי האוסידי אמר, מה אם היית מסטול ועשית משהו שדמיינת, בחיים לא היו לי סטרסים כאלה ואני יודע שאדם ששותה לא הופך להיות אלים או סוטה וכאלה.... בקיצור האוסידי הוא מפלצת כמו שאמרת והוא תמיד מפיל אותי מחדש.

שלום רב, אני בת 38 ומזה עשר שנים סובלת מהפרעה כפייתית של חיטוט בעור הפנים עד כדי הסבת נזקים בלתי הפיכים לפני. ההפרעה משתלטת על חיי וגוזלת ממני משאבים ואנרגיות רבות. כמו כן התוצאות (עור מחוטט, מודלק, מדמם ומצולק) מפריעות לי בהתנהלות יומיומית: אני מתחמקת לא פעם מיציאה מן הבית וממפגש עם אנשים בשל הבושה שנלווית למצב הפנים שלי. אני מבינה מעיון בשאלות ובתשובות שניתן לטפל בבעיה ואולי אף לפתור אותה. שאלותי: 1. האם בכל מקרה הפתרון לבעיה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי? טופלתי אצל פסיכולוגית במשך תקופה (הגעתי אליה בעיקר בשל בעיה זו) אך הבעיה לא נפתרה. האם כדאי לפנות לפסיכיאטר? האם ייתכן שתרופות עשויות להקל על הבעיה (בנוסף לחיטוט הכפייתי בפנים אני גם אכולת חרדות מסוגים שונים, בעיקר בקשר לילדי) 2. בכל מקרה, אשמח להמלצה למטפל או מטפלת בירושלים. אינני יודעת למי לפנות תודה מראש

שלום שרון ותודה על תשובתך. אז לפי מה שהבנתי, קבלת האוסידי= קבלת הספק. כך למשל אם עברה לי מחשבה/ תמונה אלימה, אני אמור לקבל את האפשרות שעשיתי משהו רע. ולהמשיך הלאה. וגם לא להימנע אם אני רוצה לצאת לאנשהו, למרות שאני מפחד יותר כשאני לא בבית...

שלום שרון, סובל שנים מאוסידי מסוגים שונים, שטיפות ידיים, בדיקות דלת, פחד שנפגעתי, פחד שפגעתי ועוד... אני לוקח כדורים. אני כבר מותש ומיואש. יש לי כמה שאלות בקשה: 1 איך משלימים עם הספק? 2 האם יש משמעות לתוכן האובססיה? ברור שמחשבות ודימויים אלימים קשים יותר מאשר השאר? עם השאר אני יכול להתמודד ולא לעשות קומפולסיות. הרי אם אני אומר לעצמי, בסדר אז פגעת, זה אומר שאני צריך לחיות בפחד.... יחקרו אותי וכדומה, אז איך להתמודד עם זה? תודה

שלום דניאל,אני סובלת מOCD נורא דומה,במידה ותרצה המייל שלי הוא [email protected] ואשמח לשוחח בנושא. אני רואה שעברו כמה שנים והלוואי שאתה לא סובל מזה יותר, אך במידה ועדיין חלילה אתה מתמודד עם כך,ותרצה לשוחח,זהו המייל שלי.

שלום שרון, התחלתי טיפול CBT ואני שוקלת להתחיל טיפול תרופתי. נוצר לי מצב לאחר שאמרו לי שיש לי OCD שהתפתחה לי אובססיה לאובססיה (הפסיכולוג שלי אומר את זה) אני כל הזמן מפחדת וחושבת על זה. הבעיה היא כזאת - האובבסיה לגבי הנטייה המינית שלי ירדה, עדיין קיימת אבל ירדה.. ואני מפחדת שהשלמתי עם זה שאני לסבית.. כאילו אם אני לא בחרדה זה אומר שזה לא מפחיד אותי יותר ואם זה לא מפחיד אותי אז אני כנראה כן, זה הגיוני? חשוב לציין שהוא ניסה להתחיל לטפל בזה אבל פחדתי להתחיל אז פנינו לאובססיה קלה יותר.. אני מתה מפחד לא לפחד, מפחדת ובלחץ שהחרדה לא תעלה ואז אני אגלה שאני לסבית.. הרוגע הזה טיפה מלחיץ אותי. האם זה אומר שאני לסבית? שהתעוררתי מההכחשה?

נתחיל מהתחלה אני בן 18 ולפעמים יש לי מחשבות טרודניות שאני הומו למרות שאני לא אני נמשך רק לנשים . כל חיי אהבתי נשים ואני אפילו מאהוב בילדה אחת. אני לא יודע מה לעשות . וחשוב לציין שלפני חודש היה לי מחשבות שאני חולה . ולפני 2 חודשם שיש לי סרטן . למרות שלא בבקשה עזרה בגלל שאין לי כסף ללכת לפסיכולוג. בבקשה עזרה

מה שיש לך זה רושי של מחשבות טורדניות. להרבה אנשים יש את זה ובאמצעות עזרה פותרים את הבעיה. תוכן המחשבות ממטריד אבל הוא לא משנה. הוא יכול להשתנות אל תתייחס אליו. מה שחשוב כרגע זה שפשוט לא תמתין להסברים. פשוט גש לרופא בקופת חולים. רופא משפחה באופן מיידי. כל רבע זה בזבוז זמן. הוא יפנה אותך. יש קו מצוקה לנוער. או קו מצוקה אנונימי של ערן. עזרה ראשונה נפשית. תוכל לשוחח עם משהו. זו בעיה שניתן לפתור אותה. פעל עכשיו. לך זה נראה משהו שקורה לך בלבד. אלפי אנשים סבלו מסה ויצאו מזה.

היי שרון אני בן 37 נשוי 1ופתאום באמצע החיים התחילו לי מחשבות קשות שהגיעו מחרדות שאני סובל בתקופה האחרונה .מדי פעם עולה בי מחשבה מפחידה שאין לי מושג איך היא הגיע לי באמצע החיים .המחשבה המאד טורדנית היא שאני כאילו פוגע בבני הקטן ,קראתי המון על התופעה וראיתי שאני לא יחיד שחושב ככה . ויש לא מעט שסובלים מהתופעה אבל אני חייב שהמחשבה הזאת תעלם כמה שיותר מהר .חשוב לציין שאני אוהב מאד את בני ואשתי ואין לי מושג מאיפה זה הגיע אליי באמצע החיים .

היי רועי, אני מבינה אותך מאוד כי גם אני מתייסרת ממחשבות כאלה, הגעתי למצבים מאוד קשים שזה השתלט עליי רוב היום והחרדה נוראית, זה כאילו אתה מאבד את עצמך וזה לא מסתדר עם היותך בן אדם טוב. התשובה לשאלתך היא שאתה לא יכול להעלים מחשבה, מנסיוני ככל שנלחמתי יותר, כך זה נהיה רק גרוע יותר, אתה צריך פשוט לתת למחשבות להיות ולא לנסות "לא לחשוב על זה", זה לא עובד. אגב האם תוכל לשתף איזו מחשבה זו, והאם יש לך גם דימויים או תמונות בראש?

היי שרון תודה על המענה, אני רק רוצה לדעת עוד דבר: האם מחשבות, דמיונות, תמונות מנטליות שקופצות, ואפילו תחושות פיזיות הם הכל "מחשבות" בעצם? כי הפחד הוא שזה נראה לפעמים אמיתי, האובססיה הקודמת שלי מתה והייתי יוזמת את כל הדמיונות והפחדים שהיו קשורים אליה, וזה פשוט לא מזיז לי בכלל. זה לא שהספק נפתר, זה פשוט לא מעסיק אותי כלל, זו הייתה אובססיה שנים שחשבתי שלא אצא ממנה, אבל כלום, היא לא מזיזה לי ואני לא נמנעת משום דבר שקשור אליה, ואפילו בכוונה אומרת בראש שזה נכון, למשל, הסכין הזאת נכנסה לי לעין, או המסקרה שקניתי מלאה בזכוכיות או למשל כשאני רוחצת פנים אני אומרת שזה עם אקונומיקה או חומצה וכו... וזה לא מזיז לי. אבי אומר שאם ניצחת את זה בעבר, את תנצחי שוב, גם אם זה פחד שפגעת במישהו אחר. האובססיה מרגישה לפעמים כה אמיתית שאת לא יודעת איפה לקבור את עצמך, אבל אני מיישמת את הכלים ומרגישה שזה עובד, אומנם לאט לאט ויש נפילות כשהספק מכרסם, אבל כמו שאמרת, אי אפשר לפתור את הספק של האוסידי ולכן לא נותרה לי ברירה אחרת. אלא ללכת עם זה וליישם את הכלים האלה. תודה לך על המענה והסבלנות

האובססיה פשוט עברה לנושא אחר: מפחד לפגיעה עצמית לפחד מפגיעה במישהו שאת אוהבת הכי בעולם, ואז גם מפחד שפגעת גם במישהו אחר... זה הכל סביב זה....

שלום שרון, מלמידה רבה על הפרעת אוסידי, ייאוש וייסורים של שנים הגעתי למסקנה שהדרך להחלמה היא יישום הכלים הבאים: * קבלת האוסידי והספק הנוראי. * כשמחשבה/ דמיון מפחיד מופיעים- לא להתווכח ולא לנתח אותם בעזרת הגיון, כי האוסידי חזק יותר מההגיון- כלומר זה חסר תועלת, תוותרי על המאמץ. * לא לעשות טקסים- לא לעשות בדיקות, לא לחפש אישורים מאחרים. * כשתהיה מסוגל וזה הכי קשה- תלך דווקא בכיוון החרדה- למשל תגיד שהגרוע מכל יקרה, או נכון אתה בן אדם רע/ לא מוסרי/ סוטה... הרי יש אנשים כאלה, אז אולי גם אתה אחד מהם. ** בשורה התחתונה- קח את הסיכון וחייה באי וודאות. *** כשמחשבה/ דימוי מזוויע מופיע, אני אומרת כך: " בין אם עשית משהו רע ובין אם לא, זוהי נחלת העבר, ואת לא יכולה לשנות את העבר. לכן אין טעם להתווכח עם זה. # בכל אופן אבקש שתביעי את דעתך המקצועית ואם יש עוד משהו שתמליצי. בכל אופן אני אתחיל בקרוב טיפול סיביטי ואולי אגיע מוכנה יותר וחזקה יותר כי אני חושבת שהמוטיבציה שלי חזקה יותר, והמטרה היא להיות חזקה יותר מהאוסידי שלקח שנים מחיי. אז לא עוד, הפעם אני אנצח אותך ויהי מה.

שלום רב אני סובל מאוסידי מגיל קטן לפני שנתיים הגעתי למצב של חרדות בגלל מחשבות טורדניות על נטיה מינית והתחלתי לקחת ציפרלקס וזה עבר לי אחרי כמה חודשים. האוסידי שלי מתבטא במאות סוגים שניתן לחיות איתם בעזרת הכדורים. אני עדיין ממשיך לקחת כדורים , אך כאשר אני נכנס למערכת יחסים אני מתחיל לחקור את בת זוגתי על עברה או על חשד לא סביר שהיא בוגדת בי. ומתחיל לשאול אותה שאלות פרטיות על עברה ולאחר שהיא מספקת לי תשובה החרדה שלי יורדת לזמן קצר ואחרי כמה שעות שוב צצה לי שאלה אחרת, וגם כאשר היא עונה לי תשובה אני צריך שהיא תגיד לי שוב את התשובה על מנת שהחרדה תרד לגמרי. נמאס לי כבר מהמצב הזה זה הגיע למצבים שאני מפחד להפגש איתה כדי לא לשאול אותה שאלות ולא לפגוע בה. אני רוצה לנהל מערכת יחסים תקינה, הכדורים לא עוזרים לי אני לוקח כרגע 15 מ"ג. ואני אבוד עצות

היי אז ככה, הבעיה שלי התחילה מהצבא (כיום אני בת 25), בהתחלה זה היה רק חצקונים שלגיטימי להרגיש צורך לפוצץ, אחר כך היה התקף של לעבור כל בליטה/ראש שחור בעור, ואחרי ההתקף הזה אני חווה התקפים כאלה אחת לשבועיים לערך (או חודש במקרה הטוב). זה בדרך כלל מתחיל במחשבה של אוקיי רק הפצעון הזה וזהו ונמשך לטקס של שעה-שעתיים בו אני משחיטה את הפנים, כשאני מצליחה להוציא את מה שיש בנגע אני מרגישה סיפוק אדיר, אני כמו אחוזת דיבוק ואסור אפילו לנסות לדבר איתי. כשהטקס נגמר ואני קולטת מה עשיתי לעצמי אני מרגישה כלכך חסרת אונים ופגומה.. הצרה האמיתית מתחילה כאשר הפצעים לא מתרפאים כראוי אז אני נאלצת לבצע תיקונים שגם הם מובילים בסופו של דבר לעוד התקף.. וככה אני יכולה להעביר ימים ואפילו שבועות מבלי לצאת מהבית (עוזרת לי העובדה שאני מובטלת), אני נאלצת לעתים קרובות לבטל תכניות ולהתרחק מאנשים לתקופות שלמות.. גם לא מסוגלת למרוח מייקאפ על הנגעים מחשש שזה מחמיר אותם וגם יש תחושה תמידית של לכלוך על הפנים אז אני פשוט מחכה עד שיגלידו לגמרי ויתקלפו, ורק אז אני מרשה לעצמי להתאפר ולצאת מהבית.. כרגע אני אחרי התקף שקרה אתמול בלילה וחלק מהנגעים נשאר מודלק וכל פעם שאני מביטה במראה אני מתמלאת בתסכול ועצבים אבל לא רוצה ליפול שוב.. כל פעם מבטיחה שזו הפעם האחרונה וכמובן לא עומדת בזה :( אשמח לעצות, מצטערת על החפירה.

שלום, בעלי עבר התקף חרדה שלאחריו סיפר לי שקרה כי עברה בו מחשבה על האקסית שלו ושפתאום חשב עלי - מה אני עושה איתה? הוא ממש מפחד שהוא לא אוהב אותי יותר ובסוף זה יגרור גירושין ופירוק הבית והמשפחה. יש לו חרדות נוספות לגבי בריאות הילדים ומצב כלכלי ועומס בעבודה. בפגישה ראשונה עם פסיכולוגית היא חושבת שהבעיה שלו היא דאגה כפייתית אובססיבית. אני לא יודעת איך לעזור לו. האם החרדה באמת נובעת מזה שהוא לא אוהב אותי יותר או שזה רק מחשבות שלא עוזבות אותו ואין להן קשר למציאות. הוא לא מבין בכלל מאיפה המחשבות הללו באות לו והוא מרגיש שהוא מאבד שליטה על כל תחומי החיים. איך אני יכולה לעזור לו?

שלום שרון ותודה על המענה, אני לוקחת כדורים לאוסידי וחרדה והשיפור הוא מועט, בקרוב אתחיל גם טיפול סיביטי, אני אמא עם אוסידי ואני לא יכולה לתאר במילים את הייסורים, בטח את מכירה סוג זה... לפני כן היו לי דימויים ומחשבות סביב פגיעה עצמית אבל האובססיה הזאת נוראית עוד יותר כי מדובר במישהו שאני אוהבת הכי בעולם. הדמיונות מזוויעים ואני מעדיפה לא לפרט אפילו מהפחד. האם את ממליצה בכל זאת לעשות סיביטי? איך נעשית החשיפה בדמיון? האם יש תקווה, אני מוצפת תקופה ארוכה בדמיונות, מחשבות ופחדים ולא יכולה לחיות ככה יותר. תעזרי לי בבקשה, אני מהדרום ונורא הייתי רוצה להיפגש איתך... וזה כנראה בעייתי כי את מטפלת בצפון. הרשמת אותי במקצועיות שלך. כמה קשה לי לחיות ככה, מרגישה אבודה

ארשום לך במייל

כך יד צהובה , מה זה אומר לבן 18 , שיש לו ocd- ) האם זה קשור לזה או לדבר אחר

שלום שרון, אני סובלת שנים מאוסידי אבל כשזה הגיע למחשבות ודמיונות עם תוכן לא הולם, זה הציף אותי ברמות שכל היום הייתי בהתקפי חרדה, הקאות, רזון, חוסר תיאבון... קראתי המון וכאשר התחלתי ליישם את הכלים התחלתי לראות שיפור- הפסקתי לנתח את המחשבות, קיבלתי והשלמתי עם האוסידי והפסקתי לחפש אישורים מאחרים וכו. אבל איך פותרים את הספק הנוראי הזה, איך חיים עם הפחד, הרי היו כל כך הרבה מחשבות ודימיונות, הוא מכרסם אותי. איך לוותר על חיפוש אחר וודאות שלא עשית משהו רע

האם את מכירה איש מקצוע בתחומך באיזור השרון ?

הי, אני בת 25. מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת לעיתים ( לא באופן קבוע) ממחשבות טורדניות שקשורות למערכות יחסים עם אנשים. אני מטופלת בטיפול קוגניטיבי כבר חודשיים וגם לוקחת רסיטל. אף פעם לא הגדרתי עם המטפל שלי בדיוק מהו הטיפול שאנו עושים, וההתמקדות היא כרגע בעיקר בלדבר עם המון דוגמאות שאני מביעה לטיפול וגם שיעורי בית שיש לי לעשות. שהייתי אצל הפסיכיאטר בפעם האחרונה הוא אמר שמה שיש לי זה ocd....הדבר מעט מלחיץ אותי כי עם המטפל דיברנו במונחים של כפייתיות ומחשוב טורדניות ולא נקבנו ספציפית בשם של הפרעה או משהו כזה. בקיצור, הטיפול אכן עוזר לי אבל גם חשוב לי לדעת האם אני מטופלת מעבר לתרופות בטיפול התנהגותי שיהיה יעיל גם בטווח הארוך. אשמח למענה, תודה רבה

הי, תודה על המענה. העם הגיוני שיש סוגים של ocd שהאדם חווה רק בתקופות מסויימות ולא כל החיים? האם מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית שמאפיינות רק תקופות מסויימות עדיין מוגדרות ocd? אני סתם שואלת מתוך סקרנות כי אכך כך זה אצלי....רק בתקופות מסויימות...וזה קצת מתסכל כי זה בתקופות מסויימות אך אני לא יכולה לצפות מתי זה יקרה? אשמח לתשובה... תודה

שלום, בת 23, נוטלת ציפרלקס 10 מג כבר חודש וחצי עקב ocd. הבחנתי בחודש הזה בתיאבון מוגבר, שמעולם לא היה קודם לכן.. בעיקר לפחמימות! וכמובן כתוצאה מכך עלייה משמעותית במשקל ובעיקר באזור הבטן. אציין שלפני כן הייתי רזה באופן משמעותי ממה שאני כעת. האם זה בגלל הציפרלקס? במידה ואפסיק לקחת או אחליף לתרופה אחרת אוכל לחזור למשקל שהייתי בו? הכדור סייע מאוד בכל הנוגע לדיכאון, אך עם זאת קיים תסכול רב כתוצאה מההשמנה.

שלום.. אני מרגישה שאני מתחרפנת, והלוואי ותוכלי לעזור לי.. לפני חודשיים בערך קפצה לי המחשבה שאולי אני לסבית, כל החיים הייתי בטוחה שאני נמשכת לגברים, ראיתי את עצמי במערכת יחסים עם גבר, כשהייתי עם גברים לא חשבתי על נשים, ותמיד אבל תמיד פנטזתי על גברים (למרות שלא הייתי במערכת יחסים רצינית ובעבר הייתי מקבלת מיני התקף חרדה לפני דייטים מהלחץ מהמחוייבות - דבר שמוסיף ללחץ כי כרגע אני מתחילה להאמין שהייתי נלחצת כי לא באמת רציתי מערכת יחסים עם גבר וזו הדרך של הגוף שלי לברוח מיזה) כשהמחשבות התחילו לא הפסקתי לבדוק את עצמי, מול נשים מול גברים.. אפילו הפייסבוק נהיה מקום שקשה להיות בו.. ומרוב שקראתי כתבות אני כבר לא בטוחה מה באמת עובר עלי ומה אני רוצה שיעבור עלי רק בשביל האישור שזה הHOCD ושאני לא באמת לסבית. זה מפחיד אותי!! אני בדרך לטיפול ואני פשוט מפחדת שאני משקרת לעצמי ואם אני משקרת לעצמי אני אשקר גם למטפל, ומה אם הוא יגיד לי שאני כן לסבית?! יש לציין שבגיל 17 מישהי שאלה אותי אם אני לסבית בגלל שאני וחברה ממש טובה שלי היינו ממש קרובות, זה הפריע לי וחשבתי שאולי אני כן אבל אחרי כמה ימים עזבתי את זה.. אבל הזיכרון נשאר איתי, מאז היה לי אי נעימות ליד נשים שהרגשתי מאויימת על ידן, או שהרגשתי לא בנוח נגיד לראות תמונות בפיסבוק מהחשש שאני אולי לסבית או שיחשבו שאני לסבית (עד עכשיו לא התיחסתי לזה, זו הייתה תחושה שלא נתתי לה מקום אבל כרגע אני מנתחת אותה כל כך הרבה שאני לא מצליחה להחליט מה הרגשתי באמת), וגם עד אותו רגע שהתחילו אם היו שואלים או רומזים הייתי חופרת בזה ש"למה הם חושבים ככה? מה לא בסדר? מי עוד חושב ככה?", אני מנתחת את החיים שלי, כל תחושה חסרת חשיבות מהעבר מקבלת אישור לזה שאני לסבית. ככה היום שלי עובר, שעות על גבי שעות של מחשבות, וחיפושים באינטרנט.. אני משתגעת!!! דבר אחד אחרון, הייתי אצל פסיכולוג ממיין שציין שאני באה בגלל "מחשבות טורדניות" ושלח אותי לCBT.. אבל אני לא יודעת מזה אומר ומפחדת לגלות שבאים ל"תקן" אותי ולשים לי מראה מול הפרצוף שאומרת "את לסבית תתמודדי עם זה" נ.ב יש לי מחשבות אובססיביות כלפי נושא אחר, שמנטרל את חיי גם אבל כרגע מקבל מקום משני.. אני פשוט בספק תמידי וכרגע אני בספק אם בלל יש לי OCD.. אני מפחדת שאין לי!! כי אז זה אומר שני לסבית.. אני לא רוצה להיות לסבית, לא רואה את עצמי שם!! זה הורג אותי.

היי עברו כמה ימים ואני פשוט מרגישה נורא מוזר, קראתי כל כך הרבה, גם פה גם באינטרנט, מרוב שקראתי נוצר לי מין תחושה של קבלה, כאילו השלמתי עם זה ואני לא בטוחה עם מה השלמתי? עם זה שזה HOCD או שאני מתחילה להשלים שאני בכלל לסבית? אני מרגישה חוסר נוחות ליד הנושא אבל אני כבר לא מגיעה 80 פעם ביום למצב של דפיקות לב וזיעה ופחד היסטרי.. זה יותר חוסר נוחות עם הנושא ופחד רגעי (כאילו מחסירה פעימה כל פעם) שמתי לב שאני יכולה להיות כרגיל ולראות תמונה בפייסבוק או משהו ואז שאני קולטת על מה אני מסתכלת אני שואלת את עצמי "למה הסתכלתי? האם אני באמת רוצה לראות את התמונה שלה או שזו סתם סקרנות בריאה" אבל הכל במקום יותר רגוע.. מה שמאוד מפחיד אותי אני מפחדת שאני לאט לאט מקבלת את זה שאני לסבית, ושיום יבוא אני אבין את זה סופית.. אני אשכרה מפחדת מעצמי. מפחדת שאני משקרת לעצמי ובגלל שאני מודעת לתחושות המנוגדות האלה אני מרגישה שאני משקרת לעצמי ושחלק בי יודע שאני משקרת.. אבל איזה חלק משקר? המחשבה עדיין מפחידה אותי, אני לא רוצה להיות לסבית, אני לא רואה את עצמי מנהלת מערכת יחסים כזאת, אבל בגלל שאני לא בהתקף חרדה כל פעם שזה עולה אני מפחדת שאני כן ופשוט עכשיו אני משלימה עם זה ושעד עכשיו הייתי בהכחשה זה טבעי?! שיש רגיעה? אני מנסה להעביר את המחשבה, כשהיא עולה אני לא מתיחסת אבל יש רגעים שאני לא מצליחה ואני בודקת את העבר שלי, בוחנת סימנים כי תמיד היו מיני סימנים וטיפה התעסקות בזה (יותר של אחרים מאשר אצלי).. או לפחות נראה לי, בעבר היה לי תחושות מסויימום שלא התיחסתי אליהן - סוג של אי נוחות.. תמיד האמנתי שזה בגלל שאני מפחדת שיחשבו שאני לסבית. אבל עכשיו אני חופרת בזה עם עצמי, שזו הייתה הדרך שלי להתכחש לזה, שאם הסתכלתי על תמונות של בנות והרגשתי חוסר נוחות זה כי הייתי בהכחשה.. איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שאני כל החיים רואה את עצמי עם גברים (גם היום), הרגשתי משיכה לגברים, אבל פתאום הכל נראה לי כמו שקר אחד גדול? מה האמת? אני מפחדת לגלות שאני לסבית, אני מוצאת את עצמי אומרת "היית עם גברים והיה לך כיף מקסימום תבחרי להיות עם גבר גם אם זה לא באמת מה שאת רוצה"

היי . אין לך מימה להיות בלחץ !! חצי מהעבר שלך ..הוא גיל ההתבגרות שלך ! את לא לסבית אם ישלך משיכה לבנים . לסביות נמשכות לבנות . אם את מפחדת, זה כבר אומר שאת לא ! אין לך מימה להיות בלחץ .... גם אין לך בשביל מה להסתכל על העבר ..העבר שלך הוא היה גם בגיל ההתבגרות. ובגיל ההתבגרות הכל מבולבל ומתנדנד . קודם כל, אם את נמשכת לבנים את לא לסבית . מצד שני ..זה שתמונות או מראה של בנות זה מסקרן אותך זה לא אומר שאת לסבית ! כל בת אוהבת לצפות בבנות .. לראות תלבוש, תמראה, ולבחון אותן.. אני חייבת לציין שגם אני ככה אמנם יותר קטנה ממך אבל הבנתי את זה .. לפי מה שהבנתי שלסביות זה ממולד. אין לך בכלל מימה לפחד !! זה שאת נמשכת לבנים זה כבר אומר שאת לא לסבית . בהצלחה :)

יש לי בדיוק את אותו הדבר .. אני מפחדת מזה ואני לא יודעת מה לעשות.. מה קרה לך בסוף

שלום שרון האם הטיפול מתאים לילדים עם asd אוטיזם שהם לא מדברים ? יש להם התנהגויות של טקסים וקשה להבין מה הפחד שמפעיל אותם ?

שלום יש לי בעיה עם הבן הוא בן 20 לא התגייס מטעמים בריאותיים,והוא הרבה בבית יש לו כרגע בעיה של דלקת בדרכי השתן שקשה לו להשתין,הוא לא לובש שנים תחתונים והרופאים אמרו שבגלל זה יש דלקת וכדי לו לשים תחתונים ועליהם משחה,הרופא המליץ על תחתוני טנגה אבל הבן שלי קשה לו והוא לא רוצה לשמוע ותמיד מעביר נושא,אני לבריאותו רוצה ,אשמח מאוד לעצה מה לעשות תודה

גב' שרון שלום רב, מזה שנים שאני נוהגת למולל את העור סביב ציפורני האצבעות בידיים. על אף שאני מנסה לחדול , שום דבר לא עוזר. כאילו ואין לי שליטה על כך . אני בחורה מטופחת , בעלת כוח רצון וכשמחליטה משהו...מצליחה לקיים . האם תוכלי להסביר לי? האם שייך לOCD? מה אני יכולה לעשות על מנת לחדול?? ממש מפריע לי! תודה רבה מראש, אני