פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

אני יוצא דופן משאר חולי האוסידי משום שאצלי זה מתבטא במחשבה אחת והיא רק עירנות לבליעת רוק נראלי שזה אובססיה טהורה האם אוכל להפטר מהמחשבה הזאת באיזשהוא שלב בחיים או שהיא לנצח?

אני שותפה לדירה עם שלושה בנים. אחד מהם ידוע עי השותפים האחרים ומעיד על עצמו כבן אדם מאוד מבולגן, לא מסודר, שלא מפריע לו לחיות בזוהמה. עד כאן מקובל, בן טיפוסי. כשנכנסתי לדירה חשיבות הניקיון והשמירה על הסדר עלתה ממה שהם היו רגילים כי בהתנהלות שלי הפגנתי שחשוב לי שישמר נקי ונעים, ומאז איפה שיש חלל משותף הוא משתדל לשמור בשבילי, לפי הסטנדרטים שלי (שהם לא גבוהים במיוחד. הם רגילים. סטנדרטי). כמה פעמים כשרק הגעתי הם אפילו היו צוחקים שמזל שהגעתי כי הבית אף פעם לא היה כל כך נעים קודם, ואף ביקשו ממני כמה פעמים לא לנקות כי זה כבר מוגזם שאני זאת שעושה את זה כל הזמן, ושאם צריך שאבקש מהם והם יעשו. הסברתי שבינתיים אני לא מרגישה שזה מפריע לי כי אני מנקה להנאתי, כשאחשוב לנכון שצריך לנקות אבל זה לא יהיה להנאתי- אבקש מהם. כשנכנסתי לדירה וביקשתי לראות את החדר הפרטי שלו הוא אמר שהוא לא מוכן להראות לי כי הוא ממש מבולגן, שהוא מתבייש, ורק כשהוא יסדר הוא יראה לי. אחרי ימים בודדים הוא סידר והראה לי אותו מסודר. השותפים האחרים כשסיפרו לי על רמת הבלאגן שלו תארו תמונה מזעזעת. שניהם (כל אחד בזמן אחר) סיפרו לי שהוא מטונף ברמה של חולה נפש. שניהם תיארו אותה תמונה: פעם אחת שנכנסתי לחדר שלו הייתי בהלם. שאריות אוכל יבש שנאגר על הרצפה ליד המיטה, כלים שהצטברו, שקיות של מאכלים שהוא אכל והכל זרוק על הרצפה ליד המיטה בערמה, ועל המיטה עצמה. סירחון מצחין כשפותחים את הדלת. כי היא משאיר את הכל ככה ולא מאוורר, משהו שאי אפשר לתאר בכלל. נוסף לכל בגלל שהוא מתבייש שיראו את החדר שלו הוא מקפיד לסגור את הדלת תמיד אחריו. היא אף פעם לא פתוחה). עכשיו, הקטע המפתיע הוא, שהוא מתקלח 3 פעמים ביום. כל מקלחת חצי שעה-40 דק (!) שבהן המים זורמים. הוא בן. מה יש לו להתקלח כל כך הרבה זמן? הוא גם לא מתגלח כי יש לן זקן קבוע. בנוסף, כמה פעמים הוא זרק לי שאני לא רוחצת את הכלים מספיק טוב ובגלל זה כשהוא רוצה לאכול הוא רוחץ את הכלים שהוא מוציא- פעמיים. כי הוא מפחד שזה לא רחוץ טוב. כשהוא ראה אותי מבשלת כמה פעמים הוא נגעל שאת העגבנייה חתכתי על השיש (אחרי שניקיתי אותו כמובן קודם לכן. מבחינתי השיש שלי זה משטח עבודה), הוא ממש הזדעזע. מה?? את שמה את העגבנייה על השיש? אמרתי כן מה הבעיה? השיש נקי ומחוטא. הוא עשה פרצוף של גועל וסלידה.מאז בכל הזדמנות שהיתה לו כשהיינו במטבח הוא ביקר את רמת הסטריליות שלי בהשוואה לשלו: זהו? ככה את שוטפת את העגבנייה? אני שוטף אותה בסבון כמה דקות עד שזה ממש נקי. זה ממש חשוב לי. תחשבי, זה האוכל שלנו, זה הדבר הכי סטרילי שיש. ניסיתי כמה פעמים להגיד לו שסבבה שזה האוכל שלנו אבל הסטנדרט שלו ממש לא סטנדרטי, וזה שהוא שוטף ככה לא אומר שאני מלוכלת, אומר שהוא יותר מן הכלל. מחבת ששימשה אותי לטיגון של ירק מסויים (באותו בישול) ואחכ רציתי לשים שמן חדש ולטגן את הירק הבא, אז שטפתי אותה, וסיבנתי חפיף כי זה גם ככה הולך לאותו בישול- גם הוא היה בשוק, ואמר לי תביאי אני אשטוף לך, את לא שוטפת טוב, זה מגעיל וכל מיני כאלה. היה לי ברור שהוא עושה עליי סוג של השלכה ככל הנראה הוא מטונף ולא הגייני בקטע קיצוני עד כדי שלא מתאפשר לו לחיות עם עצמו בשלום אז הוא חייב להשליך את זה החוצה. מאז כל הקטעים האלה הוא גם לא נוגע בשום דבר שאני מכינה (כשכולם מתענגים על האוכל שלי. אני אחלה בשלנית :) אני מציעה הוא מסרב בנימוס גם אם זה נראה מליון דולר. לפני יומיים הוא הלך לעבודה, בטעות הוא שכח את הדלת טיפה פתוחה, ואת האור דולק. התקשרתי אליו לראות אם הוא בבית והוא אמר שהוא בעבודה. רציתי לכבות לו את האור אז נכנסתי לחדר שלו וגיליתי שגם במזגן נשאר דלוק. התמונה הייתה קשה כמו שהם תיארו. כנפיים שהוא אכל שבוע לפני מונחות על הרצפה ליד הראש שלו עם כל העצמות, מלא שקיות של פריכיות על הרצפה, כלים, צלחות, מזלגות, כוסות, והכל בערימה בצד של הראש שלו. מזעזע. שלא נדבר כל הריח הנוראי. הבנתי באופן סופי שזה בטח לא אני שהוא סולד מהחוסר הגיוניות שלה אלא מעצמו. מה שאני לא יודעת עדיין ואשמח אם תתן את דעתך. זה האם זאת השלכה באופן מובהק או האם זה יכולה להיות הפרעה אובססיב קומפלסיב? אולי משהו אחר? לתשובתך אודה :)

היי שרון, תודה על המענה. שכחתי לציין שהשותף גדל רוב ילדותו בפנימיות, נשאר בקשר רק עם אבא שלו ועם אמא שלו נותק הקשר בילדות. מדובר בבן אדם שהסביבה מגדירה אותו עצלן או בעייתי גם בגלל חוסר ההיגיינה שלו כלפי הבית וכלפי עצמו וגם בגלל שהוא לא דוחף את עצמו להתפתח ומוותר לעצמו (בן 27 מעולם לא ניסה להוציא רישיון, לא למד, ועובד בעבודות זמניות). חשבתי אולי שבגלל שהוזנח בילדותו, מזניח את עצמו וכדי לחיות עם עצמו בשלום מרגיש צורך לטהר את עצמו מבחוץ (מקלחות ארוכות) ומבפנים (סטריליות לאוכל). מה דעתך? האם זה מתיישב?

שלום אני לוקחת סטרלין במשך כחמישה חודשים, התחלתי לקחת בחורף וכעת קיץ עם החשיפה לשמש נוצרה לי רגישות בפנים שמעולם לא היתה לי היא מתבטאת באדמומיות בפנים ופצעים וסבל נורא, קראתי בעלון של התרופה סטרלין שיכול להיות שהתרופה גורמת לרגישות לשמש, שאלתי היא אני הורדתי את המינון של הכדורים ל-1 ליום אינני רוצה להפסיק מיכוון שהכדור עזר לי מאוד לאו סי די של סידור הבית. אנא אמרי לי אם את מכירה תופעה זו ומה עלי לעשות??? תודה וחג שמח!

שרון מה נישמע??אני כבר חסרת כוחות לא יודעת מה עובר עליי יכול להיות שמרוב שהכנסתי לעצמי את עניין הקולות ואת הסכיזופרניה, אני ממש חווה את זה בדמיון, כאילו אני ממש שומעת קולות. יש סוג של ocd שמשפיע כל כך על החשיבה, ocd שמלווה בכל כך הרבה דמיונות ממש שחושבים עוד דקה שזה אמיתי או שזאת כבר פסיכוזה אני רועדת מפחד

עכשיו אני מדמיינת שאני שומעת את המשפחה של חבר שלי מתכננים כביכול איך לפגוע בי ואני מפחדת שאני אתנפל עליהם סתם ויגיד להם שהם רוצים לפגוע בי ואחשוב שזה נכון ואתנהג לא בשיקול דעת מה אעשה כל היום יש לי רק פחדים נתקלת באנשים עם סוג כזה של מחשבות אני מפחדת שזה כבר פסיכוטי

יתכן שהמדינה תממן לי טיפול פסיכולוגי. איזה טיפול עדיף? סי בי טי פסיכותרפיה (שלא מביאה לי שום תוצאות), נוירו פידבק, ביופידבק? תודה.

לאחרונה הובחנתי כסובל מ OCD ,יש לי עירנות מוגברת כלפי בליעת הרוק וזה שינה לי את החיים מקצה לקצה מבחור שמח ואפטמי וקליל לבנאדם שלא מצליח לבטא את עצמו בשום תחום ואפילו לא הרגיש טוב עם עצמו, התחלתי טיפול תרופתי בSSRI , ורציתי לשאול אם אוכל להרגיש שוב מאושר עם ההפרעה הזאת??

בהזדמנות זו בקשר לסיפור שסיפרתי לך על המלצרית שהרימה כסא לגובה כדי כנראה להביאו למישהו,ועל המזל שלי המנחוס חוק מרפי עברה מליד אמי שבקושי הולכת ואז החזקתי לה ברגל של הכסא והיא צעקה עלי .את זוכרת? יש כאלה שאמרו שהיתי צריכה להעיר לה יפה,אבל הכסא היה כל כך קרוב אלי(עובדה שהצלחתי להחזיק אותו) שהחזקתי אותו ונסתם לי הפה מהלחץ ,וחוץ מזה גם כחה נלחצתי שמה הכסא יפגע בראש של אמי ,אפילו בלי כוונה. מה דעתך? אגב זה בדוק אני רואה איך צעירות מדברות למבוגרות אומרות להם מה שמתחשק להם אם זה בסופר בכל מקום.אין כבוד בארץ לזקנים,שאלה נוספת באותו ענין המלצרית שמגישות מזון אם מגישות לך מעל הראש ממש מעל וזה גם מפריע לי אבל לא דיברתי התאפקתי. האם זה שיך לאוסידי ,? לא מספיק היתי בלב כבד ועצוב כי באירוע היה צריך להיות אחי זל שמת ממחלה בעודו צעיר ,נפלה עלי המלצרית כאילו לא מספיק לי ,דווקא עברה מתי שאני עברתי . טוב זה חוסר מזל.להבדיל תודה על התשובות מראש

תודה:)

שלום, אני בן 30 ומזה זמן שמתי לב שאני לא רואה את החיים כמו שאחרים רואים. כלומר, מצד אחד אני מבין ממש טוב איך אנשים חושבים ומרגישים ומה מניע אותם, אבל זה מאוד רציונלי, ברמה הרגשית זה מרגיש לי כאילו הם דמויות בחיים שלי ואני חווה את האנשים בחיי ואת חיי כסרט. לכן לפעמים דברים שאני עושה או אומר פוגעים כי לא הבנתי באותו רגע מה האדם יחווה כתוצאה מדברי. אני מרגיש שאני בדרך כלל מונע מרצונות ומדחפים וזה לא מאוד מאוזן עם המצפון שלי או הרגשות. אני יודע לעצור את עצמי ולא לעשות משהו שהוא לא בסדר אבל זה כמסקנה מ"כלל שנלמד" לאו דווקא משהו שמגיע עמוק מבפנים. מתנהל לפי כללים וקודי התנהגות ומן תפיסה של ככה עלי לפעול וככה העולם בנוי ולא לפי איזהו רגש ותחושה פנימית מאוזנת. מאוד מתקשה לקבל החלטות. מקריאה מרגיש לי שיש לי מן דפרסונליזציה, אבל זו תחושות ותפיסת מציאות שקיימת אצלי מגיל מאוד מאוד קטן. האם יתכן שמדובר בהפרעה אחרת? האם ייתכן שבנאדם יגדל עם דה פרסונליזציה? שכך הוא תופס את העולם ככלל קשה לי לחוות ולקבל כל דבר שלילי טראומתי או טראגי בחיים. וגם אירועים פתאומים שהם שליליים לא מחלחלים ישר. כאילו כל חוויה רגשית שלי עוברת מסננת. אם היא קשה מדי אני כאילו לא מכיר בדבר, ומוצא לו הסברים אחרים ומשכנע את עצמי להאמין בהם או לחילופין נותן לזה להכנס לתודעה רק כשהפכתי את זה למשהו עם היבט חיובי או כשאמרתי שזה דבר מוגמר ואין לי מה לעשות לגביו. כלומר אין לי את היכולת להכיל ולקבל דברים שלילים כמו שהם, מידית, רגשית, ומבלי למתן אותם. אני שם לב שבעצם להבדיל מאחרים, אין לי מצב רוח. כלומר מצב הרוח שלי הוא קבוע ונטרלי. דברים משמחים אותי או מבאסים אותי. אם הם משמחים זה סבבה, אם הם מבאסים אני לא תמיד מעכל אותם כמו שהסברתי למעלה. לסיכום אני מרגיש כאילו אני חי בסרט או במן אשליה, שבה דברים תמיד טובים ומוכרחים לקרוא כמו שאני רוצה ודברים שליליים אני מתקשה מאוד לעכל וכשהם קורים זה יוצר דיסוננס עם התפיסה שלי. כשאני מנסה להפתח ולהיות רגשי, אני מרגיש מאוד פגיע, ממש כמו פצע על הגוף שנוגעים בו ואני לא יכול להשאר במצב הזה לאורך זמן. מה שמפריע לי זה שאני לא מבין מה זה בדיוק, האם זה ניתן לריפוי או שינוי בטיפול תרופתי או שזה מבנה אישיותי ונגזר עלי לחיות חיים כאלה. ברור שדברים כאלה מתבררים בטיפול אבל הייתי שמח לקבל כיוונים. יצוין שישנם רגעים שבהם הכל נעלם ואני חווה את העולם כמו שהוא. אבל אחרי כמה זמן זה נעלם (דקות) ואני חוזר למצב שבו אני נמצא שמרגיש כאילו יש מחסום או ערפל או מן משהו ביני לבין המציאות. במצב הזה אני מרגיש רצונות חזקים מאוד ולא מאוזנים, שאני בדרך כלל חייב למלא (שום דבר פלילי או מסוכן), כדי להרגיש רגיעה, וקשה לי לעשות את הדבר ההפוך כי אני ננעל על זה, ואפילו מתקשה לדמיין את האלטרנטיבה ואת ההשלכות של הדברים. בנוסף ככל שאני יודע יש לי גם סוד של אוסידי מחשבתי לדעתי. אני מתקשה לייצר חיבורים רגשיים עם אנשים. אני מתנהל רגיל לגמרי, ויודע לזייף התנהגות ויודע לשכנע את עצמי ברגשות שאמורים להיות לי עכשיו, אבל תכלס החיבור שלי לאדם הוא לא רגשי או לפחות חסום. אני לא יוכל להצביע על טראומה מילדות או בכלל שתגרום לדה פרסונליזציה, מלבד אולי הקטע עם האוסידי שאני מפחד שדברים שאני חושב או יקרו, ולכן אני תוהה אם זה יכול להיות נגזרת של מבנה אישיותי מאוד רגיש ופגיע

שרון כתבתי לך כאן גם בעבר יכול להיות שמי שסובל מocd יכול לחשוב שהוא עשה משהו לא נכון נגיד שרף משהו וממש לדמיין שהמשטרה באה לקחת אותו למרות שהוא יודע שזה לא הגיוני הוא ממשיך לדמיין ולפחד מהמחשבות, דבר כזה יכול לנבוע מocd או שזה כבר סכיזופרניה פרנואידית

עכשיו כולי רועדת מפחד זה גם יכול להיות קשור לocd אני כבר לא יודעת מה אני עוברת ופתאום קפצה לי מחשבה שאני אתלונן על חבר שלי במשטרה שאנס אותי וכולי רועדת מפחד איך אני יכולה לחשוב בכלל על דברים כאלו מאיפה זה יכול לנבוע אני כבר לא מזהה את עצמי

אני נאבק עם מערכת העיכול, ומדכא יציאות באופן כפייתי. לעתים זה עובר, ואני חש חופשי אבל לאחר יום או כמה ימים שזה בסדר זה חוזר בכוח רב יותר. זה הגיוני? יצוין שהתרופות שאני לוקח לא פתרו את הבעיה. תודה.

כבר הרבה זמן שיש לי מי בעיה כזאת, יש לי חפצים שהם שלי בבית ויוצא לי שאני בודק כל כמה שעות אם הם עדיין נמצאים במקום ובודק אותם במין סדר מסויים ואמירה של שם החפץ תוך כדי מגע בו. אם בטעות יצא ולא עשיתי את ה"בדיקה" כמו שצריך אני חוזר שוב ושוב עד שזה יוצא כמו שאני רוצה, אם נגיד אני לא עושה את הפעולה כמו שאני רוצה ומפסיק איתה - יש לי מין דחף לעשות אותה וזה ממש מפריע לי. בתודה, אלי.

שלום, אני בת 17.5, ואני באמת חושבת שאני יוצאת מדעתי. אני חושבת יש לי OCD, וזה מחמיר מרגע לרגע. תמיד היו לי קטעים של אובססיביות אבל זה לא הפריע לי בעבר. היום זה כבר מגיע למצב שאני מתחרפנת מזה, אני מרגישה ממש רע עם עצמי. רציתי לשתף, ולבדוק האם יש צורך בטיפול או שזה יעבור לבד (אולי חלק מהגיל, אני לא יודעת..) אני חרדתית ברמות מטורפות. לוקח לי המון זמן לצאת מהבית-המון. גם כשאני מצליחה לצאת בכוח אני יוצאת עם דמעות בעיניים וניסיון לספור בקצב שתמיד עזר לי עד לבית הספר. הסדר זה 1,2 1,2 1,2,3 אני באמת לא יודעת למה. גם במבחנים, אני צריכה שהמילה האחרונה תהיה 3, כשאני סופרת באותו הקצב אסור שזה יפסיק ב: 1,2 1,2 1,2 לדוגמא.. אחרת לא אגיש את זה (גוזל ממני זמן רב) רק לאחרונה גיליתי שזה קשור לOCD, זה גם אחת הסיבות שאני פה. כדי לדעת אם זה משהו שיעבור או שזה אכן OCD. מה שכן, אני לא כפייתית בניקיון לפי מה שקראתי זה אחד הסמפטומים היותר "מפורסמים". אני ממש להפך, אני מבולגנת, כל דבר נאבד לי, אני צריכה את הסדר שלי (יותר נכון את הבלגן שלי) עוד משהו שאני לא יודעת אם זה קשור: מאז ומתמיד כססתי ציפורניים, מאז ומתמיד היו לי קשיים לזרוק דברים (צריך לזרוק דברים השייכים לי בלי שאני יודעת אחרת אני אלחם עליהם) ומגיל 14 אני תולשת שיערות (תחילה זה היה בשיער, אך ההורים גילו והתגובה שלהם הלחיצה אותי אז כעת אני תולשת במקומות שלא רואים, אבל גם זה נורא הפחית, הסיגריות מפחיתות לרוב את הרצון לכך). אני מרגישה אובססיבית ברמות מטורפות.. זה מרגיז כל כך: אני לא יכולה לצאת מהבית נורמלי, לא יכולה בלי לכסוס, לא יכולה לזרוק דברים, לא יכולה בלי סיגריות לא יכולה ולא יכולה.. כאילו אין לי שליטה בעצמי ושליטה זה אחד הדברים שאני הכי צריכה בחיים. זה באמת מחרפן אותי ואני מפחדת שזה יחמיר אפילו יותר.. האם יש קשר בין כל הדברים שעכשיו סיפרתי עליהם? והאם זה באמת OCD? אם כן, האם הטיפול יקר מאוד? תודה רבה, תום.

מישהי ממשפחתי, הסובלת מתופעות רבות של חרדה, החלה (כשנה וחצי אחר לידה ראשונה, אינני יודעת אם יש לכך קשר) לנשוך מתוך שינה. בפעם הראשונה היא נשכה את בעלה עד למצב שהוא נאלץ לגשת לבית חולים כדי שיתפרו לו את האצבע. היא עצמה איננה זוכרת כלום אחר כך. צריך להעיר אותה מתוך שינה עמוקה. זה קורה כשהיא עייפה מאוד. היא מקבלת איזה כדורים (אין לי מושג מה), וזה אמור לעזור. כשהיא מפסיקה זה לעתים חוזר. בפעם האחרונה זה קרה כשהילדה הייתה איתם במיטה (הילדה בת שלוש כעת). האם מוכרת תופעה כזאת? מה ניתן לעשות?

שלום, אני מניחה שרובכם אנשים מבוגרים, אך אני רק בת 16 ומגיל קטן אני זוכרת את עצמי עם הפרעות פה ושם, חשבתי שזה נורמלי, שלכולם יש את זה, אך כשהגעתי לגיל ההתבגרות זה גבר והגיע למשהו שאינו נורמלי, התחלתי לחקור ולבסוף גיליתי שינה הפרעה ששמה OCD, לצערי כל הסממנים שלה נוגעים אלי. יש טיפול שאינו תרופתי ואינו מצריך יידוע של המשפחה?

שלום שרון, אני שמחה שמצאתי את הפורום הזה ושיש פה מומחים שמבינים. לפני כחודש מצאתי את הפורום הזה ועד עכשיו לא הצלחתי לשכנע את עצמי לשאול ולהתייעץ בגלל הקושי להיפתח וכי מה שיש לי זה הרבה דברים ובעיות ביחד שמתחברים לבעיה אחת מסובכת ולא ברורה ובגלל זה גם קשה לי מאוד להסביר בקצרה את הבעיות, גם עכשיו שאני רושמת כאן אני עדיין מתקשה למצוא מילים נכונות שיסבירו יותר אותי ושלא יבלבלו אותך, כי בד"כ חברות לדוגמא לא מצליחות ממש להבין אותי וזה קשה אני צריכה מישהו מומחה שיוכל להבין ולעזור לי להסביר את עצמי ואת הבעיה יותר בברור. אני מצטערת שיוצא לך לקורא הרבה בגללי פשוט קשה לי להסביר את עצמי כמו שצריך (זה לפחות מה שאני חושבת). אני לא ירשום הכל כי זה יהיה מאוד מאוד ארוך אלא אני רוצה להתמקד כרגע בבעיה שהכי מפריעה לי מאוד שקשורה לנושא פורום זה. אני ינסה כמה שיותר לנסות עכשיו לרשום בקצרה את הבעיה- מצטערת מראש'. אני ממש מודה לך על תשומת הלב והסבלנות הרבה!-תודה רבה!! אני בת 19, נולדתי כבת יחידה, וגדלתי עם הורים שכל אחד באה מהרקע שלו עם הבעיות שלו. אבא שלי הובחן עוד בציעירותו כסובל מהפרעה נפשית של כל מיני דמיונות, אבל מה שמפריעה לי בעיקר זאת הגישה שלו והייחס שלו לדברים. על כל דבר הכי קטן הוא צועק ומתעצבן והוא לא סתם צועק אלא ממש צועק שכל הבניין והסביבה שומעת ולחיות עם זה כל השנים זה פשוט לחיות בתוך גיהנום. אני חושבת שאו שיש לי חלילה חלק מהבעיות שלו או שבגלל ההתנהגות שלו הוא גרם לי להרבה בעיות ושבגללן אני סובלת עד היום ללא מוצא. הוא תמיד היה יורד וצועק עלי על מה שלא מצא חן בעיניו ותמיד היה יושב לי על הראש ומחליט מה שהוא חושב שטוב לי ולא היה נותן לי חופש ועצמאות. הוא אף פעם לא סמך עלי והאמין בי שאני יכולה להצליח במשהו בחיים כי אף פעם לא עמדתי בציפיות הגבוהות שהיו לו ממני בלימודים (ובגלל זה אני חושבת שהתחיל לי בעיות קשב וריכוז כי הוא היה יושב איתי על הלימודים ומכריח אותי בכוח ללמוד והיה מתעצבן מאוד אם לא הבנתי מה שהיה מסביר - איך הוא רצה שהבין?!). עם הזמן ככל שהתבגרתי התחלתי לפתח כל מיני נטיות ומחשבות לא נורמטיביות מציקות. ואני יודעת שזה בעיקר בגלל ההתנהגות הבלתי נסבלת שלו וגם בגלל שאני רואה אותו כחיידק מהלך ודוחה וזה בגלל שהוא לא בנאדם שאכפת לו מהניקיון שלו ממש היידים שלו מאוד מגעילות הוא בקושי שוטף ידיים אני כנראה יישמע עכשיו קיצונית אבל כל דבר שהוא נוגע בו אני מנקה אחרי זה עם נייר או שאני פשוט נעזרת בנייר כדי להשתמש במה שהוא השתמש כמו למשל שאת הדלתות בבית אני פותחת וסוגרת עם נייר או סוגרת עם הזרת את הדלת בחלק בידית שאני יודעת שהיד שלא לא נגעה בה. אבל כל זה לא הכל, בשלוש שנים האחרונות אני כמו אסירה בבית בתוך החדר שלי(ככה אני מרגישה) כי כל פעם שהוא יוצא מהחדר שלו יש לי תחושה ומחשבה שהוא 'כביכול' קורא את המחשבות שלי ושלוט בהחלטות שלי, וכמה שאני יודעת ואומרת לעצמי שזה טיפשי ולא הגיוני אני לא מצליחה לשלוט במחשבות והתחושות האלו, כל פעם שהוא יוצא מהחדר אני מרגישה כמו כלוא בחדר ולא יכולה לצאת עד שהוא לא יחזור לחדר וזה כבר החמיר כלכך עד שלפעמים אני פשוט נשארת בחדר ולא יוצאת עד שהוא נרדם או שהוא יוצא מהבית וזה פשוט גיהנום אני מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר אני משתגעת אין לי חופש אני מרגישה שאני אל יכולה לעשות כלום ולתפקד כמו כל בנאדם נורמלי והגיוני אני ממש מתחרפנת ולא יודעת מה לעשות. בגלל זה אני גם בקושי מצליחה לצאת מהבית. אני מרגישה כאילו הוא חודר לפרטיות שלי ויודע הכל ושאין לי שום פרטיות לעצמי ושכביכול הכל גלוי לפניו ואין לי חשבות פרטיות לעצמי, אני גם תמיד חייה בתחושה ומחשבה שהוא עוקב אחרי ושהוא תמיד יוצא מהחדר שלו ונמצא ליד החדר שלי ועוקב אחרי בדיוק מתי שאני מדברת בטלפון לדוגמא. אין אני לא יודעת מה לעשות כבר. למרות שאני יודעת שהכל בראש וכמה שקראתי באינטרנט שום דבר לא עוזר ובקושי אני מצליחה להחזיק מעמד פשוט אני רוצה למות, נמאס לי. ועם כל זה יש לי עוד בעיות אחרות שרק מחמירות יותר את מצבי, כמו בעיה נוספת עיקרית שכשיש לי קושי שאני לא יודעת מה לעשות בו או כשהמחשבות מפריעות לי אני בורחת למחשב (אני מכורה למחשב לאינטרנט לכל דבר במחשב שמסיח את הדעת ונותן אשליה של עולם אחר) העיקר לא להתמודד עם המציאות והקשיים הרבים שאין אני יודעת מה לעשות איתם. יש לי בלגן שלם בראש, -אם פעם הייתי מאוד דייקנית ומסודרת, היום הכל כבר התבלגן והסתבך לי בראש. לחיות ככה זה בלתי אפשרי אני לא מסוגלת להתקרב אליו ואני עם הזמן יותר ויותר לא סובלת אותו, אני מאוד מאוד נגעלת ממנו ותמיד אני שומרת ממנו על מרחק של לפחות 2, 3 מטרים. זה אומר שיש לי OCD או משהו דומה לזה? או שאולי אני פשוט סוג מיוחד, מוזר ומטופש עם בעיות כאלו שרק לי יש? אני ממש מודה לך על הכל ומצפה מאוד לתשובתך. תודה רבה ומצטערת שוב על כל המגילה הזאת שזה הכי הרבה שהצלחתי לתמצת בערך. -תודה רבה!!!!

שלום לך שרון , אם תוכלי לתת לי עצה או טיפ קטן בכל הנוגע להעלאת הדימוי העצמי ???...... הכוונה לאהוב ולהיות שלם עם עצמי! (מלווה במחשבות שאני מכוער ומוזר למרות שאני לא!!!!!)

היי. סבלתי מהסימפטומים המוכרים של או סי די. שהם מחשבה+טקס לביטולה, תופעות אלה הסתיימו בחלקן הגדול אולי בגלל התרופות שאני לוקל. אבל יש עוד תופעה שהיא המרכזית, והיא דיכויי רגשות. אני נלחם בתחושות גופניות ונפשיות נעימות, ומדכא אותן. הסבל נורא. האם יתכן שאו סי די יילחם בתחושות ולא רק במחשבות?

שכחתי להוסיף את השאלה הכי חשובה. איך נלחמים בתופעה חוץ מתרופות. הטיפול הרגיל הוא חשיפה לחרדה על ידי ביצוע המעשים המפחידים. אבל כאן התחושות הן המפחידות. איך אפשר לעורר תחושות? הרי הן לא נשלטות? זאת הבעיה המרכזית שלי שבגללה נכשל טיפול סי בי טי עד היום. תודה.

שלום לך בני המאובחן עם פגור קל ועל הספקטרום האוטיסטי ברמה קלה ואף חולה באפילפסיה החל בשנה האחרונה לדבר עם עצמו ללא הפוגה הוא בן 17 והדיבור נסוב על חיי היום יום ספורט שראה פרשנויות שונות וכו הבעיה שאינו מקשיב לכלום כאשר מדבר כאשר הוא בחברה הוא לא מדבר אודה על התיחסות /הצעה לפתרון בברכה

שרון שלום, יש לנו מקרה בחבורה שעמו אנו מתמודדים מספר רב של שנים, חברה שלנו כיום בת 26 משקרת באופן קבוע על דברים קטנים וגדולים. היא ממציאה זוגיות, היא ממציאה הצלחות והצעות עבודה ומצרפת לדברים גם הוכחות בדויות. היא כ"כ אינטליגנטית ובעלת יכולות הבעה גבוהות, שרוב השקרים שלה מאד מוצלחים. בשנים האחרונות הדבר כבר פגע אישית בכמה חברים שלנו שהיו חלק מהשקר ונפגעו מכך מאד. היא איבדה חברויות בעקבות כך אבל הדבר לא באמת מזיז לה. כאשר החברים התעמתו איתה על זה היא בכתה, סילפה את העובדות ויצאה מזה איכשהו ובזה נגמר הקשר שלהם. אנחנו מאד רוצות לעזור לה ולא יודעות האם כדאי לנו להתעמת איתה על השקרים שלה או שהדבר עלול לפתוח אצלה משהו נפשי עמוק יותר ואנחנו נשאר ללא כלים להתמודד עם זה. האם מומלץ לדבר איתה על זה? להגיד לה שאנחנו יודעות על כל השקרים וכמובן שאוהבות אותה ונהיה לצידה תמיד..? מה את מציעה לעשות?

רציתי להגיד לך תודה את צדיקה אני מאחלת לך שיהיה לך טוב באופן אישי כי את צדיקה.אמשיך להיעזר בך ברשותך .שוב תודה

סליחה מרוב כאב ראש ומחשבות שכחתי להוסיף משהו . כדחפתי לה את היד (לא חזק) זה היתה תגובה שלא תיכננתי, באופן ספוטני ,אחרי שהיא צעקה עלי חזק שלא צריך לדחוף. ובכלל אני דחפתי את הכסא לא לכיוון הגוף שלה ,אלא הזזתי בזווית לכיוון החלל. כחה שאני לא אלימה,ההיפך צדקת אני פחדנית וחסרת בטחון ורגשנית יתר על המידה.דרך אגב האירוע היה של להבדיל בת אחי שנפטר ממחלה בגיל צעיר מאוד ושנתיים גסס .וגם ממנו יש לי זכרונות של תקופת הגסיסה שלו. אני הגעתי להבדיל לאירוע עצובה וגם להבדיל עם אמי שהיתי צריכה לשמור עליה שלא ידרכו עליה וידחפו אותה.כך שהמלצרית צעקה עלי ,שזה אלימות מילולית ממש. נבהלתי מהתגובה של המלצרית.ומה גם שהיתי מאוד עצובה בגלל אחי זכרונו לברכה.כחה שלפני שצועקים צריך לחשוב פעמים . ודרך אגב לדעתי המלצריות לא מקצועיות,ואין להם רגש. הם באים להרביץ עבודה וללכת .ובדרך דורסים ולא מרגישים.וגם אין כבוד למבוגרים. נדמה לי שיש לה עיניים, היתה צריכה לחכות שאנשים יעברו.ולא לעבור מרחק נגיעה בין אנשים ומבוגרים עם כסא שהיא הרימה לגובה הראש שלה.תודה על ההקשבה

שלום שרון, יש לי שאלה לגבי משהו שקצת מפריע לי... אני נוסעת לפעמים בתחבורה ציבורית ( אוטובוסים), והיו הרבה פעמים שעליתי לאוטובוס וכבאתי להתיישב ראיתי לדוגמא שיש מסטיק שדבוק על המושב או על הידית ליד המושב וזה ממש מגעיל אותי או שלפעמים ראיתי חתיכה של נייר טואלט שכנראה מיהו השתמש בה וזרק בין הכיסאות באוטובוס וכד', כל מיני דברים שאנשים שישבו שם לפני השאירו וזה מעורר בי תחושה של גועל.... על מנת להתמודד עם זה אני משתדלת לבדוק טוב את המושב לפני שאני יושבת לדוג': אם אין שם מסטיק או נייר או משהו מגעיל אחר אך לא תמיד אפשר לבדוק זאת באמצע נסיעה, אני לפעמים מתייבת במקום שנראה לי סביר ואז מסתכלת שוב ורואה שיש מסטיק לדוגמא שמודבק על הידית ממש לידי ולא הבחנתי בו קודם. מגעילה אותי המחשבה שזה מסטיק שמישהו אחר לעס, והדביק אותו... בגלל הדברים האלו שאנשים אחרים משאירים קצת מגעיל אותי לנסוע בתחבורה ציבורית, אני רואה בזה חוסר התחשבות מצד אנשים אחרים.... חשוב לי לציין שאני לא נמנעת לגמרי מנסיעה בתחבורה ציבורית אך זה כן מעורר בי תחושה של גועל.... אם לדוגמא הכסא נקי אז אין לי בעיה לשבת ולנסוע באוטובוס, אבל אם קרה מצב שישבתי וראיתי משהו שהגעיל אותי כגון מסטיק אז אני אנסה לעבור למקום אחר... או שלדוגמא לפני כמה ימים התיישבתי באוטובוס ופתאום ראיתי שיש חתיכת נייר טואלט מקופל שכנראה מישהו השתמש בו וזרק וזבה היה בין הכיסאות של האוטובוס וזה נורא הגעיל אותי, חשבתי שאולי מישהו קינח בזה את האף או משהו כזה ופשוט זרק את זה בין הכיסאות ולשבת על זה או ליד זה זאת ממש תחושה לא נעימה..אז עברתי למקום אחר.. השאלה שלי היא מה את חושבת על כך שהדברים האלו מעוררים בי תחושת גועל והאם יש לך עיצה בשבילי איך להתמודד עם זה? תודה רבה...

היי שרון, תודה רבה על התגובה המהירה, עזרת לי מאוד בעצותייך... אני רוצה לספר על מקרה נוסף שבו ישבתי באוטובוס ורציתי להחזיק את עצמי אז אחזתי בידית שלידי ופתאום הרגשתי שנגעתי במשהו דביק ואז הסתכלתי וראיתי שזה מסטיק שהיה מרוח על כל הידית ולא שמתי לב ונגעתי בזה... הרגשתי תחושה כ"כ לא נעימה ומגעילה, כ"כ רציתי לשטוף את הידיים ובאמת איך שהגעתי הביתה שטפתי ידיים, התעוררה בי החרדה מכך שנגעתי במסטיק, וממה שאני מבינה דווקא בגלל שנגעתי בזה, התעוררה חרדה ועברה לאחר כמה זמן זה אמור להפחית את תחושת הגועל ובאמת היום אחרי המקרה הזה אני פחות נגעלת כשאני רואה לידי מסטיק אבל לגעת בזה זה כבר סיפור אחר... אני יכולה להגיד שאני מאוד מאוד נזהרת ובודקת על מנת לא לגעת בטעות במסטיק כמו שקרה כבר,דווקא בעקבות מה שקרה, אני כאילו "לא סומכת" על האוטובוס ובודקת על מנת שזה לא יקרה שוב.. כך שאני לא יודעת אם המקרה שבו נגעתי במסטיק עזר לי או לא...

שלום רב יקירה שרון היתי באירוע עם אמי אמי בקושי הולכת (אין לה סחוח ברגל)אני כל הזמן שומרת עליה. בזמן שהלכנו לכיוון השולחן, מלצרית אחת הרימה כסא לגובה ועברה מלידנו. עברה מלידנו במרחק נגיעה,כדי למנוע שהכסא יפגע באמי ובי, משכתי את הכסא כך שלא יפגע בנו. המלצרית לא מספיק שהיתה צריכה לחכות שנעבור.צעקה עלי ,בתגובה לצעקה שלה דחפתי אותה ביד.(לא חזק היא בריונית). אחכ הלכתי אליה למטבח (כי ממש נפגעתי) ואמרתי לה שהיא לא היתה צריכה לצעוק ביקשתי שתתנצל היא גימגמה התנצלות קטנה. שאלתי אותה את מתנצלת אז היא אמרה שלא . מה דעתך אם לא היתי מזיזה את הכסא הכסא היה פוגע בפניה של אמי או בגופה,כי המלצרית הרימה אותו גבוה. ידוע שיש היתקליות אחד נוגע דוחף את השני ביד. אבל עם כסא שמורם לגובה לא היתי מוכנה לסבול . אני סובלת מאו סי די ואני כבת 51. תודה רבה שרון היקרה. אנא תגידי לי אם אני צודקת

סליחה שרון עלי לציין כשאני הזזתי לה את הכסא הזזתי בצד שלי כלומר מכיוון החלל

סליחה שרון. לא הבנתי ,תוקפנות מצידי? מה אני אתן שהכסא יפגע באמי? אז הבנתי שאת אומרת שנהגתי בסדר שהזזתי את הכסא לכיוון החלל? בלי קשר לאוסידי? תודה רבה יקירה רק תגידי לי בקשר לכסא שהזזתי.(חוץ מהצעקה עלי).ואדם נורמלי מה היה עושה? תודה רק תגידי לי אם בסדר שהזזתי לה את הכסא? קפרה עליך יקירה.וסליחה

שלום רב לכל חברי הפורום. חבר שלי נוהג לתקן טעויות דקדוקיות את הסובבים אותו באופן שיטתי. היום הבנו שקיים חשש לכך שהוא לוקה בהפרעה הידועה בשם GPS. )כשם הכותרת) כשמעירים לו הוא מפסיק אך מיד בטעות הבאה יחזור לתקן. אשמח לניתוח או הערכה. תןדה, גל.

שרון שלום.בני המתבגר אובחן לפני כתשעה חודשים עם ocd המתמקד באביו .הוא אינו מסוגל לשאת שום מגע עם האב,אינו מסוגל אפילו לראותו עקב כך הוא עבר להתגורר בבית אחי.אפילו תמונות של האב מעוררות בו חרדה.יש לציין כי בין בעלי לבן שררו יחסים טובים וכל ענין האוסידי גרם לנו לשבר משפחתי ואישי עמוק.הבן טופל בשתי תרופות אך נאלץ להפסיק במהרה עקב תופעות אלרגיות משמעותיות.הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי אך מסרב לבצע חשיפות ולשתף פעולה.יש לציין כי מדובר בנער חכם וחברותי ,תלמיד מצטיין,מדריך בתנועת נוער המתפקד בכל תחומי החיים האחרים באופן נורמטיבי,למעט בתחום הממוקד של יחסיו עם אביו,המשליכים כמובן על תפקוד המשפחה וכן על תפקודו משום שהסיטואציה כולה גורמת לו לדכדוך.הוא חש אחריות על המשבר המשפחתי אך אינו מסוגל להניע את עצמו להתמודד עם הבעיה.האם נתקלת בנסיונך המקצועי בבעיה דומה של ocd ממוקד באדם אחד? האם העובדה כי הנער מתפקד היטב בשאר מישורי החיים מהווה מקור לאופטימיות מסוימת? אגב,הפסיכולוג אמר לנו כי על פניו סוג הבעיה מתאים יותר לפוביה מאשר לאוסידי,משום שכאשר הבן אינו מצוי בסביבת האב הוא אינו מגלה כפיתיות ביחס לתחומים אחרים ואינו מדווח על מחשבות טורדניות.יש לציין כי ככל הידוע לנו הוא אינו מקיים טקסים.ייתכן ויש טקסים מנטאליים אך הוא לא חשף אותם במסגרת הטיפול.אשמח לחוות דעתך

שלום לך שרון וחג שמח לך נתבקשתי לשאול אותך שאלות בבקשה,מאחת שסובלת מאוסידי הבחורה לומדת קורס אנגלית, היה שיעור שהיו צריכים לחבר משהו ללא המורה. הבחורה שסובלת מאוסידי ישבה ליד בחורה אחרת (צעירה ממנה וללא היכרות קודמת) ואמרה שגם היא רוצה להביע דעה. הבחורה הצעירה התעלמה ממנה ואף אמרה לה מפגרת. הבחורה שסובלת מאוסידי הרגישה מושפלת ,השאלה היא למה יש רוע כזה? שאלה שניה באותו קורס הבחורה שסובלת מאוסידי ישבה ליד אחת לא בשיעור .והיה על השולחן עיתון.(העיתון שייך לכולם) היא לקחה את העיתון.והשניה העירה לה שזה העיתון שלה. הבחורה לא רבה איתה ,ואחכ חשבה הרבה על זה שכאילו היא יצאה פריארית.מה דעתך? היא טוענת שהיא לא אוהבת לריב כי היא לא אסרטיבית וקצת פחדנית וזה מפריע לה. אבקש את חוות דעתך שכאילו היא כל הזמן מרגישה שהיא לא עמדה על שלה וכל הזמן יוצאת שידה על התחתונה. הרבה הרבה תודות

תודה רבה לך ושבוע טוב

ד"ר שרון לויט מצטערת שאני ככה חופרת לך אבל אני חייבת יעוץ האם מחשבות טורדניות נוטות להתרחב או שהמחשבות המטומטמות שאני מציגה כאן אופייניות יותר לפסיכוזה אני לא יודעת מה עובר עליי כנראה בגלל שקראתי בזמנו שסכיזופרנים חושבים שרוצים לפגוע בהם, דמיינתי שחבר שלי בעלי לעתיד היקר לי מכל רוצה לפגוע בי ואז הדמיון התרחב ודמיינתי שאני אפגע בו בעקבות כך וכיביכול ישים לי משהו באוכל ואז דמיינתי שהוא מת ובעצם במציאות הוא חי וכאילו אמא שלו רוצה לפגוע בי בעקבות כל באתי לשלוח לו הודעה ודמיינתי כאילו הוא מת ומישיענה לי זה מתחזה שלו אולי גם כי קראתי ממזמן שיש הפרעה מסויימת שבה אנשים חושבים שיש מתחזים, דמות כפולה לאותו בנאדם זה מצחיק אותי שאני בכלל חושבת על הדברים הכל כך טיפשיים הללו אני מפחדת שאני אחשוב שזה נכון ואני אתנהג לפי המחשבות שלי ויפגע בו בדרך כלשהי עצוב לי אין בטוח שזה מחלת נפש איך בנאדם נורמלי,נורמטיבי ואובייקטיבי יכול לדמיין דברים כאלו מאיפה זה מגיע למוח מה דעתך???בבקשה תעזרי לי מה את חושבת על המחשבות הללו, הם לא הגיוניות בכלל.אני מפחדתתתת מהמחשבות שלייי

אבל המחשבות שכתבתי לך עכשיו ההזויות הללו יכולות גם לנבוע מocd

שלום,לאחר שתרופות ssri כגון פלוטין לוסטרל וציפרלקס לא ככ הועילו ךטיפול באוסידי העבירו אותי לאנפרניל  התחלתי עם חצי כדור של 75 מג בינתיים 3 ימים ולמרות כל מה שצויין על התופעות לוואי,אין לי לי תופעות לוואי,  ייתכן והכדור לא משפיע? האם לא יהיו תופעות לוואי אם עד כה אין 

שלום ד"ר שרון דיברנו גם במייל ואני כותבת לך גם שוב כאן יש לי מחשבות שאני לא יודעת איך להתגבר עליהם אני בוכה המון כמו שכבר הספקנו להתכתב אני סובלת מחרדות קשות ממחלת הסכיזופרניה וקראתי המון חומר על המחלה הזאת נכנסה לי מחשבה לראש שהבן זוג שלי רוצה לפגוע בי וכל היום היא רק מתרחבת ואני חושבת על אנשים שישתפו איתו פעולה כל מיני מחשבות סתומות זה גורם לי לפחד עז שפתאום זה לא ישתלט עליי ואני אחשוב שבאמת הוא רוצה לפגוע בי ואתרחק ממנו יאמין למחשבות שלי יש לי חרדה קשה מזה אני אוהבת אותו כל כך וכואב לי שאני חושבת עליו דברים כאלו מה נראה לך שזה יכול להשתלט עליי? למה זה רק מתרחב לי בראש המחשבה רק מתרחבת ומתעצמת למה אני חושבת עליו דברים כאלו בככל מה קורה לי???

לפי התרשמות שלך מה דעתך האם זה ocd נתקלת פעם עם מחשבות כאלו קשות במסגרת טיפולך באנשים עם ההפרעה הנ"ל או שזה כבר בגדר פסיכוזה

ד"ר שרון שאלתי היא כך אני המון זמן סובלת מפחד של תחלואה נפשית סכיזופרניה ואני קוראת המון חומר על ההפרעה הזאת ואני רוצה לדעת אם נתקלת במקרים דומים לשלי או מה שאני מתארת קשור כבר לספקטרום הסכיזופרני אם נגיד קראתי באינטרנט שחולי סכיזופרניה שומעים קולות מאימים אני חוזרת אלף פעם בראש קולות מאימים קולות מאיימים, אני אהרוג אותך ,אני ארצח אותך, קראתי קולות מקללים אני חוזרת על קללות בראש קראתי קולות משפילים נכנס לי משפט לראש משפיל כלשהו אני חוזרת עליו מלא פעמיים לעניות דעתך זה סכיזופרניה או נמצא בספקטרום החרדה ocd

היי דוקטור כתבתי פה לפני מספר ימים הודעה ארוכה וענית לי ותודה על כך. עבר עליי לפני יומיים לילה שהתעוררתי באמצע הלילה פשוט לא מפסיק לבכות זה נשמע מוזר אבל פשוט הלכתי להעיר את אמא שלי שתעזור לי שתעשה משהו הרגשתי שזהו אני משתגע שאין לי כוחות יותר להתמודד עם המחשבות האלו שכבתי ומרוב שאני קורא על המחלה אני יודע כבר מה צריך להיות ומה אנשים חושבים ובדקתי את עצמי בזה שחשבתי על זה שאני המשיח ופתאום לשניה נרגעתי עברה לי צמרמורת בגוף וישר קפצתי ואמרתי לעצמי שאני יודע שאני לא המשיח.. מאז אותו לילה אני פשוט מרגיש שונה מרגיש שכבר לא כל כך אכפת לי אם אשתגע וכאילו משהו בתוכי רוצה לחזור לאותו לילה למרות שבפועל ממש ממש לא אבל משהו מוזר קורה לי שלא אכפת לי כבר מה יהיה כאילו השתלט עליי שד רע שכבר לא אכפת לי מה אעשה ואיך אתנהג ומה יגידו הרגשה של בעיקר עצבות והרגשה מוזרה שאני לא יודע אם אחזור להיות אותו אדם שלפני אותו לילה ובכלל אותו אדם שאני רגיל להכיר הרגשה שאני לא מכיר באמת אף אחד שאני לא באמת מחובר לאף אחד אפילו שאני שוכב עם חברה שלי אני לא מרגיש שום דבר ואני כבר לא יודע מה קורה איתי אני בכל זאת נורא מפחד שאני נהיה סכיזופרן תוכלי אולי להבין מה קורה לי? בתודה עילומשם

אהלן אני סובל מהסימפטומים של אובססיה כפייתית וטורדנית רציתי לקבל הסבר קצר איזה דרכי טיפול יש לזה וכיצד זה עובד בתודה ניסן.

שלום דר אני בן 24 הייתי מעשן מריחואנה יום יום במשך שנה עד לפני ארבעה חודשים שקראתי על מחלת הסכיזופרניה באינטרנט ומאותו רגע הפסקתי לעשן הלכתי לפסיכולוג והוא אבחן אצלי ocd מאז אותו יום המחשבה והפחד מהמחלה לא עוזב אותי מרגיש שהנה עוד שניה זה מתפרץ עוד שניה אני אשמע קולות ואראה הזיות עוד שניה יאשפזו אותי לפעמים אני רוצה פשוט לאשפז את עצמי שיעזרו לי אני שומע על רוצחים וכל מיני פושעים שבשניה מאבדים את השפיות ועושים מעשים כל כך שפלים ואני מפחד להיות אחד מאותם האנשים , שאני אעשה משהו לקרובים אליי מפחד לאבד את השפיות שאני אשמע קולות שיורו לי לעשות אני לפעמים מדמיין שאני שומע קולות כי רוב היום אני עסוק באם אני שומע או לא ואם יש רגע שקט אז קופץ משהו במוח שמזכיר לי להתרכז בזה את זה אני מרגיש שאני מאבד את המציאות אין לי רגש לכלום ושום דבר לא מרגש אותי הייתי אצל פסיכיאטר שאמר לי שאין לי כלום ושום דבר מלבד החרדה לחלות אני לא לוקח כדורים רק מטופל בביופידבק ושיאצו מכיוון שהכדורים זה המפלט האחרון שלי אני הולך לעבודה ללימודים אני מתקשר עם העולם גם קיבלתי עובד מצטיין השבוע והוספתי לעצמי עוד עבודה על מנת לצאת מהמחשבות וגם שיהיה עוד קצת כסף אבל המחשבות לא עוזבות אותי שאני בפרודרום,התקופה שלפני ההתקף הראשון איך אפשר לדעת שאני לא בתקופה הזו? אני אמנם הולך לעבוד אפילו שניים הולך ללימודים אבל אין מוטיבציה לעשות כלום אני כבר לא נפגש עם חברים עבוד בית לימודים בית מדבר איתם מדי פעם בטלפון יש לי הרגשה שאני פשוט לא מבין את העולם המון מחשבות פילוסופיות על החיים מה זה החיים ומה הטעם לצאת מהמצב שאני נמצא בו ם גם ככה כולם מתים בסוף מה הטעם לחיות ומה זה בכלל לחיות מי קובע שאני חי מה קובע שאני חי? להדגיש שאני אוהב את החיים ולא אעשה לעצמי משהו כי אני רוצה לחיות.. אבל לחיות כמו בן אדם נורמלי כמו כולם לקום בבוקר לחייך ולא לחשוב על דברים מפגרים אשמח לשמוע את חוות דעתך לגבי מה נראה לך שאני חווה ומה הטיפול שהייתה ממליץ מצטער על ההודעה הארוכה בברכת תודה ויום טוב

שלום לכולם! כתבתי כאן קצת בעבר, בכל מקרה, משום שברצוני לעבוד בתחום האבטחה יש בעיה שיש לי "סעיף נפשי" ולא מוכנים לתת לי אישור נשק. הובחנתי ליפני כשנה ו3 חודשים עם OCD ועכשיו אני כבר לא נוטל תרופות, לא צריך להגיע למפגשים במחלקה המטפלת בי (כשלושה חודשים), ואני לא חווה את הOCD יותר. היום התקשרתי לפסיכיאטר המטפל שלי בכדי לקבוע פגישה כדי לקבל מכתב שיסביר כי ההפרעה נפתרה ושאני אוכל ל"נקות" את שמה מהתיק שלי ושהיא תיהיה חלק מהעבר, הוא בתגובה אמר לי בציטוט "אני לא מוכן לרשום שנעלמה ההפרעה, אני אוכל לתת לך מכתב שבו ארשום שאתה לא חווה תסמינים יותר" אני רוצה לשאול אתכם (יותר מופנה לבעלי מקצוע) האם מותר לפסיכיאטר לא להסכים לתת לי מכתב שכזה? למרות שאני כבר 3 חודשים לא במעקב, לא נוטל תרופות ולא חווה שום תסמין. מה עלי לעשות? תודה מראש!

אני אבדוק לגבי פסיכיאטר אחר, ולכל הקוראים, יש דרך החוצה, צריך להאבק בשניים, לרצות באמת שינוי, ובעזרת כמה כלים שפזורים ברחבי האינטרנט וגם בעזרת רפואה מקצועית אני מאמין שגם אתם תצליחו. בהצלחה לכולם!

אבל הבעיה שלך היא בעיקר משפטית. אני לא חושב שחולה או סי די לא יכול להחזיק נשק. לדעתי אם תצטייד באישור מפסיכיאטר שאינך מסכן את עצמך או את הציבור אסור למנוע ממך לעבוד באבטחה. מומלץ לפנות ליעוץ פרטי ולהתכתב עם חברת האבטחה דרך עו"ד.

שרון שלום.בני בן 13.5 אובחן עם אוסידי וכן דיכאון מתון.הבן נמצא בתפקוד גבוה ונורמטיבי בכל התחומים למעט מחשבות טורדניות בתחום מסוים.נמצא בטיפול סיביטי.לפני כחודש וחצי החל לקבל פריזמה לאחר מספר שבועות קיבל היפומאניה.הוא יצא מהאפיזודה מיד כאשר הופחת המינון התרופתי.מאחר ומעתה נימנע מהבן שימוש בssri הציעו לנו לעבור לחומרים "מתקדמים" יותר ובשלב זה בעיצה אחת עם הבן החלטנו להמתין.הטיפול ההתנהגותי קשה לו מאוד,בעיקר לאחר שהוסרה התרופה,ולו רק מהפן הפסיכולוגי.האם לדעתך מתן של מינון נמוך של קלונקס לפני פגישה עם המטפל יכול לסייע לו להשתחרר מהחרדה הרבה הכרוכה בטיפול ?תודה

האם אפשר להוציא רישיון נהיגה ללוקים בOCD, האם אפשר בעתיד גם על אוטובוס לצרכי שירות הציבור?

בהמשך לפנייה שלי לגבי רישיון לאוטובוס, כיום אני נוטל כדור שנקרא "לוסטרל" 100 מ"ג. בנוסף אני מטופל בטיפול CBT כבר 4 שנים. אגב אני בן 18 שחלומי זה להיות נהג אוטובוס באגד או במטרונית בחיפה. שאלה נוספת, האם אני חייב לדווח על כך למשרד התחבורה או לאגד בכלל?

אני סובל מocd ולאחר שקיבלתי ממשרד הרישוי את האישור המתאים הצלחתי ב"ה להוציא רישיון נהיגה. בהצלחה!

שלום רב שרון, לפני כמה ימים התייעצתי איתך בקשר לאימהות ולocd ברוך השם אני ובן זוגי החלטנו שאנו מתחתנים בחודש נובמבר וקבענו חתונה עכשיו ה-ocd התחיל בקשר לחתונה ואני ממש מפחדת מהמחשבות שלי פתאום עולות לי מחשבות שאם ביום של החתונה אני לא ירצה ללכת לחתונה אני אפחד? וקראתי על מישהו שיש לו ocd ופתאום רצה לבטל את החתונה כולי רועדת מפחד תמיד היה לי החלום להתחתן. למה אין לי שמחה בכלום למה המחשבות משגעות אותי אני אוהבת אותו הוא החיים שלי למה שאני אהרוס בסוף הכל. אני מתחננת תעזרי לי

בימים האחרונים גם התחילו לי מחשבות על רצח, ופגיעה,גם באנשים שאני אוהבת, המחשבות האלו לא מעוררות בי סיפוק והנאה אלא הרבה פחד חרדה רגשות אשמה וכעס כלפי עצמי , אני רוצה שמחשבות האלו יפסקו, אני מפחדת לאבד שליטה על עצמי ובאמת לעשות משהו מהמחשבות האלו, אבל אני לא באמת רוצה לעשות את זה. אני מגיעה למצב שאני כל היום על סף בכי ועם רגשות מאוד קשים. כי למה שאני אחשוב דברים כאלה כלפי אנשים שאני אוהבת? אני מעדיפה שינעלו אותי איפשהוא או שיהרגו אותי מאשר שאפגע בהם. אני מפחדת וכל היום חושבת אם באמת יש לי דחף/רצון לעשות מעשים כאלו, או שאני כרגיל משגעת את עצמי ובעוד כמה ימים תיפסק החרדה הזו ותתחיל חדשה (כל כמה זמן יש לי חרדה שממוקדת בנושא כלשהו ואז היא מתחלפת בחרדה חדשה). האם בעזרת טיפול המחשבות האלו יכולות לעבור?? זה לא מחשבות של פסיכופת ? זה יכול להיות קשור לתסמונת כפייתית שאני אולי סובלת ממנה.?

אני בת 17..אז קודם כל אני חושבת שיש לי טריכוטילומניה, אני משהו כמו שנה וכמה חודשים תולשת את השיער שלי, אני פשוט רוב היום לוקחת חתיכת גדולה מהשיער מסובבת עם האצבע בצורה אובססיבית ותוך כדי תולשת קצת, ככה שכבר נוצרות לי קצת קרחות.. ולאחרונה התחילה אצלי סוג של חרדה.. אני ממש מפחדת שבמהלך החיים שלי עשיתי דברים רעים/פשעים/מעשים נוראיים, ושפשוט שכחתי שעשיתי אותם כלומר שאין לי זיכרון מהם. שהדחקתי. לא זכור לי שעשיתי משהו כזה אי פעם אבל פתאום אני מתחילה לדמיין סיטואציות כלומר להמציא ואז לחשוב עליהן באופן אובססיבי ולפחד שבאמת עשיתי משהו כזה.. ולפעמים יש לי פחדים ספציפיים נגיד: לפני שאני יוצאת מהבית אני מוודאת שהרדיאטור מנותק מהחשמל (אם הוא מחובר זה יכול לגרום לשריפה או משהו) אז אני מסתכלת מוודאה שהוא מכובה, מסתכלת שוב, בוהה קצת כדי שזה ייקלט לי במוח, יוצאת מהבית ופתאום מפחדת שבלי להיות מודעת חיברתי אותו לחשמל לפני שיצאתי, לא יודעת למה! כשאני חוזרת אני מגלה שהוא היה מנותק.. פעם אחת (לפני שנתיים וחצי) הסתובבתי עם חברים שהם היו לא כל כך נחשבים ברמה טובה, והשתכרתי מלחץ חברתי, זה התחיל בלנסות אלכוהול כדי רק לטעום ולראות איך זה מרגיש, והביאו לי עוד ופשוט לא חשבתי ושתיתי, נהייתי די שיכורה עם סחרחורת וקושי ללכת וכל זה, אני חושבת שבשלב מסויים התפצלנו ויצא מצב שהייתי עם איזה מישהו (סוג של ידיד..) לבד לכמה זמן, פתאום אני מפחדת שעשיתי איתו או לבד מעשה איום ונורא , איזה פשע, משהו זוועתי אפילו, ושביגלל שהייתי שיכורה זה נמחק לי מהזכרון.. אבל אני מניחה שאם באמת היתי עושה משהו כזה לפני כ"כ הרבה זמן כבר היו עוצרים אותי עליו לא? לא יודעת.. וכמו שאמרתי גם פחד כללי שעשיתי מעשים נוראיים שאפילו יכולים להכניס אותי לכלא עליהם ושפשוט אין לי מהם זיכרון. קשה לי אני מלאה בפחד חרדה רגשות אשם אני מנסה להסתיר הכל מהסביבה ומהמשפחה אבל מבפנים אני מתחרפנת וחוץ מזה כמה חרדות אחרות לגבי דברים אחרים אבל אלו פחות משמעותיות קראתי קצת באינטרנט וראיתי שיש כזה דבר מחשבות שווא שהבן אדם חושב שעשה מעשים נוראיים שהוא לא באמת עשה ואני חושבת שאולי יש לי את זה כי זה נשמע הגיוני ובכל זאת מפחדת אולי בכל זאת עשיתי משהו ושכחתי. מה לעשות.? מה זה? לפי מה שתיארתי נשמע כאילו המחשבות מומצאות? אולי אני מרגישה ככה כי באמת עשיתי משהו ואני לא מודעת לזה?

שלום רב, האם גם נשים הסובלות מocd קשה מצליחות להביא ילדים לעולם מניסיון שלך עם נשים בעלות ההפרעה הנ"ל?

תודה, כולי מלאת חששות ולבטים אני אמורה להתחתן בספטמבר אני מפחדת שהמצב הנפשי שלי יהיה קשה בהריון והלידה וזה החלום שלי להביא ילדים. ocd נחשבת למחלת נפש?

אני בן 26 ושאלתי כאן כמה דברים בחודשים האחרונים. במהלך השבועות/חודשים האחרונים כל הזמן החלפתי שיטות נגד הOCD וכולן נכשלו. שמתי לב שלא משנה מהי השיטה שאני מחליט להשתמש בה (אפילו אם השיטה היא מדיטציות) אם נכנסים אליה חזק מדי - היא נשאבת לתוך הOCD - כלומר מתפתח OCD על נושא השיטה עצמה (זה די מדהים)ואז היא קורסת. אני מרגיש שאני מאוד מתקדם בידע שלי על הOCD, ואתמול בלילה/היום בבוקר הרגשתי שיפור ניכר - כי הגעתי למסקנה שחשיפה ומניעה זו באמת הדרך והדברים הסתדרו לי יותר טוב בראש, אבל נראה לי שגם אותה כל מטפל יתפוס בצורה טיפה שונה ומה שנחשב אצל מטפל אחד כ'בריחה', עשוי להיחשב אצל אחר כחשיפה ולכן לדעתי זו הרבה יותר 'אומנות' מאשר נוסחה ברורה. אבל אני כן מאמין מאוד בשיטה. הבעיה היא שהערב כל המחשבות על הנושא התחילו נורא לבלבל אותי ובשלב מסויים חשתי בלאגן גדול בראש - לא ידעתי איך לחשוב על העניין, מתי להיחשף, מתי בדיוק לעשות ופתאום לא היה לי במה להיאחז ואני חייב לומר שזה נורא מפחיד. גם אם אין שום נושא לחרדה - עדיין התחושה שפתאום אין אחיזה (והישאבות לבלאגן המחשבתי) היא נורא מפחידה. רציתי לשאול אותך מה את ממליצה לעשות - האם לקבל גם את המחשבה הזו? איך משתחררים מזה? תודה.

המפגשים הם כבר כמה חודשים טובים רק בפאזה של ניתוח הדברים והרגשות שאני מביא איתי, כאילו זה בכלל לא CBT (והיא גם אמרה שהטיפול הוא כבר לא בדיוק CBT וגם אז כתבתי לך את זה) אז אני לא יודע כ"כ מה לעשות. צריכות להיות הוראות ברורות באופן כללי, אבל אני חושב שכשנכנסים לרזולוציות גבוהות יותר העניינים קצת פחות ברורים. לדוגמה - יש מחשבה מטרידה בנושא מוות נניח (כמו החרדה שהייתה לי ועדיין במידה מסויימת). מטפל א' יאמר שצריך לעבד את המחשבות וכן לדבר על זה עם אנשים, אבל מטפל ב' יכול לומר שאסור לדבר על זה עם אנשים כי אז זה יהיה "אישור" וצריך להישאר לבד עם האי-נוחות כפי שהיא, ואולי אף לא יסכים לשתף פעולה בעצמו! זו גישת חשיפה לכאורה, אבל זו גישה מסוכנת מאוד. אני קורא לא מעט הודעות של אנשים שמדווחים על טיפולים שבהם דורשים מהם להיחשף ישר בצורה קשוחה מדי, מה שעלול לגרום דווקא לנזק רב. ולכן רק עצם זה שזה 'חשיפה ומניעה' עדיין לא אומר לנו כלום, אלא מה שקובע זה רק מה המטפל יעשה מזה ולכן כדי שהOCD לא "יפיל" את השיטה - חייב להיות בה גמישות ואסור שזו תהיה נוסחה מתימטית, כי אז היא תקרוס. תודה על התשובה לגבי התחושה המפחידה מהערב ואשמח לדעת מה דעתך על כל מה שכתבתי עכשיו ומה כדאי לי לומר למטפלת ביום חמישי.

רציתי לדעת האם אובססיה /ocd זה רק מחשבות שעלולות לגרום לי לעשות דחף מסוים.או שזה גם יכול להיות מחשבות טורדניות שלא יוצאות מהראש ואפשר להגיד שזה מגיע כמעט לכל נושא בחיים?אני שואל זאת כי זה מצחיק עד עכשיו היתי בטוח שמה שיש לי זה ocd מחשבות אובססיות (יש לי ספקות בהרבה מאוד דברים בחיים אע"פ שברובם אני יודע שהם לא הגיונים בעבר היתי מבצע גם טקסים עד שהבנתי שאין בזה שום הגיון) והצלחתי לעזור לעצמי הרבה עד שמישהו (בלי איזה תואר אקדמאי מסוים) בא ואמר לי שאובססיות זה רק מחשבות שיכולות לגרום לדחף מסוים?ומאז זה מעיק כי אני לא יודע מה יש לי אובססיה או לא ומאז מה שנוצר אצלי זה אובססיה על אובססיה אז לכן אני ישמח לקבל הגדרה מאוד מדויקת מה זה אובססיה/מחשבות טורדניות /ocd תודה רבה !!

שלום, רציתי לקבל ייעוץ בעיניין היחסים שלי ושל הוריי. אני בן 24, ילד יחיד למשפחה נורמטיבית, אנחנו גרים שלושתנו באותה דירה, לכל אחד העיסוקים שלו, אך יש לי בעיה שאני מרגיש שהם מרעיפים עליי יותר מדי אהבה, זה בא לידי ביטוי בכך שאני שואל שאלה פשוטה (אם יש אוכל במקרר לדוג') וישר מקבל מענה+עזרה בלי שביקשתי. זה גורם לי להרגיש מתוסכל,יש לי חשש שההתנהגות בבית תשפיע על ההתנהגות מחוץ לבית בכך שאהיה תלותי באנשים אחרים. אני מודע לבעיה וזה מבחינתי משמעותי מאוד, אך עדיין הייתי שמח לקבל מענה מאיש מקצוע לגבי ייעוץ,כיוון,משהו. חשוב לציין שאני מטופל אצל פסיכולוג במשך שנתיים ואני חש התקדמות משמעותית. עדיין הייתי רוצה לשמוע דעה אובייקטיבית מבחוץ. תודה מראש:)

אני אבדוק את העניין. תודה על תשומת הלב שלך:)

הרבה מהחיים שלי העברתי בלופים בלתי נגמרים של מחשבות אובססיביות לגבי עצמי, העתיד, העבר, וניתוח מתמיד של הסביבה שלי ושל עצמי. המחשבות כללו התעסקות אובססיבית באם אוהבים אותי או לא, האם אני עושה ואומרת את הדבר הנכון. וגם אני חופרת לעצמי על מה אנשים אחרים חושבים, מה עובר להם בראש בזמן שהם עושים דברים. אני גם מנתחת את המחשבות של עצמי. ובכללי לא מצליחה להפסיק לחשוב, להירגע, ובאמת לחיות את הרגע! המחשבות האובססיביות גרמו לי לקשיי ריכוז קשים במשך השנים, וכתוצאה מכך לא ממש הצלחתי להישאר במקום עבודה אחד, לרכוש כישורי חיים במידה מספקת, ללמוד טוב, או לנהל מערכת יחסים טובה ומספקת. יש לי חברים ותחביבים, ואני בנאדם די שמח ואנרגטי באופן כללי, אבל יש לי קול בראש שמנתח כל דבר שאני אומרת ועושה, גם תוך כדי, וזה מחרפן!!! אני מטופלת כבר שנים אצל פסיכולוגית, ומספר שנים נמצאת על מינון נמוך של כדורים נוגדי דיכאון. לאחרונה הייתי אצל פסיכיאטר והוא אבחן אצלי או.סי.די מחשבות.(עד עכשיו פשוט חשבו שאני בחורה מאוד אינטליגנטית אבל עם הפרעת-קשב מאוד מאוד רצינית). הוא הפנה אותי למטפלת cbt. ואמר שנצטרך להעלות את הסרנדה שאני לוקחת ממינון 50 מ"ג למינון של 200 מ"ג!! (בהדרגה כמובן). עכשיו, אני בחרדה בלתי נגמרת מכך שלא יהיה לי חשק מיני. עם ההשמנה הפוטנציאלית, עייפות, ושאר תופעות הלוואי האפשריות אני יכולה להתמודד. אבל להיות בלי חשק מיני... המחשבה הזאת הורסת אותי! אני ממש מתעסקת בזה באובססיביות, זאת מחשבה אובססיבית אצלי, שאמנם סוףסוף יהיה לי שלווה ורוגע בתוך הראש, אבל חשק מיני קטן מאוד עד לא קיים.... אני ממש דואגת! גם ככה יש לי קצת קשיים בתפקוד המיני, ואני הולכת עכשיו לקחת תרופה שתחמיר את זה. מבחינתי זה פשוט להחליף בעיה אחת (מוח היפראקטיבי ואובססיבי) בבעיה אחרת (חוסר חשק מיני). מצד שני, אי אפשר להמשיך ככה, עם מוח שלא מפסיק לחפור לי ולא נותן לי להשיג דברים ממשיים בחיים האלה. מה את ממליצה?? האם יש משהו שאת יכולה להגיד שירגיע אותי? (כמו לדוגמה, שלא אצל כולם יש תופעות לוואי בתחום המיני, גם כשמדובר במינון 200 מ"ג... או שיש תרופה שאפשר לקחת בשביל למתן את תופעות הלוואי המיניות של הסרנדה [לא שבא לי לקחת קוקטייל של תרופות]. או שעם טיפול cbt טוב אוכל לקחת מינון נמוך יותר... או משהו אחר?!) מודה לך מראש... בהערכה רבה יסמין

מדובר במחשבות אובססיביות שאין להן כ"כ סימפטומים חיצוניים. טיפול cbt באמת אמור/יכול להעלים את זה?

היי שרון, התחלתי בטיפול תרופתי לפני כ-3 חודשים, בשבועיים האחרונים אני נוטלת 150 מ"ר (3 כדורים ביום), לאחרונה אני מרגישה עייפות שהיא כמעין תשישות ורצון לישון, בנוסף הראש מרגיש לי מלא הפסיכיאטרית שלי אמרה לי שאפשר להוריד ל-2 כדורים ביום , מה לדעתך?

שרון בהתאם לתשובתך, האם זה נכון שרק מינונים גבוהים של התרופה עוזרים לOCD הבנתי מהפסיכיאטרית שרק מינונים גבוהים יכולים לעזור כאן, אני רוצה לדעת ע"מ לדעת אם עליי לסבול מתופעות הלוואי בתקווה שאגיע להקלה בסימפטומים של ה-OCD המעצבן הזה.

שלום רב וצהריים טובים אני סובלת מאוסידי המון שנים בשנתיים וחצי האחרונות מטופלת בפאקסט כרגע נוטלת כדור וחצי. אני כיום בת 27 מתכננת להתחתן בן זוגי לא יודע על ההפרעה ובנוסף על היותי נוטלת טיפול תרופתי באופן קבוע. שאלתי היא כזאת בתור אחת שנפגשת עם נשים בעלות ההפרעה הנ"ל!! אפשר להיכנס עם ההפרעה להריון?איך ההריון, לידה משפיעים על הפרה ועל הכדורים האם מותר ליטול אותם בזמן ההריון. אשמח לתשובתך אני ממש מלאת חששות

איפה נמצאת המרפאה שלך ובאיזה ימים את מקבלת פציינטים?

שלום רב, רציתי לשאול האם חרדה מזיהומים מטופלת גם בטכניקה של "היפוך הרגלים",כלומר, האם ישנם תחליפים לרחיצת ידיים בתדירות גבוהה ולניקיון מוגזם? אני יודעת שבהפרעות כגון תלישת שיער אובססיבית משתמשים בטיפול מסוג זה על ידי נתינת מברשת או חפץ בעל שיערות ורציתי לדעת האם הוא נפוץ גם בטיפול בחרדות מחיידקים כתחליף לפעולות הטקסיות שמתבצעות ועלולות לפגוע בבריאות הגוף? אשמח לתגובה, תודה מראש.

שלום לך שרון מה שלומך? האמת שיצא לי לכתוב בפורום שלך פעם אחת.. רציתי להתייעץ.. אני בת 28 כבר חיה עם בן זוגי מעל שנתיים פלוס.. זוגיות טובה וקרובה.. אני סובלת מחרדות כלליות..ואובחנתי באוסידי יש לי נטייה לחפור ולקדול במחשבות ולבדוק כל דבר ולבחון את עצמי לפני כשבועיים בערך לי ולחבר שלי היה ריב שדיי הסתיים בבכי ובקשיים.. לבן זוגי התפרצויות עצבים שעם הזמן גורמות לי לחשוב פעמיים אם להמשיך או לקום מהמקום בו אני נמצאת. הוא החליט שיטפל בבעיה ושנעזור אחד לשנייה להימנע מעימותים לא נעימים.. משהו מוזר קרה מאותו ריב.. אני מרגישה מרוחקת, אני מרגישה שאני פועלת טכנית בקשר, אני צריכה לציין שכרגע אני לא עובדת והמחשבות ממשיכות בלי הרף.. אם היה לי געגוע אליו פתאום הוא אינו.. החיבה והאהבה שם אבל כאילו משהו נשמט ממני, אני כל הזמן מסתכלת עליו ומחכה להרגיש משהו, רגש טוב, תחושה טובה.. וכאילו אני ריקה.. אני בחרדה כבר כמה ימים שאין לי כלום אליו ואני מנסה לבחון ולבדוק את זה כל הזמן אבל זה רק מלחיץ אותי יותר, ויותר בקשר.. שאני אולי כבר לא אוהבת בכלל.. אולי אני פה כי התרגלתי אני לכודה בחרדה.. אני כבר לא יודעת מה יש לי אפילו בסקס חודש לא שכבנו וכבר פיתחתי חרדה מלשכב עימו, ואז שזה קרה זה לא היה מושלם כמו שתמיד וכמו שרציתיץץ לא יודעת אני דיי מוטרדת.. עד מצב שאני חולמת על זה ובחלום אני ממש בחרדה.. אשמח להיענות:)

שלום רב אני סובלת שנים רבות וממחשבות כפיתיות טורדניות. בעבר טולתי בפלוטין וגלונקס. עם הטפול התרופתי מדי פעם במצבי כעס ולחץ החלה מאוד התגברה ונתקפתי בחרדות מהמחשבות שמה אני אבצע את שמחשבה כופה עלי. מאוחר יותר החלפתי רופא מומחה בנדון והחליף את התרופות לסרוקואל מינון גבוהה למיקטל בגלל דו קוטביות אפרמיל 300 אסיואל 5 מג התרופות עוזרות שאנני בלחץ ברגע של לחץ אוואגירת כעסים על אף התרופות האו,סי,די, מתקיף מתחילות מחשבות ומתחיל הטכס כמו פחד מערבוב כספים בין הארנקים גנבות בקצור חרדה מעצם המחשבה שאסור לעשות, מה נתן עוד לעשות שאים ההתפים קשה לעצור אותם והתוצאה פחד וחרדות מעצמי.המצפון מתחיל לחרסם והדבר הופ לסיוט. מה נתן לשפר בתודה מראש יוספה

היי כבר כמה שנים שאני יודעת שיש לי ocd ואני מתמודדת איתו בעצמי. הוא התחיל לי בשיא העוצמה בעיקבות טריגר הלך ונחלש , למרות שהוא תמיד בחיים שלי.אבל רק פעם ב תודדה לארל יש חרדות עוצמתיות. אז עכשיו.. בתקופה דדוקא טובה בחיים שלי , טוב לי עם עצמי אני מרגישה באמת שמחה .. הוא שוב מופיע בשיא הכוח. בטח מוכרת לאלה שיש להם ocd ההרגשה- למממה, למה אני לא יכולה להיות מאושרת בלי דאגות ובלי חרדות ששום דבר לא יבוא ככה פתאם בלי הכנה מראש ויהרוס לי הכל. וזה ככ עצוב שאין לי בזה שליטה ובכל רגע בחיים שלי זה יכול לתקוף אותי ומשמחה אני יהיה בדיכאון בגלל איזה חרדה טיפשית .. אז עכשיו .. אני מרגישה מדוכאת , כבר לא אני, כי עשיתי איזה טקס לא נכון שלפי הocd שלי עכשיו השתנה לי האופי ואני בנאדם אחר . חח זה אולי נשמע מצחיק או מגוחך אבל עצוב לי .. אהבתי להיות אני ועכשיו אני חרדה ומדוכאת כי הocd שלי גרם לי לחשוב שאני כבר לא אני , ומעכשיו אני הרבה יותר קרה ומנוכרת .. קצת עידוד יתקבל בשימחה ;{

שלום לך, רציתי להתייעץ איתך. אובחנתי עוד כנערה עם OCD בעיקר של מחשבות טורדניות ללא טקסים מיוחדים. כיום אני סביב 40, אמא לילדים עם תפקוד כללי טוב מאוד. המחשבות הטורדניות מופיעות בעיקר במצבי לחץ. אינני מטופלת בכדורים ומעדיפה פתרונות ללא כדורים. יש לי אחות גרה בחו"ל בעקבות עבודת בעלה. במשך מספר חודשים הייתי מובטלת ותכננתי לנסוע אליה ולכייף. איכשהוא זה נדחה ובעלי גם טען שבלי תקציב זה לא הזמן לנסוע. כעת מצאתי עבודה ותחושת ההחמצה שלא נסעתי ושמא לא יצא לי בעתיד לנסוע לא מרפה. בעבודה חדשה יותר קשה לקחת חופש וקודם הייתי חופשיה לגמרי... זה מפריע לי בריכוז ועבודתי מצריכה ריכוז מלא... אני גם מלאת כעס על עצמי ובמיוחד על בעלי שהקשבתי לו. מרגישה שאם הייתי נוסעת הייתי מתחילה את העבודה בראש יותר רענן... מאמינה שעוד יצא לי לנסוע, אך תחושת הלחץ, סטרס וההחמצה לא מרפים. שאלתי היא איך ניתן להירגע ולהתפקס בעבודה?? ובכלל איך מטפלים במחשבות אובססיביות דוגמת מה שקורה לי פה (לעיתים מצטרפות עוד מחשבות) ללא כדורים? האם יש לך פעולות להמליץ לי על מנת לא לעסוק באופן אובססיבי בעניין זה? תודה מראש.

אני בת 16. לפני שנתיים בערך התחלתי לבדוק הכול:דלתות,גז,מקרר.. הגעתי למצב שבדקתי 50 פעמים אם המקרר סגור וממש ספרתי כמה פעמים בדקתי,כנל לגבי הדלת והמרפסת. השנה אני בודקת פחות נגיד לפני שאני הולכת לישון אני בודקת 3 פעמים כל דבר אבל אני רוצה שגם זה יעלם מה אני יכולה לעשות?

וגם רציתי לשאול למה בכלל זה קורה לי ממה זה נוצר?

תודה רבה עזרת לי