פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

אין לי ספק שיש לי ocd בתחילה החזרות היו בהקשר מאתגר של שינון לימוד וגם התנהלות אבל סבירים. במידה מסוימת עוזרים בהוראה המקצוע שלי. נו מה רע לשנן יותר...חחח. אבל עברתי תחום. עבודה עם נהול תיקי לקוחות. גם פה הזכרון והפרטים תוך חזרות רק עזרו ולאבלטו באופים החריג. אבל י מקום אחד שזה הפך לאסון נפשי שגוזל ממני אנרגיה. יש הרבה תכתובות אימיילים. דווקא אימיילים בודדים של פניות שאינן רלוונטיות וגם שלא חשובות אבל חריגות של הכותב אם מאופי הדרישות או סוגי התכתבות גרשניים פשוט מטמטטמים אותי אני חוזר ל.ייל ל רות שאין בו משמעות עניין מקצועי. רק חריגות הכתיבה או הדרישות. אפילו ממש מתעצבן. במקום להתמקד במיילים חשובים. זה ממש טרחני. עד כדי מיאוס. כדןרי ssri שניסיתי בעבר מעט. הביאו אותי להתעלות קצת מאנית. זה בהחלט אסור לי. למרות שנאמר שמינון גבוה זה עוזר. לא הבנתי כיצד. אני בכל מקרה ממש מוטרד מהזמן האבוד. אני מודע למתרחש אבח זה. 

שלום, אני בת 24 ויש לי כבר כמה שנים מחשבות טורדניות במפגשים חברתיים שנוגעות לדברים ש"צריכים" להיות באופן מסויים. המחשבות הן קטנוניות ואני מודעת לזה שאין להן כלל היגיון ולמרות זאת הן ממשיכות להופיע. יש לציין שאני מרגישה מאוד נוח בסביבת החברים שלי ואין שום בעיה חברתית. המחשבות מעוררות הרבה חרדה ופוגעות מאוד בהנאה. הייתי כבר בטיפול התנהגותי קוגנטיבי ולא יכולה כרגע להמשיך בו.אני מיישמת את הדברים שלמדתי בטיפול ונפגשת הרבה עם חברים ("חשיפה"), מנסה לעזור לעצמי להפחית את רמת המחשבות/ המתח שנובע מהן במפגשים,ע"י כך שמנסה כמה שיותר להתמקד בדברים אחרים ולא במחשבות המטרידו- זו ה"טכניקה" בה אני משתמשת ולמעשה היחידה שאני מכירה בנושא. אבל מרגישה שאני תקועה במקום ואין שיפור ניכר.וזאת למרות שאני נמצאת בהמון מפגשים ולא נמנעת כלל. האם יש דברים שאוכל לנסות ליישם בעצמי , ללא טיפול כרגע? על מנת להפחית את רמת המחשבות והמתח? אשמח לכל טיפ, כי אין לי אפילו כיוון... :) תודה רבה מראש!

תודה רבה! עזרת לי מאוד. המחשבות הן בודאות מחשבות טורדניות ולא מחשבות "רגילות". כדי להיות בטוחה שהבנתי - את אומרת לא להסיח את דעתי מהמחשבות המטרידות במפגשים החברתיים, אלא לקבל אותם ואת החרדה העולה מהם. בעקבות המחשבות, יש לי צורך להרגיע את עצמי- ואת זה אני מנסה לא לעשות- כאן כן אפשר להסיח את דעתי? ולנסות להתמקד במפגש כמה שיותר? הרבה פעמים להרגיע את עצמי "בקטנה" מאוד עוזר, ולעומת זאת כשאני "בכוח" מנסה לחשוב על נושאים אחרים המתח והמחשבות מתגברים. בכל זאת להימנע מה"ההרגעה"? (אין לי איזה טקס מסויים לכך) תודה רבה :)

רוב היום עובר עלי עם מחשבות על חיים ומוות האם לחיות או למות כדי להפסיק את זה שותה למעלה מ20 כוסות שתיה חמה+כ7 כוסות שתיה קרה המדריך בהוסטל שיקומי מוכן שאפנה אליו בעת הצורך על מנת לעזור בעת מצוקה גדולה הוא חייב אותי לעשות ניסיון אובדני ליפני כחודש עכשיו הוא והצוות מכחישים הכל ומשמידימ ראיות מפחד שאפנה למשטרה לפני כשבוע ניסה לחייב אותי עוד פעם באומרו לקנות 42 כדורי אופטלגין ולבלוע 3-4 כדורים עם שתיה מתוקה עד שתגמור הכל ואחרי ליפנות לעזרת הצוות ובשום אופן לא לפנות לפסיכיאטר הפרטי (ההסכם הטיפולי לפנות לפסיכיאטר ליפני מעשה אובדני) הרופא אמר שנראה לו יותר שאלה מחשבות שלי והעיקר לא לבצע זה עובר בראש רוב היום איך שאני בולע כדורים וכן אני אומר קללות בבית הכנסת איך אפשר להפסיק זאת?איך אפשר להתמודד מול מחשבות אלו?

היי שרון, אני בת 27. לפני כ6 שנים אובחנתי כחולת OCD. זה התחיל עם פרידה מהחבר הראשון שלי בגיל 21. היו לי מחשבות טורדניות על מחלת הסרטן. לאחר מכן, זה התחלף במחשבות טורדניות בנוגע לזהות המינית ואפילו שאולי אני נמשכת מינית לחברה טובה שלי. זה הכניס אותי להתקפי חרדה נוראיים. הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדורים. הייתי בטוחה שנפתרתי מהבעיה. בדיעבד אני מבינה שלא. במהלך ששת השנים שעברו ניהלתי 2 מערכות יחסים. בשתיהן הייתי בוחנת כל הזמן את רמת המשיכה והאהבה שלי לבן הזוג ושואלת את עצמי ואת הסביבה שאלות. לבסוף לא יכולתי לסבול את התקפי החרדה שהיו לי וסיימתי את הקשרים. אני נמנעת מלהכיר בנים ולצאת לדייטים (עדיין לא ברור לי כל כך למה וזה מפחיד עוד יותר). לפני כחודש וחצי החלטתי להפסיק את הכדורים לגמרי וללכת לטיפול פסיכולוגי בלבד. לצערי המחשבות חזרו בצורה קיצונית ונעשו יצירתיות הרבה יותר. התחלתי לחשוב שאני אולי נמשכת לאחי הקטן (שאני אוהבת אהבת נפש ולא יותר מזה). העניין הוא שאני גם מתעוררת מינית מהמחשבות האלה וזה הדבר הכי מייסר, מפחיד, מגעיל, ומזעזע שקרה לי בחיים. אני ממש מפחדת שלא אצליח להתגבר על זה בחיים ושזה רק ילך ויחמיר כלפי אנשים נוספים במשפחה או אפילו ילדיי בעתיד. אני לא מסוגלת לחיות עם עצמי ככה וקשה לי מאוד עם העניין שאני פשוט לא מבינה איך לעזאזל זה קורה שאני מתעוררת מינית ממחשבה מינית על אח שלי??? בחיים לא עברו לי מחשבות כאלה בראש והייתי שמחה לקבל תשובה לאיך זה עובד במוח מבחינה פיזיולוגית? או למה זה קורה בכללי? (לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה מהפסיכולוגית שלי). כמובן שאין צורך לציין את רמת החרדה, הגועל והזעזוע שאני מרגישה מהמצב הזה ואני מפחדת שאשאר בו לנצח וגם שאולי אני איזה סוטת מין. חייבת לציין שמאז ומתמיד אני נמשכת רק לגברים ושבחיים לא היו לי מחשבות על אח שלי בצורה כזאת. אודה ממש לעזרתך ולמענה. תודה!

שלום, אני מעוניין לעבוד בתחום האבטחה בכדי לחסוך כסף ללימודים בעתיד. שירתתי כלוחם, סיימתי שירות בכבוד עם רובאי 07. לאחר השירות פניתי לפסיכיאטר והוא אבחן אצלי את ההפרעה OCD. אתמול הייתי בראיון עבודת אבטחה, משהו רציני שדורש רישיון נשק ממשרד הבטחון. האחראית ראתה שציינתי בטפסים כי אני סובל מההפרעה (לא רציתי לשקר בגלל הויתור סודיות שחתמתי עליו) והיא אמרה שאין סיכוי שאקבל רישיון לנשק בגלל הסעיף הזה. כעסתי כל כך, אבל החלטתי לברר את העיניין לעומק, שוחחתי עם הפסיכיאטר שאחראי עלי והוא אמר שלא אמורה להיות שום בעיה בקבלת אישור ממשרד הבטחון, משום שהוא מציין כי אני לא מהווה איום לסביבה. מה אתם אומרים? מכירים את הנושא? האם באמת לא נותנים לאנשים עם סעיף נפשי לקבל רשיון לנשק גם אם הסעיף לא אמור לפגוע ביכולות? תודה רבה!

אני מקווה שהכל יסתדר אני בתהליכי בדיקה.

לאחרונה אובחן בני עם OCD , שבועיים לאחר שהתחיל את חטיבת הביניים. הוא מוצף במחשבות טורדניות,האובססיות יותר דומיננטיות מהכפייתיות. המחשבות רצות בראש כמה פעמים בשעה על המון המון נושאים. כאשר נמצא עם חברים או מחוץ לבית המצב טוב יותר. הפסיכאטר הגדיר את ה OCD כחריף כרגע. התחלנו ב CBT שהחליט להתחיל לעבוד בדימיון מודרך ובתרגילים של התרכזות בנשימה. הרופא החליט כרגע ללא טיפול תרופתי ולאחר 3-4 מפגשים אצל המטפל להחליט מה הלאה. עברו כבר שבועיים מאז שהכל פרץ החוצה, וטיפול אחד ( הסתבר שהוא סחב זאת איתו, בדרגה נמוכה יותר, כבר כמה חודשים), הוא קצת נרגע מעצם זה שאנחנו מבינים אותו ושהוא חשף סוד ששמר אצלו בבטן. מתי ה CBT אמור להתחיל להשפיע?בקיצור- מתי זה אמור לעבור?? אני מרחמת עליו, הוא כ"כ סובל

הבעיה אצלו שיש לו המון מחשבות שהוא חייב לבטל כל הזמן. אין המון טקסים. הכל אצלו בראש, גם המחשבות וגם הביטול שהוא נראה לי מעין "טקס". המחשבות לדוגמא אומרות לו שאם לא יבטל לא יצליח לנשום, לעמוד, ללכת, להסתכל הצידה וכד'. דברים מאוד בסיסיים. זה קורה המון פעמים בשעה. זה מטריף אותו. הוא חזר היום ללימודים ובתחילת היום היה משבר גדול. בעצת המטפל שלו עודדתי אותו להשאר ולהתמודד עם הפחדים. הכל עם המון אהבה. בסופו של דבר הוא נרגע ונשאר עד סוף היום. אבל מה יהיה מחר?זה נראה לי תהליך מאוד ארוך. האם טיפול תרופתי במקביל יזרז את הריפוי?

שלום לך בני בן 11 מטופל שנתיים בריטלין לאחר שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז. בשבועיים האחרונים התחילה אצלו תופעה של אובססיה סביב ענייני דת (אנחנו משפחה דתית) נוטל ידיים שוב ושוב, חוזר על מילות התפילה וברכת המזון, כל הזמן בהיסטריה שלא התפלל או עשה טקסי דת כמו שצריך. חוזר שוב ושוב על שאלות: "נטלתי?" "התפללתי?" מגיב בבכי, כעס ועצבים. א. האם יתכן קשר לריטלין? ב. איך להגיב לו? ג. לאיזה מטפל לפנות?\ תודה רבה רבה

לגילוי של החויה המינית סהתחלה שדתית אסורה כמיהה דחפים והפניתם לכיון לא מודע של חזרה על פעולות שמשחררות לחץ. האם זה חופף לשינוי שחל בבשלות הגופנית בנושא ההצפחות המינית שלו.

שלום לך. אני משתעשע ברעיון לשכור נערת ליווי שתגשים לי פנטזיות מיניות בתקווה ששירותיה יפחיתו ואולי יבטלו את החרדה. המוגבלות הנפשית שלי לא מאפשרת לי ליצור קשר עם נשים. האם מין יעזור לדעתך? תודה מראש.

עד כמה היפנוזה יעילה לטיפול באו סי די קשה, שמתבטא בטקסים מחשבתיים, כמו דיכוי כפיתי של יצרים טבעיים (יציאות בשירותים, רגשות ועוד). אגב, עד היום ולמרות כל ההסברים אני לא משוכנע שהסימפוטמים מהם אני סובל שייכים לאו סי די. תודה.

אני מקלפת את עור הקרקפת כבר כמעט 3 שנים, אני פוחדת לאבד את השיער שלי, אני מתביישת בשיער שלי..קשה לי עם עצמי..אם אני אפסיק השיער יחזור להיות כפי שהיה? אני רוצה להרגיש יפה שוב

שלום לך. אני מקבל טיפול אצל עו"ס שמתמחה בפסיכוטרפיה.הטיפול הוא דינמי, עברתי אותו בעבר. אינני מאמין שהוא מתאים אבל זה מה שהרפואה הציבורית נותנת. היתה לי החרפה איומה במחלה לפני כמה שנים, והרופאה המסורה שלי הוציאה אותי ממנה. במפגש עם העו"ס לפני כמה ימים היא התעקשה "לחפור" באותם ארועים שכבר מאחוריי למרות שלא רציתי. אחרי זה רמת החרדה עלתה מעט ובלילה סבלתי קצת מהפרעות שינה שאיפיינו את התקופה ההיא, אבל למרבה המזל זה עבר די מהר. האם יש קשר בין השניים? האם רצוי להפסיק את הטיפול הזה?

11שלום רב אני מאובחנת שסובלת מסוג של סכיזופרינה (לא יודעת איזה) אני בולעת פרפנן 8 מג וציפרלקס 10 מג - ביום אני בקשר עם בחור מבוגר, אני בת 50 בגלל שהוא לא הגיע לפגישה, אשר ציפיתי לה, הודעתי לו כך: "קיללתי אותך בליבי. ולא רק אותך, גם את משפחתך" את חושבת שהוא יסלח לי על זה?? אפשר בכלל לסלוח. למרות שהוא ביטל מפגש איתי הוא לא חבר שלי רק ידיד אמרו לי שאת נהדרת - אשמח לקבל את תשובתך, ואל תהיה רחמנית כלפי. תגידי לי מה באמת דעתך תודה רבה

שאלה בקשה התגלה אצלי 0cd בערך בגיל 30.לא היתי נוטלת כדורים.רק בגיל יותר מאוחר.שאלה בבקשה,האם התמסרות לגבר בקלות,האם יש איזה קשר להפרעה שלי? כי היום אני מצטערת על זה שהתמסרתי בקלות.(זה קרה לי כמה פעמים).שאלה נוספת ,לי אין חברות אולי חברה אחת.האם גם בעיה זו קשורה להפרעה זו

כן בקשר לתשובתך בעניין החברות,אני באמת מתרחקת.,ובנושא של התמסרות לגברים,אני לא חשבתי ,שאם אני לא אתמסר ,אז יקרה משהו רע,אלא פשוט היתי חמה מאוד בלי שליטה.לא חשבתי שיקרה משהו רע.אז בבקשה תוכלי להגיד לי אם זה עקיף או ישיר? אגב אני חושבת שאם אז היתי לוקחת ציפרלקס לא היתי מתמסרת ,היתי יותר חזקה.תודה רבה מראש

שלום, אני בת 28 וכבר כמה שנים יש לי קשיים בקשר שלי עם אוכל. נורא קשה לי לאכול בכמויות "נורמשליות" ומזמן אני לא מצליחה להינות מאוכל מכוון שאו אני אוכלת יותר מדי או אני לא אוכבל כמעט כלום ובשני המקרים אני אף פעם לא מרגישה שבעה, אף פעם לא מרגישה שטוב לי עם מה שאכלתי. החודשים אחרונים זה החמיר מאוד וזה נורא מפריע לחיים שלי כי הכל הולך סביב אוכל. אני כל הזמן חושבל על אוכל, מתכננת מה אוכל, איך אוכל... אני לא מסוגלת לעמוד בפיתוים הכי פשוטים ולמשל גונבת אוכל מהאנשים אחרים בעבודה, סתם אוכל. אני גם מסוגלת לאכול משהו מקולקל, משהו מהזבל... היקר כל הזמן "לאכול"... לפי דעתי יש לי OCD אבל אינני יודעת איך למצוא עזרה. מה שאני כן יודעת, אני חייבת עזרה, דחוף...

דר שלום, יש לי אובססיה שנמשכת 6 שנים, והיא לחזור בראש שלי על אותו יום כל יום המון פעמים. וזה פוגע בריכוז שלי ועל חיי היום יום. האובססיה אינה נובעת או החלה לנבוע מחרדה כלשהי אלא סתם משעמום וטמטום. היא מתגברת כשאני במצב לחץ או שאני חושבת אבל היא גם מתגברת בלי שום סיבה לעתים ויש ימים שאני פחות סובלת ממנה וזה פשוט קורה ומשתנה ללא סיבה. השאלה שלי האם ידוע לך שיש פיתרון לאובססיה זאת? כי ממה שידוע לי אובססיות נובעות ממשהו ומחרדה ואצלי אין את זה, האם טיפול קוגנטיבי יעזור? או כדורים? או שאין פיתרון כלל? ואם יש האם הוא עוזר לגמרי? אני החלטתי סופסוף לנסות ללכת לטיפול.. ורציתי לשמוע ממך חוות דעת..תודה רבה!

שלום! אני מתבייש לכתוב את מה שאני מרגיש אבל אני זקוק לעזרה או עצה, לפני כשנתיים חוויתי התקף חרדה ראשון כתוצאה ממכה חזקה שקיבלתי בצלעות שחשבתי שאני הולך לקבל התקף לב . לאחר סבל של כמה חודשים של התקפים ומצב נפשי לא טוב התחלתי טיפול בציפרלקס ששיפר לי את איכות החיים פלאים ובתקופה שלקחתי את הכדורים מעל חצי שנה הרגשתי טוב מאוד , הפסקתי לקחת אותם. ובאמת ההתקפי חרדה פסקו , אך לאחר כמה חודשים הרגשתי שוב לא וו

כבר המון זמן שאני רוצה להודות לך, ממש עשית לי "סדר בראש" היכולת שלך לענות לכל כך הרבה פונים, ובכל כך הרבה סבלנות פשוט מדהימה, בכל כך הרבה רצינות ואכפתיות.. כל הכבוד!! שירבו אנשים כמוך.. מרגישים שאכפת לך גם בלי לפגוש אותך. עד כדי כך עזרת לי, שחל בי צורך לעשות זאת שוב. (לכתוב שוב) רק שהחשיפה באתר נורא קשה לי. אז אם יש אפשרות לכתוב לך לאימייל או משהו כזה. את חושבת שתוכלי להשיב לי שוב על הודעה.? בלי שזה יפריע לך כמובן. ובפחות גלוי.. הפחד שלי שזה ממש מעמיס השיתוף הזה כלפייך בלי שתכירי אותי אפילו.. אין לי בעיה אפילו להגיע אלייך לפגישה או שתיים, אשמח שתגידי לי מה יותר נוח לך :-) חשוב שאם תרגישי שזה גדול עלייך או מציק, אני אקבל את חוסר התגובה כלגיטימית בהחלט! בכל אופן מ-מ-ש תודה, שיהיה חג שמח לכולנו ושנה טובה.

אבי בן 75 לפני כשנה התחיל לירוק באופן אובסיסיבי. לטענתו הוא מרגיש שהיא נחנק וחייב לירוק. מדובר ביריקות קטנות ללא הרבה רוק אולם באופן אובססיבי במשך כל היום . בזמו היריקות יש גם השמעת קול של חיכוך בין השפה העליונה לחתתונה. היריקות נעשו ללא שליטה ונעשות בכל מקום בו אנו נמצאים. האם התופעה מוכרת ? האם יש תרופה שיכולה לדכא את הרוק ? מה ניתן לעשות , הוא סובל והסביבה סובלת וחשה אי נעימות גדולה.

בני הצעיר מבין שניים, בן 18 + לפני גיוס, עם סימנים מובהקים של OCD: אגירה, נטילות ידיים חוזרות ונשנות, טוטליות (לא מתקלח למעלה משבוע משום שאין לו זמן לכל הטקס), טקסים משתנים ועוד. הוא במצב רוח טוב בד"כ, לא בדיכאון, פעיל, למד בהצלחה ומתפקד מצוין מחוץ לבית. הגענו למצב שאיננו יכולים לראותו במצוקתו, מעבר לעובדה שהוא מפר את שלוות החיים בבית, מבודד עצמו מאתנו, אוכל בשולחן נפרד, ומנהל קצב חיים משלו. הוא אינו מוכן בשום פנים ללכת ליעוץ ולטיפול מקצועי, אינו מודה שקיימת בעיה, כשהיה צעיר יותר גיל 12, הודה שהוא סובל מבעיה אבל כיום ממש מתעקש שלא. אנו מודאגים מאוד וחסרי אונים, משום שהוא מתכוון להתגייס לקרבי וחוששים שיתגייס במצב כזה. כיצד נוכל להביאו להכרה במצבו ולהסכמה כי ייפגש עם איש מקצוע? תודה לכל עצה, כיוון חשיבה ורעיון

שרון יקרה תודה רבה, אנו אכן מתייחסים בהתאם לשני התסריטים מזה זמן, החשש הגדול הוא שכפי שהוא יודע להסתיר זאת היטב מזה שנים בסביבה החיצונית במצבי לחץ ובתפקידי הדרכה בצופים, כך אכן יפעל במסגרת הצבאית, אלא שאז בבית על כל מה שהוא "מדלג" בחוץ הוא מפצה עצמו כפל כפליים בבית.

לא ניתן לכפות עליו טיפול רפואי. לדעתי יסבול קשות אם יתגייס. תשקלו לפנות לשלטונות הצבא ביוזמתכם ולדווח על הבעיה.

שלום. מעולם לא שקלתי ברצינות שיש לי בעיה, אבל אני מתחיל להרגיש שאני לא מסוגל לשלוט בזה ושזה הורס לי לאט ובזהירות את כל מה שיש לי. יש לי חברה כבר מעל שלוש שנים, אני אוהב אותה בכל מאודי, חושב עליה המון, טוב לי איתה ואני ממש לא רוצה לחשוב על לא להיות איתה. אבל עם זאת, אני לא מסוגל להפסיק לחשוב על מין. עם אחרות. ואין בזה שום דבר אלים חס וחלילה, אני לא חושב על זה אפילו. אבל זה לא מפסיק, כל בחורה שנראית טוב עולה לי בדימיון, ואני חושב עליה. יש לי שכנה שנראית נהדר ואני מרגיש שאני אובססיבי לגביה. אני מנסה לחזור הביתה בשעות שאני יודע שהיא מסיימת לעבוד, מנסה לראות אותה בכל הזדמנות שיש לי. ואני לרגע לא חושב על לעשות שום דבר פוגעני, שלא תחשבו שזה המצב. אבל אני לא מפסיק לחשוב על להשיג אותה בעיקר, והמון אחרות. כל הזמן. אני לא מצליח להיפטר מזה, אני לא מצליח שלא לחזור ולהסתכל עליה ועל נשים אחרות, לדמיין, לראות פורנו. זה תמיד היה, אבל תמיד חשבתי שזה בגבול הטעם הטוב, אבל עכשיו אני מרגיש שאני אשתגע אם אני לא אשכב עם מישהי. יש לציין שאני לא מנסה "להשיג" אף אחת בפועל, אני רק חושב על זה כל הזמן. אני משכנע את עצמי שאני לא אבגוד לעולם, אבל כשעולה מחשבה כזאת אני רק חולם על זה שמישהי "תפתה" אותי. ואני יודע שאני לא אסרב. מה אפשר לעשות במידה ואני לא רוצה להרוס את הזוגיות שלי וללכת לטיפול?

דבר נוסף - קראתי שלאובססיה ותופעות דומות יש קשר כל שהוא לטיקים. יש לי לא מעט טיקים, עוד מגיל קטן מאוד. בכל הגוף. כבר למדתי איך לשלוט בחלקם כשאני בחברת אנשים, למדתי להסתיר אותם מאוד טוב בגלל שהטיקים מתבטאים בכל הגוף, מהפנים, הצוואר, הידיים, הרגליים. כלומר, כאשר אני בחברת אנשים, אני מווסת את הטיקים למקומות שלא רואים, באזור הרגליים בדרך כלל, ולפעמים הם נפלטים בידיים ולעיתים רחוקות בראש כשממש אין שליטה. כשאני לבד, הם משתוללים יותר באזור הראש והפרצוף וזה משחרר את כל המלחמה בהם מהיום כולו. כך הצלחתי לסגל יכולת לנהל חיים רגילים מבלי שזה יפגע בי, אבל כשאני מגיע הביתה ואני לבד, אני משתגע מזה מאוד. יש תקופות שזה בלתי נסבל, ותקופות שאני מרגיש שכבר הסתגלתי. השאלה היא האם יכול להיות שבאמת יש קשר בין הדברים או שאני סתם מקשר שתי תופעות על בסיס מידע אקראי באינטרנט? ושאלה נוספת, אני לא יודע אם זה באמת קשור לנושא - האם יש מה לעשות בנושא הזה של הטיקים? ממה זה יכול לנבוע? זה לא דבר תקופתי שפתאום הגיע ממתח או לחץ, אלא כל החיים. אני לא זוכר את עצמי בלי טיקים. מה זה יכול להיות? מתנצל מראש על ריבוי השאלות המעט מוגזם אולי..

טוב אז אני בן 15..גיליתי שיש לי בעיה רפואית שאני לא מעוניין לציין מהי ואחרי שגיליתי אותה פתאום התחלתי לחשוש מכל דבר..ולמה? כי קראתי אודות הבעיה ומשם הגעתי לעוד כל מיני דברים שהכניסו אותי לחרדות..כדי להפסיק את החששות הייתי אצל הרופא והוא איבחן שהכל בסדר..אני מאמין לו אך עדיין מודאג שאולי משהו לא תקין אצלי מלבד הבעיה הרפואית שהיא עצמה גורמת לי חרדה..למרות שאני יודע שזה מה שהכניס אותי לחרדה אני פשוט לא יכול להפסיק לקרוא אודות בעיות רפואיות באינטרנט וזה מכניס אותי עוד יותר לחרדות..אבל אני לא יכול להפסיק כי אני מחפש גם דברים שירגיעו אותי ברשת ותמיד יוצא הפוך..התחלתי טיפול תרופתי ובקרוב גם טיפול פסיכולוגי..יש לכם עוד המלצות?

שלום רב דר וצהריים טובים!אני סובלת מדמיונות ומחשבות הזויות ביותר, מחשבות של גדלות ורדיפה שאני מודעת לזה שהם לא אובייקטיביות (מציאותיות) אבל לא מצליחה להוציא אותך מהראש והן רק מתרחבות ומתעצמות. אני מפחדת שהן לא ישתלטו עליי ואני אחשוב שהן אמיתיות ואפעל על פיהן.יש לציין שאני מנהלת אורח חיים רגיל עובדת במשרד, מנקה, מבשלת אבל כל היום בלופ של מחשבות ודמיונות הזויות . השאלה שלי האם זאת סכיזופרניה פרנואידית , קראתי המון על המחלה הזאת בעבר הקרוב/רחוק והסימפטומים נראים לי דומים למה שאני חווה.לפני שקראתי את החומר תמיד סבלתי מפחדים ודמיונות אבל לא בנושאים האלה. אשמח אם תעני לי אני ממש מפוחדת מרגישה שהמחשבות תקועות לי בראש ומנסות להתגבר לי על הדעת ואני לא מצליחה להשתחרר מהן אם אני מדמיינת משהו אני חוזרת על משפט מלא פעמים בראש למשל קראתי על שמיעת קולות אני אומרת אני אשמע קולות פוקדים אני אשמע קולות יראה דמויות חוזרת על המשפטים האלה במוח מלא פעמים

היי שרון תודה על תשובתך הרצינית, אני כבר הייתי כמה פעמיים באבחון ולא איבחנו סכיזופרניה אלא ocd אני מחפשת לקרוא חומר על סוג זה של ocd אבל כותבים רק על הסוגים הנפוצים, אם נתקלת פעם בסוג חומר כזה אשמח אם תכווני אותי היכן אני יכולה למצוא

שלום, אני בן 30 ואני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית בערך 10 שנים ללא טיפול. לפני מספר ימים התחלתי להרגיש קושי בנשימה עמוקה, תסמינים של התקף חרדה. האם ההפרעה שיש לי יכולה לגרום להתקף חרדה?

שלום :) אני מאובחן עם OCD כבר שנה וחצי ועד היום התרופות שהפסיכיאטר רשם לי לא עזרו כל כך (cipralex 20mg). היום נפגשתי עם הפסיכיאטר שוב וביקשתי טיפול CBT, הוא אמר שאני אצטרך לחכות טיפה אבל אני אקבל, הוא גם נתן לי מרשם לmaronid 75mg (השם בערך) והוא אמר לי שכדי לי להתחיל לקחת את הכדורים עכשיו, לאט לאט לעלות במינון עד שאני אתחיל את הטיפול הקוגניטיבי ואז התוצאות יהיו מוצלחות. עכשיו יש לי כמה בעיות עם הגישה שלו: -אני לא מאמין שכדורים יכולים לפתור אותי מהתסמינים אלה רק להחליש אותם, ומה יקרה כשאפסיק לקחת את הכדורים? אני חושש שהתסמינים יחזרו. רציתי לשאול לדעתכם, האם זה מומלץ לגשת לטיפול CBT מבלי לקחת שום תרופות פסיכיאטריות? העיניין הוא שאני מאמין שהתרופות מעניקות לנו תחושה שקרית של תסמינים חלשים, אנחנו מרגישים שאנחנו מביסים את ההפרעה והבטחון שלנו עולה, אך ברגע שאנחנו נפסיק את הטיפול בכדורים התסמינים יקבלו את כוחם בחזרה...לדעתי זה טיפול באשליה, אני רוצה לעבור את הטיפול במורה הכי אמיתית, בכך שאוכל להתמודד עם התסמינים בצורה שלא תחזיר אותם בעתיד. מה אתם חושבים? תודה!

שלום אני מאוד חדשה באתר שלך, רק היום פתחתי את גוגל לקרוא קצת על ocd ופתאום ראיתי שהמון אנשים סובלים בדיוק מאותה הפרעה. בגיל 13 התגרשו הורי, לא אפרט כאן, אבל זה בהחלט השפיע עליי, אחריי הגירושים התחיל פחד להיכנס לי לראש.. האמת שחשבתי שזה שום דבר. היו לי כל מיני מיצמוצים בעיניים אבל לא משהו שחשבתי שרציני. לאחר כמה שנים כבר הבנתי שקיימת חרדה שייקרה לי ולסובבים אותי משהו, ושאני חייבות ל"שמור עליהם" על ידי פעולות שאעשה ואמנע אסון.. קיימים גם המון טקסים שאני עושה.. ביחד עם טיפולים שונים עם פסכולוגים הגענו לאבחנה שמודבר בocd הפעולות מאוד השתנו כל פעם פעולה אחרת עם השרירים, עיוות בפנים (בעיקר).. לפניי כ5 חודשים נגשתי לפסיכיאטר שהוסיף ואמר שיש לי גם תסמונת טורט מאוד קלה, שמתאפיינת מקולות ורעשים.. (ללא קללות) מצמוצים בעיניים, עיוות בפנים וכו'..שהבנתי שהיא לא יותר קלה מהocd אלא שאני חושבת שהיא קשה יותר בגלל הצורך בקולות ורעשים. סבלתי גם מחריקת שנים תקופה מאוד ארוכה והרכיבו לי סד כדי שלא אחרוק, ביחד עם הטיפול אני לומדת לשחרר את האובססיה של החריקה. פניתי למרכז לטיפול קוגנטיבי התנהגותי זכיתי בפסכולוגית מדהימההה באמת אני בחיים לא חשבתי שאפשר להתפתח ככה עם פסיכולוג בעיקר אחריי שנים של טיפול בשיחות שלא צלחו כל כך.. ממש התחברנו והחלטתי שמצאתי את מי שתבין אותי.. קראתי באתר שיש אנשים שסובלים ממחשבות על זהות מינית וחייבת לציין: אני ממש מבינה על מה הם מדברים!! אני כבר שנים מתמודדת עם מחשבה שאני "רוצה נשים" היו לי קשרים עם גברים שלא צלחו ומאז שאני בלי קשר (מזה הרבה שנים) המחשבה הזו רק הלכה והתחזקה.. אני בטוחה מאוד במיניות שלי רק שהמחשבה כאילו מנסה בכוח לשכנע אותי שזה ככה.. ואין אפשרות להפסיק אותה. היו כבר מחשבות שאני מאוהבת בחברות בעבר אבל עכשיו התחילו מחשבות של התאהבות באותה מטפלת שאני ממש אוהבת.. חשוב לציין שאני ממש לא מאוהבת בה!המחשבה כל כך תסכלה אותי שכבר חשבתי שעדיף לא לחיות.. שיתפתי אותה במחשבה הזו, היא לא נלחצה בכלל כי שיתפתי אותה שבעבר חשבתי ככה גם לגביי חברה ולא היה שם מעבר לחברות טובות, והוספתי שאני בטוחה שזה לא נעשה בקטע מיני או רגשי. ואמרה שקורה שלכולנו יש מחשבות אבל אותי זה ממש תסכל.. הרגשתי שאני חייבת מישהו מהצד שיעזור לי להגיע להחלטה לכן פניתי לפסיכאטר שאחראיי על המרכז - למרות החלטתי להמשיך בלעדיו בגלל עלות כלכלית מאוד גבוהה, חשבתי שיוכל לייעץ לי כמו בעבר שהייתי מטופלת אצלו, אוסיף ואמר לי שאפנה עם כל בעיה וצרה בכל שעה שארצה. וענה לי בתגובה להודעה, שאשתף את הפסכולוגית בהכל ונגיע יחד להלחטה. התחושה הייתה שהוא נורא ניער את עצמו מאחריות עליי למרות שציינתי מחשבות אובדניות כאלה ואחרות.. מאוד נפגעתי מהחוסר יכולת הבסיסית לייעץ לי כמו שעשה זאת בעבר שהייתי מטופלת עימו.. מרוב כעס ותסכול אני חושבת פשוט לעבור למקום אחר בו מטפלים בטיפול קוגנטיבי התנהגותי. כאילו ל"התנקם בו" אבל זה בסופו של דבר יכול לפגוע בי, אי אפשר להתעלם מהעובדה ששם כבר יודעים את הכל עליי ואז פשוט יכולים להעביר אותי למטפל שונה עם הסיפור שלי בלי שאצטרך לדון בהכל שוב. הפחד שלי הוא: 1. שאחשוב כך גם לגביי מטפל הבא שלי, 2. שכבר נעשתי תלוייה במטפלת שלי כי ממש מתחשק לי שנמשיך יחד!! קשה לי לראות את עצמי עם מטפל אחר (לפחות כרגע). אשמח מאוד אם תוכלי להשיב לי.. תודה רבה.

האם שמעת מחקרים על כך שחומצה אלפא ליפואית ומתיונין יכולים לעזור בהפחתת אוסידי

אני אם לילד בוגר יש לי שאלה מטרידה בני גר במסגרת מוגנת לאחרונה ישנה בעיית התנהגות לגבי צרכיו בשירותים הוא משחק עם הצואה ומורח את כל מה שנמצא בסביבתו. מטפליו מודעים לבעיה אך איני רואה פיתרון אני פונה בבקשת עזרה . תודה ב

שלום לכולם :) הייתי שמח לפוצץ מיתוס מסויים. כבר מזה שנה אני סובל מOCD, והבנתי שבביטוח לאומי מכירים בהפרעה ומעניקים כל מיני כלים שעוזרים להתמודד. אני לא זוכר ממי שמעתי שבעיות נפש לא נתפסות בעין יפה אצל המעסיק העתידי שאני ארצה לעבוד אצלו. כלומר, עצם העובדה שיש או שהיה לי עבר עם הפרעה נפשית ישים אותי צעד אחד אחורה משאר המתמודדים. ולכן תמיד העדפתי להשאיר את ההכרה בOCD רק בין קירות הפסיכיאטריה. ולא להצהיר בא אצל הרשויות השונות. (ביטוח לאומי וכו) ואני רוצה לשאול אתכם, האם החששות שלי מבוססות? או שזה סתם רושם מוטעה שיצרו אצלי. מה מעניקים הגופים הממשלתיים לאנשים שסובלים מההפרעה? תודה מראש!!

זכותך לתבוע זכויות בביטוח הלאומי והתנהלותך במקום העבודה. אל תוותר על זכותך כלפי המוסד לביטוח לאומי. אתה רשאי להגיש תביעה לקצבת נכות. אינך חייב לספר במקום העבודה מאומה גם אם תבעת אחוזי נכות. לפי החוק אסור למעביד להתנכל לך בגלל בעיותיך הנפשיות.

הי, פניתי אלייך בפורום זוכרת? וגם לפסיכאטר.. הוא מציג תמונה שמחייבת פעולה מהירה מה דעתך?? מחבר:ד"ר :13/8/2013שעה:08:30שלום לך סיגל שיתוף פעולה שלה הינו הכרחי! ללא טיפול התמונה הקלינית עלולה להסתבך לדכאון ולמחלות אחרות. אפשר לדבר עימה על מוזרות הפעולות שהיא עושה. היא גם יודעת על כך. וצריך לשקף לה את זה ולספר לה שיש פתרון סביר למצבה.וכו'.היא גם חשה סבל ממצבה. בהצלחהפתח בחלון חדש הדפסת ההודעה הוספת תגובה

שיטה לטיפול בOCD הנקראת ERP (exposure and response prevention ? ואם כן במה היא דומה לCBT? ממליצים עליה?

שלום לכולם, אני פונה אליכם עם בעיה אישית שאני לא מסוגל לפתור לבד ואני חייב יעוץ מקצועי או דעה הנובעת מנסיון אישי. אתחיל עם הסבר על עצמי: בן 22.5. אני מאובחן עם OCD מזה שנה וקצת, בהתחלה הייתי לוקח תרופות (CIPRALEX) אבל הפסקתי לאחר חצי שנה מאידיאולוגיה אישית שמתבססת על העקרון שהתרופה לא מטפלת בסימפטומים של ההפרעה אלא רק מחלישה אותם. בגלל שאין באפשרותי לממן טיפול פסיכולוגי פרטי, פניתי למוסד ציבורי, שם אני מקבל כל שבועיים פגישה עם פסיכיאטר שממליץ לי כל פעם על תרופה אחרת שתעזור לי. התפקיד שלו לא קשור בייעוץ שיחתי, אני מבקש ממנו ייעוץ שיחתי או קוגניטיבי אבל הוא מסביר לי שבגלל שזה מוסד ציבורי אין פסיכולוגים פנויים ושעליי להמתין. אני מנסה קורא ספרים שקשורים לOCD, לומד מאנשים שגברו על ההפרעה, אבל אני לא מסוגל לעשות את הצעד לעבר הפתרון שלי. בחיי היום יום הOCD לוקח ממני את מרבית האנרגיה שלי והזמן. כל היום אני עסוק בטקסים ודחפים טורדניים. הOCD שלי מתאפיין בניקיון ורחיצת ידיים כפייתית, פחד ממגע בדברים חיצוניים ועוד המון נגזרות מתסכלות. הבעיה: התחלתי ללמוד ליפני כחודשיים במכינה קדם אקדמאית ללימודי הנדסה (תואר ראשון-מהנדס) למי שמכיר, וודאי יודע שהרמה מאוד גבוהה, אני מגיע מרקע מאוד נמוך במתמטיקה (3 יחל) ובוודאי של פיזיקה שלעולם לא למדתי בתיכון. בהתלחת התוכנית האמנתי כי אני אצליח להתמודד עם ההפרעה (OCD) וגם במקביל עם הפרעות הקשב שלי ובסופו של יום קיוויתי שאני אצליח בלימודים. כיום חודשיים לאחר מכן, אני יכול לומר שהמשימה היא קשה מנשוא,אני מסיים את היום נטול כל אנרגיה בגלל כל המחשבות שמפריעות לי בראש, אני לא מסוגל להישאר וללמוד כמו שאר החברים. תבינו, אני מבין את החומר, יש לי את המוטיבציה להצליח, אך הזמן הכל כך יקר שאני אמור להשקיע בלימודים אני משקיע בהתמודדות עם הOCD ואתם וודאי מבינים שזה לא בשליטתי, אני כל כך מקנא בכל החברים מהכיתה שמסוגלים פשוט לחזור הביתה אחרי יום לימודים ופשוט לפתוח את התיק וללמוד. אני לא מסוגל, המחשבות חזקות ממני. שתבינו, אני לא מנסה להביס את ההפרעה, ממזמן קיבלתי אותה כחלק ממני ואני פשוט לא חזק מספיק בלנסות להתמודד איתה ברמה של להפסיק את הOCD לתמיד. המכינה היא הדרך שלי להצליח, אני מגיע מרקע קשה,הן מבחינה כלכלית והן מבחינה משפחתית, המכינה במימון מלא של המדינה שלנו ולכן זאת הדרך שלי להצליח ולהיות השונה במשפחה, וכן להצליח ולהשיג תואר לימודי. השאלה שלי אליכם, מה אתם ממליצים לי לעשות? איזה צעד עלי לקחת? הלב שלי אומר שאני זקוק להפסקה מסויימת, לכמה חודשים טובים שבהם אני אתמקד רק בהפרעה ואדע איך להתמודד איתה באמצעות טיפול מקצועי וגם למידה עצמית על ההפרעה, אני לא מצליח להתמודד עם הכל בבת אחת. אני חושב שבתום ההפסקה אני אוכל לחזור ללימודים, אולי למכינה אחרת, פחות טובה אבל לפחות עם ריכוז מלא בלימודים, מבלי שהמחשבות יסחפו לפעולות טורדניות.

הייתי בטיפול קוגנטיבי, אבל הוא ארך כחודש משום שהייתי צריך להתחיל עם הלימודים אז המוסד התאים את הפגישות עד לתחילת הלימודים. הבעיה היא שבזמן הטיפול השלמתי בגרויות, ובסיום כלפגישה הפסיכולוגית נתנה לי משימות שאעשה בבית אך לא הייתי מוצא את האומץ או את הזמן לבצע אותן. כמה זמן אמור לארוך טיפול קוגניטיבי? והאם את חושבת שאפשר להפיק ממנו את התובנות בזמן לימודים אינטנסיביים?

שלום. סבא שלי בן 88, עיוור כמעט במאה אחוז. לפני שלושה חודשים הוא התחיל לספר לנו שנדבקו לו ניירות לראש והוא מקלף אותם (הוא קילף עור יבש) ועכשיו הוא מאמין שיוצאים לו ברזלים מהראש דרך חורים ויש לו קונספירציה שבזמן המלחמה עשו לו ניתוח שבו עם סגרו את הגולגולת עם ברזלים וברגים. יש לציין שאין לו אלציימר, דמנציה, הוא זוכר אירועים, חושב בצורה לוגית. הוא עשה בדיקת סי טי והבדיקה יצאה בסדר, ראו בבדיקה רסיסים שיש לו מאז המלחמה. רוב היום הוא יושב ומשפשף את הראש או מקלף את העור. הוא היה אצל מספר רופאים גם רופאים כללים וגם אצל רופא עור, כולם אמרו לו שאין לו כלום אבל הוא לא מאמין להם ונראה כי הוא שוכח מה הם אמרו לו. האם מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית? ואם כן מה אפשר לעשות? תודה!

שלום,אני אשה בת 47 עובדת בתחום טיפולי אקדמאית אם לשלושה נשואה. במשפחתי רקע גנטי של מחלות נפש. אימי סובלת ממחלה הנקראת בי פולאר והיא מטופלת תרופתית. מצבה כל השנים היה מעולה ימסית והיא גידלה את שלושת ילדי יש לי אח בן 50 שחולה בסכיזופרננה. המחלה פרצה אצלו לפני כחמש שנים. הוא הספיק להיות עורך דין מצטיין עם תואר שני אך לא הקים משפחה משלו. הוא עבר שני התקפים פסיכוטיים ואושפז בביח פסיכיאטרי. כיום נמצא בשיקום ומטופל תרופתית וחי אצל ההורים המבוגרים. המצב משפיע לרעה על אימי שנמצאת במצב דכאוני קשה ועל אבי שעדיין עובד ומחזיק את הבית. בנוסף לזאת בני הבכור בן 26 אובחן כחולה סכיזופרננה. הוא אינו פסיכוטי ויש לו את הסימנים השליליים של המחלה בלבד. הוא חי ביחידה שיש לנו מחוץ לבית ומצבו לא טוב. לאור כל זאת אני חשה שבורה ואבדתי את שמחת החיים. אני סובלת סבל בלתי יתואר ולוקחת קשה את המצב הנוראי הזה. עוד אציין שבני מוכר כנכה 100 אחוז מהביטוח הלאומי וכך גם אחי. אני חשה שהגורל התאכזר למשפחתי ומנסה בכל כוחותי לשמור על שפיות וחיים נורמטיביים. פניתי גם לעמותת מילם. אננ במצוקה ולא יודעת איך לעזור לעצמי להתמודד עם חיים אלה.

שלום שרון, אני מתחבט עם עצמי כבר הרבה זמן האם לכתוב או לא, כי באיזה שהוא מקום אני לא מאמין שהמחשבות האלה עולות לי בראש, זה מפחיד אותי, ואני מרגיש שאני לא מכיר את עצמי. אני מפחד שאולי אני מסוגל לפגוע פיזית באנשים שקרובים אלי. בשנים האחרונות אני סובל ממחשבות טורדניות, לא משהו שמאובחן רשמית, זו די אבחנה שעשיתי לעצמי על סמך דברים שקראתי באינטרנט. בתקופה האחרונה המחשבות לא מניחות לי . הן מתייחסות בעיקר לאנשים שהכי קרובים אלי ( משפחה וילדים ) ושאני הכי אוהב, אני "מאחל " להם דברים נוראיים , מחלות או אסונות ומיד אחר כך חוזר לעצמי ומנסה להדיח את המחשבה. החלטתי לכתוב לך בגלל שאתמול הרגשתי שנחצה קו בחשיבה שלי. נשארתי בבית עם קרוב משפחה, קשר אסוציאטיבי משך אותי לחשוב על משהו נורא שאני עלול לעשות לו ( אני אפילו לא מעז להעלות את זה על כתב). אני מפחד נורא, מרגיש שאיבדתי את עצמי ואת דעתי, זה לא אני. מי חושב דברים כאלה על המשפחה והילדים שלו ? פחדתי להישאר עימו באותו החדר כיוון שאני כבר לא מכיר את המחשבות האלה, אז איך אני יכול להיות בטוח שלא אוציא אותן לפועל ? אני אדם משכיל, בשנות ה- 30 , אקדמאי , בעל מעמד תעסוקתי, מאוד נחשב במה שאני עושה. אבל אני מפחד שאני מאבד השפיות שלי, מאבד את עצמי. ניסיתי לחלוק את זה עם בת זוגי. היא לא מבינה ואומרת שאם אני יפנה לפסיכולוג עלולים לאשפז אותי בגלל המחשבות שאני עלול לפגוע בקרובים אלי. אני חייב לציין שהמחשבות האלה מציפות אותי בתקופות מסוימות ולא מלוות אותי כל הזמן. בבקשה תני לי כלים איך להתמודד עם הקושי הזה. איך להדחיק את המחשבות האלה. אני ממש מפחד , ואשמח לכל הכוונה שאת יכולה לתת לי. תודה.

היי שרון, תודה על המענה ועל ההקשבה. אני ישמח אם תוכלי להסביר מה זה אומר לא להתנגד לה, ולזרום איתה. האם הכוונה שעלי לחשוב מחשבה אחרת ? או האם להתעמק במחשבה זו ולחשוב על ההשלכות ? האם להסיח את הדעת בעשייה ? איך אני גורם להם להיעלם ?

שלום לך ותודה על התגובה,כפי שהצלחת לנחש הפחד הכי גדול שלי הוא הכישלון בלמצוא פתרון או מידה מסוימת של שליטה בהפרעה.זאת הסיבה שבמהלך החיים שלי "המצאתי" אינספור שיטות להתמודדות.הפחד שלי נובע מהפחד מאותה מחשבה מסוימת שתצליח לערער את הביטחון שלי ותגרום לכישלון בכל תחום אפשרי.לדוגמא: כשאני נמצא עם חברים,אני שואל את עצמי איך אני נראה כלפי חוץ,כלומר מה המעמד החברתי שלי כעת,ומה אני צריך לעשות בכדי לשפר אותו,האם אני צריך לשאוף ליותר אקטיביות,לבלוט יותר בין החבר'ה גם במחיר של סכנה לכך שיצאו לי שטויות מהפה,או לחלופין להיות יותר ספונטני ולזרום,אבל יכול להיות שזה יבוא על חשבון היצירתיות שלי ויגרום לי להיות פסיבי מדי,כלומר היחס אלי יהיה שולי.עוד דוגמא:כאשר אני ניגש למבחן מסוים,אני כל הזמן חושב,מה הגישה הנכונה ביותר על מנת לפתור אותו,האם אני צריך להתרכז יתר על המידה או שאני צריך לשחרר את המוח שלי ולפעול בצורה אינטואיטיבית.הדפוס הזה חוזר כל פעם שאני נתקל בבעיה מסוימת,אני חייב למצוא את השיטה הנכונה בכדי לפתור את הבעיה.לאחר שאני מפתח שיטה,ומשתמש בה לאורך זמן מסוים,אני מגלה שהיא לא מושלמת ומנסה לפתח שיטה אחרת.הפחד שלי כאמור היא מאותה מחשבה(זאת לא מחשבה ספציפית,היא יכולה להשתנות ולקפוץ מנושא לנושא) שתערער את השיטה שיצרתי ותגרום לי להתחיל לחפש מהתחלה.בנקודה מסוימת בחיים שלי הבנתי שאני נמצא בבעיה כללית של חיפוש מתמיד אחרי תשובות שגורם לי לחרדה רבה ,והחלטתי לנסות למצוא שיטה להתמודדות עם הבעיה הכללית.ומשם עברתי להדחקת מחשבות,מה שגרם לי לחשוב שהתבגרתי והתגברתי סוף סוף ומכאן אני אדם חופשי,אבל השמחה הייתה קצרת מועד.לאחר מכן עברתי לגישה של התעמקות בכל מחשבה לצד ההבנה שאין למחשבות כל השפעה מעשית עליי,ואני עדיין יכול לבחור לעשות את מה שאני רוצה על מנת להצליח להשיג את המטרה.הכל היה טוב ויפה אבל לא הצלחתי להתרכז מספיק בשביל לתפקד כפי שרציתי.אז אם לסכם את הבעיה שלי במובנים שלocd, האובססיה שלי היא למצוא פתרון לocd של עצמי ואני חושב שהטקסים הם השיטות המגוונות שאני מנסה לפתח.כאן הבעיה מתחילה להסתבך,שאם המצב הוא כזה,הרי שהפסקת הטקסים במקרה הזה תיחשב כהפסקת הניסיונות להתגבר על הבעיה,מה שיגרום למחשבות האלו לשלוט בחיים שלי.ומצד שני אני אם הניסיונות האלו הם טקסים (הרי ידוע שטקסים משמרים את התופעה) אז הבעיה רק תתאצם.הסטירה הפנימית הזאת הפכה גם כן למחשבה שמסרבת להרפות.הפחד שלי הוא מהפחד עצמו שישתק אותי,ומאותה המחשבה שתבוא ועדיין אין לי מושג מהי,הפחד שלי שבגלל המחשבות אני לא אוכל לממש את עצמי באף תחום,אז אני כל הזמן מחפש תשובה.הייתכן שהפתרון לבעיה הוא לא לחפש את הפתרון(מניעת תגובה)?את מבינה את הסתירה שמתקבלת כאן.האם עצם העובדה שאני פונה אלייך במטרה לקבל תשובה נחשבת להמשך עשיית הטקסים המנטליים?

קודם כל תודה רבה על ההתייחסות,זאת הפעם הראשונה שאני יכול לדבר עם מישהו בפתיחות כזאת על הנושא וזה באמת מרגש.אם אפשר אני רוצה לקבל ממך עוד התייחסות והערות לגבי הדרך שבה אני מתמודד עם ההפרעה.אז ככה:אם עוברת מחשבה בראשי,אני בוחר אם להתעמק בה או לא,אם בחרתי להתעמק בה,ולנסות לפתור את הבעיה אז אני לוקח את הזמן ומנסה,אם כעבור זמן מסוים אני לא מגיע לפתרון ואני מבין שהבעיה לא קריטית בזמן המיידי,אז אני נותן לה לרוץ בראש ומתייחס אליה כצופה מן הצד.מאוחר יותר בזמן הפנוי שלי ,אני בוחר אם לתת למחשבה "הזדמנות שניה" ולהתעמק בה,אם תוך זמן מסוים אני עדיין לא מצליח להגיע לפתרון,אז אני שוב מריץ אותה.אני חוזר על התהליך הזה מספר פעמים,ואם עדיין אני לא מגיע לפתרון,ואין נחיצות ממשית בחיי היום יום שלי ורצון אמיתי להגיע לפתרון הזה,אז אני "מסמן" את המחשבה כטורדנית,ונותן לה לזרום "לנצח" עד שהיא דועכת.ככה אני מבדיל בין מחשבות שראוי להתעמק בהן על מנת לפתור בעיות בחיי היום יום,לבין מחשבות טורדניות שלא מובילות לשום פתרון,ומשאירות אותי בתוך מעגל קסמים אכזרי.זה מזכיר לי מין תהליך דמוקרטי של קבלת החלטות,קודם כל אני מאפשר "חופש ביטוי" למחשבות על ידי זה שאני נותן להן לזרום חופשי בתוך הראש,אחרי זה אני נותן להן הזדמנות לבוא לידי ביטוי ולנסות לשכנע אותי(כלומר אני מתעמק בהן),"ההזדמנויות" האלו ניתנות בזמן שאני בוחר.ובכללי אני מוצא המון הקבלות בין דרכי ההתמודדות של שיטות משטר בעולם עם הדעות של הפרט לבין דרכי ההתמודדות של האדם עם המחשבות.בקצה האחד של הציר עומד משטר טוטליטרי, משטר שדוגל בשליטה במחשבות של הפרט,לא מאפשר חופש ביטוי ושרוי בהדחקה מתמדת,שכן כל דעה הגיונית נגדית עלולה לערער את שלטונו,מצב זה מקביל באופן מדהים למצב שבו אדם בוחר להדחיק מחשבות.בצד השני של הציר נמצא משטר אנרכי שבו כל דעה של הפרט מקבלת ביטוי מעשי,כלומר כולם מושכים לאינסוף כיוונים שונים,מצב כזה לא מאפשר להוביל קו מדיני אחיד,מצב זה מקביל לאדם שבוחר להתעמק בכל מחשבה שעולה לו לראש,והוא אינו מסוגל להגשים אף מטרה.לדעתי אדם עם ocd נמצא על אחד הקצוות האלו. השאלה המתבקשת היא האם קיים משטר אידיאלי? יכול להיות שהחיפוש המתמשך של האדם במשך כל שנות קיומו אחר שיטת המשטר האולטימטיבית משול לחיפוש של האדם הלוקה בocd אחר תרופה?כי אם כך זה יכול להסביר מדוע ocd זאת הפרעה שלא ניתן להחלים ממנה אלא רק להפחית את התסמינים.להגיד לי איזו שיטה טובה בשבילי בדיוק של מאה אחוז זה כמו להגדיר למדינה שיטת ממשל בדיוק של מאה אחוז.למי יש שיטת משטר טובה יותר לישראל או לארצות הברית? ישראל שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית המאפשרת יותר פלורליזם על חשבון יציבות שלטונית,המתקשה להוביל קו מדיניות אחיד(לדוגמא הבעיה הפלסטינית),או שארצות הברית,משטר נשיאותי שכל קדנציה של הממשל נמשכת 4 שנים רצופות בלי יוצא מן הכלל,מה שמאפשר תהליך קבלת החלטות אחיד,כל זאת על חשבון הפלורליזם(אי מתן ייצוג הולם לדעות הרבות שקיימות בחברה).אני חושב אמנם שישנם כמה כללים בסיסיים שחייבים להתקיים בכל "משטר מחשבתי אנושי".הוא חייב להיות דמוקרטי,כלומר לאפשר חופש ביטוי מסוים למחשבות,חייב להיות לו מנגנון שלטוני יעיל ,כלומר יכולת של האדם להגשים את מטרותיו,אסור לו לפחד מידע.כל דבר מעבר לכך נתון לשיקולו ונוחיותו של האדם בלבד.בכל מקרה זאת הדרך שבה אני רואה את הדברים,אשמח לכל התייחסות שלך למה שכתבתי

מהם המחשבות ?

כיצד מטופל מתמודד עם מצב שהוא מתאהב במטפלת שלו?

אמי קשישה סיעודית והמטפלת שלה שהיא עובדת זרה יוצאת לחופשה ארוכה. אני רוצה להשיג לה מטפלת אחרת באותו היקף של 24 שעות. היא מתקשרת אלי ומקוננת שהמטפלת יוצאת לחופשה ואין לה ברירה אלא לקבל סיוע במסגרת גמלת סיעוד שזאת מטפלת שלא ישנה אתה. זה לא חייב להיות ככה, ואני שואל אותה מה יקרה אם היא חלילה תיפול. מישהו צריך ליות אתה כל הזמן- והיא אומרת "אתה חושב שנוח לי כל כך לחיות? עדיף שלא אחיה יותר.." זה הוריד לי את החשק להמשך השיחה. מדכא. ואפילו גס רוח, משום שאם היא נחרצת במה שהיא עושה למה להתקשר ולהטריד אותי? אגב באותה מידה היא יכולה לומר גם להיפך-שהיא מאחלת לעצמה להמשיך ולחיות. היא כל הזמן משדרת מסרים סותרים. הרופאה שלי אומרת שהיא היתה מתפלאת אם לא היה לי או סי די.

שלום לך שרון,בנוגע לתשובה שקיבלתי ממך לגבי שאלתי הקודמת שבה התייחסת אל ריכוז או הסחת דעת כאל פתרון קצר טווח שיעלים את המחשבה לזמן קצר וטענת שלאחר מכן המחשבה תחזור,יש לי כמה שאלות.אחת מהתופעות ההרסניות ביותר של הocd היא חוסר היכולת של האדם להגשים את הפוטנציאל שלו ולהשיג את המטרות בחייו, כיוון שהוא מזניח הכל בניסיון למצוא פתרון למחשבות הטורדניות.בין אם הוא בדייט או בבחינה באוניברסיטה,או במסע כומתה בצבא,הן תמיד שם.לדעתי מה שהופך אותן לרלוונטיות ונותן להן כוח אלה הכישלונות.כשאדם נכשל בגלל מחשבה מסוימת,הוא מפתח אליה פחד,מה שנותן לה כוח להכשיל אותו בפעם הבאה.אני לא עברתי עדיין אבחון מקצועי אבל אני כמעט בטוח שיש לי מה שנקרא בשפה המקצועית ocd טהור.לפי מה שהבנתי לocd טהור אין טקסים פיזיים אלא רק מנטליים(ניסיון מתמשך להתגבר על מחשבות טורדניות).אבל לדעתי האישית(לא שאני מתיימר להיות פסיכולוג) ומהחויות שאני עברתי עם עצמי אני חושב שזה לא מדויק.אז השאלה הראשונה שלי היא בעצם,האם ניתן להחשיב הימנעות וויתור עצמי כטקסים פיזיים של ocd טהור? כלומר הימנעות מפעילויות חברתיות,הימנעות מלימודים וחו' למען התעסקות במחשבות הטורדניות. השאלה השניה שלי מתקשרת בעצם לשאלה הקודמת שלי ששלחתי לך בהודעה הקודמת וגם לשאלה הנ"ל:האם ההתרכזות בניסיון להשיג את המטרות יכול להיחשב כניסיון להפסקת הטקסים או(כפי שרשמת בתשובתך בהודעה הקודמת) יכול להיחשב כהסחת דעת בלבד שהפתרון שלה הוא קצר טווח.האם זה פתרון שגוי או שזה פתרון חלקי שדורש כלים נוספים? אם אני בבחינת פסיכומטרי לדוגמא, האם עליי להתרכז או לתת למחשבות לרוץ בראש או לשלב איכשהו בין הפעולות?בכל מקרה בקוצר רוח לתגובתך,תודה

טוב, שנים רבות זה תוקף אותי ולא מרפא,לפעמים יש הפוגה קלה ולפעמים יותר חזקה. מתקופה לתקופה זה רק הולך ונהיה בלתי נסבל. תיאור: עולות בי מחשבות תמיד שאולי אני הומו. למה? נתחיל מזה ש: *אני ליד גברים שנראים טוב אני די נלחץ או הלב דופק מהר. (לא רק גברים, יכול להיות שזה גם סימפטום לחרדה חברתית) *הראש שלי לא יודע להבדיל בין ישבן של גבר לאישה. הכוונה: שאני תמיד מסתכל על ישבנים וגם אם אני מנסה חזק לא להסתכל אני רואה את זה בזויית של העין עובר לידי. ברור שאני לא מרגיש טוב עם זה. אבל זה בא אצלי אוטומט. *יצא לי לראות בעבר סרטוני פורנו של גברים ועכשיו שאני רואה גברים יש לי מין דופק מהיר,הנשימה נעצרת ומרגיש כמו חרדה כזאת אולי התרגשות (לא יודע להבדיל) *שאני רואה גברים חטובים עם ריבועים בלי חולצה אני גם מרגיש את אותו הרגשה כמו בסעיף הקודם. *בעבר הרחוק (שהייתי בן 8-10 בערך, בסביבות 15-20 שנים אחורה) הייתי משחק עם האח הגדול שלי כל מיני משחקים בבית והיה בהם מגע מיני אחד עם השני (עד היום יש בי טינה גדולה אליו שאולי כל המחשבות וכל הפחדים שלי זה בגללו) והוא גר איתי פה בבית ואני נרתע ממנו לפעמים. במשך השנים תמיד ניסיתי להדחיק את זה. עברתי תקופות לא קלות וחשבתי שאולי אתרכז בדברים שעברתי (חברים נהרגו בתאונת דברים,אבא שלי נהיה חולה ועם הזמן "גילתי" שזה היה רק הפוגה קלה ותמיד זה חזר. או לחילופין שטסתי לטיול של אחרי צבא של כמה חודשם אז חשבתי שהמחשבות ייעלמו. אז נכון שזה קצת נעלם בטיול והייתי בן אדם אחר, אבל שחזרתי לשגרה פה בארץ זה חזר. קצת על רקע שלי עם נשים: אני נמשך לנשים בצורה מעולה. היו לי 3 קשרים רצינים בשנים האחרונות. אני מאונן על פורנו של נשים, אני מנסה להתחיל עם בחורות. בזה אין בעיה (לפעמים עולה השאלה שאולי זה סוג שלה הכחשה בשביל להדחיק את המחשבות לצד) זאת תחנה אחרונה לפני שאני "נשבר" וניגש לטיפול נפשי/פסיכולוגי. אני לבד בזה, המחשבות שלי עם עצמי ואני לא משתף אף אחד בסביבה שלי מגודל הבושה, ונשאר להירקב עם זה לבד. לאן מתקדמים מפה? אני יודע שיש לגשת לטיפול, השאלה שלי רגע לפני. מה אתה מציעים לי לנסות?

שלום שוב.......:) הערב היה לי ארוע והייתי רוצה לדעת אם אני פועל מתוך או סי די. עמדתי ליד מעבר חציה מרומזר. לידי עמדו זוג הורים עם 2 בנות צעירות. אחת מהן חצתה את הכביש כשהרמזור במעבר החציה אדום ועברו מכוניות שסיכנו אותה ואמה צעקה- "שיר מה את עושה?". השם שלה שיעשע אותי ואמרתי לאם שאם הילדה לא תיזהר היא תהפוך לשיר. ראיתי שההורים קיבלו את זה קשה ובדיעבד אני מאוד מצטער שהייתי כל כך בוטה. אני מתייסר ושמעתי שאחד הסימנים של או סי די הוא שאדם חושב יותר מדי על דברים שעשה. האם אני פועל עכשיו כמו חולה, או כמו בעל מצפון רגיש ?:) תודה.

שלום רב,יש לי בעיה שמלווה אותי כבר 3 שנים. אני חייב, אבל חייב לעשות אותו דבר פעמים. אם לא זה לא יוצא לי מהראש ואני לא רגוע ויש לי מחשבות שמתקיפות אותי. אני מאוד ישמח לפיתרון. תודה!

כאשר אני מנסה להשיג מטרה כלשהי,בין אם זה להצליח בבחינה או במשחק כלשהו אני צריך להתרכז(כמו כל אחד).הבעיה שלי שאם אני מריץ בראש את כל המחשבות (מכיוון שזה נועד להפחית את המחשבות הטורדניות) זה פוגע בריכוז שלי ומונע ממני להשיג מטרות.אז השאלה שלי היא האם ניתן להחשיב ריכוז כנטרול מחשבות(מה שסותר את דרך ההתמודדות עם ההפרעה) כי ריכוז זה למעשה התעמקות בפרטים מסוימים וסינון כל מה שלא רלוונטי.אני גם רוצה להודות לך על התגובה הקודמת היא עזרה לי מאוד.אני באמת שוקל לקנות את הספר "די לאובססיה" ואם התוצאה תהיה לא מספקת אפנה גם לטיפול.תודה רבה לך!

היי שרון. ביקרתי באתר שלך ומצאתי תיאור שהכי קרוב לתסמונת שממנה אני סובל. אני מצטט מהאתר וזה קשור לתרגילי הרפיה- "אמרו לעצמכם "הדופק שלי שלו וסדיר". אל תפנו תשומת לב לדופק ואל תנסו להאט אותו,.......". הבעיה שלי שאני מפנה תשומת לב למליון תופעות ומנסה לדכא אותן ולצערי בהצלחה- בין היתר פעולת מעיים, רגשות, תקשורת עם בני אדם ועד לא מזמן שינה. הטיפול התרופתי סייע באופן חלקי. יש לך עצות מועילות? האם זה אומר לך משהו? תודה מראש.

כמה הערות ברשותך-1) לא ממש ידעתי שזה או סי די כי הסימפטומים שלי ייחודיים ולא מצאתי אותם בשום מקום. יש לי את הסיפטומים הרגילים ובנוסף מה שציינתי. 2) הסיוט החל לפני כמה שנים כשחשתי כשבוע ימים חרדה עצומה ואחר כך החלו התופעות שדיווחתי. האם יתכן שהדיכוי שאני מבצע הוא תגובת נגד לחרדות? היום יש כאילו דילוג על שלב החרדה. יש איזו מחשבה מהירה שקשה לי לעמוד על טיבה ואח"כ הפקודה והדיכוי הלא רצוניים של כל מה שנותן טעם לחיים. 3) בראיון שניתן באתר תפוז לפני כמה ימים ציינה פסיכולוגית קלינית שהטיפול ההתנהגותי טוב למצבים של חרדה קלה עד בינונית ובמצבים של חרדה קשה החולה לא פנוי ללמידה. מנסיוני הקשה אני מאשר את הדברים. אשמח לשמוע תגובתך.

שלום לך שרון,אני בן 25 ומאז גיל 13 אני טרוד במחשבות אובססיביות.הן חוזרות ונשנות ועוסקות בכל נושא שבעולם וכמעט מחצית מחיי אני מנסה לפתור את המצב לבד.בהתחלה ניסיתי לפתור כל מחשבה ופשוט נכנסתי לתקופה של דיכאון מבודד בתוך עצמי כולי תקווה שאני אמצא את הפתרון ואוולד מחדש.ניסיתי כל הזמן, כשביליתי עם חבריי הייתי הופך לגולם ומנסה לפתור הכל במקום להיהנות מחיי החברה שמסביבי.הרבה פעמים הייתי בטוח שהצלחתי כתוצאה מכך קפץ המצב רוח שלי ,והייתי הבנאדם הכי חברותי שיש,מאוד דומיננטי,השפיץ של החבר'ה, אבל לאחר תקופה מסוימת מחשבה מסוימת הייתה מתגנבת לתוך מוחי והייתי שוב מחוץ לעניינים.תהליך זה חזר על עצמו אין סוף פעמים עד שנהייתי מדוכא ממש ומיואש.לאחר מכן אחרי תקופה די ממושכת חוויתי שוב תחושה של אופוריה כשחשבתי שמצאתי את הפתרון לבעיה כולה,פשוט לנסות להעיף את המחשבות בכוח,ובהתחלה זה עבד ברמה מטורפת,פיתחתי לי בראש מין מנגנון של סינון מחשבות שידע לבחור בין התפל ובין מה שצריך לחשוב עליו(סופסוף הבוס של עצמי).כשהתחיל אצלי רצף של מחשבות הולך ומתעמק ידעתי לקטוע אותו על ידי גירוש מחשבות מסוימות.זו הייתה אחת התקופות המאושרות בחיים שלי.אבל גם השיטה הזאת כשלה כי בסופו של דבר לא הצלחתי להבחין בין מחשבה רלוונטית שראוי להתעמק בה ובין כזאת שסתם תגרור אותי לתוך מעגל קסמים.אחרי אין ספור של ימים של סבל וניסוי ותעיה הגעתי למסקנה שאם אני אתן למחשבות לרוץ בראש שלי ולא אתייחס אליהן הן יתחילו להיעלם מעצמן וכך קרה.החרדה שלי כמעט ולא קיימת והמחשבות עדיין שם אבל לא ממש אכפת לי.אבל עדיין יש לי פחד שקשה לי להתגבר עליו,הפחד שגם השיטה הזאת היא רק שיטה ואני אמצא את עצמי שוב בגהנום.בחיים לא עברתי טיפול רפואי בנושא,כי רוב הזמן האמנתי שזה רק בראש שלי,עד לא מזמן שגיליתי באינטרנט שיש דבר כזה ocd,שהתסמינים שלו הזכירו מאוד את מה שאני חווה ביום יום.הדילמה הגדולה שלי היום היא האם ללכת לטיפול או לא.מצד אחד גיליתי שהטיפול יכול להיות מאוד יעיל ולהפחית עוד יותר את התסמינים,ומצד שני אני הצלחתי להשיג שליטה רבה בתסמינים באמצעות הדרך שעשיתי והפחד שלי הוא לאמץ שיטה שיש לה כללים נוקשים והיא לא מאפשרת לחרוג מהם ובסופו של דבר הכלים שאני אקבל יהפכו לאובססיה.הדילמה הזאת גם הופכת לטורדנית,אז מה? לתת לה לרוץ בראש ולחלוף מעצמה ? או שלהמר על הטיפול.תרופה או שאובססיה חדשה בשם טיפול רפואי? אודה לך מאוד אם תתני לי תשובה

יש לי בדיוק אותה בעיה.. רציתי לדעת מה שלומך ואיך אתה מתמודד כיום.

שלום לך שרון היקרה אני סובלת מאו סי די ונוטלת ציפרלקס.הכדורים מרגיעים אותי קצת ואף נותנים לי בטחון לענות אם בא לי לענות.לפני שנטלתי את הכדורים,הלכתי ברחוב ועברה מישהי עם רוטוויליר כלב מפחיד.היא היתה קרובה אלי.אחרי שהיא חלפה מלידי.הרגשתי צורך לגשת אליה ולומר לה שנבהלתי כדי שהיא תזדה ותתנצל.כי באמת נבהלתי .היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ואמא שלה שמעה כי הלכתי אליה לבית היא היתה בגינה.(הבית שלה קרוב למקום שבו נתקלתי בה כשהיתה עם הכלב) אמא שלה התחילה ממש לקלל אותי ,ואני עניתי לה שתעבור מה שעברתי.כשהמקרה קרה הייתי לפני נטילת הכדורים,בלי בטחון לענות.השאלה שלי בבקשה שרון שאני רוצה לשאול ,האם עניתי לא בעדינות מידי?.היא ממש התנפלה עלי וקיללה אותי.תודה רבה מראש

שרון יקירה שלום זה קשור לזה שאין לי ביטחון להחזיר,כאמור האשה קיללה אותי,תקראי שוב בבקשה ,ולא אמרתי לה כלום ,כי לא היה לי בטחון אני פחדנית,רק אמרתי לה שתעבור מה שעברתי.האם זה מספיק? האו סי די שלי ,גורמת לי לא להישאר חייבת לאף אחד.ושרון יקירה כל אדם ירצה להחזיר למישהו שמקלל. אגב אני לא קיללתי רק הערתי על הכלב

האם אפשר לשלב טיפול קוגנטיבי התנהגותי עם טיפול הומואופטי. מדובר בילדה בת שתיים עשרה.

שלום, אחותי בת 22 גרה עם ההורים ויש לה OCD ברור(רחיצת ידיים אובבסיבית, לא נוגעת במקומות מלוכלכים וכו), דיברנו איתה מסרבת לקבל טיפול, האם יש דרך לעזור לה בלי שהיא הולכת לטיפול? האם יש דרכים יצרתיות ?

שרון, מדובר על בחורה מאוד אינטלגנטית במבחנים היא על סף מחוננות, הבעייה לא הייתה קיימת בילדות, עשתה צבא שכלל שהות במשך השבוע מחוץ לבית , התופעה התגלתה ומחמירה עכשיו בתקופה שהיא בבית בחוסר מעש - מרחיצות ידיים מרובות ועד לגעת בדברים עם נייר על מנת לא לרחוץ שוב, לא מבקשת כלום מהסביבה, יוצאת עם חברות לעיתים, לדעתי יש לה גם חרדה חברתית. איך הסביבה יכולה לעזור? האם זה רעיון לחפש מטפל שיבוא הבייתה לסביבה שלה? האם שמעת על הספר די לאובססיה הוא מומלץ? האם יכול להיות ששעמום החמיר את הבעייה? היא האחרונה שעדין גרה בבית, חלק כבר נושאים

שלום 1.האם עישון מגביר מחשבות טורדניות 2. לוקח אסטו 4 שנים 30 מג ביום האם יתכן שהפסיק להשפיע תודה

שלום שרון התחלתי טיפול CBT בפגישה הראשונה התבקשתי לרשום את כל הטקסים שאני עושה ובשלב השני התבקשתי להפסיק בהדרגה חלק מהטקסים "הקלים יותר", לא הצלחתי להפסיק את הטקסים הקלים, אך הצלחתי להוריד את זמן עשיית הטקסים בכללותם באופן דיי משמעותי אני מדברת על להוריד 10 דקות מטקס שערך 20 דקות, האם אני מתקדמת או שאני תקועה בגלל שאני לא מצליחה לבטל טקסים לחלוטין או שזה יבוא בהמשך אודה לתשובתך

דר שלום רב, יש לי בעיה שמלווה אותי שנים רבות ולא הצלחתי לטפל בה (בעקבות הקושי בלשתף). אני נורא מחפש מגע/אהבה/אקטים מעוררי תשוקה. בתקופת התיכון, בעיקר, הייתי יוזם מפגשי סקס עם כל מיני בנות וממש התמכרתי לחוויה. הקושי העיקרי היה להתמודד עם הצורך שלהן להתמסר/למסד קשר. קשה לי עם זה כי אני רוצה את התשוקה והחיבה הרבה לפני ההיקשרות. זה לא באמת קורה עם נשים זה ממש קשה לי שאין בהן את הקטע הזה של תמיכה חברית פשוט לעשות כי נעים לשתף. הצורך למגע כל כך התגבר עליי ומשהתקשיתי להשיג ידידות חרמניות התחלתי לחפש ריגושים עם חבר טוב שהוא גם נשי כזה ועדין. אני חייב להודות שהיה נעים אבל היה לי מאוד ברור שזה רק בגלל שהוא נשי. פשוט ניתקתי את עצמי מהעובדה שזה אקט חד מיני (עב אוראלי) ואני זוכר שבפעם הראשונה עצמתי את העיניים ודמיינתי חזה של בחורה כוסית. אני לא מבין מה קורה לי. אובססיה לריגושים? או ניתוק מעצמי. או שזאת פסיכוזה? או שזה פשוט בריחה יזומה מהמציאות? אני פשוט מרגיש שבא לי להתנסות בכל מיני דברים כי הנושא המיני מרגיע אותי באופן ניכר. ייתכן שזה קשור לזה שבגיל 11 מישהו הניע אותי למצוץ לו וזה גרם לי להתמכרות? מה עושים?