פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
אני מטופלת בפלוטין 20 מלגרם לocd ואני לא מרגישה שינויי במצב הרוח שלי אני בחוסר אנרגיות ומצב רוח לא משהו בעבר טופלתי בפלוטין והפפסכאטרית שטיפלה בי אמרה שאני יכולה להעלות את המינון ל40 מלגרם יותר אני היום לוקחת פלוטין דרך רופאת משפחה שלי ואני לוקחת רק 20 מלגרם שאלתי עם אני יכולה להעלות את המינון על דעת עצמי ל40 מלגרם כידי שאני ירגיש יותר אנרגטית ואים אנרגיות יותר ומצב רוח טוב יותר אשמח לקבל תגובה על כך בתודה סימונה
היי סימונה, בהחלט לא, את אינך יכולה להעלות מינון על דעת עצמך, רק לאחר שרופא אישר לך לעשות זאת. קחי בחשבון גם את משך הזמן שבו את נוטלת את התרופה- המינון הנוכחי בדרך כלל משפיע רק לאחר מספר שבועות בהם את נוטלת אותו. בנוסף, מומלץ מאד להיעזר גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיכול גם לשפר את מצב הרוח וגם להפחית את הסימפטומים של ה- OCD במידה משמעותית. השינוי בעקבות הטיפול עשוי להיות משמעותי ועמיד הרבה יותר מהשינוי שיוצר הטיפול התרופתי. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
תודה על תשובתך בעבר לקחתי מינון של פלוטין 40 מלגרם ויותר דרך הפסכארטית היום אני מטופלת דרך רופאת המשפחה שלי ואני לוקחת 20 מלגרם למרות שבעבר טופלתי ולקחתי פלוטין 4 מלגרם ויותר למה אני יכולה להעלות את המינון לא יכולה להעלות ליותר את הפלוטין כבר לקחתי מינון גבוה יותר בעבר דרך הפסכאטרית אשמח לתשובה במיל תודה סימונה
היי שרון קודם כל "שפו" על האתר ועל תשובותייך יש לי ככל הנראה אוסידי שמתבטא בסידור הבית אשמח לשמוע ממך איזה מטפל/מטפלת באזור ירושלים יכול להעניק לי טיפול התנהגותי קוגנטיבי אני מעל גיל 40 והאוסידי התפרץ לי מייד לאחר הלידה והוא הולך ומתגבר אנא עזרי לי במציאת מטפל מתאים תודה מראש
היי נונה, תודה רבה, לצערי אינני יכולה להמליץ על מטפלים ספציפיים על גבי הפורום. את יכולה לכתוב לי למייל, אבל אני לא מכירה הרבה באזור ירושלים- זה מאוד רחוק ממני גיאוגרפית. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שאלתי שאלה, הגבת לי ,הגבת לך ועכשיו את לא מגיבה.. אשמח מאד אם תגיבי זה חשוב לי מאד ומתריד אותי.. השאלה נמצאת כמה שאלות מתחת, השם שלי הוא ש. תודה רבה
הגבתי לך למטה. מתנצלת שוב- לא ראיתי את ההודעות שלך מאחר שהמערכת לא שלחה לי מיילים לגביהן.
רציתי לדעת אני סובל מספר שנים מ OCD ובעיית ניקיון באופן כפייתי וכבר מספר שנים כל פעם לאחר יציאה של צרכים גדולים אני מנקה את פנים פי הטבעת כדי שהתחתונים שלי לא ילכלכו משאריות צואה ואני מפחד שעל ידי שאני מנקה לאחר כל יציאה זה יכול לגרום לצניחה אנאלית ואני מתבייש גם ללכת לפסיכאטר ולספר לו על זה שלא יאשפזו אותי בכוח מה לעשות ?
היי אלי, אין מה לחשוש מאשפוז בכפייה. כדי שפסיכיאטר יחליט לאשפז אדם בכפייה(דבר שאינו קורה בתדירות גבוהה), חייבים להתקיים שני תנאים: האדם הוא פסיכוטי, כלומר חווה הזיות ומנותק מן המציאות (ואינו מבין שהחוויות שעובר אינן קשורות במציאות). בנוסף, על האדם להיות מסוכן לעצמו או לסביבתו, כלומר לגלות סימני אלימות. הסימפטום שאתה מציין ודאי שאינו קשור בשני התנאים הללו. בנוסף, אין חובה לפנות לרופא פסיכיאטר. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי, רצוי בגישה קוגניטיבית התנהגותית. פסיכולוג/ פסיכותרפיסט אינו קשור במחלקה פסיכיאטרית כלשהי ואין לו כל סמכות להחליט על אשפוז. בנוסף, טיפול מסוג זה עשוי להיות יעיל יותר, לטווח ארוך יותר. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון שלום, קודם כל כתבתי בעבר כאן ורציתי להודות על תשובתך הארוכה, המפורטת והתומכת. אני סובלת מ OCD ונטלתי כדורי סרטרלין וכן עוברת טיפול CBT (רק בתחילתו). קודם כל: מבחינת הכדורים רציתי לשאול (וגם שאלתי בפורום פסיכיאטריה אבל אולי את יודעת מנסיונך): הכדורים עשו לי לא טוב, גרמו לי להקיא ולצרבות בלתי נסבלות מכיוון שאני סובלת מריפלוקס וכנראה הכדורים הגבירו אצלי את תחושת הבעירה בוושט ומחוסר ברירה נאלצתי פשוט להפסיק לקחת אותם, למרות הוראתה של הפסיכיאטרית לרדת במינון, פשוט הפסקתי בבת אחת. הכדורים בכלל לא השפיעו עלי כשלקחתי אותם (כחודש וחצי) ורציתי לשאול האם ידוע לך מה קורה אם מפסיקים בבת אחת כדורים פסיכיאטריים? האם קורה נזק והאם יכול פתאום לבוא דכאון חמור ומחשבות אובדניות בשל הפסקת נטילת הכדורים באופן פתאומי? כמו כן, לגבי OCD ו - CBT : אני רושמת באופן מסודר את המחשבות והרגשות ואת האירועים שגורמים להם וכן מנסה לזהות עיוותי חשיבה ולתקנם. אני מקבלת שיעורי בית למשל להפסיק את הטקסים, לדוגמה: לא להציע את המצעים במיטה כל בוקר, לא להרים שערות מהכיור באמבטיה וכל מיני טקסים שאני עושה אבל אני רוצה לשאול: מה המטרה בזה שאני אמורה לעשות את הצד הקיצוני השני ? האם עליי לחיות למשל בתוך בלגן (כיור מלוכלך, סלון מבולגן מהצעצועים של הילד וכו') כדי להגיע לרמה נורמלית? האם לא הגיוני שבסיום כל ערב ארצה שהבית יהיה מסודר ופינת הסלון הקטנה שלי תחזור לצורתה הנורמלית כשכל המשחקים מרוכזים בפינה? איפה פה הגבול בין נורמלי לבין לא נורמלי? ואיך מפסיקים את הטקסים האלה בכוח? ואיך מתגברים על המחשבות? מנסים להילחם בהם פשוט? אודה לתשובתך תודה!
רונית אשמח אם תכתבי לי המייל שלי: [email protected]
היי רונית, קודם כל, מאוד לא מומלץ להפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמך בבת אחת. יכולות להיות לכך תופעות לוואי מאוד לא נעימות. יכולה להיות החמרה בסימפטומים, וכן תחושות פיזיות לא נעימות, המשתנות מאדם לאדם ומתרופה לתרופה. עלייך לפנות לרופאה המטפלת כדי לשאול אילו סימפטומים בדיוק יכולים להופיע בעקבות הפסקת התרופה הספציפית הזו. אני יכולה לומר באופן כללי, שאנשים שהפסיקו תרופות מקבוצת התרופות הזו חוו סחרחורות, כאבי ראש, בחילות, אי שקט, עוררות או עייפות יתר ועוד. דיכאון חמור ומחשבות אבדניות עקב הפסקת תרופה יכולים להופיע, בדרך כלל, רק אצל מי שסבל מהם בעבר. לגבי הפסקת הטקסים, לא חייבים לכיות בלכלוך ובזוהמה כדי להגיע למצב "נורמלי". חלק מהתרגול, לעיתים, כולל עשייה של דברים שהם קצת מעבר למה שהאדם הסביר היה עושה, למשל- לאכול מהרצפה. זוהי טכניקה שנקראת "למידת יתר", וההנחה העומדת בבסיסה היא, שכדי שיהיה קל יותר להביא אדם שנמצא בקיצוניות אחת (ניקיון יתר) אל האמצע, יש צורך לפעמים להשתמש בקיצוניות השנייה. זאת גם מאחר, שפעמים רבות קשה לדעת באמת היכן עובר הגבול בין נורמלי ללא נורמלי. במקום לבדוק כל הזמן מה "האדם הסביר" היה עושה, קל יותר לפעמים לעשות משהו קיצוני, ואז קל יותר למצוא את האמצע. בכל אופן, ניתן גם לבדוק עם אנשים אחרים מהו הגבול שלהם מבחינת ניקיון, סידור ונושאים שמטרידים אותך, וגם זו דרך לדעת היכן עובר הגבול. בנוסף, אין טעם לנסות להתנגד למחשבות הטורדניות, מאחר שניסיון התנגדות למחשבה רק גורם לה להתחזק. הרעיון הוא, "ללכת עם" המחשבות, לנסות לקבל אותן במקום להתנגד, ולחוות את החרדה שבאה בעקבות זאת. זאת מתוך ידיעה, שחרדה היא זמנית וחולפת, ובהחלט אפשר להתמודד איתה. תוך יציאה מנקודת הנחה זו, קל יותר להפחית את הטקסים עד להפסקתם. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, אני מספר שנים סובל ממחשבות פולשניות, אין לי צורך לעשות דבר מסוים כדי להרגיע את המחשבות, פשוט פתאום אני חושב על נושא מסוים ואז על משהו אחר..כאילו כל הזמן מסתובבות לי מחשבות בראש. הבעיה היא שאני לא מרוכז בדברים שאני עושה בגלל במחשבות.. אני לא חושב על דברים ספציפיים, פשוט סתם מחשבות, בלי קשר לכלום ובלי שליטה עליהם.. אני די חסר אונים כי אני לא ממש מתפקד עקב המחשבות.. אשמח לתגובה..
שלום לך, במוחנו מתרוצצות כל היום מחשבות. אין אדם שלא חושב מחשבות כל היום, במשך 24 שעות ביממה (כן, גם כשאנו ישנים אנו חושבים, וזה מתבטא בחלומות). המחשבות בדרך כלל מפריעות לנו כאשר אנחנו חושבים על דברים שליליים, לא נעימים או מפחידים. פעמים רבות אנחנו מתחילים להאמין למחשבות ולהיות מוטרדים מעצם קיומן. זו בדיוק הדרך להבטיח שהתכנים הלא רצויים יחזרו על עצמם וימשיכו להטריד אותנו. הדרך ההפוכה, קבלת המחשבות ו"לא לעשות עניין" מעצם קיומן, עוזרת להיפטר מהן, באופן פרדוקסלי. בדרך כלל מאוד קשה ליישם זאת לבד, ומומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי שבו אפפשר ללמוד כיצד לעשות זאת, תוך ליווי, חיזוק, תמיכה ועידוד של המטפל. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
האם ocd קל (לא בטוחה איבחנתי את עצמי) שהתפתח בתקופה מאד מאד לחוצה (עכשיו) יכול לעבור לבד אחרי שהתקופה תעבור?
שלום לך, קודם כל, מאוד לא מומלץ לנסות לאבחן את עצמך. זה יכול רק להלחיץ יותר ופעמים רבות זה גם מוטעה. בכל אופן, לחצים וחרדות שקשורים בתקופה מסוימת, בהחלט יכולים לחלוף אחרי שהתקופה מסתיימת. הדבר הכי חשוב הוא לקבל את ההתרחשויות הפנימיות שעוברות עלייך ולא להילחץ מהן, זה עוזר בהפחתת כל החרדות שקיימות. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
תודה רבה על התשובה.. כתבת שהחרדות יכולות לעבור אחרי התקופה. ואני שואלת אם התסמינים של ocd יכולים לעבור. הם מתבטאים בפעולות טקסטיות (חזרה על הפעולות) ומחשבות אלימות. זה ממש ממש מלחיץ אותי. את חושבת שלא בטוח שזה ocd? מזה עוד יכול להיות?
שלום רציתי להתייעץ. אני בחורה צעירה,סובלת מ ocd המתבטא במחשבות טורדניות ובצורך בסידור הבית וסידור חפצים בדיוק במקומם, צורך בשליטה, הרבה מחשבות של "אני חייבת" וביצוע של הדברים מיידית כי אם לא אני מרגישה אובדן שליטה ואי שקט גדול לאחרונה נישואיי עלו על שרטון, חלק מכך קשור גם לצורך לשלוט ושנמאס לבעלי לחיות כך והתחלתי טיפול cbt וכן טיפול תרופתי של סרטרלין במינון 200. אני מתחברת מאוד לעקרונות הטיפול, הייתי 5-6 פגישות ולמדתי קצת לתקן עיוותי חשיבה אבל אני לא מרגישה שאני באמת מצליחה לעשות עבודה, המחשבות לא מפסיקות והטקסים של הסידור בבית ממשיכים למרות שאני מנסה להגיד לעצמי שאני לא חייבת ומנסה להרגיע את עצמי שאלותיי: האם סרטרלין ידוע כתרופה שמסייעת לocd ? כי אינני מרגישה שום הטבה במצבי כמו כן איך יודעים שהטיפול מצליח ומצליחים להתקדם? האם מוקדם מדי לצפות לשינוי? כי אני כועסת על עצמי שאינני מתקדמת ואז אני כבר פחות טורחת לרשום ולהשקיע. אשמח לדעתך
היי רונית, סרטרלין (לוסטרל), כמו כל שאר התרופות ממשפחת ה- SSRIs, משמשת לטיפול ב- OCD. אמורים להתחיל להרגיש את השפעתה רק לאחר מספר שבועות של נטילת המינון המלא שאמור לעזור לאובססיות. אם את נוטלת את המינון הזה למעלה מחודש- חודש וחצי, ועדיין לא מרגישה הטבה, פני לרופא שרשם לך את התרופה- ייתכן שצריך להעלות במינון. בקשר לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי ב- OCD, הוא קודם כל חייב לכלול חלק התנהגותי, זהו החלק הארי של הטיפול ב- OCD שבלעדין הטיפול לא יכול להצליח. הוא כולל הפסקה בכוח של הטקסים, בצורה הדרגתית, תוך חשיפה לחרדה המלווה את אי- עשיית הטקס. לכן, למעשה, מפסיקים קודם כל טקסים שרמת החרדה הקשורה באי- עשייתם היא נמוכה, ומתקדמים בהדרגה. חייבים לעשות זאת בצורה מאוד מובנית ושיטתית, אחרת קשה להתקדם. החלק הקוגניטיבי של הטיפול ב- OCD, כפי שאת מתארת אותו, הוא משני ולא גורם בפועל להפסקה של הטקסים. אין טעם להתווכח עם המחשבות הטורדניות, מאחר שהן אינן מגיבות לניסיונות שלך להילחם בהן ולהרגיע את החרדה. הפתרון היעיל ל- OCD הוא פשוט להפחית את הטקסים בצורה שרירותית. טיפול קוגניטיבי ב- OCD נועד למעשה ללמד אותך לקבל את החרדה ולהפסיק לנסות להרגיע את עצמך, שכן ניסיונות ההרגעה העצמית, וההתנגדות לחרדה (שמתבטאת גם בטקסים) הם אלה שמשמרים את ה- OCD ואינם מאפשרים לו לחלוף. תדעי שאת מתקדמת בטיפול, כאשר תצליחי למנוע בכוח טקסים שאת חשה דחף חזק לעשותם. בדרך כלל זה מלווה בחרדה באותו רגע, שלאחר שהיא חולפת קיימת בדרך כלל תחושת סיפוק מעצם העובדה שלא עשית את הטקס (או חלק ממנו). אם תחושי באופן ספונטני פחות דחף לעשות את הטקסים, תדעי שהתרופה עוזרת. אני מציעה לפתוח את נושא ההתקדמות עם המטפלת שלך, לשאול אותה מתי וכיצד אמור להתרחש שינוי, ולהתעקש על תכנית מובנית ומסודרת- ב- OCD זה חשוב, אולי יותר מאשר בכל בעיה אחרת. אם הטיפול אינו כולל חלק התנהגותי אלא רק קוגניטיבי, הייתי מציעה לשקול אופציות אחרות, שכן בלי חלק זה אי אפשר להתקדם. בנוסף, אין טעם לכעוס על עצמך על כך שאינך מתקדמת, ייתכן שזו לא "אשמתך", ובוודאי שהדבר אינו יעיל ואינו תורם להתקדמות. בהצלחה! בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
סוף סוף אני קוראת על אוסידי כמו שלי, אשמח אם תשאירי לי מייל להתכתבות, או פלאפון לשיקולך נעמי
יש לי או סי די קשה ביותר אני בת 60 בעבר לקחתי תרופות רוצה לישאול עפ תופעות לואי 1 מה זה תיסמונת קדם ויסתית לאשה שאינה מקבלת מחזור יותר 2 מה זה דימומים בלתי מוסברים מאיפה דימומים בלתי מוסברים 3 נשירת שיער במידה ויש ברגע שמפסיקים את הטיפול השיער חוזר ליצמוח 4 תיאבון האם הכדור עצמו משמין
שכחתי לישאול האם פריזמה ופרוזק זה אותו כדור אשמח מאוד אם תעני לי
היי רויטל, אני אינני רופאה, לכן איני יכולה לענות על השאלות הרפואיות לגבי תופעות הלוואי. אני מציעה שתפני אותן ישירות לרופא המטפל בך, שרשם לך את התרופה. אני יכולה לענות רק, כי פריזמה ופרוזק הן אכן תרופות זהות, שנמכרות בשם שונה בגלל החברות המשווקות אותן. בנוסף, אין דבר כזה "תרופה משמינה". בתרופה עצמה אין קלוריות או שומנים, ומדברים בדרך כלל על תיאבון מוגבר אצל אנשים מסוימים בעקבות נטילת תרופות מסוג זה (כמובן שלא אצל כולם). אם התיאבון מתגבר, אין זה אומר שחייבים לאכול יותר. באופן כללי, אני ממליצה לכולם לא לעזוב את משרדו של הרופא המטפל, שרשם לכם תרופה כלשהי, אם משהו לא ברור. אם יש לכם שאלות על התרופה, אל תהססו לשאול בו במקום, זה מונע בלבול ותהיות. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, בשנה אחרונה הבחנתי במשהו ומאוד מפריע לי ושאני לא יודעת איך להתמודד אתו. אני חושבת יותר מדי. אני כל הזמן חושבת, מתכננת, בודקת אופציות,,, זה כאילו שהמוח שלי לא מצליח להירגע, הוא כל הזמן בפעולת יתר. ברגעים שאני אמורה להקשיב להרצאה או לטלויזיה,, המוח הולך רחוק וזאת תניד עבודה קשה בשביל להתרכז במשהו ספציפי. אני גם סובלת מהפרעת אכילה,, אני אכלנית כפייתית ואני המון זמן חושבת על אוכל,, מה אני אוכל, מתי, כמה וחולי. הייתה לי פרידה מחבר לפני כמעט שנה והמחשבות עליו כמעט לא עוזבים אותי,, למרות שאני יודעת שאני לא רוצה אותו חזרה,, אבל כל דבר מזכיר לי אותו ובאות המחשבות. איך אפשר להרגיע את המוח???? לתת לו קצת מנוחה כדי שהוא יתן לי קצת מנוחה?? אני בת 28. לומדת, עובדת, יחסית רגוע באופי ובגדול בן אדם מאושר.
היי לילך, המוח של כל אחד מאיתנו עסוק באופן מתמיד במחשבות. אפילו כשאנו ישנים אנו חושבים, וזה מתבטא בחלימה. חלק מהמחשבות נייטרליות, חלקן נעימות וחלקן לא נעימות, כלומר גורמות לתחושות שליליות. אצל חלק מהאנשים, חלק גדול מהמחשבות הן מחשבות שליליות שגורמות לתחושות לא נעימות. הבעיה היא שאי אפשר "להוציא מהראש" מחשבות בכוח, כי ככל שאנחנו מנסים לא לחשוב על משהו- אנו חושבים עליו בצורה חזקה אף יותר. יש שני פתרונות אפשריים למצב, שמומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי להצליח ליישם אותם (מאחר שקשה לעשות זאת לבד): הראשון הוא קבלת עמם קיומן של המחשבות, במקום לנסות להתנגד להן. אפשר להתבונן בזרם מחשבות כצופה מן הצד ולאו דווקא "להאמין" לכל מחשבה ומחשבה, וכן לומר לעצמך שזה בסדר שהן קיימות, שזה קורה לכל אחד וכו'. הפתרון השני, הוא לנסות למצוא מחשבות מתקנות למחשבות מדאיגות ומלחיצות- כלומר, לענות למחשבות בצורה הגיונית (למשל: לא יקרה כלום, לא חייבים לתכנן כדי שיהיה בסדר בסופו של דבר, וכו'). כפי שאמרתי, מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי ליישם את הדברים, מאחר שהיישום לא קל. בנוסף, טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לעזור מאוד בפתרון בעיית האכילה הכפייתית. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, אני בת 28 ויש לי בן זוג כבר במשך שנה שאני מאוד אוהבת ורוצה להתחתן איתו, אך יש בעיה שמאוד מפריעה לי ואני פוחדת שזה יפגע בקשר שלנו: יש לו בעיה נוראית עם אוכל, הוא בודק טוב טוב שהכלים שהוא אוכל מהם נקיים , הוא כל הזמן מעדיף לאכול במסעדות ואם יוצא מצב שאנחנו מתכננים לאכול בבית שזה בקושי קורה הוא חייב לבדוק אותי טוב טוב, ועוד נותן לי הוראות איך לבשל שהוא בכלל לא מבשל. הייתה לא מזמן בעיה שממש הוציאה אותי מדעתי, הכנתי עוף בתנור הוא שם אותו על השולחן ואז ערבבתי אותו שוב עם הכף והוא לא רצה לאכול מהאוכל כי הוא פחד שהכף נגעה בשיש למרות שאמרתי שלא. אני באמת רוצה לחיות איתו ולהיות איתו, הוא לא רוצה ללכת לטיפול ולא מוכן להכיר בכך שיש בעיה. הוא כל הזמן פוחד להדבק בחיידקים ומחלות אך במסעדות אין לו בעיה לעזור. בבקשה תעזרי לי איך להתמודד עם בן זוג עם בעיה כזו כדי שזה לא יפגע באכות חיים שלנו כמה שניתן תודה.
היי ורד, קשה עד בלתי אפשרי לזור לבן זוג או בן משפחה שלא רוצה עזרה ולא רוצה להשתנות. את יכולה לנסות לשכנע אותו, לומר שהעניין מאוד מפריע לך ושאת חוששת שזה יפגע לכם בזוגיות. אולי הוא ישתכנע לנסות לשנות הרגלים למענך ולמען הקשר. בנוסף, זכרי שכל יום שבו את בוחרת לחיות איתו ואף לשתף פעולה עם הבעיה שלו הוא בחירה שלך. את יכולה להחליט שאת מבשלת כפי שאת רוצה ולא משתפת פעולה עם ההרגל הרע (הרבה פעמים שיתוף פעולה מסוג זה מחזק התנהגויות כפייתיות). את יכולה להחליט שאת חיה עם אדם כזה ונשארת איתו כמו שהוא, או לא. אבל ההחלטה להשתנות היא בסופו של דבר שלו. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום! אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית מאז שאני ילד. אני תמיד זוכר שבדקתי את הדלת עשרות פעמים לפני שהלכתי ושעשיתי טקסים שונים במוח שלי לגבי סיטואציות שונות כמו לדוגמה: פחדתי לפגוע במישהו או לפלוט קללה בטעות והייתי אובססיבי מאוד אך התנהגויות אלה לא הפריעו לתפקוד היומיומי שלי בסך הכל. לפני שנתיים הייתי אמור לנסוע לחו"ל עם המשפחה ושבוע לפני כן באה מחשבה למוח שלי שאולי סבתא רבא שלי בת 90 תמות. כל השבוע עד הנסיעה לחו"ל מוחי התמלא במחשבות מציקות וטורדניות רבות לגבי העניין הזה והייתי בדיכאון כבד. לאחר שביקרתי בחו"ל מצבי השתפר אך פתאום הפחד מהמוות של סבתא רבא שלי עבר לפחד מהמוות של אמא שלי. התחלתי לעשות לעצמי טקסים במוח שהכל בסדר וכלום לא יכול לקרות אך כנראה שהבעיה הייתה יותר חזקה ממני והיא גרמה לי חרדה רבה. כשחזרתי לביה"ס החרדה לאט לאט ירדה עד ששכחתי מזה לגמרי. לעתים חרדה זו חזרה אליי אך נשכחה תוך זמן קצר. יש לציין כי לא הפסקתי מעולם עם ההתנהגות הכפייתית בכל מה שקשור למנעולים, לבדיקות שהכל במקום, לבדיקות שהבנתי את כל החומר בשיעור בצורה מוגזמת(לעתים עד חצי שעה שחזור של החומר במוח). החרדה מהמוות של אמא שלי חזרה אליי בפסח האחרון ובהתחלה היא הייתה יחסית חלשה(למרות שהפריעה לי לתפקוד), אך יום אחד בגלל שהתעורר אצלי ספק האם התחלתי לפחד מהמוות של אמא שלי בגלל הפחד מהמוות של סבתא שלי או בגלל סיבה אחרת(חשבתי שאם זו סיבה אחרת סימן שהייתה לי תחושה שהיא תמות וזה עלול לקרות) ולמרות שידעתי מבחינה עובדתית שזה התחיל כך לא יכולתי להירגע מהחרדה ותקף אותי דיכאון כבד ולא אכלתי כלום שבוע. לבסוף לאחר שבוע החלטתי לספר הכל לאמא שלי וטיפה נרגעתי כי אמרתי לעצמי שאני סובל מבעיה נפשית ושזה הכל במוח. אך ביומיים האחרונים התחיל להתעורר אצלי ספק האם הבעיה הנפשית היא רק חלק מהסיבות שגרמו לחרדה או שהיא הסיבה העיקרית להופעת החרדה? בגלל זה התחלתי לפחד שאולי יש לזה סיבה אמיתית ואולי הטורדנות הכפייתית היא רק דרך של המוח שלי להגיב לסיכון האמיתי. בקיצור נראה לי קצת סיבכתי את הסיפור אבל אני באמת מבקש עזרה כי אני סובל מאוד!! תייעצו לי מה אני יכול לעשות בקשר לזה ואיך לטפל בבעיה כי אני באמת חסר אונים כבר!
היי מקס, בדרך כלל, מה שמזין את הפחדים הלא הגיוניים הללו הוא עשייתם של טקסים. אתה אולי חושב שהטקסים מרגיעים את הפחד, אך הם יכולים לעשות זאת רק בטווח הקצר. בטווח הארוך, הם מחמירים את הבעיה, מאחר שניסיונות להימנע מחרדה רק מגבירים אותה. ככל שאתה פוחד מהחרדה שלך, מנסה להפחית אותה, ובנוסף פוחד מהמחשבות ומעצם העובדה שהן קיימות- הבעיה רק משתמרת ומחמירה. לכן, כדי לפתור את הבעיה, צריך ללמוד "לא לפחד מהפחד": לקבל את המחשבות ואת החרדה, וללמוד לחיות עם זה (ואז, באופן פרדוקסלי, הבעיה הולכת ופוחתת). מאוד קשה לעשות זאת לבד, לכן אני ממליצה לפנות בהקדם האפשרי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שמלמד אותך לעשות זאת ונותן לך את הכלים המתאימים. מומלץ גם לקרוא את הספר של פרופ' עדנה פואה, "די לאובססיה", שמסביר על התהליך. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום רב, בני בן ה-7.5 רוחץ את ידיו בצודה די מוזרה. זה התחיל ברחיצת ידיים אחרי השירותים באופן עצמאי דבר שגרם לנו נחת. אז זה עבר לדאוג שילדי הבית ירחצו ידיים אחרי שירותים (אפילו אם זה אומר לקום בעיצומו של משחק). אח"כ זה הפך לאמבוש מחוץ לדלת השירותים במטרה לוודא שאכן הידיים נרחצו. ועכשיו זה רחיצת ידיים באפן שרירותי, מדי פעם ללא שימוש בשירותים וללא זמנים קבועים. אני מתחננת לעזרתכם, מדובר בילד חכם, מחונך וטוב לב... ואני מבועתת מהמחשבה שחייו עלולים להיהרס.
היי מיה, אני מבינה שרחיצת הידיים של בנך מפריעה לכם, אבל בכלל לא בטוח שמדובר בבעיה. עצם העובדה שילד רוחץ ידיים די הרבה ואף מוודא שאחרים רוחצים ידיים אינה הופכת אותו לסובל מ- OCD, וכמובן המחשבה שחייו ייהרסו היא מרחיקת לכת. השאלה האמיתית היא, עד כמה הדבר מפריע לו ועד כמה זה מונע ממנו לתפקד כרגיל. אני מציעה להיפגש עם איש מקצוע מתחום הטיפול, כדי לעשות הערכה יותר מדויקת של המצב. אם יתגלה ששטיפת הידיים מוגזמת, ימליץ לכם איש המקצוע על טיפול מתאים (בדרך כלל קוגניטיבי התנהגותי). בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון שלום, ראשית, תודה רבה על התייחסותך. רחיצת הידיים קרתה פעם אחת כשאחיין במשפחה העליב אותו, פעם אחת רגע לפני שיצאנו לבית הספר, פעם אחרת כאשר הייתה המולת ילדים בבית, פעמים רבות בלי שום סיבה נראית לעין. ז"א אין שום אינדיקציה לעקוב אחר מה מטריד אותו.
שלום גיליתי שביתי בת ה 12 תולשת שיער . התופעה התחילה לפני זמן קצר (2-3 חודשים) והנזק גדול. אינני יודעת איך לטפל בנושא? איך להגיב? לתמוך? לעקוב? להתערב? היא מנסנ אבל לא ממש מצליחה להפסיק ואפילו מתארת צורך אמיתי שהיא מודעת לזה שהיא עושה את זה ולא רוצה להפסיק בשלב שזה קורה. ניסינו כובע, רישום (לא משתפת פעולה), התקשרות אליי ברגע שזה מתחיל, משיכה בגומיה על פרק היד כדי לתת תחושת כאב במקום אחר בגוף, ונראה שזה לא עוזרץ האם יש שיטה מומלצת לטיפול במתבגרים? מטפל מומלץ בדרום? האם להציע לילדה מילוי שיער קוסמטי כדי שפחות הלחץ החברתי ירד מכתפיה? האם אפשר לתת את התוסף NAC גם לילדים ובאיזו כמות? מה ההמלצות לי כאמא? איך להגיב?
שלום לך, נשמע שניסית בעצמך לפתור את הבעיה באמצעים התנהגותיים, ללא הסתייעות באיש מקצוע. קודם כל, תמיד עדיף לעשות תוכנית טיפול מובנית, שניתנת על ידי איש מקצוע מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, וכוללת כלים שמתאימים יותר לילדה באופן אישי. אני יכולה רק לומר בגדול שניסיתם שיטות שכוללות בעיקר עונשים, ולא חיזוקים- למשל, כאשר מחליפים את התנהגות התלישה בהתנהגות אחרת, מומלץ לתת חיזוק כלשהו. בנוסף, רצוי לחשוב על התנהגות חלופית שתשרת את אותה המטרה שלשמה מתבצעת התנהגות התלישה (למשל- הפחתת לחצים, אי שקט מוטורי בעיקר באזור הידיים, וכו'). לשם כך, כאמור, דרושה הערכה מדויקת יותר על ידי איש מקצוע. איני יכולה להמליץ על מטפלים ספציפיים על גבי הפורום, מה גם שאיני מכירה מטפלים בילדים בדרום (אני מחיפה). לגבי תוסף התזונה, איני יכולה לומר, מאחר שאיני רופאה, ועדיף להתייעץ עם רופא או עם איש מקצוע מתחום התזונה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
איזה תרופות לאו סי די בכמות הכי גדולה אינה משמינה וגורמת לתופעות לואי כמו נשירת שיער ישנן
היי טלי, תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה (שמשמשות גם לטיפול ב-OCD) אינן גורמות לנשירת שיער. בנוסף, התרופות אינו משמינות, מאחר שאינן מכילות קלוריות או שומנים. יש טענה, שחלקן מעוררות תאבון אצל חלק מהאנשים, אך מובן שלכל אדם יש בחירה חופשית לגבי כמויות המזון שהוא אוכל, וכשהתיאבון מתגבר צריך לקחת זאת לתשומת הלב. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום רב, בני בן תשע וחצי (כתה ד) והחל מסוף שנת הלימודים של כיתה א' החל להתנהג מוזר, זה מתבטא בכך שאינו מסכים להחליף לבגדים קצרים בקיץ. בהתחלה הוא לא רוצה להחליף לחולצה קצרה באחד הימים כשאמרתי לו שאני תורמת אתל כל החולצות הארוכות הוא לבש חולצה קצרה אך הכניס את הידיים פנימה ונשאר כך כל השישי שבת (אפילות בשינה) עד שהתייאשתי , עם הזמן גם לא נכנס לים ולברכה מכנסיים ארוכים הוא לובש רק עד מתחת לברך הוא לא מוריד גרביים, בקיץ הוא מזיע, חם לו מאוד אבל הוא מתעקש לא ללבוש קצר הוא לא רוצה לדבר על הנושא ומייד בוכה כשמדברים איתו על הנשוא. לאחרונה המצב ממש מחמיר הוא לא משתתף בשעורי תאטרון בבית ספר כי צריך להוריד גרביים, בקרוב יהיה בבית ספר שעורי שחייה והענין אבוד מראש. לפני כשבוע הוא שאל אותי "אמא מזה להתאבד? איך עושים את זה? כל היום הוא רק מתעסק בעצמו שלא יראו את גופו.. אנחנו נואשים ומתוסכלים כשמגיע הקיץ. פנינו למרפאה בעיסוק כי חשבנו שזה בעייה תחושתית אך היא שללה את זה, הוא קיבל בערך 15טיפולים ריגשיים לחיזוק הבטחון העצמי ומטופל בפרחי באך, הבטחון עלה מעט אבל הבעייה הצפציפית רק החמירה. לאחרונה פנינו לפסיכולוגית שאמרה שיש לו בעייה כפייתית וחרדות , הציע לפנות לבריאות הנפש. שאלותיי: האם זאת הברירה היחידה? למה זה קורה? לו? מה לשעשות? האם כשפונים לפסיכיאטר זה נרשם בתיק הרפאוי "ודופק לו את החיים"? כמו צבא רשיון וכו'? אנא עזרו לנו !!!! תודה רבה
היי רונה, לא ברור מה בדיוק הבעיה של בנך (מדוע הוא מסרב ללבוש בגדים קצרים), אבל אם אכן מדובר בחרדות המלוות בכפייתיות, לא חייבים לפנות לפסיכיאטר וניתן להיעזר רק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). כמובן, ניתן גם לשלב בין השניים כדי להאיץ תהליכים. ניתן לפנות לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי דרך קופת החולים או באופן פרטי. מובן, שלא כל מי שקבע אי פעם תור לפסיכיאטר בקופ"ח מתוייג באופן מיידי וחייו נהרסים. אנשים רבים נעזרים במהלך חייהם ברופא מסוג זה, ואין שום סיבה להתבייש. גם אין סיבה לחשוש שבגלל חרדה כלשהי בגיל 9 תהיה בעיה בשירות הצבאי או בעתיד הרחוק יותר. בכל מקרה, אם רוצים לפתור את הבעיה לתמיד ולא רק באופן זמני (כפי שעושות התרופות בדרך כלל), מומלץ להיעזר גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, כפי שהצעתי. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום רב, יש לנו בעיה ואין לנו כלים להתמודד אתה. בננו הבכור כמעט בן 12. מזה שנה שהוא שוטף ידיים בצורה אובססיבית, סופר 5 פעמים כל שטיפה. מסתבן מספר פעמים קבוע בכל מקלחת. אסור לאחיו לגעת בו או בדברים שלו, אחרת זה מחייב אותו להתקלח וטקסי ניקיון, וכן לנקות את כל מה שהאחים נגעו בו. גם אם האחים עוברים לידו והוא חושב שנגעו בו, מתחילים טקסי ניקיון שלא נגמרים. הוא לא יושב על כסאות שהאחים ישבו עליהם. אם נגעו לו בתיק הלימודים אנחנו חייבים לנקות אותו. וזה בלי לדבר על הסצנות והצעקות וההרבצות שלו לאחים. בזמן האחרון חלה החמרה: כל פעם שהוא עושה קקי זה יוצא לו במכנסיים. גם אם הוא בביה"ס או בטיול. לפעמים הוא אומר שזה בגלל שמקומות אחרים מגעילים אותו ורק בבית, אבל היום לדוגמה הוא היה בבית, 3 מטרים מהשירותים, וברח לו קקי במכנסיים. כל פעם ממש הוא מתלכלך מקקי ואנחנו צריכים לנקות אותו ואת השירותים. אנחנו אובדי עצות. דרך אגב, ניסינו טיפול פסיכולוגי. אחרי 20 פגישות ראינו שאין ממש התקדמות וזה נהיה מאוד יקר אז הפסקנו. על טיפול תרופתי הוא לא הסכים לשמוע. תודה על תשובה...
שלום לך, שתי התופעות שציינת, הכפייתיות (כנראה OCD) והעשייה במכנסיים (תופעה שנקראת אנקופרזיס, רצוי לקרוא עליה באינטרנט), ניתנות לטיפול בגישה קוגניטיבית התנהגותית- CBT. אני מאוד ממליצה לקרוא על הגישה ולחפש עליה מידע באינטרנט, ולפנות למטפל שעוסק בטיפול בגישה הזו. הטיפול שקיבלתם היה ככל הנראה טיפול בגישה אחרת, אולי בגישה דינמית (טיפול מסורתי בדיבור בלבד) או פסיכולוג חינוכי שאינו עוסק ב- CBT. CBT הינה גישה קצרת מועד, ממוקדת מטרה ומאוד קונקרטית, שנותנת כלים מעשיים לפתרון הבעיה, ולאחר מספר פגישות בודדות מתחילים לראות שינוי. המטפל ככל הנראה יערב גם אתכם בטיפול, וייתן לכם כלים והנחיות כיצד לעזור לבנכם לפתור את הבעיות שלו, מאחר שהדרכת ההורים הינה חלק בלתי נפרד מהטיפול במקרים כאלה. בהצלחה! בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך! אני מעוניינת לדעת משהו- האם דכאון, לב שבור שנובע מפרידה מבן זוג... ואני לא מדברת על מוות. דכאון שמלווה בהמון בכי, חוסר תפקוד ותאבון, רצון להתנתק מהסביבה ולהיות לבד, וכן מדובר בפרידה טרייה של כמה ימים בודדים וזה קשר שהחזיר מעמד שנים ופתאום איננו נגמר וצד אחד פשוט נכנס לזה יותר מידי ואינו מתפקד כלל אפילו שזה טרי מאוד. השאלה היא: אם נמצאים במצב הזה של השברון לב המון המון שנים וחווים את זה כל פעם מחדש עם בני זוג שונים את הפרידות הנוראיות האלה במשך שנים... האם יכול להיגרם נזק לגוף מהמשבר הזה? למשל: התקף לב בגיל צעיר? שיכול אף לגרום למוות מוקדם? או מוות שלא בהקשר להתקף לב, האם זה יכול להשפיע לרעה על הגוף בעתיד? תודה
היי נעמה, סטרס באופן כללי (מצבי לחץ שאינם חרדה נקודתית כגון מצבי משבר, אורח חיים לחוץ ולא רגוע) יכול להשפיע לרעה על הגוף, בדרך כלל בשילוב עם גורמים נוספים, כגון: תזונה לא נכונה, הפרעות בשינה, חוסר בפעילות גופנית ועוד. הגורמים הללו גם נגרמים פעמים רבות כתוצאה מלחץ- למשל, אנשים הנמצאים בלחץ לא אוכלים כמו שצריך או אוכלים יותר מדי, לא ישנים טוב, לא עוסקים בפעילות גופנית. אם זוכרים, למרות מצבי הלחץ והמשבר, לנהל אורח חיים בריא, לטפח את גופנו, לעסוק בפעילויות מהנות ולאפשר לעצמנו זמן להירגע- הלחץ לא ישפיע על הגוף בצורה שאת מתארת. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
לא נותנים לי להחליף את הפסיכיאטרית שלי (ד"ר ליטביניוק) למרות שהיא מתעללת בי בכל דרך אפשרית , יורדת עליי על השומן שלי, קוראת לי טיפשה, מבטיחה לי שאני לא אצליח בחיים ושאין לי טעם לעשות תואר, וצחקה עליי לאחר שבעלי לשעבר שבר לי את הרגל ואמרה לי שהיא הרי מכירה אותי ויודעת שאני מתגרה באנשים ושזה לא כאילו הוא אנס אותי. אמרה לי שהילדים שלי יהיו מסכנים בלי שנתתי לה סיבה מוצדקת. מאז שאני הולכת אליה מצבי הנפשי התדרדר קשות, כשביקשתי להחליף אותה היא ממש נלחמה עליי ואני ממש פוחדת מהתור הבא שלי, אני פוחדת מהחמרה נוספת במצב שלי. אני נפגעת ממנה מאוד וחייבת ללכת אליה. אני לא יודעת מה זה יעשה לדיכאון שלי, אני פוחדת שאנסה להתאבד.
היי סיגל, באופן עקרוני, אינך חייבת ללכת לשום רופא שאינך רוצה בשירותיו. אם מנהלי המרפאה אינם מסכימים לתאם לך תור אצל פסיכיאטר אחר, את יכולה להחליף מרפאה. בכל מקרה, תמיד אפשר לפנות להנהלה גבוהה יותר, של המרפאה/ בית החולים/ כלל המרפאות/ משרד הבריאות וכו'. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
סובל ממחשבות טורדניות, ocd ומדכאון קל. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי. לקחתי כדור סיפרלקס 10 מ"ג שעזר לי אבל גרם לעייפות ולישנוניות במהלך היום שהפריעה לי בתפקוד השוטף. הורדתי את המינון לחצי כדור (5 מ"ג). אחרי כמה זמן שוב חזרו המחשבות והרגשה דכאונית. השאלה: האם לחזור שוב לכדור שלם ? יש דרך ביניים - יום כדור שלם ויום חצי כדור? (או שזה רק "מבלבל" את המח) אודה לתשובתך
היי חן, לגבי מינון ספציפי שיעזור לך, אני ממליצה להתייעץ עם הרופא שרשם לך את התרופה. כל שינוי במינונים חייב להיעשות בתיאום עם הרופא המטפל בלבד. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, מגיל 15 בערך כבר 5 שנים אני סובלת מחרדה שאני לא יודעת האם היא נחשבת לאו.סי.די מכיוון שאין לי את הדחף לעשות עם המחשבה משהו שיבטל אותה. כל הזמן מחשבה של אם אני אחשוב על זה, האם זה יקרה? המחשבה גורמת לי לחרדה גדולה ומקשה עליי מאוד, גורמת לי לחשוב כל הזמן האם זה קורה, האם מה שאני חושבת באמת קורה, התעסקות תמידית עם המחשבה ברמה של 24 שעות ביממה בכל עיסוק שאני עושה, בכל דבר ... מאז שהתגייסתי לצהל המחשבות החריפו , בעבר הם היו גורמות לי לחרדה אבל היום הן גם גורמות לי לדיכאון... ניסיתי ליטול כדורים, אבל הם לא עזרו חוץ מלתת תחושת טשטוש עייפות ואדישות הם לא עשו כלום עבורי. ללכת לטיפול זוהי בעייה בשבילי מכיוון שאני חיילת ושעת טיפול הנה 350-500 שח ואין באפשרותי לממן. אני כבר באמת אובדת עצות, מנסה להדחיק את המחשבה אבל היא חוזרת בדרכים שונות ... היא הורסת את החיים שלי, גורמת לי לדאגות מוגזמות , לפחד, לתסכול.. אני באמת חייבת עזרה, מישהו יכול לעזור לי כאן? תודה רבה מראש !
היי נטלי, בהחלט יכול להיות שמדובר בהפרעה אובססיבית, אך יש צורך להיפגש עם איש מקצוע שיעריך זאת במדויק. ייתכן, שה"טקס" שאת עושה הוא למעשה מחשבתי- מנסה שלא לחשוב על משהו כדי שלא יקרה. יהיה קשה להתגבר על הבעיה ללא טיפול. בהחלט ניתן למצוא טיפולים זולים יותר מ-300 ש"ח, ואולי אפילו בצבא יש פסיכולוג שעוסק בטיפול מהסוג שעוזר להתגבר על הבעיה (טיפול קוגניטיבי התנהגותי, CBT). אני ממליצה לנסות ולברר, וגם לעשות סקר שוק מחוץ לצבא לגבי מטפלים. בנוסף, ניתן להיעזר בפסיכיאטר צבאי או ברופא משפחה, על מנת לקבל טיפול תרופתי שיקל את הבעיה. התרופות נוגדות האובססיה הן למעשה תרופות נגד דיכאון, שיש להן השפעה גם במקרים של חרדות ואובססיות. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום יש לי OCD ואני מעוניין לטפל בו לא דרך CBT או כדורים דרך צמחי מרפא שמעתי על תרופה בשם דיפרסון שהיא עוזרת מאוד והיא כוללת SSRI האם זה יכול לעזור ולהעלים את המחלה? תודה רבה
היי מוטי, לא ידוע לי כי דיפרסון מכיל SSRI. מדובר בתכשיר "טבעי" ממקור צמחי. ככל הידוע לי, ה- SSRIs הם היעילים ביותר בהפחתת הסימפטומים, תכשירים צמחיים ללא מרשם אינם מגיעים לדרגת יעילות זו, ןלכן רוב האנשים מתמשים בתרופות פסיכיאטריות. בכל אופן, אין תרופה ש"מעלימה" את הבעיה, אלא רק מפחיתה את הסימפטומים. אולם, יש אפשרות להתגבר על הבעיה לחלוטין תוך הסתייעות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שניתן לשלב עם טיפול תרופתי כדי להאיץ את התהליך. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בקשר לכדורים אני יכול לעשות אבחון ולבקש מפסיכיאטר? והcbt זה אצל פסיכולוג?
שלום, בת 30 סובלת מOCD חמור זה שנים. אני ממש מעוניינת לקבל סיוע, אבל טיפול ע"י מומחים (כגון מכון קוגנטיקה) יקר ואינו אפשרי עבורי. אשמח לקבל המלצות לגבי אפשרויות טיפול שכן ברות מימון... אני משוועת להתקדם בחיי :( תודה.
שלום לך, את יכולה לפנות לאחת המרפאות הציבוריות (למשל: תל השומר, הלל יפה וכו') כדי לנסות ולקבל שם טיפול פסיכולוגי ללא עלות. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, בני בן ה-10 בעל סרבול מוטורי והפרעת קשב וריכוז, סובל מידי פעם מטיקים שונים בעבר מצמצץ בעיניים היום משיע קולות וכד'. מתקשה להירדם בלילה. במשפחתינו יש רקע לההפרעות אובססביות ןטקסים למשל בעלי ואחיין שלי שכיום הוא מתבגר וזה התפרץ אצלו. האם מחייב שגם בני יסבול מהפרעות אילו בעתיד של התנהגות כפייתית וטקסיות של מעשים מחשבות או מלים. תודה
שלום לך, לא קיים סיכון של 100% להתפתחות הפרעה אובססיבית אצל בן למשפחה שיש בה הפרעות כאלה. מה שאתה מתאר בהחלט יכול להיות בעיה נוירולוגית, אני מציעה בשלב ראשון לפנות לנוירולוג להערכה וטיפול. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
האם ocd היא מחלת נפש?
היי שושי, באופן חד משמעי, OCD אינה מחלת נפש. היא מוגדרת כהפרעה נפשית. מחלות נפש הן בדרך כלל מחלות של המוח, כגון הפרעות פסיכוטיות למיניהן וסוגים מסוימים של דיכאון (כמו מאניה דיפרסיה). המושג "מחלת נפש" הולך ונעלם מן העולם, מאחר שקיימות הפרעות נפשיות ומחלות של המוח, שהם מושגים מדויקים יותר. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
מבקשת עזרה קרוב משפחתי, נער אינטיליגנטי, מוכשר ויצירתי בן 16, מראה סימנים קשים של OCD שפוגעים עמוקות בתפקודו כבן להוריו ואח לאחיו, כתלמיד בביה"ס וכחבר בקבוצת השווים. מדובר על חצי השנה האחרונה. הקומפולסיות מוזרות עד מאד וכוללות שיעולים בקצב מסויים, יריקות, סיבובים סביב אובייקטים ועוד. הוא נוטה להסתגרות והתבודדות, התקשורת איתו מאד שבירה. בנוסף לסממני ההפרעה, הרי שמדובר בבן תשחורת, בעל סממנים קלאסיים של גיל ההתבגרות. הוא אינו מוכן, בשום אופן, לדבר על קשייו ומצבו ואין אפשרות לדעת מה מרגיש ומה רמת המודעות שלו לחריגות התנהגותו, קל וחומר-לשכנעו לגשת לטיפול.. הוריו היו בהדרכת הורים (מאד לא מוצלחת) במשך החודשים האחרונים, אך לא רק שהמצב לא השתפר-דווקא חלה החמרה משמעותית. אנחנו כולנו אוהבים אותו מאד וחרדים ממש לגורלו. ??? עצות? שמות? רעיונות? שאו ברכה ותודה רבה מראש
שלום לך, המצב אכן לא פשוט, כשמדובר בנער מתבגר שאינו מוכן לדבר על בעיותיו ולטפל בהן, והן מפריעות לסביבתו. בדרך כלל אין הרבה מה לעשות עם OCD כאשר האדם הסובל ממנו אינו מעוניין בעזרה. הוריו יכולים לנסות להציב לו גבולות, מאחר שהוא עדיין קטין וגר איתם, לגבי התנהגויות מסוימות שמפריעות ופוגעות בהם. הדרכת הורים היא כיוון טוב לדעתי. אם הדרכה אחת לא היתה מוצלחת, אין זה אומר שמדריך אחר אינו מסוגל לעזור. אני ממליצה לחפש הדרכת הורים אצל מישהו אחר, שעוסק גם בהדרכת הורים למתבגרים. הכימיה בין המדריך להורים חשובה מאוד. חג שמח, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך גב שרון עזרה בבקשה אני צריכה לחברה שיש לה OCD יועץ נישואין דחוף,איזה יועץ נשואין היא צריכה,בגלל הבעיה שלה.תודה היא גרה בראשון.והאם יש דרך מכבי.לא יודעת תעזרי לי לעזור לה.תודה רבה לך שבוע טוב
היי בת שבע, לא ברור לי מה הקשר בין יועץ נישואין לטיפול ב- OCD. אם חברתך מעוניינת לטפל בבעיה שלה, היא יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), אפשר במקביל גם לטיפול תרופתי. אם בעלה אינו מבין ומקבל את בעייתה, ניתן להיפגש אצל המטפל שלה למספר פגישות שיעזרו לו להבין יותר טוב ממה היא סובלת ולא לדחות אותה בשל כך. יועץ נישואין יוכל לדבר איתה ועם בעלה על הקשר ביניהם, ללא תלות בקיומו או אי קיומו של OCD (אני מניחה שמתוקף היותו יועץ נישואין הוא אינו מטפל ב-OCD), וגם אין זה מתפקידו להתייחס רק לאחד הצדדים, אלא לקשר בין שניהם. לגבי יועצים ספציפיים, איני מכירה באיזור ראשל"צ (וגם אסור לי להמליץ על גבי הפורום). ייתכן שקופת החולים יכולה לספק רשימה. חג שמח, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
המשך האשה הזאת סטרה חזק לבעלה,חושבת שכל הזמן הוא בוגד בה עברה פסיכולוגים כולם לא טובים .התנהגות קוגניטיבית לא עזר לה אומרים בעיה קשה.מה בעלה צריך להבדיל לסבול.שנתים היא ממרמרת עליה את החיים.שנתיים רצים איתה עם פסיכיאטרים.ולפני עשר שנים פתחה לזר את הדלת שעל גופה רק מגבת .פה גדול.מסתובבת כל היום עם הרכב עובדת חצי משרה אולי היא לא מאובחנת טוב.אבל להרביץ .סליחה תסכימי שמשהו יתן לך סטירה חזקה .סליחה מראש אנא עזרי לי תודה רבה
כבר כמה שנים סובלת ממחשבות ממש קשות בצורה של דחף לקלל חלילה. אני שתיה וזה עולה לי בתפילות וסתם כך בלי שום קשר לכלום. זה נראה לי לגמרי מטורף ולא מובן,ואין לי שום הסבר לתופעה.חוץ מהאפשרות שזה הכן OCD .אני מאוד מתביישת בתופעה ופוחדת שמשמים יענישו אותי על זה. זה ייסורי גיהיום עלי אדמות ,כך אני חשה. ממש מתנהלת בתוכי מלחמת עולם פנימית שלא נותנת לי מנוח. איך מתמודדים עם זה, למה זה קורה ואיך מתגברים ומנצחים את המלחמה הזאת. האם חייבים תרופות? למה זה בעצם? האם זה נובע מהילדות? האם זה רק פעילות כימית במוח? אני מאוד חוששת מהצורך ליטול תרופות,פוחדת שזה ממכר ושזה יהפוך אותי לתלותית או שישנה את אישיותי,מודה לך מראש על העזרה.
שלום לך, ייתכן מאוד שאכן מדובר במחשבות טורדניות, אם הדחף לקלל לא "מתממש", כלומר את לא באמת מקללת אלא פוחדת מכך. אם את אכן מקללת, ייתכן שזו בעיה נוירולוגית, שכן רק הסובלים מבעיות נוירולוגיות אינם שולטים בדחף לקלל. את התשובה לשאלה "מדוע זה קורה" אפשר לתמצת לשתי תשובות פשוטות: פחד לאבד שליטה ורמת מוסריות גבוהה. כלומר, המחשבות הטורדניות (ואפשר לומר שכל החרדות) קיימות עקב רצון גבוה בשליטה. במקרה של מחשבות טורדניות, קיים פעמים רבות פחד לאבד שליטה על התנהגותנו או מחשבותינו. התוכן של המחשבה הטורדנית בדרך כלל נקבע בהתאם לנושאים שחשובים לנו, ובפרט דברים שלדעתנו "אסור" (מבחינה מוסרית) לעשות. כלומר, מאחר שככל הנראה קללות נתפסות בעינייך כדבר שאסור לעשותו, את פוחדת לאבד שליטה על התנהגותך ולעשות זאת. יש לציין, שאם אכן מדובר במחשבה טורדנית, לא קיים שום סיכוי שאכן תקללי. אפשר לומר, שהבעיה מתפתחת כתוצאה משילוב של גורם גנטי, ובנוסף גורמים חברתיים- תרבותיים ואישיותיים, כפי שציינתי. טיפול תרופתי עוזר לחלק מהאנשים, ובדרך כלל כל עוד נוטלים אותו. אם לא משלבים טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), קיים סיכוי גבוה שהסימפטומים יחזרו לאחר הפסקת התרופה, שהרי לא למדת להתמודד עם עצם קיומן של המחשבות. בנוסף, טיפול תרופתי אינו הכרחי. מאידך, אין מה לחשוש ממנו, הוא אינו משנה את התחושה באופן משמעותי ובוודאי שלא את האישיות. מבחינת תופעות הלוואי, חלק מהתרופות גורמות לעייפות ולתיאבון מוגבר. הוא יכול להפחית את החרדה בנטילה לטווח הארוך, אך כאמור, אינו פותר את הבעיה ואינו מלמד אותך כיצד להתמודד עם המחשבות ולא לפחד מהן. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעומת זאת, מעניק לך כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות. על ידי קבלתן במקום דחייתן, והפסקת הניסיונות (הכולשים כמובן) לברוח מהן, ניתן לפתור את הבעיה לטווח הארוך, ואף לקבל כלים כדי למנוע את חזרתה. את יכולה לקרוא בהרחבה על מחשבות טורדניות וטיפול ב- OCD באתר שלי. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
ראשית תודה רבה לך על העזרה והיעוץ המחזק. לא מדובר בקללות בפועל אלא בקללות שעולות במחשבה. זה התחיל במחשבה אחת שעלתה לי באמצע ברכה,סתם כך באמצע החיים בלי שום קשר לכלום,וזה החריד אותי מאוד. המחשבה שבמקום לברך עולה קללה זעזע אותי כל כך,שהרגשתי חרדה איומה שמציפה אותי ובושה עמוקה. מאז זה לא מרפה,כל הזמן עולות מחשבות הפוכות מברכה,וזה מפריע להתרכז בתפילות,או בכלל בעשיה יומיומית. זה פשוט כמו סוג של דיבוק,משהו שלא בא ממני. ואז אני מברכת כדי לסתור את המחשבות האלה,מפחיד אותי מאוד עצם העובדה שיש לי מחשבות כאלה. אני חשה שזה לא ממני,כי הרצון שלי הוא לחשוב טוב,אבל העובדה שעולה מחשבה כזאת גורמת לי לעשות חשבון נפש נוקב,ואז אני מתחילה לחשוב שאולי חטאתי כל כך שזה עונש משמים. ואז אני הופכת למאוד זהירה ביחד שלי עם הסביבה,לא לפגוע,לא להכעיס,לא לבייש,לא להכאיב לאף אדם. ואם עשיתי משהו לא טוב,אני חשה אשמה והולכת לבקש סליחה,והרבה פעמים מסתבר שהכל אצלי בראש,לא תמיד,אבל לעתים. זה מפריע לי ביחסי עם הסביבה,אני מוצאת את עצמי חשה אשמה כל כך עצומה שכשאני מצליחה בקריירה,אני פוחדת שלא מגיע לי כלום. מרגישה שאני בתוך כלא פנימי שלא נותן לי מנוח ולא מצליחה להשתחרר. זה התחיל לי בשנות השלושים אגב,כך שאין לי מושג כיצד יתכן שביום אחד מופיעה מחשבה מחרידה ומאז אין מנוחה. שוב תודה על העזרה.
אני גם התחלתי לסבול מזה השבוע אשמח לדעת כיצד טיפלת ואם יש הקלה
שלום אני מטופלת כבר 3 שנים בתרופות למניעת חרדות אוסידי ודיכאון אך ללא הועיל.חצי שנה אחרונה נוטלת 40 מג פלוטין.חודש אחרון חלה ירידה במצבי הנפשי:החלו תסמיני חרדות,דיכאון ומחשבות אובססיביות חזקות.הפסיכיאטר שלי המליך לי על העלאת ףלוטין 60 פעמיים בשבוע ופסיכיאטר אחר אמר לי שזה לא יעזור לי ולנסות לקחת הלידול טיפות בערב.(20 טיפות).אני ממש מרגישה דיכאונית בזמן האחרון ומחשבות אובדניות כי נורא קשה לי.ונמאס לי כבר מחיפוש אחר תרופה.מה לנסות לעשות?
שלום לך, תרופות יכולות לגרום להקלה בחרדות ובאובססיות (שגם הן הפרעות חרדה) אצל חלק מהאנשים. למרבה הצער, לחלק מהאנשים התרופות (או לפחות חלקן) לא כל כך עוזרות. לחלק אחר הן עוזרות רק בזמן שבו נוטלים את התרופה (כלומר, לאחר הפסקת הטיפול החרדות חוזרות). אולם, טיפול תרופתי הוא בוודאי לא הטיפול היחיד ואף לא היעיל ביותר. מומלץ מאוד לנסות טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT). טיפול כזה יכול לפתור את הבעיה לצמיתות. אם אינך מכירה את הטיפול, אני ממליצה לקרוא עליו באתר שלי. חג שמח! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
אני בת 50 סובלת מאו סי די פוחדת ממחלות גם של אחרים פוחדת להידבק למרות שאני יודעת שאי אפשר להידבק ממחלות כרוניות וכו פעם לקחתי כדורים עזרו לי אבל רק ב50 אחוז לאחרונה המצב החמיר ביותר כל בני המישפחה סובלים פןחדת לקחת תרופות ולהשמין רציתי לדעת פרוזק במינון גבוה משמין טאם כן איזה תרופות אינן גורמות להשמנה ותיאבון אשמח מאוד לתשובה
היי רינה, התרופות עצמן אינן משמינות, אלא גורמות לתיאבון אצל חלק מהאנשים. כלומר, אם שומרים על תפריט מאוזן ולא אוכלים כמויות גדולות יותר של מזון, אין סיבה לעלות במשקל. חשוב לציין, שאצל חלק מהאנשים תופעת הלוואי הזו אינה מתעוררת כלל. מאחר שאיני רופאה, תצטרכי להתייעץ עם רופא פסיכיאטר ולשאול אותו אילו תרופות לטיפול ב- OCD אינן מעוררות תיאבון. חג שמח! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
היי שרון, בטיפול התנהגותי באוסידי בדרך כלל ממליצים על מניעת טקסים מוחלטים- אפילו אם מדובר בהגזמה של מעשים יומיומיים ונורמליים(ואז בתקופת הטיפול לא ניתן לעשות מעשים אלו)? אחרי תקופה מסויימת, המטופל מורשה לחזור לפעילות שבעבר נעשתה בכפייתיות? בתודה
היי דניאל, אתה מדבר על טיפול בהצפה, כלומר- חשיפה כבר מן ההתחלה לרמת החרדה הכי גבוהה, על ידי אי עשיית הטקסים כלל. זה מתואר, למשל, בספר של עדנה פואה- "די לאובססיה". בפועל, רוב המטפלים (לפחות בארץ) משתמשים בשיטה של חשיפה הדרגתית. כלומר, מכוונים את המטופל להפחתה הדרגתית של הטקסים עד להפסקתם. זאת מאחר, שבדרך כלל מטופלים אינם מסכימים להיחשף כבר בהתחלה לרמות החרדה הגבוהות ביותר, והם אינם משתפים פעולה עם הטיפול. מניסיוני, החשיפה ההדרגתית היא מאוד יעילה. לדוגמא, אדם השוטף ידיים במשך חצי שעה בכל פעם מתבקש להפחית את משך השטיפה, בתחילה ל-20 דקות, לאחר מכן ל-15 דקות, וכן הלאה. בנוסף לכך, הוא נחשף בתחילה ל"קצת" לכלוך ולאחר מכן ל"הרבה" לכלוך. לשאלתך, בשיטת ההצפה מתבקשים בדרך כלל להפסיק לעשות פעולות שהן כפייתיות (כמו להתקלח או לשטוף ידיים) באופן מוחלט. לאחר תקופה מסוימת, כאשר החרדה פוחתת והאדם אינו חש עוד את הדחף לעשות טקס, כמובן שניתן לחזור לעשות פעולות אלה בצורה מבוקרת. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך אני מחפשת מטפל התנהגותי לOCD שעובד עם מכבי תודה מראש
היי דליה, אינני יכולה להמליץ על מטפלים ספיצייפ על גבי הפורום (וחוץ מזה אין לי מושג מי עובד עם קופת חולים ואיזו קופה. תצטרכי לבקש מהם רשימה). בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בחודש האחרון אני סובל מחרדת ביצוע שגולשת מחוץ לחדר המיטות ומשפיעה על התפקוד היומיומי שלי: אני סובל לעיתים מסחרחורות קלות, דפיקות לב חזקות אבל בעיקר ממחשבות טורדניות ובלתי פוסקות שכל פעם שעולות יוצרות לחץ רגעי בחזה, כמו בעת לחץ גדול, למשל שמציגים משהו בפני קהל לפני יומיים הייתי אצל מטפל מיני שלא דיבר איתי על החרדה אלא באופן כללי על סקס וניסה להרגיע אותי וכו'. לא באמת עזר ובימים האחרונים אני סובל מחרדה כמעט כל הזמן. יש לציין שאני נמצא במערכת יחסים מדהימה, מרגיעה ותומכת ולכן כל זה כל כך אבסורד. פניתי לפורום הזה כי המחשבות הללו שלא מרפות מרגישות כמו משהו כפייתי שאיני מסוגל להשתחרר ממנו ואני סובל מכך מאד. אני לא יודע איזה טיפול אני צריך אם בכלל: פסיכולוג, סקסולוג, CBT. איך אני יודע ואיך אני בוחר תודה
שכחתי לציין: אני בן 28, בריא בגופי, בעל מודעות עצמית נורא גבוהה
היי נדב, בהחלט ניתן להיעזר בטיפול CBT, שהוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ניתן לפנות לכל מטפל שעוסק בגישה טיפולית זו (פסיכולוג, עו"ס, פסיכותרפיסט אחר). יש לציין, כי מחשבות לגבי חרדת ביצוע אינן דווקא מחשבות טורדניות. מחשבות טורדניות הן כאלה שמלבד היותן חוזרות ונשנות, הן אינן הגיוניות ואינן מגיבות לניסיונות ההגיוניים להפריך אותן. אולם, לצורך העניין זה לא ממש משנה, מאחר שטיפול CBT עוזר מאוד לכל סוגי החרדות, ולא רק לאלה הקשורות במחשבות טורדניות. מומלץ לקרוא עוד עו הטיפול במחשבות טורדניות ובחרדת ביצוע באתר שלי. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, יש לי בעיות ריכוז בעבודה תקופה ארוכה שנמשכת כשבועיים בחודש בעיה זו יוצרת אצלי חרדות קושי לישון בלילה וחוסר תיאבון וקושי בתפקוד היומיומי אני מטופלת אצל פסיכולוגית והייתי רוצה לדעת איזה טיפול תרופתי אני יכולה לקחת במקביל
היי אורטל, כדאי שתבררי קודם כל מדוע נגרמות בעיות הריכוז. אולי הן נובעות מחרדות, מתחים ולחצים שאופייניים לתקופות מסוימות? אולי מדובר בבעיה הורמונלית שקשורה בזמני המחזור? חשוב לדעת מה הגורם, כדי לדעת איך לטפל. אם אין בעיה פיזיולוגית, ניתן לאתר את הגורם הנפשי ולהיעזר בטיפול פסיכולוגי. בכלל לא בטוח שצריך תרופות. התייעצי עם רופאייך, ואם יש צורך בתרופות (יכול להיות שהורמונליות)- תוכלי לקבל אותן מהרופא המתאים. (הערה: השאלה אינה קשורה לנושא הפורום) בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום קוראים לי רונה ואני בת 17, מגיל 11 בערך אני מרגישה שיש לי רצון עז לסדר מסויים בדברים מסויימים, הזיכרון הראשון הוא מגיל 11 אני התעוררתי באמצע הלילה בהיסטריה רק בגלל שהתוית של השמיכה לא היתה במקום שלה אני זוכרת שקמתי וכל כך השתגעתי מהדבר הזה שכמעט וקרעתי את השמיכה ומאז שמתי לב שאני צריכה שדברים מסויימים יהיו בסדר מסויים, לדוגמא הנעליים שלי יהיו תמיד באותה הצורה, מקבילות אחת לשניה במרחק של שתי אצבעות זו מזו (אני מבינה שזה לא נורמאלי מה שאני עושה ושאין לזה שום סיבה הגיונית). יש לי גם סוגים של "טקסים" שאני עושה במהלך היום מחשש שלא עשיתי דברים בצורה הנכונה. יש לי בעיה נוספת שבגללה בעיקר אני כותבת פה, בגלל שטיפת ידיים מרובה העור שלי נעשה אדמומי ומתקלף אני כל הזמן חושבת על זיהום הידיים שלי והגוף בכללי, לדוגמא לעולם אני לא אגע בדלתות של חנויות או גם בכיתה בבית הספר, יש לי שני פתרונות זמניים שגם כן גורמים להרגשת החרדה, או שאני מנגבת עם מגבון את הידיים (ומקדישה לזה זמן רב) או שאני מסמנת לי אזורים מותרים לנגיעה לדוגמא במקום שלא נוגעים בו כמו בחלק העליון של הדלת (גם אז אני מנגבת במגבון אבל זה מפחית את תחושת הלכלוך) ולפעמים אני פותחת את הדלת עם הרגל, דוגמא נוספת היא מברשת השיניים, אני מחליפה אותה בתדירות גבוהה, ואני לעולם לא אשים אותה בחדר המקלחת, (שזה גם מקום השרותים) אני שמה את המברשת בקופסא והקופסא נמצאת בחדר שלי, המחשבה שהמברת תהיה בשרותים ממש מגעילה אותי, למען האמת אפילו בזמן המקלחת אני צריכה לשטוף את הידיים אם נגעתי בדלת המקלחון ובעוד "אזורים אסורים". אני מבינה שהדברים שאני עושה הם לא נורמאלים ולכן חיפשתי על ניקיון כפייתי ואז ראיתי את ההפרעה הזאת ואיך שכל כך הרבה דברים מתאימים לי כמו הסדר של דברים. אני שואלת האם יש לי OCD והאם אני יכולה לפתור את הבעיה ללא פגישה אצל פסיכולוג? (אני מצטערת שכתבתי כל כך הרבה פשוט רציתי שיבינו אותי בצורה הטובה ביותר)
היי רונה, מאוד ייתכן שאת אכן סובלת מ- OCD. אני נזהרת מלאבחן בצורה כזו דרך האינטרנט, מאחר שרק איש מקצוע שפוגש אותך אישית יכול לתת לך אבחנה ברורה ומדויקת לצערי הרב, קשה מאוד ואף בלתי אפשרי להתגבר על הבעיה ללא עזרה מקצועית. החדשות הטובות הן, שניתן לטפל בבעיה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי בצורה ממוקדת וקצרת טווח יחסית, כלומר- הבעיה יכולה להיעלם תוך מספר חודשים. מומלץ בחום לפנות לטיפול כזה (את יכולה לקרוא עליו באתר שלי). לעיתים ניתן לשלב גם טיפול תרופתי, שמקל את החרדה המלווה את הבעיה ומאיץ את התהליך. כמובן שזה אינו חובה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון שלום.. שמי בר בת 25 סטודנטית ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי מעין דחף בלתי נשלט לחטט בעור הפנים. עד לא מזמן לא חשבתי שמדובר בבעיה אבל לארונה התחלתי לקרוא ולהבין שאכן מדובר בחוסר יכולת לשלוט על הדחפים מהגם שזה גןרם לי נזק לעור הפנים מאחר ואני מחמירה פצעים קטנים שהיו עוברים אם לא הייתי נוגעת בהם. לא הייתי מגדירה את עצמי כאדם חרדתי ומעולם לא היו לי התקפי חרדה, אז קצת קשה לי לייחס לזה את הסיבה. אבל ללא ספק הלימודים היא תקופה מאד לחוצה ואינטסיבית עבורי. רציתי לנסות ולטפל בעניין קודם באופן עצמאי ורציתי לדעת אם יש כלים ספציפיים שיכולים לעזור לי לשלוט ולהפסיק עם ההרגל המגונה הזה שנראה לי שקורה מתוך צורך להפיג מתח ולחץ. תודה רבה, בר
היי בר, אכן, קיימת הפרעה אובססיבית שנקראת "חיטוט כפייתי בעור". ייתכן שאת סובלת ממנה. לא חייבת להופיע חרדה ברמות גבוהות כדי לבצע פעולות כפייתיות מסוג זה. הדבר יכול לנבוע מתחושה כללית של מתח, שיעמום, או אי שקט פיזי. כדי לנסות ולהתגבר על הבעיה, חשוב לזכור שני עקרונות מפתח: פיתוח מודעות ומציאת תחליפים. כלומר, הקושי לשלוט בבעיה קשור לרוב בכך שההתנהגות הזו נעשית באופן אוטומטי, לעיתים בלי להפנות את תשומת הלב לכך. בנוסף, אנשים שסובלים מהבעיה בדרך כלל אינם מכירים דרכים טובות יותר להתמודד עם הדחף, העשוי להתעורר כתוצאה מהרגשות שתיארתי. לכן, מומלץ לרשום בכל פעם שפעולת החיטוט מתבצעת- להסתובב עם פנקס קטן ולתעד את הפעולות הללו, וכן את התחושות והמחשבות לפני, במהלך ואחרי החיטוט. פיתוח המודעות עוזר מאוד להקנות תחושת שליטה בפעולה ומהווה צעד בדרך להפסקתה. פרט לכך, חשוב לנסות ולחפש התנהגויות חלופיות במקרים שבהם הדחף מתעורר: פעולות מפיגות מתחים או שיעמום, עיסוק אחר לידיים (למשל רקמה, סריגה, מעיכת כדור פלסטלינה וכל רעיון אחר שמדבר אלייך). חשוב לציין שרוב האנשים מתקשים ליישם זאת לבד, ופונים לטיפול כדי לקבל את התמיכה וההכוונה של המטפל, שעוזרות מאוד. בנוסף, המטפל מתאים את הטיפול למטופל, ומשלב רעיונות יצירתיים שמסייעים למטופל הספציפי להתגבר על הבעיה הספציפית שלו. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום האם לטיפול בהפרעה טורדנית יש צורך בפסיכולוג או פסיכוטרפיסט? מהו ההבדל בין שני המקצועות? והאם מכון פסגות זהו מקום מומלץ לטיפול:? תודה רבה
שלום לך, פסיכוkוג ופסיכותרפיסט זה בעצם אותו הדבר, מאחר שהם עושים בדיוק את אותה העבודה. פסיכותרפיסט הוא מי שעוסק בטיפול פסיכולוגי. לא כל פסיכולוג הוא פסיכותרפיסט- יש גם פסיכולוגים ארגוניים, תעסוקתיים, כאלה שעוסקים במחקר וכו'. מאידך, יש הרבה פסיכותרפיסטים שלאו דווקא למדו את התואר השני בפסיכולוגיה, אלא במקצוע טיפולי אחר- למשל, עבודה סוציאלית קלינית, או תואר שני בגישה טיפולית ספציפית (במסגרת פסיכולוגיה קלינית בארץ לומדים טיפול דינמי בלבד). יש גם פסיכיאטרים, שבנוסף להיותם רופאים השתלמו בלימודי פסיכותרפיה וכעת הם מספקים גם טיפול כזה. לכן, אין זה משנה מבחינה זו למי תפנה לטיפול ב- OCD. לגבי מכון פסגות, איני יכולה להמליץ על גבי הפורום על מטפלים ספציפיים. אם תרצה אתה יכול לפנות אליי במייל. בברכה, שרון לויט, MSc- פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים, הפרעות אכילה ועוד. שכונת אחוזה, חיפה. טל: 052-6794957. דוא"ל: [email protected], אתר: www.cbthaifa.com
ברגע שהוא רואה אותו אוכל הוא משנה התנהגות לפעמים אגרסיבית או שהוא דורש ממנו ללכת או שהוא יושב במקומו ,כמו שליטה. אי אפשר לוותר לו. מיסכן אחיו התאום ולנו זה גורם לתיסכול רב.
היי אבירם, חסרים בשאלתך פרטים רבים. בראש ובראשונה- בני כמה הילדים? ובנוסף, איך היית מתאר את היחסים ביניהם? האם יש בעיות התנהגות נוספות אצל מי מהם? בכל אופן, לא נראה לי שהשאלה קשורה להפרעות אובססיביות כלל וכלל, אלא לבעיה התנהגותית כלשהי שכנראה יש לילד ואולי קשורה באופן כללי למערכת היחסים עם אחיו התאום, ו/או לחיזוקים שהוא מקבל בבית. כדאי לפנות לאיש מקצוע העוסק בהדרכת הורים (בהנחה שהילדים קטנים). שבוע טוב,
יש לי המון בעיות באופי למשל נתחיל בזה שאני עצלן תלותי יש לי המון מחשבות טורדניות אני פסימי מטבעי אימפולסיבי לא החלטי לא אחראי אני סוג של עפיפון בגלל שאין לי תעסוקה ואני כל הזמן חושב לא מזמן סיימתי קשר עם מישהי בגלל שהבנתי שבמצב שלי אני לא יכול להציע לה כלום קשה לי להשתנות כי אין לי כלים לזה הייתי צורך סמים קלים המון זמן והפסקתי עם והתעוררתי למציאות רציתי לדעת איך אני משקם את עצמי מה אני עושה בדיוק אני רוצה לעזור לעצמי אבל לא יודע איך אין לי את הכלים פשוט.
היי שוקי, חסר לי מידע כדי שאוכל לכוון אותך איך בדיוק אפשר לעזור לך. למשל- בן כמה אתה, האם אתה חי עם ההורים או לבד, האם אתה נמצא במסגרת כלשהי (לימודים אולי), האם אתה נחשב לאדם בריא או סובל מנכות ומקבל קצבת ביטוח לאומי, ועוד. בהנחה שאינך סובל מנכות נפשית, טיפול פסיכולוגי תמיד מומלץ, בייחוד בגישה קוגניטיבית התנהגותית. טיפול כזה יכול לכוון אותך ולתת לך את הכלים המעשיים המתאימים להתמודדות עם בעיותיך. המטפל אף יכול להפנות אותך לגורמים נוספים העשויים לעזור: רווחה/ עובד סוציאלי, פסיכיאטר וכדומה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, ביתי בת ה-12 תולשת את שערה תוך כדי הכנת שעורי בית וקריאה. מאחר ואנו הורים מודאגים, פנינו לקבלת עזרה לפסיכולוג שטען שמדובר בטריכוטילומניה והפנה אותנו לטיפול. רציתי לשאול האם ידוע על מצבים בהם מדובר על תלישת שיער כמצב ריכוז ולאו דווקא במצבי לחץ וחרדה ? תחושתי היא שאני לא "סגור" ב-100 אחוז שזהו האבחנה הנכונה. כול להיות שמדובר רק על סימפטום של ריכוז ? תודה.
היי אבי, תלישת שיער חוזרת ונשנית היא פעמים רבות בבחינת סוג של הרגל מגונה. גם אם היא מאובחנת כטריכוטילומניה, אין צורך "להתרגש" מהעניין, מאחר שזה שווה ערך להרגלים מגונים אחרים, כמו כסיסת ציפורניים או חיטוט בעור. בהרגלים מגונים כאלה, יש הרבה מן הכפייתיות. הסיבות לתלישה יכולות להיות שונות מאדם לאדם. זה לא חייב להיות רק מתח או לחץ, הדבר יכול לנבוע משיעמום או פעלתנות- רצון להפעיל את הידיים כאשר הגוף נמצא במצב של חוסר פעילות. בנוסף, התלישה גורמת לסוג של סיפוק, בדומה לכסיסת ציפורניים. הפתרון, בדרך כלל, הוא די פשוט ואין צורך בטיפול תרופתי. הטיפול כרוך בפיתוח מודעות לתלישה (שבדרך כלל נעשית באופן אוטומטי, בלי לשים לב)- רישום של התלישות, איסוף השערות הנתלשות כדי להפוך את החיסרון בהתנהגות זו לוויזואלי יותר. חלק חשוב בטיפול הוא מציאת התנהגות חלופית להתנהגות התלישה- בדרך כלל יש למצוא משהו אחר שאפשר לעשות עם הידיים במקום לשחק בשיער. לעיתים קרובות, משתמשים בחיזוקים (לפי מה שמתאים למטופל) על השימוש בהתנהגות החלופית במקום בהתנהגות התלישה. בהצלחה!
הי שרון, אני בחורה מאוד רזה,ובשנתיים האחרונות נהייתה לי מן אובססיה לבדוק כל הזמן אם הפנים שלי השמינו או רזו,(ברצון שהם יתמלאו)אם זה לבדוק במשך כל היום את הפנים ולמשש אותם,בבוקר שאני מתעוררת,הסיפור הזה מעיק עליי ממש ולוקח לי המון אנרגיות.זה משהו שמביך אותי לשתף אנשים סביבי...איך לעזאזל יוצאים מזה??
היי חני, ייתכן מאוד שאת סובלת מסוג של BDD או "הפרעת עיוות גופני", שהיא סוג של הפרעה אובססיבית שקשורה למראה של חלק מסוים בגוף. הבעיה כוללת בדיקות חוזרות ונשנות של החלק בגוף, מתוך אי שביעות רצון ממראהו ו/או רצון שהוא ישתנה. לחלופין, יכולה להיות הימנעות מוחלטת מהסתכלות על החלק הזה בגוף, כדי לא להתמודד עם החרדה הכרוכה במראהו או לא להתפתות לבדיקות החוזרות ונשנות. הדרך הכי קלה להפסיק לעשות זאת היא באמצעות הסתייעות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). הטיפול עובד בשני מישורים: הראשון, שינוי המחשבות שיש לך לגבי הפנים שלך, מדוע הן אינן יפות בעינייך ולמה זה בעצם כל כך משנה. השני, הפסקה בכוח של הבדיקות החוזרות והנשנות, כלומר- הסתכלות על מראה הפנים בלי לבדוק ובלי להימנע. בתחילה, מתעוררת חרדה כאשר עושים זאת, אך החרדה פוחתת מעצמה לאחר זמן מסוים, והאדם הסובל מתרגל להסתכל על עצמו בלי לבדוק ומקבל את מראה גופו. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
תודה רבה..אני מקווה לפנות לסיוע בקרוב.אכן ביומיים האחרונים ממש אסרתי על עצמי לגעת בפנים,אלא רק להסתכל במראה אם אני מרגישה שאני חייבת בהתחלה זה היה ממש ממש ממש קשה,עדיין זה קשה אך קצת פחות.יש מן הרגשה של סיפוק כשלא "נכנעים" לקול הזה. תודה רבה.:)
הי יש לי חברה (בת 16) אנו לומדות ביחד והיא עסוקה כל הזמן במחשבות על בנים היא לא מסוגלת להיות בלי חבר ובדרך כלל החברים שלה ממש אנוכיים וחושבים רק על עצמם ועל איך לנצל אותה. היא אומרת שהיא לא יכולה בלי חבר ובלי לחשוב על בנים וידידים ודיברוים על מין היאא מבינה שזה לא בסדר אבל חושבת שכולן ככה ואי אפשר אחרת. היא לא בקשר טוב עם ההורים שלה ולא מספרת להם על החברים והעיסוקים עם בנים. אני דואגת לה אבל לא יודעת מה לעשות. למה היא כל כך אובססיבית בקשר עם בנים איך מגיעיםלדבר כזה? זה ממש מלחיץ אותי כי היא מסתבת בקשרים ויוצא עליה שם של...
היי שירה, להתנהגות כמו זו של חברתך יכולות להיות סיבות שונות, ואי אפשר לדעת אותן בוודאות בלי לפגוש אותה, ללמוד את הרקע המשפחתי ולהכיר אותה לעומק. מאוד יכול להיות שגיל ההתבגרות משפיע, שהרי כל אחד ואחת עוברים אותו בצורה אחרת. יכול להיות שכרגע זו הדרך שלה לקבל תשומת לב חיובית (שאינה מקבלת מההורים) ולהעלות את הביטחון העצמי שלה, ויכול להיות שבעתיד היא תחפש דרכים אחרות לעשות זאת. בכל מקרה, התנהגויות כאלה לא נחשבות להפרעה אובססיבית, אלא קרובות יותר להתמכרויות. אם ההתנהגות מפריעה לה או פוגעת בה באופן משמעותי והיא רוצה לשנות אותה, היא יכולה להיעזר בעזרה מקצועית. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
אני בן 36 סובל מכפייתיות מחשבות ומטופל בפבוקסיל 100 מ"ג וגם היתי בטיפול התנהגותי ויש לי בעיה אחרת שזה אני מרגיש מוכרח לנענע להוזיז את הרגלים בלי הפסקה ואמרו לי שזה אקטזיה והרופא נתן לי גם דרלין 20 מ"ג וזה לא עוזר והבעיה הזו מאוד מציקה לי שאני לא יכול לשבת הרבה לקרוא או להיות במחשב לעשות משהו וזה שזה מטריד אותי זה אובססיה? והאם יש פתרון שאני מנסה להחזיק את עצמי ולא להוזיז את הרגליים לדקה או שתיים אבל זה לא עוזר בתודה מראש
היי יוני, אקטיזיה היא תופעת לוואי של תרופות, בדרך כלל אנטי פסיכוטיות ולא מהמשפחה של פבוקסיל. מדובר בחוסר שקט בגפיים המלווה בתזוזות. מאחר שזוהי בעיה רפואית, היא אינה יכולה בשום אופן להיחשב כאובססיה. הפתרון לכך הוא רק רפואי- שאל את הפסיכיאטר המטפל שלך ממה נובעת התופעה, והאם יש מקום לשינויים בטיפול התרופתי כדי שהתופעה לא תתרחש. בנוסף, קיימות תרופות נוגדות תופעות לוואי מסוג זה, שלעיתים מוסיפים לטיפול התרופתי (דקינט, ארטאן וכו'). בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום,אני בת 23, ומאז גיל 10 בערך יש לי אובססיות שקשורות ללפני השינה. הדבר הכי רציני הוא הליכה לשירותים- אני תמיד חייבת ללכת לשירותים ממש שניה לפני שאני נכנסת למיטה ובד"כ אני גם קמה שוב מהמיטה שניה לפני שאני נרדמת שוב (חשוב לציין שבד"כ אין לי באמת פיפי, זה מין קטע כזה שאני מפחדת שאני אצטרך להתעורר באמצע הלילה לשירותים שוב...). עניין השירותים הוא הכי גדול, אבל יש עוד דברים קטנים כמו לבדוק כמה פעמים שכיוונתי שעון מעורר לשעה הנכונה ולשתות שלוק מים לפני שאני נרדמת... כל הדברים האלו לא מפריעים לי מאד ביומיום, אבל בכל זאת זה מציק קצת והייתי שמחה לפתור את הבעיה. הייתי רוצה לדעת האם לפי הגדרה זהו OCD? ובכל מקרה מה הדרך הראשונית שאני יכולה לנסות לטפל בזה בעצמי, לפני פנייה לגורמים תומכים, והאם בכלל אפשר לטפל בבעיה כזאת. תודה, ושבוע טוב! מיה
היי מיה, כדי להיות מאובחנת כסובלת מ- OCD, צריך לענות על קריטריונים מסוימים, שקשורים גם בדרגת החמרה של הסימפטומים- כמה זמן ביום את מקדישה לכך, ועד כמה הדבר פוגע לך באיכות החיים. ייתכן מאוד שקיימות מחשבות טורדניות מסיומות, אך המצב לא מספיק חמור כדי לקבל אבחנה של OCD. בכל מקרה, בהחלט ניתן לטפל בכל התנהגות או מחשבה שמפריעה לך, ואפילו קל יותר לעשות זאת כשהמצב אינו חמור. אם אינך רוצה לפנות לטיפול, את יכולה לנסות להתנגד לדחף לעשיית הפעולות הללו בחוחות עצמך. הרעיון הוא לא להקשיב למחשבה הטורדנית, ולא לעשות את הפעולות שאת מרגישה צורך לעשות בעקבותיה. ייתכן מאוד שתחושי חרדה או אי- נוחות כשתימנעי מביצוע הפעולות (שהרי הן נועדו למנוע את התחושה הזו), אך יש לזכור כי חרדה היא מצב זמני, חולף ואינו גורם שום נזק לגוף או לנפש. כאשר מוכנים להתמודד עם התחושה הזו ולא לנסות להפחית אותה על ידי פעולות שאת חשה צורך לבצע, קל מאוד לפתור את הבעיה. ייתכן גם, שלא תחושי כל תחושה לא נעימה, שכן ייתכן שהפעולות נהפכו פשוט להרגל, וכבר אינן מונעות חרדה כלשהי. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בוקר טוב. אני בן 25, רווק. ממש בשורות אלו קשה לי באמת איך וממה להתחיל לכתוב... (זה חלק מהבעיה). אציין מס' בעיות.. אספר על עצמי שבתקופת הצבא היה לי קשה לכתוב ולנסח מכתב שהייתי צריך לשלוח לאנשים, כמו כן גם לספור ספירת מלאי, כי לא תמיד הייתי בטוח בספירה שלי והייתי מרגיש שאני צריך לספור שוב... מאוד קשה לי לבצע בגלל זה עבודות משרדיות, ובצבא פשוט היה יוצא שאני נשאר במשרד עד לשעות מאוחרות מול המחשב וכו'... לוקח הרבה מאוד זמן להתגלח לפחות 20 דקות.. יוצא שאני עובר על אותם מקומות הרבה מאוד פעמים... לקראת יציאה מהבית, כשאני פותח את הארון ורוצה לקחת בגדים כדי להתלבש, לוקח לי הרבה זמן לבחור איזה בגדים ללבוש... פשוט קשה לי להחליט. ולפעמים יוצא שאני מתלבש וא"ח מיד מחליף לבגדים אחרים ויוצא שגם אותם אני מחליף... וגם אני מתארגן די הרבה זמן ולוקח איתי דברים שאני לרוב לא אשתמש בהם...ויוצא שעובר לי הזמן ואני מאחר לאוטובוס. יצא לי לעבוד במטבח תקופה מסויימת, ובכל מה שקשור לניקיונות, היו תמיד מעירים לי שאני יסודי מדי, כי למשל הייתי שוטף את הכלים יסודי גם אם הם לא התלכלכו כל כך... וזה בעייתי מבחינת הספק הזמן ובזמנים שיש לחץ... ומסיים את העבודה תמיד אחרי הזמן ממה שכל אחד אחר היה מסיים. עברתי קורס מסויים של בתקופת זמן של חודש וחצי, והמידע שרכשתי בקורס לא מספק אותי מה שמאלץ אותי ללשבת על האינטרנט ולחפש יותר מידע עבור המקצוע שרכשתי ולצבור כמה שיותר יידע... כי אחרת מבחינתי אין לי מה ללכת לעבוד במה שהוכשרתי. כיום זה אחת הסיבות שאני בקושי עובד. אני רוצה לציין שאני לא אובססיבי לגבי ניקיון עצמי, אולי במעט. ואני לא יודע אם יכול להיות שיש לי ocd או משהו אחר...
היי אדיר, הבעיות שאתה מתאר יכולות להיות קשורות ל- OCD, תלוי מהם המחשבות והרגשות הקשורים באיטיות הזו. אני מאוד ממליצה ללכת לאבחון וקבלת עזרה אצל איש מקצוע, אולי בתחילה פסיכיאטר, שיכול להפנות אותך גם לטיפול פסיכולוגי בהמשך (או לספק אותו בעצמו, במידה שהוא עוסק גם בפסיכותרפיה). לקבלת אינדיקציה ראשונית, ניתן למלא שאלון Y-BOCS, שהוא שאלון לבדיקת סימפטומים של OCD. ניתן למצוא אותו בגרסה עברית בחיפוש בגוגל. קיים גם שאלון אחר לבדיקת סימפטומים של OCD באתר שלי. בהצלחה!
שלום, בני בן שלוש וחצי נוהג לעשות פעולות מסוימות בצורה טקסית ובחזרתיות קבועה. למשל: צפיה בטלביזיה באותו מיקום על ספה ספציפית בה צפה לראשונה. ישיבה במקום קבוע בעת הקראת סיפור. טקס פרידה בגן שכולל שלבים וסדר קבועים. במהלך ביקור בגן שעשועים מבקש לאכול פרי במקום קבוע בו אכל בפעם הראשונה. התעקשות על סידור צעצועים במקומם בעצמו באופן קבוע. אם מישהו אחר מסדר הוא מתעצבן, בוכה, ומבלגן בחזרה את הצעצועים כדי לסדרם בחזרה בעצמו. טקס השכבה קבוע. לגבי כל הדוגמאות הנ"ל, כאשר ניסינו לשבור את שגרת הפעולות,(לשבת במקום אחר בזמן הקראת סיפור, לכסות אותו בשמיכות בסדר שונה בזמן השכבה למשל) נתקלנו בלחץ, בכי וסירוב לשינו הסדר הקבוע. האם מדובר בהתנהגות כפייתית שאינה נורמלית לגיל זה? תודה.
שלום לך, פעמים רבות קשה לדעת היכן בדיוק עובר הגבול בין התנהגות נורמלית לבין הפרעה. ילדים בגיל זה אכן זקוקים לדפוסים קבועים, לחזרתיות ולסדר. לעיתים, הצורך הזה נעשה מוגזם, ובגילאים מאוחרים יותר בדרך כלל יכול להיות מאובחן כ- OCD. אני ממליצה להיפגש אישית עם איש מקצוע מתחום הטיפול הפסיכולוגי, שיעשה הערכה מדויקת יותר של ההתנהגות ויוכל לאבחן האם קיימת בעיה. אפשרות נוספת, כדי לקבל אינדיקציה מסוימת, היא למלא שאלון שנקרא Y-Bocs, בגרסת הילדים (למלוי על ידי ההורים). ניתו לחפש ולמצוא אותו בגוגל, נתקלתי גם בגרסה עברית באינטרנט של השאלון להורים. בהצלחה!
תודה, עזרת מאוד. האם במקרה יש לך קישור לאותו שאלון ילדים? מצאתי רק באנגלית. שוב תודה רבה.
אני מטופל ב אנאפרניל 75 מ''ג כדור אחד ליום בשביל ה OCD תוך כמה זמן אני אמור להרגיש שינוי תודה רבה
היי אלי, אנפרניל (או בשמה הגנרי Clomipramine) היא תרופה נוגדת דיכאון, חרדה ואובססיות מקבוצת הטריציקלים. תרופה זו מתחילה להשפיע באופן משמעותי כשבועיים- שלושה לאחר שמתחילים לקחת את המינון המלא. כלומר, בתחילה לוקחים מינון מופחת כדי להסתגל לתרופה, ומאז שמגיעים למינון מלא יש לחכות שבועיים- שלושה. אני מאוד ממליצה להתייעץ עם הרופא המטפל בכל שאלה או תהיה שעולה בנוגע לטיפול התרופתי. בברכה,
מיזה כלפחות 5 שנים אני עם אובססיות כפייתיות ביותר.(בת 15) אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה חייתי חיים שלווים באמת בלי להרתע מכל דבר ולא לחשוב לשנייה.מיום ליום מתפתחות לי יותר ויותר אובססיות.הן קורות לי גם ליד אנשים מרוב שהתרגלתי כבר.אני עסוקה בלנתח כל דבר קטן שעשיתי ולהרגיש עליו מצפון לנתח ולהכנס אליו.יש לי מחשבות שבניגוד למה שאני באמת חושבת.כל הסימנים של ocd תואמים למה שיש ליץלא הלכתי להתאבחן אבל מזה שנים אני מחפשת את כל התופעות האלה לגלות מה זה ..אני בטוחה 100 אחוז שזה ocd .אני מפחדת להשתגע ומפחדת מכל דבר קטן.פתחתי חרדות בעקבות זה..אני לא יודעת איך לצאת מיזה.הפחד שלי שייאשפזו אותי בסוף.אני חייבת לצאת מיזה..!!.
שלום לך, אם אכן מדובר רק בחרדות, אין סיבה שיאשפזו אותך. אני מציעה לפנות לאיש מקצוע בהקדם האפשרי, כי חבל להמשיך ולסבול. הבעיות האלה בדרך כלל גם לא נפתרות מעצמן. רצוי לפנות למטפל מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT), שכן זוהי גישה יעילה מאוד לטיפול בחרדות בכלל ובאובססיות בפרט. בהצלחה!
היי שרון,אני בחורה בת 28 עם רקע של אמא שעברה דיכאון לידה ומאובחנת כיום עם OCD. הבעיה שלי היא שיש לי כל הזמן מחשבות טורדניות שמקוננות לי במוח על כל דבר בערך,חוזרת על דברים מיליון פעם כמו מיילים ,הודעות וכו'..בנוסף אני חייבת למשל להשאיר מקום עבודה מסודר בלי נייר שלא קשור לשולחן,טרודה במה הסביבה חושבת עליי ואיך היא תופסת אותי וסובלת בעיקר מלחץ וחוסר אפשרות לקלוט ולהבין דברים מכך. בעבר שאלתי ואמרו לי שצריכה טיפול התנהגותי קוגנטיבי,האם זה נכון ?והאם אפשר גם דימיון מודרך NLP? אשמח לתגובה ומקווה שהפעם אעשה עם זה משהו ואטפל בעצמי!תודה ולילה טוב.
היי שורה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא אכן הטיפול הכי מומלץ עבור OCD. יעילותו מוכחת במחקרים רבים מעל ליעילותם של טיפולים אחרים. את מוזמנת להסתכל בדף הרלוונטי באתר שלי (הדף העוסק בטיפול ב- OCD) כדי להבין איך עובד הטיפול ובאילו טכניקות משתמשים. יש לזכור, שהטיפול אינו קל, וכרוך בעבודה קשה והרבה שיתוף פעולה מצד המטופל. במקביל, אפשר לשלב טיפול תרופתי שיעזור למנף את ה- CBT. הטיפול התרופתי ניתן על ידי רופא פסיכיאטר, ועוזר להפחית את החרדה המלווה את האובססיות, ולשפר את מצב הרוח, כך שיותר קל להפסיק את האובססיות. טיפול ב- NLP לא הוכח עדיין כאחד הטיפולים היעילים עבור OCD. אני לא רואה איך יוכל ממש לעזור, שכן הוא אינו מכוון ישירות להפסקת הסימפטומים. בהצלחה!
היי,תודה על התגובה.אז אם הבנתי נכון מה שהצגתי הם סימפטומים של OCD?
זה כן נשמע, לפחות בחלקו, כמו סימפטומים של OCD. הפחד מהערכה שלילית של אחרים יכול להיות קשור בבעיה אחרת, כמו חרדה חברתית. OCD הוא סוג של הפרעת חרדה, ולא מן הנמנע שיהיו גם חרדות אחרות. בכל מקרה, הטכניקות הטיפוליות הן מאוד דומות עבור כל סוגי החרדות.
שלום מאובחנת בהפרעות חרדה ואובססיות+adhd וגם דיכאון קל.. לאחר שנים של חיפוש תרופה היום אני נוטלת פלוטין 40 מ"ג 63 יום.ולאחר חודשיים העליתי לסרוגין 60,40 מ"ג פלוטין במשך 35 יום.אני עדיין מרגישה חרדות אבל לא ברמה גבוהה כמו בעבר,שלא יצאתי כלל מהבית,יש קצת התקדמות.אבל אין לי ביטחון לחזור לנהוג ולנסוע למרחקים ולהיפגש לדייטים ועדיין מרגישה חוסר ביטחון ופחדים.יש לי מחשבות אובססיביות כל היום על אדם מסויים וזה מפריע לי לתפקד.וגם ביום שלוקחת 60 מ"ג מרגישה ממש עייפה.אז הוא הוריד לי כל יום בחזרה ל40 מ"ג והוסיף לי כל יום בערב 5 טיפול הלידול של 2 מ"ג.שאלתי היא מדוע הפלוטין לא עוזר לי לחרדות במאה אחוז?האם יש עוד סיכוי שזה יעזור לי ולחכות עוד קצת עם הפלוטין? והאם הלידול עוזר לחרדות ?כי לי הרופא אמר שזה יעזור לאובססיות ?ואם יש תופעות לוואי להלידול? והאם מינון כזה של הלידול יכול לעלות את רמת הפרולקטין בדם?כי יש לי בעיה אנדוקרינית. בבקשה מכם תענו לי . שבת שלום..
היי לואיסה, אני יכולה לענות רק על חלק קטן מאוד מהשאלות שלך, מאחר שאיני רופאה. אני ממליצה להפנות את כל השאלות הללו (ושאלות נוספות אם יש לך) לרופא הפסיכיאטר המטפל בך. התשובה החלקית שלי מבוססת על ידע שצברתי בעבודה מול רופאים. לגבי הפלוטין, תרופות מסוג זה לעיתים קרובות מפחיתות את החרדה אך אינן מעלימות אותה לחלוטין. ייתכן שההלדול נועד לעזור לפעולתה של התרופה האחרת, מאחר שתרופה זו כשלעצמה אינה משמשת לטיפול בחרדות. פעמים רבות, נוהגים פסיכיאטרים להוסיף אותה למטופלים כדי להגביר את השפעתן של תרופות נוגדות חרדה/ אובססיה. כדי להעלים את התופעות לחלוטין, יש בדרך כלל צורך להיעזר בטיפול פסיכולוגי בנוסף, רצוי קוגניטיבי התנהגותי. בברכה,
