פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום אני בחור בן 26 ואני חושב שהגיע זמן לטפל שנגררת מהיותי צעיר ואף מחריפה והיא שאני חסר מנוחה , זה בא לידי ביטוי מבחינה חיצונית בכסיסת ציפורניים אני נוגע המון בשיער שלי וכאילו מחפש בשיער משהו בעיקר כשאני מנסה להתרכז למשל תוך כדי לימוד או בשיעור או כשאני משועמם.. קורה לי אין ספור פעמים ביום וקשה לי לעצור את זה זה כמעט ללא שליטה איך מטפלים בזה לאן לפנות? את חושבת שאצליח להתמודד עם זה לבד באמצעות חומרי קריאה ועבודה עצמית?
היי יוסי, לדעתי, כדאי לעבור הערכה יותר מדויקת כדי לוודא שלא מדובר בבעיה נוירולוגית או בעיה שקשורה לריכוז. בהנחה שמדובר בהתנהגות הנובעת מתוך מתח או עצבנות ומשמשת להרגעה עצמית, קשה לומר אם תוכל להתגבר עליה באמצעות עזרה עצמית וללא איש מקצוע. יכול להיות שטיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר וממוקד יסייע לך לפתור את הבעיה, שבאופן עצמאי אולי תיאלץ להיאבק בה זמן ממושך יותר. בכל אופן, הכיוון הוא מציאת טכניקות חלופיות להרגעה עצמית- טכניקות הרפיה, חיפוש עיסוק חלופי לידיים, פיתוח מודעות להתנהגות הבעייתית ועצירתה באופן מודע. אתה יכול לנסות ספרים לעזרה עצמית למשך תקופה קצרה, ואם אינך רואה שיפור- לפנות לטיפול. בהצלחה!
אני בן 21 חייל נמצא בחופשת שיחרור לפני חודשיים עברתי דלקת חריפה בגב אשר הביאה בין היתר להקרנות לרגליים דבר ממש מלחיץ ,בתקופה הזאת הייתי ממש לחוץ ובדיכאון לא היבנתי בדיוק מה יש לי אבל זה עבר ומתי שזה עבר ביום אחד קמתי עם איבוד שמיעה ועם ציפצוף באוזן אחת אושפזתי השמיעה חזרה אבל מאז האישפוז אין לי חייים! אני שומע רעש של מכשיר חשמל וחושב שזה טינטון שאני הולך לישון הראש מתפוצץ מרעש סטטי כזה בתוך הראש. אני עכשיו מסיים בהדרגה קורטיזון לאחר טיפול של שבוע באישפוז בקורטיזון ואני בריא בדרך כלל לא לוקח תרופות קבועות אני לא יכול לחיות כל דבר רעש של מכשיר מזכיר לי את הרעש מהטינטון אפילו שאין לי אותו אפילו סתם רעש סטטי מתי שיש שקט אני מחפש את הרעש הזה בכפייה ובחרדה מאוד עמוקה. אני לא מסוגל לישון לאכול ובכלל לא לתפקד מה עושים?
היי יוסף, קיים טיפול קוגניטיבי התנהגותי לאנשים שסובלים מטינטון, שעיקרו ללמד את האדם לחיות עם הרעש הקבוע באוזן. האדם לומד לשנות את גישתו כלפי הטינטון ולקבל אותו. במקרה שלך, זה עשוי להיות יותר פשוט, מאחר שלפי הבנתי, לרוב הטינטון אינו אמיתי. לכן, המטרה תהיה ללמד אותך לקבל רעשים ומצב אפשרי של טינטון ולא לפחד מהם. ייתכן שמטפל אפילו ישמיע לך בכוונה רעשים, כדי שתתמודד איתם. עם התרגול ההתנהגותי והדיבור על המחשבות המטרידות, תשתנה עם הזמן הגישה שלך כפי הרעשים. לכן, מומלץ לפנות לטיפול כזה. בהצלחה!
בוקר טוב שרון, אני סובל מOCD מזה כמה שנים ואיכשהו אני מצליח להתמודד עם מרבית הסיפטומים הידועים - בדיקות, רחיצת ידיים וכו'. אולם יש סט אחד של סימפטומים שאני מודה שאני מאוד מתקשה להתמודד עמם ואלה הן המחשבות הטורדניות שעוברות בראש על פגיעה בקרובי משפחה וכו'. אני יודע שאלה רק מחשבות ואני אדם נורמטיבי לגמרי מבחינה הזו אבל הן בכל זאת גורמות לי לא מעט מצוקה כאשר הן צפות. אני לא נוטל תרופות כלשהן ולא מרגיש צורך בהן. אשמח לשמוע את דעתך בעניין זה. תודה ויום טוב
אליקו היי נעים מאד אני קרני.. אם יבוא לך לשוחח בלי קשר לפורום אשמח אולי אוכל לסייע לך.. זה מטורף המחשבות האלה...
היי קרני נעים מאוד גם לך, האמת היא שעבורי OCD אינו חדש ואני מתמודד עמו כבר שנים רבות (נדמה לי שהפעם הראשונה שאמרו לי שיש לי את זה היה בשנת 1992) אז יכול להיות שאני זה שצריך לייעץ לך ולא ההיפך :) !!!! אבל אני אוהב להיות עם ראש פתוח ותמיד מוכן לשמוע עצות מכל אחד ללא קשר לגיל. יום טוב
היי אליקו, המחשבות שאתה מתאר נחשבות לסימפטומים מאוד מוכרים וידועים של OCD, וכך גם הדרכים להתמודדות איתן. יש פרק מאוד חשוב בספר של פרופ' עדנה פואה, "די לאובססיה", שבו היא מתארת את הדרכים להתמודדות עם המחשבות הללו. הטכניקה העיקרית היא חשיפה למחשבות במקום ניסיון להימנע מהן. החשיפה היא מכוונת, חוזרת ונשנית, עד שהמוח "מתעייף" מהמחשבה והיא כבר אינה מפחידה, אלא משעממת אותו. רצוי להיעזר במטפל CBT, שיודע ליישם את הטכניקה הזו (וטכניקות נוספות) בצורה נכונה ושיטתית. בהצלחה!
היי שרון אני קרני בת 26 יש לי פנייה לגביי זוגיות.. יש לי חבר כבר 6 וחצי חודשים.. אני אוהבת אותו מאד והוא יקר וחשוב לי.. אובחנתי ויש לי ocd, יש לי כל הזמן מחשבות אולי אני לא אוהבת מספיק ואולי הפסקתי לאהוב ואת כבר לא אוהבת ללא סוף זה מתנגן.. אני מצפה מעצמי להיות כל הזמן עם פרפרים והתרגשות כמו רק כשהתחלנו לצאת ולא תמיד זה קורה ואז זה שזה לא קורה מכניס אותי עוד יותר ללחץ.. המחשבות הטורדניות החלו במערכת היחסים.. אני לפעמים לא מצליחה להרגיש כלום ואני "מנותקת" כביכול.. מה את אומרת?
היי קרני, נשמע שהלחץ שלך פוגם בהנאה שלך מהקשר וביכולת שלך "להיות שם" עם בן זוגך, מאחר שהקשב מופנה למחשבות. בדרך כלל גם אין טעם להתווכח עם המחשבות עצמן, אם הן אכן נובעות אך ורק מ- OCD, מאחר שגם אם תשתכנעי שאת אוהבת את החבר, ייתכן שבעתיד הקרוב המחשבה שוב תצוץ. השאלה היא, מה את חושבת או מדמיינת שיקרה במידה שהמחשבות שלך נכונות ואת אינך אוהבת אותו כפי שהיית רוצה: האם זה כל כך נורא להישאר בקשר כזה? אולי כדאי להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שבו המטפל ילמד אותך לא להירתע מהמחשבות האלה ולהפחית את הלחץ מעצם קיומן, כך שבמשך הזמן הן הולכות ופוחתות מאחר שאת מפסיקה להקשיב להן. בהצלחה וחג שמח!
שרון היי קראתי את התשובה שלך ותודה רבה.. בהמשך לשיחה.. אלה מחשבות שכל הזמן סביב הזוגיות.. הייתי מס' פגישות אצל עובדת סוציאלית שמתמחה ב cbt היא סייעה לי בתחילה אך לאחר מכן המצב מעט הדרדר.. לא הייתי מי יודע מה מרוצה ממנה.. וכרגע מחכה למטפל אחר.. יש לי הרבה תבניות בראש שכנראה הן נוצרו עם השנים במהלך חיי.. אפשר להגיד שזה הקשר היותר רציני שהיה לי אי פעם.. יש הרבה מסביב לכך.. פה זה על קצה המזלג.. בהתחלה שהחלו לקפוץ מחשבות הייתי נזכרת באירועים טובים והייתי חוזרת לעצמי.. כל פעם אני נתפסת על משהו חדש וחיה אותו פשוט ככה.. אני בטוחה שמערכת יחסים בה אתה רואה את בן זוגך יום יום אז זו כבר שיגרת חיים.. וזה לא ירגיש כמו בהתחלה רק כשיוצאים וכולך פרפרים.. אני אתן לך דוגמא:מה קורה לי.. אם אני לרגע לא ארגיש בנשיקה שלנו "וואו" אני אכנס לפאניקה ויחשוב שמשהו לא בסדר.. יש לי ביקורת עצמית גבוהה מדי על כל פיפס אני לא מרפה ולא מניחה לעצמי..מה נראה לך..
קרני, אני בת 16 עם חבר כבר עשרה חודשים, מאובחנת כחולת OCD ולפני ארבעה חודשים נכנסתי לדיכאון קשה מההתפרצות של המחשבות הטורדניות שמפריעות לי בעיקר בנושא הזוגיות. אני מרכישה בדיוק כמוך, אני אף פעם לא בטוחה שטני מספיק אוהבת ואני תמיד מחפשת אישורים לגבי האהבה שלי אליו. נפרדנו ולקחתי הפסקה הרבה פעמיים ואני מטופלת והכל אבל אני באמת אשמח אם נדבר... אני זקוקה לאחת שעוברת מה שאני עוברת
היי יובל אומנם עברו כמה שנים ורק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך בת כמה את?
שלום שוב שרון, בדרך כלל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי לאוסידי מורים למטופל לחדול לחלוטין מבדיקות לתקופה מסויימת, ואפילו לא לבדוק פעם אחת כפי שכל בן אדם נורמלי הכפייתים? כלומר בתקופה הראשונית אומרים לו לא לבדוק אפילו כמן אדם נורמלי שבודק פעם אחת בדרך כלל, ומעבירים אותו לצד הקיצוני השני וזאת לתקופה, ורק אז מאפשרים לו לבדוק פעם אחת כמו אדם סביר? כי הבנתי שבאוסידי של רחיצות ידיים למשל, נותנים הוראה למטופל לחדול לחלוטין ממגע עם מים לתקופה מסויימת, ואף לא לרחוץ ידיים אחרי השירותים, כלומר להפריז וללכת לצד הקיצוני השני, יותר ממה שאדם סביר עושה בדרך כלל. לכן רציתי לדעת אם דבר זה עושים גם בטיפול של אוסידי של בדיקות. תודה מראש וחג שמח! כי הבנתי שלגבי אוסידי של רחיצות ידיים בדרך כלל אומרים למטופל לחדול לחלוטין ממגע כלשהו עם מים למשך תקופה מסויימת, אפילו לא לשטוף אחרי שירותים... ורק אחרי תקופה מסויימת מאפשרים לולהחליט על הרגלי ההיגיינה לאחר שהכפייתיות כבר לא תשלוט בו, לכן רציתי לדעת עושים זאת גם באוסידי של בדיקות או שבאוסידי תודה מראש!
היי דוד, התיאור שלך לגבי הטיפול ב- OCD שעוסק בניקיון הוא מאוד לא מדויק. לא יצא לי (ולאף מטפל אחר שאני מכירה) לומר למטופל להימנע ממגע עם מים. נכון שקיימת טכניקה שנקראת "למידת יתר", ועיקרה בקשה מהמטופל לעשות דברים שאנשים בדרך כלל לא עושים, כדי "להתלכלך" יותר. זה יכול לכלול אכילת מזון מהרצפה, מגע חזק עם משטחים שלדעת המטופל מזוהמים ולאחר מכן נגיעה בפה, וכו'. בנוסף, קיימת טכניקה דומה שנקראת "הצפה", שבה מבקשים מהמטופל להתנסות (במהלך פגישה בד"כ) בחוויה בעלת רמת חשיפה מאוד גבוהה עבורו, כלומר שמאוד מפחידה אותו, בלי לעבור קודם חשיפות ברמות נמוכות יותר. יש לציין שבארץ משתמשים פחות בטכניקה הזו, מאחר שמשום מה הישראלים מגיבים פחות טוב להצפה ויותר לחשיפה הדרגתית. גם בלמידת היתר אני נוטה להשתמש רק בשלבים מתקדמים של הטיפול, מאחר שהמטופל בשלבים מוקדמים יותר בדרך כלל לא ישתף פעולה- זה עדיין מפחיד מדי עבורו. מה שאני מנסה לומר הוא, שהחשיפה היא בדרך כלל הדרגתית, ולא מתחילה ברמות החרדה הגבוהות ביותר, כפי שאתה מתאר. פרט לכך, כל החשיפות שמטפל מבצע צריכות להיות בגבולות ההיגיון ולא להכיל באמת סכנה בריאותית (כמו לא לשטוף ידיים בכלל). בנוסף, המטפל חייב להיות מסוגל לבצע אותן בעצמו לפני שהמטופל עושה זאת, לשם הדגמה (מודלינג). בטיפול ב- OCD הקשור בבדיקות, בדרך כלל מנסים להפחית את מספר הבדיקות באופן הדרגתי- על ידי החלטה מראש כל שבוע לגבי מספר מסוים (לא יותר מ-2) או תזמון עם שעון עצר (לא יותר מ- 10 דקות). ייתכן שנתקלת במטפל המבקש ממטופליו לא לבדוק בכלל, אך לדעתי שיטה זו היא קצת קיצונית, וסביר להניח שרוב המטופלים לא היו משתפים איתה פעולה. חג שמח!
שלום רב, אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית ואחד הסימפטומים הוא קושי לקבל החלטות, אפילו די פשוטות- אני שוקל ומנתח את האפשרויות. בעבר הייתי אצל מטפל התנהגותי (שהיום נחשב כבכיר בתחום..) שהטיפול אצלו היה ללמד אותי איך לעשות טיפול התנהגותי ולא היה אפקטיבי בכלל. בנוגע לסימפטום של קושי בקבלת החלטות הוא אמר שצריך להחליט באופן שרירותי, כלומר בלי להתלבט כלל, אפילו באנ דנ דינו.. ולשאלתי אם גם בהחלטות חשובות בחיים לעשות כך תשובתו הייתה כן. יש לציין כמובן שטיפ זה היה בלתי אפקטיבי לחלוטין עבורי, שכן אם הייתי יכול להחליט בקלות בלי להתלבט לא היה לי אוסידי ולא הייתי נזקק לטיפול... שאלתי היא כיצד מטפלים בסימפטום זה? האם בדרך כלל נותנים למטופל הוראה בהתחלה לקבל החלטות מבלי להתלבט כלל ואחרי זמן מסויים המוח ייתן לו להחליט יותר בקלות והוא יוכל להחליט בעצמו כמה זמן להתלבט לגבי כל דבר? פשוט ברצוני לדעת זאת רק כדי לראות אם שווה לי לנסות מטפל התנהגותי נוסף או שזה מה יש...
היי דוד, באופן כללי התיאור שלך הוא נכון: לאדם המתקשה בקבלת החלטות מתוך אובססיה, כדאי "לחתוך" בשלב מסוים את ההתלבטות ולהחליט באופן שרירותי, לפחות חלקית. כדי להתאים בדיוק את הטכניקה למטופל, צריך לדעת את תוכן המחשבות בסיטואציות האלה, וסביב מה ההתלבטות, כלומר מאילו סיבות. יש דרכים שונות לעשות זאת, אפשר לתזמן (למשל לא יותר מ-10 דקות להתלבטות), אפשר להטיל מטבע, אפשר לבחור בכוונה את האופציה הטובה פחות ולהיווכח שלא קורה שום דבר נורא, וכו'. בדרך כלל רצוי לעשות זאת באופן הדרגתי- לגבי החלטות "קטנות" וקלות יותר, ולאחר שהנושא נעשה קל יותר- לעבור להחלטות יותר חשובות. אני מבינה מדוע הצגת הדברים בצורה אבסולוטית יכולה לעורר רתיעה אצל חלק מהאנשים, ולכן חשוב לי להדגיש את ההדרגתיות ואת המשא ומתן עם המטופל לגבי דרך הפעולה הספציפית. בחלט ייתכן שמטפל אחר בגישת CBT יכול להתאים לך. בהצלחה!
תודה רבה, ניכר כי את אשת מקצוע ברמה הגבוהה ביותר. לגבי השאלה על רחיצת ידיים- בספר די לאובססיה של עדנה פואה אם אני לא טועה היא ממליצה שם בחלק של מניעת תגובה למשך שלושה ימים לא לשטוף ידיים כלל, גם לא אחרי שירותים... ולכן זו הייתה השאלה. בקשר לטכניקת של קבלת החלטות- בטיפול בדרך כלל לא מעודדים את המטופל בתקופה הראשונה להחליט באופן מיידי ללא כל התלבטות? המחשבה שהייתה לי שאולי מה שיעיל זה בתקופה הראשונה לעבור לצד הקיצוני השני ורק אחרי תקופה מסויימת שהפציינט נוהג כך, הוא יוכל לבד להחליט כמה זמן ברצונו להקדיש לפעילות הזו, וזאת לא מתוך דחף כפייתי
היי דוד, בדקתי בספרה של עדנה פואה, והיא אכן משתמשת בשיטות חשיפה שנחשבות קיצוניות. באחד המקרים היא מתארת מטופל שנתבקש למרוח שתן שלו ואף מעט צואה על חלקים שונים בגוף. מנסיוני האישי, לפחות רוב המטופלים לא היו מסכימים לעשות זאת ואולי גם רוב המטפלים בשלב ההדגמה. הטכניקות ההדרגתיות יותר (שגם בהן היא משתמשת) מתאימות למספר גדול יותר של מטופלים. בקשר לבדיקות, בדרך כלל בקשה מהמטופל לבצע חשיפה בדרגה כל כך גבוהה כבר מן ההתחלה אינה מניבה תוצאות, מאחר שהמטופל בדרך כלל לא מוכן לעשות זאת. ניתן לעשות זאת אם המטופל מוכן לכך, אבל אני לא בטוחה שזה יותר אפקטיבי מהשיטה ההדרגתית.
שלום רב! אינני יודעת אם השאלה מופנית לפורום המתאים. בת 42 נשואה + 2 סובלת מתת פעילות בלוטת התריס. תמיד הייתי דאגנית עוד לפני שנולדו ילדיי אך היום עוד יותר. בעייתי היא כזו אני אינני אוהבת לנסוע למקומות רחוקים כגון לחוץ לארץ מכיון א. אני מפחדת מהטיסה שונאת מקומות סגורים אלא אם כן למקום קרוב, ב. אני חוששת שמא חס וחלילה יקרה משהו לילדיי. אינני מעוניינת לקחת תרופות פסיכיאטריות וכדומה אך העניין הזה עולה על הפרק וכשאני נוסעת אני נהיית בלתי נסבלת עצבנית, תמיד חושבת כבר על החזרה הביתה על הכביסות שיש לעשות וכו'... (כשאני כותבת זה אפילו נראה לי לא נורמלי מי לא ירצה להנות בחול ויחשוב על הבית המטלות הרבות וכו' אנא תשובתך.
היי שרית, הספק שלך לגבי התאמת השאלה לפורום הפרעה טורדנית כפייתית הנו במקום, מאחר שלא נראה שמדובר בהפרעה כזו. ככל הנראה מדובר בהפרעת חרדה אחרת. עם זאת, הטיפול הוא מאוד דומה. בהחלט לא חובה לקחת טיפול תרופתי, ויש שממליצים עליו רק במקרים קשים, בהם האדם מתקשה לצאת מביתו, מתקשה לעבוד או לגדל משפחה וכו'. הטיפול התרופתי מפחית את החרדה ולפיכך עוזר לתפקוד, אך ההשפעה קיימת כל עוד נוטלים את התרופה. כאשר מפסיקים את נטילתה, יש סיכוי גדול לחזרת הבעיה אם לא עוברים טיפול פסיכולוגי במקביל. לפיכך, מומלץ מאוד להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שניתן לעבור גם ללא טיפול תרופתי. ביכלתו של הטיפול הזה לתת לך כלים מעשיים להתמודדות עם הבעיה, ולפיכך יש סיכוי גבוה שתגיעי לתוצאות טובות תוך זמן קצר יחסית. בהצלחה וחג שמח!
שלום וחג שמח אני בת 25 נשואה +1 ,שאלתי היא מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי במצבי לחץ או עייפות אני "משחקת" עם השיער ותולשת שיערות וזאת הדרך שאני מוצאת בה להירגע כשאני ממש במצבי לחץ אני ממש כל היום עם היד על השיער לא חשבתי שיש לי בעיה עד שכתבתי על זה באינטרנט ונחשפתי לכל מיני כתבות בנושא מה עליי לעשות ומהי בעייתי?
היי ליטל, ייתכן שאת סובלת מהפרעת תלישת שיער כפייתית הנקראת טריכוטילומניה. תלוי כמה את תולשת וכמה הדבר מפריע לך בחיי היום יום. אם הדבר מפריע, כדאי לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שמעניק לך כלים מעשיים להתמודד עם הבעיה. למשל, מפתחים מודעות לתלישה (כדי לא לתלוש בהיסח הדעת ובאופן אוטומטי), ומנסים לעצור אותה באופן מודע; לומדים שיטות אחרות להרגעה עצמית מלבד התלישה; משתמשים בחיזוקים ועונשים כדי להפחית את התנהגות התלישה. בהצלחה וחג שמח!
שלום ...התחלתי לקבל לפני כמה חודשים פרפנאן (16 מ"ג) המשקל שלי הוא 125 ק"ג אבל אין שינוי ואין תופעות לוואי אני לומד באוניברסיטה והשאלה היא האם יש השפעה על הריכוז והזיכרון...אני שוכח את החומר במהירות...האם זה תלוי בתרופה???
היי אמיר, אני מציעה לשאול בפורום פסיכיאטריה, מאחר ששם כותבים רופאים ויש להם ידע נרחב לגבי תופעות לוואי ספציפיות של תרופות. (מלבד זאת, אני לא רואה איך הנושא קשור לפורום OCD) חג שמח!
שלום רב, אני נשואה חמש וחצי שנים. ידעתי כשהתחתנתי שבעלי סובל מ OCD אבל בתחילת הקשר זה השפיע עלי מעט מאוד, בעלי כמעט ולא דרש ממני עזרה או התחשבות ובמה שכן יכולתי להתמודד עם זה. כיום לאחר שעם הזמן ובהדרגה וה2 הילדים שנולדו לנו אני מוצאת את עצמי "שאובה" לתוך עולם הצרכים שלו. הוא בעצם נעזר/דורש ממני כל כך הרבה ברמה שזה מאיים על שפיותי. אני חוששת מאוד לילדי. יש לציין שהוא אדם טוב מאוד, תומך ומעריך ואין לי ספק באהבתו כלפי וכלפי הילדים. בקיצור אני נתתי כאן את הדברים כמובן ממש על קצה המזלג. אנחנו בטיפול זוגי כבר זמן רב. אני מחפשת כרגע קבוצת תמיכה לאנשים במצב שלי אם את מכירה. תודה
שלום לך, ההתמודדות עם בן משפחה הסובל מ-OCD בדרגת חומרה קשה יחסית יכולה להיות לא קלה. ידוע לי שקיימות קבוצות תמיכה למשפחות ברחבי הארץ. ספציפית, יש קבוצה של עמותת "ערך" בת"א המיועדת להורים לילדים עם OCD- ניתן לברר אם יש מקום גם לבני זוג. בכל אופן, שווה לפנות לעמותה הזו. בנוסף, קיים ארגון בשם מיל"ם, הנותן ייעוץ למשפחות של אנשים הסובלים מבעיות נפשיות שונות- ומפעיל גם קבוצות. הארגון פועל במקומות שונים בארץ. מעבר לכך, יש פורומים באינטרנט לבני משפחה של סובלים מבעיות נפשיות בכלל ו- OCD בפרט, שבהם ניתן לפחות לשתף במצוקה. בהצלחה!
שלום, האם אובססיה יכולה להיות נראית כלפי חוץ? (מלבד מחשבות, דימויים ודחפים שלא נראים לעין) כמו בקשה לחיזוקים מבני משפחה, מחשבות שנאמרות בדיבור.. קומפולסיה לא תמיד נראית כלפי חוץ? (למשל ספירה בלב) האם המטרה בטיפול הוא להפחית את הצורך לשלוט במחשבות ולשלוט על הקומפולסיות?
שלום לך, התופעה הראשונה שאתה מציין נשמעת כמו קומפולסיות יותר מאשר כמו אובססיות. לאדם, הרי, צריכה להיות סיבה מסוימת לבקש חיזוקים מבני משפחה או לומר את מחשבותיו בקול- וזה בדרך כלל טקס, שנועד להרגעה עצמית בעקבות מחשבה טורדנית. בהחלט יש קומפולסיות שאינן נראות לעין, כמו טקסים מחשבתיים או אפילו שליטה בפעולות של הגוף מתוך טקס (כמו עצירת השתן). בנוסף, אנשים הסובלים מ- OCD נוטים פעמים רבות להסתיר את הטקסים מהסביבה, ולבצע אותם באופן שאנשים אחרים לא ירגישו בהם. לגבי שאלתך האחרונה, מטרת הטיפול היא אכן להפחית את הצורך לשלוט במחשבות, וזאת תוך קבלתן והפסקת הניסיונות להתנגד להן. לעומת זאת, בהחלט מנסים לשלוט בקומפולסיות, שכן הפחתתן היא בגדר חשיפה- טכניקה התנהגותית נפוצה להתמודדות עם חרדה בטווח הארוך. הפסקת הטקס "מכריחה" את האדם להתמודד עם המחשבה המפחידה ועם החרדה שבאה בעקבותיה, בלי הניסיונות להרגיע את עצמו. בטווח הארוך, הדבר גורם לו לחוות פחות ופחות חרדה ככל שמתמיד בכך.
שלום, אני בן 19, ולומד בישיבה. במשך כל היום יש לי מחשבות רבות על בעיות יש לי. אני חושב ממש מלא. אבל יש לי ימים, יותר טובים, בהם הכול הולך כשורה. אני זורם, וחושב הרבה פחות. בעיקר המחשבות הם' כי יש לי חבר - שאני רוצה מאוד להיות החבר הכי טוב שלו. ועם הוא לא מתייחס אלי יפה, אני מרגיש רע, וחושב על זה רבות (שאיני מסוגל להתרכז זמן רב בשום דבר אחר), אלא אם-כן הוא מאוד שובה וכו', וגורם לי לשכוח ממנו. ובדרך כלל כאשר אני חש כלפיו כך - אני מגיע לדבר איתו הרבה עד שאני מרגיש שהוא משנה את היחס. יש לי גם לפעמים טיקים כאלה ביד השמאלית. אני מרגיש חוסר נוח בבית השחי, ואני מזיז את היד מידי כמה שניות. אבל לא תמיד, רק לפעמים זה מתעורר. האם לי אובססיה?
היי יוסי, כדי לדעת האם אתה סובל מהפרעה אובססיבית, יש לערוך בירור מעמיק יותר. יש לברר מה טיב המחשבות, מה יקרה אם אותו חבר לא יתייחס אליך/ יהיה איתך בקשר, וכו'. יכול להיות גם שהבעיה נובעת מחרדה חברתית. לגבי הטיקים שציינת, הייתי מציעה קודם כל לפנות לבירור רפואי. יכול להיות שהבעיה ניתנת לפתרון פשוט מאוד בתחום זה. בהצלחה!
תודה
בין היתר, אין אצלי דכאון, יש לי סוג של חרדה חברתית, כללית וקשיי קשב וריכוז (ADHD) וזה לא הולך ביחד, גם כי יש לי חרדה חברתית-כללית כזאת עם חוסר ביטחון + קשיי הקשב וריכוז, אני לא יכול להוציא מילה מהפה כשאני מדבר עם אנשים זרים לדוגמה. מה בעצם ממולץ לי לקחת, פרפנאן, ציפרלקס/לוסטרל או אפילו אפקסור/ויפקס? בן 17.
היי דן, ציפרלקס הנה תרופה לטיפול בדיכאון וחרדה, המיועדת לנטילה ארוכת טווח. כלומר, היא אינה יעילה באותו הרגע שבו נוטלים אותה, אלא משפיעה רק אם נוטלים אותה לאורך זמן. פרפנאן הינה תרופה מסוג אחר לגמרי, המיועדת לטיפול בפסיכוזות. אינני יודעת היכן שמעת על התרופות הללו ומה שמעת עליהן, אך מדובר בשתי תרופות שונות שאין שום קשר ביניהן מלבד היותן תרופות פסיכיאטריות. שאר התרופות שציינת הן כולן תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה, מאותה קבוצה של הציפרלקס (ליתר דיוק, אפקסור שייכת לקבוצה אחרת אך בעלת פעולה דומה). אין לדעת איזו תרופה תשפיע עליך בצורה הטובה ביותר. פסיכיאטר שמתאים את התרופה עושה זאת בדרך של ניסוי וטעייה. בכל אופן, רק פסיכיאטר שפוגש ומאבחן אותך רשאי להתאים לך תרופה וכמובן לרשום אותה- כל התרופות האלה ניתנות במרשם רופא בלבד. לטיפול בחרדה חברתית הייתי ממליצה לנסות טיפול התנהגותי קוגניטיבי, שלטווח ארוך ייתן לך כלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות ויקנה לך מיומנויות שהתרופות לא מסוגלות להקנות. התרופות רק מפחיתות את החרדה, אך לא מלמדות את המטופל להתנהג באסרטיביות ולגלות חברותיות כלפי אנשים. אתה צעיר, ויש אצלך הרבה מקום לשינוי מהבחינה הזו, ולכן הייתי מנסה טיפול כזה לפני הטיפול התרופתי. כמובן שאפשר גם לשלב ביניהם. אוסיף רק, שטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוא בדרך כלל בתרופות מתחום הנוירולוגיה, כמו ריטלין וקונצרטה. ניתן להעיזר גם בטכניקות התנהגותיות כדי לשפר את המצב. בהצלחה!
האם יש תרופות חדשות ל או סי די לרבות כאלה שלא הוכנסו לסל התרופות? תודה.
שלום לך, התרופות המשמשות לטיפול ב- OCD הן בדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה- SSRIs (לעיתים גם SNRIs). פעם בכמה שנים יוצאת תרופה חדשה מהמשפחה הזו, שאינה בהכרח יעילה יותר מקודמותיה, אך בדרך כלל מתהדרת בפחות תופעות לוואי. לא ידוע לי על תרופה חדשה שיצאה לשוק בזמן האחרון. בכל מקרה, לגבי שייכות לסל התרופות, יש לפנות לקופת החולים. בברכה,
שלום, אני התחלתי אתמול לקחת ציפרלקס 10 מ?ג( העלאה הדרגתית עד ל30 מ?ג תוך שבועיים) כבר ביום הראשון הרגשתי שיפור דיי מורגש בכפייתיות, אע?פ שההשפעה אמורה להיות מורגשת למיטב ידיעתי בסביבות חודש אחרי תחילת הטיפול. האם זה הגיוני? או שזה באמת חלק מ?אפקט פלסבו? כפי שתואר כאן באחת התשובות..
שלום לך, אתה צודק באמירתך שהשפעתו של הטיפול (מעבר לתופעות לוואי) לא מורגשת עם תחילת נטילתו. ההשפעה מורגשת רק לאחר שבועיים- שלושה. "אפקט הפלסבו" קיים אם הנך חושב שהתרופה כבר משפיעה או אמורה להשפיע, וזה מה שגורם לשיפור בהרגשתך. ייתכן גם, שעצם העובדה שהתחלת ליטול טיפול תרופתי מעוררת בך תקווה ומרגיעה אותך, ולכן השיפור בהרגשה (לא בדיוק אפקט פלסבו). כך או כך, לאחר שהתרופה תתחיל להשפיע, ייתכן מאוד שתרגיש שיפור נוסף ואף עלייה במצב הרוח. בהצלחה!
שלום הנני בת 43 ומזה זמן רב אני סובלת ממחשבות טורדנות שמתרוצצות בראשי כמו סרט נע מחשבות שחוזרות על עצמן מהעבר וההווה והן גורמות לי סבל רב כגון טינה כעס רחמים ועוד הדבר מפר את שלוותי , ניסיתי בימי כל מיני טיפולים פסיכולוגיים זה עזר לאותה תקופה ושוב חוזר על עצמו . לפני כשנה התחלתי לשתות ציפרלקס 10 מ"ג אך לאחרונה אני מרגישה שאילו הם הפסיקו לעזור לי , אנא אני מיואשת נמאס לי להיות מוטרדת בסרט נע במוחי על דברים רעים שקראו לי בעבר המחשבות גורמות לי להתרחק מאותן אנשים ולשנוא אותן בעוצמה בל תתואר לכן אני פונה לעזרה ומבקשת סופסופ להגיע לשקט נפשי עם כוח להמשיך את חיי עם משפחתי המקסימה
היי אילנה, ראשית, אני מאוד ממליצה על טיפול התנהגותי- קוגניטיבי (CBT). איני יודעת אם ניסית סוג זה של טיפול, שנחשב היעיל ביותר עבור בעיות מסוג זה. הטיפול ייתן לך כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות, וכן נעשית עבודה חשובה על שימור התוצאה. הכלים שתקבלי עשויים לעזור לך להתמודד עם הבעיה באופן עצמאי, גם לאחר סיום הטיפול (אם לא כן הוא אינו מוצלח). בנוסף, ייתכן מאוד שכדאי להעלות את מינון התרופה- כמובן רק בהתייעצות עם פסיכיאטר. אם אכן מדובר במחשבות בעלות אופי טורדני, מקובל לתת מינון גבוה יותר של תרופות כמו ציפרלקס. המינון שאת לוקחת הינו הנמוך ביותר, ומשמש בדרך כלל לטיפול בדיכאון. כאשר מטפלים באובססיות, נוהגים הפסיכיאטרים להכפיל ואף לשלש את המינון. אם רופא משפחה הוא שנתן לך את הטיפול, ניתן גם להתייעץ איתו. אולם, אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר, מאחר שמדובר ברופא שתחום התמחותו הוא בריאות הנפש. פסיכיאטר יודע בדרך כלל להתאים את התרופה הספציפית למטופל הספציפי באופן רגיש, זהיר ותוך עריכת אנמנזה מעמיקה. אם את רוצה שאפנה אותך למטפל ספציפי, את יכולה לכתוב לי למייל תוך ציון אזור מגורייך. [email protected] בהצלחה!
שרון שלום, שמי יורם ואני גבר בגיל מתקדם. אני סובל מהפרעת ה- ocd מגיל צעיר יחסית. ההפרעה באה אצלי לידי ביטוי במחשבות טורדניות שמסרבות לעזוב ושלכאורה גורמות לי לראות דברים לא מציאותיים כמציאותיים, כלומר בתוך תוכי אני יודע שמה שהמחשבות אומרות לי כנכון הוא אינו נכון באמת. אם הוא היה נכון זה היה הורג אותי לדעת שזה נכון, ולכן בגלל שקשה לי להתווכח עימן כשזה קורה, אני מסוגל להאמין להן ולראות את זה כמותן - ומכאן הפגיעה שנגרמת לי כשזה קורה. לפני מס' שנים יצא לי לטייל בחו"ל ואז במסגרת הטיול חבר הציע לי לעשן ג'וינט. בהתחלה חששתי מזה מאד אבל אחרי שניסיתי את זה מס' פעמים גיליתי שמעבר להרגשה הנעימה שזה משרה, המחשבות הטורדניות שלי לא מצליחות להתגבר עלי תחת ההשפעה של המריחואנה, כלומר עוצמת השכנוע שלהן באמיתות הדברים שהן מציגות לי היא נמוכה ביותר, אם בכלל. כאילו שתחת ההשפעה של המריחואנה אני מצליח לראות מבעד למחשבות הטורדניות ולא לאפשר להן לתעתע בי. השאלות שלי אלייך הן: 1. האם התופעה הזאת כפי שתארתי לעיל מוכרת במדע? 2. האם התופעה הזאת דווחה על ידי חולים נוספים שסובלים מהפרעת ocd? 3. האם ניתן לקבל אישור רפואי מיוחד לשימוש בקנאביס רפואי הואיל והשימוש הזה מפחית באופן ניכר את הסבל שנגרם כתוצאה מפעולת מחשבות טורדניות? 4. אם כן, מה צריך לעשות כדי לקבל אישור כנדרש? 5. במידה ולא, איך אני באופן אישי יכול לקבל את זה אם אצלי זה מפחית את הסבל לחלוטין? כלומר האם עלי להפר חוק כדי לרפא את עצמי מסבל שנגרם לי בלא אשמתי? אודה לך מראש על תשובותייך:)
היי יורם, התופעה שאתה מתאר אכן מוכרת. קנאביס ידוע כמפחית תחושות של חרדה ודיכאון בזמן שמעשנים אותו, ומאחר ש- OCD היא הפרעת חרדה, אין זה מן הנמנע שגם החרדה הקשורה ב-OCD תפחת. יש להדגיש כי החרדה פוחתת רק למשך תקופת הזמן שהקנאביס משפיע, וזאת בדומה להשפעתן של תרופות הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים (למרות שמדובר בחומר שונה לחלוטין). לעיתים, פסיכיאטר מאשר שימוש בקנאביס לטיפול בהפרעות חרדה (נתקלתי בזה בעיקר בתחום ההפרעות הפוסט טראומטיות). אולם, קשה מאוד להשיג אישור כזה, והוא בדרך כלל ניתן רק לאנשים שלא הגיבו לטיפול תרופתי רגיל. זאת מאחר שלקנאביס גם השפעות מזיקות, ויש נטייה להשתמש בו לרעה. רוב הסיכויים הם, שפסיכיאטר ירשום לך תרופה מקבוצת ה- SSRIs, שיעילות מאוד בטיפול בדיכאון, חרדה ו- OCD. לתרופות אלה השפעה בטווח הארוך, כלומר השפעה קבועה כאשר נוטלים את התרופה כל יום, ולא רק למשך מספר שעות. תחת השפעה של תרופות כאלה, החוויה היא דומה למה שתיארת- יש תחושת שליטה במחשבות ובחרדה, והן לא משתלטות על החיים. מומלץ מאוד לנסות טיפול כזה, אם עדיין לא ניסית, לפני שפונים לטיפול פחות קונבנציונלי או לסמים לא חוקיים. בנוסף, כדאי מאוד לשלב טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שנותן לך כלים להתמודדות עם מחשבותיך בטווח הארוך. ניתן למצוא הסבר מפורט על הטיפול באתר שלי. בסיומו של טיפול מוצלח, ניתן להפחית את השימוש בתרופות עד להפסקתו, מאחר שהסימפטומים של ההפרעה פוחתים ואף נעלמים. בהצלחה!
שרון תודה על תגובתך המהירה:) מה שאת מתארת כהיחלשות של אפקט החרדה זה לא בדיוק מה שאני מרגיש בזמן שאני תחת השפעת הקנאביס, אלא מה שאני מרגיש הוא סוג של התחדדות חושית שמאפשרת לי לראות מבעד למחשבות ולהגיע לרמת דיוק של האמת הפנימית שלי. כיוון שכך, לאותן מחשבות טורדניות אין את היכולת לתעתע בי תחת ההשפעה מאחר שאני כאילו רואה הכל (מבחינת מחשבות) באופן ברור יותר. לכן אני לא בטוח שזה ענין שקשור לחרדה דווקא, כי היו פעמים שתחת השפעת הקנאביס נכנסתי לסוג של חרדה [בעיקר בהתחלה כאשר ניסיתי בפעמים הראשונות], ומנקודת החוויה שלי לא הבחנתי בשיפור ברמת החרדה כאותו טריגר לחסימת מחשבות טורדניות. שאלותיי אלייך בעקבות האמור הן: 1. האם התרופות שאת הזכרת נותנות הרגשת חידוד חושים שמאפשרת שליטה מדויקת במחשבות ויכולת ראייה עומקית של הדברים? 2. במידה ולא, האם בעקבות אופן פעולת הקנאביס עלי כמתואר לעיל אני אהיה זכאי לקבלו כתרופה למחלתי? במידה וכן, אצל מי ואיך עושים זאת? תודה מראש על הסובלנות...
שלום שרון, באומרך: "זאת מאחר שלקנאביס גם השפעות מזיקות, ויש נטייה להשתמש בו לרעה." - לאילו השפעות מזיקות את מתכוונת? תודה
אני בת 33 ונראה לי שאולי יש לי OCD בילדותי לא הייתי דורכת על אדום במדרכה וגם לא על הקווים (עד היום מפריע לי לדרוך על אדום) בנסיעות אני נוקשת בשיניים פעם אחת לפני עמוד חשמל ופעם אחת אחרי (רק כדי שהכל יעבור בשלום), מגיל 21 פיתחתי פחד מחיידקים (טלפונים ציבורים, שירותים, תחבורה ציבורית, כפתורים, מטבעות ולחיצות ידיים) אני לא יושבת על אסלות בכלל ותמיד מפחדת שיעשו לי משהו למברשת שיניים,מפחדת לחשוב את המחשבות המפחידות שיש לי מחשש שיתגשמו, אני מפרידה גוונים בכביסה ולא רק צבעים,לא יכולה לראות דם אפילו לא בטלוויזיה, יש לי חוסר שקט כשהבית לא מסודר עד כדי חוסר תיפקוד ועצבים וכמעט בכל יום חופרת לעצמי בעור בחיפוש אחר שיערות שצומחות כלפי פנים (אני לא חושפת רגליים מרוב פצעים). וכל המלחמה הפנימית הזאת הייתה נראת לי נורמאלית והכרחית בכדי לתפקד. לאחרונה יוצא לי לעשן גראס ושמתי לב שהרבה פחות איכפת לי מהדברים שמפריעים לי בדרך כלל לדוגמא: כשאני ניגשת למברשת שיניים אני עדיין חוששת שאולי עשו לי משהו למברשת אך המחשבה הזאת לא נמצאת לי בראש כשאני לא רואה אותה. אני דיסלקטית ודיסקלקולית אך מעולם לא אובחנתי לOCD יכול להיות שהגראס באמת עוזר לי?
היי שחר, בהחלט יכול להיות שהגראס מרגיע אותך ועוזר לך להפחית את החרדה הכרוכה בבעיות שיש לך. לא בטוח שכל הבעיות קשורות ל- OCD, יכולות להיות גם חרדות שאינן נחשבות להפרעות טורדנית כפייתית. טיפול תרופתי שניתן על ידי פסיכיאטר יכול גם הוא להפחית את החרדות, הן לטווח הקצר (כמו הגראס) והן לטווח הארוך, תלוי בתרופה בה משתמשים. כפי שציינתי בשרשור הזה, מאוד קשה לקבל אישור לשימוש בגראס כתרופה. בנוסף, מאוד מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כדי לפתור את הבעיות הללו לתמיד ולא רק לקבל הקלה זמנית. הבעיות האלה בהחלט פתירות אם משתמשים בטכניקות הנכונות כדי לפתור אותן. את יכולה לקרוא על הטיפול בהפרעות אובססיביות ובחרדות בכלל באתר שלי. בהצלחה!
שלום אני זוכר שמאז האשפוז היו לי בעיות ללכת על כל מיני כתמים ברצפה . וניסיתי להתחמק ,הבעיה הזו רק החמירה ואני הולך רגיל אבל מרגיש מוזר שאני הולך כאילו אני לא מנסה להתחמק וזה מפריע לי . בבית אני לא מרגיש ככה והולך בלי בעיה . אבל מה שמציק לי יותר מכל זה שאני הולך ברחוב ורואה מכסי ביוב אני אילו מתכונן או מכוונן את ההליכה שלי לכיוון של המכסה . רציתי לדעת אם זה ocd מכיוון שאני סובל מזה הרבה זמן . וכשהשתחררתי מהאשפוז כתבו ocd . מה ניתן לעשות ? ומה מקור הבעיה לדעתך ? אקבל כל תשובה תודב
היי גבי, קשה מאוד לעשות הערכה, מאחר שהמידע שאתה נותן כאן הוא מועט ובלתי מספק. יש לערוך ראיון מעמיק ולשאול שאלות כמו: מהן המחשבות שעוברות לך בראש כאשר אתה מבצע את הפעולות הללו? אילו רגשות מתעוררים? איך תרגיש אם לא תבצע את הפעולות הללו? בנוסף, לא אמרת מאיזו סיבה התאשפזת. סביר להניח שזה לא היה בגלל OCD (מעטים מאוד האנשים שמגיעים לאשפוז בגלל דבר כזה), והסיבה לאשפוז היא מידע חשוב שיש לקחת בחשבון. ייתכן שאבחנו אותך כסובל מ-OCD בנוסף להפרעה אחרת. אני מציעה לשאול את הפסיכיאטר שלך מדוע אבחן אותך כסובל מ- OCD, ומה משמעות הסימפטומים האלה לדעתו. זכותו של כל מטופל לדעת מהי האבחנה שלו ומדוע ניתנה, וחבל שיישאר מידע מעורפל שלא מועבר כהלכה בין מטפל למטופל. לפי האבחנה ניתן גם לקבל את הטיפול המתאים. אם הסימפטומים אכן מתקשרים ל- OCD, ניתן להיעזר הן בטיפול תרופתי והן בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. תרגיש טוב!
הבעיה היא לא רק למכסי ביוב היא לכל מה שמוזר אני נזכרתי שזה התחיל לפני שנתיים בהתחלה נראה לי מוזר . לדרוך על אלה . האבנים המשתלבות במדרכות האפורות בסדר אבל בצדדים יש אבנים משתלבות שחורות או חומות ואיתם הייתה לי בעיה זה פשוט נראה לי מוזר לא יודע למה . בהתחלה פשוט דילגתי אבל אחר כך התעלמתי ומאז נשאר רק מה שסיפרתי . השאלות שלי הם האם עצם התעלמות מבעיה יכול לגרום ל"קיבעון " או התחזקות של ההרגשה . ? ושאלה שנייה האם כדי ללכת לפסיכאטר לבדוק את זה מכיוון שכבר אני מאובחן כסובל ב ocd ? תודה
רציתי לשתף את הגולשים ואותך שרון בסיפור חיי וברפואה האמיתית שמצאתי: אני בן 38, סובל מגיל 14 לערך מ- ocd. כמובן, שעד לגיל די מתקדם (27-28) כלל לא ידעתי שזו מחלה והייתי בטוח שאני פשוט "מקולקל", כי ההפרעה שלי מבוססת על מחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן - כל פעם בורסיה אחרת - בנושא מרכזי אחד - הנושא המיני. הפחדים שהתפתחו אצלי מהמחשבות הללו יכלו בעבר לשתק אותי לימים שלמים או למיצער לשעות ארוכות. כאשר הייתי מצליח לסלק את המחשבה באמצעות מחשבה נוגדת (הייתי צריך לשכנע את עצמי שאני טועה) זה היה כרוך במאמצים כבירים שהסבל שלי מהם היה גיהנום עלי אדמות. אם לא הייתי מסלק את הספק שנוצר מהמחשבות כל המציאות היתה נחווית לי באופן ירוד - הייתי 10% מעצמי במקום 100%. רמת האושר שלי והנינוחות כמו שביעות רצוני מהחיים היתה נמוכה ביותר, ולעיתים הייתי מעדיף למות מאשר לחיות. עד כדי כך. המכה הראשונה שהצלחתי להנחיל לאויב שלי - אותה מחשבה טורדנית - היתה עם ההכרה שאני סובל ממחלה שיש לה שם ואפיון משל עצמה. זו היתה נקודת מפנה גדולה מאד בחיים שלי, כי לא הייתי צריך להדחיק ולהסתיר את זה בכל כוחי, וגם הבנתי שזה משהו שקיים ומוכר ואני לא האדם היחיד עלי אדמות שסובל מזה.כבר מעצם הידיעה הזאת חל שיפור רציני במצבי, אבל מה לעשות שכאשר הטורדניות תופסת אותי לא תמיד הידיעה הזאת עוזרת, ועדיין מצאתי את עצמי במלחמות בלתי פוסקות עם מחשבותיי. הדבר די גרם לי לייאוש, אבל מצד שני הבנתי שבתוכי מתפתחת ראיית נפש. הכוונה היא שבגלל הנסיון שלי במלחמה עם עצמי ועם המחשבות הטורדניות התחלתי למפות את הנפש שלי, בכדי לעזור לעצמי להילחם טוב יותר עם המחשבות. לעיתים הייתי רושם מזכרים לעצמי של מחשבות מרגיעות ושיטות שהצליחו לי בעבר, ולעיתים הייתי משנן בכל כוחי וזכרוני את הכלים האחרונים שסייעו לי במלחמה - וחלילה לא שוכח אותם (שכן כל כלי כזה הצריך חווית גיהנום משל עצמו עד שהגעתי אליו). את הפתרון האמיתי לבעיה שפתר את הענין באופן די דרמתי אחרי כשני עשורים של מאבקים אינסופיים קיבלתי מלימוד הקבלה. צריך לקרוא כדי להאמין, אבל זו עובדה. קונן בי יצר עז להבין את משמעות חיי וכך עם השנים הגעתי לקבלה לאחר חיפושים אחר תשובות לשאלות קיומי. בתוך הקבלה ישנם כל מיני זרמים ובכל שלב שלמדתי זרם אחד - מצאתי את עצמי מחפש משהו מעמיק יותר כי הרגשתי חסרון של קשר לחיים שלי כאן ועכשיו, וזאת עד שהגעתי לתורתו של רבי נחמן מברסלב, שהוא הצליח לחבר את כל לימודי הקבלה עד לאותו מועד לתורתו שלו שמסבירה בפרטי פרטים כיצד הנפש שלנו עובדת, כאשר כל הכוחות של הנפש מקבלים מיפוי ושייכות, וכאשר כל תורה שלו פתאום היתה נראית לי כאילו לקוחה מחיי שלי. הבנתי שהמחלה הנוראית הזאת גרמה לי לראות את המציאות מתוך הפנימיות שלי מתוך הנפש, וזה כל מה שהייתי צריך לדעת כדי להבין שהכל מתחיל ונגמר בנפש שלנו. בפנים. עם הלימוד ההולך ומתגבר בתורתו של רבי נחמן פחתו התקפי ה- ocd מעצמם. הסיבה העיקרית היא שאני כבר מבין את כל הכוחות בנפש האחראיים למחלה זו, ואני מזהה אותם בזמן אמת - בעת פעולתם, ויודע להימנע מהמלכודת שהם מציבים לי. ההיכרות עם אותם כוחות שבנפש גרמה לכך ששיעור ההתקפים שאני חווה פחת בכ- 90% ואני היום מרגיש משוחרר, למרות שלעיתים יש מחשבות טורדניות אבל במינון נמוך וכאשר אני מסוגל למגר אותן בקלות יחסית למה שהיה בעבר. אציין כאן כי לא נטלתי מעולם שום תרופה שקשורה לנושא הזה, בתוקף סרבתי להתשמש בכדורים או בכל תרופה אחרת וגם לא הלכתי לטיפולים. תמיד נלחמתי עם הנושא לבדי בעצמי. אני ממליץ בחום לכל מי שסובל מההפרעה הזאת ללכת בדרך הזאת. ללמוד את תורת הנפש מצדיק האמת - שמבקש לתת פתרון ורפואה לכל אדם רק משום שזו היתה תכלית חייו בעצם - יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו ולדעת שבזמן אמת הבטחון שמדובר בידע שבא ממנו יעשה את העבודה. ממליץ בחום. הסיבה שאני אומר את זה היא כי אחד המרכיבים הבולטים של ה- ocd הוא שימוש בכח המכונה בתורה "עמלק" - אותו נצטוונו לכרות מנפשנו. עמלק הוא כח הספק שכל מטרתו להחליט את כח האמונה שבנפש. כאשר כח האמונה בנפש נחלש, יכולים לחדור לנפש כוחות נוספים ולעשות עבודה על הנפש כפי שרק ירצו. לכן אחד מהמרכיבים העיקריים שהאדם צריך לחזק הוא את האמונה. ברגע שמחזקים את כח האמונה מגיעים לפריצת דרך משמעותית ביותר. לצדיק אמת יש את הכח לחזק בנפש שלנו את הכח הזה שנקרא אמונה ולעזור לנו להתגבר על הכח הנגדי המכונה "עמלק". ברגעי אמת פעולת הצדיק - שהיא פעולה חיצונית שלא באה מאתנו - ולכן משמשת כחבל הצלה אובייקטיבי מצוין - עושה את הפעולה שלה ויוצרת מצב תודעתי שלא מאפשר כלל למחשבה הטורדנית להתקיים מלכתחילה, כלומר זו ההגנה הראשונית והטובה ביותר מכיוון שהיא יוצרת את המעגל הראשוני שיכול לסנן את עיקר המקרים בהם נוצר התקף ocd. הנקודה שהאדם מסתייע בכלי חיצוני בו הוא מאמין בכל מאודו היא כשלעצמה יוצרת מרפא טבעי לחלוטין. מחשבה כנגד מחשבה. בקיצור אני לא רוצה להלאות אתכם ביותר מדי דיבורים כי אני יכול לכתוב על זה אנציקלופדיה שלמה, אבל אני מבקש מכל אחד מכם להאמין לי שזה עובד בלי תרופות בכלל. אני מרגיש היום ממש בריא ממש כמו בגיל 13 לפני שהמחלה פרצה לראשונה. לשרון - האם מוכרת לך התופעה הזאת שבשל התחזקות הפן התודעתי שבנפש והיכרות עם כוחות הנפש כמו גם שינוי התודעה של האדם - ניתן להירפא מהפרעה נפשית, לעיתים לחלוטין?
שלום לך, לשאלתך, הריפוי באמצעות תורת הקבלה הוא נושא שפחות מוכר לי. אני מנסה להתאים את עולם המושגים שאתה מדבר עליו, שמשתמש במונחים מאוד מופשטים כמו "כוח הנפש", לעולם המושגים הטיפולי המוכר לי. ראשית, אתה צודק מאוד באמירתך שהאמונה בטיפול מסוים תורמת רבות ליכולת הריפוי של הטיפול הזה. התופעה ידועה בספרות כ"אפקט הפלסבו". שנית, הניסיון להילחם במחשבות הוא אכן לא יעיל, כפי שתיארת. יותר מכך, הוא גוזל אנרגיות רבות, וידוע אף כאחד הגורמים שמשמרים את ההפרעה. במונחים של טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, שבו אני עוסקת, הדרך לפיתרון נעוצה בקבלת המחשבות והרגשות במקום לנסות להילחם בהם. הדבר היחיד שמנסים להפסיק באופן אקטיבי, הן ההתנהגויות הכפייתיות. כאשר האדם מפסיק את ההתנהגות אך נשאר עם המחשבה והרגש השליליים, בניסיון לקבל אותם, הם פוחתים מעצמם. ייתכן, שהתהליך שאתה מתאר כאן הוא תהליך שקשור בקבלה של המחשבות במקום מאבק, וניסיון להבין את התהליכים הפנימיים שמתרחשים אצלך במקום לדחות אותם. הבנת התהליכים הללו נעשתה באמצעות מושגים שמאוד מדברים אליך, ולפיכך אני מבינה מדוע השיטה היתה אפקטיבית. להבנתי, "שינוי התודעה" הוא למעשה שינוי בצורת החשיבה שהיית רגיל אליה עד כה. לבסוף, ידוע כי כי למציאת משמעות לחיים יש ערך טיפולי רב, והיא יכולה להפחית באופן משמעותי סימפטומים של דיכאון וחרדות שונות. בדרך כלל, השיטה נקראת לוגותרפיה (ממליצה לקרוא את ויקטור פרנקל- "האדם מחפש משמעות"). אני רואה אותה כסוג של טיפול קוגניטיבי, מאחר שמתרחש פה תהליך של שינוי משמעותי בחשיבה. חג שמח!
שרון שלום, לתגובתך - הנסיון לפתור מחלה נפשית בשיטות קוגנטיביות כמו כאלה שהזכרת זה מצוין. אני רוצה להוסיף, שהחלק של ההיכרות של האדם את הנפש - זה לא סתם רעיון שעניינו ביצירת אמונה בדבר מסוים. ממש לא. מדובר בידע שהלימוד שלו (עיון + מציאות) מאפשר לאדם להגיע לאמת ביחס לכוחות שמופעלים עליו בחיים בכלל. לא מדובר במשהו אשלייתי (פלסבו) כדי ליצור איזה כח נגדי. ממש לא. בנפש של האדם קיימים כוחות וזו עובדה. הכוחות הללו (כגון כח הספק, כח הדמיון, כח הפחד, כח האמונה, כח הזכרון) פועלים בתוך הנפש בצורה דפוסית מסוימת. יש להם שורשים שמפעילים אותם בהתרחש כל מיני ארועים במציאות. כאשר האדם לא מנסה בחייו להבין את המערכת הזאת הוא נתון לפעולת אותם הכוחות עליו באופן שרירותי, מבלי להבין למה ומדוע הדברים קורים כפי שהם קורים. לא רק בתוך הנפש שלו פנימה אלא גם במציאות החיצונית עצמה. אני יודע שזה יכול להישמע כמו מדע בדיוני או כמו משהו מיסטי, אבל זה לא. זה אמיתי לגמרי, רק שהדרך לתוך רזי הנפש היא דרך לא פשוטה, כי היא דורשת מהאדם לעשות שינוי בתודעה הקיימת שלו כדי ללכת בה, כי האדם שמחפש את הכוחות הללו ואת אופי פעילותם עליו נדרש להשתנות בתוך החיפוש כדי להמשיך ולהבין. בניגוד לידע (כל ידע וכל חכמה אחרת) שהאדם יכול להיות נייטרלי כלפיה, קרי ללמוד אותה מבלי שהוא עצמו קשור לאותה חכמה, ידע של תורת האמת של כיצד הנפש שלנו פועלת וכיצד הכל קשור לבורא עולם בסופו של דבר, אי אפשר להבין בשכל בלבד, כלומר לא ניתן ללמוד רק מצבירת ידע, כיוון שהדרך היחידה להתקדם בחכמה זו היא לגרום לידע לחלחל לתוך חייך ולפעול באמצעותו לשינוי התודעה האישית. רק מי שהולך בדרך כלומר מממש את הדברים ומיישם אותם הלכה ולמעשה מקבל את המפתחות בנפש כדי למפות את הכוחות הללו הלכה ולמעשה, ויכול להמשיך ולהתקדם (לטפס) באותו חיפוש וחקירה, שמאפשרים לו להעמיק עוד יותר בתפישה ובהבנה של עצמו, של משמעות חייו, של האמונה בבורא עולם, של שינוי טבע שלילי שקיים בו באופן מיוחד (חריג מאנשים אחרים) ובמו ידיו לבצע את התיקון הזה בתוך הנפש שלו פנימה. כאן שום פסיכאטר או מטפל לא יכולים לעזור לאדם אם הוא עצמו לא הולך בדרך. ההליכה הזאת בדרך לא ידועה מחייבת אמונה בצדיק אמת. באדם שהלך בדרך זו קודם ומכיר את כל נפתוליה ויכול לקחת את ה'אדם החוקר' עד למעמקי הנפש ולמנוע ממנו להסיק מסקנות שגויות מתוך היות אותו אדם חוקר נחשף לחלקים מסוימים בלבד מהסוד - שבעקבות אותה חשיפה הוא מסיק תובנות שגויות כי אין לו עדיין את כל הידע הדרוש לבסס מסקנה אמיתית. אני טוען, למרות שאני לא יודע אם אפשר להוכיח את זה בראייה מדעית קלאסית, שבאמצעות התקרבות של האדם לקדוש ברוך הוא בדרך של אמת מתוך היכרות את כוחות הנפש שלו ומתוך דבקות בצדיקי אמת, אפשר לרפא כל מחלה נפשית באשר היא - לא רק ocd. מדוע? מכיוון שכל מחלות הנפש באות מבעיה שהנפש לוקה בה, והנפש היא דבר עדין שהרפואה המדעית (לרבות פסיכולוגיה ופסיכאטריה) לא יכולה להבין לחלוטין, כי יש בה חלק מטא-פיזי. להבדיל מאיבר בגוף שהוא נראה לעין וניתן לחקור פעילותו תחת מיקרוסקופ וכלים מדעיים חיצוניים אחרים - הנפש היא שילוב של חומר ורוח, ולכן המדע לא מסוגל לעולם לפענח אותה במושגי חומר בלבד. הדרך היחידה לפענוח הנפש היא שימוש בתורת הקבלה, ולדעתי תורתו של רבי נחמן מברסלב היא הדובדבן שבקצפת (כיוון שהוא חיבר את כל הקבלה לתוך הנפש והסיר את כל הערפל מהידע הקלאסי של עולם הקבלה). אני טוען, שאדם שמושל ברוחו הוא אדון לגורלו - הוא יכול ליצור שמחה מכלום, הוא יכול ליצור אהבה גם בלי המימד הפיזי, הוא יכול לחלץ את עצמו מרגשות של עצבות, דכאון, ולמעשה הוא לומד את השורשים שמפעילים את כל המערכת הסבוכה הזאת שנקראת "אדם", וזאת בין היתר באמצעות הבנת אותו חלק מעורב (פיזי רוחני) שנקרא נפש. אני טוען, שאם פסיכולוגים היו מחפשים את התשובות לא רק במחקרים מדעיים אלא בשימוש בתורת הקבלה, היו יכולים לפתור את כל הבעיות הנפשיות ולרפא את כל המחלות. ולראיה, גם היום רוב הטיפולים הפסיכולוגיים לא מסתפקים במתן תרופה, כדור או טיפול רפואי קלאסי, אלא שלצד כל אלה מתפתחת שיטה של טיפול התנהגותי קוגנטיבי שהמשמעות שלו היא עיסוק בפן הרוחני (שכלי) של הנפש, כי לא מדובר בהפעלת טיפול חיצוני על הגוף אלא טיפול שבא מבפנים, מתוך האדם עצמו, הכולל שינוי תודעתי של האדם, כלומר מעין תכנות מחדש של המחשבה. אני טוען, שיגיע היום ועוד יבינו שהרפואה הנפשית מתחילה בשורשים כל כך עמוקים בנפש פנימה, שאם האדם ילמד אותם ויחפש תשובות לצרותיו מתוך דרך זו, הוא יגיע לשורש של הצרות ויוכל לרפא את עצמו לבד. בלי שום כדור או תרופה חיצונית. כלומר שהפן הקוגנטיבי מכיל את התשובות לכל הבעיות ומתן כדורים או תרופות כימיות אחרות רק מחריף את הבעיה כי האדם הופך להיות תלותי בכדור חיצוני ולא מפתח את הכוחות הפנימיים הנדרשים להבין את הבעיה ולפתור אותה מהשורש האמיתי שלה. כלומר, הכדור הוא כמו סם, הוא "משכיח" את הבעיה לזמן קצוב ובכך יוצר תחושה מזויפת של מרפא, בעוד שהוא לא רפא דבר רק גרם לאדם להיות תלותי יותר ופחות נחוש לפתור את הבעיה בעצמו. בתור אדם שסובל ממחלה נפשית אני גם יכול להעיד מפי הגבורה כי הדרך הזאת עובדת ב- 100%. כלומר, אני טוען, שמי שגם חולה בעצמו, מקבל הזדמנות טובה יותר להכיר מקרוב את הנפש, כי אין לו הרבה ברירות. עבורו, זה ענין של חיים או מוות, כלומר הרגשת החיות שלו תלויה בריפוי הבעיה שלו, ולכן הוא מכיר את הדברים מתוך היכרות מעשית יומ יומית שמתרחשת ממש בתוך נפשו שלו. לאדם כזה יש פוטנציאל (והמימוש של אותו פוטנציאל תלוי רק בו) להבין את הנפש ואת הכוחותה פועלים בה לא רק באופן תיאורתטי אלא מתוך ידיעה של ממש שמלווה אותו מאז פריצת מחלתו, כי אדם שלוקה בנפשו מגיע ברמה כזו או אחרת למודעות נפשית, שאם לא כן הוא לא יכול היה בכלל לחלות באותה מחלה. לכן, הבשורה שלי לאנשים שסובלים מ- ocd, היא שיש להם את הכוחות (יותר מאנשים בריאים אחרים) להכיר את הנפש שלהם מתוך חוסר ברירה, שנכפה עליהם מעצם מחלתם, ושאם הם יבינו איזה יתרון יש במחלה הזאת ויקחו את זה למקום הנכון - הם עוד יברכו את היום שהמחלה הזאת היא מנת חלקם.
אשמח אם תיצור איתי קשר טלפון 0586604919שי תודה
שלום רב, איני יודעת אם זה המקום לפניה שלי (במידה ולא אשמח אם תוכלי להפנות אותי למי שכן רלוונטי). הייתי במערכת יחסים זוגית במשך מספר חודשים, שלא צלחה מסיבות רבות, ועל כן רציתי לסיים אותה. לצערי ללא הצלחה. החבר שלי לשעבר לא מוכן להניח לי, וכל הזמן מתחנן שאתן לו רק עוד הזדמנות אחת (מה שננתי הרבה יותר מפעם אחת). אני אובדת עצות!!! מה עלי לעשותת???
שלום לך, אני מבינה מדוע פנית לפורום הזה, מאחר שהתנהגותו של חברך לשעבר נראית אובססיבית. יכולים להיות הסברים שונים להתנהגותו (תלותיות, למשל), שרק היכרות איתו יכולה לעזור לבחור מביניהם. בכל אופן, אם באמת אינך רוצה אותו בחזרה, עלייך פשוט להציב לו גבול. זה הדבר היחיד שעובד. אם את מאפשרת לו לשוחח איתך ולשטוח את תחינותיו, כאשר הדבר אינו נעים לך, מבחינתו העובדה שאת מקדישה לו תשומת לב (ולו רק כדי להקשיב) היא בגדר חיזוק. הדבר יכול לעורר בו ציפיות ותקוות שוא, ולכן עצתי היא לא לאפשר לו זאת כלל. אל תעני לטלפונים, אל תשיבי לו מיילים או הודעות טקסט. בהתחלה הוא עשוי ללחוץ יותר, אך לאחר תקופת מה, שבה יראה שאינו מקבל ממך שום מענה או הקשבה, הוא יפחית את ניסיונותיו עד שיחדל מהם. בהצלחה!
שלום רב. ראשית, אני מבקש לומר תודה על הפורום ועזרתך. - אני בן 22, אני לא לומד ולא עובד ליתר דיוק אני לא מצליח לעבוד כי קשה לי להתמקם במקום אחד, כבר במהלך יום עבודה ראשון אני מרגיש שלא טוב לי, מרגיש תחושת חנק ושאני לא יכול יותר. אני לא מצליח לגייס כוחות, אני מרגיש שאני לא ממש מפוקס. אין לי מוטיבציה לכלום, גם לא לדברים פשוטים יותר כמו לסדר את החדר. יש לי 12 ש"ל כולל בגרות חלקית ומעבר לזה כלום. יש לי תוכניות וחלומות אבל אני לא מסוגל להתחיל ולממש אותם. אני חסום,קפוא ותקוע. משהו עוצר אותי ומקשה. אני מרגיש רע בשל המצב שבו אני נמצא. כולם מדברים איתי מנסים לעזור ולכוון- וחוזרים ואומרים: תתבגר כבר, קח את עצמך בידיים, מה יהיה איתך. גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה-ורוצה יותר מהם להצליח. אני נשבע שממחר אני מתחיל מחדש והכל יהיה אחרת, אבל זה לא ממש מצליח לי, *אני לא מבין מה הבעיה איתי מה משתבש ולמה ? *אני מבקש להבין כיצד מתבצע אבחון פסיכיאטרי ומה הוא כולל ? *האם טיפול תרופתי יכול לסייע לי ולגרום לשיפור במוטיבציה ולהעצים את היכולות שלי מחדש - במקרה שלי. > כל כך רוצה להתקדם להתפתח ולצליח ולא יכול באמת... אני מבקש להדגיש, אני לא שותה אלכוהול ולא משתמש בסמים. בתודה מראש בברכה
היי רז, אתה מתאר סימפטומים שיכולים להיות מוסברים על ידי סוגים שונים של בעיות. כדי להעריך באופן מדויק, יש לפנות לאיש מקצוע. לא חובה לפנות לפסיכיאטר, אפשר גם לעשות זאת בטיפול פסיכולוגי. אבחון של כל איש מקצוע כולל שיחה מעמיקה עם האדם (או מספר שיחות), שבה המטפל מנסה להבין את הרקע של האדם, הסימפטומים מהם הוא סובל (אצלנו ב- CBT מתייחסים אליהם במונחים של מחשבות, רגשות והתנהגויות) ומדוע הוא ממשיך לסבול מהסימפטומים האלה. בהמשך, איש המקצוע מציע כלים מתחום המקצוע שלו כדי לפתור את הבעיה, או מפנה לאיש מקצוע שלהערכתו יש לו כלים מתאימים יותר. למשל, ייתכן שפסיכותרפיסט יפנה אותך גם לפסיכיאטר, לקבלת טיפול תרופתי. לפי תיאורך, ייתכן מאוד שטיפול תרופתי עשוי לעזור לך. הכיוון הוא ככל הנראה תרופות המטפלות לטווח ארוך בסימפטומים של דיכאון ושל חרדה (אותה התרופה עושה את שתי הפעולות). מומלץ מאוד להיעזר גם בטיפול CBT (התנהגותי קוגניטיבי), מאחר שהוא נותן לך כלים מעשיים להתגבר על בעיותיך ולשמר את התוצאה לטווח ארוך- דבר שהתרופות אינן עושות. בהצלחה!
יאנו זוג הורים הסובלים מאו סידי ויש המלצות לגבי ילדנו שאנו צריכים מעקב בגידול וחינוך ילדנו דברים השטפרו אמרתי לעובדת סוציאלית והיא אמרה נכון יש מה לשפר אני אשאל את הרופאה כי יש לכם או סי די האם יש לנו מה לפחד שמא יקחו ילדנו
היי שוקי, עצם קיומה של הפרעה אינו קובע אם העובדים הסוציאליים יחליטו להוציא ילד מבית הוריו. מה שקובע הוא רמת התפקוד של ההורים, והאם הם מסוגלים לטפל בילדם ולספק לו לפחות צרכים בסיסיים של קיום. בסופו של דבר, מי שמחליט אלה העו"סים מהרווחה, לפי הקריטריון שציינתי. איני מכירה את המקרה ולכן לא אוכל לשפוט, מה גם שאיני עו"ס. אני מציעה להפנות את השאלה ישירות לעו"ס המלווה אתכם ברווחה. בברכה,
שלום, בתי בת השנתיים מסדרת באובססיביות את הבובות שלה בשורה ישרה, כל בובה חייבת להיות עם רגליים ישרות ולא עקומות. היא יכולה לשחק במשחק הזה קרוב לשעה ולהעסיק את עצמה. קצת מדאיג אותי, האם יש הסבר לכך?
היי אפרת, ילדים קטנים מראים לעתים קרובות התנהגות שנראית כפייתית. הדבר נובע מהצורך של ילדים בגיל הזה בתחושת ביטחון ושליטה. באופן דומה, קיימים אצל ילדים "טקסי" הליכה לישון, טקסים סביב ארוחה וכו'. מדובר בתופעה נורמלית, וכרגע אין סיבה לדאגה. אם ההתנהגות הכפייתית נרחבת ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים, יש צורך בהתערבות חיצונית. בברכה,
בעלי מרגיש במצוקה שנים רבות. הוא מאמין שהסיבות העיקריות הם עבודתו. הוא כרגע לא יכול לעבור לעבודה אחרת. הוא נפגש עם פסיכולוג, ונפגש עם קאוצ'ר -שניהם נחשבים לטובים בתחומם, אך הם לא הצליחו "לגעת" בבעלי. לכן הטיפול הפסיק. מתוך רצון לעזור לבעלי, וחיים במחיצתו יותר מ-20 שנה, אני חוששת שיש לו o.c.p.d. אני לא אשת מקצוע. אך הרבה מהסעיפים בהם מתוארת הפרעה זו, מתאימים לבעלי. אני חשתי הקלה כלשהי כשסוף סוף גיליתי ממה הוא סובל. אך הוא לא מוכן לקבל זאת. לבקשתי הוא קרא את ההתיחסות לo.p.c.d. בוויקפדיה. הוא הסכים שהרבה מהנאמר מתאים לוץ אך עדיין מתנגד להיכנס ל"מגירה הזו". הוא הלך לפי בקשתי לפסיכולוג שמומחה לנושא זה. אך מאחר שהוא דיבר עם הפסיכולוג רק על כך שלא טוב לו בעבודה, הפסיכולוג טען שאינו לכול לעזור בכך לבעלי. בעלי רוצה לקבל עזרה, אך לא מוכן אפילו לבדוק אם אכן הוא סובל מהפרעה זו (לדעתי זה חלק מההפרעה.) בינתיים הוא סובל והילדים ואני נפגעים מכך. מה אפשר לעשות?
שלום לך, לא תמיד חייבים להציג את האבחנה למטופל, וזה בסדר. מטופלים רבים אינם אוהבים את התיוג, הן מטעמי סטיגמה והן מטעמים אחרים. ניתן לטפל גם בלי לתת אבחנה, כל עוד מתייחסים לסימפטומים. אפשר לפנות לטיפול כשמגדירים את הבעיה היטב, במונחים של התנהגויות, רגשות ומחשבות שמפריעות לאדם או לסביבתו. שימי לב, כאשר ההתנהגויות מפריעות לסביבה ולא לאדם עצמו, האדם לא תמיד יהיה מוכן לטפל בהן. המוטיבציה שלו לטפל בבעיה יכולה לנבוע מהאכפתיות שלו כלפי האנשים בסביבתו, כאשר הם מדגישים שוב ושוב שהדבר מפריע להם (ולעתים אף מתנים את המשך הקשר בפתרון הבעיה). לכן, כדאי לפנות למטפל (רצוי CBT) שלא חש חובה לדווח למטופל את האבחנה שלו, מתוך ידיעה שקיימים מטופלים שלא מעוניינים באבחנות. זאת, כמובן, רק בידיעה שבעלך אכן מוכן לעשות שינוי בתחומים מפריעים לך. לדעתי, רוב המטפלים הם כאלה, לכן לא תהיה בעיה למצוא מישהו מתאים. שימי לב גם לצורך שלך באבחנה פסיכיאטרית, מדוע זה כל כך חשוב לך, ואם את מסוגלת לוותר על האבחנה ולהתייחס למרכיבי הבעיה- הסימפטומים. בהצלחה!
חשוב לי שיבינו בדיוק את הסיבות למצוקת בעלי. כך ממוקדים בבעיה. מבינים את הקשיים בלי להתפזר ולדבר על דברים שוליים. כבר שמעתי בעצתך ואמרתי לבעלי שאני לא מתעקשת להזכיר אבחנה זו בשמה. יש לו מוטיבציה לטפל בעצמו, במיוחד משום שהוא סובל מאד מכך. הוא רוב הזמן צריך להילחם בהרגשות שלו ולהתרומם בכוח. אני ממש לא מכירה פסיכולוגים. מה זה ה-cbt. האם ישנה אפשרות לטיפול ממוקד ולא תהליך שנמשך שנים? אם כן, אייך קוראים לטיפול כזה ואייך מוצאים פסיכולוג המטפל כך. אשמח להמלצות. אנחנו מאזור ירושלים. רב תודות!
למה עוזר הטיפול בשיטה הזאת? ועד כמה היא מוכחת? תודה מראש!
שלום לך, שיטת שלושת המימדים היא שיטה שפותחה לאחרונה ע"י פסיכותרפיסט ישראלי. כמו כל פסיכותרפיה, היא מציעה טיפול בבעיות פסיכולוגיות שונות. לא ידוע לי על מחקרים שבוצעו כדי להוכיח את יעילות השיטה (מה גם שמפתחה אינו מתחום המחקר). מדובר בשיטה שמשלבת ידע מתחום הרפואה הסינית ומתחום "רוחני" יותר של פסיכותרפיה, ולכן גם הכיוון פחות מדעי. כרגע יש מספר זעום של מטפלים שמשתמשים בה, מאחר שמדובר בפיתוח של איש אחד, שנעשה בשנים האחרונות. בברכה,
אגירה כפייתית כיצד ניתן לטפל
דוד שלום, הטיפול המומלץ עבור אגירה כפייתית הוא התנהגותי- קוגניטיבי. הוא כולל משימות קונקרטיות למטופל- להתחיל להיפטר מדברים שאגר באופן הדרגתי, מהקל אל הכבד. במידת האפשר, מערבים בטיפול קרובי משפחה החיים עם המטופל בבית, או חברים שיכולים לעזור במשימות השבועיות. בחלק הקוגניטיבי, עובדים על המחשבות האובססיביות, המעוררות חרדה מפני זריקת חפצים. במקרים קשים, ניתן לשלב גם טיפול תרופתי, הניתן ע"י פסיכיאטר. מכותרת ההודעה שלך, אני מבינה שאתה מבקש הפניה למטפל- אם כך הוא הדבר, אתה מוזמן לשלוח לי מייל ואמליץ על מטפלים. [email protected] בהצלחה!
בעלי, בן 32 כוסס ציפורניים ואת העור שסביב מגיל ילדות, ניסינו את הלק המר אך לא מועיל יש דרך להתמודד עם הבעיה? בסה"כ אדם רגיל לא לחוץ או עצבני מידי...
שלום לך, מדובר בהרגל מגונה שיש בו מן האובססיה, בדומה לחיטוט כפייתי בעור או תלישת שיער. טכניקות התנהגותיות בהחלט יכולות להועיל: קודם כל, יש לשים לב באילו מצבים מתקיימת הכסיסה, ומה מאפיין אותם. האם מדובר במצבי לחץ, חוסר גירויים, שיעמום או משהו אחר? רצוי אפילו לרשום את מצבי הכסיסה. בנוסף, אם מסתובבים עם פנקס ורושמים לאחר כל "אירוע" כסייסה, הרישום כשלעצמו עשוי להפחית את ההתנהגות. לאחר זיהוי המצבים, תועיל מאוד מציאת עיסוקים חלופיים לידיים (ובכלל) בסיטואציות שבדרך כלל הוא כוסס בהן. למשל, ניתן לתרגל הרפיה, ללחוץ על כדור לחץ, ללוש פלסטלינה ועוד. חשוב מאוד לפתח מודעות למצבי הכסיסה, כדי שיהיה קל יותר לעצור אותם, במקום לכסוס באופן "אוטומטי". בהצלחה!
שלום, קראתי מאמר שקוראים לו "אני חושב שזה זז" ומאוד התחברתי למאמר אני בת 15 ויש לי חשיבה בוגרת יותר מדיי לפעמים וזה פוגע לי בחיים גם הפסיכולוג שלי אמר את זה אבל העיניין הוא אני מפחדת שאני לסבית פחד כבר בערך חצי שנה שזה הלך וחזר ואז זרקו לי בצחוק ורוד זה צבע של לסביות אני מנסה לתאר את עצמי מתנשקת עם בנות מהמין שלי אני יודעת שזה הגיל שזה קורה אבל אני מרגישה שנולדתי עם זה ושאני חייבת להיות לסבית כי למרות שאפילו לא נמשכתי לבנות פיזית היו לי רגעים שרציתי לנשק בת אבל אני ממש מוטרדת אני למשל עושה שגיאת כתיב כמו "אני אוהב" ואני ממש נלחצת ונכנסת לסרטים אני מנסה לחשוב על העבר שלי אם היו לי משיכות לבנות ואני מרגישה שזה ממש חוסם אותי לבדוק מה אני באמת אני מפחדת לקחת תרופה שהבלבול יעבור ואז אני יבין שאני לסבית אני לא רוצה להיות עם בת זה דיי מגעיל אותי אבל קשה לי לחשוב על בנים עכשיו ניסיתי את השיטה של לרשום מה אני מרגישה על דף זה הרגיעה אותי אבל זה עכשיו יותר מלחיץ אותי כי אני לא לחוצה ואני עדיין חושבת על זה אז אני חושבת שאולי אני לסבית . אני ממש לא יכולה לחיות ככה זה נוראי זה לא סתם מחשבה .... אני יודעת שאני צעירה וזה הזמן של המחשבות בכל זאת זה לא צריך היות טורדני כל כך מה לעשות ?????????
שלום לך, אני מסכימה עם האמירה שלך, שהדבר החשוב ביותר מבחינתך הוא להפסיק לפחד מן המחשבות האלה. בין אם את לסבית ובין אם לא (ואגב, בדרך כלל הסובלים ממחשבות אובססיביות לגבי נטייה הומוסקסואלית הם אינם באמת כאלה), המפתח לפתרון בעייתך נעוץ בהפחתת הפחד שהמחשבות מעוררות, וכן הפחת מעצם קיומן של המחשבות. אין שום תרופה ש"תפתור" לך את הבלבול. קיימות תרופות שמפחיתות חרדות, וכדי לבדוק האם נטילתן מתאימה לך, אפשר לפנות לפסיכיאטר. כמובן, רק במידה שאת רוצה לשקול את הכיוון הזה. בכל אופן, אני מציעה לפנות לטיפול התנהגותי- קוגניטיבי, שיכול לעזור לך לפתור את הבעיה תוך מספר מועט של פגישות. המטפל יעבוד איתך על שינוי המחשבות שגורמות לך לפחד- הן לגבי האפשרות שאת לסבית, והן לגבי עצם קיומן של מחשבות כאלה. בהצלחה!
אף פעם לא הסתכלתי על בנות .. דיברתי עם אמא שלי והפסיכולוג והפסיכולוג וגם אמא אמרו שזה נראה כמו עוד מחשבה ניראה לך שאני צריכה לקחת תרופה ? זה לא דווקא המחשבה הזו זה עוד הרבה מחשבות שבעבר השתטלתו לי על החיים..?
שלום רב.אני בן 28.בחודשים האחרונים החלו לצוץ לי שערות לבנות בשיער ראשי ומאז ששמתי לב התחלתי לתלוש אותן באמצעות פינצטה.עכשיו לאחר כמה חודשים של תלישה אמרו לי שזה לא יעיל ואני חושב שאולי רק גרמתי נזק לשיער שלי שאולי כתוצאה מהתלישה יהיה דליל יותר.מה עושים?
היי אור, שאלתך הנה רפואית ונוגעת לתחום רפואת העור, ולכן אני ממליצה להתייעץ עם רופא עור. בברכה,
שלום, אני מדריכה של נערה במסגרת שאני לא רוצה לפרט כאן, הנערה עושה שנת שירות ויש לה כל מיני תגובות שאני לא מבינה אותן ואני רוצה להבין. יש לה לפעמים התפרצויות זעם שלא קשורות למציאות, לפעמים כשמישהו לא מסכים איתה היא ממלמלת לעצמה ועוצמת עיניים תוך כדי. יש לה אמירות מאד קיצוניות על הרצון שלה להיות חלק מהמסגרת. אמירות קצת פנאטיות. היא בחורה מאד מאד חכמה, עם ידע כללי נדיר. לא מצליחה להבין את המציאות שמסביבה, טועה בניתוח שלה סיטואציות. אני ביקשתי ממנה ללכת לטיפול וזה מתחיל עכשיו, אבל אני ממש אשמח אם תוכלי לתת לי כיוון לבדוק עליו. מאד חשוב לי להבין. תודה.
היי סיון, טוב עשית ששלחת את הנערה לטיפול, מאחר שההתנהגויות שלה נשמעות חריגות. אולי עדיף היה לשלוח אותה לפסיכיאטר קודם, על מנת שיעשה אבחון מעמיק ויחליט האם מתאים לה טיפול תרופתי או פסיכותרפיה. ישנן הפרעות נפשיות שניתנות לטיפול רק באופן תרופתי. מעבר לכך, מאוד קשה לומר מה הכיוון של הבעיה. את מציגה קבוצת סימפטומים כפי שאת רואה אותם, שכביכול לא קשורים זה לזה. בכל אופן, אי אפשר לאבחן דרך האינטרנט, ולכן אני מקווה שהיא תשתף אותך בהערכתו של המטפל לגבי בעייתה. בברכה,
שלום ! אני בת 28 נשואה ללא ילדים ( בתכנון ). כבר מאז שהתחתנתי אני אני מדמיינת לעצמי שאני הולכת למות (ח"ח), ובעלי יתחתן במישהי אחרת ומחשבה טורדנית זו מביאה אותי לביצוע פעולות כמו למשל אני דואגת יותר לבריאותי וזה גורם לי לביצוע בדיקות וכד'.והסיפור הזה לא נגמר. כל פעם שאני רואה שניים ביחד או זוג מתחתן או לא יודעת מה זה... המחשבות עולות שוב בדימיון... אני לא יודעת מאיפה בא לי. אני אוהבת מאוד את בעלי. מבחינת אישיות אני בעלת דימיון עצמי והערכה עצמית כמעט אפסיים. גדלתי בבית שהורי לא הביעו לי שום אהבה או חום. וראיתי שבעלי כמעט הוא היחידי שהיה "בשבילי", ואני תמיד עם דאגה שאני לא רוצה שאף אחד אחר בעולם ישתף אותי בו. עד כדי כך שאני אמרתי בפניו שמקווה (ח"ח) שהוא ימות לפני כדי שאהיה בטוחה שאני אהיה היחדיה בחייו,ואני בטוחה שזו אמירה ממש לא במקומה. אודה להתייחסותך מה לעשות ומאיפה זה נובע תודה
שלום לך, אני מבינה את הרצון לדעת "מאין זה נובע", אך בגישה שאני עוסקת בה (CBT), השאלה הזו פחות רלוונטית. מה גם, שנראה כי את יודעת את התשובה, לפחות באופן חלקי. את הסיבות להיווצרות הבעיה מלכתחילה לא ניתן לשנות, ולכן השאלות החשובות הן "מדוע זה עדיין כך?" (מה משמר את הבעיה)? ו"כיצד ניתן לשנות זאת?" בהחלט ייתכן שאת סובלת מהפרעה אובססיבית. מה שבטוח הוא, שקיים מרכיב של חרדה בבעיה שלך. בדרך כלל, מה שמשמר חרדה הם דפוסי חשיבה לא יעילים, וכן הניסיון התמתיד להימנע מהחרדה במקום להתמודד איתה. מעבר לכך שההימנעות הזו מתישה, היא משמרת את החרדה ו"דואגת" לכך שהבעיה לא תחלוף. יש שתי דרכים לטפל בבעיה, וניתן לשלב ביניהן: טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, שמטפל בגורמים המשמרים שציינתי, וטיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון, שמפחית את החרדה באופן מתמשך, כל עוד נוטלים את התרופה. ניתן למצוא מידע רב על שני סוגי הטיפולים באינטרנט. בהצלחה!
הכל התחיל בגיל 16 (כיום אני בן 23) הייתי עם מישהי והתחלנו להתנשק וכו..בשלב מסויים איבדתי קצת מן החשק המיני ומאז התחלתי לשאול את עצמי האם אני הומו??? בימים הראשונים המחשבה הטרידה אותי אך היא חלפה. כמו כן מאז כל פעם שיצא לי להיות עם מישהי המחשבה הזו צצה לי !!למרות שאני נמשך לבנות.לאורך השנים היא באה והלכה כי פשוט לא התמקדתי לא ייחסתי לה חשיבות. אני מסתכל על בנים ולא הייתה לי בעיה עם זה..הם אף פעם לא עוררו בי איזשהו גרייה מינית! לאחרונה (חודשיים) המחשבות פשוט לא עוזבות אותי !! אין שנייה שאני לא חושב על זה,התחלתי לפחד להסתכל על בנים שמא תיהיה לי גרייה מינית,כשאני אומר לעצמי שאני לא גיי אז יש קול פנימי שאומר לי שאני כן..וכל הלאה. הייתה לי תקופה של חצי שנה שהמחשבה פשוט לא הופיעה ונמשכתי והסתכלתי רק על בנות...
שלום לך, אם הנך שואל אם אתה סובל מ- OCD, הרי שהדבר בהחלט ייתכן. קיים סוג של OCD, שהסובלים ממנו עסוקים במחשבות אובססיביות לגבי נטייתם המינית. באופן ספציפי יותר, הם פוחדים שמא הם הומוסקסואלים (או לסביות), למרות שהם אינם כאלה. המחשבה על היותם כאלה מטרידה ומפחידה אותם מאוד. כידוע, מחשבות שמעוררות פחד ושמנסים להימנע מהן נוטות, בשל כך, לחזור על עצמן שוב ושוב ולהפוך לאובססיביות. במקרים כאלה, יש צורך להפסיק לחשוש הן מתוכן המחשבות (כלומר מהנטיה המינית), והן מעצם העובדה שהן קיימות. לעיתים, רק הידיעה שזוהי הפרעה אובססיבית ולא באמת נטיה מינית עוזרת להפחית את המחשבות הללו. במקרים אחרים, יש צורך לעבוד בצורה מקיפה יותר על הפחתת החרדה מהמחשבות, על ידי הפסקת הניסיונות להימנע מהן, וקבלתן של המחשבות כפי שהן. אם אינך מצליח לעשות זאת לבד, ניתן להיעזר בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. בהצלחה!
לד"ר שלום, האם לאחר 3 שנים מהתקף פסיכוטי חד פעמי ובטיפול תרופתי ופסיכולוגי כאשר יש רמיסיה מלאה מפסיכוזה, האם יש סכנה לפסיכוזה נוספת במקרה של ירידה מבוקרת בכדור אנטי פסיכוטי? בני החל לפני שלוש שנים בקבלת 32 מ"ג פרפנאן. התרופה מצד אחד הועילה ומצד שני הרסה לו את איכות החיים. בהתיעצות עם הפסיכיאטרית הוסכם לרדת במינון ולאורך שנה שלמה בני ירד במינון לאט לאט. הוא מרגיש מצויין!!! תודה לאל! אין בעיות דיבור, אין מחשבות שווא,אין אקטיזיה.העניין הוא שכרגע נוטל 10 מ"ג פרפנאן ו75 לוסטראל(בלוסטראל לא נגענו) והרופאה טוענת שבוודאות תהיה לו פסיכוזה אם לא יטול לפחות 16 מ"ג. הוא בן 19 ומתעקש על המינון כי כולם כבר מחמיאים לו שהוא לא "מגמגם" מרוכז יותר וחיוני יותר. אודה לעצתך. גם בטיפול סי ביט טי מזה שנה.
שלום לך, ראשית, נראה מהודעתך שבנך סובל מהפרעה פסיכוטית, השונה במהותה מהפרעה אובססיבית "רגילה". קיים OCD בעל מרכיב פסיכוטי, אך שונה במהותו מהפרעות פסיכוטיות אחרות, בהן הפסיכוזה היא המרכיב העיקרי, ומגיעה ב"התקפים". OCD בעל מרכיב פסיכוטי הינה הפרעה, שהסובל ממנה אינו מאמין שמחשבותיו האובססיביות לא הגיוניות, ולא מדובר בהתקף פסיכוטי אלא במצב מתמשך. בנוסף, בהפרעות פסיכוטיות קיים מרכיב חזרתי של מחשבות, אמירות ופעולות, אך סימפטומים אלה אינם מהווים הפרעה אובססיבית. שנית, דעתו של הפסיכיאטר המטפל היא בדרך כלל הקובעת, ואם מרגישים שהיא אינה מספקת, ניתן לפנות לפסיכיאטר נוסף לקבלת חוות דעת נוספת. באופן כללי, אין לדעת אם יחזרו הסימפטומים עקב הפחתה של המינון (עקב הפסקה ככל הנראה שכן). לכן, בטיפול הפסיכיאטרי יש פעמים רבות "ניסוי וטעיה"- עד שמוצאים את התרופה האופטימלית ואת המינון האופטימלי, שבנטילתו נשאר המטופל יציב לאורך שנים. בנוסף, טיפול CBT יכול לעזור להפחית סימפטומים "שליליים" של הפרעה פסיכוטית, כמו חוסר תפקוד והסתגרות, או דיכאון וחרדה הנלווים למצב הלא פשוט. במקרים של OCD קיימת הפחתה בטקסים, שנובעת מהלמידה כיצד להתמודד עם החרדה. אולם, הטיפול היחיד המפחית סימפטומים "חיוביים", כלומר פסיכוזה (מחשבות שווא, הזיות וכו') הינו הטיפול התרופתי. דבר נוסף- פרפנאן הינה תרופה טיפית, כלומר מה"דור הישן", שגורמת לתופעות לוואי לא נעימות. כיום, קיימות תרופות א-טיפיות, שהן אמנם יקרות יותר, אך בעלות הרבה פחות תופעות לוואי (בעיקר עייפות ולעיתים השמנת יתר). איכות החיים של המשתמשים בתרופות אלה עולה משמעותית, פעמים רבות, לעומת השימוש בתרופות הטיפיות. איני יודעת אם בנך ניסה חלק מהתרופות האלה, אבל העניין בהחלט שווה התייעצות עם פסיכיאטר.
את כנראה לא הבנת אותי נכון. בני מעולם לא היה בדיכאון או בהתקפי חרדה. הוא קיבל אן סי די עקב התעללות של תלמידים בבי"ס ובעקבותיו התקף פסיכוטי שחלף אחרי יום אחד. האו סי די ללא טקסים, ללא כפייתיות וללא סימני חרדה. הוא בעבר התבטא במחשבות טורדניות, שאף פעם לא גרמו לו להאמין שהן נכונות. בעזרת טיפול סי ב טי הוא התגבר התגברות מוחלטת. מזה שנה אין לו כלל טורדנות ושום סימן לאו סי די, הוא מדהים כמו שהיה לפני ההתקף. ההורדה במינון גרמה לו להרגיש מצויין ואילו המינון הגבוה גרם לו לאקטיזיה, חוסר מוטיבציה, דיבור לא ברור וחוסר ריכוז ומכאן הייתה לו פגיעה באיכות חיים. כיום הוא מרגיש מצויין אך בכל זאת הפסיכיאטרית טוענת שאי אפשר להגיע לרמיסיה מלאה מאו סי די ובגלל המינון הנמוך יש סיכוי גבוה לפסיכוזה, לעומת זאת הפסיכולוג שולל לגמרי אפשרות כזו. (הוא פוגש אותו כל שבוע והיא כל 3 חודשים), וזה מה שמבלבל אותנו כי איו תמימות דעים בין המטפלים וההורים תקועים באמצע וחוששים.
שלום, רציתי לדעת היכן וכיצד ניתן לחפש מטפל CBT לאוסידי באיזור מגוריי (חיפה)? תודה מראש.
שלום לך, אם ברצונך בהמלצה על מטפלים, אתה יכול לפנות אליי במייל. את אזור חיפה אני מכירה טוב, מאחר שגם אני עובדת בו. המייל שלי, [email protected] שבת שלום!
שלום שרון, 1. מי יכולים לרשום תרופה נגד חרדה לטיפול ב-OCD? האם רק העוסקים בבריאות הנפש או גם רופאים פיסיולוגיים? 2. האם יש לקחת טיפול נוסף כמו טיפול CBT על מנת לקבל מרשם לתרופה שתקל על ה-OCD? 2. האם אפשרי שהסימפטומים של ה-OCD כמעט וייעלמו רק על ידי נטילת תרופות? תודה לך.
שלום לך, 1.) הטיפול התרופתי ב- OCD הוא בדרך כלל בתרופות המשמשות גם לטיפול בדיכאון, מקבוצת ה- SSRIs. תרופות מסוג זה יכול לרשום הן פסיכיאטר והן רופא משפחה (למעשה מאחר שכל רופא מורשה לרשום אותן). לעיתים, במקרים קשים יותר, מוסיפים גם תרופה אנטי פסיכוטית אטיפית, שעוזרת לפעולתה של התרופה נוגדת הדיכאון. תרופות מסוג זה רשאי לרשום רק רופא פסיכיאטר. בכל אופן, אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר על מנת לקבל את הטיפול התרופתי, מאחר שמניסיוני פסיכיאטרים בקיאים יותר בהתאמת הטיפול התרופתי (מסוג זה) עבור כל מטופל ספציפי. 2.) מרשם לתרופה יכול לקבל כל אחד שמאובחן כסובל מ- OCD, בלי קשר לטיפולים אחרים שעובר. 3.) אפשרי שסימפטומים של OCD יפחתו באופן משמעותי רק על ידי נטילת תרופות. אולם, יש סיכוי גבוה מאוד שיחזרו, ואף בחומרתן המקורית, לאחר ההפחתה במינון והפסקת נטילת התרופה. כדי לשמור על עמידות הטיפול, יש צורך לשלב CBT. בברכה,
אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג או פסיכיאטר שמוסמך לטפל גם ב-NLP. האם "יש חיה כזאת", או שכל הנל"פ פרקטישיונרז הם מאמנים אישיים ללא הסמכה פורמלית בתחום בריאות הנפש? תודה ושבת נפלאה!
שלום לך ידוע לי שיש כאלה. איני מכירה אותם אישית, אך אני יכולה למסור לך מידע- אם אתה מעוניין, רק דרך המייל ולא על גבי הפורום: [email protected]
היי בני בן 11 בקרוב הבעייה העיקרית התחילה לפני שנה שהוא היחלט שיותר הוא לא אוכל בסכום רגיל רק מפלסטיק כמובן שהסברתי שהכלים עוברים הרתחה אבל הוא לא מוכן לגעת בסכום צלחות כוסות רגילות. הסיבה מישהו אכל שתה מזה. אמרתי שאני יקנה לא סט שיהיה רק שלו אבל הוא לא מוכן. בנוסף לאחרונה שמתי לב שהוא נוגע המון בקיר בריצפה ונוגע עים היד בפה אני הערתי לא ופשוט הוא עושה את זה בלי להרגיש.אודה לך על תשובתך ולמי אני צריכה לפנות. תודה
היי לימור, בנך מציג התנהגויות שיכולות להוות סימפטומים של OCD, אולם יש כמובן לעבור אבחון מדויק אצל איש מקצוע שיפגוש את שניכם. יש לברר מהן בדיוק הסיבות להתנהגויות שלו- כלומר אילו מחשבות או אמונות גורמות לו להתנהג כך. ניתן לפנות לפסיכיאטר ילדים, או מטפל CBT שמטפל בקבוצת הגיל הזו, כדי לקבל הערכה מדויקת והמלצות להמשך טיפול. אם אכן מדובר ב- OCD, הטיפול המומלץ הוא בדרך כלל התנהגותי- קוגניטיבי, במקרים חמורים יותר משלבים גם טיפול תרופתי. אומר בנוסף, כי ילדים רבים מציגים סימפטומים אובססיביים בדרגת חומרה קלה. מדובר בסימפטומים שעוברים בדרך כלל עם ההתבגרות. אם ההתנהגויות מאוד מפריעות לניהול חיים נורמליים- נהוג להמליץ על טיפול, שגם עשוי למנוע בעיות נוספות בהמשך. בהצלחה!
שלום לכל מי שקורא ויכול לעזור אני בת 26, יש לי חברה הכי טובה בת 25, אנחנו כבר 7 שנים בחברות חזקה, החברות הכי טובות, היינו פה אחת עבור השנייה בכל הרגעים, אושר ועצבות, כאב ושמחה. סיפור החיים של חברה שלי הוא מאד כואב ועצוב. תמיד ידעתי זאת, אך האמנתי כי הכול נובע עקב משהו מסוים שעברה, ושזה יעבור. בעקבות אירועים מסוכנים בזמן האחרון אשר חברתי הייתה מעורבת בהם, החלטתי לדבר עם אמה ולפתוח את הכול, וכן, לשאול אותה שאלות, שמעולם לא הייתה לי תשובה עבורן. אתחיל בלהציג את חברתי, צד אחד שבה- החברה שאני מכירה, החברה שיש לה המון חברים ותמיכה ומקבלת המון אהבה וחום מהסביבה. היא אדם טוב במהותה, נאמנה מאד, תמיד מקשיבה לאחרים,חברותית, עוזרת ואוהבת, תעשה הכול בשביל חברים שלה, תומכת, חיננית, יפה ומקסימה, כובשת, אשת שיחה, נבונה, מתוקה, בוגרת במחשבתה, עם המון שמחת חיים ואהבה לצחוק ושמחה. יש לה המון חברים. מקרה אישי שלי אשר מוכיח האמור עברתי תאונת דרכים קשה, בעקבותיה במשך חצי שנה הייתי בכיסא גלגלים, במשך כל התקופה של חצי השנה, היא הייתה שם בשבילי , תמכה בי בצורה ובאופן שאף חבר מעולם לא עשה עבורי, כמעט 24 שעות ביממה, הייתה אצלי בבית בכל יום עם משפחתי. בחצי שנה הזו, היא הקשיבה לי ולחששותיי, שמה אולי מעולם לא אחזור לתפקוד מלא, וכן חששות טבעיים שקיימים אצל נפגעים לאחר תאונת דרכים. וכן, שמחה אותי והעבירה את זמני. אני רואה בתמיכה הזו, כמשהו מדהים, של אדם חזק, מוסרי ונאמן אשר מאד רגיש למצוקות של אחרים. לאחר שהצגתי את הצד שאני אוהבת בה, אציג את הצד האחר שבה, הצד אשר נחשפתי בטיפות קטנות בכל השנים, ובימים האחרונים, נחשפתי אליו באופן מוחלט וברור עקב שיחה עם אמא שלה ואחותה בת ה-20. חברה שלי מגיעה מבית "הרוס", יש לה 2 אחיות ואמא, אביה נטש את ביתן (מוחית לא פיזית) כשהיא הייתה בת 4, מעולם לא היה שם עבור אף אחד מבני המשפחה, היה המון בחו"ל והתכחש לחייו כאבא וכאיש משפחה. אביה הוא שקרן אובססיבי, גנב כפייתי, אשר גנב מכל המשפחה, מהאמא, מהילדות, את החסכונות שלהן, מההורים, מכל אחד אשר היה לו קשר מולם, רוקן את כל כספי המשפחה (באופן "חוקי" עם עורך דין") הוא הוביל את המשפחה למצוקה כלכלית קשה, ומציאות מאד כבדה, אשר הובילה את אמה לעבוד 14 שעות ביממה, עם 3 בנות בבית, אשר לא זכו להדרכה, חינוך ותמיכה. חברתי, כשהייתה בת 10, גידלה את אחותה הקטנה אשר הייתה תינוקת, לבדה מכיוון שלא היה איש בבית, האב מעולם לא היה שם, ואמה עבדה בפרך בכדי לקיים את המשפחה ובכדי לצאת מהמצוקה הכלכלית הקשה שאביה הוביל את ביתה. בשנים לפני גיל 15, אמה מספרת שהיא הייתה אדם נורמטיבי, עם שמחת חיים, ולא היו תסמינים אשר מראים על בעיה או מצוקה. בגיל 15, חברתי עברה אונס, אביה באותו זמן היה בחו"ל, וכשסיפרו לו על כך, הוא לא חזר ארצה, ונשאר שם כמה חודשים (חודש, או חודשיים אני לא זוכרת) היא לא הלכה לטיפול, ועקב חוסר התמיכה מחוסר הברירה בביתה, פשוט המשיכה הלאה. אמה מספרת שכמה חודשים לאחר מכן, החלו תופעות אשר תסמיניהן זהות לאביה. היא החלה לגנוב כספים, לשקר באופן אובססיבי (כלפי חייה בלבד ולא על אחרים) , גנבה מאמה חסכונות, עשרות אלפי שקלים, אם ארנקים היו זרוקים בבית, הייתה גונבת כל מה שיש. בכל שנות החברות שלנו, לא ידעתי על הכספים ועל הצורך שלה לגנוב, ידעתי שהיא עברה אונס, ושייכתי את כל מעשיה להרס עצמי של בחורה שלא טיפלה בעצמה כמו שצריך, תמיד הייתי שם בשבילה, להקשבה, לתמיכה, ולעזר. בכל שנות חברותינו, היו לה 3 קשרים ארוכים עם גברים, הקשרים היו אובססיביים, לא טובים, הרסניים מאד, ובסוף לקראת פרידתם ממנה, היו לה רגעים מאד קשים מחשש עצום מנטישה. יש לה חרדת נטישה מאד חזקה, ובכדי להתמודד עם זה, בכל קשר כשעמד להסתיים, היא החלה קשר חדש עם בחור חדש "כל הבא ליד", וכל התהליך חזר חלילה, גם בשני הקשרים שלאחר מכן. חשוב להדגיש כי לפני כשנה וחצי היא החלה לעבוד, פעם ראשונה בעבודה שהיא החזיקה בה מעמד כשנה וחצי, ולא התפטרה אחרי שבוע, (כמו בעשרים העבודות שהייתה בהן) , אני וחברותיי גם זיהינו כי היא פוגעת בעצמה פיזית, הייתה מופיעה עם שריטות וחתכים בגוף, והוצאנו את זה בפניה, היא הייתה משקרת המון שהיא נפלה, שהיא נדרסה ע"י אופנוע, שהיא נפלה בדרך לעבודה וכו. בסופו של דבר עקב שיחה נוקבת וקשוחה, היא הודתה באמור ואמרה שהיא משקרת ופוגעת בעצמה כי היא לא מרגישה טוב עם עצמה מיום האונס, שהיא בהרס עצמי בלתי פוסק. אמרנו לה שהיא צריכה ללכת לטיפול, היא הלכה לטיפול פסיכולוגי (גם אנחנו היינו איתה חיכינו בחוץ) אך הטיפול לא עזר, כי היא בחורה מאד פקחית, נבונה וכובשת, והיא הצליחה "לעבוד" על הפסיכולוג, ולא סיפרה לו את כל האמת. היא סיפרה לו מה שהוא רוצה לשמוע, וכיוונה אותו לרחם עליה ולהוביל אותו להגיד שהיא בסדר ושהיא יכולה לחזור לחייה. בחודשים האחרונים הגיעו תסמינים נוספים, היא גנבה כספים משני בני הזוג האחרונים שלה, מכמה חברות, לפני כחודש פיטרו אותה מהעבודה + מקרה קשה הוא בסוף השבוע האחרון הקשור לבן זוגה, אשר הוביל אותו להיפרד ממנה למרות האהבה הגדולה שהייתה בניהם. שהמעשה שהיא עשתה לו הוא הדבר הכי חמור שהוביל אותי ואת חברה שלי לדבר עם אמה. התבשרנו כי זו אכן סוג של הרס עצמי, אך הרבה מעבר. שאביה הוא כזה, שהיא גונבת כספים מגיל 17, ללא הכרה, שיש לה כנראה "הפרעת אישיות גבולית" כמו לאביה ושהיא שקרנית כפייתית. אני וחברתי עשינו איתה שיחה והצגנו בפניה את כל האמור, הסברנו לה שהיא עושה מעשים קשים ורעים, אשר עלולים להוביל אותה להסתבך עם החוק, שהיא כבר בגיל אשר יש תוצאות למעשים שלה, שהיא לא יכולה להמשיך כך, שהיא בגילה צריכה לקחת אחריות למעשיה, שהיא מסכנת את עצמה, את משפחתה ואת הסובבים. היא יודעת שדיברנו עם אמה, אמרנו לה שאנחנו יודעת הכול, שהיא לא יכולה להמשיך כך ושהיא חייבת ללכת לטיפול ולא, היא תהרוס את חייה, והבהרנו לה שביום שהיא תוותר על עצמה, לא תשתף פעולה, ולא תיקח את הטיפול ברצינות, גם אנחנו נוותר, כי אנחנו לא יכולות להציל אותה מעצמה. שהיא חייבת להראות רצינות. היא הודתה בכל האמור, אמרה שהיא בדיוק כמו אביה, גנב ושקרן, ושהיא יודעת שהיא הורסת לעצמה את החיים, ושהיא לא רוצה לסיים כמוהו, ורוצה ללכת לטיפול. מאותו יום אני וחברתי מנסות למצוא לה פסיכולוגים אשר מקבלים מטופלים דרך קופת חולים, מכיוון שהיא לא יכולה להגיע באופן פרטי עקב מצוקתה הכלכלית. החיפושים לא מניבים תוצאות, כל פסיכולוג ששומע על מה מדובר, ישר אומר שהיא צריכה פסיכיאטר, או שהיא צריכה להיות במסגרת, במכון לבריאות הנפש, או לא משנה מה. ושטיפול פרטני מול פסיכולוג לא יוביל לתוצאות טובות, בקיצור, הם פסיכולוגיים קליניים אשר לא מוכנים לקחת על עצמם "תיק" כזה. ניסיתי להסביר להם שאני לא בעלת מקצוע, ואני לא יכולה להגיד לחברתי שהיא צריכה ללכת למוסד, או למכון לבריאות הנפש, או לפסיכיאטר, כי הם צריכים לאבחן ולהסביר לה שהמקרה שלה קשה ושדרך הטיפול האפקטיבית ביותר היא X. אני לא רוצה לקחת אחריות על עצמי בדבר שכזה, לא רוצה להיות האדם הרע שמאפיין אותה כ- "חולת נפש" בשביל זה יש בעלי מקצוע. הצרה היא שאף פסיכולוג לא מוכן לקחת זאת כתיק דרך קופת החולים, אלא רק באופן פרטי. אני מתוסכלת, ממורמרת מהמצב, כמעט ומרימה ידיים, ולא יודעת מה לעשות יותר. האין טוב בעולם הזה? האם הכול מסתיים בכיס שלנו? איפה לבם של אנשים? גם ככה המצב קשה, כל זה לא תורם, אנא עזרו לי, אנא הציעו לי מה לעשות, אני במבוי סתום וחברתי מתדרדרת מיום ליום.
שלום לך, נשמע כי חברתך אכן נמצאת במצב קשה, ושתיכן סובלות מאוד כקב כך. נשמע גם, כי את לוקחת על עצמך אחריות רבה לגבי הטיפול בה ולשיפור במצבה. עלייך לזכור, כי הטיפול שחברתך תעבור הוא קודם כל תלוי בה, גם מבחינת ההגעה לטיפול עצמו וההשתתפות בו, וגם מבחינת שיתוף הפעולה. הטיפול בבעיות מסוג זה הוא אכן לא פשוט, וצר לי שקלינאים לא מוכנים לקחת על עצמם מקרים מורכבים. עם זאת, מסגרות שבהן הטיפולים אינטנסיביים וניתנים על ידי צוות רב מקצועי (כמו מרפאה ציבורית) הן אכן, פעמים רבות, יותר אפקטיביות וללא עלות כספית כלל. בנוסף, האם פסיכיאטר ניהל שיחה מעמיקה עם חברתך, בה הסביר לה על מצבה, על הגורמים לסימפטומים שלה ועל דרך שינויים? לדעתי, שיחה כזו (בתנאי שחברתך תחשוף את כל הפרטים הנכונים) יכולה להועיל מאוד ולכוון לגבי המשך הטיפול. ייתכן שהפסיכיאטר ימליץ בתוך התחלה על "אשפוז יום" במחלקה פסיכיאטרית, שהיא מסגרת שבה המטופל מגיע לטיפולים שונים במהלך היום ולאחר מכן חוזר לביתו. ישנן מסגרות כאלה הפועלות רק מספר ימים בשבוע. בהמשך, ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי במרפאה הציבורית של בית החולים. קיימות מרפאות טובות מאוד המותאמות במיוחד לטיפול בבעיות מסוג זה. אני כמובן יכולה להמליץ גם על שיטות טיפול ספציפיות, אם תהיו מעוניינות לשמוע. אני מציעה לך להראות לה את ההודעה בפורום, כולל התשובה שלי, ולתת את הבחירה עבור המשך הטיפול בידיה. נשמע שיש סטיגמה חזקה מצידכן על טיפול פסיכיאטרי, אולם חשוב לי לציין כי היא אינה מוצדקת. מכל מקום, טיפול בבעיות אלה הוא לא תמיד תרופתי, ועצם הפנייה לפסיכיאטר רק עוזרת לרכז את הטיפול במקום המיועד לכך- לא תמיד תוך שימוש בתרופות, וכמובן בשום פנים ואופן אין זה מצביע על מחלת נפש. כל טוב ובהצלחה!
שלום שרון, יש לי אוסידי מחשבתי בעיקרו כבר כמה שנים. בשנות העשרים לחיי. - האם הטיפול המרכזי הוא קוגנטיבי תוך כדי נטילת תרופות? האם יש אופציות יעילות אחרות? - כמה עולה טיפול כזה? האם בתור חבר קופת חולים אני יכול לקבל מחיר זול? האם יש השתתפות? - כמה אורך לרוב טיפול שכזה? מספר חודשים? אני בטוח שזה משתנה בין אדם לאדם, רק רציתי לקבל מושג כללי. תודה שרון.
שלום לך, אכן, הטיפול המוכח כיעיל ביותר הוא התנהגותי קוגניטיבי (עם דגש דווקא על החלק ההתנהגותי). ניתן לשלב טיפול תרופתי, אך לא חובה. לצערי, אין מספיק תמיכה מחקרית לשיטות אחרות, כך שהן אינן נחשבות יעילות באותה המידה. עלות הטיפול היא לפי המחיר שהמטפל גובה, כאשר כל מטפל גובה מחיר אחר לפי ראות עיניו. המחיר בד"כ נע בין 250- 350 ש"ח, וקיימים מטפלים שגובים אף יותר. מטפלים מסוימים עובדים עם חלק מקופות החולים, ולפיכך ניתן לקבל אצלם טיפול בעלות מסובסדת, אך מספר הפגישות במחיר מסובסד הוא מוגבל. כל קופת חולים מסבסדת באופן שונה. ידוע לי רק לגבי קופת חולים כללית: אם אתה פונה למטפל שעובד עם הכללית, מגיע לך מספר מסוים של פגישות בשנה במחיר של 160 ש"ח לפגישה. הטיפול בדרך כלל אורך בין שלושה חודשים לשנה, כאשר יש מטופלים שלוקח להם זמן רב יותר להגיע לנקודה אליה רוצים להגיע. כמו שאמרת, זה אכן תלוי במידה רבה במטופל. בהצלחה!
שלום לך שרון אז ככה , לפני כמה חודשים נפלתי על אזור הצלעות וקיבלתי מכה חזקה , היו כאבים חזקים בהתחלה אבל זה עבר , מאז יש לי מן כאבים חוזרים ונשנים באזור החזה ולאחר שעשיתי בדיקה רפואית לא מצאו ממצא חריג. הבעיה היא כזאת והיא מטרידה אותי בחיי היום יום , לא רק שאני לפעמים סובל מהתקפי פאניקה בלתי מוסברים, הראש שלי בזמן האחרון טרוד מאוד ואני מכניס את עצמי למחשבות קיצוניות שמשהו עם הלב שלי לא תקין , יש לציין שהתקפי הפאניקה מאוד הבהילו אותי ואני כל הזמן חי במחשבות שאני הולך לקבל התקף לב . מאז אני טרוד לגבי מצב בריאותי ואני חיי בחוסר מנוחה במשך כל היום מתנשף המון וחושב רק על העניין הזה , אפילו שנגיד הכל תקין בריאותית הראש לא מוכן לקבל את זה וחוסר מנוחה הורס לי את החיים. מאז ההתקף האחרון שחשבתי על הגרוע מכל אני חי בפחדים בלתי מוסברים שבחיים שלי לא חוויתי בחיי וממשש את אזור החזה והגוף כל זמן במחשבה שהפעימות לא תקינות וכל מיני דברים אובססיבים כאלה ואחרים לגבי זה. יש לציין שנורא קשה לי לישון וזה מטריד מאוד , מה אפשר לעשות כדי לגרום למחשבות השליליות להעלם ממוחי?? תודה רבה לךךךךך
שלום לך, קודם כל, לא בטוח שהדבר קשור לאובססיה, אלא ככל הנראה להתקפי החרדה מהם אתה סובל, שיכולים להוות חלק מהפרעת פאניקה. אנשים הסובלים מבעיה זו, חווים התקפי חרדה חוזרים ונשנים. מה שמזין יותר מכל את התקפי החרדה האלה הוא הפחד מפני הישנותם, או "הפחד מהפחד". רבים מהסובלים פוחדים, כמוך, מהסימפטומים הפיזיים של התקף החרדה ושל חרדה בכלל. הם חושבים, בטעות, כי הסימפטומים מצביעים על משהו לא תקין בפעולת הגוף, או שהם יכולים להזיק לגוף. למען האמת, מדובר בפעולה תקינה של הגוף, שנגרמת כתוצאה מעלייה של רמות האדרנלין: יש סיבה לכך שהגוף מגיב כך בזמן חרדה- מבחינה הישרדותית, הדבר מאפשר לנו לברוח מסכנה אמיתית כאשר היא קיימת. זאת מאחר שהגוף דרוך ונמצא במצב של אקטיבציה ביחס למצבו הרגיל. מומלץ מאוד לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שעשוי לפתור את הבעיה תוך זמן קצר. הטיפול שם דגש על ההסבר לגבי הסימפטומים, כך שהמטופל לומד לא לחשוש מהם. בהדרגה, המטופל לומד לא לפחד מהחרדה שלו עצמו, ומהתקפי החרדה, ומפנים את האמונה (ההגיונית) ש"לא יקרה כלום" וש"החרדה תחלוף". למחשבות השליליות שיש לך, עונים, למעשה, במחשבות- נגד הגיוניות, כמו אלה שציינתי. החלק ההתנהגותי עוסק בחשיפה להתקפי החרדה עצמם, לפעמים תוך כדי פגישה, כדי להיווכח שזה אכן עובר ושלא קורה שום דבר רציני. במקום לנסות להימנע מהחרדה (מה שרק מעצים אותה), מנסים לחוות את החרדה מרצון- וכך, השליטה במצב עוברת לידי המטופל, שבסופו של דבר מפסיק לחוות את התקפי החרדה. זאת מאחר, שהוא מפסיק לפחד מהם, לנסות להימנע מהם ואף מנסה לחוות אותם באופן מכוון. בהצלחה!
אישה מספרת שהיה לה רומן עם גבר נשוי, הוא ואישתו וכן החברה ובעלה נמנים עם קבוצת חברים שנפגשת פעם בשבועיים לפעילוית חברתיות שונות. הרומן התגלה התפוצץ, ומאז - האשה מספרת /טוענת שכבר עברה שנה, אך מאז ועד היום 24 שעות ביממה היא חושבת אך ורק עליו, בכל עשייה, בכל רגע נתון, היא טוענת שהחליטה שהיא מוציאה אותו מהראש אך בעצם הוא מקובע לה שם והיא מבקשת עזרה, איך להשתחרר מהמחשבות האלה. זה מפריע לה בחיי הזוגיות שלה- אפילו ברגעים האינטימיים שלה היא מדמיינת אותו .. מה ניתן לעשות ו /או לתרגל כדי להשתחרר מהקבעון הזה? אודה לכם מאוד אם תתנו עצה
שלום לך, ראשית, יש לזכור שאין מדובר בתופעה חריגה: התגברות על פרידה בקשר רומנטי יכולה להימשך בין שנה לשנתיים, ולפעמים אפילו קצת יותר. שנית, מדובר בגבר שהאשה המאוהבת בו עדיין פוגשת אותו על בסיס קבוע, לכן הסיכוי שהיא תתגבר עליו באמת יורד. כדי להחלים מהקשר באופן אפקטיבי, עליה לנתק כל קשר איתו- אני מבינה שהדבר קשה מאחר שמדובר בקבוצת חברים, אך צריך לחשוב על פתרון יצירתי. שלישית, לא יעיל לנסות להוציא בכוח מחשבות מהראש- מאחר שכאשר אדם מנסה "לא לחשוב" על נושא מסוים, הוא חושב עליו, באופן פרדוקסלי, יותר ויותר. מעבר לכך, ניתן להיעזר במטפל התנהגותי קוגניטיבי (CBT). ייתכן שהקיבעון על הגבר הזה קיים עקב אמונות ותכני חשיבה מסוימים שיש לאשה הזו. אפשר לעשות ניסיון להגמיש ולשנות דפוסי חשיבה שתורמים לקיבעון- מה שעשוי גם הוא לתרום להתגברות על הפרידה. בהצלחה!
פסיכיאטרית המליצה על תחילת טיפול בילד בן 9 וחצי עם חרדות וOCD ואנו כהורים מאוד חוששים מתופעות לוואי ותלות בתרופה מכיוון שרשום שהיא למקרים פסיכוטיים ודיכאון אשמח לשמומ חוות דעת יש לציין כי היא ביקשה שנתחיל מחציצכדורמולאחר חודש טיפול להרגעת הילד כי הוא אגרסיבי בביהס ולפעמים אלים אז להתחיל עם פריזמה שזה גם מאוד זר לי ומפחיד לתת לילד כה צעיר תרופות כאלו אשמח לשמוע חוות דעת תודה רבה
היי ליאור, הטיפול התרופתי הבסיסי בהפרעות אובססיביות הוא בתרופות נוגדות דיכאון. מקובל לתת אותן במינון גבוה יותר, שאז השפעתן היא אנטי אובססיבית. בכל מינון, התרופות משפרות את מצב הרוח וכן מרגיעות חרדות. הן אינן גורמות לתלות בשום מקרה, וכאשר מפסיקים ליטול אותן עושים זאת בהדרגה כדי למנוע תופעות לוואי של הפסקת התרופה- אך אין זה מצביע על תלות. פעמים רבות נהוג לשלב אנטי פסיכוטיים בטיפול, מאחר שהם משפרים את התוצאה של הטיפול התרופתי. כמו כן, ידוע לי על שימוש בתרופות מסוג זה בילדים, כדי למתן התנהגויות אלימות. גם התרופות מסוג זה אינן גורמות בשום אופן לתלות, וניתן להפסיקן בכל שלב אם הטיפול אינו עוזר (כמובן תוך התייעצות עם הפסיכיאטר). לכן, איני חושבת שיש סיבה לדאגה. מדובר בטיפול מאוד נפוץ, הן בילדים והן במבוגרים. בנוסף, יש לזכור שלתרופות ששימשו במקור כדי לטפל בבעיה מסוימת יש שימושים נוספים. בהצלחה!
שלום. יש לי בעיה שאני מרבה לשטוף ידים פעמים רבות במהלך היום כי אני חוששת להיות בהריון. זה קורה למשל, אחרי שאני נוגעת במגבת של אבא שלי (זוהי רק דוגמא אחת). המחשבות הללו תופסות את ראשי פעמים רבות במהלך היום וזה מכביד מאד. האם שמעת על מחשבות מסוג זה? האם אפשר להפטר מהמחשבות הללו לבד? אם צריך איש מקצוע אשמח אם תוכלי להפנות אותי למטפלת בתחום. תודה רבה
היי יעל, דבר ראשון, צריך לעמוד על אופי המחשבות הללו, ועד כמה את מאמינה שהן הגיוניות או לא. יש לעסוק בשאלות הבאות: האם את מקיימת יחסי מין מוגנים או לא מוגנים? האם את פוחדת מכניסה להריון עקב קיום יחסי המין, או שאת מאמינה שעצם הנגיעה בחפצים יכול להכניס אותך להריון ללא קיום יחסי מין? התשובות לשאלות אלה חשובות מאוד, שכן הן מצביעות על מידת החיבור שלך למציאות. כדאי לענות עליהן בכנות, שאם לא כן, את עשויה לקבל טיפול שבמקרה הטוב לא יועיל לך. אני מציעה בשלב הראשון הערכה אצל פסיכיאטר כדי לברר את מהות הבעיה, ולאחר מכן, אם יש צורך, לפנות גם למטפל התנהגותי קוגניטיבי. התשובות לשאלות ששאלת תלויות מאוד בהערכה של מהות המחשבות, כפי שהסברתי. בהצלחה!
לא צינתי זאת- אני בחורה דתיה רוקה. כך שהשאלות ששאלת אותי הן לא רלונטיות לגבי.מה עלי לעשות במקרה כזה??אני מתמודדת עם זה לבד וזה משגע אותי. חשוב לי לדעת האם אפשר להפטר מהמחשבות לבד? אני לא מכירה אנשי מקצוע בתחום אשמח אם תוכלי לכוון אותי במיל שצוין . תודה רבה
אז זהו, שקיוותי שאף פעם לא אגיע לכתוב בפורום הזה, אבל לצערי הרב אני כאן (אל תעלבו, אני מניח שאיש מכם לא באמת היה רוצה להיות פה). אני כמעט בן 30. בגיל 20 לערך, בצבא, זה התפרץ. עם השנים לבש צורות ופשט צורות, עבר מנושא אחד לאחר, אבל זה תמיד נשאר שם: תמיד משהו מטריד, משהו גורם חששות, משהו הורס את איכות החיים. מאז גיל 20 בגלל חרדות אני לוקח פקסט (כדור ביום). היו שנים שהיה לי בסדר יחסית, שקט עד כמה שאפשר. בשנתיים האחרונות העסק קרס. ה-ocd שלי קשור לנטייה מינית. אגב, עד שלא נכנסתי לפורום הזה חשבתי שאני היחיד בעולם שסובל מזה, אבל מתברר שלא. לפני שנתיים התחלתי לעבוד במקום עבודה רווי בהומוסקסואלים, מה שהחמיר מאוד את מצבי, שכן זה גורם גירוי לOCD כמעט בכל רגע נתון. זה הגיע עד כדי טירוף כך שאני כבר לא יודע אם אני הומו או לא. האם הכל חרדות או שאולי אני באמת ובתמים הומו? יש לי חברה שאני אוהב וחי איתה, ומעת לעת, כמו כל זוג נורמלי, גם מקיימים יחסים. ולמרות זה האו סי די הזה הורס את חיי. אני כבר שוקל ללכת לטיפול. אשמח לתמיכה/הצעות/סיוע/איך בוחרים מטופל, האם מישהו חווה את זה והאם, למען השם, אפשר לצאת מזה? אני
שלום לך, הבעיה שאתה מציג אכן מוכרת ואף מהווה סוג שכיח של OCD. אני מהמרת (מאחר שאיני מכירה אותך אישית) שהסיכוי שיש לך משיכה כלפי גברים הוא נמוך מאוד. יש לציין, שאנשים רבים הסובלים מ- OCD נמשכים דווקא למקומות עבודה שמעמתים אותם עם החרדות שלהם (למשל- כימאים שפוחדים משאיפת כימיקלים). לגבי בחירת מטפל, כדאי קודם כל לוודא שהוא עוסק בגישה שנמצאה במחקרים יעילה לטיפול ב- OCD. כיום, הגישה המובילה בתחום היא התנהגותית קוגניטיבית (CBT), ולכן כדאי לבחור מטפל שעוסק בה. בנוסף, כדאי לברר עד כמה יש למטפל ידע וניסיון בטיפול ב- OCD, מאחר שמטפלים בדרך כלל בוחרים להתמקד במספר תחומים מסוימים. כמובן, כדאי שיהיה באזור מגוריך או קרוב אליו. את שאר המאפיינים בוחרים לפי אינטואיציה או לפי המלצות. אתה יכול, למשל, לבקש המלצה מהפסיכיאטר שלך. בהצלחה!
היי לך.. זה בסדר גם אני אף פעם לא חשבתי שאכתוב בפורום, אבל לפעמים זה מסייע לך להוציא ולשתף וטוב שזה קיים.. יצא לי לקרוא את מה שרשמת ואני חייבת להגיד לך שגם לי היו מחשבות כאלה ואני במעכת יחסים אוכה וחיה עם בן זוגי זה לא משחרר זה מפחיד, כל פעם מחשבה אחת שנתקעת ואתה ממש חי אותן.. אשמח למענה..:)
אבי בן 64 סובל כבר קרוב ל4 חודשים מחרדות מחשבות על מוות ודברים רעים בלילה וגם ביום.כל זה החל מאז שאיבד שכן קרוב במשך 30 שנה ,ירד 10 קילו במשקל אין לו מצב רוח וממש אני לא יודעת איך לעזור לו .האם תוכלי לעזור לי מה לעשות ? תודה רבה .
היי סיגי, מומלץ לפנות לאבחון וטיפול אצל אנשי מקצוע. ראשית, מומלץ לפנות לפסיכיאטר, שכן במצבים כאלה טיפול תרופתי אנטי דיכאוני יכול להועיל מאוד. בנוסף, כדאי לפנות למטפל התנהגותי קוגניטיבי. קיימים פסיכיאטרים שבעצמם עוסקים בפסיכותרפיה, ואז אין צורך לפנות לשני מטפלים במקביל. אם אביך מסרב לפנות למטפלים, אפשר לפנות לרופא משפחה, שכן גם הוא יכול לתת את הטיפול התרופתי הנחוץ. כמובן שפסיכיאטר בדרך כלל מומלץ יותר, מאחר שתחום ההתמחות שלו קשור בתרופות מסוג זה. בכל מקרה, אציין רק שנראה כי אין קשר לאובססיות, שהן נושא הפורום הזה. בהצלחה!
שלום, לפני כשלוש שנים עברתי ניתוח בעמוד שידרה צווארי, זמן מה לאחר הורדת הברזלים נתגלו על אזור הניתוח פצעים מוגלתיים רבים. לקחתי 20 יום אנטיביוטיקה ומאז המקרה נכנסתי לאובססיה חזקה של ניקיון יתר, שטיפת ידים מרובה, אי התקרבות לאחרים וכל זה מחשש שמה יהיה לי זיהום באיזור הניתו ואצטרך לעבור ניתוח בשנית. הבראתי ב- 80 אחוז ושוב חליתי באובססיה וכל הזמן בודקת את הצוואר ומתרחקת מאנשים, לא מתקרבת לשוםן דבר מלוכלך ושוטפת המון פעמים את ידי. שאלתי היא- האם ייתכן שיהיה זיהום ופצעים בצוואר לאחר זמן ארוך מאי הקפדה יתרה על ניקיון ושטיפה והתקרבות לאנשים? תודה רבה, צילה.
היי צילה, שאלתך הספציפית היא בתחום רפואת העור, ולכן הייתי ממליצה להתייעץ עם רופא עור. ייתכן בהחלט שההקפדה שלך מוגזמת, ובכל מקרה נשמע שהיא מפריעה לתפקודך היומיומי. לפיכך, כדאי לשקול פנייה למטפל CBT על מנת לטפל בבעיה. ייתכן מאוד שהטיפול לא ייארך זמן רב, מאחר שלפי תיאורך, הסימפטומים ממוקדים בתחום מאוד מצומצם וספציפי. בהצלחה!
האם יש סיכוי כי עמותת מגן לזכויות אנוש מראה כי כמובן הכדורים הפסיכאטריים שהם כמובן סוג של סם מסויים ולאורך זמן יש אפשרות לפגיעה ע"י הצטברות רקמת שומנים במוח שמופרשים מאותו חומר כימי , (יש היגיון בדבריהם אך אשמח לדעתך
שלום לך, לצערי אינני האדם הנכון לשאול אותו לגבי שומנים במוח, מאחר שאינני רופאה. כדאי להפנות את השאלה לרופא, רצוי בצירוף קישור למאמר המדעי או למאמרים המדעיים שאתה מדבר עליהם. ככלל, רצוי לבחון כל מאמר באופן ביקורתי: האם בוצעו מחקרים? כמה מחקרים בוצעו? האם הם בוצעו בצורה נכונה או שהם רצופי בעיות מתודולוגיות? בנוסף, אציין כי בנושאים כאלה, המחקרים הרצויים הנם מחקרי אורך, כלומר כאלה שבודקים את אותם הנבדקים לאורך זמן (כל מספר שנים). בברכה,
ערב טוב, סובל מ OCD מספר שנים ומטופל אצל פסיכולוגית. מחפש מתרגל/ת לעבוד איתו/ה על חשיפות. אולי תדעי היכן אוכל למצוא. תודה ושבת שלום
היי דן, אני מכירה מספר קליניקות שמעסיקות מתרגלים, באזור המרכז וירושלים. אני יכולה להמליץ לך באופן אישי במייל: [email protected] כל טוב!
שרון שלום, תודה על התייחסותך המהירה. ניסיתי לשלוח לך מייל לכתובת שציינת והוא חזר, האם יש כתובת מייל נוספת? תודה ושבת שלום
שרון אשמח להתייעץ אתך קיבלתי מרשם לצ'ימפרלקס ובכן לקחתי קפסולה של 10 מ"ג ליום בפעם הראשונה הייתה השפעה עצומה ונבהלתי אז החלטתי לקחת חצי כדור בבוקר וזהו ואילו הרגשתי שאין שינוי ולכן לפני יומיים חזרתי לקפסולה אחת , אני רואה שאין שינוי מה עושים יש סיכוי לעלות את המינון ל2 או להמתין עוד .
היי ליאור, בדרך כלל, הפסיכיאטר שרושם את התרופה נותן הנחייה להתחיל ב-5 מיליגרם, כדי להסתגל לתרופה. תופעות הלוואי יכולות להיות משמעותיות מאוד אם מתחילים במינון המלא. יש לחכות להנחיה מהפסיכיאטר לגבי העלאת המינון ל-10 מיליגרם, ולשם כך עליך להיות איתו בקשר קבוע. לאחר מספר ימים או שבועות הוא מעלה את המינון. בכל אופן, חשוב להדגיש כי לתרופות מהקבוצה הזו יש השפעה רק בטיפול ארוך טווח, ובטווח הקצר אין שום השפעה מעבר לתופעות לוואי. לכן, מרגישים את השפעתה החיובית של התרופה רק לאחר מספר שבועות שבהם נוטלים את המינון המלא (10 מ"ג לפחות). מינון של 5 מיליגרם הנו זניח, ומשמש רק כדי להסתגל לתרופה או להיגמל ממנה. פרט לכך, כל שינוי שתעשה במינון חייב להיות בהוראת הפסיכיאטר המטפל בך. בברכה,
שלום רב!אבקש המלצות על פסיכולוגים/פסיכיאטרים לילדים המתמחים בטיפול CBT באזור בית שמש והסביבה דרך קופת חולים כללית לטיפול בילד הסובל מOCD. תודה מראש, אמא
שלום לך, אני מכירה מספר מטפלים באזור באר שבע והסביבה, אולם אין לי מושג מי עובד עם קופת חולים ועם איזה קופה עובד. בנוסף, אני יכולה לתת המלצות רק באופן אישי דרך המייל. הדרך היחידה לדעת מי עובד עם קופת חולים כללית, היא לבקש ממוקד *2700 רשימה של פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעובדים עם הקופה. הרשימה נשלחת אלייך במייל או בפקס, ולאחר מכן יש לעבור על המטפלים ברשימה אחד אחד ולברר מי מהם עובד עם ילדים ומי מהם מטפל CBT (לחפש באינטרנט את שמם או ליצור איתם קשר ולשאול ישירות). כאשר תמצאי מטפל מתאים בדרך זו, את מוזמנת לפנות אליי במייל ולשאול אם אני מכירה או שמעתי עליו. בהצלחה!