פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
1.מהי פסיכיאטריה ביולוגית? 2.בן משפחה בגיל 60,מאובחן מי זה שנים כבעל הפרעת אישיות סכיאודיפלית ולא טופל .לפני 4 שנים נפגע בראשו.מאז התנהגותו מצביעה על החמרה .אנו לא מצליחים למצוא עבורו את הטיפול הנכון ביותר ובעל המקצוע הנכון.
היי גלי, לשאלותייך: 1.) פסיכיאטריה ביולוגית היא תחום המחקר העוסק בבסיס הביולוגי של הפרעות פסיכיאטריות. לדוגמא, חקר הגנטיקה של הפרעות פסיכיאטריות. 2.) האם את מתכוונת להפרעת אישיות סכיזוטיפלית? (אין דבר כזה סכיאודיפלית.) יש לציין כי השאלה אינה קשורה לנושא הפורום, שהוא הפרעות על הספקטרום האובססיבי. בכל אופן, מדובר בהפרעה בעלת אופי פסיכוטי, שהבסיס הביולוגי שלה הוא מאוד משמעותי (אגב, ה- ICD 10 מגדיר אותה כסכיזופרניה קלה ולא כהפרעת אישיות). הכיוון הטיפולי הוא אכן נוירו- פסיכיאטרי. פסיכותרפיסט יכול לעבוד על הפחתת רגשות שליליים, כחרדה ודיכאון הנלווים למצב קשה ולא פשוט זה. בנוסף, אם יש ירידה משמעותית בתפקוד, ניתן לפנות לשירותי שיקום (צריך לברר דרך ביטוח לאומי ומשרד הבריאות). אני מקווה כי תמצאו את הרופא שיוכל לשפר את המצב, ובכל מקרה, דרושה לשם התאמת הטיפול הנכון היכרות מעמיקה עם החולה ותוצאות של בדיקות רפואיות. בהצלחה!
תודה, האבחנה היתה לפני שנים רבות והיתה לא מקצועית,לכן לא ברור לנו עד היום מה ההפרעה.היות ונוספה בעייה שהיא פגיעת הראש ,הומלץ בזמנו ע,י לוינשטיין על טיפול קוגנטיבי התנהגותי . לדברייך אם מדובר בהפרעת אישיות סכיזוטיפלית ,האם אין טעם בטיפול קוגנטיבי? דווקא הרעיון שהמטפל מגיע לבית המטופל ומלמד אותו איך להתנהג בסביבה הטבעית ניראית לי
אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני אספר על השבוע האחרון, אני כבר שבוע לא מתקלח, לא מצחצח שיניים, לא מסדר תחדר שלי לא מקפל שום דבר, אני לא מתפקד וזה גורם לי הרגשה נוראה. כי נמאס לי נמאס לי לחזור כל הזמן על הפעולות, אני יכול לצחצח שיניים בערך חצי שעה ולחזור על הפעולה כמה פעמים עד שאני מרגיש שמיציתי אבל בזמן האחרון גם זה לא עובד, כל מה שאני עושה נראלי שלא יצליח אז אני כבר לא עושה כלום אני פשוט לא מתפקד.מה לעשות אשמח לתגובה
היי משה, אתה אומר שאינך מסדר את החדר שלך, האם אתה גר בבית הוריך? מה חלקם של הוריך או של אנשים הקרובים אליך בנושאים הקשורים לתפקוד שלך? האם אתה לומד/עובד? כל הנ"ל תופסים מקום חשוב בתכנון ההתערבות והעזרה שתוכל לקבל. בנוסף, שיתוף אנשים הקרובים אליך בבעיה יכול רק להועיל. בנוסף, לדעתי, טוב תעשה אם תפנה לעזרה מקצועית. הטיפול היעיל ביותר הידוע כיום עבור הפרעה טורדנית- כפייתית הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), אפשר לשלב יחד איתו גם טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי מפחית את החרדות והטקסים ולפיכך גורם לעלייה בתפקוד, כל עוד נוטלים את התרופה. ה- CBT משפר את התוצאות הללו ומשמר אותן לטווח ארוך. אתה יכול לקרוא עוד על טיפול CBT בהפרעה טורדנית- כפייתית באתר שלי. בהצלחה!
גאבא שלי אוגר כפייתי, לא מוכן לזרוק כלום, כל הבית והחדרים הם מחסן אחד גדול, יש תחושה חזקה של חוסר אונים ואי יכולת לשנות את המצב. זה מחלת נפש ? מה אפשר לעשות ? זה תורשתי ?(בינתיים אני לא כזה)
שלום לך, אגירה כפייתית היא הפרעה נפשית על הספקטרום האובססיבי, ואינה מחלת נפש. למעשה, בפסיכיאטריה של היום, המונח "מחלת נפש" אינו קיים. קיימות הפרעות נפשיות, כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אובססיביות וכו', וכן קיימות מחלות מוח, שלהן הבסיס הנוירו- כימי מהווה את הגורם העיקרי: סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות, וחלק מסוגי הפרעות מצב הרוח כגון מאניה דיפרסיה. סוג נוסף של הפרעות הן הפרעות אישיות. בהחלט ניתן לפעול למען פתרון הבעיה. הטיפול המומלץ הוא התנהגותי קוגניטיבי (CBT). בטיפול מסוג זה, המטפל עוזר למטופל להיפטר מחפצים מיותרים, ולמעשה לסדר את ביתו לאט ובהדרגתיות. קיימים אפילו מטפלים שמשתמשים ב"עוזרים" או "מתרגלים", המגיעים לבית המטופל ועוזרים לו לסדר בפועל. בשיחות נבנית תוכנית של סידור הבית והיפטרות מחפצים, תוך כדי שימוש בטכניקות המעודדות את המטופל לעשות זאת: חשיבה איך ייראו החיים כשהבית יהיה מסודר, צילומים של לפני ואחרי וכו'. בנוסף, המטפל מסביר למטופל שבעת זריקת החפצים הוא יחווה חרדה, ושהחשיפה לחרדה אינה מזיקה ואף כדאית. כשהיא נעשית בתנאים מבוקרים ובצורה הדרגתית, ניתן לומר שהחשיפה לחרדה מחזקת נפשית ומלמדת את האדם להתמודד עם המצבים המפחידים. לגבי שאלתך השלישית, התיאוריה הרווחת היא, שיש פגיעות גנטית כללית להפרעות חרדה. כלומר, אם היו לך הפרעות חרדה במשפחה, יש סיכוי יותר גבוה שתפתח הפרעת חרדה (אגב, יכול להיות שמסוג אחר), אך הדבר תלוי בגורמים רבים נוספים. בהצלחה!
שלום לך שרון, שמי רחל, אני בת 21 וחצי, אני סובלת מ:ocd (הפרעה טורדנית כפייתית אובססיבית) זה שנים. אני חושבת שבמשך שנים אלה היו לי לא פעם מחשבות שהרגשתי שהן אינן הגיוניות. לא מזמן חלה הידרדרות דרסטית במצבי עקב דיכאון שגרם לי לחוסר תיפקוד ולאי יציאה מהבית למשך זמן ממושך. אני עכשיו בתקופה של השתקמות מהנזק הרב שגרמתי לעצמי, וקורה לי לא מעט שפתאום אני נתקפת במחשבות הזויות ולא הגיוניות שמרגישות לי מצד שני כ"אמיתיות" והרבה פעמים זה מותיר אותי מבולבלת ומתוסכלת והיו פעמים בעבר שאף הרגשתי שאיבדתי את הזהות העצמית שלי, מין תחושה שפתאום אני פשוט לא יודעת מי אני,לא מכירה את עצמי. ברצוני לשאול אותך: האם הפרעת ocd גורמת לחולה בה לחשוב לעיתים מחשבות לא הגיוניות שנורא מציקות וגורמות לבילבול ותיסכול? האם ישנו קשר בין הדברים? ועוד שאלה נוספת: האם ישנו קשר בין הפרעה טורדנית כפייתית אובססיבית לדיכאון ומחשבות אובדניות? בתודה, רחל.
היי רחל, התשובה לשאלתך הראשונה היא: בהחלט כן, הפרעה טורדנית כפייתית מתאפיינת במחשבות שאינן הגיוניות, שגורמות לסובל מההפרעה סבל רב. אולם, צריך להגדיר בדיוק את אופי המחשבות הלא הגיוניות, מה הן אומרות ועד כמה את מאמינה שהן מציאותיות. זאת מאחר, שקיים סוג נוסף של בעיות שגורם למחשבות לא הגיוניות בעלות אופי שונה, ואלה הן הפרעות פסיכוטיות. ההבדל העיקרי בין המחשבות האובססיביות למחשבות הפסיכוטיות היא מידת האמונה של הסובל ב"אמיתיות" המחשבות. כאשר מדובר באובססיה, הסובל יודע שרוב הסיכויים הן שמחשבותיו מוטעות ושהדמיון שלו "עובד שעות נוספות". עם זאת, הוא אינו מוכן לקחת אפילו סיכון קל שבקלים שמא המחשבה נכונה והפחד ייתממש, מה שגורם לו בדרך כלל לבצע טקסים כדי למנוע את מימוש הפחד, או להמשיך לדאוג לגבי העניין בתדירות גבוהה, מה שגורם למחשבות להיחוות כפולשניות. מאידך, כאשר קיימת מחשבה פסיכוטית, הסובל מאמין שהיא נכונה, למרות שהיא יכולה להיות מאוד לא הגיונית. חלק גדול מהמחשבות הפסיכוטיות הן פרנואידיות- קשורות לרדיפה, גדלות וכו' (למשל: "שתלו לי מיקרופון באוזן כדי להאזין לכל מה שאני אומר"). קיימות גם מחשבות אובססיביות בעלות מרכיב פסיכוטי, כלומר האדם מאמין במידה רבה בנכונות המחשבות האובססיביות שלו. לכן, בטיפול התרופתי נהוג לשלב תרופות אנטי פסיכוטיות יחד עם התרופות האנטי דכאוניות שמשמשות לטיפול באובססיות. בנוגע לשאלתך השנייה, גם התשובה אליה היא חיובית: קיימת קומורבידיות רבה ("תחלואה כפולה") בין סוגי ההפרעות שציינת. סיבה אחת לכך היא, ששתי הבעיות קשורות בסרוטונין. זהו חומר העובר במערכת העצבים, וקשור בתחושות שמחה ועונג. כאשר קיים חוסר בחומר זה, אנשים חשים בדרך כלל עצבות ואף מגיעים למצבים של דיכאון. נמצא, כי המנגנון האובססיבי במוח קשור אף הוא בחסר בסרוטונין, ולכן התרופות לטיפול בדיכאון משמשות (במינונים גבוהים יותר) לטיפול באובססיות. עבור מי שסובל משתי הבעיות, הטיפול התרופתי הוא בגדר "תפיסת שתי ציפורים במכה אחת". הסיבה השניה לכך שיש קשר בין הבעיות היא, שהפרעה טורדנית כפייתית יכולה לגרום סבל רב, וכמו כל גורם לחץ וסבל בחיים, הוא יכול לעודד דיכאון ומחשבות אבדניות. תרגישי טוב!
היי שרון, שלום לך! ברצוני קודם כל להודות לך על ההסבר המפורט שבתשובתך, ועל כך שהתייחסת ברצינות לשאלותיי, אני מאוד זקוקה למידע זה כי זה מסייע לי להיות יותר מודעת לאיך מחלתי משפיעה עליי ועד כמה ובכך קודם כל לא להילחץ מזה ולהבין שזה לא אני אלא המחלה שמשפיעה עליי בצורה כזאת ושנית לטפל בעצמי באופן יותר נכון ומתאים לי כך שהחלמתי תהייה האפקטיבית ביותר. אני מבקשת שגם הפעם תתני לי מענה באותו האופן. לאחר שסיימיתי להודות לך ולהמחיש לך את גודל חשיבות המידע שאת נותנת אתייחס לתשובתך: את ציינת בתשובתך שחשוב מאוד להגדיר ולאבחן את אותן מחשבות לא הגיוניות וברצוני להביא בפנייך איזשהו רקע על אופי מחשבותיי ועל תוכנן כך שתוכלי לדעת על מה בדיוק מדובר ולתת לי עליהן את חוות דעתך המקצועית. לשם כך אתן לך רקע על סוג אישיותי והאדם שאני: משחר ילדותי ונערותי אני אדם שתמיד התעניין בעומק הדברים. שתמיד משתוקק להבין את הדברים לעומק ובצורה הכי טובה ולהגיע לאמת הדברים. אני אדם שמשתוקק להבין את הרובד העמוק של החיים. שמאוד רגיש ושם לב לדברים שהרבה אחרים לא שמים לב אליהם ולא נותנים את הדעת עליהם ואכן יש את האיכות והיתרונות שבעומק וברגישות שלי אבל מנגד זה גורם לא פעם לצער,כאב ועצב עצום והרבה מהדיכאונות הרבים שחוויתי בחיי נבעו מכך. אתן לך דוגמאות לנושאים בהם אני מתעניינת: תוכן האמיתות וטעם החיים: על אודות קיום אהבה אמיתית ועד איפה היא יכולה לבוא לידי ביטוי ולאן היא יכולה להגיע, הקרבה, מוסריות, אנושיות, מהות הזמן,בדידות, על קיום המוות בעולמינו-שיש בזה מעין איזשהי כניעה של האדם שנורא קשה לי איתו, הפרידה הקשה מנשוא, על הזרות והפחד שנוצרים בין הנפטר לאהוביו וחבריו וחוסר היכולת לתקשר איתו כלומר לראות אותו, לדבר איתו, לחבק אותו, לחוות ביחד דברים מה שגורם לאדם להיות במצב של חוסר אונים אל מול געגועיו לאדם שאיבד. על אודות קיום של זוגיות אמיתית, על אהבה אמיתית בין גבר לאישה, על ההבדלים שבאישיות, הנטיות והתכונות שבין גברים לנשים והאם הם עושים טוב כלומר: האם הם הגורמים לחוסר ההבנה שקיים בין שני המינים, האם הם המונעים את החיבור של אישה וגבר, האם הם גורמים לזרות וניתוק בין המינים. ועוד נושאים וסוגיות רבות של החיים כיוצא באלה. קיימים גם הרבה נושאים שנוגעים אל אודות האדם שאני לדוגמא: לאיזה סוג אנשים אני נמשכת ורוצה באינטראקציה ובקשר איתם ומה הסיבה לכך, מה אני אוהבת לעשות באמת ומה לא, מה ומי גורם לי להרגיש הרגשה מסוימת ולמה, ממה נובעת התנהגות או תגובה מסוימת שלי, לאיזה גברים אני נמשכת ולאיזה לא ועוד.... וזה בגלל שמאוד חשוב לי לדעת את האמת על עצמי וגם כדי להיות מודעת לעצמי ובכך לדעת במה אני צריכה להשתפר, איך אני צריכה להתמודד ועוד... מה שמצריך ממני תהליכים של חשיבה. אני חייבת לסיים אמשיך את דבריי בפעס אחרת- בחלק 2 , מצטערת שזה יצא ככה. תצפי להמשך שרון. בתודה מראש. רחל.
שלום ד"ר אני בת 16 ויש לי אובססיה לחשוב על מחלות - כמו למשל, שיש לי מחלה ואני לא מטפלת, או המחלה מחמירה, אני מפחדת ממוות וממחלות ולא מפסיקה לחשוב על זה מגיל 9 בערך... בבקשה אני צריכה עזרה ממך, זה מפריע לי ללמוד ולחשוב על דברים נורמאטביים.
היי חן, האם שיתפת את הורייך במחשבות ובתחושות שלך? לדעתי כדאי לעשות זאת, מאחר שזה עשוי להוריד ממך חלק מהמעמסה הרגשית הכרוכה בעניין. בנוסף, ההורים יכולים לעזור לך לפנות למטפל התנהגותי- קוגניטיבי (CBT), שיעבוד איתך על המחשבות שמפחידות אותך. הטיפול יעזור לך להפחית את החרדה גם מן הדברים שמפחידים אותך, וגם מן המחשבות עצמן. את יכולה לקרוא עוד על טיפול CBT בחרדות באתר שלי או לחפש בגוגל, וזה עשוי לכוון אותך לכיוון הנכון. בהצלחה!
שלום רב, ביתי בת ה8 נוהגת לאונן באופן כפייתי רק בבית הספר ובעת הכנת שיעורי הבית. הרגל זה החל אצל ביתי בגיל 3,אז פנינו למיטב הפסיכולוגים שהמליצו לנו להפחית ממידת הלחץ על הילדה. עצה שלא עזרה במיגור התופעה בגיל 6, אובחנה ביתי כחולה באפילפסיה רולנדית, והטיפול התרופתי אותו קיבלה- טרקספין,הפסיק את התופעה לזמן מוגבל. כמה חודשים לאחר תחילת הטיפול חזר העיסוק באוננות בצורה חזקה ומשמעותית יותר. יש לציין שביתי מאוד מודעת להשלכות החברתיות של התופעה, ולמרות שהאוננות בכיתה גורמת לה להאדים כמו עגבנייה, לא מצליחה ביתי להפסיק את העניין. במהלך השנים, עברה ביתי איבחונים רגשיים, פסיכולוגים ואף פסיכיאטרים, אשר בכל נרשם ונקבע שמקור התופעה הוא איננו רגשי/נפשי. עתה, שביתי בכיתה ג', ניכר שהשפעת האוננות משפיעה גם על הישגיה הלימודיים שעד עתה היו טובים מאוד, שטוענת באוזננו כל הזמן, שהיא אינה מסוגלת להתרכז, כל עוד היא בהתקף אוננות. בחודשים האחרונים, התרשם הניורולוג המטפל, אשר מודע גם לנושא האוננות,שמבחינה קלינית אין עדות לאפילפסיה והמליץ להפסיק את הטיפול התרופתי של ביתי. מאז, נשאר המצב בעינו, עם החמרה מסויימת בשבועות האחרונים. אנחנו מיואשים. לא יודעים עוד למי לפנות, במקביל לתחינות של ביתי, שנעזור לה להפסיק את האוננות, וככל שאנחנו מתמהמהים, מצבה של ביתי מורע. אשמח לחוות דעתך, לגבי כיוון של טיפול בעניין. תודה, טליה
היי טליה, אוננות כפייתית אצל ילדים יכולה לנבוע מלחץ, מתח או אי שקט ומשמשת כפעולה מרגיעה. לא ברור לי למה הכוונה בקביעתם של הרופאים שמקור הבעיה איננו רגשי או נפשי: אם הפעולה אינה נובעת מהסיבות שציינתי, המקור חייב להיות פיזיולוגי/ נוירולוגי, ועל כך צריכים הרופאים לתת את הדעת ולהתאים את הטיפול הנכון. אם הבעיה אכן נובעת מלחצים או מתחים, טוב תעשו אם תפנו למטפל התנהגותי קוגניטיבי שעוסק בטיפול בילדים. בטיפול יוסבר לילדה, שהאוננות הינה פעולה מודעת ורצונית לחלוטין, וככזו ניתן לשלוט בה. כדאי לאפשר לילדה לצאת מהכיתה על מנת שלא תבצע את הפעולה בכיתה, וכך תיגרם לה פחות מבוכה. בהמשך, ניתן לאפשר לילדה הפסקות בפרקי זמן קבועים על מנת שתוכל לבצע את הפעולה, כאשר מרווח הזמן בין ההפסקות יילך ויגדל. בנוסף, המטפל יעזור לילדה למצוא פעולות מרגיעות חלופיות, על מנת שתוכל להרגיע את עצמה בדרכים שלא יביכו אותה. יש לשים לב להבחנה בין סיבות נפשיות שגורמות לאוננות (כגון לחץ/ מתח), לבין סימפטומים נפשיים שנגרמים לילדה כתוצאה מהאוננות: מבוכה, ירידה בלימודים וכו'. אלה יפחתו כאשר הפעולה תפחת. כמו כן, יעזור מאוד למצוא את מקור הלחצים שגורמים לאוננות כדי להפחית אותה, במידה שאין לכך בסיס פיזי/ נוירולוגי. יש לציין, שלימוד של הרפיה ופעולות מרגיעות מסייע גם במקרים של בעיות נוירולוגיות, לדוגמא: מפחית את כמות הטיקים אצל הסובלים מתסמונת טורט, או את כמות ההתקפים אצל חולי אפילפסיה. בהצלחה!
אם הכותבת רואה את ההודעה שלי ,אשמח ליצור איתך קשר באמצעות מנהלת הפורום. יש לבתי בעיה דומה והייתי רוצה להתייעץ.
הי, אני בת 30 וסובלת שנים מ ocd. אני מתפקדת ועובדת יוםיום. (אני חרדה רק מפני מחלות עור). אני מפחדת מ cbt והייתי מעדיפה שלא לקחת תרופות. קראתי באינטרנט על שיטהב שם נוירופידבק שמציע ד"ר תודר. האים את יודעת עליה משהו? תודה.
שלום לך, נוירופידבק היא, למעשה, שיטה בה המטופל לומד לשלוט בגלי המוח שלו וכך, בין השאר, להשפיע על הריכוז שלו ועל מצבים רגשיים ולטפל בבעיות נוירולוגיות.ידוע לי על מחקר כמותי אחד שהצליח לתמוך ביעילותו של הטיפול הזה ב- OCD (מלבד תיאורי מקרים בודדים), וקשה לי להאמין שהדבר יכול להוות תחליף שווה ערך לטיפול CBT שיעילותו נתמכת מזה שנים רבות. כדי "לעקור מן השורש" הפרעות חרדה, חייבים להפסיק לפחד מן החרדה ולהתחיל להיחשף אליה בהדרגה. לכן, הטיפול המומלץ ביותר כיום (ומעוגן היטב מחקרית) הוא טיפול CBT (התנהגותי קוגניטיבי). ציינת שהחרדה שלך היא רק מפני מחלות עור. אם הסימפטום הוא אכן כה ממוקד ומצומצם, להערכתי תוכלי להשיג תוצאות טובות בטיפול תוך מספר לא רב של פגישות טיפוליות, ואינך חייבת כלל ליטול טיפול תרופתי בנוסף. אולי כדאי לקרוא עוד על הנושא, לקבל הסברים ולהיפגש עם מטפל פעם אחת, כדי להפחית את החרדה שלך מהטיפול. בהצלחה!
אני סובל מתופעה שקשה לי להסבירה. אני נבהל ללא סיבה נראית לעין, ואחרי הבהלה באה מחשבה/פעילות מוחית שאני לא יודע אפילו להגדיר אותה, ולעתים אני חש מיד אחר כך סחרחורת וזרם חשמלי בראש שנמשכים אלפית השניה. יתכן שטיפול נוירופידבק מתאים לי? יצוין שסי בי טי שקיבלתי לא הביא תוצאות משמעותיות. תודה.
שלום , רקע שלי במשפט אחד- יש לי OCD קשה ואני כרגע אחרי נסיונות לטפל במחלה שלא צלחו אך מצב הרוח התייצב אז אני ממשיך עם הכדורים שקיבלתי בטיפול האחרון. השאלה לא קשורה למחלה לפחות לא ישירות- אני לא מצליח לבלוע כדורים מאז שאני ילד/נער , ומאלתר פתרונות , בטיפול הפסיכיאטרי פסיכולוגי לא מצאנו פיתרון , האם לדעתך טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לעזור לי לבלוע כדורים ? אם כן מה סיכויי ההצלחה והאם יש נסיון עם טיפול בבעיה כזאת? תודה רבה
היי אבי, התשובה לשאלתך תלויה בגורם המפריע לך ליטול את הכדורים: האם יש קושי פיזי בבליעה? האם יש פחד או חשש מנטילת הכדור? האם קיים חוסר אמונה ביכולתך לבלוע את הכדור? על כל אלה בהחלט אפשר לעבוד בטכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות. החלק הקוגניטיבי עוסק במחשבות המפריעות לבליעת הכדור- חוסר יכולת, האמונה כי משהו רע יקרה וכו'. מבחינה התנהגותית, אפשר להתאמן על בליעה של משהו דמוי כדור, לאחר מכן חלק מכדור ובהדרגה להגיע לכדור שלם. ידוע לי על דרכים מסוג זה ללמד ילדים לבלוע כדורים, ואין סיבה שזה לא יעבוד גם על מבוגרים. בהצלחה!
בני בן ה-17 מאובחן ADHA מגיל 6 ומטופל מאז ועד היום בריטלין- מצבו בביה"ס מצויין. לפני כ-3 חודשים אובחן כסובל מ-OCD המתבטא באובססית שטיפות ידיים בעיקר מאז מקבל לוסטראל וטיפול התנהגותי קוגנטיבי ומצבו השתפר פלאים, הוא מבקש להפסיק את הלוסטראל וטוען שהוא מתגבר על האובססיות הוא ילדותי אך ילד בעל יכולות גבוהות ותלמיד מצטיין. בחודש הבא אמור להתייצב לצו 1 בצה"ל. האם לציין בצבא את המצב האחרון? האם טוב ורצוי שיתגייס לצה"ל? האם ישנה אפשרות שלא יגוייס בגלל הלוסטראל? החששות רבים ואנו לא יודעים איך להתנהג ומה לעשות, אנא תשובתך ודעתך...
שלום לך, לדעתי אין שום סיבה שבנך לא ישרת בצה"ל. לא ידוע לי על שחרור עקב נטילת תרופות אנטי דכאוניות, וודאי שהשירות יהיה טוב עבורו, באותה מידה שהוא מועיל לכל אחד אחר, אם ישובץ לתפקיד שמתאים לו ולכישוריו. אני מניחה שבמהלך הבדיקות הרפואיות שיעבור, יתבקש לציין את התרופות שאותן נוטל באופן קבוע, ולדעתי לא מומלץ להסתיר את נטילת התרופות. בנוסף, כדאי להפסיק את התרופות באופן הדרגתי ותוך התייעצות עם פסיכיאטר, רק כאשר המטופל משיג את מטרתו בטיפול. כלומר, מגיע לנקודה אליה הוא רצה להגיע ואינו חש צורך להשתפר עוד. כמובן שיש ללוות את הפסקת התרופות בביקורים אצל מטפל ה- CBT כדי לשמר את התוצאה ולמנוע הידרדרות. בהצלחה!
כלתי, סובלת מהפרעת OCD אך לא מודעת לעניין. כלתי לא נותנת לנכדים שלי לראות אותי בשום פנים ואופן והיא מתנהגת כמו משוגעת בכל מה שקשור לנקיון וסדר, יש זמן מוקצב לארוחות, זמן מוקצב למקלחת, מי שלא מתנהג יפה מקבל עונש שהוא יכול להיות - לא לצאת שבוע מהבית או מכה חזקה, כלתי לא מחזיקה שולחן בסלון כדי שלא תצטרך לארח אורחים שישבו ויאכלו בסלון, היא כל יום מנקה את הבית בצורה אובססיבית ולא נורמלית. והיא מאיימת עלי שאם אני אעז להתקרב לנכדים שלי או לבית שלה היא תפגע בנו. היא צריכה טיפול לפי דעתי, ואין לי מושג איך להתחיל להתמודד עם זה כי היא לא מודעת לזה, והיא לא רוצה שום טיפול היא חושבת שהיא מושלמת. הבן שלי מפחד להביע דעה בעניין כי היא משרה אימה ופחד בבית וכולם מפחדים ממנה. יש להם 6 ילדים, ואני לא ראיתי אותם במשך 7 חודשים. קשה לי נורא ואין לי שום מושג איך לטפל בעניין, אני בוכה הרבה והעניין הכי כואב זה שהיא פוגעת הרבה בילדים רגשית ומשפילה אותם בגלל שהם נורא אוהבים אותי. אני אובדת עצות, אשמח לעצה טובה מבחורה שמבינה.
היי שלומית, אני מבינה שכלתך גורמת לך ולמשפחתך סבל רב. הבעיה היא, שעם כל הרצון הטוב, אי אפשר לגרום לאנשים שלא רוצים להשתנות לעשות זאת על ידי שכנוע בלבד. אנשים בדרך כלל פונים לטיפול, כאשר הבעיה שלהם גורמת להם סבל. כאשר אדם גורם לאנשים בסביבתו סבל (ולא לעצמו), הוא יגלה מוטיבציה להשתנות רק מתוך אכפתיות כלפיהם, או מתוך הבנה שהתנהגותו פוגעת בו בצורה כלשהי. בנוסף, עלייך לזכור שבנך בחר לבלות את חייו עם אשה כזאת, ובכל יום שהוא נשאר איתה הוא בוחר לעשות זאת. נראה לי שכיוון הפעולה הוא סוציאלי/ משפטי: אם את חושדת או יודעת שקיימת התעללות בילדים מצידה, או טיפול לקוי, את יכולה לפנות לשירותי הרווחה כדי שעובדת סוציאלית תבקר בבית ותבדוק את יחסה לילדיה. בנוסף, קיימים עורכי דין וארגונים לזכויות המשפחה (כמו "משפחה חדשה" שעוסק גם בזכויות סבתא), דרכם ניתן לברר את הזכויות, שבהחלט יש לך, לגבי ביקור נכדייך באופן סדיר. לארגון זה קיים גם מענה טלפוני (חפשי אותם בגוגל) שנקרא "סב השעה". בהצלחה!
קראתי שאם המחלה אינה נעלמת אחרי שלשה חודשים של טיפול תרופתי וקוגנטיבי היא תהיה כרונית האם זה נכון
שלום היום הבת שלי, כתה ג', ילדה נורמטיבית, חברותית וחמודה בלי שום בעיות מיוחדות או חברתיות. היום סיפרה לי שיש לה הרגשה שהיא חייבת לקפוץ מהחלון......... אני נכנסתי ללחץ. יש לה הרגשות לפעמים (כך היא מספרת) שהיא חייבת לגעת, נניח, בשולחן או במשהו אחר. מה לעשות.............
שלום לך, אני מציעה לפנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג ילדים לבירור יותר מעמיק. אם ה"הרגשה" שבתך רוצה לקפוץ מהחלון אכן נובעת מ- OCD (וכנראה שחשדת בזה אם כתבת בפורום הזה), הדבר הכי חשוב הוא לא להילחץ מהעניין. אנשים הסובלים ממחשבות/ דחפים אובססיביים מסוג זה, לא יבצעו בשום מצב את הפעולה שהם חשים, כביכול, דחף לעשותה (במקרה שמדובר בפעולה קיצונית של פגיעה בעצמם או באחרים, לא בדברים טריוויאליים כמו נגיעה בשולחן). הלחץ מהמחשבות, והפחד שבאמת יקרה משהו, משמרים את האובססיה ומעצימים אותה. הפחתת הלחץ, והידיעה שלא יקרה דבר ושאין צורך לנסות להימנע בכוח מהמחשבות האלה, עוזרים להפחית את האובססיה. שבת שלום!
היי אני סובלת כמה חודשים ממחשבות על אלוהים לא מרצוני...קללות ודחפים לקלל אותו...יש משפטים שחוזרים על עצמם בלי סוף! יש לציין שזה מאז שהתחלתי לשמור שבת ולהתפלל..זה ממש מכניס אותי לחרדה ודיכאון אני מנסה לחשוב על דברים אחרים אבל זה אחרי זה חוזר..יש פעמים שזה ליומיים נרגע ואז זה תוקף אותי חזרה...אין לי כבר כוח לעבודה..ממש מפחדת מאלוקים...שיעניש אותי...אני כל יום קוראת תהילים אחרי שעולות לי מחשבות רעות! יש לי שתי שאלות.. 1. האם לדעתך זה או סי די? 2. האם באמת תרופות יכולות לעזור במצב שלי? 3. אני לפני טיפולי פוריות האם אפשר לשלב ??
היי שרה, הבעיה שאת מתארת אכן נשמעת כמו אובססיה. אני נזהרת מלאבחן בצורה כזאת בדרך כלל, אבל נראה לי שזה הכיוון. טיפול תרופתי יכול לעזור- בדרך כלל הטיפול ניתן על ידי פסיכיאטר וכולל תרופות מקבוצת ה- SSRIs, שהן נגד דיכאון וחרדה, ומיועדות ללקיחה לטווח ארוך. אולם, מומלץ מאוד לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול התנהגותי- קוגניטיבי. בדרך זו, ניתן יהיה להפחית במינון התרופות לאחר תקופה, עד להפסקתן, כאשר התוצאה הטיפולית תהיה עמידה יותר. אם נוטלים רק טיפול תרופתי, רוב הסיכויים שהסימפטומים יחזרו לאחר הפסקתו. בטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (CBT), המטפל ילמד אותך כיצד לא לפחד מן המחשבות/ דחפים שלך ולא לנסות להימנע מהן. זאת מאחר, שהבעיה העיקרית בהפרעה הזו הוא הפחד מן המחשבות, והניסיון להימנע מהן שרק מחזיר אותן שוב ושוב בעוצמה גדולה יותר. כאשר לא מנסים להימנע מן המחשבות ואפילו מנסים לחשוב אותן בכוונה, תוך הפחתת הפחד מן המחשבות והלחץ הנובע מן המחשבה ש"התופעה לא נורמלית וחייבים לסלק אותה", נוצרת באופן פרדוקסלי הפחתה הדרגתית בסימפטומים. לכן, טיפול מסוג זה מאוד מומלץ. לגבי טיפולי הפוריות, אינני יודעת בוודאות, אך כדאי להתייעץ עם גניקולוג, תוך אזכור של קבוצת התרופות שציינתי. בהצלחה!
שלום לך שרון. יש לי חבר הוא בן 19 וחצי. לפני חודש וחצי , נפגשנו אני והוא וסתם ישבנו דיברנו הכול היה רגיל ,ואז הוא התחיל לספר לי שיש מין משחק שנקרא "משחק החיים" .הוא אומר שכולם משחקים בו כל האנשים שמסביבו,ואז הוא מתחיל לשואל אותי שאלות כמו: "מה אני צריך לעשות בשביל לנצח במשחק?" , "למה לא אמרתה לי לפני על המשחק ? אתה היתה צריך להגיד לי!" . כבר חודש וחצי שהוא שואל אותי לגבי המשחק הזה, ולא רק אותי את כל החברים את ההורים שלו את הדודים שלו וכו.. הוא אומר שכולם משחקים במשחק ורק הוא לא משחק . לא מזמן היתיי איתו ,אז הוא ראה בן אדם שנוסע אחורה בשביל לחנות ,הוא אומר: "הוא בכוונה נסע ולא סתם בשביל לחנות, הוא נסע בשביל לחסום אותי" , או בזמן שהוא רואה סרט או משהו או אפילו מישהו ברחוב והבן אדם שהוא רואה ממצמץ הוא אומר: "שלא סתם הוא ממצמץ" .הוא אומר שמצמוץ זה איזשהו סימן של המשחק הזה . גם בזמן האחרון הוא ניהיה ממש אלים ואגרסיבי ,מכל דבר קטן הוא מתעצבן . אני מואד דואג לו ומפחד שהוא יתחיל להשתגע, הוא היה בן אדם נורמטיבי לחולטין ,הוא לא חווה טראומות . איזה טיפול הוא צריך? האם הוא צריך כדורים ? איך אפשר שהוא ישכח מ"המשחק" הזה?
היי אהרון, להערכתי, רק שיחה מעמיקה עם פסיכיאטר תוכל להבהיר באופן מדוייק יותר מה קורה לחברך. אינטואיטיבית, בהחלט נראה לי שיש סיכוי למצב פסיכוטי, כלומר- הזיות, מחשבות לא הגיוניות שמנותקות מהמציאות. אם אכן זו הבעיה, יש לפנות מוקדם ככל הניתן לפסיכיאטר, מאחר שמדובר בחוסר איזון כימי במוח, וניתן לטפל בבעיה הזו רק על ידי טיפול תרופתי. בחלק מהמקרים, הרופא הפסיכיאטר מחליט לאשפז את המטופל כדי לפקח באופן הדוק על הטיפול, עד שמגיעים למצב של איזון והמטופל משתחרר וממשיך ליטול את הטיפול בבית. בכל אופן, לצערי אין לך אפשרות לגרום לחברך "לשכוח" מהמשחק אותו הוא מתאר. אציין גם, שהבעיה הזו מתחילה ברוב המקרים בגילאים האלה (גיל צבא פלוס מינוס), גם אם האדם לא הראה תסמינים למשהו חריג לפני כן. לכן, כדאי להסביר לחברך על חשיבות הפנייה לפסיכיאטר, ואולי אפילו ללוות אותו בתהליך, אם יש באפשרותך לעשות זאת. בהצלחה!
שלום , אני בת 16 ורציתי לדעת אם יש לי הפרעה טורדנית כפייתית. אני חייבת שכל דבר יחזור להיות כמו שהוא היה - במקום שלו. לדוגמא אמא שלי נכנסה לחדר והזיזה לי את המחברת , אני פשוט חייבת שהיא תחזור להיות כמו שהיא הייתה. גם יש לי מין פחד שתמיד מסתכלים עליי .. אם נכנסתי לחדר אחרי המקלחת וסגרתי אחרי את הדלת , אני יהיה חייבת להסתכל בחלון ולראות שאין שם אף אחד .. למרות שאני יודעת בוודאות שאף אחד לא מסתכל. אני מפחדת להסתובב בחוץ לבד , ואם אני רואה גבר אחד או כמה גברים אני מתחילה ללכת יותר מהר ולהתקשר למישהו כדי ''סתם'' לדבר . גם יש לי מצבים שאני לא מבינה מה קורה איתי מבחינה רגשית .. אני יכולה להיות ממש שמחה ופתאום לא להבין למה שמחתי בכלל ולהיות בדיכאון .. מה קורה לי? אשמח לעזרה ממך.
שלום לך, יכול להיות שהסימפטום הראשון שציינת (חייבת שכל דבר יחזור למקום) קשור בטורדנות כפייתית. מאחר שאני נמנעת בדרך כלל מלאבחן באופן שטחי דרך האינטרנט, אני ממליצה לך למלא שאלון Y-BOCS, שהוא שאלון בדיקה עצמית לסימפטומים של OCD. הבעיות האחרות לא בהכרח קשורות בטורדנות כפייתית. מומלץ לשבת עם מטפל שיראיין אותך קצת יותר לעומק, ויוכל להסביר לך טוב יותר מה קורה לך. לגבי הבעיה האחרונה שציינת- מצבי רוח משתנים- יכול מאוד להיות שהדבר קשור בשינויים הורמונליים שקורים בגיל ההתבגרות, וזו תופעה נורמלית בהחלט שכמעט כל המתבגרים מתארים אותה.
שלום... יש לי חבר בן 29 שסבל מקשב וריכוז קלה במהלך כל השנים ..לאחרונה ראיתי אצלו תופעות של הפרעות אובססיביות..האם זה הגיוני ??? מה דרכי הטיפול ואיך אדבר איתו על זה?!?!?!?! תעזרי לי בבקשה
היי מירי, בהודעה שלך חסרים הרבה פרטים. ראשית, אינני יודעת כמה זמן אתם בקשר. אם אתם נמצאים בקשר כבר שנים, והבחנת בתופעות אלה רק לאחרונה, אני מבינה כי העניין מלחיץ אותך מאחר שתופעות אלה, כביכול, לא היו קיימות עד כה. שנית, לא הסברת לי מהן התופעות ומה בהן יכול להיות אובססיבי. ייתכן שהוא הפגין התנהגויות מסוימות שנראות בעינייך אובססיביות, אך ייתכן גם שאין קשר בין תופעות אלה לבין אובססיה. שלישית, הגיוני שיופיעו התנהגויות כפייתיות בכל גיל, בלי קשר להפרעת קשב וריכוז. אצל אנשים רבים הדבר עשוי להופיע לאחר הופעה של גורם לחץ כלשהו או שינוי בחיים. הצעתי היא, שתקחי אותו לשיחה ותצייני בפניו שראית אצלו תופעות חריגות לאחרונה- קודם כל יש לראות מה הוא יגיד על כך. עלייך גם לזכור, שרווחתו הנפשית היא קודם כל באחריותו, ואם משהו עשוי להפריע לו, רק הוא יכול להחליט אם לבקש עזרה ולקבל אותה. בהצלחה!
שרון שלום אני מפנה את השאלה שלי אלייך לאחר שנאמר לי בפורומים אחרים שמדובר בסוג של כפייתיות. אני לא יודעת כיצד לתאר את הדברים, אני מאוד מקווה שאהיה ברורה. ביתי בת 5 החלה בימים האחרונים לעשות פעולות מוזרות של סימטריה בגוף. למה הכוונה? כשיד ימין נוגעת במשהו / משהו נוגע בה, למשל נוגעת בקיר, בצידי הגוף שלי כשאנחנו הולכות אחת לייד השניה, קצה השולחן, מגבת רטובה וכו'... היא מייד תגע עם יד שמאל באותו דבר ובאותו מקום שבו היד השניה נגעה למשל מרפק, גב היד וכדומה. היא כאילו צריכה את אותה התחושה בדיוק בשתי הידיים. בנוסף היא עושה פעולות של יד אחת בשתי ידיים, למשל מגרד לה באוזן אחת, היא תגרד בשתי האוזניים, צמה אחת מפריעה לה היא תעשה את אותה תנועה גם ביד השניה למרות שהצמה (שיער) לא מפריע באותו הצד וכדומה. באחת הפעמים ששאלתי אותה מה היא עושה (כשניסתה לשחזר מגע ביד אחת) היא אמרה "היד הזו נגעה במשהו קר אז גם היד השניה רוצה לגעת במשהו קר". נראה שיש לה סוג של מודעות למה שהיא עוברת אבל ברוב המיקרים נראה שהתגובה היא אוטומטית. חשוב לי לציין כי לבעלי , אבי הילדה כמובן, יש את אותה תופעה. הוא מגדיר זאת כצורך בסימטריה. זה לא משהו שניכר לעיין למי שלא יודע על כך והוא חי עם זה חיים נורמליים לחלוטין. ברור לי שאצל ביתי לא הייתי מבחינה כלל בתופעה לולא הייתי מכירה זאת מבעלי. השאלות שלי הן כאלה: 1. האם זה מוכר לך כתופעה מסוג כלשהו? אם כן מהיא ומה המקור שלה? 2. מה לדעתך עלינו לעשות כעת? 3. למרות שיש את זה לבעלי אני מאוד דואגת האם בצדק? אשמח אם תוכלי להפנות אותי לחומר קריאה בנושא כי אני מרגישה ממש אבודה. תודה מראש מיכל
היי מיכל, בראש וראשונה, מומלץ לפנות לרופא לבדיקה פיזיולוגית. לפני שממהרים לתת אבחנות נפשיות, צריך לעשות בירור רפואי מקיף (אפשר גם במכון להתפתחות הילד). יכול להיות שמדובר בבעיה סנסורית או סנסו- מוטורית, כלומר בכל הקשור לוויסות של חוש המישוש, לתנועתיות, לצורך בגירויים וכדומה. במיוחד אצל ילדים צעירים שקשה לההם לבטא את העובר עליהם ברמה שמבוגרים יכולים לעשות זאת. אם אכן יתברר שהבעיה היא שם, בתחום זה קיימות הרבה תרפיות מועילות: פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכו'. אם יתברר שהבעיה אינה פיזיולוגית, זה יכול להיות סוג של כפייתיות. הצורך בסימטריה והנגיעות בחפצים בעקבות כך הוא סוג נפוץ של סימפטומים. יש צורך באבחון מעמיק יותר של חומרת הבעיה (אצל פסיכולוג ילדים), כלומר לברר עד כמה זה מפריע לכם, ובעיקר לילדה, בחיי היום- יום. יש לציין, שאצל חלק גדול מהילדים מופיע סוג כלשהו של כפייתיות קלה שנחשבת ל"אובססיה של ילדים", זוהי תופעה נפוצה שחולפת בדרך כלל עם הזמן. אם חומרת הבעיה היא גבוהה, או שהתופעה אינה חולפת בגיל ההתבגרות, מומלץ לפנות לטיפול התנהגותי ע"י מטפל CBT בילדים. בכל אופן, זהו ככל הנראה התרחיש הגרוע ביותר במקרה שלך, והבעיות האלה ניתנות לפתרון בכל שלב- כך שאין סיבה להילחץ. אני לא מכירה ספרים על טורנות כפייתית אצל ילדים (רק אצל מבוגרים), אך ניתן למצוא הרבה חומר באינטרנט על הנושא, ואפילו בעברית. בהצלחה!
כותבת לכם על הבעיה שלי שיש לי קללות בלב בלי יכולת לשלוט על זה ואז ברכות שאני חוזרת עליהם שוב ושוב בערך רוב הזמןבלב וזה מחרפן אותי. היו כמה פעמים כמעט רוב הזמן שאני מנסה להתנגד לקללות האלה בלב אך הן באות אליי לצערי ואז מתחילות הברכות ( חיים טובים ובריאות ושלום כל טוב וכו אמן) אני לא יודעת שוב אני פוחדת. למשל מתי שמעצבנים אותי/ מעליבים אותי אז בא לי יותר חזק הדחף לקלל ואז אני גם משקיעה המון אנרגיה בהתנגדות. רוב הזמן משתדלת להתנגד לזה האם נירא לכם שזה גם OCD? לפעמיים אני באמת לא יודעת מה זה ומפחדת שהתרופה( אני לוקחת כרגע אסטו 10 מ"ג לא תעזור לי כי אולי זה לא זה ואז מה?)..האם מישו/ מישהי סבל/ה מזה פעם? הייתה לי גם תקופה של נדרים בלב גם בלי שיכולתי לשלוט על זה ואז בלי נדר רוב הזמן ועדיין הייתי בפחד שמא זה נחשב. גם זה היה סיוט של פחד. כרגע מרגישה רגיעה עם זה , זה גם הלך לחודש ואז חזר תודה
שלום לך, אני חושבת שהבעייתיות הגדולה במצב שאת מתארת טמנה במחשבות המשניות, כלומר ב"מחשבות על המחשבות" שמטרידות אותך. העובדה שאת מנסה להימנע מהן בכוח נובעת, כנראה, ממחשבות כמו "אסור לי לחשוב ככה", "זה לא בסדר שזה קורה לי", "אני חייבת להפסיק את זה מיד", וכו'. הבעיה היא, שככל שתנסי להימנע ממחשבה מסוימת, היא רק תשוב ותופיע בתדירות גבוהה יותר (תנסי לא לחשוב על פיל ורוד- על מה את חושבת עכשיו?), כמו שבוודאי ניסיונך לימד אותך. לכן, הפעולה היעילה היא בדיוק הפוכה- לא לנסות להימנע מהמחשבות, לנסות לחשוב אותן בכוח שוב ושוב, ולומר לעצמך דברים כמו: "זה בסדר לחשוב ככה". בנוסף, גם המחשבות על "האם זה כן או לא OCD" אינן מועילות לך, וגם הן יכולות לגרום למצוקה רבה. התשובה להן לא באמת חשובה. החשוב בוא, שתלמדי לקבל את המחשבות שלך ולא להילחץ מהן. ככל שתעשי זאת יותר, כך יעלה הסיכוי שהן יפסיקו להטריד אותך, ויפחתו מעצמן בהדרגה. מומלץ בחום לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי, שילווה אותך בתהליך הזה. בהצלחה!
ראשית רציתי לדעת עם מחשבות גם נחשבות ל - OCD?גם אם הן רק מחשבות על בן אדם אהוב לשעבר או על פגיעה ממישהו מסויים.לאחר לידתו של בני אובחן אצלי דיכאון וחרדה כתוצאה מהריון טראומטי ולידה קשה(סקציה).הדיכאון נמשך מספר רב של שנים ולאחר טיפול פסיכולוגי ממושך אף הבנתי שהדיכאון היה אצלי כבר מגיל נערות ורק לא הבנתי שזאת הבעיה.כיום אינני מטופלת(טופלתי בפרוזק ובטיפול פסיכולוגי)אבל למרות הטיפול הדיכאון ממשיך,מה עליי לעשות?
היי איריס, מחשבות מהסוג שציינת בדרך כלל לא יאובחנו כהפרעה טורדנית כפייתית. בדרך כלל, לאחר אובדן של אדם אהוב, תקופת האבל ה"נורמלי" שכוללת גם מחשבות חוזרות ונשנות על אותו אדם, יכולה להימשך אפילו שנתיים. אם לאחר שנתיים האדם המתאבל לא מצליח לסיים את האבל והמחשבות עדיין מפריעות באותה מידה, זה נחשב ל"אבל פתולוגי" או לחוסר הצלחה בתהליך האבל, ועלול להוביל לדיכאון. יש אנשים, שהנטיה שלהם לאובססיביות מובילה אותם לחשוב על אנשים אהובים באופן חוזר ונשנה גם זמן רב לאחר אבדנם, אך הסימפטום הזה כשלעצמו עדיין אינו מהווה אינדיקציה להפרעה טורדנית כפייתית. בקשר לדיכאון שלך, ייתכן שהטיפול שקיבלת לא התאים לך, או שהתאים לך בצורה חלקית. קיימות תרופות רבות נגד דיכאון, כאשר פרוזאק היא תרופה ישנה יחסית מהסוג שמקובל להשתמש בו כיום (SSRIs). ייתכן שתרופה מסוג אחר היתה מועילה לך יותר, ולפעמים הגדלת המינון של התרופה שאת משתמשת בה עשוי לעזור. בכל אופן, טיפים מומלצים להתמודדות עם דיכאון ללא טיפול הם פעילות מכל סוג שהיא, פעילות גופנית על בסיס קבוע, לקיחת תוספי תזונה המשפיעים על מצב הרוח (כמו אומגה 3) והיעזרות במערכות תמיכה ככל הניתן (משפחה, חברים וכו'). בנוסף, לא ציינת באיזו שיטה טופלת, כמה זמן, וכדומה. הטיפול המומלץ עבור דיכאון כיום הוא התנהגותי קוגניטיבי, כאשר הצד ההתנהגותי מתמקד בפעולות שציינתי. הצד הקוגניטיבי מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה שליליים, והפיכתם לאדפטיביים יותר. בכל אופן, יש לתת לטיפול הזדמנות ולהתמיד בו- תרופות מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות, ובטיפול עשויים לראות שינוי (לפחות קטן) עד לפגישה העשירית. בהצלחה וגמר חתימה טובה!
יש לי בעיה שאני חושב על תנועת הראש ובעקבות כך יש לי טיקים או רפלקסים אני לא יודע מה לעשות ? לא רוצה לחשוב על כך ,לא יודע מאיפה הנ"ל בא לי , פוגע לי בחיי חברה ובחיים בכלל מה לעשות?
שלום לך, כנראה שאתה סובל מבעיה נוירולוגית. האם אובחנת וטופלת? בהחלט שווה לגשת לנוירולוג. בנוסף, בעיות מסוג זה אכן מחמירות בעקבות מתחים נפשיים. לגבי המחשבה על תנועת הראש, אין דרך להימנע ממנה. הדרך היחידה לגרום לכך שהיא תפריע לך פחות היא פרדוקסלית- לקבל אותה. כלומר, לא לנסות להפסיק לחשוב את המחשבה, מאחר שהיא רק תופיע יותר ויותר בעקבות נסיונות אלו (תנסה לא לחשוב על פיל ורוד... על מה אתה חושב עכשיו?). כדאי דווקא לנסות לחשוב אותה בכוונה (ולקבל גם, לפחות באופן זמני, את תופעת הטיקים שבאה בעקבותיה). כאשר אנחנו מנסים לחשוב מחשבה באופן מכוון שוב ושוב, המוח מפסיק לפחד ממנה ובסופו של דבר "מתעייף" מהמחשבה ומפסיק לחשוב אותה באופן לא רצוני. כנראה קיימות גם מחשבות נוספות, לגבי הטיקים- ש"אסור" לחוות אותם, שאי אפשר לנהל חיי חברה כאשר הם נוכחים וכו'. יש צורך לעבוד גם על הפחתת המחשבות האלה, מאחר שהדבר יפחית את הלחץ ויאפשר לך לקבל גם את המחשבה וגם את הטיקים- וכשהלחץ יפחת כנראה גם הטיקים יפחתו. אם אינך מצליח לעבוד על החשיבה לבד, הייתי ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).
בס"ד שלום רב ותודה מראש על המענה! ראשית, ברצוני לציין כי אני נמצא במסגרת טיפולית ושאלתי כאן הינה בגדר חוות דעת שניה. מזה שנים, אני סובל מדיכאון קליני בופולרי קשה ו-OCD. כאשר ברקע הפרעות נוספות, ביניהן: הפרעות אישיות, חרדה, דאגנות יתר ופאניקה. לאחרונה תדירות התקפי הדיכאון אצלי גברה והחריפה. לשם הרגעת התקפים אלה, הוצע לי להשתמש בכדור סרוקואל 25 מ"ג בעת הופעת ההתקף. זאת על מנת להרגיע את עוצמת ההתקף. אני יודע, או שמא נכון יותר לאמר כמדומני, כי נהוג להשתמש בתרופה זו באופן קבוע. שאילתי היא: האם נהוג בפסיכיאטריה להתמש בתרופה זו במקרים נקודתיים בזמן הופעת ההתקף על מנת להרגיעו? בתודה מראש, ש.
שלום לך, מדובר בתרופה שהיא במקור אנטי פסיכוטית, ולכן השפעתה היא מיידית. לכן זה יכול להישמע הגיוני, אף על פי שלא שמעתי על שימוש כזה בתרופה. אולם מאחר שאינני רופאה, אני ממליצה בחום להפנות את השאלה לרופא פסיכיאטר. גמר חתימה טובה!
שלום , אני סובלת כמה שנים מבעיה כול הזמן מדייקת בכל דבר קטן טגדול , לפעמים זה גוזל ממני הרבה זמן ואנרגיה , מרוב הייאוש לא יודעת מה לעשות , אם יש משהו קטן לכלוך בחדר מתחילה לנקות , הפכתי להיות חולת ניקיון כול הזמן רוחצת ידיים בסבון , ומוודה שלא נגעתי משהו בבית בלי שתהיה ידיי נקיות , אני בת 29 ומזמן סובלת מהבעיה הזו , טופלתי אצל פסיכולוגית ללא הטבה . בתעודות שקשורות להשכלה אקדמאית מקדישה הרבה תשומת לב , ומדייקת שלא יקרה להם משהו , שלא יתלכלכו או הדיו ירד עליהם , מצחיק אך זה המצב . גם מחטטת באף בצורה לא רגילה ונגרם דימום רב , ומרגישה משהו בתוך האף מציק לי , שונאת עצמי מאוד מאוד כי לא יכולה לשלוט בהתנהגותיי. תעזרי לי בבקשה , ותודה קרין
היי קרין, הסימפטומים שאת מתארת נשמעים כמו טורדנות כפייתית, ונתקלתי בדברים דומים אצל אנשים רבים הסובלים מהבעיה הזו. בין אם הבעיה בדרגת חומרה של OCD ובין אם אלה סימפטומים קלים, הטיפול המומלץ הוא התנהגותי קוגניטיבי, וניתן לשלב כמובן טיפול תרופתי הניתן ע"י פסיכיאטר. לא ברור באיזו שיטה טופלת, אך טיפול פסיכולוגי עבור הבעיה צריך להיות התנהגותי קוגניטיבי, על מנת שיהיה לו סיכוי להיות יעיל עבורך. חיטוט יתר באף יכול גם הוא להצביע על הפרעה אובססיבית מסוג קצת אחר, אך לא בהכרח- בדקי קודם כל אם יש בעיה פיזיולוגית כלשהי והאם משהו מציק לך באף. לגבי פרחי באך, אני לא מאמינה שתהיה להם יעילות כלשהי. הם משמשים להרגעה מיידית במצבי מתח ולחץ וחלקם משרים שינה, אך לא הוכחה יעילותם בהפחתת סימפטומים כפייתיים. בהצלחה!
הא ניתן להחלים באופן מלא מocd בעזרת טיפול משולב תרופתי וקוגנטיבי
זה אינדיבידואלי. יש כאלה שכן ויש כאלה שלא.
היי נורית, אכן, חלק מהאנשים מצליחים להיפטר מהסימפטומים לגמרי, וחלקם סובלים עדיין מרמה מסויימת שלהם, גבוהה או נמוכה, גם לאחר טיפולים. הדבר תלוי בגורמים רבים: אם האדם פנה לטיפול הנכון או לטיפולים הנכונים, וגם בטיפול עצמו- עד כמה התמיד בו? האם הכין את שיעורי הבית? האם יש קשר טוב עם המטפל? בנוסף, קיימים גורמים הקשורים לאדם עצמו, לאישיותו, לפיזיולוגיה שלו ולסביבתו. למשל- האם האדם סובל מקומורבידיות (עוד הפרעה או מספר הפרעות בנוסף)? עד כמה הוא מגיב לתרופות? האם יש לו סביבה תומכת המסייעת לו? עד כמה המוטיבציה שלו גבוהה? ועוד ועוד. כדי לסבר את אזנייך, אוסיף גם שאחוזי ההחלמה בעקבות הטיפולים הנכונים הם גבוהים מאוד. למשל, מחקרים מצביעים על כך ש-80 אחוז מהאנשים מראים שיפור ניכר בסימפטומים בעקבות טיפול התנהגותי קוגניטיבי. ניתן גם להגיע למצב שבו עדיין יש מעט כפייתיות, אך היא אינה מפריעה לאורח חיים תקין (ובשלב הזה הרבה אנשים מפסיקים טיפול). בהצלחה!
היי שרון. הוצע לי לשאת הרצאה לפני קהל מבוגר בנושא שיכול לקדם אותי מבחינה עסקית. הופעה כזאת עלולה להגביר את הכפייתיות שלי ולהפוך את ההרצאה לאומללה ביותר. הרעיון לא נראה לי. מה דעתך? תודה.
שלום לך, אם יש לך מספיק זמן להתכונן להרצאה, אתה יכול להתכונן באמצעות המטפל שלך (אם אתה נמצא בטיפול): לערוך הדמיה, משחק תפקידים, להתאמן על קהל קטן יותר וכו'. אם אין לך מספיק זמן או אפשרות להתכונן, אפשר לוותר על הרעיון אם אתה סבור שהיא לא תעלה יפה. אבל בסופו של דבר הבחירה היא שלך.
שלום. הובחנתי עי' פסיכיטאר ב או סי די. אני מקבלת כדורים לוסטרל 100 מילגרם ליום. שאלתי היא- בעבר קיבלתי ציפרמיל כדור אחד ליום (למרות שהייתי עם זה רק שבוע)ההיתכן שהם היו יותר טובים עבורי? או ששני סוגי הכדורים דומים בפעילות שלהם? כי אני חושבת שהיה לי שקט נפשי יותר עם הציפרמיל . שאלתי השניה_ שאני מקיימת יחסי מין עם בעלי אני מרגישה "יבשה" בנרתיק משהו שלא היה לי בעבר, היתכן שזה מהכדורים?
היי גלית, קשה מאוד לייחס לציפרמיל את השקט הנפשי שהיה לך, בייחוד לאור העובדה שנטלת אותו תקופה קצרה- הוא אמור להתחיל להשפיע רק לאחר מפר שבועות. איני יודעת כמה זמן את מטופלת בלוסטרל, אולם אני מציעה לתת לתרופה הזדמנות- ואם אין שיפור משמעותי אחרי תקופה מסוימת (שאלי את הפסיכיאטר מהי), אפשר להתייעץ איתו ע"מ להחליף אותה או להעלות מינונים. לגבי תופעת הלוואי- איני יודעת, בכל זאת אינני פסיכיאטרית. אני ממליצה להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בך. בהצלחה!
שלום רב, אני בחורה בת 19. התחיל לי OCD מלפני יותר מ10 שנים. בהתחלה לא ידעתי מה זה, וזה גם לא כל כך הציק לי, כי זה היה פחות חמור. בגיל 14 התאשפזתי בבי"ח חולים פסיכיאטרי, ולמרות זאת לא גילו את זה אצלי, למרות שהייתי שם שנה וחצי. עבר זמן והבנתי שזה מה שיש לי. לאחר מכן זה התחיל להחמיר. עד כדי בלתי נסבל. כרגע זה בא והולך, לפעמים אני לא שמה לב לזה, לפעמים זה בקטנה, ולפעמים מציק יותר. יש לציין שלקחתי בעבר טיפול תרופתי, אמנם לא משהו לOCD אך אינני מתכוונת לחזור ולקחת תרופות. הייתי רוצה לדעת, אם יש דרך או שיטה שבה אוכל לטפל בOCD ללא תרופות, או טיפול אצל פסיכולוג. - כי זה לא עבד. האם יש איזה מאמר או משהו דומה? טיפים? ספר מומלץ? או כל דבר אחר.. תודה רבה! :)
שלום לך נראה שהמצב כמו שאת מתארת אותו הוא מורכב, וקשה לי לענות ללא תמונה מלאה- לא ברור מדוע היית מאושפזת ואילו תרופות נטלת. לפעמים יש קשר בין סימפטומים של OCD לבין הפרעות אחרות, ומאחר שיש קומורבידיות ("תחלואה כפולה"), צריך להתבונן על המצב ביתר זהירות. אני מאוד ממליצה לפנות למטפל התנהגותי קוגניטיבי, אין סיבה להירתע מטיפול. ניתן להיעזר בספרי עזרה עצמית כמו "די לאובססיה" של פרופ' עדנה פואה (איני מכירה ספר טוב יותר בנושא זה לעזרה עצמית). אולם, מעטים האנשים שהצליחו להפחית באופן משמעותי את הסימפטומים בכוחות עצמם, ללא טיפול. הסובלים זקוקים ליד מכוונת ולקשר יציב ותומך עם המטפל, המהווה חלק גדול מהצלחת הטיפול. בהצלחה!
אני ממליצה מאוד לפנות למרכז הישראלי לטורדנות כפיתית שמנהל ד"ר בן ארוש. הוא מספר אחד בתחום והוציא אנשים ממצבים קשים מאוד. אני אישית ליויתי מקרה כזה ולכן התערבתי והגבתי. המרפאה שלו במסילת ציון. בטח אפשר להשיג מספר בבזק.
שלום, מגיל 13 בערך (כיום בן 30) אני מרגיש את הצורך משום מה לעשות הרבה פעמים את אותה פעולה כמה פעמים, או פתאום לגעת בדברים כמה פעמים. כגון:לגעת בידית הדלת כמה פעמים ,לגעת בברז כמה פעמים,לחזור על צעדי אחורה ולעשות זאת שוב והמון דוגמאות כאלה ואחרות. אשמח לדעת איך נקרא ההפרעה הזו והאם יש טיפול?
היי יוסי, אם נכנסת לפורום ששמו "הפרעה טורדנית כפייתית", כנראה שאתה חושד שזה שם הבעיה שלך. נשמע שיש סימפטום של טורדנות כפייתית, ומאוד ייתכן שאתה אכן סובל מהבעיה הזו. אולם, כדי לדעת בוודאות אם דרגת החומרה אכן מאפשרת אבחון ההפרעה, עליך להיות מאובחן במפגש עם איש מקצוע. ניתן גם למלא שאלונים לדיווח עצמי דרך האינטרנט, למשל שאלון YBOCS ("סולם יל- בראון"). הטיפול המומלץ הוא כמובן התנהגותי קוגניטיבי, גם אם לא תקבל אבחנה של ההפרעה הזו ואתה מעוניין להיפטר מהסימפטומים. כתבתי בהרחבה על הטיפול לפני כמה ימים בתגובתי לגדי (מספר דיונים מתחת), ואתה מוזמן לעיין בה. בהצלחה!
היי שרון. האם זוגיות יכולה להפחית את הסבל שנגרם מהמחלה? האם אדם בודד שיגשים את ציפיותיו וימצא אהבה, יחוש הקלה משמעותית במחלה? תודה.
שלום לך, קודם כל ברצוני להדגיש, שאם אתה מתכוון ל- OCD, אין מדובר במחלה אלא בהפרעה או בבעיה נפשית. שנית, זוגיות משפרת את מצב הרוח ואת איכות החיים, ולכן ההרגשה הכללית היא בחלק מהמקרים יותר טובה. בקשר ל- OCD, לא הוכח מחקרית שזוגיות יכולה להפחית את הסימפטומים. בדרך כלל האדם מוצא דרכים להמשיך בהרגלים שלו ובטקסים שלו גם בתוך הזוגיות. לפעמים, כאשר עוברים למגורים משותפים, יש רצון להסתיר את הטקסים מבן הזוג, ולכן מבצעים אותם פחות. במקרים רבים שראיתי, גם בן הזוג היה מודע לבעיה ולטקסים, וזה לא מנע מהסובל מההפרעה להמשיך לבצע אותם. מה גם, שלפעמים הסובלים מוצאים לעצמם בן זוג שבעצמו סובל מההפרעה, כך ששני הצדדים מבינים זה את זה ויכולים לבצע טקסים באין מפריע.
שלום רב! אני סובל מתקופה די ממושכת מכל מיני פחדים מנקיון אני לא יודע אם זה כל כך קשור לזה אבל יש לי תחושות חזקות שגורמות לי להתקלח הרבה פעמים ולהחליף בגדים שאני מפחד שהם נגעו במקום שלא נקי למרות שאני יודע בתוך תוכי שזה סתם דמיון אבל התחושה היא עוצמתית ויותר חזקה ממני ויש מצבים שאפילו זה גורם לי סלידה מכל מיני בגדים שאני לא אשתמש בהם גם אחרי כביסה ושאני יודע שזה נקי אני לא ישב בכל מיני מקומות שיכול להיות שיש שם לכלוך ואם אני ישב אז אני יחליף את אותם בגדים בקיצור זה נורא מציק לי וגם יש דברים שאני יכול לעשות את אותה פעולה כמה פעמים כגון רחיצת ידים וכדו'ויש לפעמים שאני יכול לזור על טקסט כמה פעמים כי נדמה לי שלא אמרתי בכלל זה נורא מפריע לי בתפקוד יום יומי עד כדי שזה פשוט מביא אותי לדכאון שלפעמים אין לי כח לעשות שום דבר.. ממה בדיוק אני סובל? האם זה סוג של קשור ל-ocd?ואיך זה ניתן לטיפול? ואיזה טיפול האם בדרך שיחות או טיפול תרופתי אשמח מאוד לקבל עזרה ותודה.
היי גדי, ייתכן מאוד (ואני אומרת "ייתכן" מאחר שאני נמנעת מלעשות אבחון בצורה כזאת) שאתה אכן סובל מסוג של OCD. יש סוג של מחשבות טורדניות שקשור בניקיון, או יותר נכון בפחד מפני לכלוך/זיהום. פעמים רבות, הסובלים מ- OCD מדווחים על כמה סוגים של מחשבות טורדניות (למשל, כאלה הקשורות לניקיון, כאלה הקשורות לבדיקה, כאלה הקשורות לסימטריה וכו'). אין זה אומר שהם סובלים מכמה סוגים של OCD, אלא יותר מדויק לומר שהם סובלים מכמה סוגים של מחשבות טורדניות. הטיפול המומלץ ביותר הוא משולב: טיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) ביחד עם טיפול תרופתי. אם חומרת ההפרעה היא קלה, ניתן להיעזר רק בטיפול CBT ללא תרופות. מטרת הטיפול הפסיכולוגי הוא לגרום לסובל מן ההפרעה להפסיק לפחד מן המחשבות שלו, ו"להעז" לחשוב אותן ללא ביצוע הפעולות הכפייתיות וללא ניסיון להימנע מהן בשום צורה. כמובן שהדבר יוביל לחרדה ו/או לרגשות שליליים אחרים שהמחשבות האלה גורמות. הרעיון הוא, שניתן להתמודד עם הרגשות האלה, ולהישאר איתם עד שהם יחלפו מעצמם- מה שיקרה בסופו של דבר (ועם הזמן יותר ויותר). אנשים רבים מביעים חשש שהחרדה לא תחלוף לעולם, וכן את המחשבה שאי אפשר להתמודד עם חרדה, שהיא מזיקה ושחייבים להימנע ממנה. מטפל ה- CBT מסביר ומדגים מדוע הדבר אינו נכון. הטיפול התרופתי הוא בדרך כלל בתרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRIs, והוא ניתן על ידי פסיכיאטר. התרופות הנפוצות ביותר בשימוש עבור הפרעה זו הן פבוקסיל וציפרלקס. מדובר בתרופות שנוטלים אותן לטווח ארוך, במינון גבוה יותר מאשר המינון שניתן לטיפול בדיכאון. פעולת התרופות מפחיתה חרדה לטווח הארוך, משפרת את מצב הרוח וכן מפחיתה את המחשבות הטורדניות. בדרך כלל הפעולה היא חלקית, ופעמים רבות החרדות חוזרות עם הפסקת השימוש בתרופה ללא טיפול פסיכולוגי. לכן, מומלץ מאוד לשלב בין השניים. בהצלחה!
היתה סתימה בצנרת של הדירה שלי ושל השכן ממול. המרפסת שלי הוצפה במי ביוב. בא שרברב ופתח צינורות וכל הצואה מהשירותים של השכן התפזרה על המרפסת שלי. שילמתי לו תוספת מחיר כדי שינקה הכל ואכן הכל היה נקי לאחר שסיים את העבודה. בלילה התקשיתי לישון והיו לי הפרעות שינה בגלל טורדנות יתר. האם לארוע המגעיל יש קשר? תודה.
שלום לך, רק אתה יכול לדעת את התשובה, למעשה- אם המחשבות עסקו באירוע המגעיל, הרי שיש קשר. אם לא, קשה לומר.
שלום אני ילדה בת 14 ושלחו אותי לפסיכולוגית הייתי שם עם אמא שלי וסיפרנו לה על החיים שלי וכמה מיקרים שקרו לי בחיים אפרט חלק מהם עכשיו: לפני השינה אני בודקת אם דלת הכניסה סגורה ואם הגז סגור כשסיפרנו את זה לפסיכולוגית היא קצת התחילה לחשוד היה סיכסוך בן אבי לאמי וכבר למאלה מ-11 שנים לא ניפגשתי איתו ויש נגדו צו הרחקה רבתי כמה פעמים מכות והרבה פעמים אני פשוט לא חושבת במיקרים כאלה ופשוט מתחילה לריב
שלום לך, אינני יכולה לתת לך אבחנה דרך האינטרנט, בוודאי לא על סמך תיאור שטחי של שתי התנהגויות שאת מבצעת לפני השינה. יש מדדים ספציפיים שמטרתם לבדוק האם ההתנהגות שלך היא בגדר הנורמה, או שהיא מוגזמת. מדובר בדרך כלל בשאלונים הניתנים בשילוב עם ראיון ע"י מראיין מוסמך. הם מודדים את הסימפטומים של OCD ואת חומרתם, כפי שהופיעו בשבוע האחרון. הם מורכבים מכמה חלקים הכוללים שאלות בנוגע למציאות של אובססיות וקומפלסיות שונות ומידת החומרה שלהן. הפסיכולוגית שלך יכולה לאבחן אותך בדרך זו, בצורה קצת יותר מובנית ומקצועית. ייתכן שהיא אכן תעשה זאת. לגבי הסכסוך המשפחתי והעובדה שאת מתחילה לריב "בלי לחשוב", כהגדרתך- אין לכך שום קשר לאבחנה של OCD. צר לי על הסכסוך במשפחתך, וכדי ללמוד לשלוט בהתנהגותך בצורה טובה יותר, את יכולה לפנות לטיפול בכעסים, המכונה גם "ניהול כעסים". שאלי את הפסיכולוגית שלך האם היא עוסקת בנושא הזה. בהצלחה!
שלום שרון,אני בת 17 ואני רגילה להישקל עשרות פעמים ביום אפילו יותר על מנת לדעת את המשקל שלי בכל רגע נתון [כמובן שזה חלק מסימפטום ההפרעת האכילה שלי] אני מודעת אלייה וכן גם המטפלים שלי מודעים אלייה. זה הרגל של כמה שנים טובות מאוד! כמעט 4 שנים.. אני יודעת שהמשקל במשך היום משתנה,אני יודעת שזה לא מדד מדוייק בכלל ובכל זאת אני עושה את זה. בכל זאת אני יעשה את כל מה שצריך כדי שבלילה וביום המשקל יהיה כפי שאני רוצה שיהיה. והכל יילך לפי התכנון שלי. רציתי לדעת האם בנוסף להפרעת האכילה שלי קיימת גם הפרעה טורדנית כפייתית לפי מה שתיארתי לך? תיארתי ממש בקצרה. אבל זה משהו שהוא חרדתי אצלי מבחינת המשקל. פעם אחת הוא נשבר לי ולא עברו חמש דקות ורצתי מיד לקנות חדש. והיה 10 בלילה.. חיפשתי בכל העיר מקום פתוח כדי לקנות.. זה היה בגיל 15 וחצי.. [ זה רק מתאר לך כמה שאני לא יכולה לעבור יום מבלי לדעת כמה אני שוקלת ] אשמח לדעת מה את חושבת. תודה רבה!
היי מאי, אני בהחלט חושבת שהסימפטום יכול להיות מוסבר על ידי הפרעת האכילה, ואין צורך באבחנה חדשה. בספרי האבחונים בדרך כלל כתוב: "הסימפטום שייך להפרעה רק אם אינו יכול להיות מוסבר על ידי הפרעה אחרת שקיימת". כלומר, הסימפטום יכול להיות שייך ל- OCD רק אם אין הפרעת אכילה. בנוסף, יש לציין שהפרעות אכילה שייכות לספקטרום האובססיבי, למרות שהן מוגדרות בקטגוריה אחרת בספרי האבחונים. טיפ שאני יכולה לתת לך בנושא, הוא להוציא את המשקל מהבית ולא להחזיק שום משקל בבית. הדרך הנכונה להישקל היא פעם בשבוע (או יותר משבוע) אצל דיאטנית, במכון כושר, בקניון וכו'- חשוב שזה יהיה כל הזמן אותו המשקל, ושהמשקל לא יהיה בבית. אחרת זה מפתה מאוד לבדוק כל הזמן...
אז בעצם אם יש הפרעת אכילה מאובחנת אין הפרעה טורדנית כפייתית. זה מה שאמרת בשפה אחרת ? כי ההפרעת אכילה עצמה היא אובססיבית לכשלעצמה? בקשר למשקל עצמו- ניסיתי כמה וכמה פעמים להימנע מהלהישקל ואך ורק אצל הדיאטנית שאני מטופלת אצלה וזה לא הלך לי.אני שוב חוזרת להרגל הזה. אני מרגישה שאני לא נרדמת בלילה אם אני לא יודעת כמה אני שוקלת,אם אין משקל בבית,אם הוא מתקלקל.. אובססיה שממש מחזיקה אותי בידיים שלה ולא נותנת לי מנוח ולא מרפה ממני. קשה להיפתר מזה. החיים שלי תלוייה בה. תודה רבה על העצה ועל המענה:)
הי שרון היקרה! אני מדריכה בהוסטל שיקומי לנפגעי נפש ויש ח'ברה בהוסטל עם אוסידי. רציתי לדעת מה כדאי לעשות שהדייר נכנס ל"לופ" של חזרתיות? לקטוע אותו ולהפסיק עם זה או להקשיב בסובלנות (עד שזה יפסק, אם בכלל...)? אני לפעמים "חותכת" את הדיבור החזרתי אבל אין לי ספק שהמחשבות ממשיכות להטריד את הדייר בראש ואז אני מרגישה לא בסדר עם עצמי, כי אני כאילו נותנת לו להשאר איתן לבד.. תודה רבה!
שלום לך, קודם כל, בהוסטל שיקומי לנפגעי נפש, רובם ככולם של המשתקמים סובלים מסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות (כגון הפרעה סכיזו אפקטיבית). ברוב המקרים, החזרתיות מופיעה אצלם כסימפטום של סכיזורפניה- ידוע שאחד הסימפטומים של מחלה זו היא חזרה על משפטים שוב ושוב. דווקא אצל הסובלים מ- OCD אין סימפטום כזה, אלא אם כן הם מאמינים שהם חייבים לחזור כמה פעמים על מילה או משפט כדי שלא יקרה משהו רע ("טפו טפו טפו"). במצב כזה, הסובל מהסימפטום לא יניח לך לקטוע אותו, אחרת הוא ייחשף לחרדה שנובעת מאי ביצוע הטקס. מתוך היכרות עמוקה עם המסגרות השיקומיות האלה, אני מאמינה שכל מקרה לגופו. יש אנשים שיחוו את קטיעת הדיבור החזרתי על ידי אחרים כחוסר אמפתיה, אך רובם יכולים להבין כי לאחרים קשה עם החזרתיות הזו. אין זה אומר שאת לא מנסה להבין ולהשתתף איתם בסבלם. אצל אנשים מסוימים, אפילו עדיף להציב את הגבול הזה, מאחר שחלק מהתפקיד שלכם הוא לשקף להם התנהגות חריגה. זאת מתוך אמונה שהם יכולים ללמוד, לפחות באופן חלקי, דפוסי התנהגות "נורמליים" כדי להשתלב בקהילה. שבוע טוב!
בני בן השנתיים נולד עם בקע טבורי, ומאז הטבור שלו בולט. במקום לאפשר לטבור להתרפא מעצמו, בהמלצת הרופאים שנמנעים מלנתחו, הוא נוהג למשוך אותו החוצה באופן אובססיבי. ברגע שהחוצץ נכנס לפיו, אוטומטית החולצה עולה והיד נשלחת לפופיק. לעתים הוא מנסה לדחוף לשם חפצים, או נצמד לטקסטורות שונות כמו ריפוד דופן הספה, הקיר, ועוד. אפשר לומר שזהו חפץ המעבר שלו. ניסינו להתיר לחפץ אחר אך ללא הצלחה. אנחנו מנסים להניא אותו מלעשות זאת אך ללא הצלחה. כשהוא בלי מוצץ אין בעיה כמעט, אך בימים קשים כבתקופת ההסתגלות לגן חדש, המוצץ בפה כל היום, והפופיק חשוף וזוכה לציטוטים ללא הרף, כאשר בזמן הזה הוא נמנע מלפעול, לא משחק, מעדיף לעסוק בזה ותו לא. מה עושים? אנחנו כבר ממש מיואשים ולא רוצים שזה יחמיר. מאוד רוצים להכחיד את התופעה, אבל חוששים שתופיע אחרת במקומה, גרועה יותר. תודה רבה.
היי נלי, כשמדובר בפעילות מסוג זה, הדומה לחיטוט כפייתי בעור, אין טיפול מסוים שהוכיח את יעילותו אצל כולם. כנראה שזה קורה בגלל שקיים פצע באיזור זה, ועל פי רוב כאשר מצליחים להביא את הפצע להחלמה מלאה, החיטוט באזור המסוים נפסק. הצלחה מסוימת נרשמה כאשר מכסים את הפצע (בחבישה כל שהיא) או מתחילים פעילות חילופית נמרצת, עד שהפצע מחלים. רק במקרים מסוימים תוכנית של עיצוב התנהגות סביב הנושא הזה נמצאה יעילה. בנוסף, חלק גדול מהפעולות האלה מתבצע כאשר המבוגרים אינם יכולים לראות זאת. לכן, לא בטוח שמדובר בהפרעה ושיש פה מקום לתהליך טיפולי של ממש. אפשר לנסות לחבוש את הפצע בחבישה שהוא לא יוכל להסיר אותה, לפחות כל עוד המוצץ בפה. מומלץ גם לא לתת לפעולה הזו כל תשומת לב, חיובית או שלילית, מלבד ניקוי הפצע וחבישתו. אם קיימות תופעות נוספות שיכולות להצביע על מתח נפשי או חרדה, יש מקום לפנות לטיפול. בהצלחה!
הי, יש לי OCD, ובלי קשר אני מעוניין לעבור טיפולי לייזר להורדת שיער בגוף. שמעתי ממקור לא מבוסס שיכולה להיות התנגשות בין טיפולי הלייזר לבין הטיפול התרופתי שלי (ציפרלקס במינון נמוך). שמעתי גם שהלייזר באופן כללי מגביר חרדות. האם הדברים הללו נכונים או שאלו שמועות ותו לא?
שלום לך, נתקלתי כבר במספר מקרים בהם אנשים היו מטופלים בציפרלקס, ובמקביל עברו טיפולי לייזר. לא היתה שום בעיה. בנוסף, לא ידוע לי על כך שהלייזר מגביר חרדה. נראה לי שאלו שמועות בלבד. אני מציעה להפנות את השאלה הזו גם לפסיכיאטר, מאחר שאני אינני רופאה.
ביתי בת חמש, לפני כחצי שנה העברתי אותה לחדר נפרד (עד אז הייתה עם אחותה בחדר)יש לציין שאני נקייה ומסודרת וברור שהבנות מושפעות מזה. בכל אופן בתקופה האחרונה ביתי מסדרת את החדר בצורה מוגזמת לדעתי.זה הגיע למצב שהיא לא רוצה שיכנסו לה לחדר כשי שלא יבלגנו,כשחברים באים היא עוקבת אחריהם ולא מרשה לגעת בדברים שלה (בד"כ לבנים שמבלגנים)בבוקר היא מסדרת את המיטה אחרת לא יוצאים לגן..ולא נכנסת לישון לפני שכל הבובות מסודרות בסדר שהחליטה. בקיצור נראה לי מוגזם.. אשמח לעצה (יש לציין שאני ובעלי נפרדנו לפני שנה...) תודה רבה ע
שלום לך, לדעתי, יש לפנות למטפל על מנת לקבל אבחון מדוייק ומעמיק יותר. אצל ילדים מופיעים פעמים רבות סימפטומים אובססיביים, מה שנהוג לכנות "אובססיה של ילדים". התופעה היא מאוד שכיחה ובדרך כלל חולפת עם ההתבגרות. אולם, יש ילדים שאצלם המצב מוקצן יותר ומגיע לכדי טורדנות כפייתית, ובמקרים כאלה יש לטפל, כדי שמאוחר יותר לא יסבלו מההפרעה. יכול להיות, שבמקרה של בתך המצב קצת יותר קיצוני מאשר אצל ילדים אחרים. ניתן לפנות למטפל קוגניטיבי התנהגותי בילדים, כדי שיבדוק האם קיימת בעיה של ממש, ואם כן- כיצד ניתן לטפל בה. בוודאי שגורמי לחץ (כגון גירושי הורים) מעלים את רמת הסיכון להתפתחות סימפטומים כאלה, שהרי רובן ככולן של הבעיות האנושיות מועצמות על ידי סטרסורים. בהצלחה!
אני עו"ד וסובל מאו סי די קשה. רק התרופות מאפשרות לי לתפקד. במהלך עבודתי אני נתקל לפעמים במקרים שאני מתקשה מאוד לייצג בגלל שאינני מאמין בצדקת הלקוח.ההפרעה מתגברת במקרים כאלה. לעתים אני חושב שאני מתאים יותר לשיפוט, בגלל חוסר התלות והחובה לעשות צדק. אני גם מאמין שהכוח הכרוך בתפקיד והעצמאות הרבה יקנו לי שלוות נפש, והם חלק מתהליך ההחלמה:) מה דעתך ?
שלום לך, רבים מהסובלים מ- OCD נוהגים לעבוד במקומות שדווקא חושפים אותם במידה גבוהה למה שמפחיד אותם. יכול להיות שנושאים הקשורים למוסר מעוררים אצלך יותר חרדה. לדעתי שיפוט הוא ככל עבודה אחרת, שבה לא תיתקל (או תיתקל פחות) במה שמעלה אצלך את רמת הלחץ. במקרה זה אפילו תוכל לקבל תחושת סיפוק מכך שאתה עובד לפי אמות המוסר שלך ולא פועל כנגדן. במונחים של CBT, כדי להפחית את הסימפטומים של ה- OCD מומלץ דווקא להתמודד עם הדברים שמפחידים אותך או גורמים לך אי נוחות, ולא להימנע מהם. חשוב לעשות זאת תוך כוונה מודעת להתמודד עם הבעיה, וידיעה שההתמודדות תעזור (כלומר להיחשף בצורה מודעת ומכוונת). בצורה זו יהיה לך קל יותר להמשיך בתפקידך הנוכחי בטווח הארוך. עקרונית, הבחירה היא שלך- לפי מה שחשוב לך יותר: לעבוד לפי אמות המוסר שלך ולקבל מכך סיפוק, או להתמודד עם הבעיה ולהפחית את הסימפטומים. בהצלחה!
אבל אני חושב שהחשיפה צריכה להיות מבוקרת ולא כדרך חיים. לפי ההגיון הזה אין צורך אפילו לקחת תרופות כי חשוב להתמודד עם הלחץ.
שלום רב! אני סובל ממחשוב טורדניות וכפייתות האם זה קשור אחד לשני ואיך ניתן לטפל בזה?
היי שאול, בדרך כלל נהוג להתייחס למחשבות כ"טורדניות" (אובססיביות) ולפעולות, שהאדם מבצע בעקבות המחשבות (שכביכול "מכריחות" אותו לבצע פעולות אלה), כ"כפייתיות" (קומפולסיביות). המחשבות הטורדניות, כפי שציינתי, קשורות לפעולות הכפייתיות בכך שהן גורמות להן. למשל, אדם שעסוק במחשבה "אסור שיהיה לי זיהום, ולכן אני חייב לשטוף ידיים"- שוטף ידיים באופן כפייתי. הטיפול המתאים הוא התנהגותי קוגניטיבי, אפשר בשילוב עם טיפול תרופתי. לא ציינת מהן המחשבות הטורדניות ומהן הפעולות הכפייתיות, ולכן קשה לקבוע אם הדברים שהתייחסת אליהם אכן קשורים זה לזה. כדי לעשות זאת, יש להבין את רצף ההתרחשויות: אילו מחשבות גורמות לאילו פעולות?
ביתי בת השנתיים וארבע חודשים תולשת לעצמה את השיער ולא מעצבים או כעס. סתם כשהיא צופה בטלוויזה או רוצה לישון או סתם להרגיע את עצמה(כאילו זה סוג של תרפיה בשבילה) כאשר מעירים לה היא כועסת מאוד וכאשר מסבירים לה ומדברים איתה היא כאילו לא רוצה להבין. המצב מאוד חמוד כל הצד השמאלי שלה קרח ואני חוששת שמא לא יגדל לה השיער. מה לעשות? ולמי לפנות? רכשנו לה כדור כזה עם שערות כדי לתשחק איתו במקום והיא לא מעוניינת נתנו לה בובה כדי שתתלוש לה את השיער והיא גם את זה דחתה. זקוקה נואשות לטיפול /ייעוץ. אנו מאזור הדרום ואפילו מוכנים להגיע למרכז הארץ לעזרה.
היי כלנית, בהחלט אפשר לקבל טיפול עבור ההפרעה גם בגיל כזה. הטיפול הוא התנהגותי, ומתמקד בהדרכת ההורים לגבי פעולות שהם יכולים לעשות כדי להפחית את התנהגות התלישה. התנהגות התלישה, כפי שציינת, נועדה להרגיע את הילדה. לכן, חלק חשוב בטיפול מתמקד במציאת דרכים אחרות להירגע, שאינן כרוכות בנזק פיזי. יש לשים לב באילו מצבים בדיוק הילדה תולשת שיער, באילו שעות של היום, מה קורה בשעת האלו וכו', כדי שאפשר יהיה לפנות לבעיה בצורה יותר אפקטיבית. בהמשך, בונים גם מערכת של חיזוקים שאפשר לתת לילדה כאשר היא אינה תולשת (ראי תשובתי לפונה אחרת בפורום, לא מזמן). אם את מעוניינת בהפניה ספציפית למטפל באיזור המרכז, את יכולה ליצור איתי קשר במייל (לא ניתן לעשות זאת על גבי הפורום): [email protected]
שלום רב, אני בת 29 מאובחנת כסובלת מפוסט טראומה עקב פגיעות מיניות וכן אמא עם הפרעת אישיות גבולית (מה שלא עזר לי בשנותיי הראשונות) אני סובלת כבר 4 שנים מטריכוטילומניה. אני מקבלת לוסטרל ולמוג'ין ונמצאת במעקב פסיכיאטרי ובטיפול פסיכולוגי. בנוסף אני סובלת מחרדות כמעט בכל פעם שאני יוצאת משיגרת חיי. התרופות די עוזרות לחרדות למרות שלא תמיד.. מצב הטריכו' לא משתפר בכלל ואני חוששת שאאלץ לגלח את ראשי בפעם המי יודע כמה. זה לא נשי ולא יפה וזה מבאס אותי. (זה לא מבאס אותי מספיק כדי להפסיק לתלוש...) מה עלי לעשות? האם עלי לשקול טיפול בTMS? ברצוני לציין כי העליתי אפשרות של טיפול בחשמל והפסיכיאטרית שלי מאוד נגד זה.. תודה רבה י'
שלום לך, אינני יודעת הרבה על הטיפול ב- TMS, מאחר שזהו טיפול רפואי ולא פסיכולוגי, ומאחר שזהו טיפל חדש וניסיוני. אני יודעת שהוא מנוסה על סובלים מדיכאון קשה שאינם מגיבים לתרופות (כמו גם טיפול בנזעי חשמל), ולא ידוע לי על שימושים אחרים שלו. הייתי ממליצה לנסות קודם כל טיפול התנהגותי קוגניטיבי. אם המצב שלך לא משתפר בעקבות טיפול פסיכולוגי, לא יזיק לנסות את השיטה הזו (שגם היא סוג של טיפול פסיכולוגי), שהוכחה כמאוד יעילה ויחסית קצרת מועד. אם קשה לך להיפרד מהמטפל שלך, את יכולה לעשות הפסקה כדי לעבור טיפול מסוג זה ולהתגבר על הבעיה הזו, ולאחר מכן לחזור לטפל בטראומה המינית ובהפרעת האישיות. בנוסף, ידוע על תוסף תזונה שעוזר בטיפול בטריכו- ולדעתי לא יזיק לנסות גם אותו. מדובר בחומצת אמינו בשם "אצטיל-ציסטאין-N", ואפשר לשאול עליו בבית המרקחת. בכל אופן, המומלץ ביותר הוא לשלב טיפול תרופתי ו/או טיפול בתוסף התזונה עם טיפול התנהגותי קוגניטיבי. בהצלחה!
לא הסברתי עצמי נכון..אני לא סובלת מהפרעת אישיות אלא אימי. בנוסף לטראומה המינית ציינתי עובדה זו ולו בכדי לתת את מלוא המידע. אקח את תוסף התזונה ואעלה את הרעיון בפני המטפלת שלי. תודה לך י'
שלום שרון... מזה זמן רב מטרידות אותי מחשבות על מוות- לא שלי, אלא של אנשים קרובים אליי מהמשפחה. ההפרעה הזאת נוגעת רק לאנשים המבוגרים במשפחה.. איבדתי את אבי לפני שש שנים בפתאומיות למחלת הסרטן. אני קשורה לאימי והיא הדבר הכי יקר לי בחיים- היא אישה לא הכי בריאה ואני מפחדת פחד מוות לאבד אותה, הפחד והחרדה מלווים אותי יןם יום. אני מטופלת בציפרלקס מאז שאבי נפטר (כבר 6 שנים. מאז שהופיעה לי החרדה שהתבטאה בחצי שנה של נדודי שינה) בשורה התחתונה אני כל הזמן חרדה ממוות של יקרים לי. מפחדת שלא אוכל להתמודד עם המוות (חס וחלילה) שלהם. מפחדת האם זאת הפעם האחרונה שראיתי אותם? כאילו אני מתאבלת עליהם עוד בעודם בחיים. אין לי טקסים מסויימים שאני עושה.. רק המחשבות המפחידות האלה..האם זה נורמאלי? בעיקר אני מפחדת שאם חס ןחלילה יקרה משהו לאימי אני לא אוכל להמשיך לחיות. היא הכל בשבילי
היי נינה, אכן, אנשים רבים מוטרדים ממוות אפשרי של אנשים הקרובים אליהם. בייחוד אם יש סכנה ממשית או שחוו אבדן של אדם קרוב אחר. השאלה "האם זה נורמלי" היא אך ורק שאלה של כמות, כלומר עד כמה הדאגות האלה מפריעות לך לתפקד בחיי היום יום. מתיאורך נשמע, שהבעיה אכן מורידה את איכות החיים שלך באופן משמעותי (תקני אותי אם אני טועה). לא הייתי ממהרת לאבחן הפרעה טורדנית. מה שחשוב הוא, שאת סובלת מדאגות וחרדות, והאבחנה הספציפית אינה משמעותית לצורת הטיפול. ניתן, בנוסף לטיפול התרופתי, לפנות לטיפול קוגניטיבי. טיפול שכזה יעסוק באופן ישיר במחשבות המטרידות אותך, וינסה לאתגר חלק מהן (למשל- "אני לא אוכל להמשיך לחיות"- עד כמה זה באמת נכון? איך התמודדת לאחר שאביך נפטר, האם נעצרו חייך? נסי לדמיין איך ייראו חייך בטווח הארוך, ואף לתכנן אסטרטגיות התמודדות). בנוסף, הנטייה לעסוק בדאגנות יתר בדרך כלל נובעת מצורך מוגבר בשליטה, ויוצרת אשליה של שליטה. כלומר, אנחנו נוטים לחשוב (אפילו באופן לא מודע), שאם נדאג יותר, הדאגה בצורה מסוימת תמנע מהתסריטים הגרועים להתרחש. כמובן שבאופן הגיוני זה אינו נכון, אך לוקח זמן להבין ולהפנים זאת באמת, וזהו חלק חשוב מהטיפול בדאגנות יתר- כמו גם הוויתור על השליטה וקבלת חוסר השליטה על אספקטים מסוימים בחיים. בהצלחה!
אכן זה משפיע רבות על איכות חיי..האם טיפול קוגניטיבי הוא טיפול פסיכולוגי? כמו כן בילדותי (גיל 9-10)סבלתי מטריכו וטופלתי אצל פסיכולוגית עד לפטירת הבעיה בזמנו נאמר לאימי שאני עושה זאת מחרדה שאבי ימות (הוא היה עובר הרבה ניתוחים) אבל לאחר מות הורה אחד משתקת אותי המחשבה לאבד הורה שני. וזה לא רק זה, נגיד אני מפחדת שדודה אהובה תמות ואיך נתמודד בלעדיה איך יתמודד בעלה? בקיצור "הרגתי" כבר את כולם..... כמו שאמרתי אני לא יכולה לדמיין את החיים בלי אימי.. אני מפחדת שלאט לאט אני יאבד את כולם... האם הציפרלקס אמור לפתור את זה? האם יש להחליף תרופה? תודה על תשובתך האדיבה והמפורטת קודם לכן.. חן חן!
צהריים טובים.אודה על עזרה איך/איפה אפשר לעשות טיפול ב-deep t.m.s המדובר בחולה מארה"ב הסובלת מ-o.c.d אודה על תשובה מהירה.
היי יפה, הטיפול ב- TMS (גרייה מגנטית חשמלית למוח) הינו טיפול חדש שנחשב עדיין לניסיוני, ומיועד לסובלים מדיכאון קשה שאינו מגיב לתרופות. ניתן לקבל אותו במספר בתי חולים בארץ (למשל- הדסה, שלוותה, באר יעקב), ולמיטב ידיעתי הוא גם פותח כאן. לגבי הטיפול בחו"ל- אין לי מושג. כמו- כן, לא ידוע לי על השימוש בטיפול עבור הסובלים מ- OCD. אני מצרפת קישור לכתבה, המתארת את פיתוח הטיפול ויישומו בארץ: http://www.nrg.co.il/online/29/ART1/850/670.html
תודה על התשובה המהירה.לגבי הטיפול מדובר לעשותו בארץ בהמלצת הרופא בארה"ב שאכן המכשיר פותח אצלנו ובארה"ב אין טיפולים במכשיר המדובר.
יש לי אוסידי. אני קורא הרבה אצל פרויד שזה בגלל ההדחקות המיניות וכו'. האמת אני אישית רואה את זה אצל עצמי ממש. אבל משום מה היום זה לא מקובל הדבר הזה? אולי כן? והאם מטפלים באוסידי משתמשים בזה? מה הדעה המקצועית בענין??? תודה רבה
היי יוחאי, אם הבנתי נכון, אתה שואל האם התיאוריה של פרויד לגבי ההדחקה בנושאים מיניים מקובלת כיום, והאם מטפלים משתמשים בה בטיפול. התשובה היא שבדרך כלל לא. הטיפול המקובל כיום הוא התנהגתי קוגניטיבי, שמתאר את ההפרעה במונחים הרבה יותר פשוטים, אשר מסייעים גם לפתרון בדרך שמקצרת את הטיפול בצורה משמעותית. כמו- כן, יעילות הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי מוכחת מחקרית, בניגוד לזו של טיפול הפסיכואנליטי המסורתי בהפרעה.
שלום, המחשבות הטורדניות התחילו אצלי בגיל ההתבגרות. התחלתי לחשוב כל הזמן על המוות, הייתי בטוחה שאני עומדת למות. אני חייבת לציין שגם בתור ילדה קטנה היו לי חרדות, בעיקר מרופאים. לאחר מכן המחשבות הטורדניות הוחלפו בחרדת נטישה ובגידה (בעקבות קשר ראשון בעייתי שעברתי). כיום, אני בשנות ה-20 שלי, והמחשבות סובבות סביב הזדקנות, מוות בעיקר של הקרובים אליי (חוויתי מוות של 2 קרובים בשנה האחרונה). אני מרגישה שהמחשבות הטורדניות והטקסים (למשל לבדוק האם נעלמתי את הדלת וכיביתי מכשירי חשמל וכו) הן בעולת אותה התבנית ורק התוכן שלהן משתנה במהלך השנים. לפי מה שאני קוראת בפורומים כאן, אני יכולה להגיד שיש לי גם היפוכונדריה (אני מפחדת ממחלות ובמיוחד מנגיפים), חרדה חברתית (יש לי לפעמים מאפיינים של חרדה חברתית), אובססיביות (כפי שכבר ציינתי, אני מחליפה את האובססיות שלי, פעם בהתעסקות במצב הגופני שלי, פעם בלחפש בגידות אצל בן הזוג וכו). אך בסופו של דבר אני לא הייתי מגדירה את עצמי כאדם דיכאוני, אני כן מחפשת שמחה ואוהבת ליהנות מהחיים, אני מתפקדת בחיי היום-יום. המחשבות האלה פשוט גורמות לי צער רב. השאלה שלי האם יש לי טורדנות כפייתית שבא לידי ביטוי בצורות שונות, או שזה מגוון של הפרעות נפשיות שונות? האם ניתן לטפל בכולם בבת אחת? והאם ניתן לעשות זאת ללא כדורים? תודה
שלום לך, ראשית, אני רוצה לציין שכל אדם, במידה מסוימת, חווה דאגות וחרדות בנושאים שונים. לדוגמא, כל אדם יקבל ציון הגבוה מ-0 במבחן לייבוביץ' לחרדה חברתית, ורוב האנשים יחזרו לפעמים לבדוק האם נעלו את הדלת וכיבו מכשירי חשמל. מה שמבדיל בין האנשים שיכולים לקבל אבחנה של הפרעה נפשית לבין אלו שלא, היא חומרת הבעיה ומידת הפגיעה באיכות החיים. כלומר- הכמות ולא האיכות. בנוסף, ישנם מטפלים ש"אוהבים" יותר לתת אבחנות פסיכיאטריות למטופלים, במיוחד כאלה שמאוד רוצים לקבל אבחנה כלשהי. בפועל, פעמים רבות יכולה להיות מצוקה שהיא עדיין "בגדר הנורמלי". יכול להיות שאת עונה לקריטריונים (המאוד מוגדרים) של אחת ההפרעות הנפשיות, אך גם יכול להיות שלא. מאידך, אין זה אומר שלא קיימת מצוקה. אנשים רבים ללא אבחנות פסיכיאטריות פונים לטיפול, וזוכים למענה ולהקלה. לדעתי, מומלץ לפנות למטפל התנהגותי- קוגניטיבי, ש"יעשה סדר" בכל הבעיות שתיארת, ויטפל קודם כל במחשבה המשנית, שהיא כנראה, לפי תיאורך: "זה לא בסדר שיש לי את הבעיות האלו". מחשבה זו אכן יכולה לגרום סבל רב. אם תצליחי לקבל את העובדה שיש דברים שמטרידים אותך, להבין שזה לא הופך אותך לאדם פגום, ולא להצטער על כך כל כך, לדעתי חלק גדול מהבעיה כבר ייפתר. בהמשך, המטפל יוכל לעבוד איתך על הנושאים המטרידים, ולטפל במחשבות הבעייתיות. בהצלחה!
תודה רבה על התשובה. אולי התיאור שלי היה עדין מדי למצב שלי, שלפעמים יכול להיות מאוד מטריד. האם תוכלי בבקשה להמליץ לי על מטפל (אם אפשר לא יקר) באיזור השרון שמטפל בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית? תודה
שלום אני בת 17 וחצי מהמגזר החרדי אני סובלת מדיכאון קשה וחרדות ובעיקר מחשבות כפיתיות שבעיקר מאובחנות כך:מחשבות של ניאוץ וחילול הקודש בתחום הדתי. הייתי שמחה אם תוכלי לעזור לי או לתת לי טיפים לגבי הנושא בתודה מאי:)
היי מאי, לרובם הגדול של האנשים קשה להתגבר על בעיה כמו זו באמצעות "עזרה עצמית", ולכן אני תמיד ממליצה ללכת לטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. אם בכל זאת תרצי לנסות קודם לשפר סימפטומים בכוחות עצמך, אני ממליצה על הספר "די לאובססיה" של פרופ' עדנה פואה. היא מסבירה בספר על עקרונות הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי, כיצד השיטה עובדת ונותנת עצות להתמודדות עצמית. אחת העצות החשובות שאת יכולה למצוא גם בספר, היא לא לנסות להימנע מהמחשבות שלך. על המטופל הסובל מהבעיה להבין, שעליו לקבל את מחשבותיו, ושהן אינן מזיקות לו (ואף לא החרדה שהן גורמות). לפיכך, אחת הטכניקות הטיפוליות היא "לחשוב בכוונה" את המחשבות המפחידות, לנסות לדמיין את התסריט הגרוע ביותר שקשור אליהן, לחוות את החרדה שהוא גורם, וכך לחזור ולחשוב שוב ושוב (אפשר לכתוב על דף ולקרוא את מה שכתבת). החרדה פוחתת מעצמה כאשר לא מנסים להימנע ממחשבות אלה. מאידך, כאשר את חושבת את המחשבות מעצמך, עקב האובססיה, את מנסה כל הזמן להפסיק לחשוב אותן, ולכן החרדה נשארת בעינה. לגבי הדיכאון, אם אינך מתכוונת ללכת לטיפול מקצועי, מומלץ מאוד להיות כמה שיותר פעילה. מדובר בעיקר בפעילויות שמהנו אותך, או גורמות לך תחושת יעילות מתוקף העשייה. פעילות גופנית מומלצת מאוד, שכן היא משפיעה בצורה מאוד חיובית על מצב הרוח. כמו- כן, את יכולה לקרוא את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של ד"ר דייויד ברנס, שהוא ספר עזרה עצמית העוסק בטיפול קוגניטיבי בדיכאון. בנוסף, טיפול תרופתי בתרופות אנטי דיכאוניות מאוד מומלץ, שכן רוב האנשים מגיבים אליו טוב והוא יכול לסייע לכל סוגי הבעיות שאת מתארת. תרופות מסוג זה ניתן לקבל גם מרופא משפחה, אם כי לדעתי מומלץ יותר לעשות זאת דרך פסיכיאטר (שאיתו את נפגשת כל מספר חודשים למעקב). בהצלחה!
קודם כל תודה רבה על תשובתך היא עזרה לי מאוד! רציתי לדעת אם תוכלי להמליץ לי על רופא/פסיכיאטר שירשום לי כדי שאני יוכל להתייעץ איתו על כדורים בתודה מאי :)
אני סובל מאוסידי שרובו מחשבתי, למרות שאני יודע שגם קומפלסיביות מחשבתית היא סוג של קומפלסיביות, כמו הפיסית. זה קיים כבר הרבה זמן, אולי מילדות, ברמות שונות. רציתי לדעת כמה דברים, אם אפשר: 1. האם קיים טיפול אמיתי שעוזר, ללא תרופות? אני לא אקח תרופה, רמת החרדה שלי עצמה די נמוכה. 2. כמה זמן יכול לארוך טיפול כזה? 3. מה העלות של טיפול שכזה?
שלום לך, בוודאי שקיים טיפול פסיכותרפויטי שעוזר. הטיפול המומלץ ביותר הוא התנהגותי- קוגניטיבי (CBT), שעיקרו חשיפה למחשבות ולחרדות בלי ביצוע הפעולה המרגיעה (הטקס), שמטרתה להפחית אותן. הרעיון הבסיסי הוא, שהמטופל יוכל להתמודד עם מה שמטריד אותו ולא לנסות להימנע או לברוח מזה. עם הזמן, תחושת היכולת להתמודד גוברת, וכן פוחתים החרדה והמחשבות. הטיפול בדרך כלל אורך בין שלושה חודשים למספר שנים- תלוי מאוד בחומרת הבעיה, במטופל ובשיתוף הפעולה שלו. אם רמת החרדה שלך נמוכה, והבעיה אינה משתלטת על חייך, סביר להניח שזה ייקח כמה חודשים. העלויות בדרך כלל נעות בין 150-350 ש"ח לפגישה (תלוי גם באם פנית דרך קופ"ח או לא), ויש מטפלים שגובים אף יותר. בהצלחה!
בני אובחן ככפיתי בגיל 11 ,וטופל בלוסטרל,לאחר שנה וחצי הפסקנו לו את הטיפול,והכפיתיות חזרה בצורה שהוא מפחד שאם הוא יקבל מכה בראש יהיה לו נזק מוחי,הוא עבר טיפול קוניגטיבי עם שפור לא גדול, הבעיה שהוא מכל נגיעה בראש עושה סיפור,ויהיה לו קשה להסתדר בבית הספר,כשלא בכוונה ינגעו בו.כמובן שהוא מקבל לוסטרל. מה עושים במקרה כזה?
היי דוד, אם השיפור בעקבות שני סוגי הטיפול לא גדול, הייתי מציעה לנסות להחליף לפחות אחד מהם, אם לא את שניהם. יש מגוון של תרופות מהמשפחה של הלוסטרל שאפשר לנסות (למיטב ידיעתי, היעילות ביותר בטיפול ב- OCD הן פבוקסיל וציפרלקס). לעיתים הפסיכיאטרים מוסיפים תרופה נוספת מסוג אחר (כגון ריספרדל), אשר עוזרת לפעולתה של התרופה נוגדת הדיכאון. יש לציין, שבמקרים מסוימים ההפרעה כוללת מרכיב פסיכוטי או על גבול הפסיכוטי, ובמקרים כאלה תוספת של תרופה כמו ריספרדל עוזרת מאוד. ייתכן גם, שהמינון של התרופה נמוך מדי- יש להתייעץ עם הפסיכיאטר בעניין. בנוגע לטיפול הפסיכולוגי, הוא חייב להכיל גם את המרכיב ההתנהגותי מעבר למרכיב הקוגניטיבי. ה"מרכיב הפעיל" שמביא בפועל להפחתה בסימפטומים הוא ההתנהגותי. בכל מקרה, יכולות להיות סיבות שונות לחוסר הצלחת טיפול, ותמיד אפשר לנסות מטפל אחר. בהצלחה!
שלום , אני מטופל בפורזק (מינון 20) , וקלונקס (חצי מ"ג ליום) , עקב OCD וחרדות , במקביל גם עובר טיפול CBT . אני לוקח מולטי ויטמינים ואומגה שלוש (במינון גבוה) כל יום בנוסף . עקב לימודים וצורך ביכולת ריכוז ולמידה המליצו לי על תוסף טבעי שמכיל את החומר פוספטידיל-סרין . האם יש התנגשות בין הכדורים ? תודה.
שלום לך, אני אינני רופאה, ולכן איני יכולה לענות על שאלות בנושאי תרופות. מומלץ לשאול את הרופא שלך. שבוע טוב!
שלום אני עמרן בן 24 מי השרון מה שנדמה לי אני חולה ב הפרעה טורדנית כפייתית אובססיבית ואני פוני לך בשבל לעזור לי בבעיה הרצינית שלי את האמת אני לא יכול לסבול עוד יותר ככה חיים קשים אני סובל כבר 6 שנים נתקעתי במקרה הפך לי את החיים שלי לא יוצא מי הבית יש לי פחד לא נורמלי מי האנשים לצאת לכביש תמיד יש לי מחשבוות רעות, פחד, חרידה אני מבקש לחזור בתשובה דחוף לאיימיל שלי
היי עמרן, איני יודעת אם האבחנה העצמית שלך היא נכונה, ולא ממש ברורים לי הסימפטומים שלך. בכל מקרה, אם אתה סובל מאוד מחרדות במשך זמן רב כל כך, מומלץ ביותר לפנות לטיפול פסיכולוגי ואף פסיכיאטרי. אני יכולה לייעץ לך לאן לפנות, אם תרצה המלצות על מטפלים. שבת שלום!
שלום מה שקראתי על המחלה הוא בדיוק מתאר מה שקורה לי אני אשמח להדריך אותי לאן אלך לטיפול
שלום , סוף סוף מצאתי מישהי שתוכל לעזור לי בע"ה. שמי כלנית נשואה +3 בנים ובת אחת. ביתי בת השנתיים ושלושה חודשיים מזה כבר חודשיים וחצי תולשת את השערות שלה ולא מכעס או עצבים. זה קורה לרוב בשעור הערב/לילה כאשר היא יושבת מול הטלויזיה וצופה בנחת בתוכנית או שהיא מנסה להרדם, היא מגלגלת את האצבעות שלה בתוך השיער ולאחר מזן מה תןלשת אותן והיא משחקת אם השיער שהיא תולשת בין האצבעות וכך נרדמת או נרגעת (כמו מדיציה). ניסנו כמה וכמה פעמים להסביר לה ולדבר איתה ולהזיז לה את הידיים מהראש היא לפעמים מקשיבה ולפעמים כועסת אלינו למה אנחנו מעירים לה. מה לעשות? למי לפנות? אני חייב ייעוץ איתך או הכוונה מה לעשות? היא כבר החלה להקריח בצידי הראש ויש לה שיער מהמם ודי ארוך. בבקשה עזרי לנו לעזור לה כדי שזה לא יהיה מאוחר מדי.
היי כלנית, תלישת שיער נפוצה הרבה יותר אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. ילדים תולשים שיער כדי להרגיע את עצמם, או מתוך שיעמום וחוסר גירויים. אם זהו אכן המקרה, מטפלים קוגניטיבים התנהגותיים מתמקדים במציאת תחלופה מרגיעה לילד, או בניסיונות להימנע ככל האפשר משיעמום ומחוסר מעש. בנוסף, ניתן לתת חיזוקים על כל יום בו הילדה אינה תולשת שיער. למשל, היא יכולה לקבל מדבקה על כל יום שבו אינה תולשת. אם החיזוק הזה אינו מספיק, ניתן לתת פרס עבור מספר מסוים של מדבקות שהיא צוברת. אפשר לשלב פעילות מרגיעה עם חיזוק, למשל לקרוא לה סיפור לפני השינה במקום לתת לה לצפות בטלוויזיה (שכנראה אינה מגרה או מרגיעה מספיק), זו פעילות נהדרת שגם מחזקת את הקשר עם ההורה. ניתן גם לומר לה שבכל פעם שהיא מתחילה לתלוש, ההורה יפסיק לקרוא את הסיפור ויחכה שהיא תסיים. כך, הסיפור יהווה עבורה חיזוק להפסקת התלישה, וגם יעלה את המודעות שלה לפעולה זו, שתהפוך להיות פחות אוטומטית. טכניקה מקובלת נוספת קשורה בחיפוש עיסוק אחר לידיים- למשל, לשחק בפלסטלינה או כדור חוטים במקום בשיער. כובן, מומלץ לפנות למטפל התנהגותי-קוגניטיבי בילדים, שידריך אתכם באופן מסודר כיצד לטפל בבעיה, ויבנה תכנית מסודרת שתעזור להפחית את פעולת התלישה עד להפסקתה. בהצלחה!
קודם כל אני מודה לך מאוד אני שי בן 27 וסובל ממחשבות טורדניות קשות מאוד מאוד ברמות לא יאומנות אני דתי אבל מרגיש כאחרון הכופרים אני מטופל כשבוע בציפרמיל 20 מג ומרגיש החמרה משמעןותית במחשבות כבר 3 ימים שאני עסוק בטקס מסוים וזה לא מרפה בנוסף אני כבר שבוע כמעט לא ישן וזה מייאש אני מפחד מהתאבדות
היי שי, פנית כבר לפורום בעבר, ואני חוששת שלא תוכל לקבל את העזרה שאתה זקוק לה דרך פניות חוזרות ונשנות לפורום. אם יש מחשבות אבדניות, יש לפנות לפסיכיאטר באופן דחוף על מנת לקבל טיפול אינטנסיבי יותר. במקביל, מאוד מומלץ לפנות למטפל התנהגותי קוגניטיבי, כמובן לאחר שיוסר הסיכון האבדני המיידי ותהיה אפשרות לטפל ב- OCD באופן מעמיק.
