פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום. אני מנסה להבין (ותשתדלו לא להאשים אותי באינטלקטואליזציה (דרך אגב מה ההבדל בין אינטלקטואליזציה לראציונאליזציה?)) את הגורמים לחלק מהסימפטומים להפרעת אישיות כפייתית.. אז לגבי הביקורת העצמית והנטיה לפרפקציוניזם סבבה – אני עליון (שהוא מנגנון הישרדותי שקיים בנו כדי להתיישר עם נורמות החברה והדור המבוגר יותר כדי ש"גם" אנחנו נשרוד כי אם הם שרדו ושורדים אז כנראה המנהגים הללו טובים ועוזרים לשרוד) חזק וארסיבי כלפי היצרים האגואיסטיים שלנו. אולם – לא מובן לי באופן ברור (ראציונלית) איך זה קשור ליכולת לאהוב, להנות, ליכולת לא "לכעוס" על אחר שנהנה וכו'. זאת אומרת, זה מעלה שאלה מאוד פילוסופית – מה זאת אהבה (לאוו דווקא רומנטית) בעצם? והאם ההיפך מאהבה זה כעס? ומדוע מישהו שצוחק ונהנה ומשוחרר זה מוציא מאדם שלא קיבל אהבה כעס ומרמור? ומה זה כעס ומרמור? הם ההיפך מאהבה? ואם כן עדיין נשאלת השאלה מה זאת אהבה (כי זה שההיפך מהם זה כעס ומרמור עדיין לא מסביר מה זאת אהבה).

אני שואל בעצם מה הקשר בין סימפטומים שונים של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית, מה הסיבות להם, ומה הקשר בין הסיבות לתוצאות. כי בהרבה מקומות יש פירוט של הסימפטומים אבל לא הסבר מדויק של המנגנונים והקשר בין הסיבות לתוצאות. בין הסימפטומים ש"מטריד" אותי ההסבר להם: פרפקציוניזם והפחד לעשות טעויות (גם כאן שאלה פילוסופית מה זה טעות בעצם...) או כעס על טעויות וחולשות של אחרים, שליטה עצמית ובאחרים, הפחד להראות חולשה ורגשות, חוסר בגמישות, כעס ומרמור על מי שכן גמיש ומשוחרר ויודע להנות, דה-פרסונאליזציה של בני אדם, חוסר יכולת להנות, הדחקת רגשות (גם כאן: מהם רגשות למעשה?), חוסר ביכולת לזרוק חפצים, אובססיה לכסף, החשש התמידי מאגואיזם ונהנתנות, שנאה עצמית ותחושת אשמה תמידית. ודבר נוסף, כללי אולי יותר - למה יש נסיון מצד התוקפן להסתיר את מעשי האגרסיה או להאשים את האובייקט שאליו הוא מוציא את האגרסיה (מרמיזה עוקצנית ועד אלימות פיזית) - ולא מודה ומודע לבעייתו? אשמח להסברים שמניחים את הדעת או הפניה למקור שמסביר, זה יעזור לי מאוד להבין דברים.

המוח שלי לא נח לרגע, לשניה. אני מותשת. לא מפסיקה לחשוב ולדבר אל עצמי ולנהל עם עצמי ויכוחים ודיבורים . זה גורם לי לחוסר ריכוז לאיטיות נוראית , חוסר שינה לא יכולה להרדם כי המוח פשוט לא מפסיק לעבוד, אינני יכולה למצא עבודה, ניסיתי אך לא הצלחתי לקלוט שום דבר מכל הנאמר לי, דברים בסיסיים ופשוטים כמו למשל לארוז מתנה בחנות מתנות לא הצלחתי , זה התחרבש לי והתקמט לי, חודשים לא הצלחתי ללמוד להדפיס שעת יציאה וכניסה , הייתי תמיד צריכה לבקש מעובדת זו או אחרת לעשות זאת בשבילי והרגשתי כל הזמן כמו מפגרת. כי הראש כל הזמן מדבר ומדבר אל עצמי. (אני אשה בשנות החמישים נשואה פלוס ילדים בוגרים), הבית מבולגן , שום דבר לא זז. אני מרגישה רוב הזמן רע. עצה בקשה. ניסיתי פעמים רבות טיפולים , קיבלתי במשך תקופה ארוכה כדורי לוסטראל, ובנוסף טיפול קוגנטיבי. כלום לא עוזר. זה ממשיך. ואני מיואשת תודה

אני מהצפון הדי רחוק. האם ידוע לך אם קופות החולים משתתפות בטיפולים אלו?

לפני כ-שלושה חודשים בערך הייתי עם חברים והם התנסו ב'סם' פיצוציות החדש הנקרא 'מיסטר נייס גאי'. אני כמובן שאף פעם לא ניסיתי ותמיד הייתי נגד זה ,אולם הלחץ החברתי עושה את שלו ושאפתי 3 שכטות. מאז אני מרגישה שהכל השתנה אצלי.בגוף ובנפש. היו לי תסמינים של סחרחורות רעידות חוסר שליטה ומחשבות של סיוטים.בקיצור זה היה ניסוי גרוע וזה היה חד פעמי פעם ראשונה ואחרונה. הבנתי שזה לא בשבילי כמו שידעתי בליבי. מאז שהתנסיתי לא הפסקתי לחשוב על הטעות שעשיתי למשך שבוע וחצי.לאחר מכן זה חלף מהראש שלי. לאחר כחודש בערך התחלתי להרגיש סחרחורות,לחץ בחזה דפיקות לב מהירות ,הרגשה כללית לא טובה. הלכתי להרבה רופאים עד שעשיתי את כל הבדיקות וגילו שיש לי מחלת נשיקה. בתוך ליבי הרגשתי שזה לא מחלת הנשיקה.לא יודעת למה. אבל הרופא אמר שמתוך בדיקה של תפקודי כבד יצא התפקוד כבד כלא תקין. הבנתי שמי שהתנסה בסמים יש לו בעיות תפקוד כבד אבל אני לא יודעת לעומק ממש. אני אחרי מחלת הנשיקה ואחרי הניסוי עם הסם החד פעמי כבר שלושה חודשים אחרי.ואני מתוסכלת,אני מרגישה לעיתים פחדים וחרדות כאילו עשיתי לעצמי נזק בלתי הפיך והכל הכל נהרס ויכול להיות שפגעתי בעצמי גופנית שכלית ונפשית ואין לי מושג למי לפנות ומה לעשות כדי להעביר את המחשבות האלו מהראש כי זה מפריע לי לתפקוד היומי אני לא מפסיקה לחשוב על זה וזה לא זז לי מהראש . אני מספרת לך את כל זה כי אולי את יכולה להגיד אם יש קשר בין שימוש בסם לבין התופעות שקרו לי לאחר חודש? האם תופעות שלאחר שימוש בסם חד פעמי חוזרות ובאות כמו גלים? אני לא יודעת אם היתה לי מחלת הנשיקה או שזה בגלל השימוש. מה שכן אני מרגישה רע אני כל כך מצטערת על זה והיתי רוצה למחוק את הרגע הזה כאילו הוא לא היה . אני מפחדת להכניס כל דבר לגוף גם אם זה קולה..סיגריות כבר הפסקתי לעשן . יש לי חרדה וטראומה ואני חושבת שהסם הזה עשה לי לא טוב וגרם לי להרגיש דכאון.. מה אפשר לעשות כדי לעזור לעצמי ?האם את יכולה לייעץ לי למי לפנות אולי?

גם אני עברתי אותה חויה לא נעימה לא מזמן, ורציתי לדעת אם בסוף יתברר שיש קשר בין העישון למשתיארת..

תקשיבי ... פשוט תעשי תשובה על שנגעת בזה ושלא תחזרי על זה שוב ... את כבר תרגישי יותר טוב 😊 גם לי היה דפיקות לב חזקות אבל עשיתי תשובה וזה ירד לדפיקות לב חלשות 🙂

אני בת 30 , לפני כשלוש וחצי שנים התחלתי טיפול פסיכולוגי דינמי עקב דיכאון וחרדות (ועוד כמה בעיות). אני עדיין בדיכאון ובנוסף פיתחתי תלות ואובססיה מאוד חזקה למטפל שלי , שבא לידי ביטוי במחשבות בלי פוסקות עליו (לא במובן רומנטי), ביצרית קשר לפחות פעמיים ביום (הודעות, מיילים)וחוסר יכולת להתנתק ממנו ופחד מנטישה שלו. רציתי לדעת דעתך? והאם מקובל ללכת לטיפול קוגנטיבי במקביל לטיפול דינמי? (והאם טיפול קוגנטיבי התנהגותי מוגדר בזמן מההתחלה?)

היי שרון, קודם כל תודה רבה על התשובה המושקעת. יכול להיות שלטווח הארוך נכון לי להפסיק את התלות\אובססיה הזאת. אבל כרגע אני לא מסוגלת לחשוב על לחיות את חיי בלעדיו (הוא נמצא אצלי במחשבות וברגשות כמעט בכל רגע נתון). לגבי טיפול פסיכיאטרי אני לא רוצה (גם הפסיכולוג שלי הציע). אין אפשרות להתחיל את הטיפול במקביל ואז להחליט איפה להשאר.

אם אגדיר את אימי במילה אחת, אז היא אדם כועס. היא נוהגת להתפרץ התפרצויות זעם במשך שעות כל יום על אותם דברים שהכעיסו אותה ואז לחזור לאותה נקודת התחלה ולהתעצבן שוב, לא משנה אם יש מישהו סביבה שישמע או לא. היא מדברת לעצמה על מה שהסובבים אותה עשו לה, על כך שהיא מסכנה ושכל העולם מתנכר לה. לא נראה שהיא מסוגלת להירגע. זה מרגיש כאילו אותם מחשבות שוב ושוב עוברות במוחה והם לא נותני לה מנוח. היא לא מרגישה שמשהו לא בסדר, כי כאשר מעירים לה על כך היא מפנה את ההתפרצות הבאה כלפיי אותו אדם שדיבר איתה. מעבר לכך, היא בטוחה שאבי בוגד בה, למרות שאין שום הוכחה לכך, היא נוהגת להתקשר אליו כל כמה שעות לוודא שהכול בסדר ושהוא לא נמצא עם אישה, היא סוגרת את החלונות בבית כדי שהוא לא יסתכל על נשים שעוברות ומדברת במשך שעות על כמה שהיא מסכנה וסובלת ואף אחד לא מבין אותה, שזה בסדר בהתחלה אבל נמשך יותר מדי זמן והטענות שלה לא משתנות כל הזמן הזה, כאילו היא לא מסוגלת להירגע. היא לא יכולה לקבל ביקורת וכאשר מעירים לה על כך היא נסגרת עוד יותר, נהיית יותר כעסנית ופוגעת מילולית במי שהעיר לה, בלי ריסון, מה שיש לה בבטן יוצא החוצה. מאוד קשה להתנהל איתה ולכן אבי ו-2 אחיותיי בחרו לא להתעמת איתה ואף לנתק את הקשרים איתה ככל הניתן, מה שלא נראה לי כפתרון כי התנהגותה רק מחמירה. אז אי אפשר לקחת אותה לפסיכולוג כי היא לא רוצה,או לתת לה תרופות הרגעה מאותה סיבה. מה כן אפשר לעשות?

היי,ממש בדקות האחרונות מצאתי את השם של הבעיה שלי.BBD. אני לא רוצה להתיש אותך בהרבה מלל אז רק אסביר בקצרה: אני בן 27,לפני כחצי שנה באופן דיי מהיר ופתאומי הלבין בערך 30 אחוז משיערי.זה מאוד בולט,ואני נאלץ לצבוע טיפה באיזורים מסויימים של הראש כדי לתשתש.זה עדיין לא לבן מוחלט אבל זה גמר אותי. השיערות שלי לא אפורות,הן פשוט לבנות כמו פלטינה . מאז,אני הפסקתי לתפקד.זה מה שאני חושב עליו כל היום כל יום. אין עשר דקות שאני לא חושב על הנושא הזה.כמובן שאין טיפול לדבר הזה . מה שאני מרגיש זה שבעצם חרב עליי עולמי. הרי אני כל החיים הצגתי וחייתי כבחור צעיר ושמח,ופתאום ההלבנה המטורפת הזאת בשיער שאני כל בוקר קם ושואל האם אני בסיוט.אני מוכן ,בשיא הכנות,לתרום כלייה כדי לחזור חצי שנה אחורה.זה פשוט עונש מאלוהים עבורי. אני יוצא עם בחורות ונמנע מתאורת פלרוסנט שכל כך לא מחמיאה למצב.קם בבוקר וסוגר את האור באמבטיה.לא מסוגל להביט על השיער שלי במצבים שונים.מה שיותר נורא,זה שאני נראה טוב מאוד,אבל דיי חתיך עד שההלבנה המקוללת הגיעה. טוב אני אנסה לקצר.. שיניתי כרגע את מסלול חיי,לא לקחתי עבודה שרציתי,הפסקתי ללכת ללימודים.אני מחפש רק בחורות בוגרות ומבוגרות יותר ומקווה שיהיה להם איזה "פאק" במראה כדי שנקבל אחד את השני.ממש סיוט. עכשיו שאני טיפה צובע,זה באמת לא בעיה שממש שמים לב אליה ממרחקים קצרים ,אבל להתקרב לבחורה באור מלא עם כמות השיער הלבן הזאת פשוט גורמת לי להיכנס לדיכאון.אני לא מסוגל פשוט למרות שאני דווקא עכשיו התחלתי לצאת יותר ויותר עם בחורות. השאלה מה אפשר לעשות,הרי את השיער אי אפשר לשנות,ושום טיפול כאילו לא יגרום לי להפנים שאני מפסיק להיות בחור צעיר והופך לאדם בוגר שצריך להתעלם מבעיות כאלה. אני מפסיד את השני הכי יפות שלי. אני רק רוצה למען ההגינות לומר שאני חושב שסבלתי מבעיה זהה רק מלפני שלוש שנים,שנפטרה ע"י טיפול קוסמטי אפשר לקרוא לזה.וחזרתי לחיים מאושרים.ועכשיו קיבלתי שוב את הפצצה הזאת. אני כל היום עצבני,יש תקופות קצת יותר סבירות אבל באופן כללי אני חי את הבעיה הזאת עד הסוף..ואני לא חושב שיש לה פתרון כי במציאות כל שיערה רביעית אצלי היא לבנה ובולטת וזה פשוט מסת שיערות שאי אפשר להתעלם ממנה. מקווה לטוב, אני

שלום רציתי לדעת האם טיפול התנהגותי קוגנטיבי ללא טיפול תורפתי יכול להועיל לטיפול בטריכוטילומניה? אם כן מהו משך הטיפול? לכמה זמן ההשפעה של הטיפול תהיה יעילה?

תודה על התגובה המהירה! רציתי לדעת האם הטריכו' נמנת עם הפרעת טורדנות כפייתית- OCD?כמו כן, אילו השלכות יש להפרעה של טריכו על חי היומיום חוץ מפגיעה באיכות החיים? אני בת 28 וכעקרון חיה עם זה כבר יותר מ15 שנה וזה לא כל כך מפריע. האם העניין יכול להחלוף או להתמתן עם השנים? תודה אולי

האם מחשבות שליליות, פחד מתמיד בכל מצב שבו נמצאת - מהווים הפרעת OCD? האם היסחפות בסידור הבית וחשק מוגבר בזריקת חפצים {ההפך מאגרנות...) - קשורים להפרעה זו? - זה הולך ומתגבר ובא במקום דברים אחרים שעושה בשעות הפנאי וכרגע גם משרת אותי בבריחה מהתמודדות עם נושאים שקשים לי ועד היום הייתי אדם לא מסודר ואף עם נטיה לאגרנות. תודה, שרון

בוקר טוב, אז ככה... אני מאד מתביישת להודות וגם לא יודעת אם יש מה לעשות אבלאיכשהו הדברים שעושה מתקשרים גם לאמונה. למשל אם פתאום עולה בי מחשבה שצריכה לומר פרק תהילים כדי שהיום יעבור בשלום אז פתאום שוכחת ונזכרת נורא נבהלת וחושבת שמשהו רע צריך לקרות. דבר שני הוא גם תרגילי התעמלות שעושה כל יום. אם מספר התרגילים חופף לגיל שלי, אז מנסה להוסיף כמה שיותר כי זה כאילו אמור לקבוע את תוחלת החיים שלי ואם חופף לגיל הוריי, מנסה להוסיף להם עוד 10-20 שנות חיים כדי שלא ימותו קודם. רציונלית , יודעת שזה לא נכון ושזה טפשי, לכן גם לא רוצה לחשוף זאת. זה רק ביני לביני ועכשיו גם "לבינך" , לא חושבת שיש לזה פתרון ולכן לא רואה בזה טעם. תודה על ההקשבה, שרון

תודה על תשובותיך לגבי קמצנות. אבל קמצנות נחשבת בעייה נפשית בהגדרתה. האם זה נכון? מלבד זה בעלי גם אוגר חפצים ישנים שאפילו אין בהם שימוש כמו קופסאות מקלות ישנים ניירות כלי עבודה חלודים פלטות עצים וכל חפץ שהוא. אם כן הקמצנות והאגרנות הן בעייה נפשית . אין הוא זורק או מתפטר משום אגירה שהיא. איך לקרוא למחלת הנפש הזו אני כבר הגעתי לגבול העליון מבחינת סבלנות

בנוסף לשאלות הקודמות בסעיף הצמוד בעלי משמיע קולות שבאים מהגרון כמו משהו שמפריע לו שם. וזו יכולה להיות התקפה של כרבע שעה וזו תופעה שחוזרת על עצמה לאורך המון זמן איך נקראת תופעה זו? האם זו תסמונת טורט? ישנן גם תנועות גוף וגם הזזת אישוני העיניים מידי פעם

שלום אני בן 23 בערך מגיל 12 אני זוכר שהיה לי בעייה עם מספרים מסויימים והייתי חושב שמספרים מסויימים כאילו לא טבים והייתי עושה את אותה פעולה פעמיים או יותר כאשר גדלתי עוד קצת התחלו להיכנס לי מחשבות קשות לראש אם זה פשוט כמו קול שמדבר איתי במוח ואומר לי לעשות דברים לא טובים ואני זוכר שכאילו בראש הייתי אומר לעצמי לשתוק וזה היה חוזר וחוזר לפני שנתיים אבי נפטר ומאז התחזקתי יותר בדת ומאז זה התגבר אצלי עוד ועוד עד שיגעון מופיעות לי מחשבות מיניות או מחשבת לא טובות המון פעמים ביום ופשוט לא נותנות לי מנוחה ודווקא זה מופיע ייותר בזמן תפילה שזה גורם לי לחזור שוב ושוב על אותה תפילה גדי שבפעם אחת אני לא יחשוב על הדבר הזה שבכוח נכנס לי לראש ועוד בעיות שיש לי שלדעתי זה נובע מפחד אבל בצורה מוגזמת שאני פשוט שנתיים כמעט ולא שומר מספר אחד אפילו בפלאפון של חברים שלי שברגע שאני בא לשמור פשוט יש לי קול פנימי בראש שאומר לי לא שאם אעשה כך יקרה כך ואענש או יקרה לי בעתיד משהו או למשפחתי וככה גם בחיים היום יום שזה פשוט כל היום כמעט אני יכול ללכת ברחוב ובאמצע הדרך בקול הזה אומר לי לא דרכת טוב ודרכת במקום לא טוב תחזור שוב אחורה ותמשיך בדרך ואם לא יקרה כככה וככה וזה כבר משתלט עליי וגדול עליי ואי לא יכול להשתלט על זה כי למרות שאני יודע שזה שטותי אני עושה את זה מרוב פחד ולא מצליח להתגבר ממזה נובע? מה האפשרויות לזזה?והאם יש טיפול?

גם אני סובלת מזה.. אני לא יודעת מה זה וממה זה נובע. אבל קראתי מלפני כמה ימים באינטרנט על מישהי שגם היא ככה והיא הלכה לפסיכיאטר וקיבלה כדורים לטיפול בעניין...

אני בן 18 ויש לי בעיה אחרי שאני עושה את צרכיי אני לא יכול לנגב כמו כולם אני חייב לשטוף במים ונגיד שאני כן מנגב אני מרגיש מאוד מלוכלך ויש מחשבה שלא נותנת לי מנוחה גם אחרי זה יש לי תופעת לוואי של גירודים המים נותנים לי רוגע ואין חרדה ואין שום דבר ההורים שלי לא לוקחים אותי ברצינות והם חושבים שזה יעבור לי עם הגיל ...

תודה רבה על עזרתך אני ינסה לדחות את הדחף לשטוף אני מאוד מקווה שאני יצליח להתגבר על הבעיה הזאת היא הפריעה לי מאוד בחיים בטיילים שנתיים ועוד מעט צבא נקווה שיהיה טוב. יום טוב ירדן

זה נשמע מאוד לא נעים מה שאתה חווה, בייחוד חוסר ההבנה מצד ההורים. אני מורידה בפנייך את הכובע! לא פשוט להתמודד לבד בגיל צעיר.. אני מציעה לך לברר בקופת חולים בקשר לפסיכולוג / פסיכיאטר שיוכלו לאבחן ולהציע טיפולים מתאימים. כיוון שאתה בן 18, המידע הזה יהיה חסוי ותוכל לשתף את הוריך כשתראה לנכון לעשות זאת. אני עובדת במועדון חברתי של עמותת אנוש, העמותה לבריאות הנפש בישראל. אנחנו מועדון בלב ת"א אליו מגיעים חבר'ה צעירים המתמודדים עם בעיה רגשית/ נפשית כלשהי. המקום מאפשר מפגש עם אנשים בגיל שמתמודדים עם בעיות דומות. מעבר לכך, מנהלת המועדון ואנוכי עושות כמיטב יכולתינו לקדם כל אחד ואחד מהחברים המגיעים אלינו בכל תחום אפשרי. יחד איתנו פועל צוות חם ומסור של סטודנטים מתנדבים שמארגנים פעילויות ושיחות קבוצתיות בנושאים שונים כן שיחות אחד על אחד. יש לנו מגוון של חוגים - טבע, כתיבה, בישול וכדומה.. וגם טיולים ונופשים מספר פעמים בשנה. מוזמן ליצור קשר ולברר עוד פרטים: אילה נירגד, מנהלת מועדון: 0527958554 קרין לוי, מדריכה שיקומית: 050919838.

שרון שלום. אני בשנה השלישית ללימודי מדעי ההתנהגות במלול פסיכולוגיה ובמסגרת הלימודים וה"פרקטיקום" אני חונכת שתי נשים מבוגרות בדיור מוגן. אחת הנשים, בת 84, אלמנה וכבדת ראייה סובלת מאגירה כפייתית בעיקר של ניירות במעטפות ושקיות ניילון. היא מסרבת לזרוק דברים שאין בהם כל שימוש ובכל מקרה גם אם תרצה לא תוכל לקרוא אותם. ניסיתי לשכנע אותה לתת לי לעזור לה לפחות לסדר את הכל בקלסרים ע"פ חוצצים עם נושאים ותאריכים אך לצערי הרב היא מסרבת. היא טוענת שהקלסרים יתפסו המון מקום ושזה לא נוח לה. הסברתי לה שברגע שנעשה סדר וארגון ונמיין הכל יהיה מקום לקלסרים ואפילו ישאר מקום פנוי. היא מאוד קשה לשכנוע ואני מרגישה שאני לא מצליחה לעזור לה לעשות סדר וארגון יעיל שיוכל לשמש אותה גם בהמשך. אשמח מאוד לקבל עיצה כיצד ניתן לשנות את דעתה ולעזור לה.

עישנתי מריחונאה במשך הרבה שנים, שנה שלמה סבלתי מפחד נוראי שמלווים בגלי חום שאפגע בקרובים לי (ילדי) הייתי נמנע מלישון בבית מרוב פחד , עד שנשברתי הפסקתי לעשן מריחואנה ונפגשתי עם פסיכולוג קליני , (זה היה בחודשים האחרונים) הפגישה הייתה טובה וממצאה הוא מהר מאוד קבע שאני סובל מocd וכמובן כיוון את המריחואנה לגורם הבלעדי ,הוא הציע שאקח כדורים נראה לי ציפרלקס וציין שאני צריך להפגש איתו למספר טיפולים לסוג של דמיון מודרך וממש לדמיין איתו את הביצוע של המעשה וכו' , הסכמתי אך לאחר זמן מה וחשיבה לעומק של הפגישה היה נראה לי חולני ההצעות שלו , וממש לא ההיתי בעניין של לקחת כדורים כימים , לפחות הבנתי מה יש לי וזה מאוד הרגיע אותי. החלטתי לנסות לטפל בעצמי לבד, סיפרתי לכל הסובבים אותי על הבעיה קבלתי תמיכה והתעקשתי לישון עם ילדי ולהתגבר על הפחד , בקיצור לא להיות עבד של המחשבות , הלכתי לטיפולים אלטרנטיבים , והמחשבה הכפיתית שאפגע בילדי הלכה והטמעתה , בזמן האחרון נכנסה לי מחשבה חדשה לראש הקשורה ליכולת המינית שלי, קראתי איזו כתבה ברשת בנושא אין אונות ומאז זה לא משחרר אותי כאלו שיש לי את אותה בעיה שקראתי בכתבה , הספקתי להכשל בקיום יחסי מין כבר פעם אחת , אין לי ספק שזה בראש אשמח לקבל קצת כלים להתמודדות , אני גרוש בן 39 איש עסקים (והרבה בחול)

ראשית תודה על התשובה , הפסיכולג הסביר לי שבגילי לא מפתחים ocd ואם כן זה כתוצאה מהעישון המאסיבי , הוא אפילו הלך רחוק וטען שיש לי מעיין סוג של פצע במוח , שאם יעשו לי mri ממש הראו את הפצע , ברגע שהייתי מעשן זה היה מחמיר, והמחשבות היו מציפות אותי וגורמות לקבל החלטות של להימנע , אני לא מעשן כבר יותר משלושה חודשים ומרגיש הרבה יותר טוב ככה שלפחות יצא לי משהו טוב מזה , אני ממש מרגיש שאני יכול וצריך להתמודד עם הבעיה לבד ללא עזרה והתערבות תרופתית , האם את מכירה אנשים שהצלחו ללא התערבות תרופתית, האם המוח יודע לתקן את עצמו ולווסת שוב את סרוטונין או למא חוסרים , דרך אגב אני מאוד סבלני עם עצמי ....

שלום, אני בן 31, חי עובד ובריא בלא בעיות תפקוד. הבעיה היא כזו. תמיד נהגתי לדבר לעצמי. בשנים האחרונות הדיבור הפך להיות בלתי נסבל. הוא מונע ממנע לעבוד ברצף כי אני חייב לעצור ולדבר לעצמי באיזה עניין לעתים במשך דקות ארוכות. אובחנתי בעבר כסובל מ-OCD וגם לא חסרות לי בעיות קשב. כנראה שהתכונות האלה מתחברות ומוצאות להן ביטוי באותו דיבור לעצמי. נושאי הדיבור אגב משתנים וקבועים גם יחד. זו יכולה להיות שיחה שניהלתי או הייתי מנהל באיזו סיטואציה, איזו מריבה או כעס שלא מצא ביטוי או אפילו כן בא לידי ביטוי אבל חוזר ומשחזר את עצמו. לפני כמה שנים למשל היה לי איזה עימות עם המעסיק שלי, ומאז אני חוזר מנהל את השיחה הזו כאיזה דיבור לשחרור כעסים. חוץ מזה אני נושא נאומים לאומה בנושאים פוליטיים שונים בכל רגע נתון. אני יכול לקום בבוקר ובדרך לאמבטיה להתחיל לדבר לעצמי על המצב הפוליטי. כאשר אני קורא חומר, אפילו כתבה בעיתון, אני נעצר כל כמה שורות כדי להסביר לחלל החדר מה אני קורא. בקיצור, העסק נעשה בלתי נסבל ומביא אותי למצב של גרון ניחר בסוף היום דווקא בימים שבהם אני לא פוגש אנשים כי בחברה אני מדבר פחות מאשר כשאני לבד. דברים הגיעו עד כדי מצב שבו גם בחברה או בהרצאה אני שם ידיים על הפה כדי לדבר לעצמי בלי שירגישו. ריכוז בהרצאה בכלל לא אפשרי לאחר יותר מחמש דקות. וכבר קרה שמרצים חשבו שאני מחכה אותם בלעג מתחת לידיים. אני מגיע למצב שבו אני כבר לא זוכר מה אמרתי לאנשים ומה אמרתי לעצמי. כשאני מרצה בעצמי, לעתים כאשר עוצרים לכמה דקות כדי לעיין בחומר, אני חייב להסתובב ללוח כדי לומר לעצמי כמה משפטים. המצב היחיד שבו אני פועל ברצף בלי בעיות זה כשאני מרצה או מדבר לציבור. אז הפנים והחוץ פועלים בהרמוניה. (אגב, גם יש פה איזה יתרון כי דיבור אינסופי עוזר להבהיר את הדברים. לוקח לי זמן רב יותר להבין טקסטים שאני קורא למחקר בגלל הזמן שגוזל הדיבור לעצמי, אבל בסוף אני מכיר את הטקסט לא רק כקורא אלא גם כמורה. אבל זה כמובן בטל בשישים). בקיצור, נראה לי שיש פה איזה שילוב של כפייתיות ונטייה לדבר לעצמי. כל אחד בפני עצמו אולי נסבל אבל ביחד הם מתחברים לביטוי בעייתי. בלי הנטייה לדבר לעצמי, הייתה לי רק חשיבה כפייתית, שזה חצי צרה. בלי חשיבה כפייתית, שהתחילה רק בשנות העשרים שלי והדיבור לעצמי היה קיים עוד קודם, רק הדיבור הוא לא בעיה. לא חסרים מי שמדברים לעצמם כאמצעי חשיבה. אבל יחד זה בלתי נסבל ורק הולך ומתעצם. אני מניח שטיפול תרופתי יסייע פה. אלא שלתרופות פסיכיאטריות יש תופעות לוואי וכשנטלתי קצת פעם לטיפול ב-OCD (לפני שזה התחבר עם הדיבור לעצמי) היו חרדות ורעידות וסתם תחושה גרועה בעוד שהיום חיי מתנהלים היטב - חוץ מהדיבור. האם יש אפיקי טיפול חלופיים ואם לא האם יש טיפול תרופתי בדוק ומנוסה לעניין הזה? תודה, גונן

לא ברור לי למה כוונתך ב"חרדה." אני לא מרגיש חרדה משום דבר ואני גם לא חושב שמדובר כאן בטקס (היו לי טקסים פעם בעניינים אחרים). זה פשוט עניין של חוסר יכולת להתאפק, כפי שאני לא יכול להתאפק מלאכול ממתקים שיש לי בארון. אין לי שום חשש מפני מה שיקרה אם לא אדבר לעצמי. הרי לא יקרה דבר אבל אני פשוט לא יכול להתאפק, כפי שיש מי שלא יכול להתאפק מלהתפרץ בזעם או לפרוץ בבכי. אולי תוכלי לפרט קצת על הטיםול ההתנהגותי?

מהן תופעות הלואי של קלופיקסול?

ביתי בת 11 ילדה רגישה ולכאורה מתפקדת בסדר בבי"ס בחוגים וכ"ו, תמיד יש לה כל מיני קשיים רגשים שהיא מביעה, היא שתפה אותי שיש לה כל מיני דברים שהיא חייבת לעשות כמו סדר מסויים שקשור בצחצוח השיניים או סדר של פעולות שהיא חייבת לעשות כשהיא משתמשת בעט ושהדבר מעיק עליה כי היא היתה מאוד רוצה להשתחרר מזה אך לא יכולה, אני לא שמתי לב לזה כי זה פעולות כנראה קטנות בינה לבינה, מה זה אומר? והאם יש צורך להתערב או שזה יכול לחלוף מעצמו?

.(מצטער על האורך של ההודעה) אני שוחררתי מצהל ב91 עקב הפרעת אישיות גבולית פרופיל 21. ומאז בקושי עבדתי בכל מיני מקומות לא החזקתי מעמד. יש לי הפרעת אישיות גבולית,ובעיה התסגלות חברתית.המצב הנפשי שלי קשה כרגע אני מטופל בברה"נ,עברתי ועד ערר בביטוח לאומי. אשמח לכל תשובה ועידוד ממך תבורך אמן תודה רבה מר הרמן היקר.(האם אהיה זכאי לנכות ?) קיבלתי נכות 28 אחוז(דחייה) הגשתי ערר לביטוח לאומי ברשות 3 רופאים היתה לי ועדת ערר לפני כמה ימים. בצירוף מכתב מומחה ברה"נ אשר כתב כך. "מדובר בבחור אשר מאז הצבא מוכר מהפרעת אישיות מצטבר B שוחרר מצהל על פרופיל 21. בנוסף יש פגיעה תפקודית קשה, אינו עובד ואינו מקיים חיי משפחה מסודרים סובל מהתקפי זעם,הפרעות בשינה ומצב רוח ירוד מזה הרבה שנים קשה שמדובר רק בהפרעת אשיות ולא מהפרעה אפקטיבית נוספת כדיסטימיה מתאר את חייו כסבל מתמשך מאז הצבא לא עבד בעבודה מסודרת לא רכש מקצוע מתוארת חוסר יציבות בהתנהגות מאז הצבא. מתאר התנהגות קומפלסיבית, בתוכן רמזים למחשבות שווא רדיפה והאשמה יש מחשבות על מוות אך לא תוכנית לפגוע בעצמו, במשפחה ידוע על מחלות גופניות בעברו הרבה נסיונות אובדנים"מאז שאני זוכר את עצמי" נסיונות בבליעת כדורים בלחנוק,להרביץ לעצמו ולחבוט בראש, יש חתכים בידים, שולל שימוש בסמים,אך כן שותה בקבוק וודקה בשבוע מתלונן על פחדים בחושך וממכוניות,מצד שני לא מתסדר עם אנשים ופוחד להיות לבד, מתאר ירידה ממושכת במצב רוח, מתארים אלימות כנגדו מצד האב מתאר את חייו כסבל מתמשך,התפרצויות זעם חרדות וסיוטים.לדברין עבר התעללות בחיים," ונפשיות." אבחנות personality disorders alcohol abuse -continuous כדורים ציפורלקס ומירו. =========================== היו בוועדה 3 רופאים שתים הקשיבו ואחד דיבר איתי הסברתי את חומרת מצבי +מכתב בעיות רפואיות שמסרתי להם. כמו כן אמרתי להם את כל הבעיות שלי שאני סגור בחדרי כל היום לוקח כדורים ולא מתפקד בשום עבודה. הצגתי להם את המסמך שאני בטיפול בברה"נ והבאתי להם את המכתב שרשמתי. פשוט נשפכתי מבכי הכאב הפנימי הרג אותי. שנה ו3 חודש ללא כל הכנסה ללא כל תקווה. אמרתי להם שבאתי לפה בזכות ולא בחסד וכל חיי עברתי מסכת כאב והתעללות . בשום עבודה לא מוכנים לקבל אותי בגלל מצבי הנפשי. שאלו כמה זמן אני לא עובד אמרתי להם שנה וקצת. והורי נפטרו לפני שנה וחצי כמעט. אני שוקע בדכאון קשה ולא מסוגל לתפקד בחיי היום יום. היתי שם כ 20 דק ישבו שם 2 פוסקים ורופא מומחה. דיברתי ונגעתי לליבם והם הקשיבו לי. אני מקווה שיאשרו לי את המחיה ואת הנכות שלי. אין לי פשוט כוחות יותר להלחם מצבי הנפשי קשה ביותר. הסברתי לרופא שהכדורים לא עוזרים לי והשתיה החריפה הורגת אותי. ואני מבקש שביטוח לאומי יכיר בי ושהם התקווה שלי שביטוח לאומי יעזור לי. מה אתה חושבים בדיוק יש תקווה? המסך של האחבנות וכל המסמכים אצל וועדת ערר. הנה האבחנות שמסרתי להם. האבחנות של צהל אבחנה מס-2 SCHIZOID PRESONALITY DISORDER או אבחנה מס -3 BORDERLINE PRESONALITY DISORDER או בחומרה קשה. עם הפרעה תפקודית קשה קבועה וקשיים בולטים בהסתגלות חברתית תודה לך על כל תשובה.

אני בגילאי ה-20+, לפני כמעט חמש שנים התחילו לי מחשבות בלתי פוסקות על נשים (למרות שתמיד נמשכתי לגברים), המחשבות האלה בעלות אופי מיני (לעיתים גם רגשי מובהק), וקרה לי שגם הרגשתי משיכה לבנות משפחתי, עד כמה שזה נשמע מזעזע. בעקבות המחשבות התחלתי כנראה לפתח תסמינים לסביים ובמשך השנים האחרונות לא מעט (כולל הוריי) שאלו אותי אם אני כזו. הכחשתי מכל וכל. אצייין שהנושא מעלה בי פחד נוראי, עד רמה של דפיקות לב, הסמקה ורצון להימנע ככל האפשר מסיטואציות שכוללות את המילים הומו או לסבית. לצערי ועקב הפחד הנוראי הזה שמביא אותי לדיכאון והתקפות בכי נוראיות, התחיל אצלי בשנתיים האחרונות תהליך של הסתגרות והתבודדות, עד כדי שאיבדתי את מעגל חבריי, ולא היה לי קשר זוגי עם גברים מעל 3 שנים (רק סטוצים מיניים). אני חושבת שאני דו מינית, אבל מתקשה עד מאוד לקבל את עצמי ככזו, עד כדי מחשבה שאולי היה עדיף לי בכלל למות, אבל מעולם לא מצליחה להגיע להחלטה: האם אני לסבית, ואם אני כזו למה אני עדיין נמשכת חלקית לגברים (בגלל הבעיה, אני מרגישה דעיכה במשיכה לגברים). הלכתי לפסיכולוג לפני כ-3 שנים שאמר לי שאין לי OCD, אבל אני סובלת מחרדות ומחשבות אובססיביות. הייתי ב-6 או 8 מפגשים והפסקתי, כי לא היתה כל תועלת ומצבי רק הדרדר. אף אחד לא יודע דבר ואני מיואשת ובדיכאון על בסיס יומי. כל הסביבה שלי חושבת שאני לסבית בארון, ואני בכלל אפילו לא יודעת אם אני כזו. אציין שאובחנתי כנערה כסובלת מחרדת מבחנים. וגם סבלתי ממחשבות אובססיביות בנוגע לגופי כשהייתי נערה (הייתי גם מקיאה לעיתים ונוטלת משלשלים, אך אף אחד לא ידע, וזה עבר כמעט לחלוטין כשהייתי בצבא). אשמח אם תעזרי לי, כי אני לא מרגישה שאני מסוגלת לחיות כך יותר. אני מתה מבפנים. תודה וסליחה על המייל הארוך

היי... קראתי את המכתב שלך וממש עצוב לי לשמוע על מקרים כאלו. אני מזדהה איתך,אמנם אין לי מחשבות על נטיותיי המיניות,אצלי זה מתבטא בצורה אחרת. אני מאובחנת כסובלת מאו,סי,די חרדות,וכו'... זה סיוט לחיות ככה עד כמעט בלתי אפשרי... אשמח אם תצרי איתי קשר ונוכל לשתף אחת את השניה בחוויותנו...

שלום רב! לפני כחצי שנה אבחנתי במחלת מקצוע - סיליקוזיס (פגיעת ריאות), מחלה קשה וחשוכת מרפא. לפי סטטיסטיקה בינלאומית ב-79% מצטרפת שחפת כבר אחרי 3 שנים (אחרי 7 שנים אחוזים עולים עד 96%). כמה חודשים אני כמעט לא יוצא מהבית, עקב פחד להתפגש עם חולה בשחפת, תוך שעות שוטף את הידיים ועוד. ברור שזאת הגזמה, אחרת לא באה הירגעות, לא יכול להירדם. נשוי, אך לא מקיים יחסי מין מאותו פחד. הנני בטוח שלהפרעה טורדנית-כפייתית אין סיבה מוצדקת, לי יש סקנה ממשית - בהצתרפות של שחפת מזמינים כבר מקום יפה בבית קברות. אפשר לומר שלי גם ישנה הפרעה טורדנית-כפייתית? תודה.

אני בן 22 עברתי בחיי שלושה מערכות יחסים רציניות הראשונה הייתה שנה השנייה הייתה שנתיים והשלישית שנה וחצי עד לא מיזמן(שנה וחצי של סטוצים) הייתי לבד עד שהכרתי מישהי חדשה לא כול כך התלהבתי מהקשר בהתחלה והיא אמרה שזה לא זורם בסו החלתנו לנסות בהתחלה הכול היה בסדר היינו מדברים קצת בפלפון שלוחים הודעות רואים אחד את השני מידי פעם ביגלל שזה היה קשר רחוק היינו צריכים לבוא לישון אחד אצל השנייה עוד לא הכרתי אותה וחשבתי שאני רוצה ליתחתן איתה ושזהו אני מפסיק עם השטיות ושזה ממש רציני לאט לאט הרגשתי שעם היא לא שולחת הודעה כול יום בבוקר או בערב אני משתגע מרגיש מין תחושה לא נעימה בכלל בראש הייתי מעדיף שירו לי ברגל ולא להרגיש את התחושה הזו בהתחלה זה היה חלשש אחרי זה זה התגבר חשבתי אלייה כול היום למה היא תעזוב אותי ולמה היא לא רוצה אותי ככול שהיינו ביחד הייתי מרגיש דחף לחבק ולנשק אותה לתת לה את כול הצומת לב בעולם ולהיות איתה כול שניה לא ביגלל שאני נימשך אלייה ביגלל שאני מרגיש דחף אחר כאב לא מובן בראש עד שלא ראיתי אותה והייתי איתה זה לא הפסיק הרגשתי שהיא כול עולמי הייתי נכנס לדכאונות במהלך הקשר מנסה לעשות כול מיני דברים בשביל שתתחננן אליי וזה לא עזר היא לא גם שהיא הראתה לי סימנים שהיא רוצה אותי התעלמתי מהם וחשבתי שהיא לא רוצה הייתי חונק אותה והייתי מודע לזה הייתי מחקה להודעות שלה כמו מטורף וחייב להיות איתה כול הזמן וכול הזמן חשבתי שהיא הולכת לעזוב אותי וללכת עם מישהו אחר ניסיתי ליפגוע בא כול הזמן עם לא הייתי איתה מדבר בפלפון או מדבר בהודעות הרגשתי שזה נהרס והיא לא רוצה אותי הייתי חושב אלייה כול היום בלי לחשוב אל משו אחר היא הייתה רומזת לי שאני חונק אותה ולא נותן לה ספייס אבל התעלמתי מיזה הייתי ניכנס לפניקה בכול פעם שהייתי מרגיש שאני מעבד אותה שהיינו רבים בגלל שהייתי מתחיל את זה בגלל שתיות עד הייתי ניפרד ורוצה לחזור ככה שוב ושוב אני לא אוהב אותה אני יודע מה זו אהבה ואני יודע שיש לי בעייה רצינית וזה רק מחמיר יש לי חבר עם בעייה כמו שלי ואני מבין אותו והוא אותי. הקשר האחרון שלי היה טעות של תלות רגשית ניתקתי אותה מכול העולם והתנתקתי גם אני היינו רבים כול הזמן וזה התחיל אותו דבר רק שהייתי בצבא ולא יכלתי ליראות אותה והיא הייתה בוגדת ביא ידעתי את זה ולא יכלתי לעזוב אותה לא יכלתי ללכת לעבודה השתגעתי הייתי עוקב אחריה הייתי מוציא גימלים בשביל להיות איתה כמו סם השארתי אותה בלי אף אחד בעולם הייתי הכול בשבילה ונישארתי רק עם המשפחה שלי בלי חברים את כולם עזבתי בשבילה כי לא רציתי שהיא תיהיה עם מישהו מהם הקשר שלפנוי היה אחרי האהבה הראשונה שלי הייתי בדכאון ויצאתי איתה הכול היה טוב היא הייתה מטורפת אליי חנקה אותי בצורה שלא יאמן היא סיפרה לי שהתנשקה עם מישהו החלקתי את זה התבעסתי קצת וזהו אחרי שנתיים שהיינו ביחד התרחקנו קצת התחלתי לחשוב אלייה היא נסעה לאילת ובגדע בי עם איזה בחור לכחת את זה ממש קשה ניתקתי אותה מכוללם חשבתי שהיא בוגדת בי עם כול אחד עד שבסוף היא עזבה אותי ברגע שאמרתי לה שאני רוצה ליפרד יש לי בעייה שאני לא יודע מה לעשות נימעס לי להרגיש את ההרגשה הזו בראש נימעס לי להרוס לנשים את החיים נמעס לי להיכנס לסרטים כול הזמן אני רוצה להיות כמו כולם להצליח ליבנות קשר רגיל בלי בעיות קנא חוסר ביטחון וחוסר אמון ניפרדנו ליפני כמה ימים(שליפני זה ניפרדו עוד פעמיים) היה לי את הכאב של הפרידה ועבר לי ואני עדין חושב אלייה כול הזמן ומרגיש שהיא צריכה לחזור אני לא רוצה רוצה ליראות אותה כי זה יחזור לי והיא משרתת בסיס לידי חשבתי ובדקתי הרבה ליפני שכתבתי את זה יש לי גם ADD אולי זה קשור או שזו טראומה שעברתי אני מבין בנתיים שזה רק מחמיר(הקשר הזה היה רק חודשיים עוד לא הכרנו אפילו) בתחילת הקשר הייתי לחוץ מאוד אולי זה גם קשור

היי, אני בת 17 וחצי ומזה כשנתיים סובלת מהפרעה טורדנית כפייתית. אין לי מושג מהי ההגדרה המדוייקת שלה אך אני מודעת לבעיה שלי. זה מתבטא בחזרה על פעולות/מחשבות מס' פעמים כאילו כדי להיות בטוחה וזה לא רק במשהו אחד, זה מאוד כללי.. אני לא יכולה יותר, זה מכניס אותי לדיכאון ואני רוצה לטפל בזה אבל אני מתביישת לספר לקרובים אליי.. באמת שאני רוצה להפסיק אבל אני לא יכולה ולכן אני מבינה שנדרש טיפול מקצועי.. מה עושים?

היי , את לא לבד, גם אני סובל מזה קשות, אבל יש לי כמה פתרונות בשבילך... אם תרצי לשוחח - [email protected].

שלום רב! מזה זמן רב אני חווה גירוי מיני עז לנשים שמעשנות(סמוקינג פטיש), ומאונן הרבה מאוד. הבעיה היא שאני לא מצליח לצאת מזה, זה הפך לטורדני ברמות...כל פעם שאני רואה אישה מעשנת - הופ! זיקפה!! אני לא מצליח לצאת מזה! האם יש לזה הגדרה? ובכל אופן - מה עושים? תודה רבה!

ניסיתי את זה כ"כ הרבה פעמים כך שזה חסר משמעות לצערי. בנוסף, מספיק שאני חושב על זה שניה וחצי וכבר יש לי זיקפה, ובאופן כללי - עומד לי ממש מהר, מה לעשות עם זה? ודבר אחרון - בנושא הפטיש, האם שמעת על ההפרעה capnolagnia ? אשמח אם תגידי לי ששמעת על זה.

שלום אני בן 25 ויש לי סוג של הפרעה מוזרה שאפשר לייחס לפראפיליה( לא לפי ההגדרה המדוייקת) זה פשוט שיש מאכל שכשאני רואה שנשים אוכלות (בטלוויזיה או לידי) זה גורם לי חשק מיני מטורף וגרוי עוצמתי במיוחד, וזה מאכל שאני בכלל לא מסמפט, למעשה כל מאכל שיהיה דומה לו בצורה יגרום לי לחשק הזה מחדש, בשנים האחרונות התחלתי לחפור קצת יותר בבנושא, לנסות לזכור מתי זה התחיל אצלי ובעצם הגעתי למסקנה שמאז שאני זוכר את עצמי המאכל הזה גרם לי לחוש התרגשות מסויימת.. ומאז ההתבגרות המינית שלי זה חודר גם לתחום המיני. בנוסף אני לא דון זואן בכלל בנושא הזוגי ובשנים האחרונות לא היו לי קשרים שארכו יותר מחודש או מספר שבועות ובדרך כלל אני לבד (קשר מגיע בממוצע פעם בשנתיים), האמת יש הרבה בעיות ויש גם הרבה רקורד בשדה הטראומתי, אני לאט לאט מטפל בזה (פונ' של כסף) בשביל לאפס את עצמי, אך העיניין לעיל ממש מטריד אותי, האם יכול להיות שזאת באמת הפרעה פארפילית או שזה סך הכל עוד אחת מהסטיות הכמוסות שיש להרבה אנשים, אני חייב לציין שאינני חובב סקס מושבע כללל וכלל, אני דוגל בשיטת האהבה ולא הסקס לשם הספורט, ומרבה להתעמק במחשבות עמוקות ע"מ לשלוט ביצר ובמחשבות שלי. בקיצור אני די מיואש מזה, ויש לי הרושם שזה אחד המחסומים היותר גדולים שלי שמונעים ממני לקיים זוגיות או בכלל למצוא בת זוג.. יש עצה, דעה, משהו??? תודה

אני בן 18, ואני חווה אהבה חד צדדית שכמו שקראת לה היא התמכרות ולא אובססיה. אומנם הבחורה שבה אני מאוהב חוזרת ואומרת שלטענתה האהבה שלי אליה היא אובססיה, שכן אני לא מכיר אותה מספיק כדי לטעון שאני אוהב אותה ופשוט החלטתי שזה כך. אני לא יודע להסביר איפה מתבצעת האובססיה הזו בפועל. אני יודע שאני קנאי מאוד עבורה אפילו שאין לי הזכות כי אין בינינו קשר בפועל ולא היה, ושאני חושב על זה כל הזמן - מילה טובה שלה עושה לי את היום ומילה רעה גורמת לי לחוסר חשק לשבוע. אני יודע שלרוב הפורום הצעת להתנתק מהגורם הממכר, אומנם תחושה שיושבת קרוב לחזה ולא בדיוק על הלב אומרת שזה הדבר הנכון עבור שנינו ושעד שלא ננסה את זה בפועל לא אוכל להרפות מזה, כי בתפיסה זה יכול להיות מושלם. הסברתי לה את דעתי המון פעמים, אך היא חוזרת ומתעקשת שלא יקרה דבר פשוט כי אין לה את הרצון הזה, ושבעתיד היא פוסלת כל דבר על סמך העובדה שהיא.. פשוט לא מעוניינת. אני צריך לראות אותה בכל יום ויום במהלך הלימודים וגם כשאני רוצה להרפות העובדה הזו מונעת ממני אפשרות להפסיק. בנוסף, המון הצטלבויות איתה (פגישות בדיוק בשנייה שלא חשבתי על זה, או משהו פתאומי שמקשר רק בין שנינו בצורה מוזרה וסרקסטית בדיוק כשאני חושב שאין כבר מן הקשר ביני לבינה) גורמות לזה להרגיש כאילו הדברים אמורים לקרות אך משום מה לא קורים. היום דיברתי עימה והיא ציינה שלא יקרה בינינו דבר ושעליי להרפות ממנה, אך הסברתי לה שבניגוד אליה אני רואה את הדברים כך שאם היא זו שהייתה מנסה והייתה חושבת מחוץ לקופסא, הדברים היו אולי נכונים בשבילה, ואולי לא אני זה שטועה. בסופו של דבר שאלתי איך יהיו היחסים בינינו כעת, והיא השיבה שקודם כל אתחיל בלחשוב קודם על עצמי ולא עליה, ואף על פי שאמרה במהלך השיחה לפני כן כי לא יקרה בינינו דבר פשוט כי היא לא רוצה, המשפט הזה מתפרש אצלי בראש כסיכוי קטנטן עבורנו. המצב נמשך כשנתיים וחצי, וגרם להמון טראוומות כשראיתי אותה מפנה יחס חם לבחורים אחרים, ואני מרגיש עם זה רע מפני שאין לי הזכות לקנא, וגם כי אני יודע שלא הייתי רוצה עבורה בחור קנאי, ואני לא אוהב להרגיש כך עם עצמי. אודה לתשובתך בעניין, מפני שאני אובד עצות בנוגע לדרך התנהלות.

לא, זו לא אהבה ראשונה. ואני לא מאמין שהיא מושלמת מבחינת חוסר פגמים או שכך האהבה אליה, מושלמת, אלא להפך, אני מודע לכל הפגמים ובכל זאת ואף על פי. אני לא יודע איך אפשר לקטלג ייעוד של אהבה כזו או אחרת, להיות חד צדדית או לא. כלומר, יש הפתעות גם כשעובר זמן רב, כשעוברות מספיק שנים או כשקורה הדבר הנכון. אבל יכול להיות שאני לא מבין מספיק, אני מניח. בכל אופן תודה.

שלום רב, אני כותבת מתוך מקום של תסכול וכאב עמוק. אני נמצאת במערכת יחסים כבר שמונה חודשים, מבחינתי זוהי מערכת היחסים הטובה היותר שהייתה לי עד כה. היא התחילה בריגושים גדולים ובכיף מטורף אך מהרגע שהרגשות הלכו והתעצמו הקנאה החולנית שלי שבה לפרוץ. אין לי מושג מה לעשות ואני מרגישה אובדת עצות, הגענו למצב שבן זוגי התנתק מידידה שלו , לא לוקח את הפלאפון שלו לשום מקום כדי לא לגרום לי לחשוד, מקפל את רגליו אליו כשיושב לשולחן כיוון שאני חוששת שאם יפרוש אותן שה מראה שהוא רוצה לשחק ברגליה של מישהי שיושבת מולו. חשוב לי לציין שבן זוגי גר עם שותפה מעצם הייותו סטודנט, וזה נורא מפריע לי ומקשה עלי. הוא ניסה לעשות הכל כולל להביא אותו לדירה לישון אצלו במשך חודש רצוף כדי שאבחן את הדברים מהצד אבל כלום לא עוזר. זאת מערכת היחסים החמישית שלי ואני חוששת שהיא הולכת להסתיים בדיוק מאותה הסיבה שבגללה נגמרו המערכות יחסים הקודמות -קנאה. אני ממש צריכה עזרה, הלכתי לדבר עם פסיכולוגית אבל הרגשתי שזה לא כ"כ עוזר ואני צריכה הכוונה לטיפול שיכול להיות אפטיבי בצורה מהירה יותר. אני מתלבטת אם ללכת היפנוזה כיוון שיש לי חשש שזה יכול להזיק לי ואשמח אם תוכלי לחוות דעה בעניין ובנוסף להכווין אותי לפתרונות נוספים. אני מרגישה כרגע שבא לי לעצור את הלך חיי ולמצוא פתרון לבעיה, אני לא יכולהל המשיך ככה יותר. תודה רבה

ריטואלים של התנהגות פיזית טהורה (לא מלווה במחשבות אלא "צורך" גופני בלבד) כמו מצמוצים, שפשופים ותנועות עיניים ועפעפיים במטרה להגיע לרגיעה תיתכנה כהפרעת OCD בלבד או מעידה על קיומו של סינדרום טורט בנוסף? בתודה

אני סטודנט להנדסה ויש לי איטיות רבה שמתבטאת בעיקר בלימודים ונורא פוגעת בהישגי במבחנים למרות שאני מקבל הארכת זמן בהם. האם יכול להיות קשר לOCD ? קראתי באינטרנט על הפרעה שנקראת obsessional slowness , אולי זה קשור להפרעה הזאת?

שלום, אני סובל כבר 10 שנים מOCD, שמתבטא במחשבות אובססיביות, ובמיוחד בהתלבטויות, חלקן רגשיות, לפעמים מבלי להגיע להחלטה. יש שני עניינים, שמטרידים אותי בשנים האחרונות, ואני מתקשה להגדיר מה מבין תוכן הדברים אכן נכון והגיוני ומה כפייתי ואובססיבי: העניין הראשון הוא התלבטות מקצועית. סיימתי תואר שלישי בביולוגיה (מקצוע שהתגלגלתי אליו, לא איזה חלום חיים). בשלב מסוים, די בתחילת הדוקטוראט החלו מחשבות חרדתיות, כמו: זה לא מקצוע שמתאים לי, מעבדה זה לא בשבילי, אני צריך לבחור מקצוע אחר שאני אממש את עצמי בו ואהיה מאושר איתו.הצורך למצוא מקצוע שאוהב אותו ואממש את עצמי הפך לצורך כפייתי ובמקרים מסוימים ממש חרדה קיומית. מאז חלפו יותר מעשר שנים ואני לא מצליח להגיע להחלטה: יש כמה מקצועות שיכולים לבוא בחשבון, אך אף אחד מהם לא בעדיפות דומיננטית. כשאני כבר בוחר מקצוע א', כעבור יום מופיעות ספקות ומחשבות למה לא לבחור במקצוע ב'. בינתיים אני כבר בן 39, עובד בעבודה נוחה ולא תובענית בתור תורן במעבדה קטנה בבית חולים, עם משכורת לא גבוהה, ואינני מתקדם לשום מקום בחיים. אני רואה איך חברים שלי עושים "קריירה", מסופקים ומאושרים ואילו אני תקוע, וחש רגשי נחיתות ותסכול. העניין השני הוא רגשי, מן התאהבות שאינה חולפת, אפילו לאחר שנתיים וחצי.אני גיי, ולפני שנתיים וחצי הכרתי בחור, דיי מהר התאהבתי בו, למרות שמדובר היה באהבה נכזבת חד צדדית, הוא ראה בי לכל היותר חבר טוב.מאז אנחנו בקשר קרוב, "חברים טובים", יוצאים ביחד, אבל אני ממשיך לראות אותו באופן רגשי, אין יום שאני לא חושב עליו, וכשאנחנו נפרדים לאחר בילוי משותף אני חש דיכאון וריקנות. ההתאהבות הגדולה אמנם דעכה, אך עדיין אני מרגיש חולשה גדולה כלפיו: אם הוא מגלה חביבות כליי אני קורן מאושר, ואם הוא אומר או עושה משהו פוגע, אני נכנס או לדיכאון או לזעם בלתי נשלט. הוא מדבר איתי כבר זמן מה שנשכור דירה ביחד. אני כמובן מפחד מעצמי, כלומר מרגשותיי כלפיו, ולא יודע מה עליי להחליט. מה את חושבת שעליי לעשות? אגב, אצלי מחשבה אובססיבית מחליפה מחשבה אובססיבית אחרת, כלומר כשאני לא חושב על הבחור אני מוטרד מדברים אחרים, ולכן אני מרגיש שנתק ממנו(שלא הייתי רוצה) לא יפתור את הבעיה. מודה לך מאוד על דעתך, רמי

שרון, תודה על התשובה המהירה והמעניינת. אני מתנצל שיוצא לי ארוך, אני פשוט רוצה לתאר לך איך הכל התחיל ואיך אבחנו אותי. הובחנתי כסובל מ-OCD על-ידי שלשה פסיכיאטרים (שהלכתי אליהם בתקופות שונות) ושני פסיכולוגים (האחת מטפלת בטיפול פסיכודינמי והשני ב CBT). במשך שנים לקחתי תרופות SSRI, אך שום תרופה לא השפיעה השפעה של ממש. הכל התחיל בגיל 27, לאחר פרידה קשה, הייתי בדיכאון ובדיוק נכנסתי לדירה שכורה חדשה. התחלתי לנקות ולסדר את הדירה, אך בשלב מסוים "איבדתי שליטה": הייתי כל ערב בודק את התמונות שעל הקיר, האם הן נמצאות ברווח שווה זו מזו, מוציא מסמרים מהקיר ושוב מכניס לחורים חדשים, לעיתים עד אמצע הלילה. הרגשתי עצבנות ומתח רב. כשהייתי בדירות של אנשים אחרים הייתי גם אצלם מסתכל על הקירות לראות האם התמונות נמצאות באמת ברווח שווה זו מזו. אני זוכר שאז הייתי אצל פסיכולוג (יותר טיפול תמיכתי בלצאת מהארון) וסיפרתי לו על כך, והוא אמר לי שזוהי אובססיה ושאל אם יש דברים נוספים. אז עוד לא היה משהו אחר. בחודשים הבאים במספר הזדמנויות שבהן קניתי בגדים, מצאתי את עצמי מודד שוב ושוב את הבגדים, מודד שוב בבית כל יום, הולך ומחליף, ושוב מחליף, עד שלבסוף לקחתי זיכוי ונתתי למישהו מהמשפחה. פשוט הרגשתי שאני "משתגע" ומותש, גם כשהייתי הולך ללימודים (אז הייתי בתחילת הדוקטוראט), המשכתי לחשוב האם להחליף את הבגדים או לא, המחשבות "טרטרו" לי בראש. תמיד הייתי מתלבט ופרפקציוניסט, אבל לא ברמה הזו. לא הבנתי מה קורה לי. בשלב מסוים דיברתי עם איזו סטודנטית שלומדת איתי, היא אמרה לי שהמחקר שלה מאוד מעניין, שהיא מציעה רעיונות חדשים ויוזמת ושאלה איך המחקר שלי. אמרתי לה שהמחקר לא משהו, ושאני עושה מה שהמנחה שלי אומרת לי. היא אמרה שזה לא טוב, ושאולי בחרתי בכלל במקצוע הלא נכון. כמה שעות לאחר השיחה, פתאום הוצפתי במחשבות שאולי לא בחרתי את המקצוע הנכון, שהייתי צריך לבחור מקצוע אחר, האם עליי לעזוב ובאיזה מקצוע אחר עליי לבחור. זה בא בפתאומיות ובחרדה רבה. מאז במשך מספר חודשים ההתלבטויות לא עזבו אותי, החלטתי להשאר בדוקטוראט, אך הייתי ממשיך להתלבט ומרגיש חרדה. אם החלטתי לעזוב הייתי גם אז מרגיש חרדה ושוב מתלבט.לא הצלחתי להגיע להחלטה, מצבי הנפשי הדרדר, בתקופות מסוימות התחלתי להתעורר ב-5 בבקר עם חרדה נוראית. הפסיכולוג אמר לי שוב שזה נהפך לאובססיה אצלי. עברתי לפסיכולוגית אחרת, היא דיי מהר אמרה לי שמעבר לתוכן ההתלבטות יש אובססיביות וחרדה, ושעליי להניח למשך כמה חודשים להתלבטות, ובינתיים ננסה בטיפול להבין את מקור החרדה. לדעתה החרדה "מתנקזת" להתלבטות המקצועית, ושקודם כל אנסה להרגע ושאקח החלטה רק כשאהיה רגוע כעבור מספר חודשים. התחלתי אז לקחת תרופות (בעצת הפסיכיאטרית שאמרה שיש לי OCD עם מאפיני דיכאון), שהרגיעו מעט את החרדה, אך לא את ההתלבטויות, שלא עזבו אותי. כך עברו להן 4 שנים קשות, שבהן די התכנסתי בעצמי. נשארתי בדוקטוראט, מחוסר יכולת להחליט על משהו אחר.הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג קוגנטיבי התנהגותי, וזה הביא לשיפור מסוים. גם הוא אמר לי בפגישה השניה שההתלבטויות שלי אובססיביות, שהוא מכיר הרבה אנשים שלא מרוצים מעבודתם, אבל זה לא כמו אצלי. לאחר 4 שנים היתה לי התלבטות קשה לגבי מעבר דירה: רבתי עם השותף, ובמשך 3 חודשים חיפשתי דירה, אך שוב התלבטתי, הייתי במתח, אלך לא הצלחתי להגיע להחלטה. בזמן הזה, הפסקתי להיות מוטרד מהשאלה המקצועית והייתי מוטרד איפה אגור... לבסוף נשארתי בדירה, הכרתי מישהו, התאהבתי, נפרדנו ושוב הייתי בדיכאון, כאשר המחשבות על הבחור השתלטו עליי ו"דחקו" את ההתלבטויות והחרדה סביב השאלה המקצועית. לבסוף התגברתי על הפרידה ומאז ועד היום (6 שנים אחרונות), מצבי הנפשי השתפר והתיצב. אני עדיין מוטרד (אין יום שלא) ומתלבט על כל דבר קטן. מישהו אומר לי מילה רעה, וזה מטרטר לי בראש כל היום (אני ממש משתדל למנע מריבים עם אנשים, מחשש איך זה יהרוס לי את היום, כי אני לא אפסיק לחשוב על זה). בקשר לבחור, שאני כבר שנתיים וחצי מאוהב בו, אני קצת לא מבין איך התאהבות יכולה להמשך כל כך הרבה זמן. בעבר, תמיד לאחר 5-6 חודשים הייתי יוצא מזה, ובהדרגה מפתח אדישות לאותו בן אדם. הרגש כלפי הבחור הוא משני הכיוונים, לפעמים אני כועס עליו נורא (למשל אם אנחנו יוצאים ואני רואה שהוא מדבר עם אנשים אחרים ובקושי מתיחס אליי), הזעם משתלט עליי שעות ארוכות, מתיש אותי ואני בקושי מתפקד. הבעיה היא שאף פעם לא היה לי קשר "בריא", תמיד היתה התאהבות חד צדדית, עם תחושת ערך עצמי נמוך וחרדת נטישה (קראתי באחת התשובות שלך שזה מפריע לפתח קשר ארוך). כך זה גם עכשיו, לפעמים אני מתפלא מה בחור כריזמתי, יציב, מאושר ומוצלח כמוהו מיודד איתי (אני ביישן, מוטרד ומאוד לא כריזמתי)... כיום הההתלבטות המקצועית אינה מטרידה אותי כמו פעם, אבל גורמת לי להרגיש ב"אוויר", לא מחובר לקרקע, לא יציב, לא פנוי להשקיע בקשר, וכמובן לרגשי נחיתות כלפי אנשים מצליחים ומאושרים... שוב תודה על התיחסותך ןמצטער על הפירוט הארוך רמי

שלום רב, יש לי בעייה שאיני יודע להגדיר אבקש עזרה בחידוד הבעייה והפנייה לגורם מקצועי באזור חיפה והקריות. תאור הבעייה: במהלך היום כאשר אני עובד מול אנשים(דיונים,מצגות אחד על אחד וכו..) אני חש מצב שבו המוח שלי "נאטם"(במהלך הדיון,שיחה) דבר המלווה בתחושה של חוסר יכולת לארגן את המחשבות בצורה נכונה,חוסר פוקוס וחדות,חוסר סבלנות,קוצים וכו...כתוצאה מכך איני יכול לבוא לידי ביטוי בצורה שבה אני רוצה.חשוב לציין שבבוקר אני מתעורר ומרגיש טוב הבעייה באה והולכת במהלך היום לעיתים הדבר גורם לי כאב ראש בצד האחורי מעל העורף. דבר נוסף:יש לי מחשבה שחוזרת אליי בכל פעם מהילדות. תודה רבה

בוקר טוב בתי סבלה במשך מספר שנים מתופעת משיכה בשיער. נראה כי התופעה הפסיקה. בפועל קצב צמיחת השיער מאוד איטי... מה ניתן לעשות למי אפשר לפנות במטרה להאיץ את קצב הגדילה. בהערכה רבה GG

אהלן אני בחורה בת 23 ואני אוהבת להתלבש ויש לי בעיה שמציקה לי מאוד מאוד. המון זמן מהיום שלי אני מעבירה מול המראה על זה שהג'ינסים שאני לובשת לא נוחים עלי אני מרגישה שהם(כביכול) גדולים עלי ושהם מציקים ולוחצים לי בבטן ושרגל אחת(של הג'ינס) יותר רחבה מהשנייה בקיצור יש לי בעיה וזה לא רק מול המראה אני המון המון מהיום חושבת אך ורק על זה ואיך אני יוציא לי את זה מהראש ומתי הם יהיו לי כבר נוחים... (דוגמה.איך אני ילך לאירוע שהג'ינס רחב עלי מה יגידו אנשים על הגינס?!) המון אנשים מחמיאים לי וואי איזה ג'ינס יפה מאיפה הוא? וכל פעם שאומרים לי את זה אני בכלל מתבאסת מזה שכולם אומרים שזה יפה ורק אני חושבת שזה רחב וגדול ולא נוח ומכוער. אני מאוד רוצה לסיים עם המחשבות האלו אשמח מאוד לתשובה עמוקה..

יש עוד כמה בעיות של ניקיון. שוטפת הרבה ידיים לא נוגעת בידיות של דלתות כי אנשים נגעו בהם נגעלת בצורה מטורפת מצואה ברחוב לא יושבת על כיסאות שאנשים ישבו עליהם (כי כביכול האנשים שישבו על הכיסא מלוכלכים) אבל כל זה לא מפריע לי בכלל בחיי יום יום העניין של הגינסים מעיק עלי בצורה מטורפת אני כבר חסרת אונים. ולגבי הטיפול אני לא רוצה ללכת אני מתביישת המשפחה שלי לא יודעים כלום השאלה אם יש איזה טיפול אחר על המחשב אוו לקרוא ספרים כלשהם

שרון שלום, למה לא עונים לי ולאחרים כן ???אני סובלת מטריכוטילומאניה (תלישת שיער) כ 9 שנים. מישהו שמע על מכון אברהמסון ? ניסיתי את הכל מכל ואת זה עדיין לא, לא בא לי להוציא אלפי שקלים ולהתאכזב מחדש. אשמח לשמוע תגובות בנושא. שרון שלום, למה אני לא מקבלת תשובה ?

גרוד עד זוב דם ממה נובע???... אשמח לקבל תשובה..תודה

היי, התחלתי ללמוד סלסה שבמהלכו יוצא לי לגעת בידיים של גברים אחרים כחלק מהריקוד. יש לי שאלה האם זה מסוכן? כלומר מבחינת הגיינה אני יכולה להידבק במשהו? או שזה בסדר..?

שלום, בן הזוג שלי, בן אדם מדהים אך לצערי סובל מהפרעת קשב וריכוז, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון, פרפקציוניזם, ביקורתיות,ויסות חושי בעיקר מפריעים לו רעשים וחוש ריח מפותח בטירוף. מטופל ע"י פסכיאטר, האמת כרגע בהפסקה של טיפול עם החלפת תרופה שלא התאימה לו (שנים טופל בפריזמה ועבר לוולבוטרין שהגיבה עליו איום ונורא - התקפות זעם נוראיות). לאחרונה ובכלל בתקופה שאינו מקבל טיפול תרופתי כל התגובות שלו קיצוניות ומצב הרוח שלו ירוד ביותר. יש הרבה דברים שמפריעים לו אצלי ברמה האסטתית וזה לא שאני בחורה לא אסטתית פשוט רמות האסתיקה שהוא מצפה להן מאוד מאוד גבוהות. אני בסה"כ יכולה להעיד על עצמי שאני בהחלט אסטתית, אוהבת ניקיון וסדר אך ברמה הבריאה ובגלל שזה כל כך מפריע לו אני באמת משתדלת יותר. מבחינתנו זה מתבטא בזה שתמיד אראה מיליון דולר, לבושה אלגנטי, שתמיד ציפורניי יהיו מרוחות בלק ומסודרות,שחלילה לא אקסוס ציפורן לידו,שאקפיד בכלל על פדיקור, מניקור, ריחות זה דבר שמטריף אותו- ריח של שירותים- אם הייתי בשירותים ונשאר ריח הוא יכול למות מזה, ריח של כלור גומר אותו, הבאנו גורה הביתה והוא כל הזמן מריח אותה שלא נדבר על קקי ופיפי שלה שגמרו אותו.אם הילד שלנו לא התקלח בערב כי חזרנו נורא מאוחר בלילה זה ממש מטריד אותו, בכלל אם הילד התלכלך או מרח את האוכל או לא שטף ידיים אחרי שירותים הוא מאוד כועס עליו, אם האוטו שלי מלוכלך או מבולגן זה משגע אותו ומכעיס אותו. זה מגיע לרמות כאלה שהוא מרגיש שהמשיכה המינית שלו אליי תלויה בכל זה. הוא מודע לזה שהוא דורש יותר מידי בעניין אך אינני יודעת עד כמה העניין מטריד אותו והאם יש מרכיב בטיפול התרופתי. אני כן יכולה להעיד שבתקופה שקיבל פרימה שזה ממשפחת ה- SSRI יש איזה שהיא הקלה, הוא פחות ביקורתי, פחות איפולסיבי פחות שם לב לפרטים האלה. אני באמת מנסה לקבל את המגבלה הזאת אצלו ולקבל אותו כמו שהוא כי אף אחד מאיתנו לא מושלם ויש בו הרבה צדדים אחרים טובים שבגללם בחרתי בו, אבל ברגעים מסויימים אני פשוט כבר מיואשת ועייפה מכל הביקורתיות והסטנדרטים הכה גבוהים שאני חיה בהם. אגב הוא גם כוסס ציפורניים. מה דעתך ומה היית מציעה?

לבעלי יש כנראה איזשהי בעיה אובססיבית אחרי סקס, הוא מטופל כעת ע"י פסיכולוגית ולי עדיין לא מאשר לתקשר איתה. אשמח אם תמליצו לי על ספרות בנושא. אנו משפחה חרדית (יש לנו אינ' מצונזר ואיני יכולה לגלוש בפורום סקס ומיניות)

אז ככה, מה שאני רואה זה שכל אשה שהוא רואה ברחוב, הוא אומר "יו בא לי עליה", (בתחילה חשבתי שזה רק כשהוא איתי, כדי לעצבן, אבל שמעתי מחבר שלו שגם כשהוא איתו הוא אומר ככה...) אם זה היה רק אמירות, נו, אבל הוא גם מבצע, אם מי שהוא רק יכול. הוא מבין שזה פוגע בי מאד, ולכן הלך עכשיו לטיפול פסיכולוגי. הוא כבר חודשיים בטיפול ועדיין הם עובדים על הילדות הבעייתית שלו (זה מה שהוא שיתף אותי.. לא יותר) אמרתי לו שאני רוצה גם להיות שותפה, שיטפלו גם בי, עברתי טראומות, לא כן, והוא טוען ששאל אותה והיא אמרה שהיא מאד רחוקה מלטפל בזוגיות שלו. (הם המון שלבים קודם) בינתיים אני הלכתי לייעוץ שונה, כדי שאוכל לשרוד, אבל זה רק הקשה עלי את החיים (יצאתי משם עם הרגשה, כמה שאני אומללה במצבי, למרות שאני רואה בזה הרגשת שליחות לעזור לו)זה הסימפטומים. ומה שחשוב לי לדעת, האם אפשר לצאת מזה לגמרי, דיברתי עם משהי שהיה לה בעיה דומה, והיא טוענת שטיפול פסיכולוגי עוזר, והיא "נופלת" הרבה פחות. זה לא מעודד..... אני מחפשת פתרונות "סופיים", מוכנה לחכות בסבלנות, אבל לדעת שיכול להיות לזה סוף. ובעיקר, בעיקר אני רוצה לדעת איך אני יכולה לתמוך בו כעת, בזמן הטיפול, כדי שהטיפול יצליח (הרצון הטבעי שלי הוא מלחמתי, לא להתקרב עליו עד שיבריא סופית) אולי יש ספרים, או חומר לימודי פסיכולוגי, שאוכל לקרוא ויעזור לי להבין אותו ולעזור לו ולי. סליחה על המגילה.....

הי שרון אני מחפשת מטפלת באוםפן פרטני לאישה הסובלת מ ocd קשה ביותר ובנוסף אשמח אם תוכלי להגיד לי האם השיטה הביהביורסטית מתאימה לטיפול במקרים אלו והאם את מכירה משהו שמטפל בשיטה זו תודה נירית

הבן שלי עוד מעט בן 22 הלך לטיפול להוציא עיין הרע ומאותו זמן הוא אומר שיש לו כח לעזור לאנשים הוא לא אוכל טוב ולא ישן מספיק אתמול משך כסף וחלק לאנשים הוא אומר שהם צריכים עזרה לא יודע איך להתחיל לטפל בבעייה לפני שתחמיר בני

היי שרון, במסגרת עבודת סמינריון שאני עושה באוניברסיטה על מתנדבים ברשת, הייתי שמחה אילו מצאת מספר דקות לענות על שאלון בנושא. לדעתי תרומתך תהיה חשובה מאוד למחקרי. מכיון שלא ניתן לצרף קבצים בפורום, הייתי שמחה לקבל כתובת מייל לשלוח אליה את השאלון. אודה על שיתוף הפעולה. תודה רבה. טלי.

כנראה אני סובל מocd קשה כשבתקופה האחרונה (שנתיים) נוספה כפי הנראה בעייה בגוון פסיכוטי יש לי פחדים וטכסים עקב הפחדים .הראש עסוק במחשבות מגעילות(מין) שכביכול אני לא מספיק גבר ופחדים אי רציונליים משטן התובנה לא מלאה כנראה. אני פשוט קורס תחת הלחץ .מה עושים? בתודה מראש עודד.

האם תלישת שיער מהזקן בלבד נחשב גם לטיכוטילומניה? או שיש לזה שם אחר, חוץ מטיפול פסיכולוגי מה יתר האפשרויות,האם ידוע לך אם אפשר היפנוזה לטיפול בבעיה,בעלי מורט תוך כדי דיבור,מחשבה, עבודה וכו, בלי לשים לב גם אם דקה לפני כן מעירים לו הוא פשוט יוצר חורים בזקן ואותי זה מטריף יש תקופות שממש פחות ויש תקופות שיותר יש לו צער גדול מזה מאחר והוא תולש גם בשבת באופן לא מודע (איסור)מה אפשר לעשות

שרון שלום, אני סובלת מטריכוטילומניה ועד היום לא מצאתי תרופה שעזרה לי בנושא, התחלתי טיפול בתרופות אנטי-דכאוניות בשל דיכאון וחרדות ותקוותי הייתה שזו גם תשפיע על הפרעת התלישה. ניסיתי פבוקסיל, ציפרלקס, ויאפקס ועכשיו וולבוטרין. הפסיכיאטרית המטפלת לא ממש מביעה את דעתה בנושא חומצת האמינו שנחקרה בהקשר לטריכו', גם אחרי שהבאתי לה לקרוא את המחקר שפורסם. אני ממש אובדת עצות וצריכה שמישהו יגיד לי אם זה בסדר שאתחיל ליטול את חומצת האמינו בשילוב הוולבוטרין. כמו כן אני מאוד מתקשה במציאת פסיכולוג, האם תוכלי לעזור לי? ולהמליץ לי במייל אם ידוע לך על פסיכולוג בעל ניסיון טיפול באובססיות. CBT אולי בשילוב היפנוזה? אני מאוד אודה לך על תגובתך ואם תוכלי להמליץ לי על מישהו בהודעה פרטית.

זה כמה שנים שאני מרגישה שאני מתנהלת באובססיביות בנוגע לניקיון הידיים שלי בפרט, ושל הסביבה בכלל. אני שוטפת ידיים לאחר כל פעולה שמצריכה נגיעה בחפץ ציבורי(מוטות החזקה באוטובוס, דלתות, ברזים, כסף במטבעות)ככלל, אני נמנעת עד כמה שאפשר מלהחזיק או לנגוע בהם ואם אני נאלצת בכל זאת, המחשבה שהידיים שלי נגעו במקום שידיים של אחר נגעו, לא עוזבת אותי עד שאני שוטפת את הידיים בסבון. אני נמנעת כליל מלאכול אוכל שאנשים אחרים נגעו בו בידיים(ביחוד אוכל קר אך לא רק)או לנגב ידיים במגבת מטבח שיש עוד אדם שמשתמש בה.בנוסף,אני מביטה בקביעות על הגיינת הציפורניים של אנשים בסביבתי. הדבר די מקשה עליי בהתנהלות היום יומית מאחר וההתעסקות בו היא בלתי פוסקת. אני חושבת שהחשש שלי לא נובע מפחד להדבק במחלות אלא מתוך תחושת גועל אמיתית שלא מניחה לי. האדם היחיד ממנו איני נגעלת הוא בן זוגי וגם זה, רק כאשר אני מוודאת שהוא רוחץ ידיים לפני שנוגע לי באוכל לדו'. רציתי לדעת האם הדבר נכנס להגדרה של OCD ובמידה וכן, האם ניתן לטפל בזה? תודה מראש

שלום ,אני פשוט אציג את שאלתי, לאחרונה אני עושה המון שינויים בחיי , ושואלת הרבה שאלות כמו מי אני ומה אני רוצה להיות? באחת מן השאלות שלי , בנושא חברות , נזכרתי שבילדותי ובבגרותי , עד המגע המיני הראשון שלי עם גבר , הייתה לי נטיה לפתח רגש / "להדלק על" נערים וגם על נערות , והיות ולא מצאתי את עצמי במגע לא עם המין הזה ולא עם המין הזה, והיה לי קל יותר להתחבר לנשים , כחברות , זה איכשהוא עבר את הגבול מחברות או שאיפה שיהיו לי כאלה , מחברות רגילה אל אובססיה כלפיהן, כאשר ,ברגע שהיה לי מגע מיני ראשון עם גבר , וזה היה בגיל 23 עד אז , הייתי אובססיבית לנשים , ולאחר מכן , זה השתנה והפך לאובססיה לגברים , כל גבר שנמשכתי אליו , טיפחתי אובססיה אליו, האם יש צורך לשאול שאלות על הזהות המינית שלי , בהתחשב שאחרי גיל 23 לא היו לי יותר אובססיות לנשים , אני בת 29 היום.ובן הזוג ה"רציני" שהיה לי היה לפני כשנתיים ואפשר לומר שניסיתי להלחם באובססיה כלפיו אבל היה לי קשה , ויצאנו למשך של 3 חודשים, מעולם לא היו לי קשרים רומנטיים עם נשים. אשמח לדעתך.

האמת שבהתייחס לכך , אני לא רואה את עצמי מנהלת קשר רומנטי עם אישה , ואני חייבת לציין שמאז שיש לי קשרים מיניים עם גברים , שהחל לפני 6 שנים , לא נמשכתי לנשים כלל, זה ברמת הסקרנות מעניין אותי והייתי אולי מתנסה, אבל לא מושך אותי עד כדי כך, אני יכולה להמשיך לנהל את חיי כסטרייטית ולא איכפת לי לדעת אם אני ביסקסואלית ברמת העיקרון אבל זה כן מעורר בי סוג של חרדה, מה שאותי מסקרן יותר זה מדוע אני מפתחת אובסיסיות כל כך קיצוניות ? ואוסיף שזה הטריד בעבר את האנשים שפיתחתי את האובססיה כלפיהם -הבחורה שהרגשתי הכי אובססיבית כלפיה הייתה מאוד אנטי כלפיי , ולא נתנה לי להתקרב אליה ממש,זה כן עורר בי חרדה ותחושה יותר נוראית שמשהו אצלי לא בסדר, בגדול חשתי שהיא אחות נפשי והדמיון ביננו כחידה לי.. וכמו כן מעניין אותי גם להבין למה כל כך קשה לי לפתח מערכת יחסים שלא נשמרת לאורך זמן , בודדים האנשים שהצלחתי לבנות איתם מערכת יחסים שלמה , שלא לדבר על זוגיות . וכשאני חושבת על זה בדיעבד אני מגלה שההתנהלות שלי עם גברים היא על בסיס אינטימיות בלבד , ולא הגעתי ממש למקום ריגשי איתם , האמוציות שלי אליהם גוברות עם יחסי המין ויורדות כאשר אני מקבלת סירוב מהם.. ואני כן מצליחה להגיע למקום רגשי יותר עם נשים, אפילו ברמת הכעס שהן מעלות בי לעיתים -יתכן וזה מעיד על משיכה ? ויש לי מעין פיתוח תלות באנשים ויחסים איתם, בעבר זה היה מאוד דומננטי , ועכשיו אני מרגישה את זה הרבה פחות. עם זאת לא היה לי קשר רציף עם גבר כמעט שנתיים.. רק יחסים מיניים פה ושם. אשמח לדעתך , ותודה לך על תגובך כמובן..

שלום.. כל פעם שאני רואה בחורה "שווה" ברחוב, אני מרגיש אשם, כאילו שאני "בוחר" לא נכון, שאני שטחי בגלל שאני עצמי לא נראה טוב, והן רוצות יותר טוב. בתור אנמנזה עלי לציין שאובחנתי בעבר כadd כ-3 פעמים (פסיכיטאר אנונימי בגיל 6, ,אורי שוורצמן בגיל 20 ולאחרונה אבי יקיר בגיל 34), כ-OCD אצל ד"ר טל וויצמן, ואולי אצל פרופסור ווינאהוס (אבל יכול להיות שהוא חשב שאני סתם מסומם, לא סגור על זה), וגם כNVLD אצל שרון אורוצקי. אני נורא טוב בלהתאבחן, אולי אלך לקרוא קצת על סכיזו ואפתח לעצמי אישיות נוספת כרזרבה למקרה שארגיש לבד.. בכל מקרה חזרה לעסק, אני לוקח היום 200 מ"ג לוסטרל (בשביל הטיקים באצבעות ולחסל את הדחף המיני שלא קשור לסקס בכלל), 5 מ"ג מלטונין (בשביל הסטלה בחלומות), 72 מ"ג קונצרטה (אם כי אני לוקח לסירוגין עם אדרל 30 מ"ג להרגיש את ההבדל בינהם), וגם 200 מ"ג כדור קפאין על הבוקר (רי-פוקוס), בעבר לקחתי גם סטרטרה 100 מ"ג אבל בעיקרון הוא דוד של אדרונקס כי שניהם SNRI לטיפול בחרדות ובשביל זה יש לי עכשיו לוסטרל (כשבמקומו ניסיתי סרוקסט וצירפקלס אבל לא ביחד כמובן, כי זה לא כיף לקבל סינדרום סרוטונין, שמעתי שיש תופעות לוואי של מוות..). אני נורא אוהב לנסות תרופות בשביל כיוונון המוח שלי (אני יודע שקוראים לזה קוסמטיקה של רגשות, אבל אולי זה ה"טרנד" הבא) בכל מקרה כמובן שלא היה לי שום קשר זוגי,מעולם לא נגעתי בבחורה (יש כאלה שניסו לשכנע אותי לשלם למישהי אבל יש לי שריטה משונה שבחורה צריכה להנות מזה) אני יודע שבחורות לא יסתכלו עלי פעם ראשונה כי אני לא מספיק איכותי, וכל פעם שאני מסתכל על מישהי ברחוב ש"בא" לי עליה אני מרגיש אשם, לכן זו אחת הסיבות שאני לוקח לוסטרל, כדי לא להרגיש כלום. אבל האם הטריגר הזה הינו חלק מחשיבה כפיתית? אגב מישהי בפורום חשבה שיש לי PAPD אבל מכיוון שהטיפול היחידי החצי אפקטיבי הוא גם SSRI, לא חקרתי בנושא. i'm off to see the wizard..

בגלל שעברתי כל כך הרבה אבחונים אפשר לחשוב שאני אוהב צומי, אבל זה לא כך, זאת מכיוון שאם לא כוללים את האבחון בגיל 6 (לא הייתי כזה חכם ליזום כזה בעצמי..), האבחון האמיתי, היה אצל ד"ר שוורצמן, כולל טיפול תרופתי, שאותו הפסקתי, כיוון שלא נראה שהועיל (בזמנו). לאחר כ-10 שנים חשבתי לנסות לחזור לזה לראות אם יצאו תרופות וטיפולים וחדשים, אבל השוורצמן הלך לאכול אצל השוורצים, באפריקה השוויצרית, לכן הייתי צריך אבחון נוסף (בהעדר קיומה של תעודת adhd), בשביל להתחיל בכלל איזשהו טיפול. ד"ר יקיר אכן אבחן אותי ככזה, אך לאחר זמן שלח אותי למבחן פסיכידידקטי בו אבחנו אותי כבעל NLD. בפגישה אחת סיפרתי לד"ר, שיש לי דחף בלתי ניתן לשליטה, לקלף את האצבעות עד זוב דם, דחף שתמיד קיבלתי אותו כמובן מאילו כי היה קיים מאז קיומי שלי, הד"ר הציע ציפרקלס, והצביע על כיוון של טיקים של OCD. לאחר זמן הלכתי להתאבחן לOCD אצל ד"ר וויצמן כיוון שרציתי להיות בטוח (2nd opinion) באבחנה ממומחה OCD. (זאת כיוון שאימי אישפזה עצמה בזמנו למשך כמה חודשים בגלל OCD). לכן האבחונים שעברתי לרוב לא באו מיוזמתי, אלא פשוט הופיעו. אילו רציתי צומי הייתי לוקח ב2 ידיים את הטיפול CBT שהציעו לי אז עבור NLD. אבל אני מתנגד לכל סוג טיפול כזה, כי אני רואה בטיפול כזה מעין ווירוס כל עוד אלו רעיונות שלא באים ממני. התרופות (לפחות חלקן) כן עוזרות, כמו שאמרתי המלטונין נותן לי חלומות (שינה יותר טובה ויש לי מכשירים שבודקים את זה)..הלוסטרל הוריד לי את החשק המיני שזה מאוד חשוב, אני שוכב היום במיטה ואין לי את הitch (כשמו שרוצים לגרד עקיצה),ממש חש כאילו הסירו ממני גידול. מה גם שאני חושב שבגלל זה זה לא חשק מיני, אלא מעין טקס מיני רבים כמו הטיקים. הסטימולנוים נתנו לי רעיונות, דחיפה, אבל גם הזיקו (ללא SSRI) כי בעבודה ניסיתי להיות יצריתי, לדחוף ליזום, לעשות סדר, כי פחדתי תמיד שהפורייקט הנוכחי יסתיים, אבל כשהבנתי שאני לא הולך לשום מקום שמה שאני עושה הוא זה שיהיה למשך כל ימי חיי וכשלקחתי את SSRI, יכול להיות יותר שקט, וכולם היו מרוצים ממני (אפילו הייתי מגיע לעבודה יותר מקודם).

שלום, התחלתי לא מזמן טיפול אצל פסיכולוג, בעקבות כך שאני מרגישה אובססיבית לגבי בחור שיצאתי איתו. הדבר מכניס אותי לדיכאון, (לפעמים יותר לפעמים פחות) אני רוצה לציין שאני לא יושבת ובוכה כל היום בבית, יש תקופות שזה יותר מפריע לי ויש תקופות שאני בסדר, תלוי בעיקר בקשר באותה תקופה עם האקס. הפסיכולוג המליץ לי לקחת תרופות נגד דיכאון רציתי לשאול האם תרופה נגד דיכאון עוזרת גם לטיפול באובססיה? האם יש קשר בין הדברים? תודה רבה

היי, תודה רבה על התשובה, אני מודעת לכך שקשר עם הבחור לא מועיל לי בכלל... להפך הבעיה היא שזה בעייתי מבחינתי להתנתק לגמרי, מכייון שהוא עובד איתי באותו משרד. הקשר שלנו אינו יומיומי, אבל יוצא שאני בקשר יומיומי עם אנשים שבקשר יומיומי איתו , וזה סוג של נגרר... רציתי לשאול שאלה נוספת לגבי התרופות נגד דיכאון, הפיסכולוג המליץ לי על תרופת ציפרלקס.רציתי לשמוע חוות דעת נוספת עליה. האם היא ממכרת, האם היא טובה לכל סוג של דיכאון, תופעות לוואי. עדיין לא התחלתי להשתמש בה, אני מאוד מפחדת מקטע של התמכרות, שאם אני אפסיק, המצב יהיה יותר גרוע. חשוב לי לציין שאני לא נמצאת בדיכאון תמידי, סך הכול יש לי חיים די בריאים, יש לי חברים ומשפחה קרובה שתומכת ועוזרת, בתקופות רעות עם האקס שלי, אני נוטה להיות יותר בדיכאון, המחשבות לא יוצאות לי מהראש, ואני חושבת עליו יום וליל, מה הוא עושה, עם מי הוא וכו'... אני חושבת שאני לא אצליח להתקדם בחיי עד שאני אתגבר עליו, אבל לצערי הרב עברו כבר כמה שנים טובות ולא התקדמתי יותר מידי, אשמח לשמוע דעה על לקיחת התרופה תודה רבה מורן

איך מתמודדים עם אובססיה

שלום. אני בן 21. זה כבר זמן רב שאני סובל ממחשבה טורדנית מסויימת. יש בי כאילו פחד אובססיבי של חוסר הקשבה. הכונה לכך שאני אדבר או אקשיב בכל מיני סיטאציות בחיי ואני פשוט לא אבין לדוגמא: שיחה פשוטה עם בן אדם- פתאום המחשבה הטורדנית צצה לה וכאילו מנסה למנוע ממני להקשיב ולהבין. אני יודע בתוך תוכי שזה בולשיט ואין למחשבה זו כל בסיס וגם אני מתפקד בסדר גמור בחיי היום יום שלי, אבל המחשבה הזו פשוט לא יוצא מהראש. מה לעשות? להלחם בזה?? אני יודע שזה לא חכם...

קודם כל תודה רבה שרון... מה הכוונה למטפל cbt?

היי שרון, יש לי בעיה שאני נושאת איתי כבר שנים. בכל פעם שאני לחוצה/צריכה לשבת ללמוד - אני אוכלת. לא משנה אם אני מפוצצת באוכל או לא. גם אחרי שאני אוכלת וממשיכה ללמוד, אני חייבת להעסיק את הפה שלי במשהו ולכן אני לוקחת מסטיק. אני מאוד רוצה להשתנות לבד בלי טיפול. איך אני יכולה לעשות זאת? איך אפשר להיפטר מהצורך להעסיק את הפה? יש אולי פתרון חלופי? פשוט אני מוצאת את עצמי אחרי כל תק' מבחנים או תק' לחוצה, בעודף של כמה קילוגרמים טובים.. תודה !

שלום מזה תקופה ארוכה אני לא מפסיקה לחשוב מחשבות על מוות . מוות לי , מוות ליקירי וכל מיני דברים רעים אחרים שיכולים לקרות. בד"כ מחשבות אלה עולות כשאני נוהגת ברכב( ואז אני לא מפסיקה לחשוב על כך שכל שנייה יכולה להתרחש תאונת דרכים) וכן בשעות הערב . קצת רקע על עצמי - לפני כחודשיים עברתי ניתוח קצור קיבה , לאחר הניתוח היו לי התקפות חרדה ואף נטלתי לוריוון. בביה"ח הפסיכיאטר רשם לי קסנאקס לתקופה של שבועיים. אכן התקפי החרדה חלפו אך אני מוצאת את עצמי מותשת ממחשבות חוזרות ונשנות על דברי םרעים שיכולים לקרות לי ולילדיי חלילה. אני ממש מותשת ומעוניינת לטפל בעצמי אך אני לא יודעת מאיפה להתחיל. איזה סוג טיפול? האם ליטול כדורים? האצת ממש נמאס לי וזה פוגע במשפחתי ובבן זוגי היות והפכתי לאדם לא שמח ופחדן. תודה מראש

שלום רב ברצוני להתייעץ עמך לאור נסיונך לצערי אני סובל שנים מ-o.c.d שיש בו עליות וירידות גם בעקבות טיפול תרופתי שאני מקבל ה-o.c.d מתבטא בעיקר בטקסים של נגיעות בחפצים מסויימים ברצוני לציין עוד כי לאחורנה במה שמטפלים מוסמכים ופסיכולוגים טובים לא צלחו אבא שלי שיש לו השפעה גדולה עליי עזר לי בכל מיני שיטות להפחית את הטקסים ..אני רוצה לציין שעברתי לפני כשלוש שנים לראשונה בחיי התקף פסיכוטי בעקבות משבר שעברתי בצבא לפני כן מה שסבלתי זה רק מתסמיני ה-o.c.d וטופלתי תרופתית כיום אני מטופל רק בo.c.d כיום אני פחות סובל מנושא הטקסים ומחשבות טורדניות מאוד מציקות לי בעיקר לפני השינה ועל נושא השינה דבר שמקשה עליי מאוד להירדם כמו כן יש לי לאחרונה צורך להתקשר כל הזמן לאבא שלי ולדווח לו מה אני עושה ואיזה כדור אני לוקח בשביל לישון כי אני מרגיש כל הזמן יסורי מצפון שאני לוקח כדורים כי אני משתדל לא לקחת סתם כדורים לשינה רק ממש לפי הצורך תודה מראש על עזרתך אשמח לקבל תשובה ופרטי התקשרות שלך או של גורם מטפל אחר שאת ממליצה שאולי יכול לסייע לי ועובד אם משרד הביטחון כרגע אני עוד לא מוכר כנכה צ"הל זה בבית משפט אבל אני זכאי לטיפול רפואי.