GH והקשר שלו לסרטן וסכרת
דיון מתוך פורום פיזיולוגיה של המאמץ
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3357623/ היי, צירפתי מחקר המדבר על כך שככל שרמת הורמון הגדילה הנקלטת בתאי המטרה גבוהה יותר, כך יש סיכון יותר גבוה לסרטן , סכרת, וההזדקנות באופן כללי מואצת יותר. אין עוררין על כך שפעילות גופנית , המורכבת מאימון כוח ואימון אירובי היא חשובה ובריאה, על אף היותה מעוררת הפרשת הורמוני גדילה. אם כן הייתכן שאנדרופינים, חומרים כימיים שונים במוח כגון סרוטונין, דופמין ועוד, רכיבים מפחיתי דלקת כתוצאה מהסתגלות גופנית, נוגדי חמצון שמתגברים אף הם כתגובה למאמץ ועוד המופרשים גם הם בעת פעילות גופנית מנטרלים את השפעת הורמון הגדילה, או לפחות מאזנים אותו כך שהאפקט הכללי של פעילות גופנית סדירה הוא בריא מאשר מזיק? או שעוד כמה שנים ימליצו להמנע מפעילות מאומצת של פיתוח שרירים.... P-:
מר אופניק שלום, המחקר ששלחת, המדבר על מסלולים מולקולריים, הקשורים בפעילות של הורמון הגדילה והקשר שלו לתוחלת החיים, בהחלט מעניין. זה ידוע שפעילות יתר אנבולית, גם אצל ספורטאים שמשתמשים בסטרואידים, מגבירה את הסיכון לגידולים סרטניים ויכולה לקצר את תוחלת החיים. אורגניזמים במערכות ביולוגיות יוצרים איזון עדין בין תהליכי בנייה לתהליכי הרס של תאים וכל עוד המאזן שמור ומבוקר לא מתעוררת כל בעייה. פעילות גופנית, במיוחד פעילות שמשלבת תרגילי כוח, אכן מעודדת פעילות אנבולית והפרשת הורמוני גדילה, עם השפעה בעיקר על תאי השריר והרקמות הרכות. למרות זאת, אין שום מחקר לעניות דעתי באוכלוסייה הרחבה שמלמד שאימון שרירי מקצר את תוחלת החיים, נהפוך הוא, אלה אם כן מדובר בספורטאי הישג שהמאמצים אליהם הם מגיעים הם הרבה מעבר למתאמן הממוצע. ואכן השינויים ההורמונליים בפעילות גופנית, הם במינון מתאים ומשולבים פעילות של מכלול רחב של פקטורים מולקולריים וביוכימיים, שמווסתים את הגידול התאי ומונעים יצירת גידולים סרטניים. אולם, מעניין שאפשר, בהקשר המדובר להסביר את תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים מגברים, שלהם פעילות אנבולית שרירית משמעותית יותר....
מנהל פורום פיזיולוגיה של המאמץ
